מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן נב - מדרס · ב
אמרינן פי"ח דכלים מטה שהיתה טמאה מדרס נטלה קצרה וב' כרעים טמאה ארוכה וב' כרעים טהורה ור' נחמיה מטמא ובסוכה ט"ז אמרינן דמטה מטמאת אברים ואמרינן אברים מאי ניהו ארוכה וב' כרעים קצרה וב' כרעים וכתב הר"ש ז"ל בכלים שם דסוגיא דסוכה הוא כר' נחמיה דמטמא בתרווייהו בארוכה וב' כרעים קצרה וב' כרעים ואמרינן שם מ"ט מטה שנגנב חציה או אבד חציה כו' טהורה וכתב הר"ש ז"ל דטהורה היינו אפילו ארוכה וב' כרעים וכ"כ התוס' ברכות (נ' ע"ב) ע"ש, והנה בשבת (נ"ח ע"ב) גבי העושה זגין למכתשת כו' י"ל עינבל טמאין כו' נטלו עינבליהן עדיין טומאתן עליהן ומקשינן נטלו עינבליהן למאי חזי ואמרינן הואיל וההדיוט יכול להחזירה ומקשינן מההיא דהזוג והעינבל חיבור כו' דלא מהני מה שההדיוט יכול להחזירה אא"כ הואיל וראוי להקישו ע"ג חרס וכתב רש"י ז"ל דטומאה לא פרח הימנה כשנפרד משקיבל הואיל וראוי להקישו והוי ככלי שניקב בפחות ממוציא רימון דלא טהר מטומאה והקשו בתוס' על רש"י ז"ל דלענין שלא תפרח הטומאה שהיתה עליהן מהני שפיר טעמא דההדיוט יכול להחזירה כדאמרינן בברכות נ' גבי מטה דאפילו מפורקת לא פרחה טומאה מינה אא"כ נגנבה או אבדה חציה כו' ע"ש ותימא דהא התם במטה ג"כ בעינן דוקא ארוכה וב' כרעים קצרה וב' כרעים ומשום דראוי קצת וכדאמרינן בסוכה שם דראוי למסמך אגודא ולמיתב עלייהו וה"נ בעינן שיהא ראוי קצת כגון להקישה ע"ג חרס ובלא"ה לא מהני מה שההדיוט יכול להחזירה וכמו במטה אם נתפרקה לגמרי דטהורה מיהו לזה מהני במטה מה שההדיוט יכול להחזירה אפילו נתפרקה לגמרי שאם חזר וכפלה חוזרת לטומאתה ולא הוי כשבירה אך בזוג והעינבל אף לענין זה לא מהני מה שהדיוט יכול להחזירה היינו שאם יחבר אח"כ הזוג והעינבל שיחזור לטומאתו דלזה א"צ כלל לההדיוט יכול להחזירה דבכלי מתכת אפילו נשברה ותיקנה חוזרת לטומאת הישנה נמצא דלא מהני כאן כלל מה שההדיוט יכול להחזירה:
אמרינן פכ"ו דכלים סנדל עמקו וכיס של שנצות כו' הרי אלו מטמאין ומטהרין שלא באומן כו' וכתב בפה"מ שם ז"ל כבר הקדמתי לך שכלי עור וכ"ע אמנם יטמאו מה"ת בשאר טומאות מקבלים לבד ואלו הכלים אשר נמנו בכאן הם יתפשטו ויחזרו ויתקבצו ויחזירו מקבלים כו' ומטמאין ומטהרין שלא באומן היינו כשיתפשטו נטהרים וכשיתקבצו מתטמאים כו' ואמרינן עלה התם במתני' אמר ר"י והלא כל הכלים מטמאין ומטהרין שלא באומן אבל אלו אעפ"י שהן מותרין טמאים מפני שההדיוט יכול להחזירם ע"ש וקשה הא אף היכא דההדיוט יכול להחזירה בעינן ג"כ שיהא ראוי למעין מלאכתו כמו גבי מטה דבעינן דוקא ארוכה וב' כרעים כו' וצ"ל דה"נ כשמתפשטים עושין מעין מלאכתן רק שנעשו פשוטי כלי עור וס"ל לר"י דלזה מהני מה שההדיוט יכול להחזירן דאין אובדין את שמם וי"ל אף עתה תורת כלי קיבול ובזה פליגי ר"י ורבנן [ובעיקר מ"ש בפה"מ דכלי עור יטמאו מה"ת בשאר הטומאות מקבלין לבד כו' ואע"ג דסנדל הוא ראוי למדרס ובמדרס אף פשוטי כ"ע ג"כ טמאין מה"ת וכל המטמא במדרס מטמא בכל הטומאות הרמב"ם ז"ל לשיטתיה בזה דס"ל בפסקיו רפכ"ג דכלים דזה דכל המטמא במדרס מטמא בכל הטומאות הוא רק מדבריהם ע"ש א"כ הכא דמיירי בשאר הטומאות ולענין טומאה דאורייתא כמ"ש בפה"מ ולזה אינו טמא מה"ת אלא כ"ז שי"ל בית קיבול ונראה מזה מקור להרמב"ם ז"ל דזה דקי"ל כל הטמא מדרס מתטמא בכל הטומאות הוא רק מדרבנן ולא כהתוס' דס"ל בכמה דוכתי שהוא מה"ת דילפינן לה מק"ו מפכין קטנים דאי הוי מה"ת מאי נ"מ בסנדל עמקו בין נתפשט ללא נתפשט]:
אמרינן בחגיגה (כ"ג) מעשה באחד שהיה מעביר חבית של קדש ממקום למקום ונפסקה רצועה של סנדלו ונטלה והניחה ע"פ החבית כו' אותה שעה אמרו הנושא את המדרס לא ישא את הקדש ע"ש והקשו בתוס' אמאי נטמא החבית הא האי רצועה שנפסקה לאו כלי היא דהא לא שרינן לטלטל בשבת ותי' כגון שנשתייר בהך רצועה וההדיוט יכול להחזירה ע"ש וצ"ל ג"כ דהאי רצועה שנפסקה עושה מעין מלאכתה אף בלא החזרה אך בעיקר קשה טובא דהא אמרינן פי"א דנגעים מי"א דרצועות מנעל וסנדל מטמאין טמא מת ואין מטמאין מדרס א"כ אינן אב הטומאה דאין טומאתן רק שנגעו במדרס דהן עצמן אינן מדרס א"כ במה נטמא החבית וזה ודאי ל"ש למימר דכיון דההדיוט יכול להחזיר הרצועות לסנדל חשיב כסנדל עצמו דטמא מדרס דהא לזה ודאי אין עושין מעין מלאכתן דהרצועה לבד אינה ראויה להילוך וצע"ג אך לפי מה שהביאו התוס' בחגיגה שם מהירושלמי דהסנדל עצמו הניח ע"פ החבית אתי שפיר:
בשבת (קי"ב ע"ב) בעי חזקיה ניקב בכמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון מהו א"ל ר"י רבי שנית לנו סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שנייה ותיקנה טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס כו' והקשו בתוס' שם אמאי לא מייתי ההיא דמטה דמתני מקמי הך מטה שהיתה טמאה מדרס נשברה ארוכה ותקנה טמאה מדרס נשברה שנייה ותקנה טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס כו' ע"ש, והנה האבעיא בניקב במוציא זית ותקנה וחזר וניקב במוציא זית עד שנשלם למוציא רימון אי טמא הוא משום כיון דכשתיקן זית הראשון נשאר בטומאתו ואף מה שתיקן טמא ואיבעי לן אם יכול מה שתיקן לגרום טומאה להכלי אף לאחר שניקב במוציא זית אחר שיהא חשוב כניקב רק בכמוציא זית אחד אך זו האבעיא שייך רק משום דבעינן כלי שלמה לטומאה וכשניקב במוציא זית ראשון חשיב עדיין כלי שלמה כ"ז שלא ניקב בכמוציא רימון ואם תקנה אח"כ אז שלמות הכלי אפשר לחשוב ע"י מה שתיקן כמו ע"י מה שהיה קודם א"כ מה שתיקן ג"כ גורם אז טומאה להכלי כמו כל מקצת ומקצת הכלי ממה שהיה קודם ואפשר דיכול לגרום אף לאחר שניקב עוד כמוציא זית ופשיט שפיר מההיא דסנדל שנפסקה אחת מאזניו ותקנה כו' דשם ג"כ בעינן לטומאה סנדל שלם ועכ"פ צריך להיות לו אוזן אחד שיחשב שלם ובלא"ה אינו כלי וכשנטל אזנו אחד ותקנה דטמאה מדרס מפני שהוא סנדל שלם שלמות הכלי הוא עתה לאחר שתיקן ע"י האוזן שתיקן כמו ע"י האוזן שהיה קודם והוי שפיר כמו התם בניקב כמוציא זית כו' אבל במטה דין אחר לה דאמרינן בכלים פי"ח מ"ז דמטה שהיא טמאה מדרס ונפרקה וחיבר כרע אחד ממנה למטה טהורה כולה טמאה מדרס ע"ש והטעם כיון דמטה של פרקים היא וההדיוט יכול להחזירה כשפרקה לא פרחה ממנה הטומאה אא"כ נשברה או שנאבדה מקצתה או נגנבה מיהו כשהוא כרע אחד לא מטמא כיון דאינה ראויה בפ"ע אא"כ היתה ארוכה וב' כרעים כו' מ"מ כשחיבר כרע אחד אף למטה טהורה טמא מדרס כמ"ש הר"ש ז"ל שם מפני שעתה ראויה לישיבה א"כ אין להביא ראיה מההיא דמטה שהיתה טמאה מדרס נשברה ארוכה ותקנה כו' נשברה שניי' כו' דכשנשברה ארוכה אחת דעדיין המטה טמאה דאינה מתטהרת אא"כ נשברו ב' ארוכות כשתקנה מתחיל' ע"י ארוכ' אחת זה דעתה המטה טמאה אין הארוכה החדשה גורמת לה טומאה כלל דלא בעינן הכא מטה שלמה טמאה כלל דאף כרע אחד טמא שאינו כלי שלמה כלל אם חיבר אותה למטה שהיא טהורה לגמרי ג"כ טמא מדרס משום האי כרע א"כ זה שהמטה טמא הוא מפני שיש שם כרע אחד טמא א"כ אין הארוכה החדשה גורמת טומאה להמטה דזה רק היכא דבעינן כלי שלמה טמאה כגון בסנדל וכלי שניקב במוציא זית דבעינן שיהא כלי שלמה כולה טמאה ומש"ה לא פשטינן מההיא דמטה, (כתב רש"י ז"ל בשבת ועירובין שם ועיין בתוס' דסנדל שנפסקו ב' אזניו רק טהור מן המדרס אבל בשאר טומאות טמא דעדיין כלי הוא לאשתמושי תשמיש אחרינא ע"ש וקשה מ"ש מכסא של כלה דאמרינן פכ"ב דכלים מ"ז דאף שי"ל בית קיבול ומשמש להנחת חפצים ומ"מ בניטל חפויו ונשתיירו ביה בית קבלה טהור מפני כשבטל העיקר בטל הטפלה דהעיקר הוא המדרס ע"ש וה"נ בסנדל העיקר הוא המדרס]:
קי"ל דאף פשוטי כ"ע כל שראוין למדרס מטמאין בשאר הטומאות דכל הראוי למדרס מטמא בכל הטומאות דמפקינן מק"ו מפכין קטנים והנה י"ל פירושו דתשמיש של מדרס חשיב ג"כ תשמיש לטמא בכל הטומאות דזה דפשוטי כ"ע אין מטמאין דבעינן דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן היינו דבכלי שטף חשיב כלי לטומאה רק מה שעומד לתשמיש של טלטול מלא וריקן ושאר תשמישין אין עושין אותן לכלי לטומאה וילפינן מק"ו מפכין קטנים דאף תשמיש של מדרס חשיב בכלי שטף תשמיש לענין טומאה כמו טלטול מלא וריקן אך אמרינן פי"ט דכלים בתיבה שנפחתה מלמטן דחכמים מטהרין מפני שבטל העיקר בטל הטפלה וכתב בפה"מ שם דהעיקר טומאת מת והטפלה טומאת מדרס משום דכל המטמא מדרס מטמא בטמא מת ויש שמטמא בט"מ ואינו מטמא במדרס ע"ש היינו כיון שנפחתה מלמטן ואינה ראויה עוד להניח בתוכה אף דעדיין ראויה לשכיבה טהורה אף מן המדרס כיון דבטל העיקר היינו טומאת מת ואי נימא דזה דכל הראוי למדרס מטמא ט"מ היינו דתשמיש של מדרס חשיב ג"כ תשמיש לטומאת מת א"כ אמאי בטל הכא העיקר נהי דלא חזי עתה להניח בתוכה כיון דעדיין ראויה למדרס א"כ לא בטל ממנה טומאת מת שהרי עדיין ראוי' לתשמיש דמ"ש האי תשמיש מהאי תשמיש ונראה מזה דאין תשמיש של מדרס חשיב תשמיש של ט"מ רק זהו דין מיוחד דכל שמתטמא במדרס מתטמא בט"מ ולא משום תשמישו א"כ בנפחתה מלמטן כיון דהתשמיש לענין טומאת מת בטלה בטל ממנה ג"כ טומאת מדרס משום דכי בטל העיקר בטל הטפל דט"מ חשיב עיקר כמ"ש הרמב"ם ז"ל משום דכל המטמא מדרס מטמא בטמא מת כו' וכיון דבטל טומאת מדרס ל"ש תו כל הראוי לטומאת מדרס יטמא בטמא מת:
כתב הרמב"ם ז"ל פכ"ג מהל' כלים וזה כלל גדול שכל המתטמא במדרס מתטמא בשאר טומאות וכתב שם המל"מ עיין בפ' שאח"ז דין י"א ובפכ"ה דין י"ט ע"ש היינו שכתב הרמב"ם ז"ל פכ"ד כלים שעיקר עשייתן לקבלה ולמשכב כגון הכרים והכסתות אם נפחתו אעפ"י שטהרו מלהתטמא במת ובשאר טומאות מתטמאין במדרס שעדיין ראוין למדרס וזה דק"ל להמל"מ אמאי אין מתטמאין בשאר טומאות הא כל המתטמא במדרס מתטמא בשאר הטומאות ובפכ"ה כתב הרמב"ם ז"ל בקב הקיטע אם יש בו בית קיבול כתיתין מתטמא בשאר הטומאות מפני בית קיבולו ומתטמא במדרס שהרי נשען עליו וזהו דק"ל להמל"מ דל"ל לטעם דמתטמא בשאר טומאות משום בית קיבול תי"ל דמתטמא במדרס א"כ מתטמא בשאר טומאות, והנה יש עוד להוסיף ע"ז מ"ש הרמב"ם ז"ל פכ"ו דכלים דין ז' בעריבה של עץ מב' לוגין ועד ט' קבים שנסדקה מטמאה טומאת מדרס וטהורה משאר טומאות ע"ש ואמאי הא כל המתטמא במדרס מתטמא בכל הטומאות:
הנה מכל דברי הרמב"ם ז"ל אלו נראה דהכלל שכל המתטמא בטומאת מדרס מתטמא בכל הטומאות הוא רק בפשוטי כ"ע וטעם הדבר נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שם פכ"ג שכתב המפץ הוא המחצלת כו' ואין המפץ בכלל כלים האמורים בתורה ואעפ"כ מתטמא הוא במדרס דין תורה שהרי ריבה הכתוב כל המשכב וזה ראוי למשכב ועשוי לו וכן מתטמא במת ובשאר טומאות מדבריהן ככל פשוטי כלי עץ כמו שביארנו וזה כלל גדול שכל המתטמא במדרס מתטמא בשאר טומאות עכ"ל היינו דזה דמתטמא בשאר טומאות הוא רק מדבריהן ככל פשוטי כ"ע והיינו משום דאין כל פשוטי כ"ע מתטמאין מדרבנן דרק השלחן והדולבקי כו' וכיוצא בהן שהם משמשי אדם ומשמשי משמשין אבל משמשי אדם לבד או משמשי משמשין לבד כגון הסולם והמנורה וכדומה אין טמאין אף מדרבנן ואלו הראוין למדרס מתטמאין אף שאינן משמשי אדם ומשמשי משמשין דעשו חכמים זה דראוין למדרס כאילו הן משמשי אדם ומשמשי משמשין דמתטמאין מדין פשוטי כ"ע א"כ זה דגזרו חכמים דכל המתטמא במדרס מתטמא בכל הטומאות הוא רק בפשוטי כ"ע דעשו מה שהן ראוין למדרס כמו משמשי אדם ומשמשי משמשין אבל בכלי קיבול ל"ש זה דבכלי קיבול טומאתו משום קיבולו ולא משום משמש אדם כו' ומש"ה בקב הקיטע שיש בו בית קיבול כתיתין כתב דמתטמא בשאר טומאות מפני בית קיבולו ובמררס מפני שראוי למדרס ובכרים וכסתות שנפחתו אף שעתה אי"ל עוד בית קיבול ס"ל להרמב"ם ז"ל דבתר תחילתו אזלינן דכשנעשה ראוי למדרס היה לו בית קיבול וכל שי"ל טומאה מחמת בית קיבולו לא גזרו משום ראוי למדרס ואף שבטל אח"כ בית קיבולו לא נחתי להו מדרבנן טומאה משום דראוין למדרס כיון דבשעה שנעשו ראוי למדרס לא הועיל זה וה"נ בתיבה שנפחתה מלמטן ועדיין ראויה למדרס כיון דקודם שנפחתה היתה כלי קיבול ל"ש בזה גזירה דכל הראוי למדרס טמא בשאר הטומאות וטומאתה היתה רק משום קיבולה א"כ אף כשנפחתה מלמטן אי אפשר תו לטמא בשאר הטומאות מפני שראוין למדרס וא"כ אדרבה כיון דבטלה טומאת מת בטלה אף טומאת מדרס דהתם טומאת מת היא העיקר מיהו מההיא דעריבה שנסדקה קצת יש לעיין דהתם לא נעשה ראוי למדרס אלא אחר שנסדקה כמבואר התם משום דקודם אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו א"כ כשנעשה ראוי למדרס כבר אי"ל בית קיבול והוי כשאר פשוטי כ"ע ולמה אינו מתטמא בשאר טומאות כיון שראוי למדרס: