אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן לא - מריקה ושטיפה › ה

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן לא - מריקה ושטיפה · ה

ד

אמרינן בזבחים (צ"ד ע"ב) כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש נטמא פוחתו ונכנס כו' ומקשינן בגמרא פוחתו והא לאו כלי הוא ומשנינן דרציף מרציף ויש לעיין ל"ל לפוחתו ולתקנו יטבילו וצ"ל כיון דמריקה ושטיפה בעינן במקום קדוש אם יטבילו בחוץ הוי כשטיפה בחוץ וזה הטעם נמי מה דאמרינן שם בבגד שניתז עליו דם חטאת ונטמא חוץ לקלעים קורעו ומכניסו ואמאי לא יטביל אותו וע"כ ג"כ זה הטעם כיון דבעינן כיבוס במקום קדוש ובבגד שריתו במים זהו כבוסו נמצא כיבוס שלא במקום קדוש ואע"ג דלדם חטאת בעינן העברת ז' סמנים היינו רק דלא סגי בכיבוס של מים אבל בעינן שיהא כל הכיבוס במקום קדוש ומש"ה אי אפשר להטבילו אמרינן בזבחים שם דדם חטאת ומראות נגעים צריכים ז' סמנים ויש לעיין למאי הלכתא בשלמא בכתם כל שלא העביר ז' סמנים עדיין אינו ראיה שהוא צבע ומטמא וכן בנגעים כל שלא העביר ז' סמנים אין להחליט הבגד דאפשר אם יעבירו עליו ז' סמנים יעבור הנגע אבל בדם חטאת כיון שידוע שהוא דם חטאת למה לי להעביר ז' סמנים כל שנתכבס הדם בפחות מז' סמנים מאי איכפת לן ואם לא נתכבס הדם פשיטא דצריך לעשות כל מה דאפשר לכבסו ע"כ נראה דבדם חטאת אינו תלוי להוציא הדם רק מצות כיבוס עליו ואפילו יצא הדם בסם אחד צריך להעביר ז' סמנים דמצות כיבוס על הבגד וכיבוס מקרי בהעברת ז' סמנים ואם העביר עליו ז' סמנים ולא יצא הדם אינו זקוק עוד אפילו אם הוא אפשר לו ע"י דברים אחרים דקיים מצות כיבוס] ולמ"ד בזבחים מריקה ושטיפה הן בצונן והם לבד מהגעלה ואין הגעלה עולה למריקה ושטיפה משום דהגעלה היא בחמין ומריקה ושטיפה הן בצונן והגעלה לא אשכחן דצריכה להיות במקום קדוש א"כ קשה ל"ל לפחות הכלי ולתקנו יטבילו בחמין ואח"כ יעשה מריקה ושטיפה בפנים ונראה דההיא דצריך לפחות הכלי ולתקנו ע"כ אתיא כרבנן דמריקה בחמין ושטיפה בצונן א"כ אי אפשר להטביל בחוץ דאם יטביל בחמין יהיה מריקה בחוץ ואם בצונן תהיה שטיפה בחוץ ומכאן נראה דמריקה ושטיפה אי אפשר לתקנן דאם עשה מריקה ושטיפה בחוץ אי אפשר אח"כ לעשות מריקה ושטיפה בפנים דאין מריקה ושטיפה אחר מריקה ושטיפה ואם עשאן בחוץ בטל מצותן דאל"כ יטביל הכלי בחוץ ואח"כ יעשה מריקה ושטיפה בפנים:

ובהא דאמרינן בכלי נחשת שנטמא בחוץ דפוחתו ומקשינן והא לאו כלי הוא ומשנינן דרציף מרציף כתבו בתוס' שם דהאי רציף מרציף אינו כההיא דשבת שמתקן הפחיתה שמכה עליו בקורנוס ומחברו וחזר שם כלי עליו דא"כ בבגד נמי לשני הכי דחוזר ותופרו לאחר שקרעו אלא ע"כ הוא חשיב בגד חדש וכלי חדש וכאילו אינו ראשון עכ"ל והנה יש לעיין נהי דהוי ככלי חדש מ"מ כיון דבהכלי של עתה יש בו בלוע מקדשים הרי טעון מריקה ושטיפה אע"ג דלא נתבשל בו דהא בלוע בלא בישול לכ"ע צריך מריקה ושטיפה וצ"ל דרק מעשה הבליעה מחייבת במריקה ושטיפה ומה שבלוע ועומד אינו מחייב א"כ בהאי כלי החדש הבליעה היא ממילא עוד אפשר דאף להתוס' לאחר שרצף מחויב הכלי במריקה ושטיפה משום הבליעה שבה רק דאי אפשר לעשות כן משום שמבטל מצות מריקה ושטיפה מן הכלי הראשון דהכלי הראשון הוי כמו שאינה וביטל ממנה מצות מריקה ושטיפה דבזה שפחתה ושברה לא קיים מצותה דרק כ"ח דינה בשבירה אבל כלי מתכת בעינן דוקא מריקה ושטיפה וכן מה שהביאו התוס' שם מבגד שמשייר בו כדי מעפורת ולא אמרינן שיחזור ויתפור התם ודאי אם יתפור יתחייב בכיבוס אעפ"י שעתה נעשה בגד חדש מ"מ כיון שיש עליו עתה דם חטאת ואעפ"י שלא ניתז על זה הבגד לא גרע מניתז מבגד לבגד דהדם שעל זה הבגד בא מכח ההתזה שהיה על הבגד הראשון וקי"ל דטעון כיבוס אלא הטעם שביטל מצות הכיבוס שעל הבגד הראשון כיון שקרעו והא דאמרינן בכ"ח להדרינהו לכבשונות וכתבו תוס' שם דמהני משום דחשיב ככלי חדש קשה הא ע"כ ביטל מצות שבירה מן הכלי הראשון ואי נימא כיון דנעשה כלי חדש ואין הכלי הראשון עוד בעולם הוי כמו שבירה וקיים מצותה א"כ נבעי חזרה לכבשונות בעזרה דהא בעינן שבירה במקום קדוש והנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"ח מהל' מעה"ק בכלי מתכת דפוחתו עד שיטהר ומכניסו בפנים וחוזר ומרדדו עד שיסתום הפחת ויחזור כתבנית הכלים ואח"כ מורקו ושוטפו בעזרה עכ"ל היינו שאינו מפרש כפי' התוס' דרציף מרציף היינו שמהפך צד פנים לחוץ אלא כההיא דשבת דמתקן הכלי וזה שכתב הרמב"ם ז"ל דמתחילה מכניסו בפנים ואח"כ מתקנו ואינו מתקנו קודם הכנסה נראה הטעם משום דכלי מתכת שנטמאו ושברם וחזר ותקנן חוזרין לטומאה ישנה מדרבנן ואסור להכניס כלים טמאים לעזרה ואע"ג דבפ' דם חטאת אמרינן דאף בששייר בה כדי מעפורת ג"כ טמא מדרבנן ומ"מ מכניסו לפנים משום מצות כיבוס הכא כיון דאפשר בענין אחר עבדינן ואע"ג כשמתקנו בפנים אז חוזר לטומאתו הישנה מדרבנן אפשר דלא קפדינן על טומאה דרבנן שנעשה בפנים משום מצות מריקה ושטיפה דטומאה הנעשית בפנים קיל וכה"ג מחלקינן בשלהי שקלים בבשר שנטמא בולד הטומאה מדבריהם בין נטמא בפנים דשורפו בפנים לנטמא בחוץ דאין מכניסין בשר טמא למקדש לשורפו דאין מכניסין טומאה למקדש ע"ש עוד אפשר דמיד אחר שמתקנו בפנים מטבילו בפנים בלא שיעור שהייה דבטומאה שנעשית בפנים צריך שיעור שהייה דרק בחוץ אי אפשר להטביל כמ"ש משום דהוי שטיפה בחוץ אבל בפנים יכול להטביל ובטומאה דרבנן א"צ הערב שמש כמ"ש תוס' בחגיגה ואפשר דאף האי טומאה דרבנן דטומאה ישנה ג"כ אינו טעון הערב שמש ויש לעיין בזה בשבת (ט"ז ע"ב)] וא"כ אין כאן איסור טומאה:

והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנה שם דזה דמורקו ושוטפו לאחר שפיחתו הוא רק מדרבנן שנאמר כלי נחשת וכן כתב שם בבגד שנטמא דקורעו ומשייר כדי מעפורת וכובסו בפנים שהכיבוס הוא רק מדרבנן שנאמר על הבגד ע"ש והנה לענין מריקה ושטיפה י"ל הטעם דס"ל כהתוס' דכל שפוחתו ומרצפו חשיב ככלי חדש ובאותו הכלי לא בישל ואע"ג דיש בו בלוע כיון שהבליעה לא היתה בזו הכלי ליכא מריקה כמ"ש לעיל בטעם הראשון אך בבגד ששייר בה כדי מעפורת אמאי אינו טעון כיבוס מדאורייתא דהא הרמב"ם ז"ל פסק דבצד הראוי לקבל טומאה אע"ג דאינו מקבל טומאה איכא דין כיבוס א"כ כיון ששייר כדי מעפורת נהי דאינו מקבל עתה טומאה מ"מ אם יחדו הרי מקבל טומאה ומי גרע מבגד שאין בו ג' על ג' דטעון כיבוס כיון דראוי לקבל טומאה ע"י מחשבה וצ"ל דהרמב"ם ז"ל לטעמיה דפסק דניתז מבגד לבגד אינו טעון כיבוס וכבר עמדו עליו המפרשים ז"ל בזה איך פסק כן ע"ש] א"כ בהאי מעפורת הוי הדם רק כניתז מבגד לבגד דאינו טעון כיבוס אבל אי ס"ל בניתז מבגד לבגד טעון כיבוס ודאי הכיבוס הוא מדאורייתא:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה