מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כט - שתי הלחם ולחמי תודה · ב
אמרינן במנחות (מ"ו ע"א) עד שלא שחטה נפרס לחמה מביא לחם אחר כו' וכתב רש"י ז"ל הטעם דנפרסה אחת מן החלות כולן פסולות משום דילפינן לה מלחם הפנים שהיא מנחה כלחם תודה וכתיב היא שאם נפרסה אחת מן החלות כולן פסולות והשמ"ק שם כתב הטעם דכתיב בתרומת לחמי תודה אחד שלא יטול פרוס ובעינן שיהיו כל החלות ראויות לכהן ע"ש והנה לקמן פ' התודה (ע"ח ע"ב) אמרינן דיוצאין במצה נא דכל שפורסה ואין חוטין נמשכין ואמרינן וכן לענין לחמי תודה ומקשינן פשיטא הכא לחם כתיב והכא לחם כתיב ואמרינן מהו דתימא אחד אמר רחמנא שלא יטול פרוס והא כמאן דפריסא דמי קמ"ל ולרש"י ז"ל קשה למה נקט הטעם דאחד שלא יטול פרוס דזהו רק בהפרשת התרומה דאי אפשר להפריש ולא נקט משום דכל שנפרס לחמה הלחם לגמרי פסול דילפינן מלחם הפנים ולהשמ"ק אתי שפיר דכל הפסול בלחמי תודה שנפרס הוא רק משום דאין ראויין לתרומה ונראה דהנה בכולא סוגיא (דמנחות ח') בלחם הפנים שנפרס לחמו אמרינן דהפסול הוא משום חסרון ויש לעיין בנפרס החלה לשנים בלא חסרון אמאי פסול וצ"ל הטעם כיון דלחם הפנים צריך להיות י"ב חלות ולא יותר בנפרסה לשנים ע"כ אי אפשר לחשוב שניהם בהחלות דא"כ הו"ל י"ג חלות וע"כ אפשר לחשוב רק אחת מן הפרוסות למנין החלות וא"כ הו"ל פסול חסרון אך זה שייך רק בלחם הפנים אבל בלחמי תודה נהי דנחסרה חלה אחת פסולות דילפינן מלחם הפנים מ"מ אם נפרסה לשנים בלא חסרון לפי מה דקי"ל בלחמי תודה דאין מנין החלות מעכבות דאם אפאן בד' חלות יצא וה"ה אם ריבה כדאמרינן במנחות (ע"ו ע"ב) כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כ"ג וי"א אף לחמי תודה ונזירות א"כ למאי דקי"ל כת"ק בלחמי תודה ה"ה דריבה כשר א"כ אין כאן פסול חסרון כלל א"כ בההיא דמצת נא דפורסה ואין חוטין נמשכין נהי לפי דס"ד דהוי כמאן דפריסא מ"מ אין כאן פסול חסרון דהא אפשר לחשבן אף למאה חלות וע"כ כאן צריך הטעם משום התרומה דבעינן אחד שלא יטול פרוס והתם אין הפסול משום חסרון רק בעינן שיהא שלם ורש"י ז"ל שכתב דילפינן מלחם הפנים היינו שנפרסה ונחסרה והתם פסול לגמרי כמו בלחם הפנים:
אך מ"ש רש"י ז"ל דמש"ה בלחמי תודה בנפרסה אחת מן החלות כולן פסולות הוא משום דגמרינן מלחם הפנים שהיא מנחה כלחם תודה יש לעיין הא לחמי תודה אינה מנחה כדאמרינן במנחות (מ"ו ע"ב) גבי העיד בן בוכרי כו' וצ"ע:
והנה ע"מ דאמרינן שם בגמרא בנפרס לחמה לאחר זריקה דתורם מן השלם על הפרוס והאי נפרס לחמה היינו שנחסר לחמה כמ"ש בתוס' שם ד"ה נפרס ויש לעיין איך תורם מן השלם על הפרוס הא לא הוי אחד מעשרה והוי כמו שנאבד אחת מן החלות דאי אפשר לתרום כלל כדמוכח מרש"י ז"ל שם דזה שתורם מן הטהור על הטמא וממה שבפנים על שבחוץ היינו דהטמא ושבחוץ יהיו במנין להיות תרומתו תרומה ולהכשיר הפנימיות ע"ש ומוכח דאם נחסרה חלה אחת לגמרי אי אפשר להפריש כלל דאינו אחד מעשרה וצ"ל דזה דבעינן אחד מעשרה דוקא הוא רק במנין החלות ולא בשיעור הסלת ואעפ"י שנפרסה חלה אחת ונחסרה יכול לתרום מן השלם על הפרוס והנה בנדרים (י"ב ע"ב) גבי אפרשינהו בלישייהו דאמרינן דשקל חדא מן חמץ וחדא מן חלות כו' פי' הר"ן ז"ל שעשה מכל מין ומין עשר חלות ונטל תרומה מכל אחת ואח"כ חזר ולש כל תשע חלות יחד ועשאן ד' חלות היינו דבשעת תרומה היו אחד מעשרה אך לפמ"ש תוס' מנחות (ע"ו ע"א) ובנדה (ו' ע"ב) דאין חל עליהן אז שם תרומה וצריך לקרות עליהם שם אח"כ ובלישה הוא רק יחוד בעלמא א"כ בשעה שקורא עליהם שם תרומה לאחר אפיה אין כאן אחד מעשרה חלות שהרי לש כל התשע חלות יחד וע"כ צ"ל להתוס' דאחד מעשרה אינו על מנין החלות רק על שיעור הסלת א"כ קשה בנחסר לחמה איך מפריש מן השלם על הפרוס הא לא הוי אחד מעשרה וצ"ע: