אור ברסלב
מקדש דוד חלק א סימן יב › ד

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן יב · ד

ג

ובעיקר הפלוגתא אי אשם מצורע מעכב דס"ל להרמב"ם ז"ל דאשם מצורע אינו מעכב שכתב בפ"י מהל' נזירות בספק מצורע מוחלט כו' דמביא צפרים וחטאת העוף על הספק ואשם ועולה אין מעכבין במצורע וכתב הלח"מ שם דכן הוא דעת התוס' בנזיר ס"פ כ"ג דלרבנן אשם מצורע אינו מעכב והקשה הלח"מ שם מההיא דפ' תמיד נשחט ופ' האומר משקלי עלי דאמרינן לר"י בנו של ריב"ב כשם שחטאתו ואשמו מעכבין כך עולתו מעכב וכתב לתרץ דרק ר"י בנו של ריב"ב ס"ל הכי אבל לרבנן כשם שעולתו אינו מעכב כך אשמו אינו מעכב והקשה שם הלח"מ אי אשם במצורע אינו מעכב א"כ אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל דכל חייבי אשמות אין ממשכנין אותן חוץ מאשם מצורע כיון דאינו מעכב ממשכנין אותו ותי' דהרמב"ם ז"ל לשון הש"ס נקט ובאמת אשם מצורע ממשכנין אותו ע"ש:

והנה לבד הקושיות שהקשה הלח"מ על הרמב"ם ז"ל יש עוד להקשות מההיא דפ"ג דזבחים דאמרינן שאין המצורע יכול ליכנס לפנים עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו ומוכח דהאשם מעכבו מליכנס למקדש ואמרינן עוד ביומא ובנזיר בש"א מצורע שאין לו בהן יד אי"ל טהרה עולמית ומוכח דהאשם מעכב טהרתו והתם לאו ר"י בנו של ריב"ב קאמר לה מיהו ההיא דאי"ל בהן יד אפשר לומר נהי דהאשם אינו מעכב מ"מ ראוי לאשם בעינן ודוחק]:

ונראה לענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל דלעולם החטאת הוא המטהר ולא האשם וזה דאמרינן בכל הנך דוכתי דהאשם מעכב הוא משום דאמרינן במנחות ה' דהקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובד צורתו ויצא לבית השריפה היינו אם הקדים חטאת לאשם החטאת פסול דהסדר מעכב דזאת תהיה תורת המצורע כתיב ואף אם רק שחט את החטאת ושחיטה לאו עבודה היא מ"מ פסול משום מחוסר זמן כדאמרינן התם וא"כ י"ל הטעם דאם הקריב החטאת ולא האשם דלא נטהר הוא משום דהחטאת פסול ולא משום דהאשם מטהר דבעינן כסדר ומש"ה אמרינן ג"כ בזבחים דאין המצורע יכול ליכנוס לשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו ואתי שפיר נמי ההיא דאי"ל בהן יד אי"ל טהרה עולמית וניחא שפיר נמי מה שלא כתב הרמב"ם ז"ל דאשם מצורע ממשכנין אותו דודאי אין ממשכנין אותו כיון דקודם האשם אינו יכול להביא החטאת א"כ א"צ למשכנו (ומ"ש הלח"מ דהרמב"ם שייר ולעולם ס"ל דאשם מצורע ממשכנין אותו קשה הא הרמב"ם ז"ל בעצמו פסק דאם הקדים חטאתו לאשמו כו' יצא לבית השריפה א"כ ל"ל למשכנו הא אי אפשר לו ליטהר קודם שיביא אשמו וכיוצא בו אמרינן בעירוכין גבי עולת יולדת אי לאו למקראה הקדימה הכתוב לא היו ממשכנין אותה אע"ג דמטהרת בחטאת ולא בעולה משום דאי אפשר לה להביא חטאתה קודם עולתה] והיינו שאין האשם מטהר רק חובה להביאו כשאר קרבנות חובה וסידרן מעכב דכל כמה שלא הביא חובת אשמו אינו יכול ליטהר בחטאתו אך זה שייך רק היכא דמחויב להביא אשם אז שייך דסידרן מעכב אך מצורע מספק דאינו מחויב להביא אשם דאין אשם בא על הספק רק חטאת חייב להביא דחטאת העוף באה על הספק א"כ הכא לא שייך לומר דהאשם מעכב החטאת כיון דהאשם עצמו אינו מטהר וליכא למימר ג"כ דהסדר יעכב דזה שייך רק אם מחויב להביא שתיהם דזה דמצורע ספק אינו מביא אשם אינו רק משום דאי אפשר לו להביא מספק רק מספק אינו מחויב כלל להביא דהא אפילו עולה דיכול להביא מספק ג"כ אינו מחויב להביא כמ"ש התוס' בנזיר שם ובלח"מ שם דמספק ליכא חיוב קרבן כלל ורק חטאת מחויב להביא דחטאת העוף באה על הספק א"כ ליכא הכא רק חיוב חטאת ולא שייך סדר ונתיישבו בזה דברי הרמב"ם ז"ל מכל מה שהקשינו מיהו מב' מקומות עדיין יש להקשות דאמרינן בפ' כל התדיר צ' ע"ב כל החטאות קודמות לאשמות חוץ מאשם מצורע משום שבא להכשיר ומוכח מזה דהאשם מכשיר וכן מעירוכין וכריתות בפלוגתא דר"י ור"ש במצורע עני והעשיר אי הולכין אחר החטאת או אחר האשם ואמרינן שם דשניהם מקרא אחד דרשו אם לא תשיג ידו בטהרתו מר סבר דבר המכפרו שהוא החטאת ומ"ס דבר המכשירו שהוא האשם ומוכח דהאשם מכשירו:

מיהו מתוס' מנחות ה' נראה ג"כ דס"ל דהמטהר הוא החטאת שהקשו על הא דאמרינן שם בהקדים חטאתו לאשמו דפסול משום דהוי מחוסר זמן א"כ ל"ל קרא דחוקה ביוה"כ דסידרן מעכב תיפוק ליה דאם הקדים הו"ל מחוסר זמן וכתבו ז"ל וי"ל דדוקא בהדי מצורע חשיב מחוסר זמן במה שעדיין לא הגיע זמן טהרתו אבל סדר עבודת יוה"כ דלכפרה לא חשיב מחוסר זמן עכ"ל ונראה מזה דס"ל להתוס' דהמטהר הוא החטאת רק כל כמה דלא קרב אשמו עדיין לא הגיע זמנו ליטהר ואי מקריב חטאתו קודם אשמו הרי המצורע מחוסר זמן והוי כמו קודם תגלחתו וספירתו דעדיין אינו ראוי לטהרה וכ"כ הש"מ שם בכוונת התוס' וז"ל דמחוסר זמן שייך בדבר הבא להכשיר או להתיר דעדיין לא הגיע זמנו שיועיל דבר זה להכשירו או להתירו ע"ש היינו שהמכשיר הוא החטאת רק האשם מעכבו מליטהר והנה מה שהקשה הש"מ שם מיולדת שאם הקדימה עולתה לחטאתה כשר אע"ג דלהכשיר בא ותי' דשאני התם דכתיב העולה ע"ש וק"ל הא ביולדת רק החטאת מכשיר ולא העולה כדאמרינן בת"כ ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ה' ועיין בכ"מ שם וכן אמרינן בירושלמי סוטה פ"ב הלכה א' דהעולה אינו מעכב כלל מלאכול בקדשים וכן מוכח להדיא מעירוכין כ"א דעולת יולדת צריך למשכנה לפי שאינו מעכב א"כ בהקריבה עולתה קודם חטאתה מה שייך לומר דהחטאת תעכב העולה מלהכשיר דכל כמה דלא קרבה חטאתה לא תכשיר העולה דהעולה אינה באה כלל על הכשר ועולת יולדת אינה באה רק לכפר כדאמרינן במנחות ד' ע"ב ועיין ברש"י ז"ל שם] וא"כ לא קשה תו מההיא דפ' כל התדיר דאמרינן דאשם מצורע בא על הכשר דהכונה שמכשיר המצורע לקבל טהרה אבל הטהרה היא בהחטאת וכן בתוס' עירוכין י"ז ע"ב ד"ה ר"י ג"כ נראה דהאשם הוא המכשיר להקריב החטאת ע"ש וא"כ י"ל כמ"ש דכל המטהר הוא רק החטאת והאשם הוא חיוב בעלמא שחייב להביא אשם ופריעת חובת אשמו מעכבו מליטהר וכמו באשם גזילות דאמרינן בב"ק דאם הביא אשמו עד שלא הביא גזילו פסול ויצא לבית השריפה ובתוספתא פסחים פ"ד תני להו בהדי הדדי הביא אשמו קודם גזילו לא יהא אחד ממרס בדמו כו' וכן מצורע שהביא חטאתו קודם אשמו לא יהא אחד ממרס בדמו כו' וי"ל דשניהם טעם אחד הוא וכמו בהביא אשמו עד שלא הביא גזילו דכל כמה שלא הביא חיוב גזילו אינו ראוי לכפרה ובב"ק ק"י ע"ב איבעי לן אי כסף מכפר מחצה ואי אמרינן דכסף אינו מכפר כלל מ"מ מעכב הוא את האשם מלכפר דכל כמה שלא פרע חובת גזילו אינו ראוי לכפרה ה"נ י"ל במצורע דהאשם אינו מטהר כלל רק החטאת הוא המטהר רק כל כמה דלא פרע חובת אשמו אינו ראוי לכפרה א"כ זה שייך רק אם חייב אשם אבל בספק מצורע דאינו חייב אשם כלל שפיר מתטהר בהחטאת כמ"ש ואתי שפיר דברי הרמב"ם ז"ל:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה