מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט
סימן נה - תרומות · ב
גרסינן ספ"ב דתרומות אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו ע"ד שלא נגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שלא נגמרה מלאכתו ואם תרמו תרומתן תרומה ובירושלמי מפקינן לה מקרא כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגמור ואמרינן בירושלמי אין לך אסור מדבר שנגמרה מלאכתו ע"ד שלא נגמרה מלאכתו אלא גורן ויקב בלבד כגון ענבים לעשות מהם יין אבל לעשותן צמוקים אף שלא נגמרה מלאכתו יכול לתרום ע"ש:
הנה בבכורות (י"א ע"ב) כתבו התוס' על ההיא דפ' הקומץ בר"ש שזורי דנתערב לו טבל בחולין כו' ופרכינן ולימא ליה קח מן העכו"ם ומשנינן קסבר אין קנין לעכו"ם בא"י והו"ל מן החיוב על הפטור ומשמע דהוי מדאורייתא מדקרי ליה חיוב והא הוי לקוח ולקוח פטור מה"ח וכתבו די"ל דלגבי דבר המעורב ברוב חולין הו"ל כמו חיוב על הפטור דה"נ אמרינן התם ולימא ליה קח מן השוק קסבר רוב ע"ה אין מעשרין והו"ל מן החיוב על הפטור ואמאי הא דמאי דרבנן אלא כשהאחד נוטה לצד חיוב או לצד פטור יותר קרי ליה מן החיוב על הפטור ועוד דמיירי התם דקנה מן העכו"ם לאחר מירוח דרוב ע"ה מעשרין הן ל"ש אלא לאחר מירוח ע"ש והקשה האור שמח דאמרינן בביצה (ל"ה ע"ב) הלוקח תאנים מע"ה במקום שרוב בנ"א דורסין אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי ואמרינן ש"מ תלת ש"מ רוב ע"ה מעשרין וש"מ מעשרין דמאי מע"ה אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו כו' ואיך כתבו התוס' דקודם מירוח לא אמרינן רוב ע"ה מעשרין וכתב לתרץ עפ"י הירושלמי דאינו אסור לתרום קודם גמר מלאכה אלא גורן ויקב בלבד והתוס' בככורות דמיירי לענין קודם מירוח שהוא בדגן שאסור לתרום קודם לא אמרינן שתרם קודם אבל ההיא דביצה דמיירי בתאנים לקצות דמותר לתרום אף קודם אמרינן דתרם ע"ש:
והנה ע"ז שכתב דבתאנים לקצות כיון דליכא איסור לתרום קודם תלינן שתרם קודם גמר מלאכה יש לעיין דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מעשר ה"ו ע"ה שהיה עובר בשוק ואומר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין כו' ואם הכניסו לבתיהן אם רוב העם מכניסים לבתים מעשרן ודאי ואם רוב העם מכניסים לשוק אין מתקנים אלא דמאי כו' וכתב הכ"מ ונראה הטעם שחילקו בכך שכשרוב העם מכניסים לבתים שזה לא עישר שעדיין הם בשוק וחזקה שלא ראו פני הבית וסתמא שאינן מעושרין עד שיראו פני הבית הלכך כשיכניסום אלו המקבלים לבתיהן מעשרין ודאי ואם הרוב מכניסין לשוק כיון שנגמרה מלאכתן נתחייבו הלכך כשיכניסום אלו לבתיהן אינם מתקנין אלא דמאי שמאחר שכבר נתחייבו במעשר איכא למיחש שמא עישר כו' ע"ש ומוכח דאף בתאנים ואף לאחר גמר מלאכה רק קודם ראיית פני הבית מתקנן ודאי ולא חיישינן שמא עישרן הע"ה וכ"ש קודם גמר מלאכה וקשיא מההיא דביצה. עוד כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג דמעשר הכ"ב מצא כלכלה במקום שהרוב מכניסין לשוק אסור לאכול ממנה עראי ומתקנה דמאי [ומשום דלשוק א"צ ראיית פני הבית ומתקנה דמאי דשמא עישר הע"ה] ובמקום שהרוב מכניסין לבתים אוכל ממנו עראי ומתקנה ודאי כו' בד"א בדבר שאי"ל גמר מלאכה אבל בדבר שי"ל גמר מלאכה אעפ"י שמעשר ודאי א"צ להפריש תרומה שחזקתן שהפריש מהן תרומה בשעה שנגמרה מלאכתן ע"ש ואף דרישא נמי מיירי שנגמרה מלאכתו כמ"ש הכ"מ שם דהא קתני דאסור לאכול ממנו עראי וז"ש הרמב"ם ז"ל בדבר שי"ל גמר מלאכה היינו בדבר שי"ל גורן כמה שהוכיח שם הכ"מ מהירושלמי ומשום דא"א לגורן שתעקר אא"כ ניטלה הימנה תרומה גדולה ועיין בכ"מ שם ונראה מזה דלענין אי מעשרן ודאי או דמאי אין חילוק בין דבר שי"ל לאי"ל גורן דכ"ז שלא ראה פני הבית מעשרן ודאי דודאי לא עישר ולענין תרומה גדולה בדבר שי"ל גורן לאחר גמר מלאכה א"צ להפריש ת"ג משום חזקה דא"א לגורן שתעקר כו' אבל קודם גמר מלאכה דל"ש חזקה דא"א לגורן כו' צריך להפריש אף ת"ג ובביצה (ל"ד ע"ב) במתני' כתב גם רש"י ז"ל דאף גרוגרות וצמוקים אין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה ע"ש וקשיא ההיא דביצה (ל"ה) דאף קודם גמר מלאכה מתקן רק דמאי:
והנה יש להקשות לאידך גיסא דאמרינן בב"מ (צ') דהדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום ומוקמינן לה בתרומה ומעשר של דמאי ע"ש ומוכח דמשכחת לה תרומה ומעשר של דמאי קודם מירוח דהא דישה קודם מירוח וכדאמרינן שם שהקדימו בשבולין ואף בדבר של גורן ויקב ג"כ איכא דמאי קודם מירוח דהא התם בתבואה עסקינן והענין הוא דאיכא נפקותא בין מוצא ללוקח מע"ה ואומר שהוא מעושר דודאי אין רגילות להפריש קודם ראיית פני הבית וכ"ש קודם גמר מלאכה וא"כ במוצא כלכלה או היכא דאין ע"ה מעיד עליה מעשרה ודאי מיהו בלוקח מן ע"ה אף קודם גמר מלאכה ואומר שהוא מעושר אינו מפריש אלא דמאי כיון דמה"ת ע"ה נאמן וא"כ משכחת לה שפיר דמאי אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו ואף בדבר של גורן ויקב ועל התוס' בפירות שכתבו דלא אמרינן רוב ע"ה מעשרין קודם מירוח לא תקשה ההיא דב"מ דאין כוונת התוס' דליכא דמאי קודם מירוח רק דלא אמרינן רוב ע"ה מעשרין והוי כמו דמאי למ"ד אין רוב ע"ה מעשרין דאף למ"ד אין רוב ע"ה מעשרין ג"כ דמאי איני אלא מדרבנן כמ"ש התוס' שם רק אי אין רוב ע"ה מעשרין כי מפריש על התערובות חשיב כמו מן החיוב על הפטור ע"ש וזה דרוב ע"ה מעשרין הוא רק לאחר מירוח:
ומ"ש האור שמח דבדבר של גורן ויקב דאסור לתרום קודם גמר מלאכה לא אמרינן שתרם הנה בכה"ג שמוכר לחברו אינו אסור לתרום קודם גמר מלאכה אלא אדרבה צריך לתרום קודם דאסור למכור את הטבל ואף קודם גמר מלאכה אסור למכור את הטבל כדמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מעשר הי"ג שכתב שם המוציא פועלים לעשות לו מלאכה בשדה כו' אבל אם י"ל עליו מזונות לא יאכלו ואעפ"י שלא נגמרה מלאכתן שאין פורעין חוב מן הטבל ובפ"ו ה"ט כתב אין פורעין חוב מן הטבל מפני שהוא כמוכרו ע"ש ומוכח דאף קודם גמר מלאכה אסור למכור את הטבל ומשום איסור רשאי לעשר קודם גמר מלאכה וכ"כ הרדב"ז ז"ל פ"ד מהל' מ"ע ה"י על ההיא דשבולת של לקט שנתערבה בגדיש דמעשר שבולת אחת ונותן לו וכתב ואעפ"י שאינו ראוי להקדים המעשר בשבלין הכא שרי משום תקנת הלקט של עני ע"ש ולאו דוקא משום איסור אלא כל שהוא לצורך יכול לעשר אף קודם גמר מלאכה דהא קודם גמר מלאכה אסור לאכול קבע והרוצה לאכול קבע צריך לעשר ורשאי לעשר דרק שלא לצורך אסור לעשר קודם גמר מלאכה והרוצה למכור דאינו רשאי להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן חייב לעשר אף קודם גמר מלאכה וזה דאינו רשאי למכור ולשלוח לחברו טבל גם ע"ה יודע ואינו חשוד ע"ז כדאמרינן בירושלמי מעשרות (פ"ה ה"א) בההיא דהשולח לחברו שתלין ועטנין כו' לא יאכל עד שיעשר שכן דרך בנ"א משלחין לחבריהון טבלים בדברים הללו רשב"ל אומר אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר ומקשינן ניחא ע"ה חשוד חבר אמאי חשוד אמר ר"י וכי ע"ה גבי תרומה לאו כחבר הוא אלא נהגו בנ"א להיות משלחין טבלים בדברים הללו ע"ש ומוכח דע"ה יודע שאסור ליתן טבל לחברו ואינו חשוד בזה על התרומה והוי כחבר לענין זה ולענין מעשרות ע"ה דמעשרין ה"נ מעשרין כשנותנין או מוכרין לאחרים ומש"ה הלוקח מע"ה אף קודם גמר מלאכה אינו מעשרו אלא דמאי ואף בדבר של גורן ויקב וכדמוכח ההיא דב"מ רק ס"ל להתוס' דמ"מ לענין מעשר הוי כדמאי למ"ד אין רוב ע"ה מעשרין דרוב ע"ה מעשרין הוא רק בשעה שכל אדם מעשרין היינו לאחר גמר מלאכה אבל קודם גמר מלאכה דאין בנ"א מעשרין רק כיון שמוכר לחברו צריך לעשר ומעיד שהוא מעושר נהי שהוא רק מדרבנן דמה"ת נאמן מ"מ לא אמרינן בזה רוב ע"ה מעשרין אך קושית האור שמח על התוס' במקומה עומדת דבביצה (ל"ה) אמרינן דאף קודם גמר מלאכה אמרינן רוב ע"ה מעשרין ומ"ש האור שמח לחלק בין דבר של גורן ויקב לשאר דברים א"א לחלק כמ"ש:
והנה לפמ"ש דקודם גמר מלאכה כל שאין ע"ה מעיד עליה מעשר ודאי מתיישב הא דאמרינן במכשירין פ"ב מ"י אוצר שישראל ועכו"ם מטילין לתוכו אם רוב עכו"ם ודאי ואם רוב ישראל דמאי דברי ר"מ וחכ"א אפילו כולם עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי ומשום דקסברי רבנן יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר ואין הספק רק בשביל הישראל ומש"ה הוי דמאי כשאר פירות ישראל שאינו ידוע שהוא משל חבר שהוא דמאי כמ"ש המפרשים ז"ל שם וקשה הא לכ"ע קנין עכו"ם חייב במעשרות מדרבנן וכמה שהוכיחו התוס' (בכורות י') מההיא דר"ש שזורי שנתערב לו טבל בחולין כו' וא"כ אמאי אינו מעשרן רק דמאי הו"ל לעשר ודאי בשביל העכו"ם ולהפריש אף תרומה ולפ"ז כיון דאמרינן דאינו מעשר אלא דמאי ע"כ מיירי הכא לאחר גמר מלאכה דקודם גמר מלאכה היכא דאינו מוכר לחברו ואינו מעיד עליה מעשר ודאי א"כ בשביל הישראל ג"כ הו"ל לעשר ודאי וכיון דמיירי לאחר גמר מלאכה א"כ בשל עכו"ם הו"ל ג"כ מירוח עכו"ם דפטור ואף דמירוח עכו"ם ג"כ חייב מדרבנן כבר כתב הרמב"ם ז"ל פ"א דתרומות דאם איכא תרתי קנין עכו"ם ומירוח עכו"ם פטור לגמרי ואף דהראב"ד ז"ל השיג שם על הרמב"ם ז"ל זהו דוקא אליבא דידן דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע וחייב מדאורייתא והוי רק כמורוח עכו"ם לבד דחייב מדרבנן אבל למ"ד יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר רק שחייב מדרבנן כל דאיכא תרתי קנין עכו"ם ומירוח עכו"ם פטור לגמרי ור"מ דס"ל התם דמעשרן ודאי בשביל העכו"ם לטעמיה אזיל דס"ל במנחות (ס"ו) דמירוח עכו"ם אינו פוטר וס"ל ג"כ דאין קנין לעכו"ם דא"י כו' כמה שהביאו התוס' שם מהירושלמי ולתלמודא דידן דס"ל לר"מ יש קנין כמ"ש התוס' הכא חייב מדרבנן כיון דמירוח עכו"ם אינו פוטר וכמ"ש הר"ש ז"ל שם דאתיא אפילו אי יש קנין לעכו"ם כו' וזה דאמרינן רוב עכו"ם ודאי היינו ודאי אינו מעושר והיינו דחייב מדרבנן כמ"ש התי"ט שם:
אמרינן ביו"ד סי' של"א סעיף ס"ב אין תורמין שבלים על חטים וזיתים על שמן וענבים על יין כו' משום דהוי מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה וכתב הגר"א ז"ל שם אבל משמע דאף על עצמו אסור לתרום כמ"ש במתני' ספ"ק דחלה ע"ש ונראה דאף דאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו אף על עצמו כדאמרינן ספ"ק דחלה ובפ"א דתרומות מ"מ יש חילוק בין תורם על עצמו לתורם עד שנגמרה מלאכתו דזה דאין תורמין דבר שלא נגמרה מלאכתו הוא רק שלא לצורך וכמ"ש לעיל דהא אמרינן פ"ד דמעשרות המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל משום דהוי אכילת עראי קודם גמר מלאכה ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב דהוי קבע וכן המולל מלילות של חטים מנפח מיד ליד ואוכל ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב היינו שחייב לעשר כמ"ש הרמב"ם ז"ל הא לעשר שרי אף דהוי קודם גמר מלאכה אבל מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו כיון דאינם שוין נראה דאסור בכל ענין ונראה ראיה לזה ממ"ש הריטב"א ז"ל (יומא י') בההיא דסוכת החג בחג דמחייב במעשר מדרבנן ומקשינן דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב והקשה הריטב"א ז"ל הא אמרינן דאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו ואם תרם תרומתו תרומה ואפשר דקודם ראיית פני הבית אף לכתחילה יכול לתרום ע"ש היינו שנסתפק בזה אם יכול לתרום לכתחילה קודם ראיית פני הבית וקשה טובא הא אדרבה מצוה לתרום קודם ראיית פני הבית דהא אמרינן שא"א לגורן שתיעקר אא"כ ניטלה הימנו תרומה גדולה ונראה מזה דאף דמותר וגם מצוה לתרום קודם ראיית פני הבית זה רק מיניה וביה דאיסור לתרום קודם גמר מלאכה ליכא קודם ראייה פני הבית אבל בזה דאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו יש בזה עוד איסור אחר מפני שאינן שוין וזה אפשר דאיכא נמי קודם ראיית פני הבית ומש"ה נסתפק בזה:
והנה זה דאסור לתרום קודם גמר מלאכה אין זה גמר מלאכה המחייב במעשר וראיה לזה מדאמרינן בביצה (י"ג) המכניס שבלין למוללן במלילות דרבי מחייב במעשר כיון דזהו גמר מלאכתן דאי"ל גורן אחר וריב"י פוטר משום דדגנך כתיב והיינו מירוח ואמרינן שם אמר אביי מחלוקת בשבלין אבל בקטניות ד"ה אסורייתא טבלה כו' א"ד אמר אביי מחלוקת בשבלין אבל בקטניות ד"ה אסורייתא לא טבלה מיתיבי מי שהיה לו חבילי תלתן של טבל ה"ז כותש ומחשב כמה זרע יש בה ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ מאי לאו טבל טבול לתרומה היינו מדקתני חבילין של טבל אלמא אסורייתא טבלה ומשנינן בטבל טבול של תרומת מעשר וכדר' אבהו דמע"ר שהקדימו בשבלין שמו טובלו לתרומת מעשר היינו זה דנעשה טבל הוא משום דעשאו מעשר ולא משום דאסורייתא טבלא ומקשינן כותש ל"ל לימא ליה כי היכא דיהבו לי כו' וכתב רש"י ז"ל אי בבן לוי מוקמינן לה למה מוטל עליו לעשותו דגן אא"ב בישראל קאי ואסוריותא טבלא שפיר תני כותש דכתיב דגנך ודרבנן דומיא דאורייתא תיקון ע"ש ואע"ג אי ס"ל אסורייתא טבלא והיינו כל"ק דאביי דאע"ג דבשבלין ס"ל לריב"י דבעינן דגן בקטניות מידה א"כ אכתי קשה ל"ל לכתוש דהא הו"ל גמר מלאכה לענין טבל דהא אסורייתא טבלא ונראה מזה דמה שאין תורמין קודם גמר מלאכה הוא גמר מלאכה אחר מלענין טבל ואע"ג דאסורייתא טבלא מ"מ לענין שיהא מותר להפריש בעינן דוקא דגן וצריך לכתוש הנה אמרינן דהתורם את הגורן צריך שיכוין ע"מ שבקוטעין וע"מ שבתבן ואם לא נתכוין נפטר הכל משום תנאי ב"ד והביאה הרמב"ם ז"ל פ"ד דתרומות והקשה האור שמח הא אמרינן בפ"ק דמעשרות אעפ"י שמירח נוטל מן הקוטעין וממה שבתוך התבן ואוכל אלמא דלא חשיב עליהן גמר מלאכה א"כ איך תורם עליהן הא אין תורמין ע"ד שלא נגמרה מלאכתו וכתב לתרץ דזה דמותר לתרום הוא ג"כ מתנאי ב"ד ע"ש אך א"א לומר כן דהא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה ה"ה מאימתי תורמין את הגורן משיברור בירר מקצת תורמין מן הברור על שאינו ברור ע"ש ואע"ג דהכא ליכא תנאי ב"ד ומ"מ מותר לתרום מן הברור על שאינו ברור וה"נ מותר לתרום ע"מ שבקוטעין וע"מ שבתבן דהיינו מן הברור על שאינו ברור ואמרינן בירושלמי פ"ק דמעשרות דהטעם דבורר מקצת דתורם מן הברור על שאינו ברור שכן דרך בעה"ב להיות מכניסין לתוך בתיהן דכתיב והאלפים והעירים בליל חמץ יאכלו ע"ש ואע"ג דמאותו שאינו ברור ודאי מותר לאכול עראי דלא נקבע למעשר ומ"מ מותר לתרום מן הברור על שאינו ברור והטעם הוא כמ"ש דגמר מלאכה לענין שיהא מותר לתרום הוא גדר אחר מגמר מלאכה לענין שיהא אסור באכילת עראי ומקצתו ברור ומקצתו אינו ברור כיון דדרך בעה"ב להיות מכניסין כן לבתיהן חשיב גמר מלאכה לענין שמותר לתרום:
כתב רש"י ז"ל (קידושין ס"ב) זה דאין תורמין על המחובר הוא משום דלא נגמרה מלאכתו דדגן כתיב מידי דמדגן והקשו בתוס' הא אמרינן דהתורם מדבר שנגמרה מלאכתו ע"ד שלא נגמרה מלאכתו תרומתו תרומה ע"ש. והנה על קושית התוס' י"ל דהא דהתורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו תרומתו תרומה ובמחובר אף דיעבד לא מהני הוא משום דדוקא אי מחוסרין רק דישה ומירוח בחסרון מלאכה כזה מהני בדיעבד אבל חסרון מלאכה כזה דמחוסר גם תלישה אף בדיעבד לא מהני דהנה הר"ש ז"ל הקשה פ"א דתרומות מ"י התורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו אמאי הוי תרומתו תרומה מ"ש ממפריש חלה קמח דאינו חלה וכתב דשאני הכא דרבייה קרא כדאמרינן דמע"ר שהקדימו בשבלין פטור מת"ג ע"ש היינו דמדינא אם הפריש קודם גמר מלאכה צריך להיות אין תרומתו תרומה דהוי כמו מפריש חלה קמח דאינו חלה משום קודם גמר מלאכה רק רחמנא רבייה להקדימו בשבלין מקרא א"כ רק להקדימו בשבלין רבייה קרא אבל קודם שנעשו שבלין דלא רבייה הוי כמו מפריש חלה קמח דאינה חלה משום קודם גמר מלאכה:
הביא התוס' רע"ק פ"א דתרומות בשם הרשב"א ז"ל בפירות שיבשו כשהן מחוברין לענין תרומה חשוב כמחובר ע"ש ואע"ג דלענין טומאת אוכלין אמרינן בחולין (קכ"ז) שהן כתלוש ונראה דזהו טעמו של דבר דלענין תרומה אינו תלוי בדין מחובר רק משום חסרון מלאכה דכל שמחוסר אף מלאכת הלקיטה בחסרון מלאכה כזו אף בדיעבד לא מהני ובצמקו באביהן מ"מ מחוסרין הן מלאכת הלקיטה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' מעשר ה"ג אין זורעין את הטבל אפילו פירות שלא נגמרה מלאכתן אסור לזרוע מהן עד שיעשר בד"א בתבואה ובקטנית וכיוצא בהן אבל העוקר שתלים שיש בהן פירות ממקום למקום בתוך שדהו ה"ז מותר ואינו כזורע טבל שהרי לא אסף הפירות ע"ש וקשה טובא מה לי אם לא אסף הפירות הרי כתב דאף קודם גמר מלאכה אסור ולפ"ז כל שלא אסף הפירות לא הוי כשאר לא נגמרה מלאכתו דכל שמחוסר ליקוט הפירות הוי כמחובר דל"ש ביה תרומה ומעשר כלל ואף שעקר השתלים הוי כמו יבשו באביהן דאינן עוד מחובר מ"מ לענין מעשר כל שמחוסרין לקיטה חשיב כמחובר:
אמרינן תרומות (פ"א מ"ט) ותורמין שמן על זיתים הנכבשים ויין על ענבים לעשותן צמוקים דהוי מדבר שנגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו והקשה בתו' רע"ק בפ"ב על הרמב"ן ז"ל דס"ל דאף זיתים וענבים תרומתן רק מדרבנן כשאר פירות ומדאורייתא אינו חייב רק תירוש ויצהר א"כ איך תורם מן השמן על הזיתים הא הוי מן החיוב על הפטור ע"ש והנה י"ל דזהו הפלוגתא בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל שמן היאך תורם רבי אומר לפי שמנו רשב"ג אומר לפי אוכלו אבל לא על גרעיניהן ע"ש וי"ל דבהא פליגי דרבי ס"ל דרק תירוש ויצהר חייב מה"ת ומש"ה כשתורם שמן על זיתים צריך להפריש כפי השמן שיש בזיתים אבל לא על השאר דהוי מן החיוב על הפטור אבל מה שתורם על השמן שיש בזיתים הוא מן החיוב על החיוב ואף שלא הוציא השמן מן הזיתים כיון דאינו עתיד להוציאן שהרי הן זיתים הנכבשים הרי נגמרה מלאכתו ותורמין עליו וכן ביין על ענבים ואף דלענין טומאה כ"ז שלא הוציא השמן מן הזיתים והיין מן הענבים אין מטמאין טומאת משקין כדאמרינן בפסחים (ל"ג) גבי טמא מת שסחט זיתים וענבים כי' התם לענין טומאה דבעינן משקה כ"ז שלא סחטן אין תורת משקה עליהן אבל לענין מעשרות דתלוי במין דתירוש ויצהר דהיינו יין ושמן חייבין במעשרות וקודם שסחטן הם ג"כ אותו המין ורשב"ג דס"ל בתורם שמן על זיתים דתורם אף לפי אוכלו אך לא על הגרעינין ס"ל דאף תרומת זיתים הוא דאורייתא ומש"ה תורם על הכל ולא הוי מן החיוב על הפטור אך קשה לומר כן דתקשה לרבי כי תורם לפי שמנן במה ניתר גוף הזיתים לאכילה הא מדרבנן ודאי זיתים חייבין במעשרות כשאר פירות ובמה ניתרים ולכן נראה דפלוגתא דרבי ורשב"ג הוא בזה כיון דזיתים אינן מתאכלין אלא אגב השמן שבהם דלאחר שסחטן הגפת אינו מטמא טומאת אוכלין ואפילו חישב עליהן לא מהני כדאמרינן בתוספתא טהרות רק אגב השמן מתאכל כלו ס"ל לרבי כיון שתורם על השמן שבו א"צ לתרום על הגפת כיון דבאפי נפשיה לאו אוכל הוא ורשב"ג סבר כיון דעכ"פ מתאכל אגב השמן כלו חייב במעשרות הנה אמרינן בירושלמי שם הכל מודם בכלופסין שהן תורמין לפי אוכלן אבל לא על גרעינין דכלופסין הם זיתים שאין מוציאין שמן ואינם אלא לאכילה דבזה אף רבי מודה דתורמין שמן עליהם לפי אוכלן ע"ש ולפ"ז אתי שפיר כיון דמתאכלין בלא שמן א"כ כלו אוכל וכלו חייב במעשר ומדברי הירושלמי קשה ביותר על הרמב"ן ז"ל דמוכח דיכול לתרום משמן על זיתים שאין בהם שמן כלל ולא הוי מן החיוב על הפטור:
הנה לפמ"ש הרמב"ן ז"ל דזיתים וענבים חייבין רק מדבריהם דרק דגן תירוש ויצהר חייב מה"ח דרק שמן ויין חייבין מה"ת משום דהוי תירוש ויצהר אבל זיתים וענבים הוי כשאר פירות יש לעיין דאמרינן בביצה (י"ג) בהכניס שבלין למלילות וס"ל לריב"י דפטורין מן המעשרות ואף דנגמרו מלאכתן משום דעל דגן קפיד רחמנא כמ"ש רש"י ז"ל וקשה מ"מ אמאי אין חייבין מדרבנן מ"ש מזיתים ענבים דג"כ פטורין מן התורה משום דעל תירוש ויצהר קפיד רחמנא מ"מ מדרבנן חייבין משום דלא שאני משאר דברים דכל שגידולו מן הארץ חייב במעשרות מדרבנן ולאכילה נגמרה מלאכתן א"כ ה"נ מלילות נהי דטל דון קפיד רחמנא מ"מ מדרבנן דהכל חייב במעשרות א"כ אמאי פייר מלילות הרי למלילות כבר נגמרה מלאכתן ומ"ש מלילות מזיתים וענבים ונראה דהחילוק הוה בזה דזיתים ושמן וכן ענבים יין חשיבי כ"ב מינים שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה הי"ח בתורם שמן על זיתים ויין על ענבים הא למה זה דומה לתורם מ"ב מינים שאינם כלאים זה בזה ע"ש וכן בע"ז ס"ו חשבינן ענבים ויין ל"ה מינים וכיון שהם כ"ב מינים א"כ ענבים וזיתים שאינן חייבין מה"ת חייבין מדבריהם כשאר מינים שחייבין מדבריהם אבל מלילות וחטים לא אשכחן דחשיבי ב' מינים ואם מלילות פטורין מה"ח הם חשיב של פטור ול"ש שיתחייבו מדרבנן:
והנה להרמב"ן ז"ל אתי שפיר הא דאמרינן לרבי דאין תורמין יין על החומץ משום דיין וחומץ ב' מינים וקשה הא הוי ב' מינים שאינן כלאים זה בזה ואמאי אין תורמין ולהרמב"ן ז"ל כיון דס"ל דיין וחומץ ב' מינים הם א"כ חומץ אינו תירוש ואין תורמין מן היין על החומץ משום דהוי מן החייב על הפטור דמ"ש חומץ מענבים כיון דאינן תירוש אין חייבין מה"ת ולפי מה דאמרינן בירושלמי דמדאורייתא מודה רבי דתורמין מן היין על החומץ ורק מדרבנן אין תורמין שמא יתרום מן החומץ על היין ס"ל דאף לרבי יין וחומץ מין אחד הוא ובכלל תירוש הוא