מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן יא · ג
ובמתנדב עצים אליבא דרבנן כתב המל"מ פ"ד מהל' שקלים דמוסר הגיזרין לציבור ומבעירין אותן בתורת עצי המערכה והביא לזה מהירושלמי דמקשינן שם על הא דאמרינן בתענית בקרבן העצים שהיו המשפחות מתנדבות משלהן דניחוש שמא לא ימסרם יפה יפה אלמא צריך מסירה לציבור ע"ש [וכ"כ עוד מהמפרשים ז"ל]:
והנה יש לעיין ע"ז אי מוסרין הגיזרין לציבור ומעלין אותן בתורת עצי המערכה א"כ אין זה קרבן שלו שהרי הוא אינו מקריב כלום ואמאי אמרינן בספרי [הובא בתוס' סוכה מ"ז ע"א] דהמתנדב עצים טעון לינה ובת"כ פ' ויקרא אמרינן דאין קרבן עצים בא בשותפת משום דכתיב נפש ואי מוסרן לציבור אמאי לא יביא בשותפת וכן אמרינן בזבחים צ"ט דעצים אינו מביא כשהוא אונן דמרבינן שם מקרא דכל הקרבנות כשהוא שלם מביא ולא כשהוא אונן ואי מוסרן לציבור מה שייך שאינו מביא כשהוא אונן שהרי הוא אינו מקריב כלום ועוד אמרינן במנחות ע"ג ע"ב דעכו"ם מתנדבין עופות עצים ולבונה ואי הציבור מקטירן לעצי המערכה קשה הא קרבנות ציבור אין מקבלין מן העכו"ם ואפילו אי מוסרן לציבור כדאמרינן בת"כ שהביאו התוס' שם ד"ה איש ע"ש וצע"ג ומה שהביא המל"מ מן הירושלמי שהקשה על ההיא דתענית דניחוש שמא לא ימסרם יפה יפה ומוכח דצריך למוסרן לציבור התם בההיא דתענית שהתנדבו משום שלא מצאו עצים למערכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם התם ודאי היו למערכה וצריכים מסירה לציבור אבל זה דמתנדבין עצים וילפינן לה מקרא קרבן מלמד שמתנדבין עצים הוא קרבן יחיד כן היה נראה בפשוטו אך ראיתי להרגמ"ה ז"ל מנחות ק"ו ע"ב דנראה דמפרש כהמל"מ שכתב שם ז"ל שמתנדב עצים דאקרו נמי קרבן וקסבר ת"ק דאותן גזירין קרבין להכשר הקרבנות על המערכה עכ"ל וכן בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל וקשה מכל הנך שהקשיתי לעיל עוד יש להקשות מהירושלמי שקלים פ"ו הלכה ז' דאיבעי לן באומר הרי עלי עץ אי מביא גיזר אחד ומייתינן ראיה מהא דבתמיד של בין הערבים היו ב' גזרי עצים בב' כהנים ומוכח דכל גיזר וגיזר הוא קרבן בפ"ע ע"ש ואי צריך למסור לציבור אמאי לא יתנדב גיזר ומה לי אם גיזר אחד אינו קרבן בפ"ע כיון דהציבור מקטירן למערכה עם שאר עצים ולמסור לציבור יכולים אף פרוטה אחת וצ"ע:
והנה לרבי דאמר עצים טעונין קמיצה יש לחקור איך יעשה הקמיצה וכתב רש"י ז"ל במנחות ק"ו ע"ב ז"ל שמרסקו לעצים דקים עד שנוטל מהם מלא קומצו עכ"ל והש"מ מנחות כ' ע"ב כתב ז"ל המתנדב שני גזירין מבקע מלא קומצו קסמין דקים ונותן על המערכה ונראה מזה שאינו מרסק כל העצים רק שיעור קמיצה והרגמ"ה ז"ל שם ק"ו כתב ז"ל דרבי לא אמר ב' גיזרין וקאמר דנקטרין בפ"ע ולא להכשיר האברים שעל המערכה ולא קא יהיב בהו שיעורא כמה לייתי אבל מלא קומצו מקטיר וטעונה הגשה ומלח כשאר קרבנות ושירי עצים לכהנים עכ"ל והנה זה שכתב דרבי לא קאמר ב' גיזרין כלל ולא קא יהיב בהו שיעורא כמה רק מקטיר מלא קומצו יש לחקור אם יכול להתנדב רק מלא קומץ או דלמא כיון דצריך קמיצה ע"כ צריך להיות שיריים רק דליכא שיעור להשיריים אך בעיקר מ"ש דרבי לית ליה שיעורא כלל דב' גיזרין יש לעיין מהתוספתא שהביאו התוס' מנחות כ' ע"ב ד"ה מלמד האומר הרי עלי עצים. מביא דמי ב' גיזרין ונותנן לשופר כו' ואם אמר הרי עלי ב' גיזרין אלו למזבח כו' ואם הקריבן בחוץ חייב דברי רבי כו' ונראה מזה דאף לרבי באומר הרי עלי עצים מביא ב' גיזרין וצ"ע:
ובמתנדב עצים לרבי דאמר עצים טעונים קמיצה כתבו התוס' מנחות כ' ע"ב ד"ה לדברי דאף השירים קרבין למזבח וכמו מנחת חוטא של כהנים לר"ש דהקומץ קרב לעצמו והשירים קרבין לעצמן אך הרגמ"ה ז"ל כתב במנחות ק"ו ע"ב דהשירים מתחלקים לכהנים ע"ש והנה יש לעיין על הרגמ"ה ז"ל אי חשיבי עצים כמנחות הנקמצות שהקומץ מתיר השירים א"כ אם אין שירים אין קומץ ובירושלמי יומא פ"ו הלכה ו' איבעי לן בפרים הנשרפים אם נשתייר כזית מן הבשר אם זורק את הדם אי חשיב יש בשר ומסקינן כיון דאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אינו זורק עליו את הדם ע"ש א"כ בהנך שירים של עצים אעפ"י שהן מתחלקין לכהנים מ"מ אין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אלא מתחלק להסקה ואיך מקטיר עליהם את הקומץ וצ"ע ואפשר דרבי לטעמיה אזיל דס"ל בזבחים ק"ד דהדם מרצה על העור בפ"ע אע"ג דאין בו אכילת אדם ולא אכילת מזבח מיהו לפי פי' התו' שם אינו ענין כלל לכאן אך לפי פי' רש"י ז"ל שם אפשר קצת לדמות זה לזה (והנה להרגמ"ה יש לחקור בנטמאו השירים של העצים אי מקטיר קומץ עליהם אי הציץ מרצה על השירים דאפילו למ"ד ציץ מרצה על אכילות אבל הנך שירי עצים שאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אפשר דלכ"ע אינו מרצה]:
ואם אותן השירים של העצים נפסלים בלינה או ביוצא הנה להתוס' דאף השירים קרבין למזבח ודאי נפסלים אבל להרגמ"ה דהשירים מתחלקים לכהנים נראה דלא מפסלי ואף אי בשר פרים הנשרפים מפסלי בלינה ואע"ג דג"כ אין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח מ"מ אית בהו מצות שריפה אבל הנך עצים המתחלקים לכהנים הוו כמו עורות קדשים אע"ג דהזריקה מועלת להם להוציאם מידי מעילה לא שייך בהם שום פסול אלא מתחלקים לכהנים והם כשאר נכסיהם או כעצמות דשריין זריקה למיעבד בהו קתא דסכינא מיהו אפשר לחלק דעור ועצמות אינם נפסלים בלינה וביוצא משום שאינם גופא דזיבחא אבל הנך שירים כיון דמתחילה היה הכל ראוי לקמיצה הם גוף הקרבן וא"כ אפשר לאידך גיסא דאפילו אי אין לינה מועלת בפרים הנשרפים משום דאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח התם דלעולם לא היה הבשר ראוי לאכילת מזבח אבל בהנך עצים דבשעה שנתקדשו כל העצים בכלי והיה הכל ראוי לקמיצה ונחתא להו תורת פסול לינה ויוצא לא פקע מינייהו לאחר שנעשו שירים:
והנה כהן המתנדב עצים לרבי דעצים טעונים קמיצה יש לחקור אם גם בזה שאני כהן מישראל וי"ל דין מנחת כהן דאינה נקמצת וכולה כליל:
ובעצים לרבנן דלאו קרבן גמור הן אם יש להם קדוה"ג כתבו התוס' ז"ל מנחות כ' דעצים רק קדושת דמים הם וי"ל פדיון ע"ש והנה כן משמע מסוגיא דמעילה י"ט ע"ב דאמר רבי כל דבר שאי"ל פדיון יש בו מועל אחר מועל ואמרינן דאיכא בינייהו עצים ומייתינן התם ההיא דהמתנדב עצים לא יפחות מב' גזירין רבי אומר עצים קרבן הם כו' ובפשוטו היינו דלרבי אין פדיון לעצים ומש"ה יש בהם מועל אחר מועל ולרבנן י"ל פדיון ומש"ה אין בהם מועל אחר מועל וכמה דאמרינן שם בקדשים שנעשו בע"מ ועבר ושחטן וכן מוכח מההיא דפסחים כ"ז ע"ב דאמרינן בתנור שהסיקו בעצי הקדש וס"ד מעיקרא דהיינו בעצי המערכה ומקשינן והלא מעל המסיק ונפק לחולין והיינו לרבנן דעצים אין בהם מועל אחר מועל]:
והנה בזה אתי שפיר מה שהביאו התוס' ביומא מ"ו ע"ב מהירושלמי דהוסיף ר"ע הקטורת והגחלים אם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן ומקשינן וכי גחלים קדושות הן ומשנינן תפתר בשל יוה"כ דבשל ג' קבין היה חותה אבל בשאר ימות השנה תנינן נתפזר כקב גחלים היה מכבדן לאמה היינו כיון דמותר לאבדן אינן קדושות והקשו התוס' שם אפילו אי נימא דהמחתה שהיה חותה בה בשאר ימות השנה לא היתה כ"ש מ"מ יקדש המזבח את הגחלים דהא המזבח מקדש את הראוי לו ע"ש וקשה הא אף בלאו המזבח מקדש ג"כ קשה דקדושת העצים להיכן הלכה אטו משנעשו גחלים פקעה קדושת העצים ואי נימא דעצים אין להם כ"א קדושת דמים אתי שפיר דבקדושת דמים ליכא מצוה דמשמרת תרומותי שיהיה אסור לאבדן ומש"ה הקשו בתוס' רק שהמזבח יקדש את הגחלים קדוה"ג:
ונראה דאע"ג דאין לעצים רק קדושת דמים ונפדין ואף כשהם על המזבח ג"כ אין להם אלא קדושת דמים כדמוכח מדברי התוס' מנחות ק"א שכתבו דרק כשתתו אותם במחתה כ"ש י"ל קדוה"ג מכלל דקודם שחתו אע"ג שהם על המזבח אין להם כ"א קדושת דמים מ"מ נראה דכשהם על המזבח אין נפדין וכמו בפרת חטאת דקדושת דמים היא דקדשי ב"ה היא וי"ל פדיון ולר"ש אף לאחר שחיטה י"ל פדיון דפרה נפדית ע"ג מערכתה מ"מ לאחר הזאת דמה כתבו התוס' ב"ק ע"ז דלכ"ע אין לה פדיון ע"ש דכיון דנעשו העבודות דידה שהם כעין עבודות פנים אף שהיא קדושת דמים אין לה עוד פדיון וה"נ בעצים אף שהם קדושת דמים מ"מ לאחר שהקריבן על המזבח שוב אין להם פדיון דהקטרת עצים עבודה היא ובעי כהונה וא"כ כיון שנעשו בהן עבודות שוב אין להם פדיון: