מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן לא - מריקה ושטיפה · ד
כתב הרמב"ם ז"ל פ"י מעה"ק הי"ב חתיכה של ק"ק או של פיגול או נותר שנתבשל עם חתיכות אחרות אותן החתיכות אסורות לזרים ומותרות לכהנים והקשה הלח"מ שם אמאי נקט סתמא ומותרות לכהנים ולא חילק בין טמאים לטהורים כמו שחילק בהלכה שאח"כ ע"ש ונראה לענ"ד דהכא א"צ לחלוקה זו דהכא מיירי רק בפיגול ונותר של ק"ק כמ"ש הלח"מ שם א"כ כיון דכתב הרמב"ם ז"ל דאסור לזרים ומותר רק לכהנים והיינו דהקדשים לא נתבטלו ונתבטל רק איסור פיגול ונותר וא"כ ע"כ צריך לאוכלן בעזרה דאסור להוציאן לחוץ כיון שהן ק"ק וא"כ אי אפשר טמאים לאוכלן שם דאין טמאים נכנסים לעזרה א"כ הרמב"ם ז"ל לא היה צריך כאן לפרש דנאכלים רק לטהורים ולא לטמאים וזה דאמרינן ביבמות פ' הערל בחתיכה של חטאת טמאה שנתערבה בטהורות וכן פרוסה של לחם הפנים טמא שנתערבה בטהורות דעולין בק"א אבל חטאת טהורה שנתערבה בחולין וכן בלחם הפנים אין בטלין ומקשינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשנינן רישא איסור לאו סיפא איסור כרת ופי' רש"י ז"ל דאיסור כרת היינו דאתי למיכליה בטומאת הגוף ע"ש ואעפ"י שהן ק"ק התם בעינן למימר דחטאת ולחם הפנים יבטלו בחולין שיהיו מותרים לזרים א"כ כיון דבטל תורת קדשים מהם שיהיו מותרין לזרים א"כ מותר ג"כ להוציאן לחוץ ואפשר למיכל בטומאת הגוף וזה שכתב הרמב"ם ז"ל שם הלכה י"ג דנאכל לטהורים ולא לטמאים משום קק"ל דאיירי התם נקטיה דאין מקומן בעזרה:
אך בפי' המשנה (ערלה פ"ב משנה ט"ז) בחתיכה של ק"ק של פיגול ושל נותר שנתבשל עם החתיכות דאסור לזרים ומותר לכהנים כתב הרמב"ם ז"ל דמותר בין לכהנים טהורים בין לכהנים טמאים לפי שהכל נטמא בנותר ופיגול כמו שיתבאר במקומו עכ"ל והיינו משום דגזרו טומאה על הפיגול ועל הנותר והאוכל קדשים טמאים אין חייבין עליהם משום טומאת הגוף והיינו כריה"ג בריש פ' השוחט והמעלה דטמא שאכל טמא פטור אך קשה דא"כ אתיא מתני' דלא כהלכתא דהא קי"ל כרבנן דטמא שאכל את הטמא ג"כ חייב וא"כ על הרמב"ם ז"ל בפסקיו אי אפשר לפרש כמה שפי' בפי' המשנה דא"כ קשה דידיה אדידיה שהרי הרמב"ם ז"ל פסק כרבנן דטמא שאכל את הטמא חייב וע"כ צריך לפרש שם כמ"ש ומ"ש בפי' המשנה לפי שהכל נטמא בפיגול ונותר ואעפ"י דפיגול ונותר הוא רק טומאה דרבנן יש מזה פשיטות לחקירת המל"מ פ"ז מהל' תרומות בטמא שאכל תרומה טמאה דפטור אם אכל תרומה טמאה מדרבנן אם ג"כ פטור ע"ש:
ובעיקר הדין בחתיכה של ק"ק של פיגול ושל נותר שנתבשל עם החתיכות דאסור לזרים וכן אמרינן ביבמות פ' הערל בחתיכה של חטאת ושל לחם הפנים שנתערב בחולין דאינה בטלה ואסורים לזרים וכן פסק הרמב"ם ז"ל ובזבחים (צ"ז ע"א) אמרינן בבישל בה קדשים וחולין אם אין בהם בנ"ט אין הקלים נאכלים כחמורין והביאה הרמב"ם ז"ל פ"ח מעה"ק הי"ח וכתב דאם אין בהם בנ"ט אין הקלים נאכלין כחמורים ואינן כמותן לכל דבר והיינו דמותרים אף לזרים ובפשוטו החילוק הוא דהתם בחתיכה שהוא דבר שדרכו להמנות וגם אפשר למוכרו לכהנים בהפסד מועט לא בטל כמ"ש רש"י ז"ל בפ' הערל שם ועיין כ"מ פ"ו מפסה"מ הכ"ג אבל כאן בבישל בה קדשים וחולין דלא מיירי בחתיכות שפיר בטל אף לענין שיהא מותר לזרים מיהו הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דערלה שם כתב דמיירי שהוציא אח"כ החתיכות של הנותר והפיגול ולא נשאר רק הבלוע ובכ"ז אסור לזרים וצ"ע (עוד כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם דפיגול י"ל שעת הכושר לכהנים קודם שנעשה פיגול ודבריו מרפסין איגרי דהא פיגול היא בשעת זריקה או קודם לכן א"כ לא משכחת לה שעת הכושר וכן אמרינן בהדיא במנחות כ"ה דפיגול לא היתה לו שעת הכושר]:
ולענין מריקה ושטיפה בבישל בה קדשים וחולין דמחלקינן שם בזבחים בין יש בהם בנ"ט בין אין בהם בנ"ט אף אם יש בהם בנ"ט נראה ג"כ דהמריקה ושטיפה היא רק מדרבנן דמדאורייתא מין במינו ברובא בטל ואם בישל בה חתיכות בחתיכות והחתיכות של קדש ושל חולין ניכרות בפ"ע אף כי אין בהם בנ"ט אי ס"ל דבישול בלא בלוע ג"כ צריך מריקה ושטיפה נראה דודאי צריך מריקה ושטיפה מדאורייתא ואע"ג דהבליעה בטלה מ"מ כיון דעל בישול בלא בלוע איכא מריקה ושטיפה לא איכפת לן בהבלוע כלל רק כיון שהקדשים עצמן לא נתבטלו כיון שהן ניכרות מקרי שבישל בה קדשים וצריך מריקה ושטיפה וההיא דזבחים מיירי שנתערבו ולא הוכרו מתחילת הבישול הביא הר"ן ז"ל (בנדרים נ"ב) מן הירושלמי זה הכלל היה רש"א משום ר' יהושע כל דבר שיל"מ כגון טבל ומעשר שני והקדש לא נתנו בו חכמים שיעור אלא מין במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט וכל שאי"ל מתירים כגון תרומה כו' מין במינו ושלא במינו בנ"ט כו' ויש לעיין איך משכחת לה תרומה מין במינו בנ"ט הא תרומה צריכה ק"א ואי מיירי דליכא ממשות האיסור רק טעם וכה"ג תרומה בנ"ט וא"צ ק"א כמ"ש רש"י ז"ל בחולין (צ"ט ע"א) א"כ אפילו אם היתה תרומה דבר שיל"מ ג"כ היתה בנ"ט דכל דליכא ממשות האיסור רק טעם לא אמרינן דבר שי"ל מתירים לא בטל וכדפסקינן ביו"ד הל' תערובות וצ"ע]: