אור ברסלב
מקדש דוד חלק ג סימן מב - טומאת אוכלין › ח

מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט

סימן מב - טומאת אוכלין · ח

ז

קי"ל בכל דוכתי דכל שסופו לטמא טומאה חמורה א"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ והנה בחולין (קכ"א) אמרינן בשוחט בהמה טמאה לעכו"ם צריך הכשר ומקשינן הכשר ל"ל הא סופו לטמא ט"ח אמר חזקיה הואיל ויכול לגוררה ולהעמידה על פחות מכזית והקשו בתוס' שם הא אמרינן בכריתות בחצי כזית מן הנבלה שהשלימה עם אוכלין אחרים לכביצה א"צ הכשר משום דאילו מצטרף לה עם חצי זית אחר מן הנבלה מטמא ט"ח ע"ש ונראה לומר לפי מה דאמרינן באהלות פ"ג באבר מן החי שנחלק דר"י מטמא ומודה שאם ניטל מן החי חצאים שהוא טהור ע"ש דכיון דלא היה ביה שיעורא מעולם אינו מצטרף כמ"ש הר"ש ז"ל שם א"כ ה"נ בנבלה דפחות מכזית מן הנבלה מצטרפת עם חצי זית אחר אבל אם כשעודה מפרכסת גררה על פחות פחות מכזית דלא הוי ביה שיעורא מעולם אינו מצטרף:

אמרינן בחולין (קי"ח) דאוכלין כשם שאין מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו כך אין מקבלין הכשר אלא עד שיתלשו והקשו בתוס' שם כיון דאין מקבלין הכשר איך אפשר שיקבלו טומאה ואי"ל כגון שהוכשרו ואח"כ זרען דכמו שבטלה טומאתן אם נזרע אח"כ ה"נ בטל הכשרן ע"ש ונראה לומר לפי מה דאמרינן בכריתות (כ"א) דמשכחת לה טומאה קלה בנבלה כגון פחות מכזית נבלה שצירפה לפחות מכביצה אוכלין וא"צ הכשר משום דראוי לצרף עוד חצי זית מן הנבלה וסופו לטמא ט"ח וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' ט"א ה"ו דפחות מכזית מן הנבלה והשלים עליו כביצה מאוכלין אחרים אין הכל צריך הכשר וכן כזית מן הנבלה והניחה בבצק עד שהשלים לכביצה אין הבצק הזה צריך הכשר הואיל וכל השיעור הזה מטמא במשא מפני כזית נבלה שבתוכו וכן פחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה משאר אוכלין אין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שבכללו ע"ש היינו דאף שאר האוכלין שצירף עמו ג"כ א"צ כיון שיש עמהם כזית או פחות מכזית מדבר שסופו לטמא ט"ח א"כ שפיר אצטריך דאין אוכלין מקבלין טומאה עד שיתלשו דמשכחת לה שהשלים עם האוכלין המחוברין כזית או פחות מכזית מן הנבלה או מבשר המת דאז הכל א"נ הכשר ומ"מ אינו מטמא ט"א מפני שהוא מחובר:

והנה בכריתות שם מהדרינן למצוא גוונא בנבלה דמטמאה טומאה קלה בלא טומאה חמורה ויש לעיין אמאי לא אמרינן דמשכחת לה בקולית סתומה של נבלה דקולית סתומה כ"ז שלא נקבה אינו מטמא ואע"ג דהקולית הוא שומר להמוח משום דכתיב בנבלתה ולא בקולית סתומה דכיון דלא אפשר ליגע בגופה אינו מטמא ג"כ ע"י נגיעת השומר כדאמרינן בחולין (קכ"ו ע"ב) והקשו בתוס' שם הא אמרינן דחטה בקליפתה מטמאה ואע"ג דהחטה סתומה בקליפתה ותי' דהתם מרבינן מקרא דזרע אשר יזרע כו' אבל הכא גלי קרא דשומר לא הוי אלא באפשר ליגע ע"ש היינו דשומר דאוכלין שאני דנפקא לן מקרא אחרינא ואף דא"א ליגע בגופה מתטמא ע"י שומר משא"כ בשומר דנבלה א"כ האי קולית סתומה י"ל טומאה קלה בלא טומאה חמורה דלטומאת אוכלין הוי כשאר אוכלין דמתטמא ע"י השומר אף דא"א ליגע בגופה:

אמרינן שם דמשכחת לה בנבלה טומאה חמורה בלא טומאה קלה בכזית מן הנבלה שחפהו בצק דטומאה חמורה איכא במשא וטומאה קלה במגע דס"ל דבעינן בחד דוכתא ט"ח וטומאה קלה כמ"ש בתוס' שם וכגון זה דט"ח במשא וט"ק במגע ואמרינן שם דבמת לא משכחת לה טומאה קלה דחפהו בצק טומאה בוקעת ועולה א"כ לעולם אית בה ט"ח ע"ש ויש לעיין הא מ"מ איכא נמי טומאה קלה בנוגע מן הצדדין דטומאה בוקעת רק למעלה ולמטה א"כ בנוגע מן הצדדין אית בה טומאה קלה א"כ מ"ש מנבלה דטומאה קלה במגע וטומאה חמורה במשא וצ"ע (וכן יש לעיין לר' יוסי דס"ל טומאה טמונה אינה בוקעת ועולה כדאמרינן בחולין (קכ"ה) א"כ משכחת לה טומאה קלה אף במת א"כ מנ"ל דדם מהלכי שתים מותר]:

ובעיקר זה דסופו לטמא ט"ח א"צ הכשר יש לחקור אם זה רק לטומאה שבה דהא סופו לטמא ט"ח א"צ אף הכשר שרץ או גם מועיל לקבלת טומאה ממקום אחר דא"צ הכשר ונ"מ לפמ"ש התוס' פסחים (י"ז) דזה דאוכלין אין נעשין אב הטומאה הוא רק לטמא אדם או כלים אבל לאוכלין ומשקין נעשין אב הטומאה א"כ איכא נפקותא אם נגעו זה שסופו לטמא ט"ח במת אי מהני שיעשה אב הטומאה ע"י נגיעה זו בלא הכשר:

אך בעיקר מ"ש התוס' דאוכלין נעשין אב הטומאה לטמא אוכלין יש לעיין מהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל מכשירין פ"ו מ"ז דדם מן המת מטמא שנים ופוסל אחד ואע"ג דדם מן המת אבי אבות הטומאה מ"מ אינו מטמא רק שנים ופוסל אחד משום דאין אוכלין נעשין אב הטומאה כמה שפי' הר"ש ז"ל שם ומוכח דאף לאוכלין אין נעשין אב הטומאה ואינו מטמא רק שנים ופוסל אחד וצע"ג:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה