מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן יט · ה
אמרינן בפ' התודה ע"ח ע"ב דתודה ששחטה שלא לשמה לא קדוש הלחם ומפקינן לה, התם מקרא מדכתיב זבח תודת מלמד שאם שחטה שלא לשמה לא קידש הלחם ופי' רש"י ז"ל זבח תודה משמע זבח לשם תודה שצריך לשוחטו לשמו עכ"ל והנה יש לחקור בשוחט תודה לשם תודת חברו דאמרינן בזבחים ז' דלא עלתה לבעליה לשם חובה דחשיב שינוי קודש אי כה"ג קדוש הלחם אי זה דאמרינן דשחטה שלא לשמה לא קדוש הלחם הוא דוקא בשוחט תודה לשם שלמים שאינם טעונים לחם ובעינן זביחה לשם תודה דמפקינן לה מקרא אבל בשוחט לשם תודת חברו הא תודה לשם תודה נשחטה ואע"ג דחשיב שינוי קודש לענין דלא עלו לבעלים לשם חובה מ"מ לענין קידוש הלחם כל שנשחטה לשם תודה קדוש הלחם או אפשר כיון דלא עלתה לבעליה לשום חובה חשיב כמו מותר תודה דאינה טעונה לחם והוי כמפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה דמתכפר באיזה שירצה והשניה אינה טעונה לחם כיון דאינו מתכפר בה אינה טעונה לחם וליכא למימר דהכא תהא טעונה לחם מדין תודת נדבה ומשום נהי דאינו מתכפר בה דלא עלתה לבעליה לשום חובה מ"מ בשוחט שלא לשמו דלא עלה לבעלים לשם חובה אמרינן אם כאשר נדרת עשית יהיה נדר ואם לאו יהא נדבה ותודת נדבה ג"כ הרי טעונה לחם דזה דוקא במתנדב תודה לכתחילה אבל תודת נדבה שנעשית ע"י מחשבת הכהן אינה טעונה לחם דחשיב מותרות דאתו לה מעלמא וכדאמרינן בזבחים ט' בפסח ששחטו לשם תודה דפרכינן דנהוי תודה למאי נ"מ להטעינה לחם ואמרינן מי איכא מידי דמותר תודה עצמה לא בעי לחם ואילו מותר דאתיא לה מעלמא בעי לחם ע"ש אלמא מה שנעשית תודה ע"י מחשבת הכהן חשיב מותרות דאתו לה מעלמא ואינה טעונה לחם וה"נ בשוחט תודה לשם תודת חברו דלא עלו לבעליה לשם חובה דמדין תודת חובתו אינה טעונה לחם שהרי אינו מתכפר בה ומדין תודת נדבה שנעשית ע"י מחשבת הכהן ג"כ אינו טעון לחם דחשיב מותר דאתו לה מעלמא:
מיהו לפ"ז יש לעיין ל"ל קרא כלל דתודה ששחטה שלא לשמה לא קדוש הלחם תיפוק ליה כיון דאינו מתכפר בה דהא כל הזבחים ששחטן שלא לשמן לא עלו לבעלים לשם חובה א"כ הו"ל כמותר תודה שאינה טעונה לחם וע"כ צ"ל דזה דוקא אם בתחילת ההקרבה אינה ראויה להתכפר בה אבל אם זה שלא נתכפרו הבעלים וטעון תודה אחרת הוא משום מעשה שאירע בהשחיטה לא פקע דין לחם ממנה:
ולפ"ז יש לחקור במפריש ב' תודות לאחריות ושחט את שניהם וקיבל דמם בב' כוסות דמתכפר באיזה מהם שירצה וקדם וזרק דמה של אחת מהן אם השניה טעונה לחם כיון דבשעת שחיטה היתה ראויה להתכפר בה (ולמאן דס"ל במעילה ז' במפריש ב' אשמות לאחריות ושחט את שניהם וקיבל דמם בב' כוסות כו' דחשיבא חד גופא אפשר דה"נ כאן ולחם אחד עולה לשתיהם]: