מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן לז - חיבת הקדש · ג
הנה באפר פרה אשכחן דמקבל טומאה ויש לעיין איך האפר מקבל טומאה הא אינו אוכל והנה התוס' ב"ק (ע"ז) גבי פרה מטמאה טומאת אוכלין הקשו אי לאיפסולא עצמה הא גם האפר נפסל בנגיעת טומאה כדאמרינן בפ' חומר בקדש דלא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירנה בירדן ובספינה משום מעשה שהיה ותי' דאי חשיבא אוכל מקבל טומאה משני ומשלישי ואי לא לא ע"ש והשמ"ק שם כתב דאין אפר פרה מקבל טומאה רק מאב הטומאה ע"ש והנה יש לעיין טובא בזה דהא אמרינן בפרה פי"א כל הטעון ביאת מים מד"ת מטמא את הקדש ואת התרומה כו' כל הטעון ביאת מים מד"ס מטמא את הקדש ופוסל את התרומה כו' כל הטעון ביאת מים בין מד"ת בין מד"ס מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת כו' א"כ אף מי שאינו אב הטומאה מטמא אפר פרה ואף על התוס' קשה טובא שכתבו דאין אפר פרה מקבל טומאה משני הא כל הטעון ביאת מים מד"ס היינו האוכל אוכל שני וכל הנך דגזרו עליהם להיות שניים מדבריהם כדאמרינן בסוטה (ל' ע"א) ועיין ברש"י ז"ל שם ועיין ברש"י ז"ל חגיגה (י"ח ע"ב) ובר"ש ז"ל פרה שם] א"כ מוכח להדיא דאף שני דרבנן מטמא אפר פרה וכ"ש שני דאורייתא וצע"ג:
עוד יש לעיין מי חטאת אמאי מקבלין טומאה דמוכח מכמה דוכתי דמקבלין טומאה כמו מההיא דזבחים (צ"ג) רא"א מי חטאת שנטמאו מטהרין ועוד ואף מים שאינן מקודשין מקבלין טומאה כדאמרינן בחגיגה (כ"ה) דאין חטאת ניצלת בצמיד פתיל הא מים שאינן מקודשין ניצולין בצמיד פתיל הא במי חטאת בעינן מילוי לשם מי חטאת א"כ כל תלישתן היתה למי חטאת ולא לשתיה וכה"ג לא מקבלי טומאה אעפ"י דראויין לשתיה כדמוכח משבת (קמ"ה) ממשקה הבא לצחצחו אע"ג דראוי לשתיה כיון דאינו עומד לשתיה אינו מקבל טומאה ע"ש בשלמא לר"מ דס"ל בפרה פי"א מ"ח גבי אזוב דלקטו לחטאת כמלקט לאוכלין ומטמא טומאת אוכלין א"כ ה"נ במים שמילאן למי חטאת דהוי כמו לאוכלין אבל לרבנן התם דליקטן לחטאת כמלקט לעצים קשה:
ונראה לומר דכמו דאיכא חיבת הקדש ה"נ איכא חיבת חטאת דכל מעלות הטהרה שיש בקדש איכא נמי בחטאת וכמו דאשכחן בצירוף כלי אע"ג דקרא דכף אחת דמפקינן מינה דכלי מצרף בקדש כתיב מ"מ מדרבנן אף בחטאת כלי מצרף כדאמרינן בפ' חומר בקדש דהעיד ריב"ב על אפר חטאת שנגע הטמא במקצתו טימא את כולו דכל מעלות שיש בכל טהרות עבוד רבנן אף בחטאת ומש"ה אפר חטאת וכן מים שאינן מקודשין שנתמלאו לחטאת חיבת חטאת מכשירתן ומקבלין טומאה וזה דאזוב שליקטו לעצים או למי חטאת אינו מקבל טומאה הוא משום דהאזוב אינו מגוף מי חטאת רק להזות בו על האדם ול"ש בו חיבת חטאת אך חיבת חטאת שייך רק משנעשה אפר דראוי לקדש בו אבל הפרה קודם שנעשית אפר ליכא עדיין חיבת חטאת כמו דחיבת הקדש ל"ש רק בקידשו בכ"ש וראויין להקרבה ומש"ה בפרה דמטמאה טומאת אוכלין צריך לטעם דחיבת הקדש מכשירתה דקודם שנעשית אפר אין בה רק חיבת הקדש ומשום דחטאת קרייה רחמנא ועבודותיה כעין עבודות פנים (יש לעיין איך העבירו מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה במעשה שהיה הא ספינת הירדן טמאה כדאמרינן בשבת פ"ג וראויה למדרס ואמרינן בפרה פ"י דכל הראוי ליטמא טומאת מדרס מידף לחטאת בין טמא בין טהור]:
והנה למ"ד טומאת משקין דרבנן ודאי טומאת מי חטאת אינה אלא מדרבנן ויש לעיין דבזבחים (צ"ג) אמר ר"א מי חטאת שנטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה וכתב רש"י ז"ל שם דלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה ע"ש ויש לעיין הא ר"א ס"ל בפסחים (ט"ז) דאין טומאה למשקין כל עיקר ולרב שם הוא דכן ממש א"כ לדידיה טומאת מי חטאת אינה אלא מדרבנן א"כ מה ראיה מדלא הצריכה התורה לטבול ואח"כ לקבל הזאה וצ"ע בההיא דר' אלעזר אומר דמי חטאת שנטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה יש לעיין הא אם נטמאו המים א"כ נטמא גם הכלי דהא משקין מטמאין את הכלים א"כ ליפסל משום דאינו מקום טהור דאפילו לר' אליעזר דס"ל בפרה פ"י מ"ג בקלל של חטאת שנתנו ע"ג שרץ טהור כתב הר"מ שם משום דס"ל דכל שהכלי טהור מקום טהור הוא ע"ש א"כ בשנטמא הכלי עצמה לכ"ע לאו מקום טהור הוא וצ"ל דר"א ס"ל כר' יוסי שם בנתנו ע"ג אוכלין ומשקין וע"ג כתבי הקדש טהור דס"ל דבטומאה דרבנן מקרי מקום טהור א"כ ה"נ כיון דזה דמשקה מטמא כלי הוא מדרבנן מקרי מקום טהור ולא כחכמים שם דס"ל דאף בטומאה דרבנן לאו מקום טהור הוא ע"ש]:
[הנה לפי מאי דקי"ל דמי חטאת ואפר חטאת מקבלין טומאה אי אפשר להיות מי חטאת בחו"ל וכן אמרינן להדיא בתוספתא פרה פ"ב רש"א אפרן ירדה עמהן לבבל אמרו לו והלא נטמא בארץ העמים א"ל לא גזרו טומאה בארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה ע"ש והא דאמרינן בפרה פ"ז מ"ז גבי המכנן את החבל כו' לזה הכשירו הוראת שעה ואמרינן עלה בתוספתא הלכה זו עלו עליה בני אסייא שלשה רגלים ליבנה כו' צ"ל שהיו בני אסייא שגרו בא"י. והנה בחגיגה כ"ה אמרינן דרצועה של ארץ העמים מפסקת בין יהודה לגליל ואי אפשר להביא יין ושמן מגליל לירושלם להקריבן דאין הקדש ניצול בצמיד פתיל ומקשינן והאמר עולא חברייא מדכן בגלילא ואמרינן מניחין ולכשיבא אליהו ויטהרנה ויש לעיין דהא נראה מזה שהיו נוהגין טומאה וטהרה בגליל וע"כ היה להם מי חטאת ואיך העבירו מי חטאת או אפר חטאת מירושלם לגליל הא רצועה של ארץ העמים מפסקת ומי חטאת ואפר חטאת אין ניצולין בצמיד פתיל כדאמרינן שם ואפשר לפי מה דאמרינן בתוספתא פרה פ"ח מי חטאת שהגלידו וחזרו ונמוחו כשרים ואמרינן בתוספתא טהרות שהביא הר"ש ז"ל פ"ג מ"ב דמים טמאים שהגלידו טהורין דמים שהגלידו אינו לא אוכל ולא משקה א"כ אפשר שהיו מגלידין את מי חטאת ומעבירין דרך הרצועה וחוזרין וממחין אותו]: