מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כט - שתי הלחם ולחמי תודה · ג
בההיא דמנחות (מ"ו ע"א) מששחטה יצא לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו לא יצא והלחם פסול כתבו התוס' שם תימה דלעיל כ"ה דייק מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ר"א וקסבר הציץ מרצה על אכילות והא הכא קתני מששחטה יצא לחמה ידי נדרו לא יצא וסברה דאין הציץ מרצה על אכילות עכ"ל וכן שם ד"ה נפרס כתבו וצ"ע שלא יקשה מכאן לר"ה דאף למ"ד אין זריקה מועלת ליוצא בחסרות מודה ע"ש היינו דקשה להו אמאי קתני בנפרס לחמה דידי נדרו לא יצא כיון דזריקה מועלת לחסרות ולענ"ד קשה מה זה שייכות כלל לזריקה מועלת ליוצא ולזריקה מועלת לחסרות דזריקה מועלת ליוצא הוא רק למקבעיה בפיגול ולהוציאו מידי מעילה אבל הקרבן אינו מתכשר בזה וא"כ הכא דחייב להביא לחמי תודה ואם לא הביא לא יצא ידי נדרו כיון שיצא הלחם בין שחיטה לזריקה ונפסלו ביוצא א"כ בשעת הזריקה היה הלחם פסול ואינו יוצא בלחם פסול דלצאת ידי נדרו צריך להיות הלחם בשחיטה ובזריקה ול"ש כאן זריקה מועלת ליוצא משא"כ בנטמא לחמה דאמרינן שם דיצא ידי נדרו משום דציץ מרצה התם בטומאה היכא דהציץ מרצה חשיב כקרבן כשר ויוצא ידי נדרו דהא אפילו בנטמא כל הקרבן כיון שהציץ מרצה הקרבן כשר ויוצא ידי חובתו ומדאורייתא מקריבין לכתחילה ע"י ריצוי ציץ כמ"ש תוס' פסחים פ' כ"צ דציץ מרצה מהני להכשיר הקרבן לגמרי משא"כ זריקה מועלת ליוצא דאינו אלא למקבעינהו בפיגול ולהוציא מידי מעילה אבל פסול הוא ואינו יוצא ידי חובתו בפסול וכן בנפרס לחמה דזריקה מועלת לפסול חסרות למקבע בפיגול ולהוציא מידי מעילה כמו למ"ד זריקה מועלת ליוצא אבל ידי נדרו ודאי לא יצא שהרי הלחם פסול ואינו יוצא ידי נדרו בלחם פסול וכ"כ התוס' להדיא בזבחים (ס"ח ע"א) ד"ה אימר על הא דאמרינן בעולת העוף שעשאה למטה דנמשכת לחטאת העוף דכי אמרינן רק לאפוקה מידי מעילה למיסק לחובה לא והקשו מ"ש זו מזו ותו דכה"ג אשכחן גבי זריקה מועלת ליוצא ושירים שחסרו בין קמיצה להקטרה שאסורין באכילה והקטרתן מוציאן מידי מעילה ומוכח דאף בהנך לא מהני למיסק לשם חובה] וזה דאמרינן ביצא לחמה דהלחם פסול ואף שיצא מקצת לחמה אף מה שבפנים פסול ואסור באכילה ואע"ג דזריקה מועלת ליוצא ובספ"ק דמנחות אמרינן גבי לחם הפנים דיצא מקצת לחמה קודם הקטרת הבזיכין אי ס"ל זריקה מועלת ליוצא מה שבפנים מותר נראה דלא דמי להתם דגבי לחם הפנים למ"ד אין זריקה מועלת ליוצא זה דאף שבפנים אסור וכן שם (ט"ו ע"א) בנטמא אחד מן הסדרים או אחת מן החלות של שתי הלחם אמרינן דאי אין ציץ מרצה על אכילות אף הטהור אינו נאכל הטעם הוא דבעינן שתועיל הזריקה על כל הלחם ואע"ג דבזבחים בנפסל קצת מן הבשר דאינו מועיל עליו זריקה ומ"מ השאר נאכל החילוק הוא משום דלחם הפנים ושתי הלחם מנחות הן ובמנחות שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה השירים אסורין באכילה כדילפינן מקרא דוהנותרת מן המנחה ולא הנותרת מן הנותרת והיינו דבעינן שההקטרה תועיל לכל השירים וכן אם יצא מקצת הלחם קודם הקטרת הבזיכין אי אין זריקה מועלת ליוצא הוי האי מקצת כמאן שחסר והכל אסור באכילה וכן אם נטמא מקצת קודם הקטרת הבזיכין אי אין ציץ מרצה על אכילות ואינה מועלת זריקה עליה הוי האי מקצת כמו שנחסר וכן בשתי הלחם שהם ג"כ מנחה ובעינן שיהו כל השירים קיימין בשעת עבודת המתיר ואם לא השירים אסורים באכילה ומש"ה בנטמאת אחת מן החלות קודם זריקת דם הכבשים אי אין ציץ מרצה על אכילות השניה ג"כ אינה נאכלת אבל אי זריקה מועלת ליוצא לא הוי האי יוצא כמי שנחסר לגמרי כיון דזריקה מועלת עליה ומש"ה מאי שלא יצא מותר באכילה אבל זה הדין ליכא בלחמי תודה כלל דלחמי תודה אינה מנחה כדאמרינן במנחות (מ"ו ע"ב) ובזה ליכא הדין דאם אין הזריקה הועילה למקצת גם השאר אסור באכילה דזהו רק במנחה וזה דאמרינן כאן בלחמי תודה ביצא מקצת לחמה או שנפרסה אחת מן החלות קודם זריקה דהלחם פסול ואינו נאכל הכא הוא מטעם אחר לגמרי דכיון דידי נדרו לא יצא ואין זו תודה כלל אלא חוזרת להיות שלמים כדאמרינן בגמרא א"כ אין הזריקה מתרת כלל את הלחם דאינו שייך כלל אל הזבח (ובתוס' (מ"ז ע"ב) כתבו דבעי עקירה לשם שלמים דלשם תודה הזבח פסול דאין תודה בלא לחם] וזה דאינו יוצא ידי נדרו הוא כמ"ש לעיל דאי אפשר לצאת ידי נדרו בלחם פסול כיון דבעינן בלחמי תודה שיהא הלחם בשעת שחיטה וזריקה ואם לאו אינו יוצא ידי נדרו ולזה לא מהני זריקה מועלת ליוצא ובלחם הפנים שיצא מקצת הלחם התם הקרבן כשר אפילו אי אין זריקה מועלת ליוצא דהתם מיירי שיצא הלחם לאחר שפרקה כמ"ש בתוס' ספ"ק דמנחות שם ואפילו למ"ד אין זריקה מועלת ליוצא ג"כ מקטיר הבזיכין וכן בנפרס לחמה כדאמרינן בגמרא שם ורק לענין אכילה של אותן שבפנים בעינן זה אבל להכשר הקרבן אינו שייך זריקה מועלת ליוצא כלל: