אור ברסלב
מקדש דוד חלק א סימן ט › ג

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ט · ג

ב

אמרינן בסדר המערכה דאברים קודמין למנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכים ונסכים למוספין ומוספין לבזיכין וביומא שם מייתינן פלוגתא אית תנא דס"ל מוספין קודמין לבזיכין ואית תנא דס"ל בזיכין קודמין למוספין ובפסחים פ' תמיד נשחט אמרינן למ"ד מוספין קודמין לבזיכין מוספין קרבין בשש ובזיכין בשבע ולמ"ד בזיכין קודמין למוספין בזיכין בה' ומוספין בו' דמוספין לכ"ע קרבין בשש משום דכתיב ביום ומשמע לשון איחור שצריך להיות ביום ולא בבוקר כך פי' רש"י ז"ל שם ע"ש:

והנה זה דאמרינן דאברים קודמין למנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכים לא היה הפסק גדול ביניהם רק מיד קרבין זה אחר זה דאמרינן ביומא כ"ו ע"ב דתמיד בשבת קרב בי"א הוא עצמו בט' ה' לאברים ואחד לקרבים אחד לסלת אחד לחביתין ואחד ליין ושנים בידם שני בזיכי לבונה ומשמע שהמנחה והחביתין והיין והבזיכין קרבין יחד עם האברים וכן כתבו התוס' מנחות פ"ט ע"ב ד"ה תמיד על הא דאמרינן שם דתמיד של שחר טעון ב' גזרי עצים בכהן אחד והקשו א"כ במתני' דיומא אמאי לא חשיב בתמיד של שחר עוד כהן אחד דבידו ב' גזרי עצים ותי' דהתם לא חשיב רק מה שהיו קרבין יחד עם האברים אבל ב' גזרי עצים שחרית לא היו קרבין עם האברים וכמה שהביאו שם מהירושלמי דלא גזרו על שני גזירין שחרית שיהיו בשעת הקטרת אברים ע"ש וא"כ כל מה דחשיב התם במתני' הסלת והחביתין והיין והבזיכין היו קרבין יחד עם האברים וכן אמרינן להדיא בתוספתא מנחות פי"א דשני בזיכי לבונה מקטירין אותן עם אברי התמיד [והיינו למ"ד בזיכין קודמין למוספין] ולפ"ז כיון דהבזיכין לכ"ע לא היו קרבין קודם ה' שעות כדאמרינן בפסחים יש ללמוד דהקטרת אברי התמיד היתה בתחילת ה' ואע"ג דשחיטת התמיד היתה תכף כשהאיר היום אבל הקטרת אבריו היתה בסוף ד' או בה' שעות:

ובזה אתי שפיר מה דאמרינן ביומא ל"ז ע"ב דהקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין ואנשי מעמד מאחרין ופי' רש"י ז"ל שמאחרין לקרות עד כלות עבודת התמיד ולפ"ז אתי שפיר דגמר עבודת התמיד שהוא הקטרת אבריו הוא בה' שעות וזמן ק"ש עד ג' שעות ומש"ה לא יצא:

וניחא בזה ג"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' תמידין הלכה ג' דתמיד של בין הערבים היו שוחטין אותו בשמונה שעות ומחצה ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו מפני הקרבנות של יחידים או של ציבור לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים כו' עכ"ל והקשה הלח"מ שם מה טעם הוא שאסור להקריב קודם תמיד של שחר לזה שיאחר שתי שעות בשלמא מה שכתב שאין יכולים להקריב אחר תמיד של בין הערבים הוא טעם נכון שלא היו יכולים להקריב נדרים ונדבות ולכך הוצרכו לאחר אבל שלא יוכל להקריב קודם תמיד של שחר מה טעם לאיחור תמיד של בין הערבים הרי יכול להקריב אחר תמיד של שחר מה שהוא רוצה עכ"ל ובזה אתי שפיר כיון דאברי התמיד קרבין בה' שעות ואסור להקטיר שום קרבן קודם הקטרת אברי תמיד של שחר א"כ אם יקריב תמיד של בין הערבים כדינו תכף לאחר שש לא יהא זמן לנדרים ונדבות:

עוד כתב הרמב"ם ז"ל שם דפסח קרב אחר תמיד של בין הערבים מפני שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות היינו כיון דזמן הקרבת תמיד של בין הערבים הוא בשמונה ומחצה ואי אפשר לשחוט הפסח קודם שש ומחצה דבעינן בין הערבים א"כ בשתי שעות אי אפשר להקריב כל הפסחים והקשה הלח"מ שם הא בפ' תמיד נשחט לא אמרינן טעם זה אלא משום יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא. בין הערבים בלבד ע"ש:

ונראה לענ"ד לתרץ דבירושלמי פסחים שם מקשינן ויקרב הפסח תחילה והתמיד אחריו ומתרצינן נמצאת אתה מבטל בין הערבים דפסח ומקשינן אם מקים בין הערבים דפסח נמצאת אתה מבטל בין הערבים דתמיד ומתרצינן תמיד אם אתה מבטלו עכשיו אתה מקימו לאחר זמן אבל פסח אם אתה מבטלו עכשיו אימתי תקימו ע"ש ופי' המפרשים ז"ל שם דמקשינן מתחילה שיקרב התמיד בזמנו בח' ומחצה ויקרב הפסח קודם ומתרצינן א"כ אתה מבטל בין הערבים דפסח דבשש ומחצה עדיין אין זה בין הערבים ואי אפשר להקריב הפסח קודם התמיד ומקשינן א"כ השתא דשוחטין הפסח אחר התמיד ובשביל זה מקדמינן לשחיטת התמיד בע"פ א"כ בטלת בין הערבים דתמיד ומתרצינן דבין הערבים דתמיד מקיימין בשאר ימות השנה שקרב בשמונה ומחצה:

והנה הירושלמי שם לשיטתו אזיל דס"ל התם לעיל כהס"ד דתלמודא דידן בפסחים שם דבין הערבים משמע בח' ומחצה דחלקהו לב' ערבים ב' שעות ומחצה לכאן ב' שעות ומחצה לכאן ושעה לעשייתו ומקשינן התם בירושלמי כמו בתלמודא דידן אי ח' ומחצה דוקא איך מקדמינן לשחיטת התמיד בע"פ אמר ר' יוסה הדא אמר למצוה אבל לא לעכב ע"ש דזה דבין הערבים הוא בח' ומחצה הוא רק למצוה וזהו דמתרצינן בירושלמי דמש"ה לא מקדמינן פסח לתמיד משום דא"כ בטלת בין הערבים דפסח דבין הערבים משמע בח' ומחצה והדר מקשינן השתא דבע"פ מקדמינן לשחיטת התמיד א"כ בטלת בין הערבים דתמיד ומתרצינן דמקיימין אותו בשאר ימות השנה כיון דזה דבין הערבים הוא בח' ומחצה אינו רק למצוה ולא לעכב אבל בפסח אימתי תקים מצותו להיות בח' ומחצה:

ובירושלמי שם מקשינן לבתר הכי ויקרב הפסח תחילה והתמיד אחריו ופי' המפרשים ז"ל שם דהשתא מקשינן שיקרב הפסח בח' ומחצה כדינו והתמיד ידחה לאח"כ ומתרצינן יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לחוד ע"ש והנה מכל דברי הירושלמי מוכח דטעם דיאוחר דבר כו' מספיק רק שלא לדחות התמיד מזמנו בשביל הפסח אבל אם יקריבו התמיד בזמנו ויקדימו הפסח לזה לא מהני הטעם דיאוחר דבר דהא מתחילה כשהקשה הירושלמי דיקרב התמיד בזמנו ויקדים הפסח לא תי' דיאוחר דבר כו' אלא טעם אחר ונראה טעמו של דבר דביומא ל"ה הקשו בת"י ל"ל טעם דהעולה עולה ראשונה דתמיד קודם למוסף תיפוק ליה דבתמיד כתיב בבוקר ובמוסף כתיב ביום דמשמע לאחר ותי' ר' אלחנן דהוי אמינא דמוסף קודם מפני שהוא חובת היום ומש"ה אצטריך קרא דהעולה ע"ש אלמא דחובת היום עדיף מלשון איחור דכתיב בקרא וא"כ ה"נ נהי דהכא כתיב בין הערבים והכא כתיב בערב ובין הערבים דמשמע איחור מ"מ כיון דפסח חובת היום קודם ומש"ה צריך צריך טעם אחר] ולפ"ז הא דאמרינן בתלמודא דידן הטעם דתמיד קודם לפסח משום יאוחר דבר כו' היינו דמש"ה לא מדחינן התמיד לאחר זמנו ויקרב הפסח תחילה והרמב"ם ז"ל שכתב דמש"ה אינו קרב הפסח קודם התמיד משום שאי אפשר להם לישראל להקריב פסחיהן בב' שעות היינו משש ומחצה עד שמונה ומחצה א"כ ר"ל שיקרב התמיד בזמנו בשמונה ומחצה רק שהפסח יוקדם א"כ לא היה אפשר להרמב"ם ז"ל להביא טעם דיאוחר דבר כו' דזה הטעם מהני רק שלא לדחות התמיד מזמנו כדמוכח מהירושלמי ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל טעם אחר שאי אפשר לישראל להקריב פסחיהן בב' שעות וזה שלא הביא הרמב"ם ז"ל טעם הירושלמי הראשון דמש"ה לא מקדמינן הפסח לתמיד משום דא"כ בטלת בין הערבים דפסח משום דהירושלמי לשיטתיה אזיל וכמ"ש לעיל דבין הערבים משמע בח' ומחצה ולא קודם אבל בתלמודא דידן בר"פ תמיד נשחט דבעינן ג"כ מתחילה למימר הכי ומקשינן א"כ איך מקדימין לתמיד בע"פ דחינן זה לגמרי ולא מתרצינן כהירושלמי דהוי למצוה ולא לעכב ומסקינן דאף למצוה לא בעינן בח' ומחצה וזה דבכל יום תמיד קרב בח' ומחצה הוא רק משום נדרים ונדבות א"כ לתלמודא דידן אי אפשר לומר טעם דא"כ בטלת בין הערבים דפסח דבין הערבים הוא משש ומחצה א"כ לתלמודא דידן נשארה קושית הירושלמי דיקרב התמיד בח' ומחצה והפסח קודם וע"כ ס"ל לתלמודא דידן דאי אפשר לישראל להקריב פסחיהן בשתי שעות:

וזה דאמרינן בפ' תמיד נשחט דמוספין בשש הקשו התוס' ברכות כ"ח מהא דאמרינן ביומא דמוספין קרבין עם התמיד מקרא דמלבד עולת הבוקר [וכמה שהגיה המג"א א"ח סי' רפ"א בדברי התוס' ותמיד של שחר אינו קרב אלא עד ד' שעות] ותי' בתוס' דזה דאמרינן מוספין בשש הוא רק בשבת ע"ש והנה לפי מה שהוכחנו לעיל דאף דשחיטת התמיד היתה בתחילת היום מ"מ הקטרת אבריו היתה בה' שעות א"כ אין קושיא ממה דאמרינן ביומא דמוספין קרבין עם התמיד דכתיב מלבד עולת הבוקר דהמוספים קרבים אחר האברים של התמיד כדאמרינן בסדר המערכה אליבא דאבא שאול דאברים למנחה כו' ונסכים למוספים וכיון דהאברים קרבין בה' ואח"כ הסולת החביתין והיין והמוספין בשש קרינן ביה בלבד עולת הבוקר שסמוכים זה לזה והנה רש"י ז"ל כתב בר"פ תמיד נשחט שם דמש"ה מוספין בשש דכתיב דבר יום ביומו ומשמע איחור ע"ש והאי קרא ברגלים כתיב ומוכח דס"ל דאף ברגלים מוספין בשש:

והנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"ז מהל' תמידין הלכה י"ב דקמיצת העומר היא לאחר שמקריבין מוסף היום וכבש הבא עם העומר קודם תמיד של בין הערבים ע"ש וכתב הכ"מ שם הטעם דהמוסף קודם לעומר משום דתדיר קודם היינו שהמוסף שהוא תדיר קודם [ועיין בלח"מ שם] ומזה יש להוכיח דהרמב"ם ג"כ ס"ל כדברי התוס' דזה דאמרינן מוספין בשש הוא דוקא בשבת אבל לא ברגלים דאי אף ברגלים כן א"כ ע"כ העומר שבא אחרי המוספין ואחרי כבש הבא עם העומר קרב לאחר שש וא"כ איך אמרינן במנחות ס"ח דהרחוקין מותרין בחדש מחצות ואילך מפני שהם יודעין שאין ב"ד מתעצלין בו הא לעולם העומר קרב אחר חצות א"כ אמאי מותרים מחצות ואילך מיהו אף לדברי התוס' יש קצת לעיין בט"ז שחל להיות בשבת דמוספי שבת קרבין בשש ואח"כ מוספי הרגלים וכבש הבא עם העומר דמוספי שבת קודמין למוספי הרגלים משום דתדיר וכדאמרינן בר"פ כל התדיר ואח"כ קרב העומר איך מותרים אז בחדש לאחר חצות:

ובשקלים פ"ח מ"ח ובסוכה נ"ד ע"ב אמרינן דאברי התמיד היו ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושל מוספין במערב ושל ר"ח תחת כרכוב המזבח ולמטה ובמס' תמיד גרסינן שהיו מניחין אברי התמיד מחצי כבש ולמטה במערבו ומלחום א"כ קשיין אהדדי ועמדו בזה הראשונים ז"ל ושינו הגירסא בשקלים ובסוכה כההיא דתמיד דאברי התמיד היו ניתנין במערב ופי' הראב"ד ז"ל במס' תמיד כתב דמש"ה היו אברי התמיד ניתנין במערב כי כל מה שהיו יכולים לקרב האברים לצד מערבו של מזבח היו עושין כי היכא דקרי ביה לפני ה' טפי כדי שילכו דרך מערבו של כבש ויעלו למזבח אחר שיפיסו כו' עכ"ל ויש לעיין ע"ז טובא הא אמרינן ביומא פ' טרף בקלפי דבכל יום הכהנים עולין במזרח של כבש ויורדין במערבו א"כ מאי קאמר כדי שילכו דרך מערבו של כבש ויעלו למזבח והנה המפרש למס' תמיד שם כתב דמש"ה מניחין אברי התמיד במערבו של כבש ולא במזרחו כדי שיהא צד המזרח פנוי להילוך הכהנים ע"ש אך אף ע"ז יש לעיין הא גם צד המערב צריך להיות פנוי להילוך שהרי הכהנים יורדין במערבו [ועוד אברי המוסף אמאי ניתנין בחזרתו של כבש] ונראה לענ"ד לומר הטעם דאברי התמיד היו ניתנין במערבו של כבש ושל מוספין במזרח לפי שתמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית כדאמרינן בתמיד משום דבעינן כנגד היום א"כ כדי למעט בהילוך היו נותנין במערבו של כבש שהוא קרוב יותר לצפונית מערבית של מזבח אבל של מוספין דליכא דין כנגד היום ונשחטין בכל מקום מניחין אותם במזרחו של כבש כשהכהנים עולין במזרחו של כבש יטלום ויקטירום והנה לפ"ז דוקא אברי תמיד של שחר היו ניתנין במערב אבל לא של בין הערבים דתמיד של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית כדאמרינן בתמיד ומדויק בזה לשון הש"ס בסוכה דקתני אברי תמיד של שחר ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב כו' ולא קתני אברי התמיד סתם:

ובענין אי מוספים קודמין לבזיכין או בזיכין קדמי פסק הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' תמידין הלכה י"א דמוספים קודמים רק הנסכים של המוספים הם לאחר הבזיכין ועמד שם הכ"מ מנ"ל להרמב"ם ז"ל דהבזיכין קודמין לנסכים של המוספים והלח"מ שם כתב כיון דאיכא פלוגתא אי מוספים קודמים או בזיכין קודמים לא מפשינן במחלוקת כולי האי ומסתייה דמאחרין לבזיכין אחר מוספין גופייהו אבל קודם ניסוך דידהו יש לנו להקדימן ע"ש:

והנה לפי דברי הרמב"ם ז"ל אתי שפיר הא דאמרינן בפסחים ר"פ תמיד נשחט למ"ד מוספין קודמין לבזיכין עביד להו מוספין בשש ובזיכין בשבע ותמיד של בין הערבים בשבע ומחצה והקשה רש"י ז"ל שם אמאי לא עבדינן תמיד של בין הערבים בתחילת שמונה וכתב דשמא חילוק לחם הפנים אינו כלה עוד בסוף שבע א"נ דעבדינן התמיד או בזמנו או כשאר ערבי פסחים] והתוס' שם השיגו על תי' הראשון ע"ש ולפמ"ש הרמב"ם ז"ל אתי שפיר בפשוטו זה דלא עבדינן תמיד של בין הערבים בתחילת שמונה כיון דנסכי המוספין הם לאחר הבזיכין א"כ אי אפשר לעשות התמיד בתחילת שמונה תכף לאחר הבזיכין דצריך זמן לנסכי המוספים ולשירה שאומרים עליהם ודוק:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה