מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן טז · ב
ובענין פסול לינה יש ג' חלוקים דדם נפסל בשקעה"ח והאימורים בעמוד השחר וכן הבשר חוץ מבשר שלמים בכור והמעשר שלינה שלהם הוא בסוף ב' ימים:
וזה דדם נפסל בשקעה"ח מפקינן לה בזבחים נ"ו ע"א מקרא דביום הקריבו את זבחו והנה התוס' שם הקשו ל"ל קרא תיפוק ליה דאין זריקה בלילה דנפקא לן מביום צותו ולמחר הלא נפסל בעמוד השחר ע"ש:
ונראה לענ"ד לומר דאיכא נפקותא בזה דדם נפסל בשקעה"ח לענין עיבוד צורה דדם פסול הטעון עיבוד צורה אי דם נפסל בשקעה"ח תכף אחר שקעה"ח חשיב עיבוד צורתו כי כבר י"ל פסול לינה וכמ"ש רש"י ז"ל זבחים פ"ב ע"א בדמים הפנימים שנתערבו בחיצונים דימתין עד שקעה"ח וישפכו לאמה ע"ש אבל מטעם דביום צותו כיון דבלילה אכתי אין לו פסול הגוף צריך להמתין עד עלות השחר ואז ישפך לאמה עוד איכא נפקותא לענין כבוס דם חטאת למ"ד היה לו שעת הכושר ונפסלה אינו טעון כבוס אם ניתז על הבגד לאחר שקעה"ח דאם נפסל בשקעה"ח כיון דדם פסול הוא אינו טעון כבוס אבל אם לא נפסל בשקעה"ח אע"ג דאי אפשר לזרוק מ"מ כיון דהדם אינו פסול הוי כשחט סמוך לשקעה"ח דליכא שהות ביום למזרקיה כיון דהדם כשר טעון כבוס עוד איכא נפקותא בבמה לרב דס"ל בזבחים ק"כ דשחיטת לילה בבמה כשרה וה"ה לכל עבודות דנפקא לן התם מדכתיב ויגישו כל העם איש שורו הלילה ואי שחיט בלילה ע"כ כל שאר עבודות הן בלילה דאי עביד ביום איפסיל להו בלינה] דביום צותו ליכא בבמה אבל אי שחיט ביום צריך לזרוק ג"כ ביום מקרא דביום הקריבו את זבחו דדם נפסל בשקעה"ח דפסול הזמן נוהג אף בבמה כדאמרינן שם קי"ג ע"א דהזמן והנותר והטמא שוין בזה ובזה (וזה דדם נפסל בשקעה"ח פסול זמן הוא כדאמרינן שם נ"ו ע"ב דמחשבין בדם משתשקע החמה דהו"ל חוץ לזמנו] אבל בלא קרא דביום הקריבו את זבחו היה אפשר לשחוט ביום ולזרוק בלילה עוד איכא נפקותא בנתערב בלילה תחילת עולה בשירים של חברתה ורבו תחילת עולה על השירים דשירים קרבין בלילה כדאמרינן בפ' ב"ש ל"ח ע"ב ובלא קרא דדם נפסל בשקעה"ח כיון דבלילה אף תחילת עולה דם כשר הוא רק שאי אפשר לזרוק בלילה משום ביום צותו כיון דלא נפסלו הו"ל עולין ואין עולין מבטלין זא"ז והו"ל כמו שחט סמוך לשקעה"ח דאין שהות ביום למזרקיה מ"מ כיון דהדם כשר הוא חשיב עולין ואין מבטלין את השירים וא"כ יכול ליתן כל התערובת בלילה כדי להוציא השירים שכשרים בלילה ודם תחילת עולה יזרוק לשם מים אבל השתא דגלי קרא דדם נפסל בשקעה"ח א"כ בלילה הו"ל תחילת עולה דם פסול ומבטלין להשירים הכשרים דדם פסול לא חשיב עולין כדאמרינן בפ' התערובת ע"ח ע"א נתערב בדם פסולים ישפך לאמה ופי' רש"י ז"ל כגון בדם רובע ונרבע או שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ואמרינן בגמרא משום גזירה במקדש ואע"ג דדם פסולים מותר ליתן לשם מים חיישינן שמא ירבו דם פסולים על הכשרים ויבטלום ע"ש ומוכח דדם פסולים לא חשיבי עולין ומבטלין לדם כשר והנה הראו לי דהתוס' פסחים ס"ה ע"א ד"ה שמא כתבו דדם שנשפך על הרצפה קודם שנתקבל בכלי חשיב עולין ואין מבטלין לדם הכשר וקשה הא אמרינן להדיא בזבחים דדם פסולים אם רבו מבטלין לכשרים וע"כ צ"ל דדם שנשפך מן הצואר על הרצפה לא חשיב דם פסול דרק מחוסר קבלה ואי אפשר לזורקו ואע"ג דאסור להעלותו על המזבח כמ"ש בתוס' שם משום דדם שאינו ראוי לזריקה הוא מ"מ כיון דאין בו פסול חשיב עולין]:
והנה התוס' זבחים נ"ו תירצו דמש"ה אצטריך קרא דביום הקריבו את זבחו לא שמעינן דדם נפסל בתחילה שקיעה אע"ג דעדיין יום הוא ומקרא דביום צותו הדם ראוי לזריקה וקמ"ל דמ"מ הדם נפסל אע"ג דעדיין יום הוא ע"ש:
והנה במנחות מ"ו ע"ב גבי שתי הלחם הבאות בפ"ע דאמרינן דתעובד צורתן ויצאו לבית השריפה מקשינן דלשרפינהו ביו"ט ואמרינן משום דאין שורפין קדשים ביו"ט ופרכינן מי דמי התם לאו מצותן בכך הכא מצותן בכך ומסקינן משום גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן ומקשינן תינח כל זמן הקרבתן לבתר הכי לשרפינהו ואמרינן מאי תעובד צורתן נמי דקתני צורת הקרבתן והתוס' שם ד"ה לפי הקשו על הא דבעינן למימר לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט וז"ל הוה מצי למפרך למוצאי יו"ט לאלתר לשרפינהו דמנותר לא יליף מדמסיק צורת הקרבתן עכ"ל היינו דקשה להו דלפי הס"ד השתא דתעובד צורתן ממש היינו דשורפין למחר הוי מצי למפרך אמאי ממתינין עד למחר לשרפינהו למוצאי יו"ט בלילה ואע"ג דאין שורפין קדשים בלילה דילפינן מנותר האי שריפה לא ילפינן מנותר דהא מסקינן אח"כ דתעובד רק צורת הקרבתן ומוכח בנשרפין בלילה זהו פירוש דברי התוס' שם ויש לעיין מנ"ל להתוס' דלא ילפינן האי שריפה מנותר דלמא לעולם ילפינן ואין נשרפין בלילה וזה דמסקינן דתעובד צורת הקרבתן היינו דשורפין אותן בתחילת שקיעה כיון דלא שייך עוד שמא יזדמנו כבשים לאחר מכאן דלא אפשר להקריב כמ"ש התוס' דדם נפסל בתחילת שקיעה וא"כ צורת הקרבתן היא תחילת שקיעה ולענין שריפה שפיר מצי שריף להו דלכל דבר עדיין יום הוא אבל קודם דאמרינן הטעם לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט לא הוי מצי למפרך דלשרפינהו בתחילת שקיעה דעדיין יו"ט הוא ובלילה אי אפשר דילפינן מנותר דאינו נשרף אלא ביום וצ"ע:
ובמעילה ו' ע"א אמרינן רש"א יש נותר שמועלין בו ויש נותר שאין מועלין בו כיצד לן לפני זריקה מועלין בו לאחר זריקה אין מועלין בו ומקשינן שם מזה למ"ד היתר זריקה שנינו דא"כ אפילו לן קודם זריקה אמאי מועלין ומשנינן דהיינו קודם שנראה לזריקה ולאחר שנראה לזריקה כגון דקבליה סמוך לשקעה"ח דלא הוי שהות ביום למזרקיה ומש"ה מועלין וכתב רש"י ז"ל דקבליה סמוך לשקעה"ח ומש"ה לן דלא הוה שהות למזרקיה והוא אכל הבשר בלילה לפני זריקה להכי מועלין שהרי הדם עדיין לא היה ראוי ליזרק ולא מצינן למימר כל העומד ליזרק כזרוק דמי עכ"ל ומדברי רש"י ז"ל נראה דדוקא אם אכל הבשר בלילה אבל אם אכל הבשר למחר ביום אין בו מעילה משום דאמרינן אז כל העומד ליזרק כזרוק דמי ואע"ג דהדם נפסל בלינה ומשום דס"ל לר"ש דדם שלן מוציא מידי מעילה כמ"ש רש"י ז"ל שם לעיל ומדברי רש"י ז"ל נראה דאע"ג דאסור לזרוק דהא דם שלן פסול הוא ואסור לזרוק מ"מ כיון דאם זרק מוציא מידי מעילה אמרינן כל העומד ליזרק כו' ורק באכל הבשר בלילה דהוא קודם שנראה לזריקה דזריקת לילה לא מהני כלל משום ביום צותו אז איכא מעילה והנה לפי פי' רש"י ז"ל אי אפשר לפרש ההיא דמעילה כמו שפי' התוס' במנחות כ' ע"ב דזה דאמרינן דקבליה סמוך לשקעה"ח היינו סמוך לתחילת שקיעה דאפילו אי דם נפסל בתחילת שקיעה מדאורייתא מ"מ כיון דלכל שאר הדינים הוא יום גמור א"כ אפילו אי ליכא שהות קודם תחילת שקיעה למזרקיה מ"מ שפיר אמרינן כל העומד ליזרק כו' דלא גרע אי זריק לאחר תחילת שקיעה משזרק למחר דאע"ג דהדם נפסל מ"מ אמרינן לר"ש כל העומד ליזרק כו' וכיון דלאחר תחילת שקיעה הוא יום לענין ביום צותו א"כ הוי זריקת יום ולא זריקת לילה, רק שנפסל הדם בתחילת שקיעה וא"כ לא גרע מזרק למחר לגמרי ומזה נראה דתוס' ע"כ לא ס"ל כרש"י ז"ל במעילה ואף אם אכל למחר לא אמרינן לר"ש כל העומד ליזרק כו':
והנה אם קומץ נפסל בשקעה"ח ראיתי להת"י יומא כ"ט ע"א ד"ה ומנחה שחקר בזה וטרח להביא ראיות דדין קומץ כדין דם דנפסל בשקעה"ח וק"ל טובא הא גמרא מפורשת היא במנחות כ' ע"ב דקומץ נפסל בשקעה"ח כמו דם ע"ש וצע"ג עוד כתב שם הת"י דהקומץ אינו נפסל בשקעה"ח רק אחר קידוש כלי והיינו זה דאמרינן במעילה דהקומץ והלבונה כו' קדשו בכלי הוכשר וליפסל בטבול יום ובמח"כ ובלינה ואע"ג דכבר המנחה נפסלת בלינה משקידש כל המנחה בכלי האי לינה שקעה"ח הוא דנפסל לאחר שמקדש הקומץ בכלי ע"ש והנה יש לחקור בלבונה הבאה עם המנחה מאימתי נפסלת בשקעה"ח דגם הלבונה נפסלת בשקעה"ח כדקתני במתני' הקומץ והלבונה כו' ומוקמינן דהאי לינה שקעה"ח דלבונה הוא מתיר כמו הקומץ וכיון דבלבונה ליכא לא קמיצה ולא מתן כלי יש לחקור מאימתי הוכשרה ליפסל בשקעה"ח וצ"ל דמיד כשמקדש הלבונה עם המנחה בכלי נפסלת בשקעה"ח דכיון דבריר קומץ דידה י"ל תכף דין מתיר דנפסל בשקעה"ח ולבונה הבאה בבזיכין דיש לה קמיצה ואין לה קידוש כלי כמ"ש רש"י ז"ל מנחות ז' ע"ב יש ג"כ לחקור אימתי נפסלין בשקעה"ח אם י"ל דין קומץ רק לאחר סילוק בזיכין שהוא הקמיצה שלהם או כיון דליכא בהו קידוש קומץ בכלי אין חילוק בהם בין קודם סילוק לאחר סילוק וכיון דבריר קומץ דידהו תכף נפסלין בשקעה"ח משסילק הלחם אע"ג דלא סילק הבזיכין:
והנה בדם יש לחקור אם קודם קבלה נפסל בשקעה"ח או דוקא לאחר קבלה כיון דקבלת הדם הוא במקום קידוש קומץ וכיון דחזינן בקומץ דאינו נפסל בשקעה"ח רק לאחר קידוש אפשר דה"נ בדם דאינו נפסל אלא לאחר קבלה עוד יש לחקור בדם אשם מצורע אותו הדם שמקבלין לבהונות דאשם מצורע ב' כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי זה שמקבל ביד מקבל לבהונות אם אותו הדם נפסל בשקעה"ח כיון דאותו הדם אינו מתיר דאינו ניתן על המזבח אפשר דאינו נפסל בשקעה"ח ואפשר עוד לומר דאף בלינה אינו נפסל כיון דאין מהדם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח דרש"י ז"ל כתב בזבחים מ"ד דמתן בהונות אינו חשיב צורך גבוה כלל א"כ הוי כפרים הנשרפים דבעינן למימר בזבחים ק"ד ע"ב דאין לינה מועלת בהן כיון דאין בהם. לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח:
והנה ראיתי בס' צפנת פענח בקונטרס אחרון לחתנו הגאון שליט"א שחקר בדין דם דנפסל בשקעה"ח אי מועלת הלנה בראשו של מזבח היינו אם נתנו בראשו של מזבח קודם שקעה"ח אם נפסל שם והאריך שם בזה ולכאורה יש להביא קצת ראיה מהא דאמרינן בזבחים כ"ה ע"ב מקרא דזכר תמים בן שנה יהיה שצריך להיות בן שנה אף בשעת זריקה ומקשינן ומי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה ובשעת זריקה בן שתים אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים ע"ש ומאי קושיא מי איכא מידי כו' דודאי משכחת לה דבשעת שחיטה בן שנה ובשעת זריקה בן שתים כגון שלן הדם בראשו של מזבח וזורק למחר והוי אז בן שתים ואפשר דרבא דאמר זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים לטעמיה אזיל דס"ל דלינה מועלת בראשו של מזבח ואפשר דגם המקשה הקשה רק למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח ומיהו בפשוטו נראה דלא מהני בדם הלנה בראשו של מזבח וכמו שבעל קונטרס אחרון נוטה לומר] דזה דדם נפסל בשקעה"ח פסול אחר הוא ואין זה פסול לינה ולפ"ז נראה לומר דאם אכל קומץ שנפסל בשקעה"ח אינו חייב עליו משום נותר ובזה יתורץ מה שהקשו התוס' נדה על הא דאמרינן לן בדם כשר שכן לן באימורים כשר לן באימורים כשר שכן לן בבשר כשר היינו בקדשים קלים שנאכלים לב' ימים והקשו למה ליה למילף מבשר נילף דם שנפסל בשקעה"ח דלא ירד מאימורים דאין נפסלים בשקעה"ח וכיון דאחר שקעה"ח לא ירד א"כ גם אם לן בעמוד השחר לא ירד דאין חילוק תדע דהא לן ב' לילות לא ירד אע"ג דאין כיוצא בו כשר בבשר אך כיון דלן לילה אחת לא ירד משום דכשר באימורים א"כ ה"נ ב' לילות דאין חילוק ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דודאי בקדשי קדשים אין חילוק בין עמוד השחר לב' ימים דכיון דנפסלו בעמוד השחר ונעשו נותר אין ב' ימים מועלת בהם כלום וכיון דלאחר עמוד השחר לא ירדו א"כ ה"ה לאחר ב' ימים אבל בדם אע"ג דאם נפסל בשקעה"ח לא ירד משום דאי"ל הכשירא באימורים דלית בהו פסול דשקעה"ח מ"מ לאחר עמוד השחר היה דינו שירד אי לית ליה הכשירא במקום אחר דבעמוד השחר איתוסף בהדם פסול אחר כמו בכל קדשי קדשים שנעשים נותר בעמוד השחר וזה פסול אחר ומשום זה הפסול היה הדין שירד ומש"ה אצטריך לטעם דלן בבשר כשר דאף פסול של עמוד השחר י"ל הכשירא במקום אחר היינו בבשר קדשים קלים: