אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן כג - חטאות הפנימיות › ב

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן כג - חטאות הפנימיות · ב

א

הפסולים השייכים בבשר פרים ושעירים הנשרפים הם פסול טומאה ופסול לינה ויציאה איבעיא לן בזבחים (ק"ד ע"ב) אי מועלת בהם ובעינן שם למפשט דלינה מועלת בבשר פרים מההיא דתנא דבילוי שאירע בהם פסול ביציאתן מאי לאו פסול לינה ודחינן לא פסול טומאה ופסול יציאה וכתב שם הרעק"א ז"ל בגליונו דהא דנקט פסול יציאה הוא משום דלמ"ד טומאה הותרה בציבור ל"ש טומאה וק"ל דאיך נפרש מה דאמר לוי נפסל אחר זריקה שריפתו בעזרה מה פסול משכחת לה אם אין בו פסול לינה ולא נשאר רק פסול יוצא וממילא הוי נפסל ביציאתו דשריפתו בבירה עכ"ל ונראה דל"ק שהרי פר העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח ושעירי עכו"ם אעפ"י שהם ק"צ אין קבוע להם זמן ואין דוחין את הטומאה כדאמרינן ביומא (נ' ע"א) א"כ שפיר משכחת בהו פסול טומאה לכ"ע ונשרפין בעזרה (וכן אמרינן להדיא בירושלמי יומא פ"ו ה"ו] גם מ"ש הרעק"א ז"ל דלאחר זריקה לא נשאר רק פסול יציאה ושריפתו בבירה תמוה מה פסול יציאה שייך לאחר זריקה הא כבר הגיע זמנו לצאת:

ובירושלמי יומא (פ"ו ה"ו) יתיב ר"ז אמר ר' זעירה שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שנטמאו מהו שישרפו כמצותן ואמרינן שם מה צריכה ליה בשנטמאו לפני זריקה אבל אם נטמאו לאחר זריקה קורא אני עליו במועדו אפילו בשבת במועדו אפילו בטומאה והיינו דוקא בפר ושעיר של יוה"כ שקבוע להם זמן ולא בפר העלם דבר ופר כהן משיח כדמסקינן שם בירושלמי] והנה הפ"מ שם רוצה לשבש הגרסא משום דאדרבה דקודם זריקה שייך יותר לדחית טומאה מנטמא אחר זריקה ורוצה לגרוס איפכא ע"ש ולענ"ד נראה דאין לשבש הספרים והטעם משום בנטמא קודם זריקה נהי דק"נ דוחה טומאה מ"מ כיון דטומאה דחויה בציבור מהדרינן אטהרה וצריך להביא פר אחר וכמו בכל הקרבנות שנטמאו כדאמרינן (ביומא ז') דאומרים לו הבא אחר אבל בנטמא אחר זריקה כיון דעיקר הכפרה נעשית אינו שייך עוד שיביא פר אחר א"כ דוחה טומאה:

אך מזה הירושלמי קשה על חד תירוץ של הת"י יומא (מ"ו ע"א) ד"ה תחילתו שהקשו שם על רש"י ז"ל שכתב דאין הקטרת אימורים דוחה טומאה מההיא דפסחים ד"ה דברים באים בטומאה ומשמע דאף הקטרת אימוריהם כן וכן מההיא דיומא דהיה עומד ומקריב מנחת פרים ואילים כו' ותי' דאם נטמאו האימורים קודם זריקה אז אף הקטרת אימורים דוחה טומאה אבל נטמאו אחר זריקה דנגמרו עבודות הדם אינו דוחה עוד טומאה ע"ש ולפי מה דאמרינן בירושלמי בבשר פרים הנשרפים דאם נטמאו לאחר זריקה קורא אני עליהם במועדו ואפילו בטומאה הא שריפת פרים לא עדיף מהקטרת אימורים וכדאמרינן שם בירושלמי דשריפת פרים כשרה בלילה משום דלא עדיף מהקטרת אימורים ע"ש] ומוכח דאף בנטמא לאחר זריקה ג"כ דוחה טומאה עוד יש לדון בדברי הירושלמי בנטמא הבשר דקורא אני עליהם במועדו אפילו בטומאה כיון דקי"ל דטומאה דחויה בציבור וצריך ציץ לרצות כדאמרינן בפסחים ושמעינן רק דהציץ מרצה על הדם ועל העולין ואיכא למ"ד דציץ מרצה ג"כ על אכילות אבל בשריפת פרים שאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח מה שייך ריצוי ציץ וצ"ל דלגבי ציץ חשיב כמו עולין וצ"ע בזה:

ובפסול יציאה דאיבעי לן בזבחים אם יצאו קודם שהגיע זמנן לצאת היינו קודם זריקה אם נפסלין ובעינן למימר בההיא דתני דבי לוי בנפסלו ביציאתן דנשרפין בהר הבית היינו פסול יציאה נראה דזה דוקא ביצא כולו אבל אם יצא מקצת הוי כקדשים הנקרבים שחותך מה שיצא והשאר נקרב כדינו ה"נ חותך מה שיצא והשאר נשרף כמצותו חוץ לג' מחנות וצ"ל לפ"ז דמיירי שהוציא האימורים קודם זריקה דאם לא ביצא כולו לפני זריקה תי"ל דנפסלו האימורים ביוצא וא"כ אינו זורק עליהם את הדם כיון דנפסלו וביצא כולו לכ"ע אין זריקה מועלת ליוצא כדאמרינן במעילה ועל בשר פרים הנשרפים אי אפשר לזרוק הדם כדאמרינן בירושלמי יומא (פ"ו ה"ו) משום שאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח א"כ אפילו אי אין יציאה מועלת בבשר פרים הנשרפים מ"מ כיון דאינו זורק את הדם א"כ כל הקרבן פסול ואפשר ג"כ ביצא רובו של פר אי יציאה מועלת בפרים הנשרפים דאין הנשאר נשרף חוץ לג' מחנות כמצותו דהא ביומא נ' איבעי לן אי דם אקרי פר ופשטינן מההיא דוהוציא את הפר כו' אמר ר"פ בעור ובשר ופרש דכ"ע דאקרי פר ע"ש א"כ כיון דבעינן דבשעת הוצאה יקרא פר אפשר דמיעוטו אינו קרוי פר ולית ביה מצות שריפה כלל:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה