מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן יד · ה
ובכור בע"מ נאכל בתוך שנתו כמו תם ובבכורות כ"ו ע"ב מפקינן לה מקרא ואם לא אכלו בתוך שנתו עובר עליו בבל תאחר כדאמרינן בר"ה והנה יש לעיין ע"ז דמשמע שיש מצות אכילה על בכור בע"מ וצריך לאוכלו דוקא בתוך שנתו וקשה הא אמרינן דבכור בע"מ מאכילין אותו אפילו לעכו"ם ואיך מקים מצות אכילה ואין לומר דהמצוה היא רק שיאכל הבשר בתוך שנתו ואכילת עכו"ם חשיבא ג"כ אכילה דהא אף לכלבים מותר להאכילו כמ"ש בתוס' זבחים ע"א ע"ב ד"ה טריפה ודוחק גדול דאף אכילת כלבים חשיבא אכילה כדאשכחן גבי מחשבת פיגול דכתיב אם האכל יאכל ואמרינן דאם חישב שיאכלוהו כלבים הוי פיגול דאכילת כלבים חשיבא אכילה דכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים דהתם כתיב אם האכל יאכל אף אכילת כלבים במשמע אבל הכא מפקינן מלפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה ודאי אין אכילת עכו"ם וכלבים במשמע] וע"כ נראה לומר דמצות אכילה ליכא כלל בבכור בע"מ ורק מצוה שישחטנו בתוך שנתו שיהא ראוי לאכילה וע"ז איכא בל תאחר דבכור בע"מ מחיים בקדושתיה קאי דאסור בגיזה ועבודה וממון גבוה הוא אבל משנשחט פקעה מיניה קדושתיה לגמרי כמ"ש תוס' ב"ק י"ב ע"ב ד"ה ואם ודייקו מזה דבכור בע"מ מאכילין אותו אפילו לעכו"ם ולכן נראה דזה דבבכור בע"מ איכא בל תאחר הוא רק שישחט בתוך שנתו אבל כיון שנשחט דפקעה קדושתיה מיניה לא שייך בו תו בל תאחר ואף דלכאורה הוא דוחק דהא קרא לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה כתיב ומשמע דעל אכילה קאי שיהא בתוך שנתו אך נראה ראיה לזה ממ"ש רש"י ז"ל ותוס' בכורות כ"ח ע"א על הא דאמרינן שם בנולד בו מום לאחר שנתו דמפני השב אבידה לבעלים אמרו רשאי לקימו ל' יום וכתבו רש"י ז"ל ותוס' דאם ישחטנו מיד יסרח הבשר ומשמע דאם לא היה נסרח הבשר היה יכול לשוחטו בתוך שנתו ולהשהות הבשר אח"כ ע"ש ומוכח דרק אשחיטה קפדינן דתהיה בתוך שנתו:
ובתמורת בכור דג"כ נאכל במומו לבעלים יש לחקור אם ג"כ מצוה לאוכלו בתוך שנתו ולכאורה כיון דבכור ומעשר תמורותיהן כיוצא בהן אין חילוק ובזה יש ליישב מה שהקשו בתוס' זבחים ע"ה ע"ב ד"ה בכור על הא דאיבעי לן תמורת בכור מהו שיפדה והקשה לענין מה תועיל הפדיון ע"ש ולפ"ז י"ל דיועיל הפדיון שלא יצטרך לאוכלו בתוך שנתו ולא יעבור עליו בבל תאחר [עוד י"ל נפקותא לענין שיחשב ממון בעלים ויוכל לקדש בו את האשה דהא כתבו התוס' בב"ק ובתמורה דלרבנן אף בכור בע"מ ממון גבוה הוא ובזה נ"מ בין בכור בע"מ לפסולי המוקדשין שנפדו ע"ש א"כ אם יהיה לתמורת בכור פדיון יהיה כשאר פסולי המוקדשין שנפדו ויהיה ממון בעלים]: