אור ברסלב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן יא

סימן י

מתנדבין יין שמן עצים ולבונה

א

גרסינן בת"כ ויקרא פ"ח קרבן מלמד שמתנדבין יין וכן אמרינן שם קרבן מלמד שמתנדבין שמן קרבן מלמד שמתנדבין עצים קרבן מלמד שמתנדבין לבונה ובפ' כל התדיר צ"א ע"ב אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האישים שנאמר ויין תקריב לנסך רביעית ההין אשה כו' ומקשינן והא מכבה ומתרצינן כבוי במקצת לא שמיה כבוי א"נ כבוי דמצוה שאני ולבסוף מסקינן דתלוי בפלוגתא בדבר שאינו מתכוין אי מותר או לא והנה יש לעיין מ"ש זילוף של יין ע"ג האישים משאר הקטרות דאיכא ג"כ כיבוי כדאמרינן בביצה ובשבת קל"ד דבשרא אגומרי איכא כבוי וע"כ כיון דמצותו בכך שרי א"כ ה"נ ביין כיון דכתיב ויין תקריב כו' אשה כו' וגלי קרא דמתנדב יין צריך להקטירו א"כ הוי כשאר הקטרות:

ונראה היה לומר דכבוי דמזבח שאני מכבוי דשבת דכבוי דשבת כיון דמכבה לשעה אע"ג דאח"כ ידלוק חשיב מכבה דהוי מלאכה אבל במזבח אסור רק כבוי שהוא לעולם ובשרא אגומרי נהי דמכבה לפי שעה אבל אח"כ חוזר ומבעיר ומש"ה בהקטרה ליכא משום כבוי אבל ביין כשנופל מכבה לגמרי ומש"ה אסור אך אי אפשר לומר כן דאף ביין אמרינן ביבמות קכ"א ע"ב [בנפל לתוך יורה יין דמעידין עליו] דתחילתו מכבה וסופו מבעיר וכתב רש"י ז"ל שם דדרך בקעת שמכבין אותה במים להיות חוזרת ודולקת יותר מבתחילה וצ"ל משום דבשאר הקטרות אי אפשר בענין אחר כי אם בהקטרה אבל ביין כיון דאפשר לספלים צריך ליתן לספלים ולא לאישים שלא יכבה:

והנה בעיקר לשמואל דאמר דהמתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האשים יש לחקור אם י"ל דין הקטרה או ניסוך אי נימא דבמתנדב יין גילתה תורה מקרא דאשה ריח ניחוח דצריך להקטירו ולא לנסכו וא"כ י"ל דין הקטרה או דהוי ניסוך רק דהניסוך אינו לספלים כ"א לאישים ונ"מ לענין זר שזילפו דאם י"ל דין הקטרה קי"ל דשיעור הקטרה בכזית אבל אם י"ל דין ניסוך שיעור ניסוך הוא ג' לוגין ופחות אינו כלום וכן לענין העלאה בחוץ אי שיעורו ג' לוגין או כזית כמו שאר הקטרות או אפשר דמשקין בהקטרה שיעורו ברביעית דרביעית במשקין ככזית באוכלין [ובענין ניסוך המים בחוץ למ"ד אין שיעור למים יש לחקור אם ניסך כל שהוא בחוץ אי חייב או אפשר דבחוץ צריך שיעור אע"ג דבפנים א"צ שיעור וכמו למ"ד יש הקטרה פחות מכזית מ"מ בחוץ בעי שיעור כזית דאותו כתיב וצריך שיעור כמ"ש בתוס' ואי נימא דבחוץ צריכים המים שיעור יש לחקור שיעורן בכמה] וכן לענין אין מערבין חלבים בחלבים דאמרינן במנחות פ"ט ע"ב דזה דוקא במילי דהקטרה אבל נסכים מותר לערב אי המתנדב יין דדינו לאישים אם ג"כ מותר לערב זה בזה ועוד נ"מ אי צריך כ"ש דבניסוך אמרינן בתוספתא דאם ניסך בכלי חול פסול ובהקטרה אמרינן במנחות כ"ו דהקטר חלבים ואברים כשר בין ביד בין בכלי ולר"ש אף קומץ ולבונה כן וכן איכא נפקותא אם י"ל דין הקטרה אז צריכה להיות על מערכה גדולה דוקא וא"כ אסור לזלפו קודם תמיד של שחר ולאחר תמיד של בין הערבים משום עשה דהשלמה אבל אם י"ל רק דין ניסוך וצריך רק לזלפו ע"ג האישים אז אפשר דא"צ מערכה כהקטרה וליכא בזה ג"כ עשה דהשלמה וכן דין שלא יהא דבר קודם תמיד של שחר דזה דוקא בדבר הנקטר על מערכה גדולה כמ"ש רש"י ז"ל יומא ל"ג ע"ב (והנה בפסחים נ"ח ע"ב אמר רבה בר עולא הכי קתני כסידרו בחול דעלמא כך סידרו בשבת דעלמא דברי ר"י רע"א כסדרו בערב פסח דעלמא כך סידרו בשבת דעלמא ופרכינן לר"ע ניעבדה לתמיד בשש ומחצה קסבר מוספין קודמין לבזיכין מוספין בשש ובזיכין בשבע ועביד ליה לתמיד בשבע ומחצה ויש לי לעיין בזה למה צריך להקריב הבזיכין דוקא קודם תמיד של בין הערבים הא אין הבזיכין נקטרים על המערכה גדולה רק על מערכה שניה של קטורת ואפשר דאע"ג דזה דלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר הוא דוקא על מערכה גדולה כמ"ש רש"י ז"ל אבל זה שלא יהא דבר לאחר תמיד של בין הערבים הוא בכל המערכות וצ"ע בזה]:

ב

ובמתנדב שמן אמר שמואל בזבחים שם דקומצו ושיריו נאכלים (ומייתינן התם ראיה מהא דאמר ר"ש אם ראית שמן שמתחלק בעזרה כו' שאין מתנדבין שמן מכלל דאי מתנדבין קומצו ושיריו נאכלין ודחינן לה התם וקשה אמאי לא מייתינן ראיה מההיא דזבחים ע"ו בספק מצורע דר"ש אומר למחר מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה הלוג בנדבה וקומצו ומקטיר הקומץ ואח"כ נותן מתן שבע ומותרים השיריים באכילה ממ"נ ע"ש ואי מתנדב שמן כלו לאישים א"כ ליכא תקנה כלל להתיר השיריים ושמא לא איכפת לן בזה שלא יהו שירי הלוג נאכלים והש"ס התם דמהדר שיהו שירי הלוג נאכלין ס"ל כשמואל]:

והנה אי צריך להקריש השמן קודם קמיצה יש להוכיח מדברי התוס' מנחות ע"ד ע"ב דא"צ להקריש שכתבו שם ד"ה קומצו אבל יין צלול הוא ואי אפשר לקומצו עכ"ל ומוכח בשמן דאינו מקריש דאי מקריש א"כ גם ביין אפשר להקריש כדאמרינן בסוכה י"ב ואימא יין קרוש כו':

וכן מזבחים ע"ו יש להוכיח דא"צ להקריש השמן קודם קמיצה דאמרינן שם גבי למחר מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה בלוג של נדבה ומקשינין ודלמא לאו מצורע הוא ובעי קמיץ ומשנינן דמקמיץ ודלמא מצורע הוא ובעי למיתן מתן שבע ומשנינן דיהיב והא קא חסר כו' ואי בשעת קמיצה צריך להקריש הלוג א"כ איך ראוי הלוג אח"כ להזאות מצורע הא כמו דדם קרוש פסול לחטאות הפנימיות כדאמרינן במנחות כ"א משום דכתיב וטבל והזה והאי לאו בר טבילה והזאה הוא א"כ ה"נ במצורע בעינן וטבל והזה ואין לומר דאחר שמקריש הלוג חוזר וממחה א"כ הו"ל דחוי כדאמרינן במנחות שם גבי דם אך יש לעיין דאם לא יקריש יכול להיות לפעמים הקומץ פסול דקי"ל אין קומץ פחות מב' זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית דאכילת מזבח איתקש לאכילת אדם מקרא דאם האכל יאכל מה אכילת אדם בכזית אף אכילת מזבח בכזית וא"כ לפ"ז במשקין דשיעור אכילת אדם הוא ברביעית אף אכילת מזבח ברביעית א"כ בשמן שיעור הקטרה ברביעית וכיון דרביעית שיעור ביצה ומחצה שהוא ג' זיתים נמצא שיכול להיות שיעור רביעית יותר מקומץ דרק אין קומץ פחות מב' זיתים, א"כ יכול להיות שלא יהיה בקומץ שיעור הקטרה וצ"ל דקמצי כהנים שקומצם מחזיק ג' זיתים אך לפ"ז יש לעיין דכהנים שאין קומצם מחזיק ג' זיתים יהיו פסולים לכל עבודות לפי דאמרינן בירושלמי פ"ב דיומא דכהן שאין ידו מחזקת ב' זיתים פסול לעבודה וכתבו המפרשים ז"ל היינו דפסול לכל עבודות משום דבעינן כהן שיהא ראוי לכל עבודות וכיון דאינו ראוי לקמיצה דאין ידו מחזקת ב' זיתים פסול לכל עבודות (ועיין במל"מ שתמה על הרמב"ם ז"ל שלא הביא דין זה] וא"כ כהן שאין ידו מחזקת ג' זיתים יהא פסול לכל עבודות כיון שאינו ראוי לקמיצת שמן ואפשר כיון שראוי לקמיצה בעולם לא איכפת לן]:

והנה הרגמ"ה מנחות ע"ד ע"ב על ההיא דהמתנדב שמן קומצו כו' כתב קומצו יקפנו עכ"ל ולא נתברר לי כוונתו בזה ואפשר שכוונתו שצריך להקפות היינו להקריש השמן תחילה כדי שיהא נוח לקמוץ אך כאשר הוכחתי מדברי הש"ס א"צ להקריש השמן:

ובעיקר אי אכילת מזבח במשקין שיעורו ברביעית נראה דתלוי בזה אי הטעם דמשקין שיעורן ברביעית בעלמא הוא משום דבמשקין שיעור אכילה אחר הוא מאוכלין ושיעוריה הוא רביעית וא"כ באכילת מזבח ששיעוריה באכילת אדם הוי ג"כ ברביעית או דלא שאני בין אוכלין למשקין רק הנ"מ הוא בין אכילה לשתיה דאכילה בכזית ושתיה ברביעית וא"כ זה שייך רק באכילת אדם אבל במזבח אף במשקין אכילה היא ולא שתיה וא"כ לעולם שיעורו בכזית והנה מרן הגרע"א בתשו' סי' קנ"ד חקר אי שיעור שתיה הוא רביעית או כ"ש והעלה שם דזה דאמרינן דמשקין שיעורן ברביעית אינו משום דשתיה ברביעית רק משום דשיעור רביעית וכזית שיעור אחד הוא דרביעית משקין כשיקרשו יעמדו על כזית כדאמרינן בשבת] והביא סמך לזה מדברי הר"ן בשם הרא"ה דלענין ביטול בס' הרוטב חשבינן רביעית לכזית], וא"כ לפ"ז במשקין אכילת מזבח ודאי שיעורו ברביעית כיון דבמשקין רביעית הוי כמו כזית דשיעור אחד הוא:

אך מדברי התוס' זבחים ק"ט ע"א נראה דלא ס"ל כן דאמרינן שם ה' דברים בעולה מצטרפין זע"ז הבשר החלב והסלת והיין והשמן והיינו להתחייב משום פיגול והקשו הא אין שיעורן שוה דחלב בכזית ומשקין ברביעית ותי' דהנ"מ בשתיה אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו בכזית עכ"ל ומוכח מדברי התוס' דאין נ"מ בין אוכלין ומשקין רק הנפקותא בין דרך אכילה לדרך שתיה דשתיה ברביעית אבל דרך אכילה אף במשקין שיעורן בכזית ולא ס"ל הטעם דרביעית במשקין הם ככזית באוכלין דא"כ אפילו שרה פתו ביין ג"כ אמאי בכזית הא ליכא שיעורא אך קושיית התוס' שם לא תשאר על מרן דאף לדבריו אתי שפיר דמש"ה מצטרפין החלב עם היין והשמן אעפ"י שזה בכזית וזה ברביעית משום דכזית באוכלין הוא כמו רביעית במשקין ושיעור אחד הוא נמצא ששיעורן שוה ושפיר מצטרפין חצי זית חלב עם חצי רביעית יין [ועמ"ש מרן דרביעית במשקין שיעור כזית הוא משום דכשיקרוש יעמוד על כזית יש לעיין מהא דאמרינן בנזיר ל"ד דיין בנזיר שיעורו בכזית דילפינן מעלים ולולבים וכן אמרינן בכריתות לענין נתינת שמן המשחה על זר דשיעור בכזית דנתינה בכזית דילפינן מונתן לכהן את הקדש והתם כתיב אכילה ע"ש ואי אכילה במשקין שיעורו ברביעית שהוא כמו כזית באוכלין א"כ אמאי לא הו התם ברביעית]:

ובההיא דזבחים ע"ז דלמחר מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה הלוג בנדבה פרכינן הא אמר ר"ש אין מתנדבין שמן ומתרצינן תיקונא גברא שאני והקשו בתוס' שם אי דאורייתא קאמר ר"ש אין מתנדבין שמן היכא שרי משום תיקונא גברא ועוד כיון דאין מתנדבין חולין גמורין הוו עכ"ל ונראה לומר נהי דאין מתנדבין מדאורייתא מ"מ איסור ליכא להקריב כמו המעלה אברי חיה טהורה לר"ל בזבחים ל"ד ע"א דאינו עובר בולא כלום ומקשינן והא כתיב בהמה ההוא למצוה ואמרינן שם משל לתלמיד שא"ל רבו כו' אלא כמוסיף על דבריו ע"ש אלמא דיכול להקריב אף מה שלא כתוב בתורה כיון דלא אסרה תורה להקריבו ורק דלא הוי מצוה אלא מ"ש בתורה וי"ל דה"נ בשמן]:

ג

ובמתנדב עצים אליבא דרבנן כתב המל"מ פ"ד מהל' שקלים דמוסר הגיזרין לציבור ומבעירין אותן בתורת עצי המערכה והביא לזה מהירושלמי דמקשינן שם על הא דאמרינן בתענית בקרבן העצים שהיו המשפחות מתנדבות משלהן דניחוש שמא לא ימסרם יפה יפה אלמא צריך מסירה לציבור ע"ש [וכ"כ עוד מהמפרשים ז"ל]:

והנה יש לעיין ע"ז אי מוסרין הגיזרין לציבור ומעלין אותן בתורת עצי המערכה א"כ אין זה קרבן שלו שהרי הוא אינו מקריב כלום ואמאי אמרינן בספרי [הובא בתוס' סוכה מ"ז ע"א] דהמתנדב עצים טעון לינה ובת"כ פ' ויקרא אמרינן דאין קרבן עצים בא בשותפת משום דכתיב נפש ואי מוסרן לציבור אמאי לא יביא בשותפת וכן אמרינן בזבחים צ"ט דעצים אינו מביא כשהוא אונן דמרבינן שם מקרא דכל הקרבנות כשהוא שלם מביא ולא כשהוא אונן ואי מוסרן לציבור מה שייך שאינו מביא כשהוא אונן שהרי הוא אינו מקריב כלום ועוד אמרינן במנחות ע"ג ע"ב דעכו"ם מתנדבין עופות עצים ולבונה ואי הציבור מקטירן לעצי המערכה קשה הא קרבנות ציבור אין מקבלין מן העכו"ם ואפילו אי מוסרן לציבור כדאמרינן בת"כ שהביאו התוס' שם ד"ה איש ע"ש וצע"ג ומה שהביא המל"מ מן הירושלמי שהקשה על ההיא דתענית דניחוש שמא לא ימסרם יפה יפה ומוכח דצריך למוסרן לציבור התם בההיא דתענית שהתנדבו משום שלא מצאו עצים למערכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם התם ודאי היו למערכה וצריכים מסירה לציבור אבל זה דמתנדבין עצים וילפינן לה מקרא קרבן מלמד שמתנדבין עצים הוא קרבן יחיד כן היה נראה בפשוטו אך ראיתי להרגמ"ה ז"ל מנחות ק"ו ע"ב דנראה דמפרש כהמל"מ שכתב שם ז"ל שמתנדב עצים דאקרו נמי קרבן וקסבר ת"ק דאותן גזירין קרבין להכשר הקרבנות על המערכה עכ"ל וכן בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל וקשה מכל הנך שהקשיתי לעיל עוד יש להקשות מהירושלמי שקלים פ"ו הלכה ז' דאיבעי לן באומר הרי עלי עץ אי מביא גיזר אחד ומייתינן ראיה מהא דבתמיד של בין הערבים היו ב' גזרי עצים בב' כהנים ומוכח דכל גיזר וגיזר הוא קרבן בפ"ע ע"ש ואי צריך למסור לציבור אמאי לא יתנדב גיזר ומה לי אם גיזר אחד אינו קרבן בפ"ע כיון דהציבור מקטירן למערכה עם שאר עצים ולמסור לציבור יכולים אף פרוטה אחת וצ"ע:

והנה לרבי דאמר עצים טעונין קמיצה יש לחקור איך יעשה הקמיצה וכתב רש"י ז"ל במנחות ק"ו ע"ב ז"ל שמרסקו לעצים דקים עד שנוטל מהם מלא קומצו עכ"ל והש"מ מנחות כ' ע"ב כתב ז"ל המתנדב שני גזירין מבקע מלא קומצו קסמין דקים ונותן על המערכה ונראה מזה שאינו מרסק כל העצים רק שיעור קמיצה והרגמ"ה ז"ל שם ק"ו כתב ז"ל דרבי לא אמר ב' גיזרין וקאמר דנקטרין בפ"ע ולא להכשיר האברים שעל המערכה ולא קא יהיב בהו שיעורא כמה לייתי אבל מלא קומצו מקטיר וטעונה הגשה ומלח כשאר קרבנות ושירי עצים לכהנים עכ"ל והנה זה שכתב דרבי לא קאמר ב' גיזרין כלל ולא קא יהיב בהו שיעורא כמה רק מקטיר מלא קומצו יש לחקור אם יכול להתנדב רק מלא קומץ או דלמא כיון דצריך קמיצה ע"כ צריך להיות שיריים רק דליכא שיעור להשיריים אך בעיקר מ"ש דרבי לית ליה שיעורא כלל דב' גיזרין יש לעיין מהתוספתא שהביאו התוס' מנחות כ' ע"ב ד"ה מלמד האומר הרי עלי עצים. מביא דמי ב' גיזרין ונותנן לשופר כו' ואם אמר הרי עלי ב' גיזרין אלו למזבח כו' ואם הקריבן בחוץ חייב דברי רבי כו' ונראה מזה דאף לרבי באומר הרי עלי עצים מביא ב' גיזרין וצ"ע:

ובמתנדב עצים לרבי דאמר עצים טעונים קמיצה כתבו התוס' מנחות כ' ע"ב ד"ה לדברי דאף השירים קרבין למזבח וכמו מנחת חוטא של כהנים לר"ש דהקומץ קרב לעצמו והשירים קרבין לעצמן אך הרגמ"ה ז"ל כתב במנחות ק"ו ע"ב דהשירים מתחלקים לכהנים ע"ש והנה יש לעיין על הרגמ"ה ז"ל אי חשיבי עצים כמנחות הנקמצות שהקומץ מתיר השירים א"כ אם אין שירים אין קומץ ובירושלמי יומא פ"ו הלכה ו' איבעי לן בפרים הנשרפים אם נשתייר כזית מן הבשר אם זורק את הדם אי חשיב יש בשר ומסקינן כיון דאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אינו זורק עליו את הדם ע"ש א"כ בהנך שירים של עצים אעפ"י שהן מתחלקין לכהנים מ"מ אין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אלא מתחלק להסקה ואיך מקטיר עליהם את הקומץ וצ"ע ואפשר דרבי לטעמיה אזיל דס"ל בזבחים ק"ד דהדם מרצה על העור בפ"ע אע"ג דאין בו אכילת אדם ולא אכילת מזבח מיהו לפי פי' התו' שם אינו ענין כלל לכאן אך לפי פי' רש"י ז"ל שם אפשר קצת לדמות זה לזה (והנה להרגמ"ה יש לחקור בנטמאו השירים של העצים אי מקטיר קומץ עליהם אי הציץ מרצה על השירים דאפילו למ"ד ציץ מרצה על אכילות אבל הנך שירי עצים שאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אפשר דלכ"ע אינו מרצה]:

ואם אותן השירים של העצים נפסלים בלינה או ביוצא הנה להתוס' דאף השירים קרבין למזבח ודאי נפסלים אבל להרגמ"ה דהשירים מתחלקים לכהנים נראה דלא מפסלי ואף אי בשר פרים הנשרפים מפסלי בלינה ואע"ג דג"כ אין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח מ"מ אית בהו מצות שריפה אבל הנך עצים המתחלקים לכהנים הוו כמו עורות קדשים אע"ג דהזריקה מועלת להם להוציאם מידי מעילה לא שייך בהם שום פסול אלא מתחלקים לכהנים והם כשאר נכסיהם או כעצמות דשריין זריקה למיעבד בהו קתא דסכינא מיהו אפשר לחלק דעור ועצמות אינם נפסלים בלינה וביוצא משום שאינם גופא דזיבחא אבל הנך שירים כיון דמתחילה היה הכל ראוי לקמיצה הם גוף הקרבן וא"כ אפשר לאידך גיסא דאפילו אי אין לינה מועלת בפרים הנשרפים משום דאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח התם דלעולם לא היה הבשר ראוי לאכילת מזבח אבל בהנך עצים דבשעה שנתקדשו כל העצים בכלי והיה הכל ראוי לקמיצה ונחתא להו תורת פסול לינה ויוצא לא פקע מינייהו לאחר שנעשו שירים:

והנה כהן המתנדב עצים לרבי דעצים טעונים קמיצה יש לחקור אם גם בזה שאני כהן מישראל וי"ל דין מנחת כהן דאינה נקמצת וכולה כליל:

ובעצים לרבנן דלאו קרבן גמור הן אם יש להם קדוה"ג כתבו התוס' ז"ל מנחות כ' דעצים רק קדושת דמים הם וי"ל פדיון ע"ש והנה כן משמע מסוגיא דמעילה י"ט ע"ב דאמר רבי כל דבר שאי"ל פדיון יש בו מועל אחר מועל ואמרינן דאיכא בינייהו עצים ומייתינן התם ההיא דהמתנדב עצים לא יפחות מב' גזירין רבי אומר עצים קרבן הם כו' ובפשוטו היינו דלרבי אין פדיון לעצים ומש"ה יש בהם מועל אחר מועל ולרבנן י"ל פדיון ומש"ה אין בהם מועל אחר מועל וכמה דאמרינן שם בקדשים שנעשו בע"מ ועבר ושחטן וכן מוכח מההיא דפסחים כ"ז ע"ב דאמרינן בתנור שהסיקו בעצי הקדש וס"ד מעיקרא דהיינו בעצי המערכה ומקשינן והלא מעל המסיק ונפק לחולין והיינו לרבנן דעצים אין בהם מועל אחר מועל]:

והנה בזה אתי שפיר מה שהביאו התוס' ביומא מ"ו ע"ב מהירושלמי דהוסיף ר"ע הקטורת והגחלים אם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן ומקשינן וכי גחלים קדושות הן ומשנינן תפתר בשל יוה"כ דבשל ג' קבין היה חותה אבל בשאר ימות השנה תנינן נתפזר כקב גחלים היה מכבדן לאמה היינו כיון דמותר לאבדן אינן קדושות והקשו התוס' שם אפילו אי נימא דהמחתה שהיה חותה בה בשאר ימות השנה לא היתה כ"ש מ"מ יקדש המזבח את הגחלים דהא המזבח מקדש את הראוי לו ע"ש וקשה הא אף בלאו המזבח מקדש ג"כ קשה דקדושת העצים להיכן הלכה אטו משנעשו גחלים פקעה קדושת העצים ואי נימא דעצים אין להם כ"א קדושת דמים אתי שפיר דבקדושת דמים ליכא מצוה דמשמרת תרומותי שיהיה אסור לאבדן ומש"ה הקשו בתוס' רק שהמזבח יקדש את הגחלים קדוה"ג:

ונראה דאע"ג דאין לעצים רק קדושת דמים ונפדין ואף כשהם על המזבח ג"כ אין להם אלא קדושת דמים כדמוכח מדברי התוס' מנחות ק"א שכתבו דרק כשתתו אותם במחתה כ"ש י"ל קדוה"ג מכלל דקודם שחתו אע"ג שהם על המזבח אין להם כ"א קדושת דמים מ"מ נראה דכשהם על המזבח אין נפדין וכמו בפרת חטאת דקדושת דמים היא דקדשי ב"ה היא וי"ל פדיון ולר"ש אף לאחר שחיטה י"ל פדיון דפרה נפדית ע"ג מערכתה מ"מ לאחר הזאת דמה כתבו התוס' ב"ק ע"ז דלכ"ע אין לה פדיון ע"ש דכיון דנעשו העבודות דידה שהם כעין עבודות פנים אף שהיא קדושת דמים אין לה עוד פדיון וה"נ בעצים אף שהם קדושת דמים מ"מ לאחר שהקריבן על המזבח שוב אין להם פדיון דהקטרת עצים עבודה היא ובעי כהונה וא"כ כיון שנעשו בהן עבודות שוב אין להם פדיון:

ד

ובמתנדב לבונה אמרינן במנחות ק"ו ע"ב דלא יפחות מן הקומץ ומשמע דלהוסיף יכול ויש לחקור אם יכול רק להוסיף ב' קמצים וג' וכמו במנחה שיכול להביא מנחה של ב' עשרונות אבל קומץ ומחצה לא או דאין לו שיעור למעלה כלל ורק למטה י"ל שיעור דלא יפחות מן הקומץ ובמתנדב ב' קמצים ג"כ יש לחקור אם הם רק ב' קרבנות מיוחדים או שייך גם בלבונה קרבן אחד של ב' קמצים וכמו במנחה מנחה של ב' עשרונים ונ"מ שצריך להביאן בכלי אחד:

ולענין שותפת אמרינן בת"כ פ' ויקרא דיין שמן עצים ולבונה אין באין בשותפת דדינן כמו מנחה דאינה באה בשותפת והנה במנחה גופה יש לחקור אם רק מנחה של עשרון אחד אינה באה בשותפת וכן משמע לשון המשנה מנחות ק"ד ע"ב דאין שנים מתנדבין עשרון אחד [וזה מפקינן מדכתיב נפש דעשרון אחד אינו בא בשותפת] אבל מנחה של שנים יכולה לבוא נדבת שנים מיהו הרמב"ם ז"ל סתם דאין שנים מתנדבים מנחה:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה