מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן נב - מדרס · א
גרסינן בשבת (מ"ד ע"ב) מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אין חיבור לה ואין נמדדת עמה ופי' רש"י ז"ל גבי שידה תנן והיא עגלה של עץ למרכב אנשים ונשים והתוס' שם הקשו על רש"י ז"ל דאי חזיא למדרס ל"ש בה מדידה דלא איתקש לשק ולא בעינן מטלטל מלא וריקן דהא שאי"ל תוך בכלי שטף הנך דחזו למדרסות טמאים ע"ש ובטעם רש"י ז"ל נראה דכלי עץ הבאין במידה שאני דהא לענין אהלים לחוץ בפני הטומאה דקי"ל אדם וכלים אין נעשים אהלים לטהר אפילו כלים שאין מקבלין טומאה ואפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מטומאת מת וכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה הבאים במדה ה"ה כאהלים ואינם ככלים ולפיכך חוצצים בפני הטומאה וכתב הראב"ד ז"ל אפילו של עץ והם באים במידה כדאיתא פ' יש מביאין וחוצצין וכתב הכ"מ שם דאף הרמב"ם ז"ל ס"ל כן ע"ש ואע"ג דשאר כלים ואפילו טהורים אין חוצצין הבאין במידה אינם ככלים אלא כאהלים ומש"ה נמי אין טמאים מדרס דלמדרס בעינן כלי כדאמרינן בת"כ אשר ישב עליו יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה ת"ל כלי כו' א"כ כ"ע הבאין במידה דאינם כלים אלא כאהלים אין טמאין מדרס:
ונראה דזה נמי הטעם דכ"ע הבאין במידה אי"ל טומאה אף מדרבנן כדמוכח מכמה דוכתי אף דכ"ע הפשוטים יש מהם מקבלין טומאה מדרבנן להרבה שיטות וכ"ש בהנך דמשמשים את האדם ומשמשי אדם דלכ"ע מקבלי טומאה מדרבנן אע"ג דטעם אחד להם דאין מטלטלין מלא וריקן דכ"ע הבאין במידה י"ל עוד טעם דאינם ככלים כלל רק כאהלים מש"ה לא גזרו עליהן טומאה אף מדרבנן:
אמרינן בשבת נ"ט סנדל של בהמה של מתכת טמא ומקשינן למאי חזי כו' ורי"א בשעה שבורח מן הקרב מניחו ברגליו ורץ על הקוצין ועל הברקנין והקשו בתוס' שם א"כ יטמא מדרס ותניא בתוספתא דכלים פ' כיפה ג' סנדלים הם של אדם טמא מדרס של מתכת ושל בהמה טמא טומאת מת משמע אבל מן המדרס טהור ע"ש ונראה לומר דבפכ"ב דכלים מ"ט הביא הר"ש ז"ל מהתוספתא א תניא ישיבת קרון וקישרה טהורה שאינה אלא ישיבה של צער היינו שטהורה מדרס דלמדרס ישיבה של צער לאו שמה ישיבה ע"ש וה"נ כשהוא בורח מן המלחמה ומניח סנדל של בהמה ברגליו ורץ על הקוצין ועל הברקנין אינה אלא הילוך של צער ובמדרס טהור כה"ג אבל בטמא מת שפיר מתטמא דאף תשמיש של צער ג"כ תשמיש הוא לשאר הטומאות ובקרון זה דטהור מכלום הוא משום דהוי פשוטי כ"ע דאי"ל טומאה אחרת אלא מדרס:
עוד נראה לתרץ קושית התוס' לפמ"ש בתוס' מנחות ל"א שהקשו שם על רש"י ז"ל דשידה עשויה למרכב נשים אמאי אינה טמאה מדרס וכן הקשו שם מספינה דאינה מקבלת טומאה משום דאינה מיטלטלת מלא וריקן ואמאי לא תטמא מדרס ותי' דאפילו אי עיקרה של ספינה עשויה להעביר בנ"א מעיר לעיר וכן שידה למרכבת נשים לא חשיב מדרס כיון דלא עבידא להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום מידי דהוי אלוקטמין דטהורין שהן ללכת עליהן בימות הגשמים ע"ש א"כ לפ"ז ה"נ סנדל של מתכת של בהמה שכל תשמישו לאדם הוא רק בשעה שבורח מן המלחמה מניחו ברגלו ורץ על הקוצים ועל הברקנים א"כ לא עבידא להיות נשען עליו אלא ללכת ממקום למקום מש"ה אינו טמא מדרס:
כתבו התוס' מנחות שם דמש"ה סולם אינו טמא מדרס אעפ"י שדורסין עליו מפני שאינו עשוי להנאת מדרס אלא לירד בו ולעלות ע"ש ונראה פירושו כיון דזב עושה מדרס ע"י ה' דרכים עומד יושב שוכב נתלה ונשען כדאמרינן בזבין א"כ מדרס הוא כלי לאחד מאותן ה' דרכים היינו כלי לשכיבה לישיבה או לעמידה כו' כגון אם כשרוצה לישכב שוכב עליו זהו כלי לשכיבה וכן אם רוצה לישען עצמו הוא נשען עליו הוי כלי לשעינה אבל סולם אף שנשען עליו אך אין זה כשרוצה לישען עצמו הוא נשען על הסולם רק כשרוצה לירד ולעלות א"כ הוא כלי לעליה וירידה ואין זו כלי לשעינה, ובזה אתי שפיר נמי מ"ש בתוס' שם דשידה עשויה למרכב נשים ובכ"ז אינה טמאה מדרס משום דלא עבידא להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום והיינו אע"ג דיושב עליה מ"מ אינו דכל שרוצה לישב הוא יושב בשידה רק כשרוצה ללכת ממקום למקום יושב עליה אין זו כלי לישיבה רק כלי ללכת ממקום למקום והליכה ממקום למקום אין זו בכלל מדרס דרק ה' דברים הם מדרס עומד יושב שוכב נתלה ונשען:
והנה לפמ"ש התוס' דאלקטמין וכן סולם אין טמאין מדרס אף שהוא דורס עליהן משום דאין עשוין להנאת מדרס אתי שפיר מה דאמרינן בשבת ס"ו בקב הקיטע דטהור ואם יש בו בית קיבול כתיתין טמא ולרבא שם ביש בו בית קיבול כתיתין טמא אף מדרס דסמיך עליה והקשו בתוס' שם ל"ל בית קיבול כתיתין תי"ל דכל הטמא מדרס טמא טומאת מת ותי' דבית קיבול כתיתין עושין אותו ראוי למדרס ע"ש וצ"ל פירושו דהיינו בלא כתיתין לא סמיך עליה וכשיש בו כתיתין סמיך עליה אך לפ"ז א"צ לזה דאף דסמיך עליה אך אינו עשוי להנאת דריסה אלא שלא יהא נראה קטוע כמ"ש בתוס' שם לעיל מש"ה אינו טמא מדרס אבל כשיש שם כתיתין הוא לתענוג הדריסה כדאמרינן ביומא ע"ח גבי הקיטע יוצא בקב שלו ושוין שאסור לצאת בו ביוה"כ אמר אביי בדאית ליה כתיתין ומשום תענוג ע"ש אלמא דהכתיתין הם לתענוג של דריסה ומש"ה נעשה מדרס:
אך בעיקר מ"ש התוס' דשידה העשויה למרכב נשים אינה טמאה מדרס משום דלא עבידא להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום יש לעיין הא אמרינן בעירובין כ"ז האוכף טמא מושב והתפוס טמא מרכב ע"ש ואמאי האוכף טמא מושב הא לא עבידא להיות נשען עליו אלא ללכת ממקום למקום ומ"ש אוכף שעשוי לרכיבה משידה שהיא למרכבת נשים:
קי"ל דכלים שיש בהם חסרון מלאכה אינן מקבלין טומאה וכתב רש"י ז"ל שבת (נ"ב ע"ב) הטעם משום דגבי טומאת כלים במדין מעשה כתיב שגמר כל מעשהו ע"ש, והנה יש לחקור בזה דכל שיש בו חסרון מלאכה אף במדרס אינו מתטמא אם הוא ג"כ מזה הטעם אך אפשר דמדרס שאני דהא העושה מדרס מדבר שאם עשה ממנו כלי אחר אינו מקבל טומאה ומ"מ אם עשה ממנו מדרס מקבל טומאה וכמ"ש תוס' שבת (ס"ו ע"א) ד"ה כוורת ושם (ע"ו ע"א) ד"ה ואמר ומשום דאף כופת של שאור שיחדו לישיבה ג"כ טמא מדרס ע"ש דלמדרס כל שהוא ראוי למדרס טמא א"כ ל"ש נמי למגמר מכלי מדין דכתיב בהו מעשה דלמדרס לא גמרינן מכלי מדין כלל דאף העושה מדרס ממינים שאין מפורשין בקרא ג"כ טמא וזה דבמדרס ג"כ כל שיש בו חסרון מלאכה אינו מקבל טומאה הוא מטעם אחר דכיון דיש בו חסרון מלאכה א"כ אומרים לו עמוד שצריך לגמור מלאכתו וכל שאומרים לו עמוד אינו טמא מדרס ואפילו אי נימא דשייך במדרס ג"כ הטעם של שאר כלים מ"מ הטעם דאומרים לו עמוד ג"כ יש במדרס, ובזה מתיישב קושית התוס' חולין (כ"ה) גבי גולמי כ"ע דטמאין כל שעתיד לשוף לשבץ כו' להטיח בטונס היינו בעור הדג והקשו בתוס' הא אמרינן בסנהדרין כ' כ"ע מאימתי מקבלין טומאה המטה והעריסה משישופם בעור הדג אלמא דקודם לא מקבלי טומאה ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דמטה ועריסה שטומאתן מדרס דהא פשוטי כ"ע הן וטומאתן משום מדרס כמבואר מכמה מתני' דכלים א"כ כל שיש בהם איזה חסרון מלאכה אפילו רק לשוף בעור הדג טהור משום דאומרים לו עמוד דהא ע"כ מיירי שעומד לשוף דאם גמר שלא לשוף טמאה כדאמרינן בכלים רפט"ז אבל בשאר כלים שאינן מדרס לא מעכב טומאתן מה שצריכין לשוף בעור הדג:
יש לחקור בכלי שמיוחד למשכב אי בעינן ג"כ שיהא מיוחד למשכב באופן שרובו נשען עליו כיון דאין הזב עושה מדרס אא"כ רובו נשען עליו ואפשר דזה רק בשעת מדרסו דלא נחתא ליה טומאה אא"כ רובו של זב נשען עליו אבל זה דבעינן מיוחד למדרס סגי אי מיוחד למדרס כל דהו אך בפשוטו בעינן שיהא עומד למדרס באופן שיטמא הדבר במדרס, והנה בזה מתיישב מה שהקשו התוס' יבמות (ק"ב) גבי קב הקיטע דחולצין בו וכתבו תימא כיון דכשר לחליצה א"כ עביד להילוכא א"כ אמאי לא טמא מדרס בלא כתיתין ע"ש ובזה אתי שפיר דקב הקיטע נהי דלהילוכא עביד מ"מ אינו נשען עליו ברובו דעיקר סמיכתו הוא על מקלותיו והם סמוכות שלו שמטמאים מדרס כמ"ש תוס' יומא (ע"ח) ע"ש וכיון דאינו עשוי להיות רובו נשען עליו אין זה מדרס ואפילו אם אח"כ נשען עליו הזב ברובו ג"כ טהור אבל לחליצה כיון דעכ"פ להילוכא עביד כשר:
אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שלהי כלים דמדרס כלי זכוכית טהור וכתב הר"ש ז"ל אע"ג דכלי זכוכית י"ל טהרה במקוה וכל שי"ל טהרה במקוה טמא מדרס כיון דטומאת כלי זכוכית מדרבנן לא גזרו עליהן מדרס ע"ש, והנה לפמ"ש התוס' שבת דמדרס העשוי אף מדברים דלא כתיבי בקרא ג"כ טמא כיון שהוא ראוי למדרס א"כ מדרס כלי זכוכית הוא מדאורייתא דזה דכלי זכוכית הוא מדרבנן הוא רק משום דאינן בכלל כלים המפורשין בקרא לטומאה וכמ"ש רש"י ז"ל (שבת י"ד ע"ב) משום דלא כתיב באורייתא בהו טומאה ע"ש אבל במדרס כיון דטמא אף דברים שאינן מפורשין בקרא ותלוי רק בראוי למדרס א"כ רק כ"ח וכלי אבנים וכלי אדמה ממעטינן מקראי ממדרס בת"כ אבל כלי זכוכית הוי טמא מדאורייתא וצ"ל דהתוס' ע"כ יגרסו בהתוספתא דטמא מדרס כמה שהביא הר"ש ז"ל שם דאיכא גירסא בהתוספתא דמדרס כלי זכוכית טמא ע"ש, והנה רש"י ז"ל בבכורות ל"ח ובעירובין ק"ד כתב דמדרס כ"ח טהור משום דנשבר אם אדם יושב עליו [ועיין בגה"ש בכורות מה שהקשה על רש"י ז"ל] ולדבריו אתי שפיר התוספתא דכ"ש כלי זכוכית דנשבר אם יושב עליו וחשיב אינו ראוי למדרס וטהור: