מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן לז - חיבת הקדש · ב
נראה דכמו שיש חיבת הקדש לאוכלין לשוויי אוכל את מי שאינו אוכל ה"נ יש חיבת הקדש למשקין לשוויי משקה את מי שאינו משקה דאל"כ תקשה משקה קדש של נותר כגון יין ושמן של נותר לר"ש אמאי מטמאין טומאת משקין הא עפרא בעלמא הוא דעומדין לשרוף דהא אף משקין פסולין ג"כ בשריפה כדאמרינן בפ' כל התדיר דהשמן והנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפ"ע ושורפן וע"כ כמו דמתרצינן במנחות (ק"ב) לשאר נותר משום דחבת הקדש מכשירתו ה"נ במשקין ובזה יש לתרץ הא דאמרינן ביומא א"ל ר"ש כ"ג ביוה"כ יוכיח שאין הציץ על מצחו ומרצה דלכאורה קשה דהא ביוה"כ ליכא קמצים וע"כ האי רצוי ציץ הוא על הדם שנטמא [ולי"ל דמיירי בשנטמאו האימורים ובעי ריצוי כדי להזות עליהן הדם הא כיון דבשעת הקטרת האימורים יהיה הציץ על מצחו ויוכל אז להקטיר את האימורים שפיר מקרי יש בשר ועוד הא לרב אשי במנחות (ק"ב) ר"ש לי"ל עומד לזרוק כזרוק דמי לענין טומאת אוכלין וכ"ז שלא זרק הדם אין האימורים מקבלין טומאה כלל ולחד תי' בתוס' שם אפילו אי זרק לבסוף א"כ לא משכחת כלל לר"ש ריצוי ציץ על האימורים לענין זריקת הדם דקודם זריקה אין מקבלין טומאה כלל] הא לר"ש דם שחיטה אינו משקה כלל דהא ס"ל בחולין דשחיטה מכשרת ולא דם דדריש לעל הארץ תשפכנו כמים לדרשא אחריתא א"כ ה"נ לקבולי טומאה דמחד קרא מפקינן לה להכשר וטומאה דחשיב משקה ולפ"ז י"ל דדם קדשים חבת הקדש מכשירתו והוי משקה אף דיש לפקפק בזה דשאני בין אוכל למשקה דבאוכל כל שראוי לאכילה הוא אוכל לקבלי טומאה א"כ כיון שחבת הקדש מכשירתו דהוי כמו ראוי לאכילה מקבל טומאה אבל במשקין אינו מקבל טומאה רק ז' משקין דמפקינן לה מקראי דהא איכא נפקותא בין דם שחיטה לדם חללים אע"ג לענין ראוי לשתיה שניהם שוים וכן דם קדשים כיון דאינו נשפך כמים אינו משקה אע"ג דלשתיה אין נפקותא וכן זה דמי פירות אינו משקה אמרינן בת"כ מפני שי"ל שם לווי דרק אלו משקין דכתיבי בקרא חשיבי משקה לענין טומאה א"כ כיון דס"ל לר"ש דדם שחיטה אינו משקה ורק דם חללים הוי משקה ל"ש דחבת הקדש יעשה דם שחיטה כאילו הוא דם חללים ובזה דמשקה נותר מטמא טומאת משקין משום חיבת הקדש התם ליכא חסרון במין דהא אותו המשקה ראוי לקבל טומאה רק דעומד לשרוף כשרוף דמי מבטל ממנו שם משקה שפיר י"ל חבת הקדש מכשירתו והוי משקה:.
יש לדון אי בעינן לר"ש במשקין אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים דהא כמו באוכלין כתיב מכל האוכל אשר יאכל ה"נ במשקין כתיב וכל משקה אשר ישתה ונ"מ לדם פיגול אי מטמא טומאת משקין דהא פיגול לר"ש אינו מטמא טומאת אוכלין משום דהוי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים ונראה לומר דבזה איכא פלוגתא בין רש"י ז"ל ותוס' חולין (ל"ה ע"ב) דאמרינן שם דדם שחיטה לר"ש אינו מכשיר ומקשינן רש"א דם המת אינו מכשיר הא דם שחיטה מכשיר לא הא דם חללים מכשיר ופי' רש"י ז"ל דמיירי בבהמה שמתה או שנהרגה ותוס' שם השיגו על רש"י ז"ל וכתבו דמיירי באדם ע"ש ונראה דזה דחקו לרש"י ז"ל לאוקמא בבהמה דהא התם לר"ש קיימינן ובעינן אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים ודם המת ודם חללים של אדם אסור בהנאה ולא היתה לו שעת הכושר וע"כ מוקי לה דמיירי בשל בהמה ומתוס' דמוקי לה בשל אדם מוכרח דס"ל דלר"ש במשקין לא בעינן יכול להאכילו לאחרים [על הא דס"ל לר"ש דפיגול אינו מטמא טומאת אוכלין יש להקשות דהא אמרינן בפסחים (ט"ו) הפיגול והנותר והטמא בש"א אין נשרפין כאחד ובה"א נשרפין כאחת דפליגי אי רשאי להוסיף טומאה על טומאתו ומוכח דב"ש וב"ה ס"ל דפיגול מטמא טומאת אוכלין ואיך יחלוק ר"ש אב"ש וב"ה]:
הנה בזה דמקשינן במנחות לר"ש פרה אמאי מטמאה טומאת אוכלין דעפרא בעלמא היא ומתרצינן חבת הקדש מכשירתו הקשו בתוס' ב"ק ע"ז הא מתחילת נגיעת השרץ נפסלה ואינה עומדת עוד לישרף ובסוף נגיעה תטמא טומאת אוכלין ע"ש והנה יש לעיין טובא בדברי התוס' דהא בעי ר"ש נמי אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים ופרה מטמאה טומאת אוכלין מפני שהיה לה שעת הכושר היינו דהיה אפשר לפדותה אחר שחיטה אך אי לא נימא דחבת הקדש מכשירתה וכיון דעומד לשרוף כשרוף דמי אינה אוכל רק כיון דנגע בה שרץ ונפסלה ואינה עומדת עתה עוד לשריפה נעשית עתה אוכל הא עתה אינה אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים ול"ש לומר שהיתה לה שעת הכושר כיון שנעשה עתה אוכל חדש אך כיון דחבת הקדש מכשירתה הוי אוכל מתחילה ועד סוף שייך שפיר שהיה לה שעת הכושר:
בההיא דחבת הקדש מכשירתו אבעי לן אי מהני חבת הקדש למנות בו ראשון ושני או לא ויש לחקור אי ס"ל דאין מונין בו ראשון ושני אם הוא הטעם משום דנעשה רק רביעי אעפ"י שנגע בראשון דע"י חבת הקדש אי אפשר לו להיות רק רביעי ונפסל ואינו מטמא אחרים או אפשר דלענין גופיה נעשה אף ראשון ושני רק לענין לטמא אחרים אין חבת הקדש חשיב הכשר כלל ולענין לטמא אחרים חשיב כאילו הוא עצמו טהור לגמרי ונ"מ שאם נגע אח"כ במי חטאת דאם הטעם דאין מונין בו ראשון ושני הוא משום דנעשה רביעי דפסול ואינו מטמא הא מי חטאת מתטמאין אף מרביעי כמ"ש הר"ש ז"ל טהרות פ"ב מ"ה ואי הטעם משום דלטמא אחרים אין לו טומאה כלל ה"נ דאינו פוסל מי חטאת:
כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' אבות הטומאות הי"ד דזה שאם נגעה טומאה באוכלין של קדש שלא הוכשרו נטמאו משום דחיבת הקדש מכשירתן בד"א לפסול האוכל עצמו ולאסרו באכילה אבל למנות בו ראשון ושני ה"ז ספק כיצד נגע אוכל שנטמא בלא הכשר באוכל שני שהוכשר ה"ז השני ספק מפני שהראשון לא הוכשר עכ"ל והקשה הכ"מ שם הא אמרינן בגמרא דרק מדאורייתא מספקא ליה לר"ל אי מונין בו ראשון ושני אבל מדרבנן פשיטא דמונין ועוד שהרמב"ם בעצמו כתב לעיל פ"ח בפשיטות דמונין ראשון ושני וז"ל שם הפגול והנותר וצריד של מנחות ה"ה כראשון לטומאה ומונין בהן ראשון ושני לפיכך מטמאין את הידים בכביצה עכ"ל ולענ"ד דברי הרמב"ם ז"ל הן בפשוטן ולא סתרי דברי הרמב"ם ז"ל אהדדי וכפשטא דגמרא דמדאורייתא מספקא לן אי מונין ראשון ושני ומדרבנן פשיטא לן מיהו הכא בפי"ב דמיירי לענין שאם נגע האוכל שלא הוכשר באוכל שהוכשר כיון דלדידן הוי איבעיא ולא אפשיטא אי מונין בו ראשון ושני מדאורייתא שפיר כתב הרמב"ם ז"ל דהוי ספק אם נטמא האוכל השני ואע"ג דמדרבנן הוי ודאי טמא לא הוצרך להרמב"ם ז"ל לאומרו כאן דאין שום נפקותא מזה דאין שום חומרא בטומאה ודאי דרבנן מספיקא דדינא של טומאה דאורייתא דאדרבה ספיקא דדינא של דאורייתא חמיר טפי מדרבנן אבל לעיל בפ"ח שכתב שם לענין לטמא את הידים זה דהוי ספק אי מונין בו ראשון ושני מה"ת לא מהני לטמא את הידים דהא ספק ידים ליטמא טהור כדאמרינן במס' ידים ומשום דטומאת ידים מדרבנן והוי ספיקא דרבנן ואף ספיקא דדינא ג"כ לקולא בדרבנן ומש"ה שם הביא הרמב"ם ז"ל הדין דודאי מונין בו ראשון ושני והיינו מדרבנן כמ"ש הכ"מ ומש"ה נטמאו הידים וזה שהוא ספק מה"ת אי מונין ראשון ושני לא הביא שם הרמב"ם ז"ל כלל ומשום דלטומאת ידים אין נפקותא מזה כלל דאין הידים מתטמאין מספק טומאה:
הקשו בתוס' פסחים (כ') אי חבת הקדש מהני לממני ביה ראשון ושני מאי נ"מ ממה דמשקין בית מטבחייא דכן ואינן מכשירין ותי' דאצטריך לכמה דברים שמביאין לעזרה דלא שייך בהו חיבת הקדש כגון בכורים או חולין כו' ויש לעיין הא משקה בית מטבחייא הוא המים שמדיחין בו את הקרביים וכל מים כשרים לזה כדאמרינן בזבחים (כ"ב) דאף מי מקוה כשרים לזה א"כ מאימתי נעשים משקה בית מטבחייא בשלמא הא דדייקינן בחולין (ל"ו) והבשר אשר יגע בכל טמא כו' האי בשר דאתכשר במאי כו' אלא דאיתכשר במשקי בית מטבחייא הא אמר ריב"ח משקי בית מטבחייא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין כו' התם שפיר כיון דאמרינן דהאי בשר איתכשר במשקה בית מטבחייא היינו ע"י זה שרחצו הבשר בהמים כמ"ש רש"י ז"ל שם א"כ שפיר אמרינן דמשקי בית מטבחייא אין מכשירין דבשעה שרוחצין הם משקה בית מטבחייא אבל להתוס' דמיירי שנפלו על שאר דברים כגון בכורים או חולין א"כ נפלו קודם שהדיחו בהם הבשר יש לעיין במה נקראו קודם משקה בית מטבחייא הא א"צ לזה שום דבר וכל מימות כשרין לזה ואפשר דס"ל להתוס' דיחוד מועיל לזה וצ"ע יש לחקור באוכל עצים ולבונה שנטמאו חצי פרס אי פוסל את הגוייה כשאר אוכל אוכלין טמאים דהא הכא ל"ש הטעם דאמרינן בשבת משום גזירה שמא יאכל אוכלין טמאים ושדי לפומיה משקין דתרומה וכתבו התוס' יומא (פ') דבהאי שיעורא דחצי פרס שיערו חכמים דאדם צמא לשתות ע"ש ובעצים ולבונה ל"ש זה]: