אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן כו - קרבן צבור דוחה טומאה › ב

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן כו - קרבן צבור דוחה טומאה · ב

א

אמרינן בפסחים (פ"ד ע"ב) גבי שבירת העצם דנוהג בכשר ולא בפסול דפסח הבא בטומאה אין בו משום שבירת העצם דאע"ג דנאכל הוא מ"מ פסול הוא ע"ש והנה לפ"ז אפשר דפסח הבא בטומאה אם אכלו שלא המנוים אצלו עוברים עליו ג"כ משום אכילת קדשים פסולים דכל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו כיון דפסח הבא בטומאה פסול הוא רק דנדחה איסורו דטומאה דחויה בצבור ולגבי פסח נדחה אף אכילתו דמעיקרא אינו בא אלא לאכילה א"כ כיון שרק נדחה זה רק לגבי אותן שמצוה לאכלו אבל שלא למנויו לא נדחה לגבייהו והוי כשאר קדשים פסולים וכן נראה בפסח הבא בטומאה אי אירע פסול בדם אינו טעון עיבוד צורה דכיון דבלא"ה פסול הוא משום טומאה והוי פסולו בגופו רק שנדחה א"כ זה שייך רק אם הפסח בר הקרבה אבל אם אירע פסול בדם דליכא הקרבה ביה א"כ ליכא מה שידחה פסולו א"כ הוי כשאר פסולו בגופו דנשרף מיד:

ובעיקר ממה דאמרינן בפסח הבא בטומאה אע"ג דמרצה ונאכל מ"מ פסול הוא מוכח דזה דטומאה דחויה בצבור לא מהני שיחשב הקרבן כשר רק פסול הוא אלא שמרצה בפסולו ולאו דוקא אם נגעו בבשר דאף אם לא נגעו הטמאים בבשר דהא פסח הבא בטומאה הוא בנטמא הקהל או שהיו הכהנים טמאים ואע"ג דאין הכהנים צריכים ליגע בבשר כלל דהא מקבלה ואילך מצות כהונה ובקבלה וזריקה א"צ ליגע בבשר ואף בדם א"צ ליגע כלל ואם היו הכהנים טבולי יום או מח"כ ואפילו אם היו ראשון לטומאה ג"כ אין מטמאין את הדם במשא ומ"מ הוי פסח הבא בטומאה ואין בו משום שבירת העצם דפסול הוא כיון דנעשה בטומאת הגוף דעבודת פסולים לא רק שאינו מרצה כ"א גם פוסלים הקרבן וזה דטומאה דחויה בצבור מהני רק שירצה אבל שם פסול נשאר על הקרבן וכ"כ רש"י ז"ל שם ז"ל האי פסול הוא שנעשה בפסול דטומאה דחויה הוא בצבור אלא שכאן גזירת הכתוב לפוטרן בו עכ"ל ולפ"ז בכל קרבנות צבור הבאים בטומאה הקרבן מקרי פסול אלא שמרצה ונראה דזהו טעמו של הרמב"ם שכתב בפ"ד מהל' ביאת מקדש דאין הציץ מרצה על טומאת הנאכלים ולא על טומאת האדם שנטמא בטומאה ידועה אא"כ היתה הטומאה הדחויה בצבור שהציץ מרצה עליה והקשו עליו על מה דס"ל דבטומאת הגוף היכא דדחויה בצבור צריך ציץ לרצויי הא אמרינן בגמרא דציץ מרצה רק עון הקדשים ולא עון המקדישים ונראה דמש"ה צריך לטומאת הגוף בק"צ לריצוי ציץ כיון דק"צ הנעשה בטומאה מקרי פסול ולא מהני מה שטומאה דחויה בצבור שיהא עליו שם קרבן כשר א"כ לעולם בקרבן הנעשה בטומאת הגוף צריך תרתי חדא שיהו מרצים העבודות הנעשות בטומאת הגוף וע"ז מהני מה שטומאה דחויה בצבור ועוד כיון שהקרבן פסול וע"ז לא מהני מה שטומאה דחויה בצבור א"כ איך מהני הזריקה על פסול וזה שכתב רש"י ז"ל דגזיה"כ שיפטר בפסול ס"ל להרמב"ם שהוא ע"י ריצוי ציץ וזה הוי עון הקדשים ולא עון המקדישים והאי פסול אין זה טומאת בשר דאף שלא נגעו בבשר ולא נטמא הבשר והדם כלל רק פסול הוא לפי שנעשה בטומאת הגוף א"כ שם הפסול שעל הקרבן הוא טומאת הגוף ולא טומאת בשר דאין על הבשר שום טומאה כלל:

כתבו התוס' מנחות (ט"ו ע"א) ד"ה ר"י על הא דאמר ר"י אפילו שבט אחד טמא יעשו בטומאה לפי שאין ק"צ חלוק והקשו ל"ל לטעם זה הא ס"ל לר"י דטומאה הותרה בצבור ותי' דאצטריך האי טעמא בפסח כיון דיש בו אכילה כדאמרינן ביומא והקשה ע"ז השעה"מ הא פסח הבא בטומאה נאכל בטומאה א"כ מאי איכפת לן או איכא שיריים לאכילה ע"ש ונראה לומר כיון דאמרינן דפסח הבא בטומאה אעפ"י שנאכל מ"מ פסול מקרי כדאמרינן בפסחים ליכא עליה מצות אכילת קדשים ואין עליו רק מצות אכילת פסח דואכלו את הבשר בלילה ההוא אבל מצות אכילת קדשים שהוא בכל הקדשים ליכא ביה כיון דפסול הוא ועל פסול ליכא מצות אכילת קדשים דכל קדשים הבאים בטומאה אין נאכלים חוץ מפסח דמתחילה אינו בא אלא לאכילה וכמו שמתכפר בפסול ה"נ איכא מצות אכילה על פסול וא"כ מצות אכילת פסח איכא אף על קרבן הבא בטומאה אבל מצות אכילת קדשים שבו לא שאני משאר קדשים ומש"ה צריך לאהדורי אטהרה משום מצות אכילת הקדשים ומתיישב שפיר ג"כ מה שהקשה השעה"מ שם מההיא דסנהדרין דלר"י דטומאה הותרה בצבור אין מעברין את השנה מפני הטומאה ואם עיברוה אינה מעוברת ולר"ש דטומאה דחויה בצבור אם עיברוה מעוברת ולדברי התוס' אף לר"י צריך לאהדורי אטהרה משום דיש בו אכילה ע"ש ולפ"ז כיון דטומאה הותרה בצבור א"כ יוצא בפסח כהלכתו וזה דצריך לאהדורי אטהרה הוא רק משום מצות אכילת קדשים אבל לעבר השנה אי אפשר בשביל זה דאין מעברין את השנה רק בשביל צורך פסח כמו בשביל הגליות שנעקרו או בשביל הדרכים שיוכלו לבוא לעשות פסח או בשביל האביב ובשביל התקופה] ובשביל פירות האילן להביא בכורים אבל בשביל סתם קדשים כדי שיקיימו מצות אכילת קדשים אין מעברין אך מלשון רש"י ז"ל (פסחים פ"ד ע"ב) דפסח הבא בטומאה מקרי פסול דטומאה דחויה היא בצבור אלא שכאן גזיה"כ לפוטרן בו נראה דס"ל דאי טומאה הותרה בצבור לא היה מקרי פסול:

הנה כתבו התוס' מנחות שם ד"ה ור"י בנטמאת אחת מן החלות דלר"י שניהם יצאו לבית השריפה ואמרינן שם בגמרא הטעם דס"ל לר"י דאין ציץ מרצה על אכילות והקשו בתוס' ל"ל ריצוי ציץ הא ס"ל לר"י טומאה הותרה בצבור ותי' דזה דטומאה הותרה בצבור כיון דלא מהני להטמא למישרייה באכילה ה"נ לא מהני להטהור דלענין אכילה לא מהני מה שטומאה הותרה בצבור אבל ע"י ריצוי ציץ מהני לטהור ולא מהני לטמא ע"ש והנה בירושלמי פסחים פ' כ"נ הלכה ה' איבעי לן הא דאמרינן דק"צ הבא בטומאה אינו נאכל בטומאה אם זה דוקא אם נגעו בבשר אבל אם שחטוהו בע"מ טהורים וזרקו טמאים כיון שלא נגעו בבשר אם נאכל אם לא ומסקינן שם דנאכל ע"ש והנה לפמ"ש התוס' דאף למ"ד טומאה הותרה בצבור לא מהני לגבי אכילה ואף החלות הטהורות אין נאכלות שלא הועילה הזריקה כלל לענין אכילה א"כ כ"ש לפי מאי דקי"ל טומאה דחויה בצבור דלא מהני הזריקה לגבי אכילה ובההיא דהירושלמי לא שייך ריצוי ציץ דאין ציץ מרצה על טומאת הגוף דהאיבעיא דהירושלמי הוא בנעשה בטומאת הגוף ע"כ נראה דהתוס' ס"ל דתלמודא דידן לא ס"ל כהירושלמי ואף אם לא נגעו בבשר אינו נאכל דלגבי אכילה הקרבן פסול לפי שנעשה בטומאת הגוף וכן נראה מרש"י ז"ל שכתב בזבחים (צ"ט ע"א) גבי טמא בקרבנות צבור מהו שיחלקו לו ז"ל מהו שיחלקו לו מקרבן צבור לאכול לערב בקרבן צבור שהקריבוהו טהורים קא מיבעיא ליה אי פלגי מיניה להאי טמא הואיל וראוי לחטוי דק"צ דוחה טומאה כו' אבל בהקריבוהו טמאים לא מיבעיא לן שהרי אינו נאכל דקי"ל ק"צ באין בטומאה אבל אין נאכלין עכ"ל ול"ל לדחוק לרש"י ז"ל דמיירי שהקריבוהו טהורים לימא דמיירי שלא נגעו בבשר ונראה ג"כ דלא ס"ל כהירושלמי שאם לא נגעו בבשר נאכל והנה מ"ש רש"י ז"ל דמיירי שהקריבוהו טהורים יש לעיין דהא אם אפשר לעשות ע"י טהורים א"כ לא דחי טומאה כלל כיון דקי"ל דטומאה דחויה בצבור וא"כ הטמא אינו ראוי לחיטוי ואפשר לפמ"ש התוס' יומא (ז' ע"א) דלמ"ד טומאה דחויה בצבור אף דצריך לאהדורי אטהורים מ"מ אם לא חזרו אטהורים והקריבוהו טמאים בדיעבד כשר וכן הוא להדיא בירושלמי פסחים פ"ז ה"ה דטומאה המקריבין לצבור בין שיש לו ובין שאין לו עבר וזרק הורצה ע"ש א"כ אפשר דחשיב בשביל זה ראוי לחיטוי כיון דכשרה עבודתו בדיעבד:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה