מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן לח - ביאת מקדש · ג
מחנה לויה שהוא הר הבית מותרים טמאי מתים וטמאי שרץ לכנוס לשם ואסור לזבין וזבות נדות ויולדות וכן לבעלי קריין לכנוס לשם ובתוספתא פ"ק דכלים אמרינן זבין וזבות נדות ויולדות שנכנסו להר הבית לוקין שמונים והר"ש ז"ל שם תמה על התוספתא אמאי איכא שמונים וכתב דע"כ מיירי בזב והוא מצורע דאיכא פ' משום זב ומשום מצורע ע"ש ונראה מזה דס"ל להר"ש ז"ל דאם מצורע לבד נכנס להר הבית ליכא פ' משום כניסה לירושלם ומשום כניסה להר הבית דס"ל דחילוק לאוין של ולא יטמאו את מחניהם הוא רק לטמאים דעל מצורע לאו מיוחד ועל זב לאו מיוחד ומש"ה זב והוא מצורע לוקה פ' אבל למחנות ליכא חילוק לאוין אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב כן שכתב בפ"ג מהל' ביאת מקדש דמצורע שנכנס להר הבית לוקה פ' וכתב הכ"מ שם דטעם הרמב"ם ז"ל דלאו דלא יטמאו את מחניהם הוא לאו לכל מחנה ומחנה ע"ש אך יש לעיין ע"ז שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנה פ"ק דכלים דכן זב שנכנס לחיל לוקה פ' ע"ש ובאמת קשה התם טובא הא קדושת החיל אינה אלא מדרבנן וכמה שהרמב"ם ז"ל בעצמו הביא שם מהתוספתא עוד אחרת היתה וחיל עזרת נשים שמה ולא היו עונשין עליה ע"ש א"כ איך כתב בזב שנכנס לחיל דלוקה פ' ונראה לומר הטעם לפי מה דאבעי לן בזבחים (פ"ב ע"ב) בדם של פר ושעיר של יוה"כ שהוציאן למזבח וחזר והכניסן אם נפסל הכא ודאי חד מקום הוא או דילמא יציאה קרינן ביה וכתב רש"י ז"ל הכא ודאי חד מקום הוא דאין שם הפסק מחיצה ע"ש ומוכח דאם היה שם מחיצה בהיכל אצל מזבח הזהב היה חשוב מקום אחר אע"ג דכולו היכל ואין שם חילוק בדיניהם ומוכח דהפסק מחיצה עושה למקום בפ"ע אך עכשיו דליכא הפסק מחיצה בין המזבח ולפנים חד מקום הוא או דילמא כיון דיציאה כתיב ביה דכתיב ויצא אל המזבח התורה עשאו לב' מקומות והנה לפ"ז בטמא שנכנס לעזרה או להר הבית תכף כשנכנס חשיב כניסה בכל העזרה או בהר הבית וכשמהלך אח"כ עוד תו ליכא כניסה חדשה אבל אם יש שם מקום בהפסק מחיצה כיון דמחיצה עושה אותו למקום בפ"ע א"כ כשנכנס להר הבית עדיין לא חשיב כניסה על אותו מקום כיון שהוא מקום בפ"ע וכשנכנס אח"כ לאותו מקום איכא כניסה חדשה א"כ בזב שנכנס לחיל נהי דמעלת החיל על הר הבית הוא רק מדרבנן מ"מ כיון דהחיל מוקף מחיצה שהוא הסורג א"כ כשנכנס להר הבית עדיין ליכא כניסה על החיל וכשנכנס לחיל חייב משום כניסה חדשה להר הבית לאותו החלק של הר הבית והוי כמו נכנס להר הבית ויצא וחזר ונכנס דאיכא חיוב על כל כניסה וכניסה וכן נראה במצורע שנכנס לירושלם ואמרינן בשבועות (ט"ז) שהיו שם ב' חומות ממה שהוסיפו אח"כ מפני תורפה של ירושלם אם יכנוס לירושלם ואח"כ יכנוס להתוספת יהיה חייב שתים אם יתרו בו כיון דיש שם חומה בפ"ע חשיב מקום מיוחד הוי כניסה חדשה ול"ד לנכנס לירושלם ואח"כ נכנס לבית אע"ג דאיכא שם מחיצות דהבתים הם בכלל העיר וכשנכנס לעיר חשיב כניסה בכל העיר אבל אם העיר עצמה נחלקת בחומה לשנים חשיב כב' עיירות וחייב על כל אחת ואחת]:
ואם מותרים טמאי שרץ לכנוס לחיל מפשטות דברי התוס' זבחים רפ"ג משמע דמותרים שכתבו שם ד"ה ובטמאים ז"ל ואפילו אי הוי סוגיא בטמא שרץ ומותר לכנס לחיל כו' עכ"ל אך השמ"ק הגיה שם וכתב דצ"ל ואפילו הוי האי טמא בטבול יום כו' והטעם דהגיה נראה דאם איתא דטמא שרץ מותר בחיל א"כ בפ"ק דכלים דקתני דעזרת נשים מקודשת מן החיל שאין טבול יום נכנס לשם ליתני נמי שאין טמאי שרץ נכנסין לשם והנה הרמב"ם כתב בפ"ז מהל' בית הבחירה הט"ז דהחיל מקודש שאין עכו"ם וטמא מת ובועל נדה נכנס לשם ומדחשיב בועל נדה מה דלא תנן במתני' דכלים וטמא שרץ לא קא חשיב נראה דדוקא הני אסירי אבל טמא שרץ לא וזה שכתב דבועל נדה אסור בחיל אע"ג דלא תנן במתני' דכלים הוא משום דאמרינן בפסחים (ס"ח) דבועל נדה כטמא מת למחנותם:
והנה בזה דאין עכו"ם נכנסים לחיל יש לעיין אם הוא מחמת טומאתן דהא רבנן גזרו עליהם טומאה והחיל היא מחיצה לטומאה זו או הוי מחיצה בעלמא לעכו"ם ולא משום טומאתן וכמו דאין זרים נכנסים להיכל והנה הר"ש ז"ל כתב בפ"ק דכלים בעכו"ם דאע"ג דגזרו עליהם שיהו כזבין לכל דבריהם לענין שילוח מחנות לא עשאום אלא כטמאי מתים ע"ש ונראה מזה דהמחיצה הוא משום טומאתן דעשאום כטמאי מתים למחנות דאין נכנסים לחיל ובזה אתי שפיר ג"כ מה שלכאורה קשה דמה שייך שיהיה איסור על עכו"ם לכנוס לחיל דהא עכו"ם אין מצווין אלא על ז' מצות וע"כ שישראל מוזהרין עליהם וקצת דחוק הוא שעשו מצוה על ישראל שלא יכנסו עכו"ם לחיל ולפ"ז דהוא משום טומאה אתי בפשוטו דגזרו רק על עכו"ם שיהיו למחנות כטמאי מתים וא"כ ממילא כשנכנס עכו"ם לחיל צריכים ישראל להוציאו משם דהוי כמו שרץ הנמצא במקדש דאיכא מצוה על הכל להוציאו משום וישלחו מן המחנה דצריך להוציא הטומאה מן המקדש:
וזה דעכו"ם מותר לכנוס להר הבית אע"ג דעשאום כזבין לכל דבריהם מ"מ למחנותם עשאום רק כטמאי מתים כמ"ש הר"ש ז"ל נראה הטעם משום דאיסור כניסה להר הבית תלוי בטומאה יוצא מגופו ועכו"ם נהי דמדרבנן הוא כזב מ"מ אין טומאה יוצא מגופו כיון דגזרו עליו שהוא כזב בין ראה בין לא ראה ואפילו ראה ראייתו לא מעלה ולא מוריד דאין ראיית עכו"ם כלום א"כ טומאת זב שגזרו עליו אין הטומאה יוצא מגופו ואינו אסור בהר הבית:
כתבו התוס' יומא (ל' ע"ב) דמצורע בימי ספירו מותר לכנוס למחנה לויה מפני שהוא כטמא שרץ ע"ש והנה לפ"ז ע"כ לא חשבינן ליה בימי ספירו כטומאה יוצא מגופו כלל ויש לעיין א"כ יעשו ג"כ פסח הבא בטומאה כיון דאינן רק כטמאי שרץ:
וטבולי יום מותרין בכל מחנה לויה ואין אסורין אלא בעזרת נשים והקשו התוס' בזבחים (ל"ב) במצורע שחל שמיני שלו בעה"פ וראה קרי למה ליה למדחי לעשה ולכנוס טבול יום בעזרת נשים ולעמוד בשער נקנור ילך בשאר הלשכות ויכניס שם ידיו לבהונות ותי' דלא אפשר משום דכתיב פתח אהל מועד והיינו בשער נקנור שהוא מכוון כנגדו ע"ש אך רש"י ז"ל כתב בסוטה (ח' ע"א) דהטעם דסוטות ומצורעין מעמידין אותם בשער נקנור משום דכתיב לפני ה' והוא הפתח שבו דרך כניסה ויציאה לכל באי עזרה עכ"ל והיינו דלא מפקינן מפתח אהל מועד רק דלפני ה' משמע בפתח שבו דרך כניסה ויציאה והוא שער נקנור שהוא שער האיתון והנה לפ' רש"י ז"ל אתי שפיר מה דאמרינן בפסחים פ' כ"צ דמש"ה לא נתקדש שער נקנור מפני המצורעים שעומדים שם ומכניסים ידיהם לבהונות וקשה דאם יתקדש שער נקנור יכולים לעמוד חוץ לשער נקנור ויכניסו בהונותיהן לתוך השער ולפמ"ש רש"י ז"ל כיון דכתיב והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר לפני ה' ולפני ה' משמע בפתח המשמש כניסה ויציאה לכל באי העזרה א"כ ע"כ צריך לעמוד שם בתוך הפתח דוקא:
ומצורעים אסורים אף במחנה ישראל ופסק הרמב"ם ז"ל דמצורע לא לקי רק על ירושלם אבל בשאר ערי חומה ליכא רק עשה דבדד ישב ע"ש והתוס' בעירוכין (ל"ב) הקשו למה משתלח מצורע דוקא מערי חומה וכתבו משום דגמרינן גז"ש מושב מושב מבתי ערי חומה ע"ש ולכאורה קשה למה צריך לגז"ש תי"ל דמצורע משתלח חוץ למחנה ישראל וערי חומה נתקדשו בקדושת מחנה ישראל ונראה מזה דס"ל להתוס' דאף שאר עיירות י"ל קדושת מחנה ישראל וכן נראה ממה דאמרינן בת"כ שהביאו התוס' שם דאבנים מנוגעים משתלחין אפילו משאר עיירות שאינן מוקפות חומה ורק מצורע משתלח מערי חומה ומוכח דאף שאר עיירות י"ל קדושת מחנה וכן אמרינן להדיא בספרי הובא בפי' הרא"ש פ"ק דכלים] דיהושע קידש כל ערי ישראל בקדושת מחנה ישראל א"כ קשה להו להתוס' למה משתלח מצורע דוקא מערי חומה וכתבו דגמרינן מגז"ש מבתי ערי חומה והנה תוס' בזה לשטתייהו אזלי שכתבו בברכות (ה' ע"ב) גבי הא לן והא להו דבזה"ז אינו נוהג שילוח מצורעים משום דאין בתי ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ע"ש והנה ההיא דהא לן והא להו ר"י קא אמר לה התם ור"י ס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל ובכ"ז אין שילוח מצורעים נוהג בזה"ז משום דאין בתי ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ולכאורה קשה מה שייך דין שילוח מחנות לדין בתי ערי חומה ולפ"ז כיון דס"ל להתוס' דלשילוח מצורע לא סגי במה שהיא קדושה בקדושת מחנה ישראל דאף שאר עיירות ג"כ קדושות ובעינן דוקא שיהא בו דין בתי ערי חומה דגמרינן מושב מושב מבית מושב עיר חומה א"כ בזה"ז נהי דקידשה לע"ל ונשארה קדושת המחנות מ"מ כיון דבטל דין בתי ערי חומה א"כ בזה"ז ערי חומה הוו כמו שאר עיירות די"ל קדושת מחנה ואין מצורע משתלח משם:
ובטבול יום וכן במח"כ דזב איכא פלוגתא אי כזב דמי אי לאו כזב דמי וס"ל לרש"י ז"ל בזבחים (ל"ב ע"ב) דלמ"ד טבול יום דזב כזב דמי ה"ה למחנותם ואין טבול יום דקרי נכנס למחנה לויה ותוס' שם חלקו ע"ז וכתבו דטבול יום ומח"כ דזב כזב דמי הוא רק לענין פסח הבא בטומאה אבל לא לענין ביאת מקדש ע"ש והנה על רש"י ז"ל יש לעיין ממה דאמרינן בסוטה (ח') דיולדות עומדות בשער נקנור בשעת הבאת קרבנותיהן ואי מחו"כ דזב כזב דמי אף למחנותיו איך היא מותרת במחנה לויה:
אמרינן בירושלמי פסחים פ"ז ה"ז דמגע זב כזב לענין פסח הבא בטומאה ויש לחקור אם לביאת מקדש ג"כ מגע זב כזב ומשתלח חוץ לב' מחנות והנה אמרינן בפסחים (ס"ח) דבועל נדה כטמא מת למחנותם היינו דמשתלח רק חוץ למחנה אחת ואע"ג דנגע בנדה מיהו י"ל דמיירי דטבל לאחר שבעל רק לא מנה ז' ימים דמדין מגע נדה נטהר ואינו רק בועל נדה והנה בתוספתא פ"א דכלים רש"א כשם שאין זבות נדות ויולדות נכנסים להר הבית כן משכבן ומושבן כיוצא בהן ע"ש ובדנקט משכבן ומושבן נראה דמגען אינו כיוצא בהן:
אמרינן בזבחים (י"ז ע"ב) גבי פרת חטאת שרפה אונן ומחו"כ. כשרה ר"י הבבלי אומר אונן כשרה מחו"כ פסולה ואמרינן שם דפלוגתייהו בקרא דוהזה הטהור מכלל שהוא טמא לימד על טבול יום שכשר לפרה מ"ס טומאה דכל התורה כולה ומ"ס טומאה דהך פרשה והיינו של טומאת מת וטבול יום דשרץ אתי בק"ו מטבול יום דמת דמה טבול יום של טומאת שבעה כשר טבול יום דטומאת ערב לא כ"ש כמ"ש ברש"י ז"ל שם ויש לעיין דמשמע הכי דלכ"ע עיקר ההיתר דטבול יום לפרה הוא בטומאה דהאי פרשה היינו של מת וקשה איך משכחת לה דטבול יום דמת יעשה פרת חטאת הא שריפת פרה צריכה קידוש ידים ורגלים ואם עשאה בשלא ריחוץ ידים ורגלים פסולה כדאמרינן בפ"ד דפרה ור' חייא בר יוסף ס"ל בזבחים (כ' ע"ב) דצריך לקדש בכ"ש בפנים ואיך יכול לכנוס כשהוא טבול יום דהא במחנה שכינה לכ"ע אסור טבול יום לכנוס והוא בכרת וזה דטבול יום מותר לפרה ע"כ מיירי שנטמא אחר שקידש וטבל אבל בטומאת מת דטומאתו טומאת שבעה וכשטבל לאחר ז' נעשה טבול יום ובזה ודאי לא משכחת שקידש ידיו ואח"כ נטמא במת דודאי לא מהני הקידוש שקידש ידיו לאחר ז' ימים ואפשר דאף לר"ח ב"י דס"ל דצריך קידוש ידים ורגלים בפנים הוא רק מדרבנן ואע"ג דעיקר הקידוש נראה שהוא מדאורייתא דהרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ד דפרה כתב דפרה צריכה ריחוץ ידים ורגלים מדכתיב חטאת היא אבל זה דצריך בפנים אפשר שהוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא סגי אפילו בחוץ ואפילו במקידה של חרס כמה דס"ל לר"י בזבחים שם:
תם ונשלם בעזרת בורא עולם.