מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן לח - ביאת מקדש · ב
ובמכניס כלים טמאים למקדש דחייב כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' ביאת מקדש יראה לי דאינו חייב אלא על בגדים שהן אב הטומאה ע"ש והנה לפ"ז מה דאמרינן במעיל שנטמא דמכניסו בפחות מג' על ג' דא"י להכניס כולו משום מכניס טומאה יש לעיין אי מיירי שהיה המעיל אב הטומאה קשה א"כ מאי מהני כשמכניסו פחות מג' על ג' הא המכבסו נטמא במגע אב הטומאה דהא צריך לכסכס ג' פעמים בכל אחד ואחד מהסממנים א"כ המכבס מטמא מקדש וכי תימא דהמכבס עומד בחוץ הא עכ"פ צריך להכניס ידיו בפנים דהא צריך לכסכס ג' פעמים והכיבוס הוא במקום קדוש א"כ עכ"פ איכא ביאה במקצת וצ"ל דלעולם לא מיירי במעיל אב הטומאה ולא נטמא המכבס רק כיון דאיסורא דרבנן איכא אף בבגד שאינו אב הטומאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם מש"ה אינו מכניסו כולו אך יש לעיין בזה כיון דהוי רק איסור דרבנן אמאי אינו מכניסו כולו דהא בשאר בגדים דטעונים כיבוס ונטמאו אמרינן בזבחים (צ"ד) דקורעו ומשייר כדי מעפורת ומכניסו ומכבסו ומקשינן הא כששייר כדי מעפורת עדיין טמא הוא ומשנינן מדרבנן הוא ומשום מצות כיבוס מותר להכניס ע"ש ואמאי לא אמרינן התם ג"כ שיכנוס פחות מג' על ג' ומוכח דהכי עדיף שיכניס כל הבגד לפנים ועבדינן כן ואע"ג דאיכא איסורא דרבנן א"כ במעיל ג"כ נעביד הכי:
ובעיקר בההיא דמעיל שנטמא דמכניסו פחות מג' על ג' יש לעיין איך מותר להכניס המעיל לעזרת נשים דלשם ע"כ צריך להכניס כולו דאף טבול יום אסור בעזרת נשים וכ"ש כאן שהוא טמא ממש וקודם טבילה דאי אפשר לטבול אותו קודם כיבוסו משום דבעינן כיבוס במקום קדוש ושרייתו במים זהו כיבוסו דאם היה אפשר לטבול אותו קודם הכיבוס היה יכול לעשות גם הערב שמש ולהכניסו ואין לומר כיון דזה דאין טבול יום נכנס לעזרת נשים הוא רק מדרבנן משום מצות כיבוס שרינן כמו בקורעו ומשייר כדי מעפורת ומכניס ואע"ג דאיכא עדיין טומאה דרבנן וכדאמרינן בזבחים (צ"ד) דהא ע"כ זה האיסור של טבול יום לכנוס לעזרת נשים אי אפשר להתיר בשביל מצות כיבוס דהא אמרינן במצורע שחל ח' שלו להיות בעה"פ וראה קרי בו ביום דאע"ג דאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס דמוטב שיבוא עשה שיש בה כרת וידחה עשה שאין בו כרת רי"א ד"ת אפילו עשה אין בה וכתבו התוס' זבחים (ל"ב ע"ב) דר"י אתא רק לפרושי טעם הברייתא ולכ"ע איסור טבול יום במחנה לויה הוא רק מדרבנן ע"ש ומ"מ לדחויי האי איסור דרבנן של איסור כניסת טבול יום במחנה לויה בעינן דוקא עשה שיש בה כרת כדקתני בברייתא א"כ מצות כיבוס דהוי עשה שאין בה כרת איך דוחה אותה והנה כעין קושיא זו הקשו בתוס' זבחים (ל"ב) גבי טמאים ששוחטים בסכין ארוכה איך אפשר להם לכנוס למחנה לויה וכן מההיא דהוציאוה שלא תטמא העזרה ע"ש אך כאן ל"ש תי' התוס' שם דכל שנטמא בפנים לא גזרו דהא כאן מיירי שנטמא המעיל בחוץ ול"ש ג"כ תי' התוס' שם דרק על עזרת נשים גזרו על טבול יום ולא על שאר מחנה לויה ויכול להכניס הסכין דרך שער אחר הפתוח לחיל ולא דרך שער נקנור הפתוח לעזרת נשים ע"ש כיון דהכא במעיל דמיירי קודם טבילה א"כ אף בחיל אסור דטמא שרץ אסור בחיל כמו טמא מת כמה שהגיה השמ"ק בדברי התוס' זבחים (ל"א ע"ב) ד"ה ובטמאים ע"ש וצ"ע:
אמרינן בשלהי עירובין דמכניס כ"ח למקדש פטור והנה מקשים ע"ז מההיא דזבחים דכ"ח שנטמא ניקבו ומכניסו אלמא דאסור להכניס כ"ח טמא למקדש וצ"ל דמדרבנן אסור דהא בפ' בתרא דשקלים מוכח דאף אוכלים טמאים אסור להכניס למקדש דאמרינן שם דבשר קדשים שנטמא בחוץ שורפין אותן בחוץ משום דאסור להכניסן לפנים ע"ש והנה בעירובין שם איכא למ"ד הטעם דכ"ח אין חייבין עליהם על ביאת מקדש משום דאין נעשין אב הטומאה דכל שאי אפשר לו להעשות אב הטומאה אין חייבין עליו על ביאת מקדש ומפקינן לה מדכתיב מזכר ועד נקבה תשלחו ופי' רש"י ז"ל שם דמש"ה כ"ח אינו נעשה אב הטומאה משום דאין לך כלי אב הטומאה אלא הנוגע במת או מדרס הזב וכ"ח אינו מטמא במדרס כדמפקינן בשבת פ"ד ובמגע מת ג"כ אינו נעשה אב הטומאה משום דכתיב וחטאו ביום השלישי וגו' וכל אשר יגע בו הטמא וגו' כל היכא דקרינן ביה וחטאו די"ל טהרה בטבילה קרינן ביה והנפש הנוגעת תטמא כו' ע"ש והנה לפ"ז אתי שפיר למה במכניס כ"ח וכן אוכלים טמאים איכא איסור דרבנן דהא לכאורה קשה למה אין חייבין על כ"ח הא אפשר לו ליעשות אב הטומאה ע"י תקרובת עכו"ם ובחולין (קכ"ט) דייק אביי דתקרובת עכו"ם טומאתו לאו דאורייתא דאי הוי דאורייתא א"כ מצינו לזרעים שסופן לטמא טומאה חמורה ודחינן התם דכששימש מעשה עץ שימש היינו דלטמא טומאה קלה משום דסופו לטמא טומאה חמורה בעינן שיהא מאותו שם עצמו סופו לטמא טומאה חמורה היינו בתורת אוכל אז מטמא עתה טומאה קלה בלא הכשר אך זה שייך רק לדין סופו לטמא טומאה חמורה אבל לביאת מקדש כיון דאפשר לו להיות אב הטומאה א"כ אסור להכניסו למקדש אף כשהוא ראשון [לכל השיטות חוץ מהרמב"ם ז"ל] וצ"ל משום דבאמת טומאת תקרובת עכו"ם אינה אלא מדרבנן דהכא קי"ל הלכתא כמ"ש תוס' פסחים (ע"ג) א"כ מדרבנן אסור להכניס כ"ח וגם אוכלין טמאים דמדרבנן אפשר להכל ליעשות אב הטומאה ע"י תקרובת עכו"ם ולמ"ד בעירובין דטעם דכ"ח דפטור הוא משום דאי"ל טהרה במקוה צ"ל דרבנן גזרו אף באלו שאי"ל טהרה במקוה ועמ"ש רש"י ז"ל הטעם דכ"ח אין נעשין אב הטומאה ע"י טומאת מת משום דאינו ראוי לחטוי יש לעיין דא"כ לא ליטמא כלל דהא בנזיר מפקינן מטעם זה דעכו"ם אי"ל טומאה כיון דאינו בר חטוי אינו מקבל טומאה כלל ע"ש]:
ובההיא דזבחים (צ"ה) בכ"ח שנטמא דנוקבו בשרש קטן מכניסו הקשו בתוס' שם אי מיירי בכלי המיוחד לאוכלין א"כ שיעורו בכזיתים ואי למשקין א"כ שיעורו בכונס משקה ע"ש ונראה לתרץ דלעולם מיירי בכלי המיוחד לאוכלין וזה דסגי הכא בניקב בכדי שרש קטן ואע"ג דקי"ל דכלים המיוחדים לאוכלין בעינן עד שינקבו בכזיתים דהכא שאני דהכא זה דנטהרו הוא משום דכיון דאסור להשתמש בהם עתה דנתבשל בהם חטאת ונעשה נותר וטעונין שבירה א"כ נפקא ליה מתורת כלי דאינו עומד עוד לתשמיש אלא לשבירה רק בהכי לבד אינו נפקע טומאתו דכל הכלים יורדין לתוך טומאתן במחשבה ואין עולין מתוך טומאתן אלא בשינוי מעשה וא"כ צריך לנוקבו דזה חשיב שינוי מעשה שהתחיל לשוברו והתחיל לעשות מה שהכלי עומד לזה דהכלי עומדת עתה לשבירה וחשיב שינוי מעשה וכמו טבעת אדם שיחדו לבהמה דמשרתקן חשיב שינוי מעשה וא"כ א"צ דוקא לנוקבו בכמוציא זית דאין השבירה מטהרתו אלא שינוי מעשה וצ"ל דהכ' שיערו חכמים דנקב בכדי שרש קטן חשיב שנוי מעשה:
אמרינן ביומא (י"ט) דכ"ג מקדים וקאי בלשכת פרהדרין ומיסך רגליו וטביל ואזיל לצפון וגמר חפינה ואתי לביהמ"ק ועביד עבודה כולא יומא לבהדי פניא מדו עליה והדר אזיל לדרום וטביל כו' וכתב רש"י דהיינו כר"ע דטהור שנפל עליו הזאה טמאתו ע"ש וצ"ל דזה שמזין עליו היתה חוץ לעזרה כיון שנטמא מחמת הזאה ואסור להיות בעזרה בטומאה וזה דאזיל לדרום וטביל דהיינו ע"ג שער המים כדאמרינן שם ושער המים היה בעזרה וזה דהטבילה ע"ג שער המים היתה בחול הוא רק משום דגגין ועליות לא נתקדשו צ"ל שלא היה עולה ע"ג שער המים דרך העזרה רק שהיה עולה דרך חוץ אך נראה דא"צ לזה דשפיר י"ל כפשוטו דאף ההזאה היתה בעזרה ואין טומאת מי חטאת אסרה בביאת מקדש דעל ביאת מקדש חייבין רק בטומאות המפורשות שם בקרא כדמוכח משבועות (ז' ע"ב) דאצטריך קרא לרבות נבלת עוף טהור שאם אכל מנבלת עוף טהור ונכנס למקדש חייב ע"ש וא"כ טומאת מי חטאת דלא כתיב התם בקרא אינו אסור בביאת מקדש וביומא (י"ד) מקשינן לר"ע דטהור דנפלה עליו הזאה טמאתו היכא הוי עביד עבודה דבעבודה בטומאה לא חשיב בקרא על איזה טומאות הוא חייב אלא וינזרו מקדשי ב"י כו' ובזה אתי שפיר ג"כ מה דאמרינן בפרה דמחלקין האפר לג' חלקים ואחד נותנים בחיל למשמרת ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת ושם היו מקדשין את המים ע"ש ואע"ג דמי חטאת ואפר חטאת הם אב הטומאה וטמא שרץ אסור בחיל ולפ"ז אין טומאת מי חטאת חשיבא כלל לענין ביאת מקדש:
אמרינן בעירובין שם דמכניס טמא שרץ למקדש חייב ובמכניס שרץ עצמו פליגי אי חייב אי לא משום דאי"ל טהרה במקוה ומ"מ אמרינן שם דשרץ הנמצא במקדש מוציאין אותו אפילו בשבת ואפלגו שם מהיכן מוציאין אותו בשבת והמל"מ בהל' ביאת מקדש הביא מן הירושלמי בשרץ הנמצא במקדש דאמרינן מהיכן מוציאין אותו בשבת ממקום שזדונו בכרת אבל בשאר מקומות כופין עליו פסכתר דזה דוקא אם נמצא במקום שאין זדונו בכרת אבל בנמצא במקום שזדונו בכרת מוציאין אותו אף ממקום שאין חייבין עליו כרת ע"ש ונראה לומר הטעם דהא זה דנמצא במקום שאינו בכרת דאין מוציאין אותו בשבת הוא משום מוקצה כמ"ש המל"מ שם א"כ בנמצא במקום שזדונו בכרת דמותר להוציאו משם א"כ בא המוקצה לידו בהיתר וזהו כלל במוקצה דכל שבא המוקצה לידו בהיתר יכול להניחו בכ"מ שרוצה כמ"ש התוס' בביצה אך בירושלמי שם אמרינן נמי אם נפל מידו השרץ במקום שאינו בכרת ג"כ נוטלו ומוציאו כיון שנראה לצאת ע"ש ואפשר דבכל מוקצה כן כל שנפל מידו שלא בכוונה הוי כמו עודנו בידו ויכול להניחה בכ"מ שירצה:
הנה המל"מ שם הביא הקושיא בשם הבאר שבע דמאי איסור יש לטלטל שרץ הנמצא במקדש בשבת הא אמרינן ההוא עכברא דאשתכח בי אפרסמקי דרב אשי אמר לשמעיה שקליה בצוציתיה ואפקיה משום מאוס ור"ל שם דהכא אין האיסור משום מוקצה רק משום הוצאה דמותר להוציאו ודחה זה אח"כ דלהוציאו לירושלם ודאי אסור דהוי איסור דאורייתא דירושלם ר"ה לאחר שנפרצו בה פרצות וכיון דסגי להוציאו מעזרה שהוא מקום שחייבין על הטומאה איך התירו להוציאו לירושלם ואי כשמוציא רק להר הבית ליכא איסור הוצאה כלל ע"ש ונראה דלתי' הראשון בתוס' עירובין (כ"ג ע"א) ד"ה שהוא שפיר י"ל כן שהקשו שם אמאי ילפינן לקרפף בית סאתים מחצר המשכן נילף מהר הבית והעזרות שהיו יותר ותי' דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן א"נ העזרות חשיבי מוקפין לדירה שהיו שומרין שם כל הלילה ע"ש וא"כ לתי' הראשון הר הבית והעזרות חשיבי קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואסור לטלטל בהם ולפמ"ש המג"א סי' שס"ב סק"א דמש"ה בשביל דירת השומרים בשדות לא חשיב הוקף לדירה דבעינן שיהיו דרים ביום ובלילה ע"ש א"כ אי אפשר לומר כתי' השני בתוס' דמש"ה חשיבי עזרות הוקף לדירה בשביל השומרים דהא השמירה במקדש לא היתה רק בלילה כמ"ש הרמב"ם ז"ל] וא"כ הוי חידוש דמותר להוציאו להר הבית משום הוצאה. אך בעיקר אי עזרה חשיבא רה"י לשבת נראה שהוא פלוגתא בתוספתא פ"ק דיומא דאמרינן שם כל הלשכות שבמקדש רה"י לשבת ור"ה לטומאה חוץ מלשכת היין והשמן שיש להם ב' פתחים זה כנגד זה אבא שאול היה קורא אותה לשכת בית שמניא רי"א כל לשכה שבמקדש שי"ל ב' פתחים זה כנגד זה כגון שערי עזרה רה"י לשבת ור"ה לטומאה כו' ולת"ק ע"כ עזרה לא חשיב רה"י לשבת כיון שי"ל ב' פתחים זה כנגד זה והוי כמו לשכת היין והשמן כיון שי"ל ב' פתחים זה כנגד זה אינה רה"י לשבת ועוד כיון דלשכת היין והשמן הוא בעזרה כדאמרינן במדות א"כ איך אפשר שהעזרה תהיה רה"י והלשכה שבתוכה לא תהיה רה"י. [והנה המל"מ חקר שם להירושלמי בנמצא במקום שזדונו בכרת דמוציאין אף ממקום שאינו בכרת מהיכן מוציאין אותו וכתב דמוציאין אותו מכל הר הבית דאיזה גבול אחר יש ע"ש והנה יש לומר דמוציאין אותו רק ממקום שיש שם איסור טומאה וזהו מהחיל דאין טמא שרץ נכנס לשם אבל מהר הבית דליכא שם איסור טומאת שרץ כלל ואינו אסור אלא לזבין אין מוציאין [הקשו בתוס' איך דייקינן דטמא מת מותר במחנה לויה ואף מת עצמו כו' תי"ל דמת אי"ל טהרה במקוה וליכא איסור כמו במכניס שרץ ותי' דמת מקרי י"ל טהרה במקוה כיון דאדם י"ל טהרה במקוה ע"ש והנה יש לחקור במכניס מת עכו"ם אי חייבין עליו כיון דעכו"ם אפילו מחיים אי"ל טהרה במקוה או אזלינן בתר המין כיון דמין אדם י"ל טהרה במקוה] ובלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דאמרינן דתוכן קדש ומ"מ אין חייבין עליהם משום טומאה כדאמרינן בזבחים (נ"ו) והנה בההיא דנזיר דחטאת העוף הבאה על הספק דאינה נאכלת משום דאיכא תרי איסורי נבלה וחולין בעזרה מקשין העולם אמאי לא חשיב נמי טומאת מקדש כיון דאם יאכלה בעזרה יטמא האוכל כדין אוכל נבלת עוף הטהור וא"כ איכא טומאת מקדש ומתרצים דיכול לאוכלה בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דק"ק נאכלים שם ומ"מ אין חייבין עליהם על ביאת מקדש ובאמת לשכות כאלה הבנויות בחול ופתוחות לקדש לא היו כלל במקדש וגם אסור לעשותן כדאמרינן בתוספתא דמע"ש וכל דין דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש הוא רק אילו היו עושין לשכות כאלה אך בעיקר נראה דל"ק כלל דאין זה היתר איסור חדש דאם יותר איסור נבלה של מליקה בחטאת העוף הבאה על הספק א"כ נמצא שהמליקה מתרת לאכילה א"כ מליקה זו לא מטמאה דכל שהמליקה מועלת להתיר איזה איסור אינה מטמאה בבית הבליעה כדאמרינן בפ' חטאת העוף משום דהוי מליקה המתרת את האיסור וא"כ ליכא משום טומאת מקדש וא"כ שיהא מותר לאכול חטאת העוף הבא על הספק צריך רק היתר של ב' איסורים] [יש לחקור בלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול דתוכן חול אם זה דוקא לענין אכילת קדשים דאין אוכלין שם אבל לענין טומאה ושחיטת קדשים הם קדש וכמו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דתוכן קדש ואמרינן דזה רק לאכילת ק"ק אבל לטומאה ושחיטת קדשים הם חול א"כ זה דאזלינן בלשכה בתר פתחה הוא רק לאכילה אבל לשאר דברים לא א"כ ה"ה להפך בבנויות בקדש ופתוחות לחול והנה ביומא (כ"ה) אמרינן בלשכת הגזית דפייס במזרחי וזקן יושב לו במערבו ודייקינן התם דלשכת הגזית היתה חציה בקודש וחציה בחול וב' פתחים היו לו אחד פתוח לקדש ואחד לחול דאם פתח אחד היה לקדש א"כ איך זקן יושב במערבו הא תנן לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קודש ואין ישיבה בעזרה ואי פתח אחד היה לו לחול א"כ איך פייס במזרחו הא לשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול ובעינן בית אלקים נהלך ברגש וש"מ ב' פתחים היו לו כו' ע"ש והנה יש לעיין אם היה לו פתח אחד לקדש אמאי לא היה יכול זקן לישב שם הא אמרינן בזבחים דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש רק לענין אכילה וצ"ל כיון דלמקצת דברים דינן כעזרה אסור לישב שם וזה דאמרינן שם דאי אפשר שהיה לה פתח אחד ופתוח לחול דא"כ איך פייס במזרחו הא לשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול ובעינן בית ה' נהלך ברגש הנה אי נימא באותן לשכות זה דתוכן חול משום שפתוחות לחול הוא רק לענין אכילה אבל לשאר דברים כגון לטומאה ולשחיטת קדשים כיון שהיא בקדש דינה כקדש א"כ אמאי אין מקימיין בית ה' נהלך ברגש הרי ודאי מקרי בית ה']: