אור ברסלב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן י

סימן ט

בענין נסכים

א

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מעה"ק ה"א היין והסלת שמביאין עם הקרבן הם הנקראים נסכים ובפי' המשנה פ"ב דזבחים לא כתב כן אלא דהיין לבד נקרא נסכים ועמד בזה התיו"ט והביא ראיות ע"ש ולענ"ד נראה ראיה מפורשת דאף הסלת נקרא נסכים דאמרינן במנחות צ' המקבל עליו לספק סלתות מג' ועמדו מד' מספק מד' כו' וזו היא ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח ומוכח דאף הסלת קרוי נסכים] ויש נסכים הבאים עם הזבח היינו שנתקדשו בכלי בשעת שחיטת הזבח ויש הבאים בפ"ע שנתקדשו אח"כ ואין דיניהם שוים בנסכים הבאים עם הזבח אין קרבין אלא ביום היינו שנפסלים בשקעה"ח כמו הזבח והבאים בפ"ע באין אף בלילה ויש נסכים שאין באין כלל בשביל הקרבן דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום:

ונסכים הבאים עם הזבח אמרינן במנחות ע"ט אמר זעירי אין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח דכתיב זבח ונסכים היינו לענין דאי אפשר לשנותן לזבח אחר והתוס' מנחות י"ד ע"ב ד"ה אפשר הקשו על הא דאמרינן שם הזבח מפגל הנסכים דברי ר"מ וחכ"א אין מפגלין א"ל לר"מ הלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו לאחר י' ימים א"ל אף אני לא אמרתי אלא בבאין עם הזבח א"ל אפשר לשנותן לזבח אחר אמר רבא קסבר ר"מ הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה והקשו דמכלל דלרבנן אפשר לשנותן אף לאחר שחיטה והא זעירי אמר דלאחר שחיטה אי אפשר לשנותו ואמרינן שם ג"כ דשמן שהופרש לשם מנחה זו פסול לשם מנחה אחרת וזה דבנסכים אם נמצא הזבח פסול דיכול לשנותו הוא רק משום לב ב"ד מתנה ודוקא בק"צ ודוקא אם יש שם זבח זבוח באותה שעה וכאן משמע דלרבנן לעולם יכול לשנותן לזבח אחר ע"ש:

ונראה לענ"ד דזה דאמרינן שמן שהופרש לשם מנחה זו פסולה למנחה אחרת היינו לחיוב מנחה אחרת דאם היה חייב מנחה והפריש שמן לשם מנחה זו א"י לשנותו למנחה אחרת אבל לאותו החיוב עצמו יכול השמן להקבע עם סלת אחרת דאם היה חייב מנחה והפריש סלת ושמן ואבד הסלת יכול השמן להקבע עם סלת אחרת דלא שמעינן בשום מקום דאם אבד הסלת אבד שמן ורק לשם מנחה אחרת א"י לשנותו וכן בזבח ונסכים דאם היה חייב קרבן והפריש נסכים א"י לשנותם לקרבן אחר ובזה לא פליגי ר"מ וחכמים ובזה אפילו רבנן מודו אבל בזה החיוב עצמו אם הוא חייב קרבן והפריש בהמה ונסכים ונפסלה הבהמה לאחר שחיטה או שהוא רוצה להתכפר בבהמה אחרת בזה פליגי ר"מ ורבנן דרבנן סברי דיכול לשנותן לבהמה אחרת דלא הוקבעו עם בהמה זו דאם אבדה הבהמה אבדו הנסכים ור"ע סבר הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה דשחיטה עושה זיקה ואם אבדה הבהמה אבד הלחם [בפ' התכלת מ"ו ע"א בעינן למימר ג"כ דאם אבד הלחם אבדה התודה ורק משום דרחמנא קרייה שלמים וחוזרת להיות שלמים אבל אם אבדה הבהמה ודאי אבד הלחם] והנה בפסחים י"ג אמרינן זו תודה וזו לחמה אם אבדה התודה א"י לשנות הלחם לתודה אחרת היינו אף אם אבדה התודה קודם שחיטה וקשה הא אמרינן הכא דהוקבעו בשחיטה כלחמי תודה אלמא דאף בתודה קודם שחיטה אינן נקבעין ומוכח מזה ג"כ דזה דאמרינן הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה היינו שנקבעין עם בהמה זו ע"י שחיטה אבל עם זה החיוב אף קודם שחיטה נקבעין ומש"ה באומר זו תודה וזו לחמה כיון דאמר הרי זו ואבדה התודה פטור מאחריותה וליכא עליו עוד חיוב תודה ואם ישנה הלחם לתודה אחרת א"כ ע"כ הוא לחיוב אחר ולזה נקבעין אף קודם שחיטה אבל באומר הרי עלי תודה והפריש בהמה ולחם ואבדה הבהמה דצריך להביא בהמה אחרת יכול להביא עמה זה הלחם דרק בשחיטה נקבעין עם זו הבהמה וכן משמע בפ' התודה ע"ט ע"ב דהמפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות לפניו איזה מהן שרוצה יקריב ולחמה עמה כו' ומשמע דאותו הלחם שהפריש לבהמה הראשונה יכול להביא עם השניה כיון דהוא אותו חיוב עצמו וכן הא דרב חסדא דשמן שהופרש לשם מנחה זו פסולה לשם מנחה אחרת היינו לחיוב אחר ובזה ליכא פלוגתא וכן הא דזעירי בנסכים דא"י לשנותן לזבח אחר היינו לחיוב אחר וכדמוכח מהא דמקשינן התם מההיא דאם נמצא הזבח פסול אם יש שם זבח אחר יקרב עמו והתם ע"כ מיירי עם זבח של חיוב אחר לגמרי כדאמרינן שם דמיירי בשיש זבח זבוח באותה שעה והיינו כשנפסל זה כבר היה הזבח אחר זבוח וא"כ ע"כ אותו הזבח של חיוב אחר הוא ופלוגתא דר"מ ורבנן הוא רק אם נקבעין הבהמה והנסכים בשחיטה דאם אבדה הבהמה יאבדו הנסכים וא"י לשנותן לבהמה אחרת כלחמי תודה דרבנן ס"ל דאין הנסכים נקבעין עם הבהמה ולא הוי כלחמי תודה ומש"ה אין הזבח מפגל הנסכים דאין נעשים גוף אחד דיכול לשנותן לבהמה אחרת ור"מ סבר דהוקבעו בשחיטה כלחמי תודה ומש"ה הזבח מפגל הנסכים:

ב

ובמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום אם צריך להביא רק המנחה או אף היין בכלל מנחת נסכים הנה במנחות ק"ד ע"ב אמר רבא מדברי שניהם נלמד מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום ופי' רש"י ז"ל מנחת נסכים סלת שמן ויין בלא קרבן כו' עכ"ל ומוכח דס"ל לרש"י ז"ל דבכלל מנחת נסכים הוא גם היין וכן משמע מדברי התוס' עירובין י"ב ע"א ד"ה נסכים שכתבו דזה דאיבעי לן נסכים הבאים בפ"ע אי טעונין שירה או לא דמיירי בנסכים של ק"צ שלא הקריבו ביומו וכתבו דליכא לפרושי אם התנדב אדם מנחת נסכים דאפילו עם קרבנו ג"כ אין טעון שירה ומשום דאין שירה בקרבן יחיד ואם מנחת נסכים היא בלא יין מה שייך שירה במנחת נסכים הא אין אומרים שירה אלא על היין:

והנה בחולין כ"ג על הא דאמרינן בפלגס דמייתי ומתנה כתבו התוס' דמייתי ב' מנחות אחת של כבש ואחת של איל ומתנה אם כבש הוא זו מנחתו ושל איל תהא נדבה דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום ואם איל הוא הפלגס תהא של הכבש נדבה ועל הנסכים כתב רש"י ז"ל דמייתי של איל ומתנה דאם של כבש הוא דנסכיו רביעית ההין יהא השאר נדבה דמביא אדם נסכים בלא זבח ואע"ג דאמרינן במנחות דאין מתנדבין פחות מג' לוגין ואם כבש הוא הפלגס נמצא דהמותר דמה של איל יתירה על של כבש הוא רק לוג ואיך יכול להתנדב לוג ותי' רש"י ז"ל דרק בפ"ע אינו יכול להתנדב לוג אבל בהדי אחריני קרבי ע"ש ויש לעיין ל"ל טעם זה תיפוק ליה כיון דצריך להביא ב' מנחות ולהתנות אם זו חובה תהא השניה נדבה דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום מאי אמרינן דבכלל מנחת נסכים הוא גם יין א"כ ע"כ כמו שמביא ב' מנחות כך צריך להביא ב' נסכים של כבש ושל איל ולהתנות אם זו חובה תהא השניה נדבה ול"ל טעם דבהדי אחריני קרבי נסכים פחות מג' לוגין:

ובמנחות ק"ו ע"ב אמרינן האומר הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך קרב למזבח אלא לבונה ומקשינן והאיכא עולה איכא עורה והאיכא עולת העוף איכא מוראה ונוצה היינו דאין כולה למזבח והדר מקשינן והאיכא נסכים ותרצינן לשיתין אזלי ומקשינן והאיכא מנחת נסכים ומתרצינן כיון דאיכא מנחה דאכלי כהנים מינה לא פסיקא ליה ע"ש ואי נימא דבכלל מנחת נסכים שמתנדב אדם הוא גם יין א"כ איך מקשינן והאיכא מנחת נסכים הא מנחת נסכים אין כולה למזבח דהא איכא ג"כ יין דלשיתין אזלי [ועיין מל"מ פט"ז מעה"ק הלכה י"א]:

ומה שכתב רש"י ז"ל דזה דאמרינן דאין מתנדבין יין פחות מג' לוגין הנ"מ בפ"ע אבל בהדי אחריני קרבי ולכאורה הוא חידוש ומנ"ל לרש"י זה ונראה לענ"ד מקור לדברי רש"י ז"ל דאמרינן במנחות ק"ד דאם אין קבע לנסכים ונדב חמשה לוגין דמושך ד' מהן ומקריב והשאר נופל לנדבה ומקשינן דאמאי לא תיקנו שופר למותר נסכים שנופלין לנדבה ומתרצינן כיון דשכיחי אפשר דמצטרף דמר ודמר בהדי הדדי וקרבי וכתב הש"מ שם בשם הרגמ"ה ז"ל הואיל דשכיחי ושכיחי מותרות כגון דאייתי חמשה ופש להו חד ואי הוי תלת דאייתי כל חד חמשה ופשו לכל חד חד וחזו הנך תלת לוגין לאצטרופי לנסכי כבש וקרבי בכל יום עכ"ל והנה ע"כ כשיצטרפו היין של ג' בני אדם ויקרבו לא יהיו כולם שותפין בכל הקרבן דנדבת יין אינה באה בשותפת כדאמרינן בת"כ ויקרא פ"ט כשם שאין שנים מביאין מנחה כך אין מביאין לא יין ולא עצים ולא לבונה ע"ש וע"כ דכל אחד אינו מקריב רק לוגו וקשה איך קרב לוג הא אין נסכים פחות מג' לוגין וע"כ דיכול להביא אף פחות מג' לוגין רק דאי אפשר לנסך רק שיעור הראוי לכבש או לאיל וכיון דמתרמי לוגין של ג' בנ"א יכולים להקריבן יחד ולנסכם ולענ"ד הוא ראיה ברורה לרש"י ז"ל וא"כ ה"נ בפלגס דיכול להביא אף לוג בנדבה וכיון שמנסכן עם נסכיו של כבש ונמצא שיחד הוא שיעור הראוי לאיל שפיר דמי:

ג

ובנסכי בהמה הנסכים הם חובה ואין באין אלא מן החולין כשאר דבר שבחובה שאינו בא אלא מן החולין ואם אמר הרי עלי זבח בלא נסכים כופין אותו ומביא זבח ונסכים ואם הפריש זבח בלא נסכים ומת יורשין מביאין נסכים כדאמרינן במנחות צ"ב:

וראיתי להתוי"ט שם שכתב דזה דאמרינן דיורש מביא נסכים הוא דוקא ביורש שירש נכסים ע"ש ומשום דק"ל אם לא ירש למה יתחייב להביא נסכים ולענ"ד קשה לומר כן דזה דוקא ביורש שירש ומשום שעבוד נכסים דאי הניח נכסים ושעבודא דאורייתא מה אריא נסכים אף כל הקרבן מביא כדאמרינן בקידושין באשה שהפרישה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה אעפ"י שלא הפרישתה מחיים ואי שעבודא לאו דאורייתא אף נסכים לא יביאו ומשמע בפשוטו דלעולם יורשין מביאין נסכים בין ירשו בין לא ירשו ולא תקשה כיון דלא ירשו למה להם להביא נסכים דגדולה מזו אמרו בשקלים פ"ז משנה ה' בבהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דזכרים עולות כו' דמתחילה היו ממשכנין את מוצאה עד שיביא נסכיה כו' התקינו ב"ד שיהו נסכיה קרבין משל ציבור אלמא דמדינא צריך המוצא להביא נסכיה משלו וא"כ הא לא גרע היורש ממוצא כיון דהבעלים אינם בעולם והבהמה היא ברשותו לא גרע היורש ממוצא בהמה דצריך להביא נסכיה וכן משמע ממתני' דשקלים פ"ו מ"ז בז' דברים שהתקינו ב"ד בגר שמת והניח זבחים ואי"ל נסכים דקריבין משל ציבור ול"ל דוקא גר ליתני אחד שמת והניח זבחים ולא הניח נכסים נסכיו קרבין משל ציבור ומשמע דדוקא בגר שאי"ל יורשין אבל מי שי"ל יורשין אף דלא הניח נכסים נסכיו קרבין משל יורשין]:

וזה דנסכים אין באין אלא מן החולין כתבו התו' מנחות פ"ב ע"א ד"ה ונסכים מכל מקום לא יביאו אלא מן החולין דכל דבר דכולו למזבח אינו בא מן המעשר כדתניא בההוא ספרי שהבאתי לעיל דממעט עולות דבעינן אכילה שיש בה שמחה עכ"ל והנה יש לעיין ל"ל טעם זה הא זה דמביאין תודה מן המעשר ילפינן לה מהיקישא לשלמים ושלמים ילפינן מגז"ש דשם שם וכיון דאצטריך ריבויא לכל קרבן דבא מן המעשר א"כ מהיכא תיתי דיביא נסכים מן המעשר וההיא דספרי אתי שפיר דז"ל הספרי שם נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה להלן שלמים אף כאן שלמים אי מה להלן עולות אף כאן עולות ת"ל ושמחת אכילה שיש בה שמחה עכ"ל היינו דנילף מהר עיבל דמעשר קרב עולות כשם שלמידין מהר עיבל דמעשר בא שלמים ומש"ה אצטריך קרא למעוטי אבל נסכים מהיכא תיתי דקרבי מיהו למ"ד דקרבו נסכים בבמה קטנה אפשר דאצטריך קרא דלא לילף מהר עיבל לנסכים דלדידיה בהר עיבל ג"כ היה נסכים:

מיהו לחטאת ודאי לא אצטריך קרא למעוטי שאינו בא מן המעשר דמהיכא תיתי שבא מן המעשר כיון דצריך קרא לכל קרבן שבא מן המעשר וא"כ קשה הא דאמרינן לקמן פ"ג ע"א דחטאת אינו בא מן המעשר משום דכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו הוא מביא ואינו מביא מן המעשר דל"ל קרא למעוטי:

ונראה דאצטריך קרא דפסול בשהביא מן המעשר דזה דצריך קרא לתודה ולשלמים דבאין מן המעשר הוא מדין של המעשר דאצטריך קרא דרשאי ליקח בכסף מעשר שני שלמים ותודה אבל לא שאר קרבנות אבל אין זה דין בקרבנות א"כ אם עבר ולקח אינו נפסל משום זה ומש"ה אצטריך קרא דחטאת אינו בא אלא מן החולין היינו שזה דין בקרבן שאינו בא ממעשר והוי פסול בקרבן:

מיהו לר"מ קשה דס"ל מעשר ממון גבוה הוא ובמנחות פ"ב ע"א איפלגו ר"י ור"א במתפיס מעות מעשר שני לשלמים אי קנה שלמים ואמרינן דפליגי אליבא דר"מ דמעשר ממון גבוה הוא דמ"ד לא קנה משום דמעשר ממון גבוה הוא אינו יכול להתפיסן בשלמים דאינן שלו להתפיסן ומ"ד קנה שלמים הוא משום כיון דמעשר קרב שלמים יכול נמי להתפיס מעות בשלמים ע"ש א"כ בחטאת כיון דאינו יכול להביא ממעות מעשר שני דרק תודה ושלמים מרבינן דבא ממעשר שני נהי דהוא דין במעשר ולא דין בהקרבן א"כ ממילא לא מיתפסי המעות כלל בחטאת כיון דמעשר ממון גבוה הוא ואין התפסתו התפסה וא"כ לא אצטריך קרא אף לדיעבד דפסול:

ד

ובנסכי החג שהיו שם ב' נסכים ניסוך המים וניסוך היין כתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהל' תמידין הלכה ו' שניסוך שניהם היה כאחד ועמד שם הכ"מ בזה מנ"ל להרמב"ם ז"ל זה וכתב משום דאמרינן ביומא כ"ו דאין מנסכין מים בחג אלא עם תמיד של שחר ובתוספתא סוכה אמרינן מאימתי מנסכין אותן עם איברי תמיד ומשמע לרבינו דהיינו בשעת ניסוך היין ע"ש והנה יש לחקור איזה מנסך קודם אי היין או המים דלכאורה ניסוך היין קודם דהוי תדיר ואע"ג דחיוב ניסוך המים מתחיל מאורתא כדאמרינן בתענית ב' ע"ב וכמה שהביאו בתוס' שם מהירושלמי דאם נסכן בלילה הראשונה ג"כ כשר וניסוך היין מתחיל רק משקרב הזבח ואם הקריב הנסכים קודם הזבח פסול כדאמרינן בת"כ א"כ נתחייב בניסוך המים קודם ניסוך היין מ"מ תדיר קודם וכדאמר ר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין אע"ג דחיוב המוספין התחיל קודם ומשום דמנחה תדירה וכדאמרינן בפ' כל התדיר צ"א ע"א והנה לאידך גיסא י"ל דניסוך המים קודם שהוא מקודש שהוא בא בשביל הרגל וכמו מוספים דאמרינן שם דחשיבי מקודש משום שבאים בשביל הרגל וניסוך היין אינו בא אלא בשביל התמיד ואע"ג דאמרינן בפ' כל התדיר דתמיד קודם למוספין ואין המוספין חשיבי מקודש יותר משום דשבת ור"ח אהני ג"כ לתמיד ואף התמיד חשיב מקודש י"ל דזה שייך רק בקרבנות עצמן כיון דתמיד של שבת ע"כ צריך להקריבו בשבת א"כ נהי דאינו בא בשביל שבת מ"מ כיון דדינו להקרב בשבת דוקא אהני ליה שבת דחשיב ג"כ מקודש וכן במוספי שבת בר"ח אבל נסכים דאמרינן מנחתם ונסכיהם אפילו מכאן ועד עשרה ימים הרגל אינו יכול לאהני לנסכי התמיד שיחשבו מקודש כיון דאין באין בשביל הרגל וגם א"צ דוקא להקריבן ברגל דיכול להקריבן אח"כ משא"כ בניסוך המים שצריך דוקא להקרב ברגל וכדאמרינן בירושלמי פ' לולב וערבה בעי קומי ר"י לא נסך היום מהו שינסך למחר כו' לא נסך היום לא ינסך למחר על שם דעבר יומו בטל קרבנו] א"כ נסכי המים חשיבי מקודש והנה בלח"מ שם הביא מקור להרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בפ' לולב וערבה דב' ספלים של כסף היו שם מערבי היה בו המים כו' והיו מנוקבין כמין ב' חוטמין דקין כו' של מים היה דק ושל יין מעובה משמע שהיה מנסך שניהם יחד וכדי שיכלו יחד עשו כן הנקבים עכ"ל ונראה מזה דס"ל להרמב"ם ז"ל דהיו מנסכין ממש שניהם כאחד ואפשר לפי שתדיר ומקודש היא איבעי דלא אפשיטא איזה מהם קודם לפיכך היה צריך לנסכן כאחד דרק להקדים אחד לחברו אסור אבל בב"א מותר [כמה שהוכחתי בעזהי"ת לעיל בענין תמידין ומוספין סק"א]:

והנה בתוס' סוכה נ' ע"א ד"ה אי הקשו הא אם ימלאו המים קודם זמנן לא יפסלו בלינה דכ"ש אין מקדשין שלא בזמנן וכתבו ז"ל ואי משום דכי מטו לילי דבי שימשי תיקדוש דלילה אינו מחוסר זמן כו', עכ"ל וקשה טובא ל"ל לתוס' טעם דלילה אינו מחוסר זמן תיפוק ליה דלילה זמנו הוא דהא אם נסכן בלילה הראשונה כשר כמה שכתבו תוס' תענית ב' ע"ב והוא מהירושלמי וצע"ג:

ה

עוד יש דין בנסכי ציבור שטעונין שירה ואין אומרים שירה אלא על היין וכל קרבנות ציבור הקבוע להם זמן וטעונים נסכים טעונים שירה:

והנה בפלוגתא דר"י ור"ע אי קרבו נסכים במדבר כתב רש"י ז"ל בקידושין דלכ"ע קרבו נסכים בקרבן ציבור ורק בקרבנות היחיד איכא פלוגתא אי קרבו במדבר והתוס' זבחים קי"א ע"א ד"ה לדברי הביאו דברי רש"י ז"ל וכתבו ואין יודע מי הזקיקו לכך עכ"ל ונראה לענ"ד לומר דע"כ צ"ל דבקרבנות ציבור היו נסכים במדבר דאי אף לקרבנות ציבור לא היה שם נסכים א"כ לא היה שם שירה כלל דאין אומרים שירה אלא על היין וזה אי אפשר שלא היה שירה במדבר דהא עיקר שירה מה"ת ילפינן בעירוכין י"א מדכתיב משה ידבר כו' יעננו בקול על עסקי קול וכתב רש"י ז"ל שהיה מצווהו לשורר לפי שמשה לוי היה עכ"ל ומוכח שהיה שירה במדבר וכן איכא דמפיק לה התם מדכתיב ובני קהת כו' בכתף ישאו ואין ישאו אלא לשון שירה ומכל זה מוכח שהיה שירה במדבר א"כ ע"כ היו שם נסכים בקרבנות ציבור:

ובעיקר מה דמפקינן שירה מה"ת מקרא דמשה ידבר כו' ופי' רש"י ז"ל שהיה מצווהו לשורר מפני שלוי היה יש לעיין הא אמרינן בזבחים ק"ב דמשה כ"ג היה וא"כ איך ילפינן מיניה לשירה בלוים וראיתי להראב"ד ז"ל למס' תמיד פ"א שהקשה כעין זה על הא דמפקינן שם שמירת המקדש בכהנים ולוים מדכתיב והחונים לפני המשכן קדמה כו' משה ואהרן ובניו ומפקינן שמירת הלוים ממשה והקשה הראב"ד ז"ל שם הא משה כהן היה ותי' דמ"מ כיון דלא היה לו דין כהן למראות נגעים כדאמרינן בזבחים שם א"כ היה לו דין לוי ע"ש וא"כ ה"נ י"ל לענין שירה:

אך עוד יש לעיין בזה הא במדבר היו הלוים נפסלים בשנים והיינו מבן חמשים שנה ומשה רבנו היה בן פ' שנה כשהוציא את ישראל ממצרים וא"כ איך אמרינן שציוהו לשורר מפני שלוי היה וצ"ל דרק לעבודה בכתף נפסלים הלוים בשנים אבל לא לשירה אך לפ"ז יקשה הא דאמרינן בחולין כ"ד ע"א זה דהלוים נפסלים בשנים דיכול אף בשילה ובית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת עבודה כו' וכתב רש"י ז"ל יכול אף בשילה ובית עולמים שאין עבודת לוים אלא שוערים ומשוררים יהו נפסלים בשנים עכ"ל וקשה איך הוי ס"ד דבשילה ובית עולמים יהיו נפסלים הלוים בשנים להיות משוררים הא אף במדבר לא היו נפסלים בשנים מלהיות משוררים וצ"ע ולולי דברי רש"י ז"ל היה אפשר לומר דלמשוררים פשיטא ליה להש"ס דלא היו נפסלים בשנים דאף במדבר לא נפסלו לזה ורק לשוערים הוי אמינא דיהיו נפסלים בשילה ובית עולמים דבמדבר לא היו שוערים כלל דבמשכן לא היו דלתות והוי אמינא דשוערים בשילה ובית עולמים הוי כמו עבודה בכתף במשכן ויפסלו בשנים ולזה אצטריך קרא דאינם נפסלים ולפ"ז הוי אתי שפיר ג"כ מה דתני התם בברייתא יכול אף בשילה ובית עולמים כן כו' ולא קתני שילה נוב וגבעון ובית עולמים כדקתני באידך דוכתי בש"ס משום דבנוב וגבעון שהיה שם משכן של משה לא היו שם שוערים שלא היו שם דלתות ועל משוררים פשיטא ליה דאין נפסלים בשנים דאף במדבר לא היו נפסלים:

מיהו לבד משוררים ושוערים איכא עוד עבודות הלוים במקדש דבעירוכין י"ג ע"ב על הא דאמרינן דאין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדין בשיר כו' כתב רש"י ז"ל אין לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות אלא בשעה שהלוים עומדים על הדוכן בשיר אז נכנסים לוים קטנים לשורר עמהם עכ"ל ומזה נראה דבעבודת הלוים לבד משירה ולהיות שוערים יש גם כיבוד העזרה וצריך לזה דוקא לוים ובעינן דוקא לוים גדולים ולא קטנים ובבכורות ל' ע"ב על הא דאמרינן שם דלא צריך שיקבל עליו כל דברי לויה כתב רש"י ז"ל דבר' לויה לשורר ולשרת ולהיות שוער עכ"ל ונראה מזה ג"כ דאיכא עבודת לוים לבד משירה ולהיות שוער והיא לשרת לעשות שאר שירות במקדש וא"כ לפ"ז אפילו אי נימא דלשירה היה פשיטא ליה להש"ס דא"צ קרא דאין הלוים נפסלים בשנים מ"מ עדיין אינו מתיישב אמאי לא קתני התם נוב וגבעון נהי דבנוב וגבעון לא היו שוערים שלא היו שם דלתות מ"מ איכא עבודת לוים כגון כיבוד עזרה וא"כ אצטריך נמי קרא דלא מיפסלי בשנים להכי:

והנה בעיקר מ"ש רש"י ז"ל דמלבד משוררים ושוערים איכא ג"כ מעבודת לוים לשרת היינו לעשות שירות במקדש כמו כיבוד העזרה וכדומה וצריך דוקא לוים לזה מתיישב הא דאמרינן בעירובין ק"ה ע"א הכל נכנסים להיכל לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין שם כהנים נכנסים לוים אין שם לוים כו' ויש לעיין בזה אם אין שם כהנים אמאי נכנסים דוקא לוים דזה דלכתחילה נכנסים כהנים הוא משום דאין זר רשאי לכנוס להיכל שהוא לפנים ממחיצתו אבל אם אין כהנים מ"ש לוים מישראלים דבדין איסור כניסה לא מצינן חילוק בין לוים לישראלים ומחיצה אחת להם לכניסה ולפ"ז אתי שפיר דלהוציא את הטומאה דהיינו שרץ שנמצא במקדש הוא כיבוד העזרה דזה שייך אל עבודת הלוים וזר אסור בהן ומש"ה צריך דוקא לוים [וכן הוא בקרא דמייתינן התם ויבאו הכהנים לפנימה בית ה' לטהר ויוציאו את כל הטומאה אשר מצאו בהיכל ה' לחצר בית ה' ויקבלו הלוים להוציא כו' ואע"ג דמהיכל הוציאו הכהנים ומשום דאין זר יכול לכנוס לשם מ"מ בעזרה היו צריכים הלוים לקבל להוציא דזה שייך אל עבודת הלוים וזר אסור בהם ואף כהן אסור בהם דכהן בעבודת לוי במיתה כדאמרינן בעירוכין י"א ע"ב מיהו בההיכל כיון דלוים אסורים בכניסה שם העבודה שייך לכהנים ולא ללוים וכמו בהגפת דלתות שהוא מעבודת הלוים מיהו דלתות ההיכל שאין הלוים רשאים ליכנס לשם היו הכהנים מגיפים] וכן לבנות ולתקן הם בכלל שירות דצורך המקדש הוא וצריך דוקא לוים ורק אם אין שם לוים נכנסים ישראלים מיהו יש לחקור כיבוד העזרה איזו לוים עושים אותן אם המשוררים או השוערים ואפשר דזו העבודה לא נתחלקה כלל ורשאי כל לוי לעשות אותה:

והנה אמרינן בעירוכין י"א ע"ב דרשאים לומר ג"כ שיר של נדבה כדר"ל דאמר אומר שלא על הקרבן ע"ש והנה יש לעיין לפ"ז הא דאמרינן בר"ה ל' ע"ב דנתקלקלו הלוים בשיר שלא באו העדים אלא מן המנחה ולמעלה ולא היו יודעים איזה שיר יאמרו אי של ר"ה או של חול ואיכא למ"ד שאמרו שיר של חול ואיכא למ"ד שלא אמרו שיר כל עיקר וקשה הרי היו יכולים לומר שיר של שניהם ולהתנות שיהא אחד בנדבה דהא אף שיר שאינו של יומו יכולים לומר בנדבה וכדאמרינן בעירוכין שם שהיו אומרים בשעת חורבן הבית בא' בשבת שיר של ד' בשבת בנדבה:

מיהו אפשר לומר כיון דשירה טעון כלי שיר אי אפשר בר"ה לומר שיר של נדבה בכלי שיר משום דהוי שבות אך מ"מ תקשה למ"ד עיקר שירה בפה ולדידיה בלא"ה ביו"ט השירה היא בלא כלי שיר כדאמרינן בסוכה נ' ע"ב ואף למ"ד עיקר שירה בכלי ג"כ נראה דלא אתי שפיר דהשירה בכלי הוא שינגנו בכלי שיר ובזה לא שייך לאפלוגי בין שיר של יו"ט לשל חול דזה שייך רק בפה שאומרים אז שירה אחרת וע"ז היו יכולים להתנות וצ"ע [והנה התוס' בר"ה שם הקשו מ"ש דקתני דנתקלקלו הלוים בשיר ולא קתני הקלקול שלא היו יכולים להקריב מוספים ע"ש והנה אי נימא דסתם מתני' דהכא אתיא כר"מ דס"ל בעירוכין י"א דהשיר מעכב את הקרבן וכתבו בתוס' שם היינו דהשיר מעכב את הנסכים ע"ש א"כ לא קשה דזה שנתקלקלו בשיר הוא יותר קלקול מאשר לא הקריבו המוספים דכיון דהשיר מעכב הנסכים א"כ הוי כהקריבו זבח בלא נסכים ובמנחות מ"ה ע"א אמרינן דאם היו לו פרים מרובים למוספים ולא היו להם נסכים יביאו פר אחד ונסכיו ואל יקרבו כולן בלא נסכים ע"ש אלמא דלהקריב קרבן בלא נסכים הוא קלקול יותר משלא להקריב כלל קרבנות החובה] [הנה התוס' סוכה נ' ע"ב ד"ה ורבנן הקשו איך היו תוקעין התקיעות במקדש אף בשבת ואף התקיעות להבטיל העם ממלאכה היו דוחות יו"ט שחל להיות בע"ש והא התקיעות הם שבות וכדאמרינן דאין חליל של שמחת בית השואבה דוחה יו"ט ותי' בתוס' משום דאין שבות במקדש ושאני בית השואבה שהיו שם הרבה כלי שיר גזרו ע"ש וקשה הא התקיעות להבטיל העם ממלאכה לא היו רק במקדש כי אף במדינה כדמוכח משבת ל"ה ע"ב מה נעשה לבבליים כו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' שבת הלכה י"ח כל מדינות ועירות של ישראל תוקעין בהן שש תקיעות בע"ש ואח"כ כתב י"ט שחל להיות בע"ש תוקעין כו' א"כ אף במדינה תוקעין ביו"ט שחל להיות בע"ש ובזה אינו שייך אין שבות במקדש וצ"ע]:

והנה בעירוכין י"א ע"ב איבעי לן עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה כו' וכתב שם הש"מ ז"ל תימה אי אינה טעונה שירה איך מצינו שיר בתודה דאין תודה באה חובה וי"ל דמשכחת לה בתודה הבאה כשמוסיפין על העיר ועל העזרות עכ"ל והנה יש לעיין טובא מה דמקשה הש"מ רק אי אמרינן דנדבת ציבור אינה טעונה שירה הא אף אי טעונה שירה ג"כ קשה איך משכחת לה שיר של תודה דהא אין תודה באה נדבת ציבור כדאמרינן בת"כ דאין ציבור מתנדבין רק עולה ולא שלמים ואין שירה אלא בק"צ וצ"ע:

ומזה שכתב הש"מ דמשכחת לה שיר של תודה בתודות הבאות להוסיף על העיר ועל העזרות נראה דהאי שיר שהיו אומרים כשמוסיפין על העיר ועל העזרות בשביל התודות היה בא דאותן תודות טעונות שירה דהם תודות של חובה ולפ"ז צ"ל דאותן התודות הם קרבן ציבור דאין שירה אלא בק"צ וכן מוכח בירושלמי פ"ק דסנהדרין דמקשינן בשלמא בימי עזרא הקריבו התודות לקדש העיר במקדש דס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל אלא בימי שלמה במאי קידשו ואמרינן בב' תודות הבאות מנוב וגבעון ע"ש ומוכח דאותן התודות הן ק"צ דקרבן יחיד קרב בבמה קטנה ולמה היו באין מנוב וגבעון מיהו קשה איך אפשר דאותן התודות טעונות שירה דהא שירה אינה אלא בק"צ הקבוע לו זמן כדאמרינן בעירוכין שם והנך תודות אין קבוע להם זמן ועוד דזה השיר כשמוסיפין על העיר לא היה אצל המזבח על הדוכן כשאר שיר של קרבן אלא על כל פינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים כדאמרינן בשבועות ע"כ נראה דהאי שירה כשמוסיפין על העיר היה רק שמחה בעלמא וכמו ביכורים דטעונים שירה כדאמרינן בעירוכין י"א ע"א וכתבו התוס' שם ד"ה מנין דאינה רק שמחה בעלמא ונראה עוד ראיה לזה דבשבועות ט"ו ע"ב מקשינן דלקדש העזרה בלילה כו' ואיך אפשר לקדש בלילה הא אף לקדש את העזרה טעון שיר כדאמרינן במתני' שם ואין שירה בלילה כדאמרינן בעירובין שם מה כפרה ביום אף שירה ביום ומוכח דאין זה שיר של קרבן כ"א שיר של שמחה ושיר של שמחה אומרים אף בלילה וכמו בשמחת בית השואבה שהיתה בלילה והלוים היו עומדים על ט"ו מעלות של עזרת נשים ואומרים שירה כדאמרינן במתני' פ' החליל נ"א ע"ב:

ו

ובפסולי נסכים אמרינן בב"ב צ"ז דיין קוסס מזוג מגולה של שמרים ושריחו רע לא יביא ואם הביא פסול והרמב"ם ז"ל לא הביא מכל אלה שפסול רק מגולה ועמד בזה הלח"מ פ"ו מהל' א"מ ה"ט ע"ש והנה בסוכה מ"ח ע"ב אמרינן דעירה של יין לתוך של מים כשר וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' תמידין ה"ו דהיינו אם ניסך שניהם מכלי אחד כשר ע"ש וקשה הא הו"ל יין מזוג ואיך כשר ומצאתי להאור שמח שעמד בזה וכתב דזה דיין המזוג פסול הוא רק משום דחסר השיעור דמיירי דלא ניסך אלא רביעית ההין יין מזוג וקמ"ל דאין כל היין המזוג חשיב יין וכדאמרינן בספרי שהביא הרשב" ז"ל שם דרביעית ההין חי הוא מביא ולא מזוג היינו ששיעורו רביעית ההין חי אבל בעירה של מים בשל יין שמנסך שיעור ג' לוגין יין חי שפיר דמי ע"ש אך עדיין יש לעיין מ"מ איך יוצא ידי ניסוך המים דהא בכ"מ יין מזוג חשיב כולו יין ולא מים כמו לענין הכשר דאמרינן בב"ב צ"ז דאם תמדו במי גשמים מכשיר ואע"ג דמי גשמים אין מכשירין משום דהכל חשיב יין וכן לענין מקוה דמים פוסלין בג' לוגין ומשקין בשינוי מראה אמרינן בפ"ק דמכות בג' לוגין מים שנפל לתוכו קורטוב של יין ומראהו כמראה היין אינו פוסל בג' לוגין וחשיב כלו כמשקה משום דיין מזיגא מקרי ע"ש וכ"ש היכא דהמזיגה אינה יותר משיעור מזיגה דהיינו ב' חלקים מים ואחד יין דנחשב הכל יין וכן לכוס של ברכה א"כ נהי דלנסכי יין אינו חשוב יין מזוג כלו יין דאיכא קרא דצריך דוקא יין חי אבל מ"מ מים נמי לא הוי (וזה דאמרינן בירושלמי נזיר פ' ג' מינין דכוס מזוג אין לוקין עליו אלא משום משרת היינו דעל כוס מזוג אינו חייב משום יין אלא משום משרת אע"ג דמזוג חשיב הכל יין משום דנזיר שאני דבעינן אשר יוצא מגפן היין ואותו המים אע"ג דלאחר מזיגה נעשה יין מ"מ לא יצא מגפן היין ובזבחים כ"ב ע"ב גבי הקרב והכרעים ירחץ במים אמרינן במים ולא ביין ולא במזוג ואע"ג דאיכא דברים דיין מזוג לא חשיבי לגבן יין אבל יין מזוג שיחשב מים לא אשכחן וצ"ע:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה