אור ברסלב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן יב

סימן יא

קרבנות מחוסרי כפרה

א

מחוסרי כפרה הם הזב והזבה והיולדת והמצורע וקרבנות כולם חוץ מן המצורע ויולדת עשירה הם קינין ומצורע עשיר מביא ג' בהמות אשם חטאת ועולה ולוג שמן ומצורע עני מביא אשמו ולוג ועופות אחד לחטאת ואחד לעולה וכל החטאות קודמות לעולות ואפילו חטאת העוף של יולדות עשירה קודם לעולת בהמה הבאה עמה ובפ' כל התדיר צ' ע"א אמרינן דזה דהקדים הכתוב עולה לחטאת ביולדת רק למקראה הקדימה הכתוב ויש הרבה פירושים בזה ובתוס' שם ד"ה למקראה פי' ר"ח דהיינו שצריך להקדיש העולה קודם החטאת ואע"ג דבכל מחוסרי כפרה אמרינן במתני' שם פ"ט ע"א דצריך לקרות שם לחטאת תחילה יולדת שאני דגזיה"כ הוא ובתוס' שם הקשו על הר"ח מההיא דעירוכין דאמרינן דעולת יולדת א"צ למשכן מפני שאי אפשר לה להביא חטאתה קודם עולתה ופרכינן והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב ולפי' הר"ח כיון דצריכה לקרות שם קודם לעולתה א"כ אכתי א"צ למשכנה על העולה שהרי צריכה לקרות שם לעולה קודם החטאת ע"ש:

והנה יש עוד להקשות ע"ז מהא דאמרינן בשקלים פ' י"ג שופרות דהיה שם שופר לקיני חובה לזבין וזבות וגם יולדות וכדאמרינן בעירובין ל"ב האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב והכל היו נותנין בשופר אחד כדאמרינן בשקלים שלא היה שם אלא שופר אחד לקיני חובה וקשה איך היו מערבין זו בזו הא אותן קינין של זבין צריך לקרות שם על של חטאת ראשונה כשאר חטאות הבאות עם העולות דצריך לקרות שם על של חטאת ראשונה ואותן של יולדת צריך לקרות שם על של עולה ראשונה וא"כ איך היו מערבין זו בזו [ובההיא דעירובין דאשה שיש עליה זיבה או לידה נותנת מעות בשופר דמשמע דכל אשה יכולה לעשות כן קשה מההיא דסוטה ח' ע"א דאמרינן שם דבשער נקנור היו משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומקשינן שם בגמרא למה צריכה היולדת לעמוד בשער נקנור ואמרינן משום שצריכה להקריב קרבנותיה ואין קרבנו של אדם קרב אא"כ עומד ע"ג ע"ש וא"כ קשה איך נותנת היולדת המעות בשופר הא ע"כ אותן שנותנות בשופר אין עומדות על קרבניהן כדמוכח בשקלים דר"י סבר דלא היה שופר לקיני חובה מפני התערובת שמעות כולן מעורבות יחד ואיך אפשר לה לעמוד על קרבנה וכן מוכח להדיא בעירובין שם שנותנת מעות בשופר וטובלת ואוכלת קדשים לערב לפי שאין ב"ד מתעצלין בו וחזקה דכבר הקריבו קרבנה עד לעי דאינה עומדת על קרבנה וקשה הא אמרינן דצריכה לעמוד על קרבנה בשער נקנור וצ"ע]:

עוד יש להקשות מהירושלמי סוטה פ"ב הלכה א' דאמרינן דבעל מפריש על אשתו קרבן של מחוסרי כפרה כדי שתטהר ויוכל לשמוח עמה וכיון דמעוכב מלשמוח עמה יכול להפריש עליה קרבן ואמרינן שם דאינו מפריש עליה רק חטאת העוף שהיא המעכבתה מלאכול בקדשים אבל לא עולת העוף ע"ש ואם אי אפשר לקרות שם לחטאת העוף קודם עולת העוף א"כ אמאי אין הבעל יכול להפריש עולת העוף שהרי קודם שמפריש עולתה אי אפשר לו להפריש חטאתה וא"כ מעוכב הוא מלשמוח עמה בשביל הפרשה זו ועוד יש להקשות על הר"ח דהא אשכחן בכמה דוכתי דמקריבין קן סתומה ואיך יכולים להקריבו הא אין הקינין מתפרשין או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן א"כ דקן סתומה אינו יכול להתפרש רק בעשיית כהן א"כ הקריאת שם היא בשעת הקרבה ושניהם באים כאחד וכיון דביולדת הקריאת שם צריך להיות תחילה על העולה והקרבה תחילה על החטאת א"כ איך אפשר להקריב קן סתומה ודוחק לומר דזה דמקריבין קן סתומה הוא רק בזבין ולא ביולדות:

ב

ובמצורע האשם בא ראשון כדאמרינן במתני' פ' כל התדיר צ' ע"ב כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות חוץ מאשם מצורע ואחר החטאת בא העולה ככל החטאות שבתורה שהם קודמות לעולות והאשם ב' כהנים מקבלים את דמו אחד ביד ואחד בכלי זה שבכלי זורק את הדם ככל אשמות וזה שמקבל ביד נותן על בהונות המצורע והלוג של המצורע נותן ממנו מתן ז' על הפרוכת ומתן בהונות על מקום דם האשם והנה זה דאשם מצורע קודם לחטאת אמרינן בפ' כל התדיר שם מפני שבא על הכשר ופי' רש"י ז"ל שם מפני שבא להכשיר המצורע לקדשים ולביאת מקדש הלכך חשיבות הוא לגביה שטהרה תלויה בו עכ"ל ונראה מדברי רש"י ז"ל דזהו רק משום חשיבות וכמו תדיר וכן מקודש דקדמי מפני שיש בהם חשיבות וא"כ לפ"ז אם הקדים חטאת לאשם כשר דהוי כמו שאר דברים שקודמים משום חשיבות דאם איחרום כשר וקשה דבמנחות ה' ע"א אמרינן הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובד צורתו ויוצא לבית השריפה ואמרינן שם דקודם שהקריב אשמו הוא מחוסר זמן לגבי חטאת אלמא דהוי חסרון בגוף המצורע דכל כמה שלא קרב אשמו עדיין אינו ראוי לחטאת וצ"ע:

ובעולה יש לחקור הא דאמרינן בפסחים נ"ט דאם קרב עולתו קודם חטאתו כשר דכתיב אשר העלה כי אם הקדים עולתו לאשמו ג"כ כשר או לא דאפשר דגזיה"כ הוא רק אם הקדים לחטאתו:

והאשם קודם ללוג ובמנחות ט"ו ע"ב אמרינן דדם האשם מתיר הלוג לבהונות היינו שזריקת דם האשם על המזבח מתיר הלוג לבהונות ובמנחות ה' ע"א אמרינן דאם הקדים מתן שמן למתן דם היינו שהקדים מתן שמן על הבהונות למתן דם על הבהונות צריך לחזור וליתן מתן שמן אחר מתן דם והיינו דלמתן שמן על הבהונות צריך תחילה ב' דברים זריקת דם האשם על המזבח וכן מתן דם האשם על הבהונות ויש לחקור אם צריך ליתן מתן שמן דוקא אחר מתן דם על כל הבהונות או כיון שנתן דם על בוהן אחד יכול לתת עליו שמן והנה רש"י ז"ל במנחות שם כתב דמש"ה הקדים מתן שמן למתן דם פסול משום דבעינן על מקום דם האשם ולפ"ז לכאורה אם כבר נתן מתן דם על בוהן אחד יכול לתת עליו מתן שמן דעל מקום דם היו שם הוא אך מדברי התוס' מנחות ט' ע"א ד"ה עד מוכח להפך שהקשו שם בהקדים מתן שמן למתן דם איך אמרינן דיחזיר וימלא את הלוג הא אף לר"ש לאחר שנתן מתנות אם נשפך הלוג לא ימלאנו ותי' דשאני הכא דהמתנות נעשו בפסול וכתבו אח"כ דלפ"ז אתיא אף כרבנן דס"ל דלאחר שיצק על כפו שוב לא ימלאנו דשאני הכא שהיציקה עצמה היתה בפסול ע"ש ומוכח דס"ל להתוס' דאף יציקה על כפו צריך להיות אחר מתן דם על הבהונות אלמא דלאו טעמא הוא משום דבעינן מתן שמן על מקום דם האשם:

ג

וסמיכת אשם מצורע היתה בשער נקנור בחול לפי שאין המצורע יכול לכנוס לפנים מפני שהוא מחוסר כפורים ובזבחים ל"ג ע"א שקלינן וטרינן אי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ומקשינן אי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ותכף לסמיכה שחיטה דאורייתא ליעול לפנים ולסמוך דהא רחמנא אמר ומסקינן דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא וכתב רש"י ז"ל הטעם דסמיכת אשם זה לאו דאורייתא לפי שאינו כשאר אשמות דבא רק להכשיר והתוס' שם הקשו על רש"י ז"ל הא אמרינן ביבמות לפי שמצינו שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבוהן יד ובוהן רגל יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח ת"ל כחטאת כאשם מה חטאת טעון מתן דמים כו' א"כ נילף נמי מהיקשא מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה ע"ש וק"ל הא ע"כ אף חטאת מצורע אינה טעונה סמיכה מדאורייתא דהא ע"כ אף סמיכת החטאת היתה בשער נקנור דהא בשעת סמיכת החטאת ג"כ מחוסר כפורים הוא דהא הזאת דם החטאת מעכבתו וכדאמרינן בזבחים שם שאין המצורע יכול לכנוס לשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו וה"ה בסמיכת העולה למ"ד בר"פ תמיד נשחט דעולתו מעכבתו] וא"כ מה שייך לו דנילף מההיקש לחטאת שיהא האשם של מצורע טעון סמיכה מדאורייתא דהא אף חטאתו אינו טעון סמיכה מדאורייתא והטעם ע"כ ג"כ לפי שבא להכשיר ורק לענין מתן דמים ואימורים שייך לילף מההיקש לחטאת דהא ע"כ אף חטאת של מצורע טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח דלא יצא לדון בדבר החדש שאין בו בוהן יד ובוהן רגל שפיר ילפינן שם מהיקשא לחטאת שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח (וליכא למימר דס"ל להתוס' דבאמת חטאת מצורע טעין סמיכה בפנים ואע"ג שהוא מחוסר כפורים הוא נכנס לפנים דהא למ"ד בזבחים שם הטעם דאשם מצורע אינו סומך בפנים משום גזירה שמא ירבה בפסיעות א"כ האי טעמא ג"כ שייך בסמיכת החטאת דמאי נ"מ בזה בין אשם לחטאת א"כ להאי מ"ד ודאי סמיכת החטאת היא ג"כ בחוץ ולא אשכחן פלוגתא בזה אי סמיכת החטאת הוא בפנים או לא]:

ובמתן בהונות של דם האשם והשמן אע"ג שעדיין מחוסר כפורים הוא מכניסן לפנים ואף אי ביאה במקצת שמה ביאה משום דרחמנא אמר ואשתרי לגביה ביאה במקצת כדאמרינן בזבחים ל"ב ע"ב והנה יש לחקור אם מתן שמן קודם להקרבת החטאת או הקרבת החטאת קודם והנה הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' מחו"כ ה"ב כתב ז"ל ונותן הכהן מן הדם שבכפו על תנוך כו' ואח"כ יקריב חטאתו ועולתו ואחר שיתן הדם על הבהונות נוטל הכהן מלוג השמן כו' והנה מלשון הרמב"ם ז"ל לא נתבאר אם נותן תחילה מתנות השמן על הבהונות או מקריב חטאתו ועולתו מיהו נראה דמתנת הראש ודאי צריך לעשות אחר חטאתו וטולתו כיון דמתנת הראש אינו מעכב כדאמרינן ביומא ס"א ורשאי לאכול בקדשים קודם מתנת הראש כמ"ש בתוס' זבחים ו' ע"ב וכן לכנוס למקדש א"כ אם יקדים מתנת הראש לחטאתו ועולתו שמעכבין אותו מלכנוס למקדש א"כ יהיה מחוסר כפורים בשעת מתנת הראש ויעשה ביאה במקצת בטומאה שמכניס ראשו למתנות הראש ואם יעשה מתנת הראש אחר שהקריב חטאתו ועולתו הרי יכול אז לכנוס לפנים כיון דאין מתנות הראש מעכב ולא יהיה בזה איסור טומאה ע"כ נראה דודאי צריך לעשות מתנת הראש אחר שיקריב חטאתו ועולתו:

והנה במצורע שחל שמיני שלו בעה"פ וראה קרי בו ביום דאמרינן אעפ"י שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס מוטב יבוא עשה שיש בה כרת וידחה עשה שאין בה כרת ומקשינן בזבחים ל"ב ואי ביאה במקצת שמה ביאה איך מכניס ידיו לבהונות אידי ואידי עשה שיש בה כרת הוא ואמרינן דהואיל והותר לצרעתו הותר לקריו והנה לפ"ז יש לעיין איך יעשה מתנות הראש דמתנות הראש לא הותר לצרעתו דיכול לעשותן אחר חטאתו ועולתו דאינו עוד מחוסר כפורים דמתנות הראש לא מעכבות ועכשיו שהוא בעל קרי והוא טבול יום. מחמת קריו איך יעשה ביאה במקצת בטומאה למתנת הראש וצ"ל דלעולם יעשה בלא מתנת הראש כיון דאינו מעכב ואע"ג דסמיכה ג"כ אינה מעכבת ומ"מ כתבו התוס' דאין לעשות לכתחילה בלא סמיכה ובזבחים ו' מדמין לה להדדי סמיכה ומתנת הראש דבתרווייהו מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר וצ"ל דמשום פסח עושין בלא מתנת הראש ורק בה' שנתערבו עורות פסחיהן דאין עושין בלא סמיכה התם שאני דלכל אחד הוא רק ספק אם חייב בפסח וכמה שחילקו התוס' מיהו יש לעיין מה יעשה אז במותר השמן שבכפו כיון שאינו נותן על ראשו הרי יפסל אח"כ בלינה ואין מביאין קדשים לבית הפסול ואין לומר דבשביל שיוכל המצורע לעשות הפסח מביאין קדשים לבית הפסול דהא חזינן בספק מצורע מוחלט דרק לר"ש למחר מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה בשלמים דס"ל דבשביל טהרת המצורע מביאין קדשים לבית הפסול אבל לרבנן אין לו טהרה עולמית לשיטת הראשונים ז"ל דהא שם מעכב [חוץ מהרמב"ם ז"ל דס"ל דלרבנן אשם מצורע אינו מעכב] ואמאי אין לו טהרה עולמית ערב פסח יביא אשם ויתנה בשלמים כדי שיוכל ליטהר ולעשות הפסח ואמאי אינו מביא אז לרבנן אשמו ולוגו ומוכח דלרבנן אין מביאין קדשים לבית הפסול אף כדי לעשות הפסח ואפשר דמצמצם תחילה ונותן רק מעט שמן על כפו שלא יהיה מותר אחר מתן בהונות ואפשר דליכא שיעור ביציקה על כפו ויכול לעשות כל שהוא וצ"ע בזה:

ד

ובעיקר הפלוגתא אי אשם מצורע מעכב דס"ל להרמב"ם ז"ל דאשם מצורע אינו מעכב שכתב בפ"י מהל' נזירות בספק מצורע מוחלט כו' דמביא צפרים וחטאת העוף על הספק ואשם ועולה אין מעכבין במצורע וכתב הלח"מ שם דכן הוא דעת התוס' בנזיר ס"פ כ"ג דלרבנן אשם מצורע אינו מעכב והקשה הלח"מ שם מההיא דפ' תמיד נשחט ופ' האומר משקלי עלי דאמרינן לר"י בנו של ריב"ב כשם שחטאתו ואשמו מעכבין כך עולתו מעכב וכתב לתרץ דרק ר"י בנו של ריב"ב ס"ל הכי אבל לרבנן כשם שעולתו אינו מעכב כך אשמו אינו מעכב והקשה שם הלח"מ אי אשם במצורע אינו מעכב א"כ אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל דכל חייבי אשמות אין ממשכנין אותן חוץ מאשם מצורע כיון דאינו מעכב ממשכנין אותו ותי' דהרמב"ם ז"ל לשון הש"ס נקט ובאמת אשם מצורע ממשכנין אותו ע"ש:

והנה לבד הקושיות שהקשה הלח"מ על הרמב"ם ז"ל יש עוד להקשות מההיא דפ"ג דזבחים דאמרינן שאין המצורע יכול ליכנס לפנים עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו ומוכח דהאשם מעכבו מליכנס למקדש ואמרינן עוד ביומא ובנזיר בש"א מצורע שאין לו בהן יד אי"ל טהרה עולמית ומוכח דהאשם מעכב טהרתו והתם לאו ר"י בנו של ריב"ב קאמר לה מיהו ההיא דאי"ל בהן יד אפשר לומר נהי דהאשם אינו מעכב מ"מ ראוי לאשם בעינן ודוחק]:

ונראה לענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל דלעולם החטאת הוא המטהר ולא האשם וזה דאמרינן בכל הנך דוכתי דהאשם מעכב הוא משום דאמרינן במנחות ה' דהקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובד צורתו ויצא לבית השריפה היינו אם הקדים חטאת לאשם החטאת פסול דהסדר מעכב דזאת תהיה תורת המצורע כתיב ואף אם רק שחט את החטאת ושחיטה לאו עבודה היא מ"מ פסול משום מחוסר זמן כדאמרינן התם וא"כ י"ל הטעם דאם הקריב החטאת ולא האשם דלא נטהר הוא משום דהחטאת פסול ולא משום דהאשם מטהר דבעינן כסדר ומש"ה אמרינן ג"כ בזבחים דאין המצורע יכול ליכנוס לשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו ואתי שפיר נמי ההיא דאי"ל בהן יד אי"ל טהרה עולמית וניחא שפיר נמי מה שלא כתב הרמב"ם ז"ל דאשם מצורע ממשכנין אותו דודאי אין ממשכנין אותו כיון דקודם האשם אינו יכול להביא החטאת א"כ א"צ למשכנו (ומ"ש הלח"מ דהרמב"ם שייר ולעולם ס"ל דאשם מצורע ממשכנין אותו קשה הא הרמב"ם ז"ל בעצמו פסק דאם הקדים חטאתו לאשמו כו' יצא לבית השריפה א"כ ל"ל למשכנו הא אי אפשר לו ליטהר קודם שיביא אשמו וכיוצא בו אמרינן בעירוכין גבי עולת יולדת אי לאו למקראה הקדימה הכתוב לא היו ממשכנין אותה אע"ג דמטהרת בחטאת ולא בעולה משום דאי אפשר לה להביא חטאתה קודם עולתה] והיינו שאין האשם מטהר רק חובה להביאו כשאר קרבנות חובה וסידרן מעכב דכל כמה שלא הביא חובת אשמו אינו יכול ליטהר בחטאתו אך זה שייך רק היכא דמחויב להביא אשם אז שייך דסידרן מעכב אך מצורע מספק דאינו מחויב להביא אשם דאין אשם בא על הספק רק חטאת חייב להביא דחטאת העוף באה על הספק א"כ הכא לא שייך לומר דהאשם מעכב החטאת כיון דהאשם עצמו אינו מטהר וליכא למימר ג"כ דהסדר יעכב דזה שייך רק אם מחויב להביא שתיהם דזה דמצורע ספק אינו מביא אשם אינו רק משום דאי אפשר לו להביא מספק רק מספק אינו מחויב כלל להביא דהא אפילו עולה דיכול להביא מספק ג"כ אינו מחויב להביא כמ"ש התוס' בנזיר שם ובלח"מ שם דמספק ליכא חיוב קרבן כלל ורק חטאת מחויב להביא דחטאת העוף באה על הספק א"כ ליכא הכא רק חיוב חטאת ולא שייך סדר ונתיישבו בזה דברי הרמב"ם ז"ל מכל מה שהקשינו מיהו מב' מקומות עדיין יש להקשות דאמרינן בפ' כל התדיר צ' ע"ב כל החטאות קודמות לאשמות חוץ מאשם מצורע משום שבא להכשיר ומוכח מזה דהאשם מכשיר וכן מעירוכין וכריתות בפלוגתא דר"י ור"ש במצורע עני והעשיר אי הולכין אחר החטאת או אחר האשם ואמרינן שם דשניהם מקרא אחד דרשו אם לא תשיג ידו בטהרתו מר סבר דבר המכפרו שהוא החטאת ומ"ס דבר המכשירו שהוא האשם ומוכח דהאשם מכשירו:

מיהו מתוס' מנחות ה' נראה ג"כ דס"ל דהמטהר הוא החטאת שהקשו על הא דאמרינן שם בהקדים חטאתו לאשמו דפסול משום דהוי מחוסר זמן א"כ ל"ל קרא דחוקה ביוה"כ דסידרן מעכב תיפוק ליה דאם הקדים הו"ל מחוסר זמן וכתבו ז"ל וי"ל דדוקא בהדי מצורע חשיב מחוסר זמן במה שעדיין לא הגיע זמן טהרתו אבל סדר עבודת יוה"כ דלכפרה לא חשיב מחוסר זמן עכ"ל ונראה מזה דס"ל להתוס' דהמטהר הוא החטאת רק כל כמה דלא קרב אשמו עדיין לא הגיע זמנו ליטהר ואי מקריב חטאתו קודם אשמו הרי המצורע מחוסר זמן והוי כמו קודם תגלחתו וספירתו דעדיין אינו ראוי לטהרה וכ"כ הש"מ שם בכוונת התוס' וז"ל דמחוסר זמן שייך בדבר הבא להכשיר או להתיר דעדיין לא הגיע זמנו שיועיל דבר זה להכשירו או להתירו ע"ש היינו שהמכשיר הוא החטאת רק האשם מעכבו מליטהר והנה מה שהקשה הש"מ שם מיולדת שאם הקדימה עולתה לחטאתה כשר אע"ג דלהכשיר בא ותי' דשאני התם דכתיב העולה ע"ש וק"ל הא ביולדת רק החטאת מכשיר ולא העולה כדאמרינן בת"כ ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ה' ועיין בכ"מ שם וכן אמרינן בירושלמי סוטה פ"ב הלכה א' דהעולה אינו מעכב כלל מלאכול בקדשים וכן מוכח להדיא מעירוכין כ"א דעולת יולדת צריך למשכנה לפי שאינו מעכב א"כ בהקריבה עולתה קודם חטאתה מה שייך לומר דהחטאת תעכב העולה מלהכשיר דכל כמה דלא קרבה חטאתה לא תכשיר העולה דהעולה אינה באה כלל על הכשר ועולת יולדת אינה באה רק לכפר כדאמרינן במנחות ד' ע"ב ועיין ברש"י ז"ל שם] וא"כ לא קשה תו מההיא דפ' כל התדיר דאמרינן דאשם מצורע בא על הכשר דהכונה שמכשיר המצורע לקבל טהרה אבל הטהרה היא בהחטאת וכן בתוס' עירוכין י"ז ע"ב ד"ה ר"י ג"כ נראה דהאשם הוא המכשיר להקריב החטאת ע"ש וא"כ י"ל כמ"ש דכל המטהר הוא רק החטאת והאשם הוא חיוב בעלמא שחייב להביא אשם ופריעת חובת אשמו מעכבו מליטהר וכמו באשם גזילות דאמרינן בב"ק דאם הביא אשמו עד שלא הביא גזילו פסול ויצא לבית השריפה ובתוספתא פסחים פ"ד תני להו בהדי הדדי הביא אשמו קודם גזילו לא יהא אחד ממרס בדמו כו' וכן מצורע שהביא חטאתו קודם אשמו לא יהא אחד ממרס בדמו כו' וי"ל דשניהם טעם אחד הוא וכמו בהביא אשמו עד שלא הביא גזילו דכל כמה שלא הביא חיוב גזילו אינו ראוי לכפרה ובב"ק ק"י ע"ב איבעי לן אי כסף מכפר מחצה ואי אמרינן דכסף אינו מכפר כלל מ"מ מעכב הוא את האשם מלכפר דכל כמה שלא פרע חובת גזילו אינו ראוי לכפרה ה"נ י"ל במצורע דהאשם אינו מטהר כלל רק החטאת הוא המטהר רק כל כמה דלא פרע חובת אשמו אינו ראוי לכפרה א"כ זה שייך רק אם חייב אשם אבל בספק מצורע דאינו חייב אשם כלל שפיר מתטהר בהחטאת כמ"ש ואתי שפיר דברי הרמב"ם ז"ל:

ה

ובענין מתן שמן הסדר הוא כך בתחילה יוצק מן הלוג על כף הכהן השמאלית ומזה ז' פעמים ואח"כ מתן בהונות והנשאר נותן על ראש המטהר ובמתן שבע נחלקו רש"י ותוס' במנחות ע"ד ע"ב דרש"י ז"ל ס"ל דהזאות היו על הפרוכת והתוס' שם הוכיחו מהא דאמרינן הזאות שבפנים ושבמצורע דהזאות של מצורע לא היו בפנים אך כתבו דבשער נקנור ג"כ לא היו מדאמרינן בנגעים דלאחר מתן ז' בא לו אצל המצורע מכלל דההזאות של מתן ז' לא היו אצל המצורע ע"ש וכ"כ הר"ש בשלהי נגעים שלא היה נכנס להיכל בשעת מתן ז' וג"כ לא היה עומד בשער נקנור בשעת הזאותיו מדקתני במתני' שם בא לו אצל מצורע בשער נקנור נתן מן הדם כו' נטל מלוג השמן ויצק וטבל והזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים כו' בא לו אצל מצורע כו' ומדלא קתני ברישא בא לו להיכל משמע דבעזרה עומד ומזה ומדהדר תני בא לו אצל מצורע משמע שלא היה עומד קודם בשער נקנור ע"ש והנה יש לעיין כיון דא"צ ליכנוס להיכל למה לא היה מזה שם אצל שער נקנור ונראה הטעם משום דבעינן הזאה כנגד בית קה"ק כדקתני במתני' הזה ז' פעמים כנגד בית קה"ק צריך שלא יהא דבר מפסיק בינו ובין ההיכל כמו בהזאות פרה דצריך ג"כ להזות כנגד בית קה"ק כדאמרינן בפרה פ"ג משנה ט' טבל והזה ז' פעמים כנגד בית קה"ק ובעינן שיראה בפתחו של היכל בשעת הזאת הדם כדאמרינן במדות פ"ב משנה ד' דכל הכתלים שהיו שם היו גבוהים חוץ מכותל המזרח שכהן השורף את הפרה עומד בראש הר המשחה ומתכוין ורואה בפתחו של היכל בשעת הזאת הדם א"כ הכא במצורע שעומד בשער נקנור המזבח מפסיקו וא"י לראות בפתחו של היכל בין למ"ד דהמזבח היה ממוצע ועומד בין למ"ד כלו מזבח בצפון קאי ומחצי הפתח ולצפון הוא המזבח ומשם ולדרום מתחיל הכבש ומתכסי ליה פתחא וא"י לראות בפתחו של היכל ומש"ה צריך לעמוד בין האולם ולמזבח בשעת מתן שבע ולא לעמוד אצל המצורע בשער נקנור:

מיהו בעיקר זה דצריך בהזאות של פרה שיכוין ויראה בפתחו של היכל יש לעיין מנ"ל זה והר"מ בפי' המשנה שם כתב משום דכתיב והזה נוכח פני אהל מועד ע"ש ולכאורה מאי ראיה משם דצריך דוקא לראות בפתחו של היכל ונראה כדאמרינן ביומא ל"ג ע"ב דשולחן עומד בצפון ומנורה בדרום ומזבח הזהב ממוצע ועומד ומשוך כלפי חוץ קמעא ופרכינן ולוקמיה בין השולחן והמנורה ואמרינן משום דכתיב ואת המנורה נוכח השולחן בעינן דחזו אהדדי ע"ש ומוכח דכיון דכתיב נוכח בעינן דחזו אהדדי א"כ ה"נ כיון דכתיב והזה נוכח פני אהל מועד בעינן שיראה בפתח אהל מועד בשעת הזאה וזה הטעם הוא כפתור ופרח וא"כ לפ"ז במצורע אע"ג דבעינן ג"כ הזאה כנגד בית קה"ק מ"מ כיון דלא כתיב נוכח לא בעינן שיראה בפתחו של היכל וצ"ע בזה:

ולרש"י ז"ל דס"ל שהיה נכנס להיכל בשעת מתן שבע של מצורע ק"ל מהא דאמרינן בזבחים ע"ו בספק מצורע לר"ש דלמחר מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה דאם אינו מצורע יהיה הלוג נדבה ע"ש וקשה איך נותן מתן שבע על הפרוכת מספק הא הוי ביאה ריקנית ומספק אין לעשות ביאה ריקנית ובירושלמי יומא פ"ד הלכה ג' אמרינן בספק אם נשפך הדם קודם הקטרת הקטורת או לאח"כ בטלו כל עבודות היום דמספק אין לעשות ביאה ריקנית ע"ש וצע"ג:

ובהקדים מתן שמן למתן דם אמרינן במנחות דיחזור וימלאנו ויתן מתן שמן אחר מתן דם והנה בתוס' שם ט' ע"א ד"ה ע"ד הקשו איך יחזור וימלאנו הא כבר יצק על כפו ולאחר שיצק אם נשפך לא ימלאנו כדאמרינן בגמרא שם ותי' דההיא אתיא כר"ש דאמר דאף לאחר שיצק ימלאנו קודם שהתחיל במתנות ואע"ג דהכא כבר נתן מהמתנות מ"מ כיון דהמתנות היו שלא כדינן הוי כמו עד שלא נתן וכתבו עוד שם דלפ"ז אתיא אפילו כרבנן דיציקה על כפו שהיתה בפסול לאו שמה יציקה והוי כמו קודם שיצק ע"ש והנה קשה לדברי התוס' מסיפא שם הקדים מתן בהונות למתן ז' ימלאנו שמן ויתן מתן בהונות אחר מתן ז' והתם היציקה על כפו היתה כדינה ואיך יחזור וימלאנו ולזה כיון הרעק"א ז"ל בגליונו שם ה' ע"א שרשם ועיין לקמן ט' ע"א תוס' ד"ה עד שלא ובש"מ שם הקשו על רש"י ז"ל שפי' דיחזור ויתן מתן בהונות אחר מתן ז' שכבר נתן הא אותן מתן ז' היו מלוג חסר ע"ש שהרי ניתן קודם מתן בהונות שלא כדינן והנה הר"ש בנגעים פי"ד הקשה כמו כן וכתב דלאו פירכא היא דזה דאמרינן דאם חסר כ"ש פסול היינו אם חסר הלוג אבל אם מה שבכף נשפך לא אכפת לן הא למה זה דומה לקיבל דם בכוס ונשפך דאם יש דם הנפש יחזור ויקבל ע"ש ולפ"ז הר"ש לא גריס כלל בסיפא יחזור וימלאנו דא"צ למלאות ולפ"ז ניחא נמי קושית הרעק"א מיהו בעיקר על חידוש הר"ש דאם נשפך ממה שבכף אינו נפסל קשה טובא מהתוספתא פ"ק דזבחים דאמרינן דאם משל שמאל פינה לתוך ימין ומימין עירה לשל שמאל פסול ולא משום ששינה אלא משום דחסר הלוג טפה כ"ש ע"ש היינו כשיערה מה שבכפו משמאל לימין ואח"כ לשמאל שצריך השמן להיות על כפו השמאלית] נחסר השמן טפה ונפסל משום חסרון הלוג ומוכח דאף מה שעל כפו אם נחסר כ"ש פסול וצע"ג:

ו

ומתן בהונות בין מדם האשם בין מהלוג יש לחקור אי הוי עבודה או לא ולכאורה כיון דאין זו הקרבה רק טהרת המצורע בכך אינה עבודה וזה דצריך כהן למתן בהונות הוא רק מדין טהרת מצורע דטהרת מצורע צריך כהן דאף הצפרים שעושה בחוץ ג"כ צריך כהן אך מדברי התוס' זבחים ע"ו ע"ב ד"ה לוג נראה דמתן בהונות מהלוג הוי עבודה ע"ש ולהרמב"ם ז"ל שכתב דהאוכל מהלוג קודם מתן בהונות לוקה כמו אוכל קדשים קודם זריקה ודאי נראה דמתן בהונות מהלוג חשיב עבודה ואפשר דה"ה מתן בהונות מדם האשם מיהו יש לעיין אי מתן בהונות חשיב עבודה אמאי הזר אינו חייב עליה מיתה הא הוי עבודה תמה וצ"ע:

עוד יש לחקור בקבלת דם האשם למתן בהונות דאמרינן דאשם מצורע ב' כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי כו' אם אותה הקבלה שמקבל ביד למתן בהונות אם י"ל דין קבלה לכ"ד כמו לענין מה דקי"ל דצורם אזן הפר ואח"כ קיבל את דמו פסול דכתיב ולקח מדם הפר הפר שהיה כבר אם גם באותה קבלה למתן בהונות צריך להיות הקרבן תם וכן לענין אם נשפך הדם על הרצפה אם יאספנו אם אותה קבלה צריכה ג"כ להיות דוקא מהפר כמו בקבלה שהיא למזבח וכן אם אותה קבלה שמקבל ביד אי צריכה להיות דוקא בצפון:

עוד יש לחקור הא דאמרינן בתוספתא זבחים דאותו הכהן שמקבל ביד מקבל תחילה ואח"כ מקבל אותו שמקבל בכלי ואם שינה כשר ע"ש אם אותו שמקבל ביד אם קיבל לאחר זריקה אי מהני דאפשר דרק אחר קבלה בכלי כשר אבל לאחר זריקה לא שכבר נעשו אותו הדם שבצואר שיריים וכן יש לחקור הא דקי"ל בכל הזאות דשיריים שבאצבע פסולים אם גם במתן בהונות כך דהתם ליכא קרא עוד יש התם לפסול שיריים שבאצבע מטעם אחר דנגעו במצורע שהוא מחוסר כפורים ופוסל את הקדשים א"כ נטמאו השיריים] ואם השיריים פסולים יש לחקור במה מקנח דהא הכא ליכא מזרק:

הנה במנחות י"ד אמרינן לוג שמן של מצורע רמ"א חייבין עליו משום פיגול שדם האשם מתירו לבהונות כו' והנה יש לעיין אמאי לא קתני שדם האשם מתירו באכילה דהא אמרינן בזבחים מ"ד דמועלין בהלוג עד שיזרק הדם ולאחר שנזרק הדם לא נהנין בו אלא מדרבנן כמ"ש רש"י ז"ל שם א"כ זריקת הדם מתירו והנה רש"י ז"ל בזבחים שם באמת כתב כן דהאשם חשיב מתיר ללוג משום שמתירו לבהונות ושיריו לאכילה ע"ש מיהו בגמרא לא אמרינן הכי ועוד יותר קשה איך מתפגל הלוג מטעם שדם האשם מתירו לבהונות הא בפיגול בעינן שיתיר לאכילת אדם או לאכילת מזבח ומתן בהונות אינו לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח וליכא למימר דמתן בהונות חשיב אכילת מזבח שהרי כתב רש"י ז"ל בזבחים שם דמתן בהונות לכ"ע אינו מעכב משום דלאו צורך גבוה הוא כלל מיהו הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהל' מחוסרי כפרה דהאוכל מהלוג קודם מתן בהונות לוקה דהוי כמו אוכל קדשים קודם זריקה ולדידיה אתי שפיר דמש"ה לא מצי למנקט דדם האשם מתיר הלוג לאכילה דאינו מתירו לאכילה כלל דרק מתן ז' ובהונות הם המתירים לאכילה ומתן בהונות כיון דחשיב כזריקה להרמב"ם ז"ל חשיב כמו אכילת מזבח ומש"ה מפגל מיהו על הרמב"ם ז"ל יש לעיין מהא דאמרינן שם לקמן הא מני רבי היא דאמר לוג שמן של מצורע מתנותיו שרו ליה וממתנותיו שרו ליה מתנותיו מפגלי ליה ל"ל לאוקמי כרבי אף לרבנן אמאי לא יפגלו מתנותיו כיון שהם מתירים הלוג באכילה דחשיבי כמו זריקה ואע"ג דכבר יצא הלוג מידי מעילה בזריקת דם האשם מ"מ כיון דהמתנות מעכבות האכילה חשיבי מתיר לפגל דהא התוס' מנחות י"ד ד"ה והלבונה הקשו אמאי לא חשיבי האימורים מתיר לפגל כיון דאסור לאכול הבשר קודם הקטרת האימורים ותי' כיון דאם נאבדו האימורים הבשר מותר באכילה לא חשיבי מתיר ע"ש הא לאו הכי היו האימורים נחשבים מתיר אע"ג דהבשר יוצא מידי מעילה בזריקת הדם ומ"מ כיון דמעכבי להאכילה חשיבי מתיר וצ"ע:

ונראה דזה דדם האשם מתיר הלוג שמוציאו מידי מעילה וזה דדם האשם מתירו לבהונות הם ב' מתירים נפרדים דזה שמוציאו מידי מעילה היא זריקת דם האשם ע"ג מזבח כמו שהזריקה מוציאה הבשר מידי מעילה כן היא מוציאה את הלוג אבל זה שדם האשם מתיר הלוג לבהונות אין זה זריקת דם האשם כ"א מתן דם האשם על הבהונות היא המתרת למתן שמן על הבהונות דמנ"ל דאין ליתן מתן שמן קודם זריקת דם האשם ע"ג מזבח וכמ"ש רש"י ז"ל במנחות ט"ז ע"א על הא דאמרינן שם שדם האשם מתירו לבהונות ז"ל כדכתיב על דם האשם דכ"ז שלא נתן מן הדם מעכב השמן כדאמרינן בפ"ק ה' ע"א עכ"ל וכן בזבחים מ"ג במתני' כתב רש"י ז"ל אין חייבין עליו משום פיגול אם פיגל באשם לא נתפגל הלוג ואעפ"י שהלוג תלוי באשם כדכתיב על מקום דם האשם ואם לא נתן מדם האשם תחילה אין נתינת השמן כלום אפ"ה כיון דמביא אשמו עתה והלוג לאחר י' ימים כו' עכ"ל ונראה מכ"ז דכל מה דהלוג תלוי באשם הוא רק דתלוי במתן בהונות של דם האשם שצריך להיות קודם למתן שמן אבל בזריקת דם האשם ע"ג מזבח אינו תלוי הלוג למתנותיו:

והנה יש לעיין לפי מה שהוכחתי לעיל מדברי התוס' והרמב"ם ז"ל דמתן בהונות עבודה היא וכ"ש מתן ז' שעל הפרוכת דודאי עבודה היא כדאמרינן ביומא כ"ד ע"ב דזר שנתן מתן שבע מהלוג חייב מיתה דעבודה גמורה היא א"כ אמאי זריקת דם האשם מוציאה את הלוג ממעילה כיון דאכתי איכא עבודות בהלוג הא אמרינן במעילה י' ע"א דבשר ק"ק שנטמאו אין בהם מעילה היינו לאחר זריקת דמים כמה שפי' בתוס' שם ומקשינן פשיטא ואמרינן סד"א כיון דאית בהו מצות שריפה קמ"ל וכתבו בתוס' שם דהטעם דיצאו מידי מעילה ע"י זריקה אע"ג דאכתי אית בהו מצות שריפה משום דשריפה לאו עבודה היא הצריכה בגדי כהונה ע"ש ומוכח דאם היה בהם עוד עבודה הצריכה בגדי כהונה לא היתה יוצא מידי מעילה בזריקה דעדיין לא נעשה מצותן א"כ הכא בהלוג כיון דאכתי אית ביה עבודות הצריכות בגדי כהונה כגון מתן ז' ובהונות א"כ אמאי יצא מידי מעילה ע"י זריקת דם האשם:

והנה במנחות ט"ו ע"ב על הא דאמרינן שדם האשם מתיר הלוג לבהונות כתב הש"מ דה"ה הוי מצי למימר שמתירו למתן שבע ע"ש ונראה מזה דלא מפרש כרש"י ז"ל דזה דדם האשם מתיר את הלוג לבהונות הוא משום דכתיב על דם האשם דא"כ זה הוא שייך רק במתן בהונות אבל מתן שבע מנ"ל דצריך להיות אחר מתן דם וצ"ע מנ"ל להש"ס זה:

ז

ואשם מצורע הוא בן שנה ואם הביא בן שתים אמרינן בפ' התכלת דתעובד צורתו ויצא לבית השריפה ובתמורה אמרינן דכשר ולא עלו לבעלים לשם חובה ובתוס' תמורה שם ובזבחים קט"ו ע"א הקשו אהדדי ותי' דכאן לשמו כאן שלא לשמו דלשמו פסול אבל שלא לשמו כשר ואינו מרצה ע"ש והנה אשם מצורע שלא לשמו כשר טעון נסכים כדאמרינן במנחות פ"ט ע"ב דאשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו כיון דאין אשם בא בנדבה א"כ ע"כ קיימא במילתא היינו בדין אשם מצורע וטעון נסכים ע"ש וא"כ ה"נ באשם מצורע בן שתים אי כשר הוא שלא לשמו ע"כ קיימא במילתא וטעון נסכים כיון דאין אשם בא בנדבה אך בזה יש לחקור אי טעון נסכי כבש או נסכי איל כיון דבן שתים הוא והרי הוא איל ואיל טעון נסכי איל או דלמא כיון דאשם בעלמא אינו טעון נסכים וכל עיקר נסכיו הוא רק משום דאשם מצורע הוא וטעון נסכים ונסכיו של מצורע הוא רק נסכי כבש א"כ מנין יהיה לו נסכי איל וצ"ע בזה:

ובעיקר הא דאמרינן במנחות שם דאשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מקשינן עלה בגמרא אלא מעתה תמיד של שחר ששחטו שלא לשמו יהא טעון ב' גזרי עצים כו' שאם אי אתה אומר כן אתה פסלתו כו' ע"ש והנה יש לעיין ע"ז הא אמרינן בשבועות י"ב ע"ב דקרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן ופי' רש"י ז"ל דקודם שחיטה עדיין אינו נקבע לתמיד או למוסף אלא ע"י סכין א"כ הכא ששחט התמיד שלא לשמו א"כ לא נקבע מעולם לתמיד א"כ מה שייך לומר דיהא טעון ב' גזרי עצים וצ"ע:

והנה בתוס' מנחות שם ד"ה שאם הקשו מ"ב כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן דלא קדוש הלחם אמאי לא נימא שאם אי אתה אומר כן פסלתו וכן מתודה ששחטה שלא לשמה דלא קידש הלחם ע"ש והנה ע"מ שהקשו מתודה ששחטה שלא לשמה יש לעיין הא אמרינן במנחות מ"ו דאף אם נפרס לחמה לאחר שחיטה הדם יזרק והבשר יאכל ומקשינן שם אמאי לא נימא דאם אבד הלחם אבדה התודה כיון דכבר הוזקקו זה לזה בשחיטה ומתרצינן שאני תודה דרחמנא קרייה שלמים מה שלמים קרבים בלא לחם אף תודה קרבה בלא לחם ופי' רש"י ז"ל דמשמע דאעפ"י שהיתה תודה בשעת לחמה חוזרת להיות שלמים בלא לחם עכ"ל א"כ כיון דאף אם היה לחם בשעת שחיטה והיתה תודה כיון שנאבד הלחם אחר שחיטה חוזרת להיות שלמים א"כ הכא ששחטה מתחילה שלא לשמה ולא קידש הלחם כיון דאין לה לחם חוזרת להיות שלמים ואינה נפסלת:

ח

ומצורע עני מביא כבש לאשם וחטאת ועולה מן העוף וכן שאר מחוסרי כפרה כגון זבין וזבות מביאין חטאת ועולת העוף ועולת העוף אינה מעכבת הטהרה ורק לר"י בנו של ריב"ב במצורע העולה מעכבת ובשאר מח"כ לכ"ע אין העולה מעכבת וכדאמרינן בירושלמי סוטה פ"ב הלכה א' ביולדת דמשהקריבה חטאתה אוכלת בזבחים אף שלא קרבה עולתה וכ"כ רש"י ז"ל במנחות ד' ע"ב דרק חטאתה באה להכשיר לאכול בזבחים אבל עולתה אינה אלא לכפר והנה בספק מחוסרי כפרה דאמרינן דמביאין חטאת העוף הבאה על הספק כדי לאכול בקדשים יש לחקור אם חייבים להביא גם עולת העוף מספק כיון דא"צ לעולת העוף בשביל טהרתן אם מספק רמיא עלייהו חיובא ויכולים להתנות בעולת נדבה או מספק לא רמיא עלייהו חיובא כלל הנה הבאתי לעיל מתוס' נזיר דנזיר מספק א"צ להביא עולה כיון דאינו מעכבתו ואע"ג דיכול להתנות בנדבה א"כ ה"ה ביולדת וזבה דאינה מביאה מספק עולת העוף דמספק ליכא חיוב קרבן אבל רש"י ז"ל כתב בעירוכין ח' ע"ב דיולדת מייתה עולת העוף ומתנה בנדבה ע"ש:

וזה דמקריבין חטאת העוף על הספק כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' שגגות הלכה ב' דזה דוקא במח"כ דמביאין חטאת העוף על הספק כדי ליטהר אבל בקרבן עולה ויורד אינו מביא חטאת העוף על הספק והנה לפי דברי הרמב"ם ז"ל תתורץ קושית התוס' גיטין כ"ח ע"ב על הא דאמרינן שם השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותה בחזקת שהוא קים ומוקמינן לה בגמרא בחטאת העוף והקשו בתוס' ל"ל טעם דבחזקת שהוא קים תי"ל דחטאת העוף באה על הספק ולפמ"ש הרמב"ם ז"ל אתי שפיר דהתם מצי מיירי בחטאת העוף של חוטא שאינה באה על הספק מיהו ביומא פ' הוציאו לו דאמרינן לר"י דלא היה שופר של קיני חובה מפני התערובת ואמרינן שם מפני תערובת חטאת שמתה בעליה ומקשינן ומי חיישינן להכי והתנן השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותה בחזקת שהוא קים ע"ש ושם תשאר קושית התוס' ל"ל טעם דבחזקת שהוא קים תי"ל דחטאת העוף באה על הספק והתם בשופר של מחוסרי כפרה איירי דשופר של קינין היה למח"כ:

ובעיקר קושית התוס' בגיטין הא חטאת העוף באה על הספק יש לעיין מנ"ל להתוס' דבכה"ג חטאת העוף באה על הספק דלכאורה זה דוקא היכא דיש אדם בפנינו שיש עליו ספק חיוב חטאת אבל הכא בשולח חטאתו ממדה"י דהוי ספק אם בעל הקרבן קים או מת א"כ הוי ספק אם יש כלל אדם בעולם שיש עליו ספק חטאת ומנ"ל דבכה"ג מקריבין חטאת העוף מיהו מהירושלמי מוכח כדברי התוס' דאמרינן בשקלים פ"ז הלכה א' גבי מעות שנמצא בין קינין לגוזלי עולה דמחצה על מחצה להחמיר היינו לגוזלי עולה ומקשינן האי אתתא במאי מתכפרא דשמא המעות נפלו משופר של קינין א"כ במאי מתכפרא ומתרצינן שם דהמספק את הקינין הוא מספק את הספקות היינו שמקריבין עליה חטאת העוף הבאה על הספק [עיין בהמפרשים שם] ואע"ג דהתם נמי הספק הוא אם יש אשה בעולם שהטילה לשופר של קינין דאפשר דנפלו המעות משופר של גוזלי עולה א"כ הספק הוא אם יש אדם בעולם כלל שיש עליו חיוב חטאת אלמא דאף בכה"ג מקריבין חטאת העוף על הספק וכמ"ש התוס':

ובעיקר לתרץ קושית התוס' בגיטין י"ל דגילתה תורה בחטאת העוף הבאה על הספק דהותר רק ספק חולין בעזרה אבל הכא בשולח חטאתו ממדה"י וכן **(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** בשופרות של קינין אי מתו הבעלים הו"ל הך חטאת שמתו בעליה ומחטאות המתות ואמרינן בתמורה דהמקריב מחטאות המתות קאי בעשה וזה האיסור עשה לא מצינו שהתיר הכתוב להקריב על הספק מיהו לרש"י ז"ל בתמורה כ"ו ע"א דמי שאינו מחויב חטאת והפריש חל עליה קדושת חטאת רק דאזלא למיתה ונראה הטעם דאזלא למיתה משום דהוי כחטאת שמתו בעליה דאין לה על מה לבוא וכמו באשה שנדרה בנזיר והפרישה חטאתה ואח"כ הפר לה בעלה דחשיב כחטאת שמתו בעליה לפי שאין לה על מה לבוא כמ"ש רש"י ז"ל נזיר כ"א ע"ב וה"נ דמעיקרא אין לה על מה לבוא חשיב כחטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא] וא"כ לעולם כשמפרישין חטאת העוף הבאה על הספק דאם אינו חייב חטאת ג"כ חל שם חטאת רק דלמיתה אזיל א"כ לעולם בחטאת העוף הבאה על הספק איכא ספק איסור חטאות המתות:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה