מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן טז · ג
והנה בעמוד השחר נפסלים כל הקדשים חוץ מבשר שלמים בכור ומעשר ורק במי כיור איבעי לן בזבחים כ' אי מפסלי בלינה כיון דאין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים ועצים אי נפסלים בלינה מדברי התוס' זבחים נ"ו ע"א ד"ה מנין מוכח להדיא דנפסלים שכתבו דליכא למימר דאצטריך קרא לדם שנפסל בלינה דהוי אמינא דלא מפסיל בלינה משום דאין חייבים על דם משום פגול ונותר דהא עצים ולבונה לר"ש ג"כ אין חייבים עליהם משום נותר ומיפסלי בלינה היכא דקדשו בכלי ע"ש הרי כתבו להדיא דעצים לאחר שקדשן בכלי נפסלו בלינה והיינו לאחר ששיפן לגזירין שזה קידוש כלי שלהם כמ"ש התוס' מנחות ק"א ע"א ד"ה אע"ג ובזבחים ל"ד ע"א ד"ה שקדש והנה יש לעיין ע"ז מההיא דיומא ספ"ב דשקלינן וטרינן בסידור ב' גזרי עצים אי הוי עבודת יום או עבודת לילה ודייקינן ממתני' דא"ל הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה ואילו זמן סידור ב' גזרי עצים לא קתני אלמא דכשר אף בלילה ודחינן משום דאית להו תקנתא היינו דאם עדיין לילה יכול לפורקן ולחזור לסודרן ביום כמ"ש רש"י ז"ל וקשה אמאי י"ל תקנה דהא כיון שסדרן בלילה דסבור שהוא יום, א"כ ע"כ כבר היו משופין וא"כ איך יכול אח"כ לחזור ולסודרן ביום הא נפסלו בעמוד השחר וצ"ל דס"ל התם דאין לינה מועלת בראשו של מזבח וצ"ע:
וראיתי להקרן אורה שהקשה על קושית תוס' זבחים מ"ג שהקשו אמאי לא קתני התם במתני' ג"כ עצים דאין חייבים עליהם משום פגול והקשה ע"ז הקרן אורה אטו שייך נותר בעצי המערכה וכיון דנותר ליכא מחשבת נותר ג"כ ליכא ע"ש ותמהני שהרי התוס' נ"ו ע"א כתבו להדיא דעצים נפסלים בלינה ורק לר"ש אין חייבים על עצים משום נותר משום דהוו דברים שאינם נאכלים:
ובעיקר מה שהביא התוס' ראיה דאף היכא דליכא חיוב משום נותר מ"מ מפסיל בלינה מעצים ולבונה לר"ש דאין חייבים משום נותר ומ"מ מיפסלי בלינה יש לעיין מאי ראיה מזה דהא לר"ש הטעם דליכא בעצים ולבונה חיוב משום נותר הוא משום דהוו דברים שאינם נאכלים א"כ הפטור לדידיה הוא משום דליכא אכילה דדברים שאין נאכלים לאו שמיה אכילה ולרבנן אצטריך קרא לרבויי דברים שאין נאכלים לחיובא א"כ לפסול שפיר מפסיל בלינה אבל בדם זה דבדם ליכא חיוב נותר ואע"ג דבר אכילה הוא מקרא ממעטינן ליה מנותר א"כ שפיר י"ל דאף מפסול נותר ממעטינן:
ועוד על מה שהביאו התוס' ג"כ מלבונה לר"ש דאין חייבים משום נותר ומ"מ מיפסל בלינה יש ג"כ לעיין הא לבונה מתיר הוא ואינו נפסל בלינה כ"א בשקעה"ח כדם דמפקינן לה מקרא דביום הקריבו את זבחו א"כ מה קושיא מלבונה דאפשר דאה"נ דבלאו קרא דביום הקריבו את זבחו לא היתה לבונה נפסלת בלינה כיון שאין חייבין עליה משום נותר כמו דם רק עתה דכתיב ביום הקריבו את זבחו דמרבינן דאף דם שאין חייבין משום נותר מ"מ נפסל א"כ ה"נ לבונה דהא לבונה ודם מחד קרא נפקינן וא"כ מה שייך להקשות מלבונה:
ובענין פסול לינה מצינן בזבחים כ' תקנה למים שלא יפסלו בלינה ע"י זה דמשיקן למעין ופי' רש"י ז"ל שם הטעם דכיון דמחברן למעין בטלה קדושתן ע"ש והנה לפ"ז יש לחקור אם כבר נפסלו המים בלינה אי מהני השקה לבטל פסולן ואפשר דלא מהני זריעה להקדש לענין פסול לינה כמו לענין טומאה: