אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן כט - שתי הלחם ולחמי תודה › ד

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן כט - שתי הלחם ולחמי תודה · ד

ג

אמרינן באומר זו תודה וזו לחמה דאם אבדה התודה אינו מביא תודה אחרת ובפ' התכלת (מ"ו ע"ב) גבי שתי הלחם עם כבשי עצרת למ"ד תנופה אינה עושה זיקה אמרינן דאם אבדו הכבשים הלחם טעון תנופה עם כבשים אחרים וכתבו בתוס' שם דל"ד לזו תודה וזו לחמה דאם אבדה התודה אינו מביא אחרת עכ"ל והנה מרש"י ז"ל מנחות (פ' ע"א) בזו תודה וזו לחמה דאם אבדה התודה אינו מביא תודה אחרת נראה פירושו דהטעם משום דכיון דאמר הרי זו אינו חייב באחריות ומש"ה אם אבדה התודה אינו מביא תודה אחרת מיהו אי אבד הלחם והתודה קיימת מביא לחם אחר כיון דעיקר הזבח קיים חייב בלחמה אבל באבדה התודה אף דהלחם קיים אינו מביא אחרת ובפסחים (י"ג ע"ב) דמייתינן התם ההיא דזו תודה וזו לחמה כו' כתב רש"י ז"ל באבדה התודה אינו מביא תודה אחרת ז"ל על אותו לחם דלחם גלל תודה וכיון דהוקבעה לזו פסול לאחרת ע"ש והנה זה דאין הלחם ראוי לתודה אחרת הטעם הוא כיון דמהאי תודה נפטר כיון דאמר הרי זו ואבדה א"כ לתודה אחרת אין הלחם ראוי דלחמי תודה הם דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין כדאמרינן במנחות (פ"א) דאע"ג דעל התודה אמר הרי זו לעולם הלחם הוא דבר שבחובה כדאמרינן שם א"כ כיון דאינו בא אלא מן החולין איך אפשר לצאת בהאי לחם שכבר הוא קודש וכ"כ רש"י ז"ל במנחות (ק"ח) גבי מותר לחמי תודה דירקב וכתב הטעם דאי אפשר להביא הלחם עם תודה אחרת שהרי אין תודה קריבה בלא לחם ע"ש והיינו דאותו הלחם אינו ראוי להוציא תודה אחרת דכל תודה צריכה לחם בפ"ע ומשום דאינו בא אלא מן החולין ולפ"ז מ"ש תוס' כאן בשתי הלחם עם כבשי עצרת דאם אבד הכבשים דהלחם בא עם כבשים אחרים דל"ד לזו תודה וזו לחמה דאם אבדה התודה אינו מביא תודה אחרת החילוק הוא פשוט דבאבדה התודה כיון דא"צ להביא אחרת שאמר הרי זו ופטור מאחרת ובהדי תודה של חובה אחרת אי אפשר להצטרף דכל תודה יש עמה לחמה אבל כאן באבדו הכבשים לא נפטר הציבור מחובתו וצריך להביא כבשים אחרים לשם אותה חובה עצמה א"כ אמאי לא יצטרפו עם אותו לחם כיון דאין תנופה עושה זיקה:

אמרינן בפ' התודה (פ' ע"ב) בתודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חברתה אין לה תקנה משום דאי אפשר להביא לחם מספק ומקשינן ולייתי בהמה ולימא הרי עלי ולייתי בהמה אחריתא ולייתי שמונים חלות בהדה ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הני תרתי תודות והא שמונים דתרוייהו ואי הך דקיימא תודה היא והא דאמרי עלי נמי תהוי תודה והא שמונים דתרוייהו ואידך תהוי אחריות ע"ש ויש לעיין ל"ל להביא ב' בהמות ושמונים חלות הא בבהמה אחת ומ' חלות סגי דהא אמרינן בירושלמי מגילה פ"א ה"ז ובר"ה פ"א ה"א דאם אמר הרי זו וחזר ואמר הרי עלי איסור חמור חל על איסור קל ואעפ"י שהיה נדבה נעשה נדר וחייב באחריות ע"ש א"כ לייתי בהמה אחת ומ' חלות ויאמר אי האי דקיימא תודה היא הרי עלי ונעשית גופה נדר והא מ' חלות דידה ואידך בהמה תהוי לאחריות ואי הך דקיימא תמורה היא תהוי הך בהמה תודה והא מ' חלות דידה:

אמרינן בפסחים (ל"ח ע"ב) דאין אדם יוצא ידי חובתו בפסח בחלות תודה ורקיקי נזיר משום דבעינן מצה הנאכלת לז' ימים ואמרינן שם מדלא נפקינן לה מבכל מושבותיכם זאת אומרת חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון וכתב רש"י ז"ל ודלא כר"ש דאמר בפ"ק דמגילה דלא קרב בנוב וגבעון דהיינו במה גדולה אלא פסחים וחובות הקבוע להם זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן לא ודלא כמ"ד בפ' בתרא דזבחים כאן וכאן במה גדולה דנוב וגבעון ובמה קטנה שהיה עושה בראש גגו לא קרבו ליחיד אלא עולה ושלמים עכ"ל ויש לעיין אי לא היתה תודה בנוב וגבעון איך קידשו הבית בימי שלמה דבעי שתי תודות ואמרינן בירושלמי בפ"ק דסנהדרין דקידשו בימי שלמה בב' תודות הבאות מנוב וגבעון ואי לא היתה תודה בנוב וגבעון במה קידשו בשלמא למ"ד דלא היתה תודה בנוב וגבעון משום דליחיד כאן וכאן לא הקריבו אלא עולה ושלמים לבד א"כ הנך תודות דשל ציבור הן ואע"ג דאין תודה בצבור הנך תודות של ציבור הן כמ"ש השמ"ק עירוכין (י"א ע"ב) גבי שירה שפיר קרבי אבל לר"ש דאף ציבור לא קרבו אלא חובות הקבוע להם זמן ומש"ה לא היתה תודה בנוב וגבעון א"כ ה"נ הנך תודות דאין קבוע להם זמן וא"כ קשה במה קידשו וצ"ע:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה