אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב קונטרס מעניני קדשים › סימן ב - פשטה קדושה בכולה

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

קונטרס מעניני קדשים · סימן ב - פשטה קדושה בכולה

סימן א - מגו דנחתא כו'

א

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' עירוכין הי"ד המקדיש בהמה תמימה לדמיה ה"ז נתקדש גופה הקדיש אחד מאבריה לדמיו ואמר דמי רגלה של פרה זו הקדש למזבח ה"ז ספק אם פשטה קדושה בכולה או לא פשטה כו' והקשה הכ"מ שם הא האיבעיא דרבא בתמורה י"א בהקדיש אבר לדמיו מהו הוא רק למ"ד דאמרינן בקדוה"ג פשטה קדושה בכולה ואיבעי' לן אם גם בקדושת דמים כן אי אמרינן תרי מגו אבל הרמב"ם ז"ל דפסק דלא אמרינן במקדיש אבר פשטה קדושה בכולה א"כ כ"ש בקדושת דמים וכתב דס"ל להרמב"ם ז"ל דהאיבעיא דרבא לכ"ע בעי לה דאע"ג דלר"מ ור"י כי אמר רגלה ש"ז עולה לא פשטה קדושה בכולה היינו במקדיש אותו אבר קדוה"ג דכיון שאותו אבר אין הנשמה תלויה בו ואינו ראוי ליקרא עולה לא חלה עליו קדושה ליקרב עולה והיאך תפשוט הקדושה בכולה מ"ה מעטיה קרא אבל כשמקדיש אבר קדושת דמים אעפ"י שאין הנשמה תלויה בו חלה עליו קדושה לדמיו ושייך למיבעיא אי אמרינן מגו דאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכוליה ע"ש ופירושא דהאי מילתא דלהתפשט בכולו אפשר רק מה שיש על אותו אבר אבל כיון דעל אותו אבר שהקדיש ליכא שם עולה ל"ש שתתפשט ותהיה עלה שם עולה שהרי זה הוא שם חדש ובאבר שהנשמה תלויה בו איכא שם עולה עלה ושייך התפשטות אבל במקדיש אבר לדמיו היינו שהתנדב האבר לדמי עולה שלמה א"כ אותה הקדושה ראויה להתפשט בכל הבהמה ותהא כולה לדמי עולה, והנה בתמורה שם בעי רבא הקדיש אבר מהו בגיזה וכתב השמ"ק דלר"י קא מיבעיא ליה דאמר לא פשטה קדושה בכולה מהו אותו אבר בגיזה כו' ע"ש היינו דהאיבעיא הוא רק באותו אבר אי מותר בגיזה או לא אבל הרמב"ם ז"ל כתב פ"א מהל' מעילה הי"ג הקדיש אבר אחד מן הבהמה בין לב"ה בין למזבח הרי הדבר ספק אם אסורה כולה בגיזה ועבודה כו' ע"ש ויש לעיין אמאי תהא אסורה כולה בגיזה ועבודה הא לא פשטה קדושה בכולה כמ"ש הרמב"ם ז"ל וי"ל בזה ב' דרכים חדא דאף במקדיש אבר אחד זה דלא פשטה קדושה בכולה הוא רק דאין כולה עולה אבל קדושה לענין גיזה תפוס בכולה ועוד י"ל דלעולם בכל הגוף ליכא קדושה כלל רק היכא דגוזז במקום אחד מן הבהמה חשיב גיזה על כל הבהמה שהרי גוזז הבהמה ומש"ה חשיב גיזה אף על האי אבר שהקדיש, והנה בהא דאיבעי' לן הקדיש חד אבר מהו בגיזה ופשטינן מההיא דלא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים ודחינן דהתם לא נחתא ליה קדושה הכא נחתא ליה קדושה ופי' רש"י ז"ל משום דשותפות עכו"ם פוטר מן הבכורה אבל התוס' הקשו ע"ז הא אמרינן בבכורות דאף למ"ד שותפות עכו"ם אינו פוטר ג"כ מותר בגיזה ופי' דזה דאמרינן התם לא נחתא ליה קדושה היינו ליקרב אבל הרגמ"ה כתב שם ז"ל ה"נ שלו ושל אחרים היא דחד אבר מינה הוא דקדיש ושאר הגוף דחולין היא א"ל התם לא נחתא ליה קדושה בכולה דחציה דעכו"ם היא וחלק עכו"ם לא קדיש הכא דכולה שלו הויא נחתא קדושה בכולה ואסורה כולה בגיזה עכ"ל היינו דמפרש נמי כהרמב"ם ז"ל דכולה אסורה בגיזה ומפרש נמי אליבא דמ"ד דשותפות עכו"ם אינו פוטר כהתוס' רק הנ"מ דהתם קדוש רק חלק של ישראל והכא נחית קדושה בכולה וכן בשמ"ק לחד גירסא גרסינן שם התם לא נחתא ליה קדושה בכולה בהמה הכא נחתא ליה קדושה בכולה בהמה ע"ש ואע"ג דהאיבעיא הוא ע"כ למ"ד דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה וכמ"ש השמ"ק שם דאי פשטה קדושה בכולה ליכא למיבעי כלל ונראה מזה כהדרך הראשון שכתבנו בדעת הרמב"ם ז"ל דנהי דלא פשטה קדושה בכולה למהוי כולה עולה מ"מ נחתא ליה לכולה קדוה"ג לענין איסור בגיזה ועבודה ואע"ג דאמרינן ברגלה ש"ז עולה דהשאר ימכר ודמיו חולין מ"מ לענין גיזה ועבודה יכול להיות קדוה"ג בכולה וכמו פסה"מ לאחר שנפדו אע"ג דחולין להמכר לענין גיזה ועבודה קדושין והטעם דקדוה"ג לענין גיזה ועבודה נחתא בכולה אבל למהוי כולה עולה לא הוא כמ"ש הכ"מ דא"א להתפשט ולהיות ע"י זה שם חדש ועל אבר אחד ליכא שם עולה א"א להתפשט ולמהוי כולה עולה דאפשר להתפשט רק מה שיש על אותו אבר אבל קדוה"ג לענין גיזה ועבודה כיון דזה יש על אותו אבר יכול זה להתפשט בכל הבהמה וכמו דקדושת דמים יכולה להתפשט בכל הבהמה, והנה הדרך השני שכתבנו להרמב"ם ז"ל דמש"ה אסורה כולה בגיזה משום דכגוזז במקום אחד חשיב גיזה על כל הבהמה ואף על אותו אבר אי אפשר לומר כלל דהא אמרינן בחולין קל"ה דאם הקדיש בהמה למזבח חוץ מגיזותיה מותר לגוזזה אם לא תכחוש ע"י זה ולא תהיה פשטה קדושה בכולה ועיין במהרש"א ומהרש"ל ז"ל שם] אלמא דאיסור גיזה ליכא רק היכא דהגיזה עצמה קדושה א"כ הכא שלא הקדיש רק אבר אחד אמאי תהא כולה אסורה בגיזה וע"כ כמה שנראה מהרגמ"ה דלענין גיזה נחתא קדושה לכל הבהמה אך אף עמ"ש הרגמ"ה דנחית איסור גיזה לכל הבהמה יש ג"כ לעיין מההיא דחולין שם דאמרינן דמש"ה בקדשי מזבח שהקדיש חוץ מגיזה וכחשה אסור לגוזזה משום דפשטה קדושה בכולה היינו דפשטה אף על הגיזה כמ"ש רש"י ז"ל ואמרינן שם ואפילו לר"מ דאמר ברגלה ש"ז עולה אין כולה עולה הנ"מ מקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו אבל מקדיש אבר שהנשמה תלויה בו קדשה ע"ש וקשה ל"ל משום דהוי אבר שהנשמה תלויה בו תי"ל דלענין איסור גיזה אף לר"מ פשטה בכולה אף במקדיש אבר אחד מיהו י"ל דמקדיש אבר אחד שאני כיון דשייך איסור גיזה עליו יכול זה להתפשט בכל הבהמה אבל במקדיש חוץ מגיזותיה דל"ש במה שהקדיש שום גיזה ל"ש שתתפשט א"כ ע"כ צריך שתתפשט איסור גיזה עם כל קדושת הגוף של הבהמה ולזה בעינן שיהא אבר שהנשמה תלויה בו:

והנה בתמורה שם גבי האומר רגלה ש"ז עולה למ"ד אין כולה עולה אמרינן יכול תצא לחולין ת"ל יהיה בהוייתה תהא ופי' רש"י ז"ל יהיה קודש ההוא אבר וכיון דההוא אבר הוי קדוש תו לא מצי למשחט ההוא בהמה לשם חולין אלא תמכר כולה כו' היינו דקרא אתי שההוא אבר לא נפיק לחולין וממילא צריך למוכרה לחייבי עולות אך הרגמ"ה כתב בעירוכין ה' יכול תצא שאר הבהמה לחולין בהוייתה תהא בקדושתה תהא ע"ש היינו דקרא אתי דאף שאר הבהמה אינה יוצאה לחולין ובזה הרגמ"ה לשיטתיה דכל מה שאפשר להתפשט מתפשט לכ"ע רק שמחוסר קריאת שם עולה על השאר דבזה לא אמרינן פשטה אבל קדושה כגון גיזה ועבודה מתפשטת בכולה וגם לזה שצריכה כולה להיות עולה כמו האבר ג"כ מתפשט רק שצריך עדיין קריאת שם:

הנה בתמורה בהאיבעיא דרבא הקדיש אבר לדמיו מהו כו' כתב רש"י ז"ל מי אמר לר' יוסי מדאקדיש חד אבר לדמיו פשטה קדושה לכולה בהמה לדמיה ומגו דנחתא לה קדושת דמים לכולה בהמה נחתא לה קדוה"ג הואיל והיא גופה חזיא לעולה ל"ל למוכרה כו' הלכך בע"כ קדשי קדוה"ג ע"ש היינו דתחילה אנו אומרים מגו דתפשוט קדושת דמים בכולה ואח"כ אמרינן מגו דנחתא כו' נחתא נמי קדוה"ג אבל איפכא לא וכבר עמד בזה הלח"מ פ"ה מהל' עירוכין וכתב דמלשון הש"ס מי אמר כיון דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה נמי קדוה"ג ומדאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכולה לא נראה כפי' רש"י ז"ל אלא אדרבא מעיקרא אמרינן מגו דנחתא כו' והדר אמרינן מגו דפשטה ע"ש אך גירסת השמ"ק בתמורה שם הוא ממש כרש"י ז"ל דמתחילה אמרינן מגו מדאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכולא ע"ש, והנה בעירוכין ה' באומר ראש פרה זו הקדש דאין להקדש אלא ראשה ומוקמינן לה בקדשי מזבח ופרכינן ולפשוט קדושה בכולה ומתרצינן הא בקדוה"ג הא בקדושת דמים ומקשינן והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג ל"ק הא דאקדיש כולה הא דאקדיש חד אבר ומקשינן חד אבר נמי איבעיא לן דבעי רבה הקדיש אבר לדמיו כו' וכתב הרגמ"ה הא בקדוה"ג הא בקדושת דמים אי אקדשיה לראש בהמה בקדושת דמים למזבח שימכר ויקח בדמיו קרבן למזבח ודאי אי"ל אלא ראשה דאפשר למכור הראש לבדו אבל אי אקדשיה קדוה"ג ליקרב הוא עצמו למזבח הוא ואי אפשר לחלוק הראש מן הגוף פשטה קדושה בכולה כו' ולבתר הכי דמקשינן בגמרא הא אמר מר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג ומשנינן הא בכולה כו' כתב הא דאקדשה כולה לקדושת דמים קדשה קדוה"ג הא דאקדיש חד אבר לא קדיש קדוה"ג ולבתר הכי על ההיא דבעי רבה הקדיש אבר לדמיו מהו כו' כתב מי קדש קדושת דמים או קדוה"ג כו' ע"ש היינו דמפרש האיבעיא דרבה בהקדיש אבר לדמיו אי קדיש קדוה"ג ולא כמ"ש הלח"מ שם דחד מגו ודאי אמרינן היינו מגו דנחתא קדושת דמים להאי אבר נחתא ליה קדוה"ג והספק רק אי אמרינן ג"כ מגו השני דפשטה קדושה בכולה וכן על הא דאמרינן הא דאקדיש כולה הא דאקדיש חד אבר כתב הרגמ"ה דאי אקדשה לכולה קדושת דמים קדשה קדוה"ג ואי אקדיש חד אבר לא קדיש קדוה"ג היינו ג"כ דבחד אבר לא אמרינן מגו דנחתא כו' ולפי' הלח"מ שם כל השקלא וטריא בההיא דעירוכין היא רק אי פשטה קדושה בכולה אבל ראשה ודאי קדיש קדוה"ג ע"ש ולפי' הרגמ"ה הוא כן דבחד אבר ל"ש מגו דנחתא כו' רק אי אמרינן בהקדיש חד אבר לדמיו תרי מגו א"כ קדיש כולה קדוה"ג אבל אי תרי מגו לא אמרינן ליכא קדוה"ג על האבר כלל דעל אבר אחד לא אמרינן מגו דנחתא כו' וא"כ לא אמרינן בחד אבר מגו דנחתא כו' בלא מגו דפשטה כו' וכן ס"ל דלא אמרינן פשטה כו' בקדושת דמים אי לא אמרינן נמי מגו דנחתא כו' וכמ"ש הרגמ"ה דבקדושת דמים לא אמרינן פשטה כיון דאפשר למכור הראש לבדו וא"כ להרגמ"ה בהקדיש אבר לדמיו הני תרי מגו שייכי בהדי הדדי דאי לא אמרינן תרי מגו אפילו חד מגו נמי לא אמרינן ובהקדיש ראשה של פרה לדמיה אינו קדוש רק ראשה קדושת דמים ולפ"ז להרגמ"ה ל"ש לומר איזה מגו אמרינן קודם דמגו אחד בלא השני אין אומרים כלל וא"כ אמרינן הני תרי מגו בב"א, והנה להרגמ"ה אתי שפיר התוספתא פ"ק דתמורה דבהמה חציה קדש וחציה חול לא עושה ולא נעשית תמורה ואמאי אינה עושה תמורה הא חצי בהמה עושה תמורה כמה שהוכיחו התוס' (תמורה כ"ו) וע"כ הטעם דחציה קודש וחציה חול היינו בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד מהם חציה דבאידך גווני לא משכחת לה בהמה חציה קודש וחציה חול כדאמרינן בקידושין ז' וכה"ג לא חל על הבהמה רק קדושת דמים וכדאמרינן בקידושין שם ש"מ יש דיחוי בדמים ומש"ה אינה עושה תמורה ומוכח דלא אמרינן על חציה מגו דנחתא לה קדושת דמים נחתא לה קדוה"ג וכהרגמ"ה דהני תרי מגו שייכי להדדי ואי לא אמרינן פשטה ה"נ לא אמרינן מגו דנחתא כו' ובבהמה של ב' שותפין כיון דאי אפשר לומר פשטה לא אמרינן נמי מגו דנחתא דעל חצי בהמה לא אמרינן מגו דנחתא כו' ורק אח"כ כשחזר ולקח אידך חציה והקדישה דאז קדשה כולה אמרינן מגו דנחתא כו' וקדשה כולה קדוה"ג ואז עושה תמורה:

והנה בקידושין שם דאמרינן דבאבר שהנשמה תלויה בו לכ"ע אמרינן פשטה פי' בתוס' ר"י הזקן משום כיון שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו דעתיה להקדיש את כולה ע"ש אך אי אפשר לומר כן דהא אמרינן בחולין קל"ה במקדיש חוץ מגיזה וכחשה דפשטה קדושה בכולה משום דהוי אבר שהנשמה תלויה בו ע"ש והתם אי אפשר לומר דדעתיה אכולה דהא פירש להדיא חוץ מגיזה וכחשה וכן יש לעיין מהא דאמרינן אין ממירין אברים בשלמין ואמרינן בחולין ס"ט משום דמקשינן תמורה למעשר מה מעשר אינו נוהג באברים כו' והתוס' תמורה כ"ו הוכיחו דאף באבר שהנשמה תלויה בו לא מהני תמורה ואע"ג דבהקדש מהני בתמורה לא מהני ומשום דמקשינן תמורה למעשר ע"ש ולר"י הזקן מה שייך לומר מה מעשר אינו נוהג באברים אף תמורה כו' הא כיון דמקדיש אבר שהנשמה תלויה בו דעתיה אכוליה א"כ אין זה באברים כלל, והנה בזה אפשר לומר דתמורה שאני נהי היכא שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו דעתיה להקדיש כל הבהמה מיהו בתמורה לא אזלינן בתר דעתו כלל דהא תמורה בטעות ג"כ תמורה כדאמרינן בתמורה י"ז ולרש"י ז"ל שם אפילו היה בעל מחשבות אף שלא היה דעתו כלל על מה שמוציא בפיו ג"כ מהני דבתמורה לא אזלינן בתר דעתו כלל אלא מה שמוציא בפיו א"כ כיון שהוציא בפיו רק אבר שהנשמה תלויה בו אף אם דעתו אכולה ואף שהכל יודעים שדעתו אכולה הא התם ג"כ הכל יודעים שהוא בעל מחשבות ולא היה בדעתו לעשות תמורה מ"מ אזלינן אחרי הוצאת פיו והכא הרי הוציא בפיו רק אבר ותמורה אינה נוהגת באברים כמו במעשר אך יש לגמגם בזה כי אפשר דזה דלא אזלינן בתר מחשבתו הוא רק לחומרא ולא לקולא:

והנה לפי מה דאמרינן בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד חציה כו' דש"מ יש דיחוי בדמים דלא קדשה אלא קדושת דמים וכתב רש"י ז"ל בזבחים י"ב דכיון דא"א לפשוט הקדושה בכולה לא אקדשה אלא לדמים ע"ש א"כ למ"ד דלעולם לא אמרינן פשטה כו' במקדיש אבר כיון דאין הקדושה ראויה להתפשט א"כ לא קדשה רק קדושת דמים א"כ הו"ל מקדיש אבר לדמיו ובמקדיש אבר לדמיו הוא איבעיא דרבא א"כ קשה להרמב"ם ז"ל דס"ל דהאיבעיא דרבא הוא למ"ד דלא אמרינן פשטה הא לעולם כי מקדיש אבר כיון דלא אמרינן פשטה הוא לדמיו ונראה דבמקדיש אבר אף אי לא פשטה ג"כ מקדישו לקדוה"ג ולא לדמים היינו לענין דתמכר לצורכי עולות ורק בבהמה של ב' שותפין דהחצי השני אינו שלו וא"א לו למוכרו לצורכי עולות התם אמרינן דהקדישה רק קדושת דמים:

ב

בתמורה י' פליגי בר פדא ור"י אי קדושה חלה על העוברין ויש לעיין לבר פדא כיון דס"ל עובר ירך אמו כדאמרינן בגמרא אמאי אין קדושה חלה על העוברין אדרבה כי מקדיש עובר הוי כמקדיש אבר ולפשוט קדושה בכולה, ונראה לומר דזה דאמרינן פשטה הוא רק מאבר המעכב בקרבן אבל עובר נהי דירך אמו הוא מ"מ הרי א"צ הבהמה להיות דוקא מעוברת ומאבר שאינו מעכב בקרבן לא אמרינן פשטה, והנה כיוצא בו כתב השמ"ק תמורה (י"א ע"ב) גבי הקדיש עורה מהו בעבודה כו' וז"ל צ"ע לר"י הקדיש עורה מהו שתקדיש כולה דדילמא דוקא רגל שראויה להקרבה אבל עור לא ותהיה האיבעיא אפילו לר' יוסי ע"ש, והנה ז"ש ותהיה האיבעיא אפי' לר' יוסי בחנם כתב כן דעור הוא אבר שהנשמה תלויה בו דגלודה היא טרפה ולכ"ע אמרינן פשטה ומדאיבעיא לן הקדיש עורה מהו בעבודה מוכח דמעורה לא אמרינן פשטה וכסברת השמ"ק משום דבעינן רק דומיא דרגל דראויה להקרבה והנה מוכח מזה דלאו מכל אברים אמרינן פשטה והנה עובר שהוא שליל י"ל מעלה על העור דשליל הוא גופא דזבחא כמ"ש תוס' זבחים ל"ה אך יש גם מעלה בעור מבשליל דעור מעכב בקרבן ושליל אינו מעכב, והנה לבר פדא זה דשיירו לעובר אינו משוייר דעובר ירך אמו אע"ג דשיירו בפירוש ג"כ קדוש נראה דזה ג"כ אינו משום דפשטה קדושה בכולה רק קדושתו של העובר הוא משום וולדות קדשים כמ"ש רש"י ז"ל שם י' ע"ב) דכיון דעובר ירך אמו ולא קא חשיב כבהמה בפ"ע י"ל דין וולדות קדשים ולמ"ד במעי אמן הן קדושים קדוש הוולד לאלתר ולמ"ד בהוייתן הן קדושין קדיש הוולד כשיולד ע"ש ואדרבה מזה מוכח דאינה מדין התפשטות ולא אמרינן על העובר התפשטות אף אם הוא ירך אמו דאל"כ אמאי לא קדיש הוולד לאלתר מדין התפשטות ואמאי לא קדיש אלא בהוייתו והטעם דעל וולדות אף שהן ירך אמן נתנה תורה דין מיוחד של קדושת וולדות ותלי אי במעי אמן הן קדושין או בהוייתן ולפ"ז ל"ק קושית הקצה"ח סי' ר"ט להשיטות דעובר חשיב דבר שלב"ל לר"י דס"ל בתמורה דאם שיירו משוייר הא אין אדם משייר דבר שלב"ל ע"ש אך באמת זה דלא קדוש העובר אין זה מחמת שיורו רק דהעובר לעולם אינו בכלל הקרבן ואף לבר פדא דשיירו אינו משויר קדוש רק מדין וולדות קדשים וכ"ש לר"י דס"ל עובר לאו ירך אמו וחשיבי כב' בהמות זה דלא קדיש הוולד אינו מדין שיור אדרבה כשהקדיש את כולה הוי מקדיש ב' בהמות והם ב' קרבנות כדאמרינן בגמרא שם דרצה מתכפר בה רצה מתכפר בוולדה ואם לא הקדיש העובר הקדיש רק קרבן אחד ואין זה מדין שיור דזה שייך רק היכא שהם דבר אחד וצריך לשייר אבל הכא בתורת קרבן אחד א"י להיות הוולד קדוש כלל, הנה בתמורה י"א איבעי' לן היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו למ"ד וולדות קדשים בהוייתן הן קדושין מי הוי חולין בעזרה או לא וכתב שם הרגמ"ה ושחטה בפנים מהו מי מיחייב משום עובר ולמ"ד וולדי קדשים בהוייתן הם קדושים בשעת לידתן ולא במעי אמן הם ה"נ מי אמרינן האי לא הוי חולין אלא משעת הויית לידתן או דילמא גבי חולין אפילו ממעי אמן הוי חולין וליחייב עכ"ל ולכאורה דבריו אינן מובנים דמה שייך דאי וולדות קדשים בהוייתן הם קדושין ולא במעי אמן גם תורת חולין לא נחתא להו ונראה דה"פ דלמ"ד דבהוייתן הן קדושין ולא במעי אמן הוא משום דעל עובר ל"ש קדושה משום דהוי דבר שלב"ל א"כ כמו דלא נחתא ליה תורת קדושה ה"נ לא נחתא ליה תורת חולין דהוי דבר שלב"ל ותורת חולין נחתא עליו נמי רק כשיולד א"כ ל"ש ביה חולין בעזרה או דילמא דלא חשיב העובר כדבר שלב"ל ורק קדושה אי אפשר לחול עליו אבל תורת חולין נחתא ליה:

אמרינן בתמורה י"א באומר רגלה ש"ז עולה לר"מ ור"י דלא פשטה קדושה בכולה תמכר לצורכי עולות ומקשינן הא קא מייתי בהמה מחוסרת אבר ומשנינן באומר הרי עלי עולה בחייה והקשו התוס' (עירוכין ה') אמאי לא משני באומר רגלה ש"ז עולה לפטור עולתו של פלוני ע"ש והנה נראה היה לומר דבכה"ג לא הוי פליגי ר"י ור"ש דפשטה קדושה בכולה כיון דאינו מקדיש רגלה בשבילו רק לפטור עולתו של פלוני א"כ אין זה קרבנו אלא קרבן של אחרים ואיך תתפשט הקדושה על בהמתו וכמו דאמרינן בקידושין בבהמה של ב' שותפין והקדיש אחד חציה דא"א להתפשט הקדושה בשל אחרים ה"נ הוי להפך כיון שהקדיש בשביל אחרים והוי רגלה קרבן של אחרים איך תתפשט הקדושה מקרבן של אחרים על בהמתו ומדברי התוס' נראה דאזלינן בתר המקדיש ולא בתר בעל הקרבן וכיון שהוא המקדיש אפשר שתתפשט הקדושה על בהמתו אך צ"ע דמ"מ הא לא דמיא הכא לשאר התפשטות דכל שהוא מקדיש בשביל אחרים לבד שנעשה הקדש הוא ג"כ נותן מתנה לחברו שיהא קרבן של חברו לפטור בו עולתו ונהי דנותן לו רגלה של בהמה לפטור עולתו איך אפשר שבע"כ תנתן כל הבהמה לחברו הא לזה ל"ש התפשטות וכ"ש לר"ש דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי וקדשים שחייב באחריותן הם ממונו ממש וא"כ לפטור עולתו של פלוני שהוא קדשים שחייב באחריותן הוי נותן לו מתנה ממש ועל מתנה ל"ש התפשטות א"כ איך פליג ר"ש הכא שתהא כולה עולה א"כ אי אפשר לאוקמא דמיירי בכה"ג שהקדיש לפטור עולתו של פלוני:

והנה בעיקר לר"מ ור"מ באומר רגלה ש"ז עולה דאין כולה עולה ואמרינן דתמכר לצורכי עולות יש לעיין אמאי לא תהוי דיחוי וכמו בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד חציה וחזר ולקח והקדישה דקדישה ואינה קריבה משום דיחוי וכתב רש"י ז"ל בזבחים משום הואיל ובתחילת הקדישה לא נראה להקריב דחציה היה חולין א"כ ה"נ בהקדיש אבר כיון דבתחילת הקדישה לא היתה ראויה להקריב דהשאר היה חולין א"כ נדחית והא הכא לר' יהודה קיימינן דס"ל בע"ח נדחין, ונראה לפמ"ש התוס' זבחים י"ב דחידוש של ר' יוחנן דבע"ח נדחין אע"ג דאיכא תנאי דס"ל כן הוא דאף דבידו ליקח חלק חברו אפ"ה הוי דיחוי ע"ש ואע"ג דקי"ל דכל שבידו לא הוי דיחוי צ"ל דהכא חשיב רק בידו קצת דהא תלי נמי בדעת חברו ומש"ה ס"ל לר' יוחנן דהוי דיחוי וא"כ י"ל בהקדיש אבר אחד דכמו שראוי להמכר לצורכי עולות ה"נ הוא עצמו יכול להקדיש המותר ויהא קרב וזה הוי בידו לגמרי וכיון דבידו שיהא ראוי להקרבה אין זה דיחוי:

והנה התוס' בקידושין כתבו דמש"ה קתני בהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד חציה וחזר ולקחה כו' ולא קתני ב' שותפין שהקדיש כ"א חציו משום דבעי למתני ועושה תמורה ושותפין אין ממירין ע"ש ונראה מדברי התוס' דזה דאמרינן דנדחה הוא אפילו בהקדיש כ"א חציו ויש לעיין הא אמרינן הכל בא בשותפות חוץ ממנחה וע"כ שהקדיש כ"א חציו וא"א לומר דמיירי שהקדישו שניהם בב"א דלא היתה שעה אחת בדיחוי דהא קי"ל דא"א לצמצם וכדמקשינן בשבועות גבי כפרו שניהם בב"א הא א"א לצמצם והכא ל"ש מה דמשנינן התם דכפרו כ"א בתוך כדי דיבור ש"ח דהא במקדיש תוך כ"ד לאו כדיבור דמי א"כ הו"ל לעולם דיחוי וצ"ל דמיירי רק בכה"ג שהפרישו כ"א מעות לעולתו ואח"כ לקחו בהמה בשותפות דבב"א נתחללו המעות על הבהמה וקצת דחוק:

יש לחקור באומר רגלה ש"ז עולה דתמכר לצורכי עולות והיינו למי שאמר הרי עלי עולה בחייה לאח"כ כשמקריבין אותה איך דינן בנסכים אי הוי כשאר קרבן שותפים דנסכיה באה משל שניהם או שאני התם דלכל אחד חציה ושניהם שותפין בשוה משא"כ הכא דזה מקריב רק רגלה וזה כל הבהמה, עוד יש לחקור במקדיש אבר לתודה למ"ד דפשטה קדושה בכולה אי טעונה לחם דהא אמרינן בפ' התודה דרק התודה שמתכפר בה טעונה לחם היינו התודה שנדר או נדב וכיון שהוא לא נדב אלא אבר אחד והשאר קדוש ממילא אין השאר מחייבו בלחם ואבר אחד של תודה אי שייך שתחייבו בלחם, עוד יש לחקור בהקדיש אבר או בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד חציה וילדה אי קדוש הוולד מדין וולדות קדשים כיון דעל האם ליכא קדושה גמורה, והנה בהקדיש רק אבר אחד ודאי נראה דל"ש שיהא הוולד קדוש מיהו בשהקדיש חציה אפשר דהוולד נמי חציו קדש ואי נימא כן יש לחקור בשהקדיש חלקו וחזר ולקח חציה השני ולא הקדישה דלאחר ההקדש לא אמרינן פשטה כמ"ש תוס' גיטין מ"ג ואח"כ ילדה אי הוולד קדוש לגמרי מדין פשטה כיון דבהוולד הוא תחילת הקדישה וכיון דכל הוולד שלו אפשר להתפשט בכולו אך אפשר דהתפשטות שייך רק בקדושה הבאה ע"י פיו אבל בקדושה הבאה מאליה כגון וולדות קדשים ל"ש התפשטות כלל:

ג

כתב הרמב"ם ז"ל פט"ו ממעה"ק היה מחויב חטאת ואמר בהמה זו חציה חטאת וחציה עולה או שלמים תמות ע"ש דמפרש ההיא דתמורה כ"ו במחויב חטאת ולא כרש"י ז"ל דמיירי בשאינו מחויב חטאת ומש"ה תמות ולא כהתוס' דמיירי בתמורת חטאת וכתב הכ"מ הטעם דתמות משום דא"א להתכפר בה משום דחציה עולה וחטאת לאו בת רעיה היא מש"ה תמות ע"ש ויש לעיין טובא דאמרינן שם בגמרא בהמה חציה עולה וחציה חטאת תקרב עולה דברי ר"מ משום דס"ל תפוס לשון ראשון והוי כולה עולה דפשטה קדושה בכולה רי"א תמות משום דס"ל דאף בגמ"ד אדם נתפס ואמרינן ושוין באומר חציה חטאת וחציה עולה שתמות ומקשינן ושוין מני ר"מ פשיטא כו' ולהרמב"ם ז"ל קשה כיון דהטעם שתמות הוא רק משום דרק חציה חטאת וא"א להתכפר בה הא כשאמר חציה חטאת וחציה עולה לר"מ דתפוס לשון ראשון הוי כולה חטאת וכמו באומר חציה עולה וחציה חטאת דכולה עולה א"כ אמאי תמות ונראה לומר דאפילו למ"ד דאמרינן פשטה קדושה בכולה ובאבר שהנשמה תלויה בו דלכ"ע אמרינן פשטה וקריבה לגבי מזבח הוא רק בעולה אבל בחטאת כיון דבעינן הפרשה לשם חטאת ולאותו החטא כיון שהוא הפריש רק חציה וחציה השני נתפשטה מאליה א"כ ליכא בה הפרשה על החטא וא"א להתכפר בהחצי השני ומש"ה תמות, והנה לפ"ז במקדיש אבר לחטאת הוי איפכא אי בעלמא אמרינן פשטה קדושה בכולה בחטאת אינו ראוי להתכפר בו כלל דבמה שנתפשט ליכא הפרשה לחטאו אבל אי בעלמא לא אמרינן פשטה בחטאת יכול להקדיש אח"כ השאר ולהקריבה אך אפשר כיון שאם תתפשט יהיה זה גורם שלא תהא ראויה להקרבה באופן זה לא אמרינן התפשטות ולכ"ע בחטאת אין הקדושה מתפשטת יותר ע"מ שהקדיש ולפ"ז ה"נ במקדיש אבר או חציה לאשם דלא אמרינן ביה פשטה כיון דבעינן הפרשה לשם חטא ובדבר שבא לכפרה כגון חטאת ואשם כיון דאינו בא בנדר ונדבה לא אמרינן פשטה דמה שנתפשט לא עדיף מנדר ונדבה והנה להרמב"ם ז"ל דחציה חטאת וחציה עולה תמות משום האי חציה חטאת דא"א להתכפר בה ולאו בת רעיה היא ואף דדין מיתה הוא רק על חציה של חטאת ועל השאר ליכא דין מיתה מ"מ אמרינן דמתה ויש לחקור במקדיש רק אבר אחד לחטאת כיון דאינו ראוי להקריב אי אמרינן ג"כ דבשביל אותו אבר יהיה דין מיתה על כל הבהמה]:

ובאומר בהמה זו חציה אשם וחציה עולה יש לדון כיון דחציה חטאת וחציה עולה תמות א"כ באשם כה"ג תרעה דכל שבחטאת מתה באשם רועה א"כ חציה אשם אזיל לנדבה דהיינו לעולה וכיון דחציה השני הוא ג"כ עולה א"כ עתה היא כולה עולה אם היא עצמה קריבה למזבח בלא רעיה דהכא ל"ש גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה דאף לפני כפרה היא לעולה ואפשר כיון שחציה היא נדבת ציבור וחציה עולת יחיד אי ציבור ויחיד יכולין להביא קרבן בשותפות, וכן באומר על בהמה חציה תמורת עולה זו וחציה תמורת עולה זו יש לדון אי קריבה לגבי מזבח שהרי כולה עולה או אפשר דרק בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד חציה וחזר ולקח והקדישה למ"ד אין בע"ח נדחים קריבה אע"ג דהקדישה לחצאין דהתם גמר אח"כ לההקדש הראשון דמתחילה הקדיש רק חציה ועתה גמר הקדישה והוי קדושה אחת ועולה אחת אבל בבהמה זו חציה תמורת עולה זו וחציה תמורת עולה אחרת דבעולה ושלמים כה"ג הוי חציה עולה וחציה שלמים אף בעולה ועולה ב' הקדשות וב' עולות הן דהרי חציה המיר בעולה זו וחציה בעולה אחרת א"כ נתן עליהן ב' קדושות וכן בחציה עולה וחציה אשם דהאשם ניתק לעולה הן ב' עולות ואפשר כמו חציה עולה וחציה שלמים אינה קריבה ה"נ אם חציה עולה זו וחציה עולה אחרת וצ"ע בזה:

הנה אמרינן בתמורה כ"ו בבהמה חציה עולה וחציה שלמים דתרעה עד שתסתאב ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים והנה יש לדון אמאי לא תקרב כמו שהיא ואין לומר דחציה לאו בהמה מקרי ואינה ראויה לקרבן הרי כתבו התוס' שם דאע"ג דאין ממירין באברים ואף באבר שהנשמה תלויה בו משום דבעינן בהמה בבהמה אבל חציה עושה תמורה דחציה בהמה מקרי ע"ש, ואפשר לומר משום דחסר בשיעור דבעינן בהמה שלמה שתהא עולה וחציה חסר בשיעור וכמו מנחה של חצי עשרון, והנה אמרינן בתוספתא פ"ג דתמורה חציה עולה וחציה שלמים שחטה תעובד צורתה ויוצא לבית השריפה ע"ש ואי פסולו משום חסרון בשיעור א"כ פסולו קודם שחיטה ואין פסולו בקדש ואינו בשריפה וכ"ש דל"ש ביה עיבוד דזהו דוקא בדבר שאין פסולו בגופו, ע"כ נראה דאין זה משום חסרון בשיעור דלא בעינן דוקא שיהא שם קרבן על כל הבהמה, והנה בעירוכין ה' באומר ראשה של פרה זו הקדש דאין להקדש אלא ראשה ומקשינן ולפשוט קדושה בכולה ומשנינן כאן בקדוה"ג כאן בקדושת דמים וכתב הרגמ"ה שם דבקדוה"ג דאקדשיה ליקרב הוא עצמו למזבח וא"א לחלוק הראש מן הגוף פשטה קדושה בכולה דאי אפשר לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין דהא אין שוחטין חולין בעזרה עכ"ל ע"ש היינו דבלאו חולין בעזרה היה אפשר לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין אף דליכא שם עולה על כל הבהמה וא"כ בחציה עולה וחציה שלמים יש לעיין כיון דהכא ל"ש חולין בעזרה אמאי אין מקריבין אותה ואפשר דהכא הטעם משום דאמרינן בחולין כ"ט דאין שוחטין ב' זבחים כאחד דתזבחהו כתיב ובחציה עולה וחציה שלמים ע"כ שוחט ב' זבחים כאחד ואף דרק לכתחילה אין שוחטין אבל בדיעבד כשר כדאמרינן שם וע"כ הטעם משום דלא שינה הכתוב לעכב ורק למצוה בעינן שתהא כל הזביחה לזה הקרבן אבל כל היכא דהוי רק למצוה בעינן ראוי לבילה והכא דאינו ראוי לשוחטו יחידי פסול וא"כ הוי פסולו בקודש דהפסול הוא בשחיטה ואין פסולו בגופו דהפסול משום ששחט זבח אחר ומש"ה טעון עיבוד צורה, ועוד אפשר לומר דזה דאין מקריבין לכתחילה הוא משום דאי אפשר להקטיר הבשר מפני השלמים שבו ולא לאוכלו מפני העולה שבו והוי כעולה שנתערבה בשלמים דירעו וכן אם שחטן הבשר טעון שריפה דא"א לא להקטירו ולא לאוכלו ומש"ה ג"כ טעון עיבוד צורה דהפסול הוא מחמת תערובות אך לפ"ז הדם יזרק והאימורים קרבין ממ"נ אך לא משמע כן מהתוספתא אלא כולו יוצא לבית השריפה:

והנה על הרגמ"ה שכתב בראשה של פרה הקדש דא"א לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין משום דאין שוחטין חולין בעזרה יש לעיין מההיא דתמורה י"ב דאמרינן שם היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים למ"ד וולדות קדשים בהוייתן הם קדושים מי הוי חולין בעזרה א"ל מי קרינא ביה כי ירחק ממך המקום דכיון דא"א לשוחטו בחוץ דאמה שלמים ליכא משום חולין בעזרה כמ"ש רש"י ז"ל וא"כ ה"נ א"א לשוחטה בחוץ משום ראשה שהיא עולה ואמאי איכא משום חולין בעזרה, אך נראה דהרגמ"ה לשיטתיה אזיל שכתב בתמורה שם ז"ל א"ל מי קרינא ביה כי ירחק ממך המקום וזבחת כלומר מה שאתה זובח בריחוק מקום בחוץ אתה אוכל חולין אי אתה אוכל מה שאתה זובח בקרוב מקום כלומר חולין שנשחטו בפנים דהא לאו בר זביחה הוא עכ"ל ונראה דאינו מפרש כרש"י ז"ל דמשום דא"א לשוחטו בחוץ משום אמו אלא דל"ש ביה מה שאתה זובח בקירוב מקום דהעובר לאו בר זביחה הוא דס"ל דשחיטת האם אין זביחה נמי על העובר רק שניתר בשחיטת אמו ול"ש ביה שחיטת חולין בעזרה והנה לפ"ז בהקדיש את ראשה והגוף חולין שפיר איכא משום חולין בעזרה דהשחיטה היא על כל הגוף:

ובעיקר מ"ש הרגמ"ה דמש"ה בקדוה"ג פשטה קדושה בכולה משום דא"א להקריבה בלא התפשטות משום שחיטת חולין בעזרה יש לעיין הא בגמרא בעי רבא הקדיש עוף מהו אי פשטה בכולה ובעוף אם ימלוק אותה בפנים ליכא משום שחיטת חולין בעזרה דזהו בשחיטה ולא במליקה, ונראה דהרגמ"ה קאמר לה התם רק למ"ד דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה ורק באבר שהנשמה תלויה בו אמרינן פשטה דבזה איירינן התם דמאן דס"ל דאמרינן פשטה לעולם יליף לה מקרא וא"כ אין הטעם משום חולין בעזרה רק למ"ד דלא אמרינן פשטה דלא דריש לה הכי מקרא ורק באבר שהנשמה תלויה בו מודה וע"ז כתב הטעם משום דא"א להקריבה בלא התפשטות וכיון שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו שייך הקדשו בכל הבהמה ונחתא לה דין הקרבה לכל הבהמה וכיון דא"א להקריבה משום חולין בעזרה פשטה קדושה בכולה כדי שתהא ראויה להקרבה וזהו מצד הסברא בלא קרא והשמ"ק תמורה (י"א ע"ב) נסתפק באבר שהנשמה תלויה בו אי הוא מקרא או מסברא וס"ל להרגמ"ה דהאיבעיא דרבא בהקדיש עוף הוא למ"ד דאמרינן פשטה, והנה בחולין קל"ה במקדיש בהמה חוץ מגיזה וכחשה דפשטה קדושה בכולה ואמרינן דאפילו למ"ד דלא פשטה קדושה בכולה הנ"מ באבר שאין הנשמה תלויה בו כו' וכתב רש"י ז"ל דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדוה"ג חמירא פשטה בכל המחובר ע"ש ולהרגמ"ה א"א לומר כן כיון דעל הגיזה ל"ש חולין בעזרה א"כ אין הגיזה מעכבת את ההקרבה ולהרגמ"ה צ"ל דזה דאמרינן פשטה הוא רק על כחשה ולא על הגיזה:

ובעיקר מ"ש הרגמ"ה הטעם במקדיש ראשה למזבח דפשטה קדושה בכולה משום דא"א לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין משום דאין שוחטין חולין בעזרה הנה בלא"ה ג"כ א"א לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין דאי אפשר בקבלה וזריקה דדם הראש אינו ראוי לזריקה כדאמרינן בתוספתא פ"ח דזבחים חתך כל הראש בב"א קיבל דם הגוף כשר קיבל דם הראש פסול ע"ש:

ובההיא דהיא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים אי הוי חולין בעזרה הקשה שם השמ"ק אמאי לא פשטינן מההיא דשחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי דנאכל לכ"א אלמא דאינו נאסר משום חולין בעזרה ותי' דיש לחלק בין כלו לו חדשיו ללא כלו דכיון דכלו חדשיו שמא הוא בהמה בפ"ע ואסור משום חולין בעזרה ע"ש, והנה יש לעיין אי מיירי הכא בשכלו לו חדשיו א"כ איך אמרינן דלא קרינן ביה כי ירחק ממך המקום דאינו ראוי לשוחטו בחוץ אם כלו לו חדשיו אמאי א"א לשוחטו בחוץ הא ד' סימנים אכשיר ביה רחמנא ויכול להושיט ידו למעי אמו ולשוחטו בחוץ:

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' עירוכין בהקדיש אבר לדמיו דהאיבעיא אי אמרינן תרי מגו הוא רק באבר שאין הנשמה תלויה בו אבל אבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה והקשה עליו הלח"מ מההיא דעירוכין בראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה ומוקמינן לה בקדשי מזבח ומקשינן תפשוט קדושה בכולה ואפי' למ"ד לא אמרינן פשטה הנ"מ אבר שאין הנשמה תלויה בו כו' ומשנינן הא בקדוה"ג הא בקדושת דמים ומקשינן נימא מגו דנחתא כו' ומשנינן הא דאקדיש כולה הא דאקדיש חד אבר ומקשינן חד אבר נמי איבעי' לה רבה הקדיש אבר לדמיו מהו כו' ומוכח דאף באבר שהנשמה תלויה בו ג"כ תלוי בהאיבעיא דרבה ע"ש ונראה דהנה בתר דמשנינן כאן בקדוה"ג כאן בקדושת דמים כתב רש"י ז"ל דאמר ראש פרה זו לדמי עולה וכן פי' שם בכל הסוגיא דמיירי לעולה ע"ש והנה פרה לא חזיא לעולה דנקבה היא א"כ זה דמקשינן נימא מגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדוה"ג הוא משום דהוי כשאר מפריש נקבה לעולה דאמרינן מגו דנחתא קדושת דמים נחתא לה נמי קדוה"ג אך בזה ל"ש סברת הרגמ"ה דכיון דאי אפשר להקריב הראש לשם עולה והגוף לשם חולין מש"ה מתפשטת הקדושה בכולה כדי שתהא ראויה להקרבה דהא בלא"ה נקבה לעולה אינה ראויה להקרבה, והנה טעם הרמב"ם ז"ל דבאבר שהנשמה תלויה בו אינו תלוי בהאיבעיא דרבה כתב הלח"מ משום דזה דפשטה בכולה באבר שהנשמה תלויה בו אין זה משום מגו וא"כ אין כאן תרי מגו והיינו דזה דבאבר שהנשמה תלויה בו פשטה הוא כסברת הרגמ"ה דפשטה משום שתהא ראויה להקרבה דכל שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו הוי הקדש בכל הבהמה כמ"ש ג"כ הלח"מ שם ונחתא תורת הקרבה לכל הבהמה ומש"ה מתפשטת כדי שתהא ראויה להקרבה שלא יהא בה צד חולין וזהו מצד הסברא אך זה שייך רק במידי דחזי להקרבה אבל נקבה לעולה אף מקדיש אבר שהנשמה תלויה בו צריך לדין מגו א"כ תלוי בהאיבעיא דרבה אי אמרינן תרי מגו, והנה הרגמ"ה דמפרש התם בראש פרה זו הקדש דפשטה משום דא"א להקריב הראש לשם עולה והגוף לשם חולין דמפרש נמי כרש"י ז"ל דמקדישה לעולה דבריו תמוהים איך כתב הטעם דא"א להקריב הראש לשם עולה כו' הא בלא"ה אי אפשר להקריבה דהא נקבה היא וע"כ התם א"א לומר האי סברא אלא משום מגו כשאר התפשטות:

אמרינן בתמורה כ"ו הכל מודים היכא דאמר חציה עולה וחציה מעשר דעולה קריבה וכתבו התוס' דמיירי באומר כשתצא עשירי מן הדיר תהא חציה עולה וחציה מעשר והקשו נימא דברי הרב ודברי התלמיד כו' כדאמרינן בר"פ גבי בכור וכן הקשה השמ"ק שם ע"ש, והנה במעילה י"ג גבי וולד המעושרת לא תינק מן המעושרת ואחרים מתנדבין כן כתב רש"י ז"ל בסתם ודאי אסור לינק מן המעושרת אבל אחרים מתנדבין כן שמתנין קודם לכן ע"מ כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם תקדש יהא חלבה חולין שתהא מניקה וולדה בהיתר ושמעתי דלהכי מהני להו תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאח"ז הלכך מהני תנאה והוי כנדבה עכ"ל וכיון דמהני תנאה במעשר דהוי כנדבה א"כ ל"ש דברי הרב ודברי התלמיד שזה ג"כ דברי התלמיד הוא שמכניסה לדיר ול"ש זה רק בבכור דקדושתו מעצמו:

והנה בחולין (ס"ט ע"ב) דאמרינן מה מעשר אינו נוהג באברים ועוברין כתב רש"י ז"ל מה מעשר אינו נוהג בעוברין ואברין דבעינן יעבור תחת השבט ע"ש היינו דמעשר אינו קדוש מחמת פיו רק בעינן שיעבור תחת השבט א"כ א"א להיות אברים ועוברין קדושין ביה ויש לעיין אמאי כיון דמהני תנאה במעשר כמ"ש רש"י ז"ל במעילה א"כ מאי איכפת לן אי בעינן שיעבור תחת השבט הרי יכול להכניסן לדיר ולהתנות שלא יהא קדוש בהן רק אברים או עוברין כמו שיכול להתנות דלא תקדוש חלבה דע"מ כן הוא מכניסה לדיר, ע"כ נראה לפרש דברי רש"י ז"ל דבעינן שיעבור תחת השבט היינו משום דאברים ועוברין אין ראוין לעבור תחת השבט ומש"ה אין מעשר חל עליהן וכמו דאמרינן בטרפה במנחות ו' פרט לטרפה שאינה עוברת דאינה ראויה לעבור תחת השבט:

והנה במכניס לדיר ומתנה שאם תקדש יהא חלבה חולין דמהני יש לעיין אמאי לא נימא פשטה קדושה בכולה דהכא ע"כ לא משייר חלבה ממש דהחלב שנולד אח"כ ל"ש ביה שיור דהוי דבר שלב"ל אלא משייר בבהמה לחלבה ואמאי לא נימא פשטה דהא אף בגיזותיה אמרינן פשטה בחולין קל"ה, ונראה דבמעשר בהמה ל"ש פשטה כיון דאין קדושה מכח פיו אלא בהעברת תחת השבט ומה דמשייר הוא שמתנה שע"מ כן הוא מכניסה לדיר היינו למה ששייר מחוסר הכנסה לדיר ל"ש בזה התפשטות דעל מה ששייר מחוסר העברה תחת השבט והתפשטות לא הוי כהעברה תחת השבט וכיון דאי אפשר להקדש רק ע"י העברה תחת השבט ל"ש התפשטות ורק בקדושת פיו אשכחן התפשטות דההתפשטות חשיב רק כמו קדושת פה:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה