מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כג - חטאות הפנימיות · ג
שריפת פרים ושעירים הנשרפים כמצותן הם חוץ לג' מחנות וצריכים ג"כ להיות במקום טהור כדכתיב בקרא ודרשינן לה בת"כ והנה בירושלמי מגילה (פ"א הי"א) אמרינן דבנוב וגבעון פרים ושעירים הנשרפים נשרפים ע"ג הקבר דלא בעינן מקום טהור ע"ש ויש לעיין מ"ש הנך דלא בעינן מקום טהור ונראה לומר לפי מה דאמרינן בר"פ פרת חטאת דפרת חטאת ששרפה חוץ מגתה אין חייבין עליה משום שחוטי חוץ דאינו ראוי לפתח אהל מועד ואמרינן מאי חוץ מגתה אמר ר"ל חוץ ממקום הבדוק לה והקשו בתוס' שם ד"ה חוץ הא מדאורייתא לא בעי בדיקה ותי' דכוונת הש"ס היינו דשרפה במקום טומאה דבעי שחיטה ושריפה במקום טהור כשריפת פרים דאיתקוש להדדי כדמשמע בס"פ טבול יום עכ"ל ומוכח מזה דמה דבעינן שריפה במקום טהור הוא מדין מחיצה ואם שחטה או שרפה חוץ מגתה היינו במקום טמא היה חייב עליה משום שחיטה ועבודה בחוץ וזה דפטור הוא רק משום דפרה אימעטא משחוטי חוץ דאינה ראויה לפתח אהל מועד והיינו דמקום טהור הוא מחיצתה ומקום טמא הוא חוץ למחיצתה וא"כ ה"נ בפרים ושעירים הנשרפים זה דבעינן מקום טהור הוא משום דמקום טהור היא מחיצתן לשריפה דהא זה דבפרה בעינן שחיטה ושריפה במקום טהור הוא רק משום דאיתקוש לפרים הנשרפים כמ"ש בתוס' ולפ"ז בנוב וגבעון שהיא שעת היתר הבמות דליכא מחיצות לקדשים חוץ מן הקלעים שהם מחיצה לאכילת ק"ק א"כ כמו קק"ל נאכלים אז בכל ערי ישראל דבטלה מחיצתן ה"נ פרים ושעירים הנשרפים נשרפין ע"ג הקבר דבטלה מחיצתן דבנוב וגבעון ליכא דין מחיצה לקדשים חוץ מן הקלעים לאכילת ק"ק ודו"ק:
מיהו יש לעיין נהי דבנוב וגבעון לא בעינן מקום טהור מ"מ אם נשרפים ע"ג הקבר הרי נטמאו הפרים ונפסלו משום טומאה מיהו אקרא דמצריך בעלמא שריפת פרים במקום טהור וכדדרשינן לה בת"כ ל"ק ל"ל קרא תי"ל דיפסלו הפרים משום טומאה דאפשר שיהיה המקום טמא ולא יטמאו הפרים וכמו במי חטאת דבעינן והניח במקום טהור ואמרינן בפ"י דפרה דקלל של חטאת שנגע בשרץ טהור משום דאין כ"ח מיטמא מגבו נתנו ע"ג טמא משום דאין זה מקום טהור ע"ש ה"נ בשריפת פרים אם שרפן ע"ג דבר טמא ומפסיק איזה דבר ביניהם דליכא נגיעה ולא נטמא מ"מ אסור לשורפו שם דאין זה מקום טהור אבל ע"ג הקבר שמטמא באהל הרי נטמאו הפרים ואפשר שיהיה מזה ראיה להרמב"ם ז"ל שפסק דפריס הנשרפים אין מקבלין טומאה בלא הכשר והקשו עליו המפרשים ז"ל] ומיירי בשלא הוכשרו דאין נפסלים משום טומאה [יש לעיין למ"ד בזבחים ק"ו דשריפת פרים הנשרפים בעינן על דשן של מזבח החיצון ל"ל קרא לשריפת פרים שצריכה להיות במקום טהור תי"ל דבדשן של מזבח כתיב במקום טהור]:
ושריפת הפרים היא ע"י נתוח שלא בהפשט וזה דצריך להיות ע"י נתוח מפקינן לה ביומא ס"ח בגז"ש ראשו וכרעיו מעולה ע"ש אך נראה דמ"מ אין הנתוח צריך להיות כמו נתוח של עולה שמנתחין אותה לו' איברים כמבואר במס' תמיד דהרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' יוה"כ ה"ז כתב רק דמחתכן לחתיכות גדולות ולענין טומאת השורפן אמרינן בזבחים (ק"ד ע"ב) רש"א אינן מטמאין עד שיוצת האור ברובן ניתך הבשר אין השורף מטמא בגדים ע"ש והנה יש לעיין נהי דס"ל לר"ש דאין המוציא מטמא בגדים רק השורף מ"מ מנ"ל האי שיעורא דמשיצית האור ברובן דגבי הקטרה איכא פלוגתא דאמוראי אי סגי בשמשלה בו האור או בעינן משיצית האור ברובו ואפילו למ"ד דבעינן משיצית האור ברובו הוא מדכתיב כי עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן ואין הכבשן מעלה עשן עד שיצית האור ברובו א"כ זה שייך רק היכא דבעינן הקטרה אבל בפרים דבעינן שריפה ולא הקטרה מה זה שייך ליצית האור ברובו ואמאי לא נימא משמשלה בהם האור ואפשר לפי מה דאמרינן בפ"ק דשבת גבי מאחיזין את האור במדורת בית המוקד ע"ש עם חשכה ובגבולין משיאחוז האור ברובו והטעם שם הוא דמשהצית האור ברובו תו דולקת מאליה וא"צ להתעסק בהן ע"ש י"ל הכא גבי פרים דבעינן והשורף היינו כשכלתה עבודתו ואז מטמא בגדים ומשיצית האור ברובו תו א"צ שום מעשה וקרינן ביה והשורף ובשבת שם מייתינן ההיא דמנורה דבעינן שתהא שלהבת עולה מאליה והיינו משהדליק ברובו דאז שלהבת עולה מאליה ואז קרינן בה הדלקה כמ"ש רש"י ז"ל שם] והנה גבי פרת חטאת אמרינן בתוספתא דפרה פ"ב בהשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת אם נתנן עד שלא הצית האור ברובה או משנעשית אפר פסולה ע"ש והוא משום דבעינן והשליך אל תוך שריפת הפרה ושריפת הפרה מקרי משיצית האור ברובה עד שתיעשה אפר ומוכח מזה דלאו דוקא לענין שיקרא השורף בעינן משיצית האור ברובו דאז קרינן ביה השורף משום שגמר מלאכתו דאף שריפת הפרה נקראת משיצית האור ברובה עד שתיעשה אפר ולא קודם לכן ואפשר דהטעם דבעינן גבי פרים ופרה משיצית האור ברובן הוא משום דכתיב ושרף אותם בעינן שריפת כל הפרים וכן בפרה כתיב ושרף אותה בעינן שריפת כולה ולא מהני מה שמשלה בה האור ומשיצית האור ברובה הטעם דרובה ככולה וחשיב כשריפת כולה וצ"ע בזה:
והנה בתוספתא פי"א דזבחים אמרינן דשריפת פרים אפילו בתבן אפילו בקש ואפילו בגבבא ואפילו לא הצית את האש אלא ברובן הרי אלו כשרים ע"ש ונראה מזה דבהצית האש ברובו כבר נעשית מצותו ובגמרא אמרינן דעד שנעשין אפר מטמאין בגדים ולר"ש עד שיתיך הבשר ומדמטמאין בגדים מוכח דעדיין לא נעשה מצותן ובפסחים (ע"ה ע"ב) אמרינן ושרף אעפ"י שהצית האור ברובן היינו שיתעסקו בו עד שתגמר שריפתן כמ"ש רש"י ז"ל שם ואפשר דכמו שמצינו בגחלת שפקעה מע"ג המזבח דחשיב נעשית מצותה כמ"ש תוס' זבחים (צ"א ע"ב) ד"ה המוריד ואם לא פקעה עדיין לא נתמרקה מצותה עד שתיעשה אפר כמ"ש תוס' שם ולעיל (פ"ו ע"ב) ה"נ י"ל כשגומר שריפת הפרים לא נתמרקה מצותן עד שיעשו אפר ומטמאין בגדים אבל התוספתא דמיירי שלא הצית האש אלא ברובו ולא עשה יותר דכבתה אח"כ חשיב בכך נעשית מצותה וצ"ע בזה ונראה דאף לר"ש דס"ל דמדשויא חרוכא תו אינו מטמא בגדים מ"מ לא נתמרקה מצותן עד שיעשו אפר דאל"כ לא היה רשאי לגמור שריפתן ביום הכפורים משום מלאכה:
הנה בירושלמי יומא (פ"ו ה"ו) אמרינן דהמהפך בכזית בשעת שריפה מטמא בגדים ויש לעיין מה שיעור כזית לענין שריפה דהא אינה אכילת מזבח דנימא דאכילת מזבח בכזית דשריפתן אף שהוא מצוה לא חשיב כאכילת מזבח כדאמרינן בירושלמי שם דאם נאבדו האימורים אינו זורק הדם על הבשר משום דאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אלמא לא חשיב כאכילת מזבח והנה בשריפת פרה אדומה אמרינן בתוספתא פ"ב דפרה דאם פקע מעורה משערה ומבשרה חוץ מגיתה יחזור ואם לא החזיר פסול רא"א כזית מעכבה פחות מכזית אינו מעכבה ע"ש והנה התם י"ל דהשיעור כזית הוא משום דשריפתה הוי כמו הקטרת אימורים וכמה שהביא הר"ש ז"ל פ"ג דפרה מהת"כ דמש"ה שריפת פרה בלילה כשרה משום דכתיב חטאת היא דחשיב שריפתה כמו הקטרת אימורים דכשרה כל הלילה ע"ש א"כ י"ל דגם לענין שיעור חשיב כהקטרת אימורים דשיעורו בכזית דחטאת היא דשריפתה חשיב כהקטרה אבל בפרים יש לעיין מנ"ל שיעור של כזית דהא ע"כ שריפתן לא מקרי אכילה דהא התוס' מנחות (ק"א) הקשו לר"ש עולה אמאי מטמאה טומאת אוכלין הא לא היה לה שעת הכושר ותי' דאכילת מזבח שמה אכילה ובפרים הנשרפים ס"ל לר"ש בתוספתא דפרה פ"ו דאינן מטמאין טומאת אוכלין לפי שלא היתה להם שעת הכושר ועיין תוס' ב"ק (ע"ז ע"א) ד"ה פרה אלמא שריפתן לא חשיבא אכילה ואפשר דשיעור כזית כאן הוא שיעור מיוחד לשריפת פרים לטומאת שורפיהם והלל"מ כשאר שיעורים וכמו כזית מן המת יש לחקור בפרש של פרים הנשרפים דצריך שריפה אם פירש אי צריך לשורפו דאפשר רק דנשרף אגב בשרו אבל אם פירש כיון דאינו מגופן של פרים א"צ שריפה]:
אמרינן ביומא (ס"א ע"ב) בנתן מתנות שבפנים ונשפך הדם דמביא דם אחר וכן בנתן על הפרוכת ונשפך הדם דמביא דם אחר ומתחיל במזבח דלרבנן אינו מטמא בגדים ואינו נשרף אבית הדשן אלא אחרון ע"ש ויש לחקור מה עושים עם האחרים ואפשר שתעובד צורתן ויצאו לבית השריפה אך נראה דעיבוד צורה לא מהני בהו כלל דאינם נפסלים בלינה דאפילו אי אמרינן דלינה מועלת בבשר פרים הנשרפים אף דלית בהו לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח הוא משום מצות שריפה דאית בהו אבל בהנך דלית בהו שום מצוה נראה דלא שייך בהו פסול לינה כלל ואפשר דאינן טעונין שריפה כלל דאינן פסולי המוקדשין וסגי להו בקבורה אך עוד אפשר דמותרים לגמרי בהנאה כיון דליכא עלייהו שום מצוה הוו כעצמות קדשים שפירשו קודם זריקה דאתא זריקה ושרינהו אפילו למיעבד בהו קתא דסכינא. עוד יש לחקור אם עורותיהן לכהנים דהא עורות החטאות לכהנים רק בהפנימיות דנשרפות עם עורן לא שייך שיהו עורותיהן לכהנים אבל בהנך כיון דאינו נשרף אלא אחרון א"כ הראשונות אפשר דעורותיהן לכהנים כשאר חטאות ובעצמות עולה שפירשו קודם זריקה דאמרינן דאתא זריקה שריתינהו אפילו למיעבד בהו קתא דסכינא וכן קרנים וטלפים דמותרין בהנאה יש לחקור אם מותרין באכילה דאפשר לעשות מהם ציקי קדרה כדאמרינן בחולין (ע"ז ע"ב) אם הן בכלל כל שהוא בכליל תהיה בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו וכיון דקודם שפירשו היה דינן להקרבה אפשר דהאי לאו תו לא פקע אף כשפירשו אח"כ וצ"ע בזה:
עוד יש לחקור בהקטרת אימוריהם אם אימוריהם של כל הפרים והשעירים נקטרים ואף דאמרינן בירושלמי יומא (פ"ה ה"ה) בהגריל ג' זוגות ליתן מאחד בין הבדים ומאחד על הפרכת ומאחד על מזבח הזהב דמחשבין מזה ע"ז ואם אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה ע"ש ומוכח דכל האימורים קרבים למזבח התם הוא דמתחילה הגריל ג' זוגות וכיון דחשיבי כגוף אחד והזאה של זו מועלת לזו שפיר קרבי אימורי כולם אבל אם נתן בין הבדים ואח"כ נשפך הדם דמביא דם אחר ומתחיל בפרכת א"כ על אימוריו של שני היו רק מקצת הזאות דהזאות של בין הבדים לא הועילו עליהם דפר השני עדיין הי' אז חולין א"כ איך ניתרים האימורים למזבח בחצי מתיר מיהו אשכח כה"ג בלוג של מצורע דאמרינן בתוספתא נגעים גמר את המתנות בפנים ונתן מקצת בהונות ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל תחילה על הבהונות ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק וכולן אין נאכלין חוץ מן האחרון שהוא נאכל ר"א ור"ש אומרים כולן נאכלין עכ"ל ולכ"ע האחרון נאכל אע"ג דהיו עליו רק מקצת מתנות. והנה רבנן ור"א ור"ש פליגי בלוג כמו דפליגי בפרים הנשרפים ביומא (ס"א ע"ב) דלרבנן אינו נשרף אלא אחרון ור"א ור"ש ס"ל דכולן נשרפין אבית הדשן ע"ש ונראה מזה דחד טעמא הוא דלרבנן אין המתנות מועילות רק להאחרון ומש"ה אינו נאכל רק האחרון ואינו נשרף אבית הדשן אלא האחרון ולר"א ור"ש המתנות מועילות לכולן וא"כ ה"נ באימורין דלרבנן אין מקטירין האימורים רק של האחרון דמ"ש הקטרת אימורים מאכילה דכמו שאין המתנות מועילות לראשון לאכילה ה"נ אין מועילות להקטרה וזה דלכ"ע המתנות מועילות להאחרון ואע"ג דהיו עליו רק חצי מתיר צ"ל דרק חצי מתיר הראשון אינו מועיל להתיר לאכילה ולהקרבה אבל חצי מתיר האחרון הועיל וגמר בו כפרה סגי אך הרמב"ם ז"ל לא הזכיר כלל איזו אימורים מקטירין ונראה דס"ל דמקטירין את כולן אך נראה דזה תלוי בפלוגתא דר"א ור"ש ורבנן ולרבנן אינו נקטר רק של אחרון:
יש לחקור בבשר פרים ושעירים הנשרפים שנפסלו אם מועלים בהם דזה דשאר פסולי בקדש דמועלין בהם כתב רש"י ז"ל בכריתות משום דאם עלו לא ירדו קרינן בהו מקדשי ה' א"כ בפרים הנשרפים שנפסלו דל"ש בהו אם עלו לא ירדו נפקע מעילתן כמו קדשים שמתו אך אפשר דהכא יש בהם מעילה משום דמצוה לשורפן בעזרה כמו כל קדשים פסולים כדאמרינן בזבחים דכל הכתוב מדבר בפרים ושעירים הנשרפים לשרוף פסוליהם אבית הבירה כו' ואע"ג דאמרינן במעילה י' דק"ק שנטמאו אין מועלין בהם ומקשינן פשיטא ומשנינן סד"א הואיל ואית בהו מצות שריפה לכהנים קמ"ל וכתבו התוס' שם דסד"א דמשום מצות שריפה לא חשיב נעשה מצותן ומועלין בהם קמ"ל כיון דשריפת קדשים פסולים אינה צריכה בגדי כהונה חשיב נעשה מצותן ע"ש אך נראה דזה שייך רק בשאר קדשים אבל בפרים הנשרפים דבכשרותן אמרינן דמועלין בהם בבית הדשן עד שיעשו אפר ואע"ג דמצות שריפה של פרים הנשרפים א"צ כהונה כלל וכשרה בזר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל והוא מהירושלמי ומ"מ לא חשיב נעשה מצותן משום מצות שריפה וע"כ דפרים ושעירים הנשרפים שאני דאף משום מצוה דא"צ בגדי כהונה ג"כ לא חשיב נעשה מצותן א"כ אפשר דה"נ בנפסלו כיון שיש בהם מצות שריפה בתור קדשים פסולים יש בהם מעילה דלא חשיב נעשה מצותן א"נ דהוי כמו בשר ק"ק שנפסל קודם זריקה דמועלין אעפ"י שאינו ראוי לכלום. [בירושלמי יומא (פ"ו ה"ו) מקשינן כיון דבשר פרים הנשרפים מטמאין טומאת אוכלין משום שסופן לטמא טומאה חמורה אלא מעתה יטמאו את אימוריהן ומתרצינן כהדא אין מי חטאת מטמאין דבר לחזור וליטמאות ממנו ע"ש והנה יש לעיין דהא אף מי חטאת מתטמאין מחמת עצמן וכדאמרינן בפסחים (י"ח) גבי פרה ששתתה מי חטאת ר"י אומר בטלו במעיה ומקשינן נהי דטומאה חמורה לא מטמאו טומאה קלה מיהא נטמאו ופי' רש"י ז"ל משום דהמי חטאת נגעו בעצמן וי"ל טומאה קלה ג"כ ונהי דע"י שתיית הפרה בטלה הטומאה חמורה שלהם מ"מ נשארה הטומאה קלה ע"ש ורק שאין המי חטאת נפסלין משום טומאת עצמן דאין פסול טומאת מי חטאת לגבי חטאת א"כ בפרים הנשרפים נהי דאין טומאתן פסלות לגבייהו מ"מ כיון דהאימורים נטמאו רק שלא נפסלו משום זה א"כ כשנותנן על המערכה יטמאו העצים דנפסלין משום טומאה והעצים יפסלו משום טומאה זו דרק לגבי עצמן לא מהני האי טומאה ליפסל]:
וזה דאמרינן בזבחים (פ"ב) ריה"ג אומר כל הענין מדבר בפרים ושעירים הנשרפים כו' ולעמוד בל"ת על אכילתן כו' אע"ג דאיכא בהו לאו דמעילה י"ל דבא הכתוב לעמוד עליהם בב' לאוין א"נ ריה"ג לטעמיה דאמרינן בתוספתא פי"א דזבחים ריה"ג אומר בבית הדשן הגדול היו נשרפין אפילו בתבן אפילו בקש ואפילו בגבבא ואפילו לא הצית האש אלא ברובן כשרים דס"ל דמשהצית האש ברובו כבר נעשה מצותו וא"כ נפקא ליה מידי מעילה אם לא עשה יותר ועדיין ראויים לאכילה אבל מקרא דכל חטאת אשר הובא את דמה כו' לא יאכל דבא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו איכא לאו לעולם:
ובהקטרת אימוריהם אמרינן ביומא (ס"ז ע"ב) בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרען והוציא את אימוריהם ונתנן במגיס כו' ומשמע שנתן אימורי שניהם במגיס אחד ויש לעיין דהא אמרינן במנחות (פ"ט) דאין מערבין חלבים בחלבים ואפשר דשאני פר ושעיר של יוה"כ כיון דמערבים לקרנות ואפילו למ"ד דאין מערבין לקרנות מ"מ לז' שעל טהרו של מזבח לכ"ע מערבין א"כ מקרנות ואילך חשיב הפר והשעיר כקרבן אחד ומש"ה מערבין אח"כ אף אימוריהם. אמרינן בתוספתא פ"ד דמנחות נתערב במנחת כהנים ובמנחת כהן משיח כו' הרי אלו יקרבו ולא עוד אלא ב' כהנים מביאין את מנחותיהן בכלי אחד ומקריבין אותן לגבי מזבח מפני שכולה כליל לאשים עכ"ל ומשמע דמותר לכתחילה להביאן בכלי אחד וקשה הא אין מערבין חלבים בחלבים]: