מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן ט · ב
וסדר המערכה אמרינן ביומא ל"ג דבתחילה מערכה גדולה ואח"כ מערכה שניה של קטורת ואח"כ ב' גזרי עצים ומפקינן לה התם מקראי וסידור ב' גזירין קודם לדישון מזבח הפנימי ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות כו' ובגמרא אמרינן טעמא דסידור ב' גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי משום דמכשיר עדיף דעצים הם מכשירי הקטורת ובתוס' שם ד"ה אפילו הקשו ל"ל טעם דמכשיר עדיף תי"ל דתדיר קודם וסידור ב' גזרי עצים הם תדיר יותר שהם ב' פעמים ביום ודישון מזבח הפנימי אינו אלא פעם אחת ביום ותי' בזה דתדיר קודם הוא רק בששניהם שוים דזו וזו עבודת מתנה כמו תמידים ומוספים אבל כה"ג דחדא עבודת מתנה וחדא עבודת סילוק לא ע"ש:
והנה בזה שכתבו התוס' דדישון מזבח הפנימי לא היה אלא פעם אחת ביום יש לעיין מנ"ל חידוש זה ובפשוטו כסדר התמיד של שחר כך היה סדר תמיד של בין הערבים ומהרמב"ם ז"ל ג"כ מוכח שהיה הדישון פעמים ביום שכתב בפ"ו מהל' תמידין הלכה י"א ז"ל וכסדר שעושין בכל יום בבוקר כך עושין בין הערבים חוץ מהרמת הדשן ממזבח החיצון וסידור המערכות והפייסות שאין עושין דברים אלו אלא בכל יום בשחר בלבד עכ"ל [והכ"מ הביא שם מהסמ"ג דיש עוד חילוק לענין קטורת דבשחר היתה קריבה בין דם לאברים ובין הערבים היתה קריבה בין איברים לנסכים] ומוכח דדישון מזבח הפנימי היה ג"כ בין הערבים ועל התוס' יש לעיין מהירושלמי פ"ב דיומא דאמרינן שם מנין לדישון מזבח הפנימי דכתיב והזה והקטיר מה הזאה בגופו אף הקטרה בגופו היינו כמו בהזאה צריכה להיות בגופו של מזבח שלא יזה לא ע"ג אפר ולא ע"ג גחלים כדאמרינן ביומא פ' הוציאו לו כן ההקטרה צריכה להיות בגופו של מזבח ולא ע"ג האפר ומש"ה צריך דישון המזבח ע"ש א"כ כמו בתמיד של שחר צריך לדשן מזבח הפנימי מפני האפר של הקטרת אתמול ה"נ צריך לדשן קודם קטורת של בין הערבים מפני האפר של קטורת של שחרית דמ"ש [וביומא ל"ג ע"א על הא דאמרינן אע"ג דזה נאמר בבוקר בבוקר פי' רש"י ז"ל דזה דדרשינן להאי בבוקר לדישון מזבח הפנימי הוא משום דכתיב יקטירנה ואין קטורת אלא לאחר דישון] וצ"ל להתוס' דבין הערבים היה מפנה הגחלים לצד אחד ומקטיר וכמו שהיה עושה ביוה"כ במתן דם הפר ודם השעיר על מזבח הפנימי שהיה חותה הגחלים אילך ואילך כדאמרינן ביומא נ"ט ע"א אך קשה מנ"ל לתוס' זה:
ונראה דהתוס' הוכרחו לזה מדאמרינן שם לקמן יומא ל"ג ע"א דישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות ואמרינן מנ"ל אמר אביי גמרא גמירנא טעמא לא ידענא רבא אמר כר"ל דאמר אין מעבירין על המצות וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא ע"ש ואי נימא דדישון מזבח הפנימי היה ב' פעמים ביום א"כ תקשה קושית התוס' תיפוק ליה משום דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם דדישון מזבח הפנימי הוא ב' פעמים ביום ודישון המנורה לא היה אלא פעם אחד ביום בשחרית דבערבית לא היתה הטבה כ"א הדלקה וכאן לא שייך תי' התוס' שם דאין שניהם שוים שזה עבודת מתנה וזה עבודת סילוק דהכא שניהם שוים ששניהם בסילוק ומזה הוכיחו דאף דישון מזבח הפנימי ג"כ לא היה אלא פעם אחד ביום ותדירות שניהם שוה והרמב"ם ז"ל דס"ל דדישון מזבח הפנימי היה ב' פעמים ביום לטעמיה אזיל דס"ל בפ"ג מהל' תמידין הלכה י' דדישון המנורה והטבת הנרות היו בבוקר ובין הערבים כו' ונחלק על הראשונים ז"ל שהוכיחו דהדישון וההטבה לא היה אלא פעם אחד ביום בשחרית א"כ שפיר ס"ל דאף דישון מזבח הפנימי היה ב' פעמים ביום וכפשוטו ובכ"ז אין דישון מזבח הפנימי תדיר יותר מדישון המנורה:
והנה זה דאמרינן דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת הנרות משום דאין מעבירין על המצות ומשום כי עייל להיכל במזבח פגע ברישא וצריך לעשות המצוה הקודמת בתחילה כתבו התוס' יומא שם ד"ה אין דבפ' איזהו מקומן גבי שירי הדם שהיה שופך על יסוד מערבי אמרינן בגמרא מ"ט דכתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ביה ברישא ומשמע דהטעם הוא משום דאין מעבירין על המצות אבל רש"י ז"ל לא גרס ההוא דפגע ברישא כו' וכתבו התוס' שם אי הוי הטעם משום דאין מעבירין על המצות קשה אמאי אמרינן שם דזה דשיריים של חטאת החיצונה היה שופך על יסוד דרומי משום דילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך ליה והיינו יסוד דרומי דמה פשיטא ליה בפנימיים שהן ביסוד מערבי טפי בחיצוניים שהם ביסוד דרומי דצריך ללמוד זה מזה הא אידי ואידי שייך בהו טעמא דאין מעבירין על המצות ובתר הכי הקשו בתוס' שם לאידך גיסא ל"ל קרא דפתח אהל מועד תיפוק ליה משום דאין מעבירין על המצות ע"ש:
ונראה לענ"ד לומר לפי מה דאמרינן בזבחים ס"ג דכל העולין במזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל משום דכל פינות שאתה פונה אין אתה פונה אלא דרך ימין למזרח חוץ מהעולה לעולת העוף והנסכים דאינו מקיף רק פונה תכף למערב והטעם הוא עולת העוף שמא תמות בעשן והנסכים שלא יתעשנו ע"ש ומוכח מזה דאף דא"צ להקיף כלל כמו בנסכים ועולת העוף כשעולה בכבש לא היה יכול לפנות תכף למערב רק היה צריך לפנות למזרח ולהקיף, אי ליכא טעם דשלא יתעשנו ולאו דוקא כשעולה למעלה בכבש אינו יכול לפנות למערב וצריך להקיף דרך ימין דאף למטה במזבח ג"כ צריך להקיף דרך ימין כדאמרינן ביומא ט"ו ע"ב בזריקת דם התמיד דמקשינן התם למה נותן תחילה מזרחית צפונית ואח"כ מערבית דרומית ליתב מערבית דרומית והדר מזרחית צפונית ומתרצינן משום כל פינות שאתה פונה אין אתה פונה אלא לימין ומוכח דאף למטה צריך להקיף המזבח דרך ימין ורש"י ז"ל שם הקשה הא בתמיד אינו עולה כלל בכבש היינו דהוקשה לרש"י ז"ל הא בדם התמיד אי נותן מערבית דרומית תחילה ליכא כאן הקפה דרך שמאל כלל וכמו שהקשו בתוס' שם ותי' כיון דבחטאת צריך ליתן תחילה במזרח אף כשנותן למטה ג"כ צריך להקיף כן ובתוס' שם הקשו כמו כן ותי' דס"ל לשמעון איש המצפה שהוא תנא דסדר תמיד דכל חצי העזרה עד הפתח הוא צפון וכששוחט אצל הפתח פוגע בקרן מזרחית צפונית ברישא כשמקיף דרך ימין וא"כ מתורץ שפיר קושית התוס' שהקשו ל"ל ללמוד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל תי"ל דאף בירידתו מן הכבש איכא זה הטעם דאין מעבירין על המצות דבירידתו מן הכבש לא שייך טעם זה דכשיורד מן הכבש שהוא באמצע המזבח בדרום אם יתן על יסוד דרומי היינו באותו אמה של קרן מערבית דרומית ששם היסוד אוכל בדרום אמה אחת א"כ כשיורד מן הכבש צריך לפנות למערב וזה אי אפשר דצריך להקיף דרך ימין למזרח וכשמקיף דרך ימין פוגע בתחילה ביסוד צפוני ואח"כ ביסוד דרומי ומדין אין מעבירין על המצות היה צריך ליתן על יסוד צפוני ולא על יסוד דרומי רק דילפינן ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה התם בסמוך לו אף כאן בסמוך לו דכשיורד מן הכבש יסוד דרומי קרוב לו משאר יסודות וצריך ליתן שם דמקשינן לפנימיים ואע"ג דאינו יכול ליתן שם תכף רק צריך להקיף כל המזבח.
והנה בזבחים נ"ח אמרינן בב' בזיכי לבונה של לחם הפנים שנותנן במערכה שניה של קטורת שהיא במערב ומשום דכל הניטלין בפנים לינתן בחוץ אין ניתנין אלא בסמוך שאין לפנים דגמרינן משירי הדם היינו משיריים הפנימיים שנותן ביסוד מערבי דכתיב אשר פתח אהל מועד ע"ש וא"כ לפ"ז בשיריים הפנימיים אי היה הטעם דצריך ליתנם על יסוד מערבי רק משום דאין מעבירין על המצות לא היה אפשר למגמר מינה לב' בזיכי לבונה שינתנו על מערכה שניה של קטורת במערב דבב' בזיכי לבונה כשעולה בכבש להקטירן צריך להקיף דרך המזרח ולא לפנות תכף למערב כדאמרינן בזבחים דרק לג' דברים פונים תכף למערב כשעולה בכבש א"כ כשמקיף למזרח פוגע תחילה במערכה גדולה שהיא במזרח ומדין אין מעבירין על המצות היה צריך ליתנם שם אבל השתא דכתיב קרא אשר פתח אהל מועד ומיניה ילפינן ג"כ לשירי הדם הפנימיים שצריך ליתנם במערב אף בלא טעם דאין מעבירין על המצות א"כ השתא יכולים שפיר למילף לב' בזיכי לבונה דבעינן בסמוך שאין לפנים שהוא במערב:
ובעיקר מה שתירצו התוס' יומא ט"ו ע"ב ד"ה ניתיב דמש"ה אמרינן בדם התמיד דאי מקיף דרך ימין פוגע תחילה בקרן מזרחית צפונית משום דס"ל לשמעון איש המצפה דכל חצי העזרה עד הפתח חשיב צפון והוא שוחט להלן מן המזבח כנגד הפתח וא"כ פגע ברישא בקרן מזרחית צפונית ע"ש ק"ל הא תמיד של שחר נשחט על קרן צפונית מערבית כדאמרינן בתמיד משום דכתיב שנים ליום כנגד היום ובזה ליכא פלוגתא ואף במזרחו של המזבח אינו יכול לשחוט כ"ש לשחוט אצל הפתח וא"כ כשמקיף דרך ימין פוגע תחילה בקרן מערבית דרומית וצע"ג: