מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן מא - חולין בטהרה · ד
אמרינן פ"ד דטהרות מן הספיקות שהתירו חכמים הוא ספק טהרת פרישות דהיינו ספק חולין בטהרה וכתב הרמב"ם ז"ל פט"ו מהל' אבה"ט ספק החולין היא טהרת אוכלי חוליהן בטהרה והן הנקראים פרושים כיצד אוכלי חוליהן בטהרה שנולד להם ספק טומאה בטהרותיהם הרי אלו טהורות ככל הספיקות כולן ואין להם טומאה אלא טומאה ודאית ע"ש ונראה בזה לומר מה דאמרינן בנדה בסוגיא דטועה בפלוגתא דתנאי אי צריכה טבילות לכל הספיקות או דיה לטבילה שתהא באחרונה ואמרינן דפליגי אי טבילה בזמנה מצוה ע"ש וקשה אפילו אי טבילה בזמנה אינה מצוה מ"מ תטבול בשביל חולין בטהרה ולפ"ז כמו דאין טומאת ספק לחולין בטהרה וא"צ לטבול בשביל ספק טומאה ה"נ כשהיא טמאה ודאי רק ספק אם הטבילה מהני לה להטהר ג"כ א"צ טבילה דבשביל ספק חולין בטהרה א"צ טבילה:
ואם היה טמא ודאי וספק אם טבל או לא טבל נראה ג"כ בפשיטות דטהור לחולין בטהרה דהא בטומאה דרבנן כגון אכל אוכלין טמאים כו' אמרינן בפ"ב דמקוואות דספק טבל ספק לא טבל טהור ואע"ג דהתם איכא איסורא דרבנן לאכול בתרומה מ"מ כיון דרק איסורא דרבנן בספק טבל טהור כ"ש הכא דאינו אלא טהרת פרושים לבד ואף לכתחילה יכול לטבול לחולין בספק מקוה כיון דאח"כ יהיה טהור (דהא אף בדבר שהוא חובה מדרבנן יכול ג"כ לכתחילה לעשות ספק ולהפטר אח"כ משום ספק דרבנן כמ"ש תוס' מנחות (ס"ו ע"א) ד"ה זכר לענין ספירת העומר] ובזה נראה לומר מה דאמרינן בתוספתא מקוואות שהביא הר"ש ז"ל פ"ח מ"א גבי מקוואות לפנים מן המפתח דאיכא חשש שאיבה ומעשה בר"ג ואונקלוס הגר שהיו באשקלון וטבל ר"ג במרחץ דלא חשש לשאיבה ואונקלוס בים דחשש לשאיבה ע"ש ונראה דמש"ה טבל ר"ג במרחץ ואונקלוס בים דאמרינן בתוספתא פ"ג דחגיגה ר"ג היה אוכל על טהרת חולין כל ימיו אונקלוס הגר היה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו ע"ש א"כ כיון דר"ג היה אוכל חולין בטהרה ולזה לא חיישינן לשאיבה כיון דהוי רק ספק ובחולין בטהרה לא חיישינן לספיקות אבל אונקלוס הגר שהיה אוכל על טהרת הקדש וכיון דלקדש חיישינן לספיקות והוא היה אוכל ע"ט הקדש מש"ה לא טבל אלא בים:
אך בעיקר מ"ש הרמב"ם ז"ל דלחולין בטהרה אין להם אלא טומאה ודאית יש לעיין דהא אמרינן בנדה ז' בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בא' מהם ועשה טהרות דטמא אף לאוכלי חולין בטהרה ע"ש אלמא לא בעינן לחולין בטהרה דוקא טומאה ודאית דאיכא ג"כ ספיקות שהן לחולין בטהרה וצ"ע: