מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כג - חטאות הפנימיות · א
חטאות הפנימיות הם פר ושעיר של יוה"כ ופר העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח ושעירי עכו"ם ודמן נכנס לפנים ואימוריהם קרב לגבי מזבח ובשר נשרף לחוץ לג' מחנות ומטמאים את מוציאיהם ושורפיהם ובזבחים (ק"ד ע"ב) בעי ר"א פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שיצא רובן במיעוט אבר מהו הך מיעוטא דאבר בתר רובא שדינן ליה והא לא נפקא ליה או דלמא בתר רובא דבהמה שדינן וכתב רש"י ז"ל מהו מי הוי יציאה לטמא את המתעסקין בהוצאת רובן או לא הוי יציאה ע"ש ועיין בתוס' שם ד"ה שיצא] ואמרינן עלה בגמרא פשיטא דלא שבקנין רובא דבהמה ואזלינן בתר רובא דאברים אלא שיצא חציו ברוב אבר מהו האי מיעוטא דאבר בתר רוב אבר שדינן ליה והא נפק ליה או דלמא בתר בהמה שדינן ליה וכתב רש"י ז"ל או דלמא בתר בהמה דמיחבר בה והיכא דאיתא שדינן ליה כו' ולא הוי יציאה ואם נטמא הפר שורפו בפנים עכ"ל והקשה הצ"ק למה חזר כאן רש"י ז"ל ממה שפירש לעיל דנפקא מינה אי הוי יציאה לענין טומאת המתעסקין וכאן כתב רש"י ז"ל דנ"מ לענין אם נטמא הפר אם צריך לשורפו בפנים ע"ש ונראה לומר דהא לכאורה קשה על הא דאבעי לן יצא חציו ברוב אבר אי הוי יציאה הא קי"ל דאף בידי אדם אי אפשר לצמצם שיהיה חציו והנה כעין זה הקשו בתוס' חולין (כ"ה ע"ב) ד"ה לפי על ההיא דמחצה על מחצה כרוב ובעירובין (ה' ע"ב) ד"ה וספק על ההיא דפרוץ כעומד הא אי אפשר לצמצם ותי' דהוי ס"ס דאי מחצה על מחצה כרוב אע"ג דאי אפשר לצמצם מ"מ הוי ס"ס ספק מחצה ספק רוב והספק של מיעוט הוא רק חד ספק ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הוי איפכא ספק מחצה ספק מיעוט וה"נ ביצא מחצה ברוב אבר אי דינא הוא דמיעוט אבר שדינן בתר רוב אבר אפילו אי אפשר לצמצם שיצא מחצה של הפר מ"מ הוי ס"ס שמא יצא מחצה א"נ שמא יצא רוב הבהמה ובכה"ג ודאי הוי יציאה ואע"ג דאפשר שלא יצא רק מיעוטו ובכה"ג לא הוי יציאה כיון שרוב הבהמה בחוץ וכדאמרינן דלא שבקינן רובא דבהמה ואזלינן בתר רוב אבר אך זה רק ספק אחד והוי ס"ס אך זה שייך רק לענין אם נטמא הפר לשרוף אותו בפנים או בחוץ אבל לענין טומאת המוציאין אם נטמאו או לא דהוי ספק טומאה ובספק טומאה לא מהני ס"ס דקי"ל [טהרות פ"ו משנה ד'] כל ספיקות וספיקי ספיקות שאתה יכול לרבות ברה"י ספיקו טמא ובר"ה ספיקו טהור וקי"ל בפסחים י"ט ובתוספתא דיומא דעזרה ר"ה לטומאה א"כ אפילו אי פשטינן דיצא מחצה ברוב אבר הוי הוצאה מ"מ אכתי המוציאים טהורים שמא לא יצא אלא מיעוטו ולא נטמאו ורק ברישא דאיבעי לן ביצא רובן במיעוט אבר דאי פשטינן דהוי הוצאה אין כאן ספיקות כלל שם פי' רש"י ז"ל שפיר דנ"מ לענין טומאת המוציאין מיהו זה תלוי בב' תירוצי התוס' ריש נדה אי בספק ראיה אמרינן ג"כ ס"ט בר"ה ספיקו טהור או זה דוקא בספק מגע דטומאה ע"י הוצאה דומה לטומאת ראיה ולא לטומאת מגע שאין הפרים עצמן מטמאין את מוציאיהם רק הוצאת פרים מטמא כמו ראיית דם אך לחד תירוצא שם בתוס' אף בספק ראיה אמרינן ס"ט בר"ה ספיקו טהור (וכן מוכח דעת התוס' חולין (י' ע"ב) ד"ה ודילמא שהקשו בספק בית המנוגע דנימא ס"ט ברה"י ס"ט ומוכח דלא בעינן טומאת מגע ועיין במהרש"א נדה (י"ט) בד"ה ר"י אומר כיהה ע"ש]:
כתב הרמב"ם ז"ל פי"ט מפסה"מ ה"ג פרים ושעירים הנשרפים יש בהם ספק אם הלינה והיציאה קודם שיגיע זמנם לצאת פוסל כו' לפיכך פוסלין אותו להחמיר וישרפו בעזרה ע"ש ויש לעיין כיון דהוי ספק לישרפינהו חוץ לג' מחנות דאם הם כשרים יעלו שם למצותן ואם לאו מאי איסור יש במה ששורפין חוץ לג' מחנות והנה בזבחים (פ"ב ע"א) אמרינן ריה"ג אומר כל הענין כולו אינו מדבר אלא בפרים ושעירים הנשרפים לשרוף פסוליהן אבית הבירה ולעמוד בל"ת על אכילתו כו' וכתב רש"י ז"ל ואמר קרא שאם אירע בהן פסול ישרפו אבית הבירה בעזרה ולא חוץ לג' מחנות כמצותן כדכתיב בהאי קרא בקדש באש תשרף שתהא שריפתה בקדש עכ"ל ויש לחקור אם בא הכתוב לאסור לשרוף בפסולים חוץ לג' מחנות כמו בקדשים הנקרבין דאסור להקריב פסולים ה"נ באותן שמצותן חוץ לג' מחנות ג"כ בא הכתוב לאסור לשרוף שם פסולים או ליכא איסור בשריפה חוץ לג' מחנות רק דמצוה לשורפן בעזרה כמו שאר קדשים פסולים דמצוה לשורפן בעזרה כדאמרינן בפסחים (פ"ב ע"ב) ובא הכתוב כאן שאף בשר פרים הנשרפים שאינן בני הקרבה ג"כ מצוה לשרוף פסוליהם בעזרה וכן נראה יותר מדנקט קרא דבקדש באש תשרף דזהו קרא דמפקינן מיניה בפסחים שם לכל הפסולים שמצוה לשורפן בעזרה והנה אי נימא דבא הכתוב לאסור שריפתן חוץ לג' מחנות אתי שפיר דברי הרמב"ם ז"ל בפשוטו דמספק אסור לשורפן חוץ לג' מחנות דשמא פסולים הם ואי נימא דהוי רק מצוה לשורפן בפנים כשאר פסולי קדשים א"כ הכא בספק פסולין דהוי ספק אי מצותן לשורפן חוץ לג' מחנות או מצותן לשורפן בפנים זה דשורפן דוקא בפנים צ"ל משום כיון דהם בעזרה אין להוציאם מספק וישרפו במקום שהם אך מהרמב"ם ז"ל משמע דאפילו אם אינן כבר בעזרה ג"כ מכניסין אותן ושורפן בעזרה וא"כ נימא מאי חזית דישרפו בפנים ישרפו חוץ לג' מחנות כיון דהוי ספק במקום שריפתן
והנה בזבחים (ק"ד ע"ב) אמרינן לתנא דבי לוי דזה דפסולי פרים הנשרפים נשרפין בעזרה הוא דוקא באירע בהן פסול קודם יציאתן בין קודם זריקה בין לאחר זריקה אבל אם נולד בהם הפסולה ביציאתן נשרפין בהר הבית ע"ש ויש, לעיין בטעמו של דבר דאם אירע בהן פסול לאחר יציאתן מעזרה דאין שורפין אותן בעזרה דהא לא אשכחן קרא ע"ז שלא ישרפו בעזרה ונראה דאין זה דין מיוחד בפרים הנשרפים רק בכל ק"ק אשכחן פלוגתא בפ' בתרא דשקלים בנטמאו בפנים או שנטמאו בחוץ אם נשרפין בפנים או בחוץ ואפלגו תנאי התם וקי"ל התם כר"ע דמקום טומאתו שם שריפתו ואם נטמא בפנים שורפין אותו בפנים ואם נטמא הבשר בחוץ שורפין אותן בחוץ ואין מכניסין אותם לפנים משום דאין מכניסין טומאה לפנים [ועיין בהמפרשים ז"ל ובהירושלמי שם] וא"כ בפרים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול לאחר יציאתן אין להכניסן לפנים לשריפה משום דפרים ושעירים הנשרפים שמטמאין את מוציאיהם טומאה חמורה הן עצמן מטמאין טומאת אוכלין בלא הכשר שרץ כדאמרינן בזבחים (ק"ה) א"כ אין להכניסן לפנים לשריפה דלאחר שיצאו מהעזרה דינן כשאר בשר טמא דאין להכניסן לפנים משום שריפת קדשים פסולים ואע"ג דמשמע מהירושלמי יומא (פ"ו ה"ו) דאף בעודן בעזרה כבר י"ל טומאת אוכלין כיון דסופן לטמא טומאה חמורה דכל שהגיע זמנן לצאת כבר נחתא להו טומאה מ"מ ל"ד לבשר ק"ק שנטמא בפנים דשריפתן בפנים דהתם דשריפתן היא בשביל טומאתן א"כ כיון שנטמאו בפנים כבר חל עליהן דין שריפה בפנים ואפילו יצאו אח"כ אבל הכא דבשביל טומאתן אין לשורפן דאין נפסלין משום זה רק שאירע להם איזה פסול אחר יציאתן א"כ דין שריפה חל עלייהו בחוץ וכיון דטמאים הם אין להכניסן לפנים לשריפה. והנה הרמב"ם ז"ל פ"ז מעה"ק ה"ג כתב דאם יצאו קודם שהגיע זמנם לצאת נשרפין בעזרה ורק אם יצאו כשהגיע זמנם לצאת אז נשרפין בחוץ ע"ש ולפ"ז אתי שפיר כיון דזה דאירע בהם פסול לאחר יציאה דנשרפין בחוץ הוא משום דאין מכניסין בשר טמא לפנים לשריפה וכדאמרינן בשקלים א"כ זה דוקא אם יצאו לאחר שהגיע זמנן לצאת דאז כבר הם טמאים טומאת אוכלין אבל קודם שהגיע זמנם לצאת דעדיין לא נחתא להו טומאה שפיר שורפין אותם בפנים כשאר קדשים פסולים שנשרפין בפנים (בההיא דשקלים בבשר שנטמא בחוץ איכא למ"ד דאף אם נטמא בולד הטומאה בחוץ ג"כ נשרפים בחוץ ואמרינן עלה בירושלמי שם דולד הטומאה היינו טומאה דדבריהם ע"ש ויש לעיין אי ס"ל דגזרו טומאה על היוצא א"כ לעולם ביוצא הו"ל נטמא בולד הטומאה בחוץ א"כ אמאי נשרפין בפנים דהא קי"ל דיוצא נשרף בפנים כשאר פסולים]:
והנה בזבחים שם אמר ר"נ אמר רבא"ב ג' בית הדשנין הן בית הדשן גדול היה בעזרה ששם שורפין פסולי ק"ק ופרים ושעירים הנשרפין שאירע בהם פסול קודם זריקה ובית הדשן אחר היה בהר הבית ששם שורפין פרים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול אחר זריקה ע"ש ופליג אתני דבי לוי דאזלינן בתר יציאה ונראה טעמו דר"נ באירע בהם פסול אחר זריקה אפילו בפנים דנשרפין בחוץ משום דבשר פרים הנשרפין אינו דומה לשאר ק"ק דנשרפין כל פסוליהן בעזרה דכיון דסופן לצאת הרי הן כבשר קק"ל דנשרפין פסוליהם חוץ לעזרה דאין העזרה מקומן וקודם זריקה כיון דעדיין לא הגיע זמנם לצאת דהגיע זמנם לצאת היינו לאחר זריקה כמ"ש רש"י ז"ל (ק"ד ע"ב) חשיב העזרה מקומן ומש"ה נשרפין בעזרה ובגמרא שם איבעי לן אי יציאה מועלת בפרים הנשרפים קודם שהגיע זמנן לצאת ע"ש אלמא דקודם שהגיע זמנן לצאת מחיצת העזרה היא מקומן ונראה דאף בשר קק"ל כן בנולד בהם פסול קודם זריקה דנשרפין בפנים ובבשר קק"ל שנפסלו לאחר זריקה קודם הפשט ונתוח יש לחקור אם נשרפין בפנים כיון דגם האימורים נפסלו דשריפתן לעולם בפנים אם מנתחין אותם לאחר שנפסלו ומוציאין האימורים ושורפו בפנים והבשר מוציאין ושורפין בחוץ או שורפין אותן אגב אימוריהם בפנים]:
ובעיקר מ"ש רש"י ז"ל דהגיע זמנן לצאת היינו לאחר זריקה יש לדון אמאי אינו יכול להוציאם קודם זריקה אי הטעם משום דהדם חשיב מתיר לשריפת פרים והנה בירושלמי יומא פ"ו ה"ז איבעיא לו בנאבדו האימורים של פרים הנשרפים אם יכול לזרוק הדם על הבשר ומסקינן כיון דאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אינו זורק עליהם את הדם מיהו אפשר דלעולם חשיב הדם מתיר לשריפת פרים מיהו לענין שיהא יכול לזרוק עליהם את הדם לא סגי במה שהדם מתיר עליהם ובעינן דוקא שיהא בהם אכילת אדם או אכילת מזבח מיהו ממתני' זבחים (מ"ג ע"א) משמע דלא חשיב הדם מתיר לשריפת פרים דחשיב התם כל מה שהדם מתיר בקרבנות העולה דמה מתיר בשרה למזבח ועורה לכהנים כו' ובפרים הנשרפים קתני התם פרים ושעירים הנשרפים דמן מתיר את אימוריהם ליקרב ולא קתני ואת בשרן לשריפה ואין לומר ג"כ הטעם דמש"ה אי אפשר להוציאן קודם זריקה משום דסדרן מעכב דזה אפשר לומר רק ביוה"כ דכתיב בה חוקה וסדר העבודות מעכב כמו שהם כתובים בקרא אבל בשאר פרים ושעירים הנשרפים ל"ש זה ודוחק ג"כ לומר הטעם משום דצריך להוציא קודם את האימורים ואין הפשט ונתוח קודם זריקה דרש"י ז"ל בזבחים (ק"ג ע"ב) כתב הטעם דאין הפשט קודם זריקה דאסור להשהות הדם כ"כ א"כ אפשר דזה שייך רק בשאר קרבנות דא"י להוציא האימורים בלא הפשט אבל בפרים ושעירים הנשרפים דמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מעה"ק הי"ח דמוציא האימורים בלא הפשט כלל מנ"ל דא"י להוציא האימורים קודם זריקה ועוד כיון דרק הטעם דאינו רשאי להשהות כ"כ הדם והיינו רק דאינו רשאי להמתין בזריקת הדם אבל יכול תיכף לאחר קבלת הדם להתחיל בהוצאת האימורים ולהוציא הפרים לחוץ א"כ הזריקה עצמה אינה מעכבת כלל בהוצאת הפרים א"כ מה שייך דקודם זריקה לא נראו להוצאה וצ"ע: