מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן יז · ח
והנה בפסחים פ"ב ע"ב אמרינן דשריפת קדשים פסולים הלכתא גמירא לה ולאו דוקא פסולו בגופו אלא אף פסול בדם כדאמרינן התם לן דמה נשפך דמה קי"ל בשריפה ואע"ג דטעון עיבוד צורה מ"מ דין שריפה חל עליהן תכף וכמ"ש בתוס' שם לעיל ד"ה בשלמא דאצטריך הלכתא דלא לעביד להו קבורה קודם שיהא נותר דתכף חל עליהם דין שריפה ואסור לקוברן וצריך להמתין עד שתעובד צורתו וישרפו וא"כ העיבוד צורה שלהן הוא רק תנאי בשריפתן אבל דין שריפה חל תכף והנה על פסול בבעלים לא שמעינן התם בפסחים דאיכא הלכתא דבשריפה ונראה לומר דבפסול בבעלים דטעון עיבוד צורה התם אין העיבוד צורה רק תנאי בשריפה אלא כל חלות דין שריפה נעשה רק אחר עיבוד צורתו שנעשה נותר דבעיקר יש לדון בקרבן שהקריבו מחוסר זמן בבעלים כגון זב וזבה ומצורע שהקריבו את קרבנותיהם מחוסר זמן דאשכחן דהקרבן פסול וכן במצורע שהקדים חטאתו לאשמו דאמרינן במנחות ה' ע"א דפסול משום מחוסר זמן בבעלים ע"ש מה פסול הוא בהקרבן נהי דהבעלים אין יכולים להתכפר קודם זמנן מ"מ הקרבן עצמו אמאי פסול ואמאי לא יאכל הבשר דהיכא אשכחן דכל שאין הבעלים מתכפרים וא"י להתכפר בהקרבן דהקרבן עצמו יהיה פסול ונראה משום דאמרינן בזבחים כ"ו ע"ב דכל זריקה שאינה מכפרת אינה מתרת בשר באכילה ע"ש וא"כ כיון דכל זריקה שאינה מכפרת אינה יכולה להתיר הבשר חוץ משלא לשמו כיון דנעשית נדבה נמצא שהבעלים מתכפרים בו כשאר נדבה א"כ במחוסר זמן בבעלים כיון שאין הבעלים יכולים להתכפר קודם זמנן אין הזריקה יכולה להתיר הבשר ומש"ה הקרבן פסול ואינו נאכל משום חסרון זריקה וא"כ לפ"ז עדיין אינו פסול כלל אלא שמחוסר זריקה והוי כלפני זריקה ואינו נפסל אלא לאחר שתעובד צורתו ויעשה נותר ואעפ"י שהקרבן אינו ראוי לזריקה מ"מ אין זה פסול ול"ד לנשפך דמה או יצא דמה דהוי פסול על כל הקרבן וטעון שריפה דהתם הדם נפסל או נאבד וליכא דם וע"י זה נפסל הבשר עצמו משום דאם אין דם אין בשר כדאמרינן בפסחים ע"ז ע"א אבל בפסול בבעלים דאיכא דם והדם כשר רק דאי אפשר לזרוק משום דאין הבעלים ראוים עתה לכפרה אין זה פסול בדם וחשיב יש דם והוי כמו שחט סמוך לשקעה"ח דג"כ הדם אינו ראוי לזריקה כדאמרינן במעילה ו' ומ"מ אין זה פסול דסיבה אחרת גורמת שאי אפשר לזרוק וא"כ בשחט מחוסר זמן בבעלים וכיוצא בו שהעיכוב בבעלים אינו נפסל הבשר לשריפה רק אחר עיבוד צורה:
ובזה מתיישב קושית התוס' זבחים ק"ג ע"ב ד"ה ומודה על הא דאמרינן בב"ק גבי נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה דאם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם זכו מה שבידם ופרכינן למאי חזי אשם פסול הוא אמר רבא לעורו והקשו בתוס' הא הכא הפסול נולד קודם זריקה וקודם הפשט ולכ"ע העור הולך אחר הבשר ונשרף העור עם הבשר ע"ש ולפמ"ש ניחא דזה דאמרינן דהקדים אשמו לגזילו תעובד צורתו ויצא לבית השריפה [כדאמרינן בתוספתא פסחים שהביאו התוס' שם] הוא משום דקודם שהביא גזילו אין הבעלים ראוים לכפרה והוי מחוסר זמן בבעלים ומש"ה טעון עיבוד צורה אמרינן בתוספתא דתעובד צורתו כשאר פסול בבעלים ולפמ"ש דכל פסול בבעלים הפסול בהקרבן הוא רק לאחר שתעובד צורתו ויעשה נותר וא"כ נולד הפסול בהקרבן לאחר הפשט ואיכא למ"ד בכה"ג דעורה לכהנים כדאמרינן בזבחים שם [ואע"ג דהזריקה אינה מכפרת ואינה מתרת בשר באכילה מ"מ לגבי עור מהני כמו נפסל הבשר דאמרינן שם ק"ד ע"א לר"י דאין הזריקה ואינה מתרת הבשר היכא דליכא כזית בשר, ומ"מ מהני לעור לפי פי' רש"י ז"ל שם]:
[אמרינן בזבחים ק"ג ע"ב דלחטאת ואשם לא אצטריך קרא דעורותיהן לכהנים משום דכ"מ העור הולך אחר הבשר דפרים הנשרפים הם ועורותיהם נשרפים חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור מתנה לכהן רצו מפשיטין אותן לא רצו אוכלין אותן ע"ג עורן כו' אבל עולה נאמר בה והפשיט את העולה כו' יכול לא יהו הכהנים זכאים בעורה ת"ל כו' ומזה נראה דרק בעולה יש על העור דין מיוחד אבל חטאת ואשם לא נפקא מכלל בשר דהעור הולך אחר הבשר ואם רצו אוכלין הבשר אגב העור ומזה נראה לומר דזה דאמרינן בזבחים ק"ג ע"א גבי מתפיס קדשי מזבח לב"ה דאפילו למ"ד דלא תפיס מדאורייתא הנ"מ בשר אבל עור תפיס ע"ש הוא דוקא בעולה דהעור תפיס מדאורייתא דיש דין מיוחד על העור דטעון הפשט והבשר למזבח והעור מתחלק לכהנים ובזה אמרינן דקודם שחיטה נשאר עדיין זכות להבעלים בהעור ויכולים להקדישו אבל בחטאת ואשם דהעור הולך אחר הבשר ואינו טעון הפשט כלל ורצו הכהנים אוכלין הבשר אגב עורן ליכא על העור דין מיוחד דאינו חלוק מבשר וכמו דהבשר אינו יכול להתפיס מדאורייתא לב"ה ה"נ העור דאינו חלוק מהבשר]: