אור ברסלב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ט

סימן ח

תמידין ומוספין

א

גרסינן בר"פ כל התדיר תמידים קודמין למוספין מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח כו' ומפקינן לה התם מקרא מלבד עולת הבוקר דתמידין קודמין וכן כ"ד שהוא תדיר קודם וביומא ל"ג אמרינן אביי היה מסדר סדר המערכה משמיה דגמרא כו' מערכה גדולה קודמת כו' ואברים למנחה ומנחה לחביתין כו' וזה דאברים קודמין למנחה אמרינן שם משום שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר דמפקינן לה מדכתיב העולה עולה ראשונה ע"ש:

והנה התוס' זבחים פ"ט ד"ה כל הקשו ל"ל טעם שלא יהא דבר קודם תמיד של שחר משום דכתיב העולה עולה ראשונה תי"ל משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ע"ש:

ונראה לומר דמש"ה אצטריך קרא דהעולה עולה ראשונה ולא סגי בזה דכל התדיר מחברו קודם את חבירו משום דאיכא נפקותא דזה דתדיר קודם הוא רק היכא דאי אפשר לעשות שניהם כאחד וצריכים להקדים אחד לחברו אז צריך להקדים התדיר אבל כשרוצים לעשות שניהם כאחד שפיר דמי וליכא דין שצריך דוקא לעשות התדיר קודם וכן כל הנך דחשבינן בר"פ כל התדיר כל המקודש מחברו קודם את חברו הכל בבא לעשות בזה אחר זה אבל בב"א לית לן בה וראיה לזה מדאמרינן במנחות פ"ט ע"א מערבין נסכי פרים בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים כו' של יחיד בשל ציבור כו' ופי' רש"י ז"ל כגון של תמידין בשל מוספין ע"ש וקשה איך יכול לערבן ולהקריב כאחת נסכי תמידין עם נסכי מוספין הא של תמידין תדירי [וכן של פרים בשל אלים הא אמרינן בפ' כל התדיר דפרים קודמין לאילים שכן נתרבו בנסכים א"כ כ"ש הנסכים עצמן שקודמין לנסכי אילים] וכן של יחיד בשל ציבור איך יכול לערב הא אמרינן בירושלמי פ"ב דיומא הלכה ב' דמנחת נסכים קודמין לחביתין שזה קרבן ציבור וזה קרבן יחיד דק"צ קודם לקרבן יחיד ומוכח דכ"ז דוקא אם עושה בזה אחר זה צריך להקדים התדיר או המקודש אבל לעשותן בב"א שפיר דמי וא"כ לפ"ז מצד תדיר ושאינו תדיר היה יכול להקטיר אברי תמיד ואברי מוסף בב"א אבל מקרא דהעולה עולה ראשונה אף בב"א אינו יכול להקטיר דהתמיד צריך להיות עולה ראשונה:

ובזה אתי שפיר מ"ש הרגמ"ה מנחות מ"ט ע"א על הא דאמרינן שם ציבור שאין להם תמידים ומוספים איזה מהם קודם היכי דמי אילימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה פשיטא תמידין עדיפי דהו"ל תדיר ומקודש וכתב הרגמ"ה ז"ל תמידין הוי להו תדיר בכל יום ומקודש דמיקדשו תמידין מקמי דליקדשו מוספין שהקרבת תמידין הוא קודם עכ"ל היינו שמפרש דזה דאמרינן תמידין הם תדיר ומקודש היינו דתמידין הם ג"כ יותר מקודש ממוספין וקדושתן היא שהם קודמין למוספין ודבריו מרפסין איגרי דהא זה דתמידין קודמין למוספין הוא ג"כ משום שהם תדיר ואיך חושב אותם לב' מעלות שהם תדיר ומקודש ולפ"ז אתי שפיר דטעמא דתדיר הוא רק שלא יאחר התמידין למוספין אבל בב"א היה יכול לעשות וזה דצריך להקדים הוא מקרא דהעולה עולה ראשונה וזהו מעלה אחרת ובשביל הכי חשיב מקודש:

ובעיקר קושית התוס' היה אפשר לתרץ באופן פשוט דבתוספתא פ"י דזבחים דחשיב כל התדיר מחברו קודם את חברו וכל המקודש מחברו קודם את חברו כו' מסקינן בד"א שבאו כולן כאחד אבל הבא ראשון לעזרה קרב ראשון ע"ש א"כ צריך קרא היכא שהמוסף בא ראשון לעזרה דמצד תדיר אין התמיד קודמו ורק משום דהעולה עולה ראשונה:

אך נראה לומר דזה דאמרינן בתוספתא דאם בא ראשון לעזרה קרב ראשון הוא דוקא בקרבנות של ב' בני אדם דנראה דהטעם דאם בא ראשון קרב ראשון הוא משום דמצות הקרבת הקרבן על הכהנים חל משבא הקרבן לעזרה דאז הוא ראוי להקרבה דאין על הכהנים להביא הקרבן מתוך ביתו של בעל הקרבן וכיון שבא הקרבן ראשון לעזרה וכבר נתחייבו הכהנים בהקרבתו הוא קודם להשני אף אם השני יותר תדיר או מקודש וזה שייך רק בקרבנות של ב' בנ"א אחד תדיר מחברו או אחד מקודש מחברו ודין קדימה שייך בזה רק לגבי הכהנים שעליהם להקריב ב' הקרבנות וצריכים להקדים התדיר וכיון דזה שאינו תדיר בא קודם וכבר נתחייבו הכהנים בהקרבתו הוא קודם אבל בב' קרבנות של אדם אחד אחד תדיר ואחד אינו תדיר או אחד מקודש ואחד אינו מקודש דאף על הבעלים ג"כ איכא ב' מצוות שעליו להביא שניהם א"כ זה דתדיר קודם איכא ג"כ גבי בעלים דזה דתדיר קודם שייך בכל מצוות שבתורה ולאו דוקא בהקרבת קרבן ולענין חיוב הבעלים אין נ"מ אם בא תחילה לעזרה דלענין חיוב הבעלים אין ביאת העזרה עושה כלום דחיוב ההקרבה שעל הבעלים היה אף קודם וא"כ בתמידין ומוספין ששניהם הם קרבנות ציבור ועל הציבור להביא שניהם א"כ מצד חיוב הציבור לעולם התדיר קודם אף אם בא תחילה לעזרה (וכן קרבן יחיד שבא לעזרה קודם התמיד ג"כ צריך להקריב התמיד תחילה משום תדיר קודם דלהקריב התמיד מוטל על כל אחד מישראל שהכל בעלים שלו ותדיר קודם]:

ובתמיד פ"ב על הא דאמרינן אברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב היה מחזירן למערכה חדשה כתב המפרש דהיינו לאחר הקטרת תמיד של שחר דאין שום דבר יכולים להקטיר במערכה החדשה קודם אברי התמיד דכתיב העולה עולה ראשונה ע"ש ולפי שיטת המפרש דאף אברים שלא נתעכלו מבערב אין ליתנם על המערכה חדשה קודם תמיד של שחר משום דהעולה עולה ראשונה מתיישבת ג"כ קושית התוס' ל"ל קרא דהעולה עולה ראשונה תי"ל משום תדיר ושאינו תדיר כו' דאצטריך קרא אם אותן אברים שלא נתעכלו מבערב הם מאברי תמיד של בין הערבים דמדין תדיר לא שייך כאן דשניהם שוים שהרי שניהם הם תמידים ורק משום דכתיב העולה עולה ראשונה צריך התמיד של שחר להיות ראשון על המערכה החדשה:

ומאיזה זמן אסור להקריב קרבן קודם תמיד של שחר כתבו התוס' מנחות מ"ט ע"ב בחד תירוצא דהיינו משעה שראוי להקריב התמיד אבל בלילה כיון דאינו ראוי לתמיד אינו נפסל קרבן אחר משום הקדם לתמיד ע"ש ויש לעיין דמ"מ ליפסל קרבן בלילה משום דהוי לאחר תמיד של בין הערבים ומזה מוכח דלענין עשה דהשלמה הלילה נמשכת אחרי היום שלאחריה ולא חשיב בלילה אחר תמיד של בין הערבים אלא קודם תמיד של שחר והאיסור דלאחר תמיד של בין הערבים הוא דוקא בעוד יום ויש לעיין ע"ז מההיא דפסחים פ' תמיד נשחט דאמרינן גבי קרבן מח"כ מעלה ומלינה בראשו של מזבח ול"ל להלינה יקטירם בלילה דליכא אז משום עשה דהשלמה ומשום קודם תמיד של שחר נמי ליכא כיון דעדיין אינו ראוי לתמיד של שחר כמ"ש התוס' וצ"ל דהיכא דעיקר ההקרבה היתה ביום אז גם ההקטרות שבלילה נמשכות אחרי היום שלפניה ואיכא משום איחור לתמיד של בין הערבים ורק תחילת קרבן בלילה אין בו משום עשה דהשלמה ודוחק והנה בתמורה י"ד ע"ב אמרינן דנסכים הבאין בפ"ע מקדישן בלילה ומקריבן בלילה ע"ש והנה תקשה מזה לאידך תירוצא של התוס' במנחות שם דאף בלילה חשיב קודם תמיד של שחר רק דאינו נפסל בשביל זה וא"כ איך הכא מקדישן ומקריבן לכתחילה בלילה הא הוי הקדמה לתמיד של שחר ואפשר כיון דהנסכים באין בשביל הזבח הוי כמו קרבן שנקרב ביום קודם התמיד שמותר להקטיר אבריו בלילה ולפ"ז יש לעיין במנחת נסכים הבאה בנדבה דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום אי קריבה בלילה דהוי קודם תמיד של שחר:

ב

וסדר המערכה אמרינן ביומא ל"ג דבתחילה מערכה גדולה ואח"כ מערכה שניה של קטורת ואח"כ ב' גזרי עצים ומפקינן לה התם מקראי וסידור ב' גזירין קודם לדישון מזבח הפנימי ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות כו' ובגמרא אמרינן טעמא דסידור ב' גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי משום דמכשיר עדיף דעצים הם מכשירי הקטורת ובתוס' שם ד"ה אפילו הקשו ל"ל טעם דמכשיר עדיף תי"ל דתדיר קודם וסידור ב' גזרי עצים הם תדיר יותר שהם ב' פעמים ביום ודישון מזבח הפנימי אינו אלא פעם אחת ביום ותי' בזה דתדיר קודם הוא רק בששניהם שוים דזו וזו עבודת מתנה כמו תמידים ומוספים אבל כה"ג דחדא עבודת מתנה וחדא עבודת סילוק לא ע"ש:

והנה בזה שכתבו התוס' דדישון מזבח הפנימי לא היה אלא פעם אחת ביום יש לעיין מנ"ל חידוש זה ובפשוטו כסדר התמיד של שחר כך היה סדר תמיד של בין הערבים ומהרמב"ם ז"ל ג"כ מוכח שהיה הדישון פעמים ביום שכתב בפ"ו מהל' תמידין הלכה י"א ז"ל וכסדר שעושין בכל יום בבוקר כך עושין בין הערבים חוץ מהרמת הדשן ממזבח החיצון וסידור המערכות והפייסות שאין עושין דברים אלו אלא בכל יום בשחר בלבד עכ"ל [והכ"מ הביא שם מהסמ"ג דיש עוד חילוק לענין קטורת דבשחר היתה קריבה בין דם לאברים ובין הערבים היתה קריבה בין איברים לנסכים] ומוכח דדישון מזבח הפנימי היה ג"כ בין הערבים ועל התוס' יש לעיין מהירושלמי פ"ב דיומא דאמרינן שם מנין לדישון מזבח הפנימי דכתיב והזה והקטיר מה הזאה בגופו אף הקטרה בגופו היינו כמו בהזאה צריכה להיות בגופו של מזבח שלא יזה לא ע"ג אפר ולא ע"ג גחלים כדאמרינן ביומא פ' הוציאו לו כן ההקטרה צריכה להיות בגופו של מזבח ולא ע"ג האפר ומש"ה צריך דישון המזבח ע"ש א"כ כמו בתמיד של שחר צריך לדשן מזבח הפנימי מפני האפר של הקטרת אתמול ה"נ צריך לדשן קודם קטורת של בין הערבים מפני האפר של קטורת של שחרית דמ"ש [וביומא ל"ג ע"א על הא דאמרינן אע"ג דזה נאמר בבוקר בבוקר פי' רש"י ז"ל דזה דדרשינן להאי בבוקר לדישון מזבח הפנימי הוא משום דכתיב יקטירנה ואין קטורת אלא לאחר דישון] וצ"ל להתוס' דבין הערבים היה מפנה הגחלים לצד אחד ומקטיר וכמו שהיה עושה ביוה"כ במתן דם הפר ודם השעיר על מזבח הפנימי שהיה חותה הגחלים אילך ואילך כדאמרינן ביומא נ"ט ע"א אך קשה מנ"ל לתוס' זה:

ונראה דהתוס' הוכרחו לזה מדאמרינן שם לקמן יומא ל"ג ע"א דישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות ואמרינן מנ"ל אמר אביי גמרא גמירנא טעמא לא ידענא רבא אמר כר"ל דאמר אין מעבירין על המצות וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא ע"ש ואי נימא דדישון מזבח הפנימי היה ב' פעמים ביום א"כ תקשה קושית התוס' תיפוק ליה משום דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם דדישון מזבח הפנימי הוא ב' פעמים ביום ודישון המנורה לא היה אלא פעם אחד ביום בשחרית דבערבית לא היתה הטבה כ"א הדלקה וכאן לא שייך תי' התוס' שם דאין שניהם שוים שזה עבודת מתנה וזה עבודת סילוק דהכא שניהם שוים ששניהם בסילוק ומזה הוכיחו דאף דישון מזבח הפנימי ג"כ לא היה אלא פעם אחד ביום ותדירות שניהם שוה והרמב"ם ז"ל דס"ל דדישון מזבח הפנימי היה ב' פעמים ביום לטעמיה אזיל דס"ל בפ"ג מהל' תמידין הלכה י' דדישון המנורה והטבת הנרות היו בבוקר ובין הערבים כו' ונחלק על הראשונים ז"ל שהוכיחו דהדישון וההטבה לא היה אלא פעם אחד ביום בשחרית א"כ שפיר ס"ל דאף דישון מזבח הפנימי היה ב' פעמים ביום וכפשוטו ובכ"ז אין דישון מזבח הפנימי תדיר יותר מדישון המנורה:

והנה זה דאמרינן דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת הנרות משום דאין מעבירין על המצות ומשום כי עייל להיכל במזבח פגע ברישא וצריך לעשות המצוה הקודמת בתחילה כתבו התוס' יומא שם ד"ה אין דבפ' איזהו מקומן גבי שירי הדם שהיה שופך על יסוד מערבי אמרינן בגמרא מ"ט דכתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ביה ברישא ומשמע דהטעם הוא משום דאין מעבירין על המצות אבל רש"י ז"ל לא גרס ההוא דפגע ברישא כו' וכתבו התוס' שם אי הוי הטעם משום דאין מעבירין על המצות קשה אמאי אמרינן שם דזה דשיריים של חטאת החיצונה היה שופך על יסוד דרומי משום דילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך ליה והיינו יסוד דרומי דמה פשיטא ליה בפנימיים שהן ביסוד מערבי טפי בחיצוניים שהם ביסוד דרומי דצריך ללמוד זה מזה הא אידי ואידי שייך בהו טעמא דאין מעבירין על המצות ובתר הכי הקשו בתוס' שם לאידך גיסא ל"ל קרא דפתח אהל מועד תיפוק ליה משום דאין מעבירין על המצות ע"ש:

ונראה לענ"ד לומר לפי מה דאמרינן בזבחים ס"ג דכל העולין במזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל משום דכל פינות שאתה פונה אין אתה פונה אלא דרך ימין למזרח חוץ מהעולה לעולת העוף והנסכים דאינו מקיף רק פונה תכף למערב והטעם הוא עולת העוף שמא תמות בעשן והנסכים שלא יתעשנו ע"ש ומוכח מזה דאף דא"צ להקיף כלל כמו בנסכים ועולת העוף כשעולה בכבש לא היה יכול לפנות תכף למערב רק היה צריך לפנות למזרח ולהקיף, אי ליכא טעם דשלא יתעשנו ולאו דוקא כשעולה למעלה בכבש אינו יכול לפנות למערב וצריך להקיף דרך ימין דאף למטה במזבח ג"כ צריך להקיף דרך ימין כדאמרינן ביומא ט"ו ע"ב בזריקת דם התמיד דמקשינן התם למה נותן תחילה מזרחית צפונית ואח"כ מערבית דרומית ליתב מערבית דרומית והדר מזרחית צפונית ומתרצינן משום כל פינות שאתה פונה אין אתה פונה אלא לימין ומוכח דאף למטה צריך להקיף המזבח דרך ימין ורש"י ז"ל שם הקשה הא בתמיד אינו עולה כלל בכבש היינו דהוקשה לרש"י ז"ל הא בדם התמיד אי נותן מערבית דרומית תחילה ליכא כאן הקפה דרך שמאל כלל וכמו שהקשו בתוס' שם ותי' כיון דבחטאת צריך ליתן תחילה במזרח אף כשנותן למטה ג"כ צריך להקיף כן ובתוס' שם הקשו כמו כן ותי' דס"ל לשמעון איש המצפה שהוא תנא דסדר תמיד דכל חצי העזרה עד הפתח הוא צפון וכששוחט אצל הפתח פוגע בקרן מזרחית צפונית ברישא כשמקיף דרך ימין וא"כ מתורץ שפיר קושית התוס' שהקשו ל"ל ללמוד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל תי"ל דאף בירידתו מן הכבש איכא זה הטעם דאין מעבירין על המצות דבירידתו מן הכבש לא שייך טעם זה דכשיורד מן הכבש שהוא באמצע המזבח בדרום אם יתן על יסוד דרומי היינו באותו אמה של קרן מערבית דרומית ששם היסוד אוכל בדרום אמה אחת א"כ כשיורד מן הכבש צריך לפנות למערב וזה אי אפשר דצריך להקיף דרך ימין למזרח וכשמקיף דרך ימין פוגע בתחילה ביסוד צפוני ואח"כ ביסוד דרומי ומדין אין מעבירין על המצות היה צריך ליתן על יסוד צפוני ולא על יסוד דרומי רק דילפינן ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה התם בסמוך לו אף כאן בסמוך לו דכשיורד מן הכבש יסוד דרומי קרוב לו משאר יסודות וצריך ליתן שם דמקשינן לפנימיים ואע"ג דאינו יכול ליתן שם תכף רק צריך להקיף כל המזבח.

והנה בזבחים נ"ח אמרינן בב' בזיכי לבונה של לחם הפנים שנותנן במערכה שניה של קטורת שהיא במערב ומשום דכל הניטלין בפנים לינתן בחוץ אין ניתנין אלא בסמוך שאין לפנים דגמרינן משירי הדם היינו משיריים הפנימיים שנותן ביסוד מערבי דכתיב אשר פתח אהל מועד ע"ש וא"כ לפ"ז בשיריים הפנימיים אי היה הטעם דצריך ליתנם על יסוד מערבי רק משום דאין מעבירין על המצות לא היה אפשר למגמר מינה לב' בזיכי לבונה שינתנו על מערכה שניה של קטורת במערב דבב' בזיכי לבונה כשעולה בכבש להקטירן צריך להקיף דרך המזרח ולא לפנות תכף למערב כדאמרינן בזבחים דרק לג' דברים פונים תכף למערב כשעולה בכבש א"כ כשמקיף למזרח פוגע תחילה במערכה גדולה שהיא במזרח ומדין אין מעבירין על המצות היה צריך ליתנם שם אבל השתא דכתיב קרא אשר פתח אהל מועד ומיניה ילפינן ג"כ לשירי הדם הפנימיים שצריך ליתנם במערב אף בלא טעם דאין מעבירין על המצות א"כ השתא יכולים שפיר למילף לב' בזיכי לבונה דבעינן בסמוך שאין לפנים שהוא במערב:

ובעיקר מה שתירצו התוס' יומא ט"ו ע"ב ד"ה ניתיב דמש"ה אמרינן בדם התמיד דאי מקיף דרך ימין פוגע תחילה בקרן מזרחית צפונית משום דס"ל לשמעון איש המצפה דכל חצי העזרה עד הפתח חשיב צפון והוא שוחט להלן מן המזבח כנגד הפתח וא"כ פגע ברישא בקרן מזרחית צפונית ע"ש ק"ל הא תמיד של שחר נשחט על קרן צפונית מערבית כדאמרינן בתמיד משום דכתיב שנים ליום כנגד היום ובזה ליכא פלוגתא ואף במזרחו של המזבח אינו יכול לשחוט כ"ש לשחוט אצל הפתח וא"כ כשמקיף דרך ימין פוגע תחילה בקרן מערבית דרומית וצע"ג:

ג

אמרינן בסדר המערכה דאברים קודמין למנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכים ונסכים למוספין ומוספין לבזיכין וביומא שם מייתינן פלוגתא אית תנא דס"ל מוספין קודמין לבזיכין ואית תנא דס"ל בזיכין קודמין למוספין ובפסחים פ' תמיד נשחט אמרינן למ"ד מוספין קודמין לבזיכין מוספין קרבין בשש ובזיכין בשבע ולמ"ד בזיכין קודמין למוספין בזיכין בה' ומוספין בו' דמוספין לכ"ע קרבין בשש משום דכתיב ביום ומשמע לשון איחור שצריך להיות ביום ולא בבוקר כך פי' רש"י ז"ל שם ע"ש:

והנה זה דאמרינן דאברים קודמין למנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכים לא היה הפסק גדול ביניהם רק מיד קרבין זה אחר זה דאמרינן ביומא כ"ו ע"ב דתמיד בשבת קרב בי"א הוא עצמו בט' ה' לאברים ואחד לקרבים אחד לסלת אחד לחביתין ואחד ליין ושנים בידם שני בזיכי לבונה ומשמע שהמנחה והחביתין והיין והבזיכין קרבין יחד עם האברים וכן כתבו התוס' מנחות פ"ט ע"ב ד"ה תמיד על הא דאמרינן שם דתמיד של שחר טעון ב' גזרי עצים בכהן אחד והקשו א"כ במתני' דיומא אמאי לא חשיב בתמיד של שחר עוד כהן אחד דבידו ב' גזרי עצים ותי' דהתם לא חשיב רק מה שהיו קרבין יחד עם האברים אבל ב' גזרי עצים שחרית לא היו קרבין עם האברים וכמה שהביאו שם מהירושלמי דלא גזרו על שני גזירין שחרית שיהיו בשעת הקטרת אברים ע"ש וא"כ כל מה דחשיב התם במתני' הסלת והחביתין והיין והבזיכין היו קרבין יחד עם האברים וכן אמרינן להדיא בתוספתא מנחות פי"א דשני בזיכי לבונה מקטירין אותן עם אברי התמיד [והיינו למ"ד בזיכין קודמין למוספין] ולפ"ז כיון דהבזיכין לכ"ע לא היו קרבין קודם ה' שעות כדאמרינן בפסחים יש ללמוד דהקטרת אברי התמיד היתה בתחילת ה' ואע"ג דשחיטת התמיד היתה תכף כשהאיר היום אבל הקטרת אבריו היתה בסוף ד' או בה' שעות:

ובזה אתי שפיר מה דאמרינן ביומא ל"ז ע"ב דהקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין ואנשי מעמד מאחרין ופי' רש"י ז"ל שמאחרין לקרות עד כלות עבודת התמיד ולפ"ז אתי שפיר דגמר עבודת התמיד שהוא הקטרת אבריו הוא בה' שעות וזמן ק"ש עד ג' שעות ומש"ה לא יצא:

וניחא בזה ג"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' תמידין הלכה ג' דתמיד של בין הערבים היו שוחטין אותו בשמונה שעות ומחצה ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו מפני הקרבנות של יחידים או של ציבור לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים כו' עכ"ל והקשה הלח"מ שם מה טעם הוא שאסור להקריב קודם תמיד של שחר לזה שיאחר שתי שעות בשלמא מה שכתב שאין יכולים להקריב אחר תמיד של בין הערבים הוא טעם נכון שלא היו יכולים להקריב נדרים ונדבות ולכך הוצרכו לאחר אבל שלא יוכל להקריב קודם תמיד של שחר מה טעם לאיחור תמיד של בין הערבים הרי יכול להקריב אחר תמיד של שחר מה שהוא רוצה עכ"ל ובזה אתי שפיר כיון דאברי התמיד קרבין בה' שעות ואסור להקטיר שום קרבן קודם הקטרת אברי תמיד של שחר א"כ אם יקריב תמיד של בין הערבים כדינו תכף לאחר שש לא יהא זמן לנדרים ונדבות:

עוד כתב הרמב"ם ז"ל שם דפסח קרב אחר תמיד של בין הערבים מפני שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות היינו כיון דזמן הקרבת תמיד של בין הערבים הוא בשמונה ומחצה ואי אפשר לשחוט הפסח קודם שש ומחצה דבעינן בין הערבים א"כ בשתי שעות אי אפשר להקריב כל הפסחים והקשה הלח"מ שם הא בפ' תמיד נשחט לא אמרינן טעם זה אלא משום יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא. בין הערבים בלבד ע"ש:

ונראה לענ"ד לתרץ דבירושלמי פסחים שם מקשינן ויקרב הפסח תחילה והתמיד אחריו ומתרצינן נמצאת אתה מבטל בין הערבים דפסח ומקשינן אם מקים בין הערבים דפסח נמצאת אתה מבטל בין הערבים דתמיד ומתרצינן תמיד אם אתה מבטלו עכשיו אתה מקימו לאחר זמן אבל פסח אם אתה מבטלו עכשיו אימתי תקימו ע"ש ופי' המפרשים ז"ל שם דמקשינן מתחילה שיקרב התמיד בזמנו בח' ומחצה ויקרב הפסח קודם ומתרצינן א"כ אתה מבטל בין הערבים דפסח דבשש ומחצה עדיין אין זה בין הערבים ואי אפשר להקריב הפסח קודם התמיד ומקשינן א"כ השתא דשוחטין הפסח אחר התמיד ובשביל זה מקדמינן לשחיטת התמיד בע"פ א"כ בטלת בין הערבים דתמיד ומתרצינן דבין הערבים דתמיד מקיימין בשאר ימות השנה שקרב בשמונה ומחצה:

והנה הירושלמי שם לשיטתו אזיל דס"ל התם לעיל כהס"ד דתלמודא דידן בפסחים שם דבין הערבים משמע בח' ומחצה דחלקהו לב' ערבים ב' שעות ומחצה לכאן ב' שעות ומחצה לכאן ושעה לעשייתו ומקשינן התם בירושלמי כמו בתלמודא דידן אי ח' ומחצה דוקא איך מקדמינן לשחיטת התמיד בע"פ אמר ר' יוסה הדא אמר למצוה אבל לא לעכב ע"ש דזה דבין הערבים הוא בח' ומחצה הוא רק למצוה וזהו דמתרצינן בירושלמי דמש"ה לא מקדמינן פסח לתמיד משום דא"כ בטלת בין הערבים דפסח דבין הערבים משמע בח' ומחצה והדר מקשינן השתא דבע"פ מקדמינן לשחיטת התמיד א"כ בטלת בין הערבים דתמיד ומתרצינן דמקיימין אותו בשאר ימות השנה כיון דזה דבין הערבים הוא בח' ומחצה אינו רק למצוה ולא לעכב אבל בפסח אימתי תקים מצותו להיות בח' ומחצה:

ובירושלמי שם מקשינן לבתר הכי ויקרב הפסח תחילה והתמיד אחריו ופי' המפרשים ז"ל שם דהשתא מקשינן שיקרב הפסח בח' ומחצה כדינו והתמיד ידחה לאח"כ ומתרצינן יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לחוד ע"ש והנה מכל דברי הירושלמי מוכח דטעם דיאוחר דבר כו' מספיק רק שלא לדחות התמיד מזמנו בשביל הפסח אבל אם יקריבו התמיד בזמנו ויקדימו הפסח לזה לא מהני הטעם דיאוחר דבר דהא מתחילה כשהקשה הירושלמי דיקרב התמיד בזמנו ויקדים הפסח לא תי' דיאוחר דבר כו' אלא טעם אחר ונראה טעמו של דבר דביומא ל"ה הקשו בת"י ל"ל טעם דהעולה עולה ראשונה דתמיד קודם למוסף תיפוק ליה דבתמיד כתיב בבוקר ובמוסף כתיב ביום דמשמע לאחר ותי' ר' אלחנן דהוי אמינא דמוסף קודם מפני שהוא חובת היום ומש"ה אצטריך קרא דהעולה ע"ש אלמא דחובת היום עדיף מלשון איחור דכתיב בקרא וא"כ ה"נ נהי דהכא כתיב בין הערבים והכא כתיב בערב ובין הערבים דמשמע איחור מ"מ כיון דפסח חובת היום קודם ומש"ה צריך צריך טעם אחר] ולפ"ז הא דאמרינן בתלמודא דידן הטעם דתמיד קודם לפסח משום יאוחר דבר כו' היינו דמש"ה לא מדחינן התמיד לאחר זמנו ויקרב הפסח תחילה והרמב"ם ז"ל שכתב דמש"ה אינו קרב הפסח קודם התמיד משום שאי אפשר להם לישראל להקריב פסחיהן בב' שעות היינו משש ומחצה עד שמונה ומחצה א"כ ר"ל שיקרב התמיד בזמנו בשמונה ומחצה רק שהפסח יוקדם א"כ לא היה אפשר להרמב"ם ז"ל להביא טעם דיאוחר דבר כו' דזה הטעם מהני רק שלא לדחות התמיד מזמנו כדמוכח מהירושלמי ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל טעם אחר שאי אפשר לישראל להקריב פסחיהן בב' שעות וזה שלא הביא הרמב"ם ז"ל טעם הירושלמי הראשון דמש"ה לא מקדמינן הפסח לתמיד משום דא"כ בטלת בין הערבים דפסח משום דהירושלמי לשיטתיה אזיל וכמ"ש לעיל דבין הערבים משמע בח' ומחצה ולא קודם אבל בתלמודא דידן בר"פ תמיד נשחט דבעינן ג"כ מתחילה למימר הכי ומקשינן א"כ איך מקדימין לתמיד בע"פ דחינן זה לגמרי ולא מתרצינן כהירושלמי דהוי למצוה ולא לעכב ומסקינן דאף למצוה לא בעינן בח' ומחצה וזה דבכל יום תמיד קרב בח' ומחצה הוא רק משום נדרים ונדבות א"כ לתלמודא דידן אי אפשר לומר טעם דא"כ בטלת בין הערבים דפסח דבין הערבים הוא משש ומחצה א"כ לתלמודא דידן נשארה קושית הירושלמי דיקרב התמיד בח' ומחצה והפסח קודם וע"כ ס"ל לתלמודא דידן דאי אפשר לישראל להקריב פסחיהן בשתי שעות:

וזה דאמרינן בפ' תמיד נשחט דמוספין בשש הקשו התוס' ברכות כ"ח מהא דאמרינן ביומא דמוספין קרבין עם התמיד מקרא דמלבד עולת הבוקר [וכמה שהגיה המג"א א"ח סי' רפ"א בדברי התוס' ותמיד של שחר אינו קרב אלא עד ד' שעות] ותי' בתוס' דזה דאמרינן מוספין בשש הוא רק בשבת ע"ש והנה לפי מה שהוכחנו לעיל דאף דשחיטת התמיד היתה בתחילת היום מ"מ הקטרת אבריו היתה בה' שעות א"כ אין קושיא ממה דאמרינן ביומא דמוספין קרבין עם התמיד דכתיב מלבד עולת הבוקר דהמוספים קרבים אחר האברים של התמיד כדאמרינן בסדר המערכה אליבא דאבא שאול דאברים למנחה כו' ונסכים למוספים וכיון דהאברים קרבין בה' ואח"כ הסולת החביתין והיין והמוספין בשש קרינן ביה בלבד עולת הבוקר שסמוכים זה לזה והנה רש"י ז"ל כתב בר"פ תמיד נשחט שם דמש"ה מוספין בשש דכתיב דבר יום ביומו ומשמע איחור ע"ש והאי קרא ברגלים כתיב ומוכח דס"ל דאף ברגלים מוספין בשש:

והנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"ז מהל' תמידין הלכה י"ב דקמיצת העומר היא לאחר שמקריבין מוסף היום וכבש הבא עם העומר קודם תמיד של בין הערבים ע"ש וכתב הכ"מ שם הטעם דהמוסף קודם לעומר משום דתדיר קודם היינו שהמוסף שהוא תדיר קודם [ועיין בלח"מ שם] ומזה יש להוכיח דהרמב"ם ג"כ ס"ל כדברי התוס' דזה דאמרינן מוספין בשש הוא דוקא בשבת אבל לא ברגלים דאי אף ברגלים כן א"כ ע"כ העומר שבא אחרי המוספין ואחרי כבש הבא עם העומר קרב לאחר שש וא"כ איך אמרינן במנחות ס"ח דהרחוקין מותרין בחדש מחצות ואילך מפני שהם יודעין שאין ב"ד מתעצלין בו הא לעולם העומר קרב אחר חצות א"כ אמאי מותרים מחצות ואילך מיהו אף לדברי התוס' יש קצת לעיין בט"ז שחל להיות בשבת דמוספי שבת קרבין בשש ואח"כ מוספי הרגלים וכבש הבא עם העומר דמוספי שבת קודמין למוספי הרגלים משום דתדיר וכדאמרינן בר"פ כל התדיר ואח"כ קרב העומר איך מותרים אז בחדש לאחר חצות:

ובשקלים פ"ח מ"ח ובסוכה נ"ד ע"ב אמרינן דאברי התמיד היו ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושל מוספין במערב ושל ר"ח תחת כרכוב המזבח ולמטה ובמס' תמיד גרסינן שהיו מניחין אברי התמיד מחצי כבש ולמטה במערבו ומלחום א"כ קשיין אהדדי ועמדו בזה הראשונים ז"ל ושינו הגירסא בשקלים ובסוכה כההיא דתמיד דאברי התמיד היו ניתנין במערב ופי' הראב"ד ז"ל במס' תמיד כתב דמש"ה היו אברי התמיד ניתנין במערב כי כל מה שהיו יכולים לקרב האברים לצד מערבו של מזבח היו עושין כי היכא דקרי ביה לפני ה' טפי כדי שילכו דרך מערבו של כבש ויעלו למזבח אחר שיפיסו כו' עכ"ל ויש לעיין ע"ז טובא הא אמרינן ביומא פ' טרף בקלפי דבכל יום הכהנים עולין במזרח של כבש ויורדין במערבו א"כ מאי קאמר כדי שילכו דרך מערבו של כבש ויעלו למזבח והנה המפרש למס' תמיד שם כתב דמש"ה מניחין אברי התמיד במערבו של כבש ולא במזרחו כדי שיהא צד המזרח פנוי להילוך הכהנים ע"ש אך אף ע"ז יש לעיין הא גם צד המערב צריך להיות פנוי להילוך שהרי הכהנים יורדין במערבו [ועוד אברי המוסף אמאי ניתנין בחזרתו של כבש] ונראה לענ"ד לומר הטעם דאברי התמיד היו ניתנין במערבו של כבש ושל מוספין במזרח לפי שתמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית כדאמרינן בתמיד משום דבעינן כנגד היום א"כ כדי למעט בהילוך היו נותנין במערבו של כבש שהוא קרוב יותר לצפונית מערבית של מזבח אבל של מוספין דליכא דין כנגד היום ונשחטין בכל מקום מניחין אותם במזרחו של כבש כשהכהנים עולין במזרחו של כבש יטלום ויקטירום והנה לפ"ז דוקא אברי תמיד של שחר היו ניתנין במערב אבל לא של בין הערבים דתמיד של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית כדאמרינן בתמיד ומדויק בזה לשון הש"ס בסוכה דקתני אברי תמיד של שחר ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב כו' ולא קתני אברי התמיד סתם:

ובענין אי מוספים קודמין לבזיכין או בזיכין קדמי פסק הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' תמידין הלכה י"א דמוספים קודמים רק הנסכים של המוספים הם לאחר הבזיכין ועמד שם הכ"מ מנ"ל להרמב"ם ז"ל דהבזיכין קודמין לנסכים של המוספים והלח"מ שם כתב כיון דאיכא פלוגתא אי מוספים קודמים או בזיכין קודמים לא מפשינן במחלוקת כולי האי ומסתייה דמאחרין לבזיכין אחר מוספין גופייהו אבל קודם ניסוך דידהו יש לנו להקדימן ע"ש:

והנה לפי דברי הרמב"ם ז"ל אתי שפיר הא דאמרינן בפסחים ר"פ תמיד נשחט למ"ד מוספין קודמין לבזיכין עביד להו מוספין בשש ובזיכין בשבע ותמיד של בין הערבים בשבע ומחצה והקשה רש"י ז"ל שם אמאי לא עבדינן תמיד של בין הערבים בתחילת שמונה וכתב דשמא חילוק לחם הפנים אינו כלה עוד בסוף שבע א"נ דעבדינן התמיד או בזמנו או כשאר ערבי פסחים] והתוס' שם השיגו על תי' הראשון ע"ש ולפמ"ש הרמב"ם ז"ל אתי שפיר בפשוטו זה דלא עבדינן תמיד של בין הערבים בתחילת שמונה כיון דנסכי המוספין הם לאחר הבזיכין א"כ אי אפשר לעשות התמיד בתחילת שמונה תכף לאחר הבזיכין דצריך זמן לנסכי המוספים ולשירה שאומרים עליהם ודוק:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה