אור ברסלב
מקדש דוד חלק ג סימן מא - חולין בטהרה › ג

מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט

סימן מא - חולין בטהרה · ג

ב

הנה זה דע"ה וכליו טמאים רק טומאת ע"ה הוא רק כשמעיד עליהם כמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' מטמאי מו"מ הי"ב ע"ה שאמר טהור אני מטומאת מת או שאמר כלי זה טהור מטומאת מת נאמן ומטבילין אותו משום טומאת ע"ה בלבד וצריך הערב שמש וא"צ הזאה בד"א כששאלו ואמר טהור הוא אבל הלוקח כלי סתם מרשות ע"ה חוששין לו שמא טמא מת הוא ומזין עליו גו"ז ככל הכלים הנמצאים בכ"מ חוץ לירושלים שלא גזרו טומאה על הכלים הנמצאים בירושלים ע"ש אך דין זה דכל שאינו מעיד חיישינן אף לטמא מת אינו דוקא בע"ה כ"א גם בחבר דאמרינן בתוספתא טהרות דחבר שמת כליו טמאים טמא מת דשאני אומר היזו ולא שנו או שנו ולא טבלו או שמא לא היזו כל עיקר ע"ש והנ"מ בין חבר לע"ה אלא דחבר בחייו דמשתמש בהם וכיון דאוכל חולין בטהרה הוי כמעיד עליהם שהם טהורים אבל בע"ה שאינו אוכל חולין בטהרה כל שאינו מעיד עליהם ליכא עדות, והנה מזו התוספתא תשובה להראב"ד ז"ל בפי"ג מהל' אבה"ט על הרמב"ם ז"ל שכתב במצא סכין בי"ג דמזה עליו ומטבילה ושוחט פסחו והשיג עליו וכתב דליכא כאן הזאה כלל וצריך רק טבילה ע"ש דס"ל בכלים הנמצאים לא חיישינן לטמא מת וכ"כ הבעה"מ פ"ק דפסחים גבי מחט שנמצא בבשר דלא חיישינן בכלים הנמצאים לטמא מת ע"ש וקשה הא כליו של חבר כשמת לא גריעי מכלים הנמצאים דודאי ליכא עדות עליהם וכיון דחבר שמת חיישינן לכליו לטמא מת דצריך הזאה כ"ש בכלים הנמצאים, והנה הראב"ד ז"ל שלהי הל' מטמאי מו"מ כתב דהתוספתא הוא רק לתרומה או לקדש ע"ש אך אכתי קשה דההיא דסכין שנמצא בי"ג וכן ההיא דמחט הנמצא בבשר הוא ג"כ לקדש וצע"ג:

אך מהרמב"ם ז"ל נראה דס"ל דההיא דחבר שמת הוא ג"כ לחולין ועיין בכ"מ שם, והנה יש לעיין דאמרינן בנדה (ע"א) ובמו"ק בראשונה היו מטבילין ע"ג זבין מתים כו' התקינו כו' ואמאי דוקא ע"ג זבין מתים הא אפילו טהורים ואפילו חבר שמת כליו צריכים טבילה וגם הזאה בשלמא להראב"ד דס"ל דזה רק לתרומה או לקדש שפיר דההיא דמטבילין ע"ג זבין מתים מיירי אף לחולין אך להרמב"ם ז"ל דההיא דחבר שמת מיירי ג"כ לחולין צ"ע:

והנה ע"ז דאמרינן בתוספתא דחבר שמת והניח טהרות ה"ה טהורות הניח כלים ה"ה טמאים שאני אומר היזו ולא שנו כו' כתב הר"ש ז"ל פ"ח דטהרות דהחילוק בין טהרות לכלים הוא משום דכלים אפשר לתקונא ע"י טבילה והזאה ומש"ה חיישינן ואף כ"ח דלי"ל תקנה לא פלוג רבנן בכלים ע"ש והנה לפ"ז דכלים של חבר שמת לא גריעי מכלים הנמצאים זה דהאוכלין שלו טהורים הוא משום שנכתבו התוס' חולין (ט' ע"ב) ובפסחים (י' ע"ב) דגזרו על כלים הנמצאים ולא על אוכלין הנמצאים ע"ש ואוכלין הנמצאים הן בחזקת טהרה א"כ חבר שמת טהרותיו לא גריעי מאוכלין הנמצאים שהם טהורים:

והנה בזה שכתב הרמב"ם ז"ל בכליו של ע"ה כל שאינו מעיד עליהם הוי כמו כלים הנמצאים דכל שאינו מעיד הוי כנמצא יש ליישב מה שהקשו התוס' נדה (ל"ד) על הר"מ חפונטייזא דכל טומאת ע"ה הוא רק משום בגדיו דחיישינן שמא ישבה עליהם אשתו נדה והוא נושא המדרס וצינורא שלו שהוא טמא הוא רק לפי שנגעה בשפתיו והוי כשאר משקין טמאים דמטמאין כלים מדרבנן והקשו ע"ז מדאמרינן שם מעשה בצדוקי אחד שספר עם כ"ג בשוק ונתזה צנורא מפיו ונפלה לכ"ג על בגדיו וקדם אצל אשתו כו' ומקשינן ותי"ל משום צנורא דע"ה היינו דמה הרויח במה שקדם אצל אשתו והקשו הא אם בועל נדה הוא נטמא הוא ובגדיו ואם משום צנורא דע"ה נטמא רק הבגד לחוד ע"ש ולפ"ז אפילו אי נימא צנורא דע"ה הוא רק משום שנגעו בשפתיו ולא משום מעין זה רק כשמעיד על גופו שהוא טהור אבל רוקו של ע"ה כשאינו מעיד על גופו שהוא טהור הוי כמו רוקין הנמצאים ורוקין הנמצאים גזרו עליהם טומאה כמו רוקו של זב כדאמרינן בטהרות פ"ה גבי מי שישב ברה"ר ובא אחד ודרס על בגדיו או שרקק ונגע ברוקו על רוקו שורפין את התרומה ועל בגדיו הולכים אחר הרוב ועל רוקו לא אזלינן בתר רוב דגזרו על ספק רוקין חומרא בעלמא מדרבנן כמ"ש הר"ש ז"ל שם ורוקין הנמצאים מטמאין במגע ובמשא ובהיסט כמו רוקו של זב כדאמרינן בטהרות פ"ד מ"ו ע"ש א"כ רוקו של ע"ה כל שאינו מעיד עליו הוי כרוקין הנמצאים דגזרו עליהם שיהיו טמאים כמו רוקו של זב א"כ בההוא דצדוקי שספר עם כ"ג בשוק ונתזה צינורא ונפלה על בגדיו של כ"ג שלא שאל את הצדוקי אם הוא טהור או לא רק קדם אצל אשתו אם השלימה לדם ירוק וע"ה כל שאינו מעיד על עצמו שהוא טהור הרוק שלו הוא כמו רוקין הנמצאים דטמאים כרוקו של זב ואם צדוקי נאמן על עצמו שהוא טהור ג"כ יש לדון דרשע הוא וא"נ ול"ד לשאר ע"ה ומה שקדם אצל אשתו נראה לפי שהיתה מסיחה לפי תומה וזה דמשנינן שם בנדה רגל הואי וליכא טומאת ע"ה ה"נ דליכא אז גזירת סתם רוקין וכמ"ש הרחב"ם ז"ל פי"ג מהל' אבה"ט דכל הרוקין הנמצאים בשעת הרגל שבאמצע הדרך טהורים שכל ישראל טהורים ברגל ושבצדדין טמאים שהטמאים ברגל פורשין לצדי הדרכים ע"ש א"כ ברגל ליכא משום ספק רוקין חוץ מהיכא דאיכא אומדנא שהן של טמא כגון בצדדין שהטמאים נפנין לשם, והנה התוס' לשטתייהו שכתבו (שבת ט"ו ע"ב) ד"ה ועל דספק רוקין שגזרו הוא ג"כ משום דחיישינן דשל ע"ה הוא ע"ש א"כ מדאמרינן בטהרות דרוקין הנמצאים מטמאין במגע ובמשא ובהיםט מוכח דגזרו על צנורא דע"ה כעל צנורא של זב אך הרמב"ם ז"ל כתב בפי"ג מהל' אבה"ט ה"ה דרוקין הנמצאים הם בחזקת טומאה שמא רוק של זב הוא ע"ש היינו ג"כ משום רוק של ע"ה רק ע"ה כשאינו מעיד עליו חיישינן שמא זב הוא אבל ע"ה כל שמעיד על עצמו שהוא טהור שפיר י"ל כהר"מ מפונטייזא דהצנורא שלו טמא רק כשאר משקין טמאים דלא גזרו עליו יותר:

אמרינן בשקלים רפ"ח כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורין כו' רי"א בשאר ימות השנה שבאמצע טהורין שבצדדין טהורין ובשעת הרגל שבאמצע טהורין כו' דבשאר ימות השנה טמאים מהלכין באמצע הדרך וטהורים נפנין לצדדין ע"ש, והנה להרמב"ם ז"ל ניחא שפיר כיון דזה דגזרו על סתם רוקין הוא משום שמא של זב גמור הוא או ע"ה שיודע בעצמו שהוא זב שפיר י"ל דטמאים מהלכין באמצע הדרך אך להתוס' דחיישינן שמא רוק של ע"ה דגזרו על צנורא שלו שיהיה כזב מה שייך דבשאר ימות השנה טמאים מהלכין באמצע הדרך הא ע"ה מחזיק עצמו לטהור וצע"ג:

הנה ז"ש הרמב"ם ז"ל דע"ה כשהוא מעיד על הכלי שהוא טהור מטבילין אותו רק משום טומאת ע"ה בלבד היינו שנטמא משום מגע ע"ה והנה לפ"ז פכין קטנים שלו טהורין לגמרי דפכין קטנים אינן מתטמאין במגע ואף דחיישינן בכלים שאצל ע"ה שמא תסיטם אשתו נדה פכין קטנים אין מתטמאים בהיסט הזב כדאמרינן בפ"ב דב"ק ויש לעיין דאמרינן בחגיגה דכ"ח לב"ש אינו מציל באהל המת רק על אוכלין ומשקין וכ"ח בלבד ומשום דכליו של ע"ה טמאים ואין חוצצין בפני הטומאה וזה דטהרו אוכלין ומשקין וכ"ח הוא משום דההיתר הוא רק לו אבל כלי שטף דמושלין מהם ומטבילין אותם טהרתו לו ולך ע"ש ואמאי מצילין על כל כ"ח הא פכין קטנים ג"כ טהרתו לו ולך דמושלינן מהם דאינן בחזקת טומאה דאין טמאים בזב ועכשיו שהיו באהל המת וכליו של ע"ה אין חוצצין נטמאו דפכין קטנים טמאים במת א"נ טהרתו לו ולך [והתם מיירי שע"ה מעיד עליהם שהם טהורים, דאמרינן שם דכשמושלינן מינייהו צריכים רק טבילה ולא הזאה דכלים לז' ימים לא מושלי אינשי ע"ש וע"כ בשמעיד עליהם שהם טהורים דאי לאו הא צריכים הזאה גו"ז כמ"ש הרמב"ם ז"ל] וצ"ע:

אמרינן פ"ה דטהרות שוטה אחת בעיר או עכו"ם או כותית כל הרוקין שבעיר טמאים וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ ז"ל כבר בארנו בפתיחה שהעכו"ם כזבין לכ"ד ועוד יתבאר ב"ד דנדה שהכותית בחזקת נדה לעולם וידוע הוא שהאשה השוטה לא תשמור עצמה כו' ואמרו פה כל הרוקין טמאים לא ירצה בזה טמאים בספק ותהיה כמו רוקים הנמצאים כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא אמנם פה אשר נתאמת היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה יש בה טומאה קבוע הנה כל רוק שימצא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמתי כו' עכ"ל, והנה ז"ש דעכו"ם אחד או כותית או שוטה בעיר חמור מסתם רוקין והוי כמו ודאי יש לעיין למאי הלכתא חמור הא אף על סתם רוקין שורפין את התרומה וע"כ צ"ל דהנ"מ לענין ספק מגעו ברה"י דאמרינן במתני' דטהרות ברוקין הנמצאים דעל ספק מגען ברה"י תולין משום דהוי ס"ס ועל ס"ס לא שרפינן היינו ספק אם הוא טמא וספק אם נגע ע"ש והכא בעכו"ם אחד בעיר חשבינן כאילו ודאי טמא ושורפין ברה"י והטעם דהכא שורפין אף דאכתי הוי ס"ס ספק אינו של טמא וספק לא נגע נראה משום דהא לכאורה קשה בסתם רוקין ספק נגע ברה"י אמאי אין שורפין מה מועיל הא קי"ל ברה"י כל ספיקות שאתה יכול לרבות טמא ושורפין וע"כ הטעם משום דספק אחד הוא רק מדרבנן דסתם רוקין הוא רק מדרבנן ומדאורייתא אף ספק לא הוי דמנ"ל לתלות שהוא של טמא וזה דעל ודאי מגעו שורפין רק חומרא דרבנן הוא אבל על ס"ס לא שרפינן אבל אם הוחזק רוק טמא קבוע בעיר אז על כל רוק הוי ספק מדאורייתא וא"כ אפילו בספק נגע ספק לא נגע ברה"י שורפין כשאר ס"ס ברה"י מיהו על כותית אחת בעיר יש לעיין אמאי שורפין בספק נגע הא בכותית איכא עוד ספק ספק השלימתו לדם ירוק ספק לא השלימתו כדאמרינן בפ' בנות כותים ואפילו אי הוי ידעינן שהרוק הוא של הכותית ג"כ בספק נגע אמאי שורפין דהא הוי ס"ס ספק נגע וספק השלימתו לדם ירוק כמו דעל בעלה אין שורפין משום ס"ס ספק השלימתו לדם ירוק וספק בעל בקרוב כדאמרינן בנדה שם והתם אין שורפין אף ברה"י ואע"ג דעל ס"ס שורפין ברה"י הוא ג"כ מטעם דספק השלימתו לדם ירוק הוא רק ספק מדרבנן דרבנן חששו לזה וצ"ע, והנה מ"ש הרמב"ם ז"ל דאם עכו"ם אחד בעיר אז חמור מסתם רוקין זה נראה ג"כ מפ' בתרא דשקלים דאמרינן שם כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורין חוץ משוק העליון ואמרינן שם בירושלמי דס"ל דלא גזרו על סתם רוקין בירושלים וזה דבשוק העליון טמא הוא משום דקצרן של עכו"ם היה שם ע"ש ומוכח דהיכא דאיכא עכו"ם אחד בעיר חמור מסתם רוקין אך בזה דאינו טמא רק שוק העליון יש לעיין דהא בתוספתא פ"ו דטהרות אמרינן בשוטה אחת בעיר ורוקין הנמצאים רי"א אם היתה רגילה להכנס במבוי אחד אותו מבוי בחזקת טומאה וכל המבואות בחזקת טהרה ורש"א כל המבואות בחזקת טומאה חוץ מן חצר המשתמרת וראב"ש אומר אף חצר המשתמרת בחזקת טומאה עד שיאמר ברי לי שלא נכנס לכאן ע"ש, והנה לר"ש אפשר דהשאר מבואות שבירושלים היו משתמרים שלא יכנס שם עכו"ם מיהו לראב"ש דאף שימור לא מהני יש לעיין אמאי אינו טמא רק שוק העליון ואפשר דלא החמירו בעכו"ם כמו בשוטה שהוא חשש טומאה דאורייתא אך עוד יש לעיין זה דנכרי אחד בעיר מאי מהני שיהו רוקין הנמצאים חמירי מסתם רוקין דהא פסק הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' מטמאי מו"מ דעל טומאת עכו"ם אין שורפין את התרומה א"כ זה דשורפין על סתם רוקין הוא משום דאין תולין בשל עכו"ם א"כ עכו"ם אחד בעיר מאי מהני דהא אדרבה קולא הוא אי תלינן בעכו"ם וצע"ג:

אמרינן בטהרות פ"ד ב' רוקין אחד טמא ואחד טהור נגע באחד מהם תולין על מגען ועל משאן ועל הסיטן ברה"י ועל מגען ברה"ר בזמן שהן לחין ועל משאן בין לחין בין יבשין ע"ש והאי יבשין מיירי בענין שיכול להשרות ולחזור כמו שהיה כמ"ש הר"ש ז"ל שם דהא על משאן תולין בין לחין בין יבשין ומשום דעבוד רבנן היכרא כי היכא דלא לשרוף עליהן תרומה וקדשים כמ"ש הר"ש ז"ל שם ואע"ג דאם יכול להשרות ולחזור כמו שהיה אין חילוק לדינא בין זה ובין לח כלל ול"ד לההיא דנדה ל"ד בדם כותית דמטמא לח ואינו מטמא יבש ואמרינן דעבוד רבנן היכרא כי היכא דלא לשרוף על התרומה וקדשים דהתם מיירי ביבש ממש ועבוד רבנן לדם כותית כמו רוק דמטמא לח ואינו מטמא יבש אבל הכא דיכול להשרות ולחזור כמו שהיה ה"ה לח ממש ומ"מ מחלקינן בין לח ובין יבש כזה משום היכרא אלמא שייך היכרא אף בדבר דליכא שום חילוק בדין, ובזה נראה לפרש דברי הירושלמי חגיגה פ"ב הלכה ז' גבי בגדי ע"ה מדרס לפרושים דאמרינן שם במגעות שנו תפתר שהיתה אשתו של ע"ה יושבת עליה כשהיא ערומה ע"ש ומאי נ"מ לענין מדרסות בין יושבת ערומה ללא ערומה דהא אפילו י' מצעות זה ע"ג זה עושה מדרס ואי חיישינן שמא ישבה עליהן כשהיא נדה מאי נ"מ ולפ"ז צ"ל דהוא משום היכרא כמו בדם כותית דגזרו לטמא לח ולא יבש משום היכרא כיון שהוא מדרבנן ה"נ עבוד היכרא בבגדי ע"ה ואע"ג דעל בגדי ע"ה שורפין ומ"מ עבוד היכרא דלא לחייב עלייהו משום ביאת מקדש דהא להתוספתא והת"כ דעל טומאת עכו"ם שורפין את התרומה זה דעבוד רבנן היכרא בדם כותית הוא כדי לא לחייב עלייהו על ביאת מקדש וכן הוא גרסת הגר"א ז"ל שם ואע"ג דאין שום חילוק לענין מדרסות בין יושבת ערומה ללא ערומה מ"מ שייך בזה היכרא כמו ברוק בין לח ליבש שיכול להשרות ולחזור כמו שהיה דעבד היכרא:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה