מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן יב · ג
וסמיכת אשם מצורע היתה בשער נקנור בחול לפי שאין המצורע יכול לכנוס לפנים מפני שהוא מחוסר כפורים ובזבחים ל"ג ע"א שקלינן וטרינן אי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ומקשינן אי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ותכף לסמיכה שחיטה דאורייתא ליעול לפנים ולסמוך דהא רחמנא אמר ומסקינן דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא וכתב רש"י ז"ל הטעם דסמיכת אשם זה לאו דאורייתא לפי שאינו כשאר אשמות דבא רק להכשיר והתוס' שם הקשו על רש"י ז"ל הא אמרינן ביבמות לפי שמצינו שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבוהן יד ובוהן רגל יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח ת"ל כחטאת כאשם מה חטאת טעון מתן דמים כו' א"כ נילף נמי מהיקשא מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה ע"ש וק"ל הא ע"כ אף חטאת מצורע אינה טעונה סמיכה מדאורייתא דהא ע"כ אף סמיכת החטאת היתה בשער נקנור דהא בשעת סמיכת החטאת ג"כ מחוסר כפורים הוא דהא הזאת דם החטאת מעכבתו וכדאמרינן בזבחים שם שאין המצורע יכול לכנוס לשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו וה"ה בסמיכת העולה למ"ד בר"פ תמיד נשחט דעולתו מעכבתו] וא"כ מה שייך לו דנילף מההיקש לחטאת שיהא האשם של מצורע טעון סמיכה מדאורייתא דהא אף חטאתו אינו טעון סמיכה מדאורייתא והטעם ע"כ ג"כ לפי שבא להכשיר ורק לענין מתן דמים ואימורים שייך לילף מההיקש לחטאת דהא ע"כ אף חטאת של מצורע טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח דלא יצא לדון בדבר החדש שאין בו בוהן יד ובוהן רגל שפיר ילפינן שם מהיקשא לחטאת שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח (וליכא למימר דס"ל להתוס' דבאמת חטאת מצורע טעין סמיכה בפנים ואע"ג שהוא מחוסר כפורים הוא נכנס לפנים דהא למ"ד בזבחים שם הטעם דאשם מצורע אינו סומך בפנים משום גזירה שמא ירבה בפסיעות א"כ האי טעמא ג"כ שייך בסמיכת החטאת דמאי נ"מ בזה בין אשם לחטאת א"כ להאי מ"ד ודאי סמיכת החטאת היא ג"כ בחוץ ולא אשכחן פלוגתא בזה אי סמיכת החטאת הוא בפנים או לא]:
ובמתן בהונות של דם האשם והשמן אע"ג שעדיין מחוסר כפורים הוא מכניסן לפנים ואף אי ביאה במקצת שמה ביאה משום דרחמנא אמר ואשתרי לגביה ביאה במקצת כדאמרינן בזבחים ל"ב ע"ב והנה יש לחקור אם מתן שמן קודם להקרבת החטאת או הקרבת החטאת קודם והנה הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' מחו"כ ה"ב כתב ז"ל ונותן הכהן מן הדם שבכפו על תנוך כו' ואח"כ יקריב חטאתו ועולתו ואחר שיתן הדם על הבהונות נוטל הכהן מלוג השמן כו' והנה מלשון הרמב"ם ז"ל לא נתבאר אם נותן תחילה מתנות השמן על הבהונות או מקריב חטאתו ועולתו מיהו נראה דמתנת הראש ודאי צריך לעשות אחר חטאתו וטולתו כיון דמתנת הראש אינו מעכב כדאמרינן ביומא ס"א ורשאי לאכול בקדשים קודם מתנת הראש כמ"ש בתוס' זבחים ו' ע"ב וכן לכנוס למקדש א"כ אם יקדים מתנת הראש לחטאתו ועולתו שמעכבין אותו מלכנוס למקדש א"כ יהיה מחוסר כפורים בשעת מתנת הראש ויעשה ביאה במקצת בטומאה שמכניס ראשו למתנות הראש ואם יעשה מתנת הראש אחר שהקריב חטאתו ועולתו הרי יכול אז לכנוס לפנים כיון דאין מתנות הראש מעכב ולא יהיה בזה איסור טומאה ע"כ נראה דודאי צריך לעשות מתנת הראש אחר שיקריב חטאתו ועולתו:
והנה במצורע שחל שמיני שלו בעה"פ וראה קרי בו ביום דאמרינן אעפ"י שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס מוטב יבוא עשה שיש בה כרת וידחה עשה שאין בה כרת ומקשינן בזבחים ל"ב ואי ביאה במקצת שמה ביאה איך מכניס ידיו לבהונות אידי ואידי עשה שיש בה כרת הוא ואמרינן דהואיל והותר לצרעתו הותר לקריו והנה לפ"ז יש לעיין איך יעשה מתנות הראש דמתנות הראש לא הותר לצרעתו דיכול לעשותן אחר חטאתו ועולתו דאינו עוד מחוסר כפורים דמתנות הראש לא מעכבות ועכשיו שהוא בעל קרי והוא טבול יום. מחמת קריו איך יעשה ביאה במקצת בטומאה למתנת הראש וצ"ל דלעולם יעשה בלא מתנת הראש כיון דאינו מעכב ואע"ג דסמיכה ג"כ אינה מעכבת ומ"מ כתבו התוס' דאין לעשות לכתחילה בלא סמיכה ובזבחים ו' מדמין לה להדדי סמיכה ומתנת הראש דבתרווייהו מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר וצ"ל דמשום פסח עושין בלא מתנת הראש ורק בה' שנתערבו עורות פסחיהן דאין עושין בלא סמיכה התם שאני דלכל אחד הוא רק ספק אם חייב בפסח וכמה שחילקו התוס' מיהו יש לעיין מה יעשה אז במותר השמן שבכפו כיון שאינו נותן על ראשו הרי יפסל אח"כ בלינה ואין מביאין קדשים לבית הפסול ואין לומר דבשביל שיוכל המצורע לעשות הפסח מביאין קדשים לבית הפסול דהא חזינן בספק מצורע מוחלט דרק לר"ש למחר מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה בשלמים דס"ל דבשביל טהרת המצורע מביאין קדשים לבית הפסול אבל לרבנן אין לו טהרה עולמית לשיטת הראשונים ז"ל דהא שם מעכב [חוץ מהרמב"ם ז"ל דס"ל דלרבנן אשם מצורע אינו מעכב] ואמאי אין לו טהרה עולמית ערב פסח יביא אשם ויתנה בשלמים כדי שיוכל ליטהר ולעשות הפסח ואמאי אינו מביא אז לרבנן אשמו ולוגו ומוכח דלרבנן אין מביאין קדשים לבית הפסול אף כדי לעשות הפסח ואפשר דמצמצם תחילה ונותן רק מעט שמן על כפו שלא יהיה מותר אחר מתן בהונות ואפשר דליכא שיעור ביציקה על כפו ויכול לעשות כל שהוא וצ"ע בזה: