מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן יד · ז
וכפרת הבעלים תלויה באכילת כהנים כדאמרינן בפסחים נ"ט דכ"כ דלא אכלי כהנים בשר לא מתכפרי הבעלים דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם כו' ובתוס' שם העלו דכל כמה דהבשר קים לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו ואם אבד הבשר או שנפסל מתכפרי בעלים ע"ש והנה בזה אתי שפיר מה שהקשו תוס' חגיגה כ"א ע"א על הא דאמרינן בעירובין האשה שהיתה עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב ואמאי צריכה להמתין עד לערב הא מחוסרי כפרה א"צ הערב שמש וכתבו שם דמש"ה אסורה עד לערב משום דשמא עדיין לא הקריבו את קרבנה והקשו דאכתי מן תמיד של בין הערבים ואילך תשתרי שהרי ודאי כבר הקריבו קרבנה שאי אפשר להקריב אח"כ משום עשה דהשלמה ע"ש ונראה לומר דמש"ה אסורה לאחר התמיד משום דשמא לא אכלי הכהנים עדיין הבשר וטהרתה תלויה באכילת בשר כדאמרינן בפסחים שם וזה דמותרת לערב אפשר דקים לן דלא מתעצלי הכהנים באכילתן עד לערב:
והנה שעיר הנעשה בחוץ כיון שהוא חטאת הנאכלת לכאורה ג"כ לא מתכפרי הציבור עד אכילת הכהנים היינו לערב למוצאי יוה"כ ולפ"ז יקשו התוס' שבועות י"ג ע"ב שהקשו שם כיון דיוה"כ לבד מכפר ל"ל שעיר המשתלח לכפר ותי' דהשעיר מכפר מיד ויוה"כ אינו מכפר אלא עד שתחשך ע"ש וא"כ תקשה ל"ל שעיר הנעשה בחוץ לכפר כיון דיוה"כ מכפר והכי ליכא למימר דהשעיר מכפר מיד דאדרבה יוה"כ מכפר תכף משתחשך והשעיר אינו מכפר אלא לערב משיאכלו הכהנים הבשר ואפשר דבקרבנות ציבור ליכא דין דהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרים ודוחק:
ועוד יש לעיין מהא דאמרינן בעירוכין ז' היוצא ליהרג מזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו ודוקא כשזבחו זבוח אבל אין זבחו זבוח אין נזקקין לו מפני עינוי הדין עד שישחט ויזרק הדם ע"ש וכי זבחו זבוח נמי כיון דלא מתכפר עד אכילת כהנים א"כ צריך להמתין עד שיקטרו האימורים ויאכלו הבשר ואיכא עינוי הדין ואפשר כשאוכלים הכהנים הבשר הכפרה חלה למפרע א"כ הכא כיון שיאכלו הכהנים אח"כ הבשר אחר שיהרג תהיה הכפרה למפרע משעת זריקת הדם משא"כ בההיא דפ' תמיד נשחט דשם לא יתאכל הבשר כלל כיון דלא מקטרי האימורים עד למחר והבשר אינו נאכל אלא ליום ולילה ורק כשנפסל הבשר מתכפרי הבעלים כמ"ש התוס' ואותה הכפרה חלה רק בשעה שנפסל הבשר אבל אם אוכלים הבשר הכפרה חלה למפרע משעת זריקה דאכילת הבשר הוי רק תנאי ובזה אתי שפיר כל מה שהקשינו לעיל וצ"ע בזה: