מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן מב - טומאת אוכלין · ד
כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' ט"א ישראל ששחט בהמה טמאה לעכו"ם ועודה מפרכסת מטמאה ט"א וא"צ מחשבה שהרי ישראל שחטה לאכילת עכו"ם ואי"ל מחשבה גדולה מזו ע"ש והיינו כההיא דכריתות כ"א בהחותך מן האדם דמקשינן מחשבה ל"ל תעשה חתיכה שלו מחשבה, והנה בחולין קכ"א אמרינן שונין ישראל בטמאה כו' צריכים מחשבה וכתב רש"י ז"ל שם יש תנאים ששונים דישראל בטמאה צריך מחשבה היינו שיש פלוגתא בזה ופסק הרמב"ם ז"ל דא"צ ובאמת יש לעיין להתנאים דמצרכי מחשבה אמאי לא תהוי השחיטה מחשבה הרי שוחטה לאכילת עכו"ם ונראה משום דנהי דשוחטה לעכו"ם לאכילה מ"מ צריך ג"כ מחשבה להאכילה לעכו"ם כשהיא מפרכסת וע"כ צ"ל כן דהרי כתב רש"י ז"ל שם קכ"א גבי אבר המדולדל דצריך מחשבה משום דהוי אמ"ה ואסורה לב"נ א"כ ה"נ בשוחט בהמה טמאה ועדיין מפרכסת דאסורה לב"נ משום אמ"ה צריך מחשבה ולזה צריך לחשוב להאכילה כשהיא מפרכסת ולא מהני מה שחושב להאכילה אח"כ לענין שתקבל טומאה כשהיא מפרכסת ולענין שתקבל טומאה כשתמות א"צ מחשבה כלל דזה דנבלת בהמה טמאה צריכה מחשבה כתב רש"י ז"ל (בכורות י') משום שיש בה ב' דחויין אחת שלא נשחטה ואחת דטמאה היא ע"ש א"כ בשוחט בהמה טמאה דאין בה אלא דחוי אחד א"צ מחשבה וכ"כ רש"י ז"ל להדיא בחולין שם דישראל בטמאה אם לא חישב לא הוי אוכל עד שתמות ע"ש דלאחר שתמות א"צ מחשבה וכל המחשבה היא רק כשהיא מפרכסת שהיא אסורה אף לב"נ א"כ מה מועיל מה שחושב להאכילה אח"כ וכן עכו"ם בטהורה דאמרינן שם דצריך מחשבה ואע"ג דנבלת בהמה טהורה בכ"מ א"צ מחשבה משום דמפרכסת אסורה לב"נ ולא מהני מה שחושב להאכילה אח"כ והרמב"ם ז"ל לשיטתיה דס"ל דכל שאסור לישראל צריך מחשבה ולא איכפת לן בין דיחוי אחד לב' דחויין ובין אסור אף לב"נ ובין אסור רק לישראל א"כ לדידיה השוחט בהמה טמאה ואף לאחר שתמות ג"כ צריכה מחשבה שהרי אסורה לישראל אלא דשחיטתו הוי מחשבה שהרי שוחטה להאכילה לעכו"ם ואף ששוחטה להאכילה כשתמות הרי גם אז אסורה לישראל וזו המחשבה מהני שתחול עליה שם אוכל אף כשהיא מפרכסת דאין נ"מ בין אסורה לב"נ לאינה אסורה אלא לישראל וכיון שחישב עליה להאכילה כשהיא אסורה לישראל הוי מחשבה ועיין מ"ש לעיל ס"ק ג']:
כתב רש"י ז"ל ר"פ העור והרוטב בשוחט בהמה טמאה לעכו"ם ועודה מפרכסת מטמאה ט"א דדוקא לעכו"ם אבל שחטה לישראל לא משוי ליה אוכלא דבטלה מחשבתו ע"ש ובפי' הרא"ש ז"ל פ"א דטהרות כתב דאפילו שחט ישראל בהמה טמאה לעצמו לא משוי ליה מחשבתו אוכלא דבטלה מחשבתו ע"ש והיינו דמחשבת איסור לא מהני ובזבחים ק"ה גבי נבלת עוף הטהור אי סגי בכזית לר"מ בדנקט לה בידו ופשטינן מההיא דנבלת עוף הטהור צריכה מחשבה ומטמאה ט"א בכביצה כו' וכתב רש"י ז"ל דע"כ לא מיירי בדנקט לה בפומא דא"כ אמאי צריך מחשבה אי"ל מחשבה גדולה מזו ע"ש ואע"ג דהתם הוי מחשבה לישראל ומ"מ הוי מחשבה כשחושבה לעצמו צ"ל נהי דמחשבה באיסור לא מהני מעשה מהני ונקט לה בפומא הוי מעשה ואע"ג דבשוחט בהמה טמאה לעצמו איכא ג"כ מעשה ומ"מ לא מהני צ"ל דזה חשיב מעשה טפי אך זה יש לעיין דאף בשוחט בהמה טמאה לעכו"ם ע"כ האי מחשבה להאכילה לעכו"ם כשהיא מפרכסת ואיכא אמ"ה הוי מחשבת איסור דאסור להאכיל אמ"ה לעכו"ם וכן באבר המדולדל אמרינן דצריך מחשבה וכתב רש"י ז"ל מפני שאסורה לב"נ ומאי מהני מחשבה הא אסור להאכיל אמ"ה לב"נ ע"כ נראה דזה דשוחט בהמה טמאה לישראל וכן לעצמו דלא מהני מחשבתו אין זה משום דמחשבת איסור לא מהני אלא דבהמה טמאה אינה עומדת לישראל לאכילה כלל ולא מהני מחשבה ובטלה דעתו:
והנה הרמב"ם ז"ל בפה"מ חולין שם גבי השוחט בהמה טמאה לעכו"ם כתב אפילו לעכו"ם ע"ש דס"ל דכ"ש אם שוחטה לישראל דמהני וזה דהוי רבותא אפילו לעכו"ם נראה דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה דס"ל דכל שאסורה לישראל צריך מחשבה דבעינן לטומאת אוכלין שתהא עומדת לישראל א"כ מה מועיל כשחושבה לעכו"ם ואשמעינן הכא רבותא דהיכא דאיכא מחשבה מהני אפילו חושבה לעכו"ם: