מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן ט · א
גרסינן בר"פ כל התדיר תמידים קודמין למוספין מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח כו' ומפקינן לה התם מקרא מלבד עולת הבוקר דתמידין קודמין וכן כ"ד שהוא תדיר קודם וביומא ל"ג אמרינן אביי היה מסדר סדר המערכה משמיה דגמרא כו' מערכה גדולה קודמת כו' ואברים למנחה ומנחה לחביתין כו' וזה דאברים קודמין למנחה אמרינן שם משום שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר דמפקינן לה מדכתיב העולה עולה ראשונה ע"ש:
והנה התוס' זבחים פ"ט ד"ה כל הקשו ל"ל טעם שלא יהא דבר קודם תמיד של שחר משום דכתיב העולה עולה ראשונה תי"ל משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ע"ש:
ונראה לומר דמש"ה אצטריך קרא דהעולה עולה ראשונה ולא סגי בזה דכל התדיר מחברו קודם את חבירו משום דאיכא נפקותא דזה דתדיר קודם הוא רק היכא דאי אפשר לעשות שניהם כאחד וצריכים להקדים אחד לחברו אז צריך להקדים התדיר אבל כשרוצים לעשות שניהם כאחד שפיר דמי וליכא דין שצריך דוקא לעשות התדיר קודם וכן כל הנך דחשבינן בר"פ כל התדיר כל המקודש מחברו קודם את חברו הכל בבא לעשות בזה אחר זה אבל בב"א לית לן בה וראיה לזה מדאמרינן במנחות פ"ט ע"א מערבין נסכי פרים בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים כו' של יחיד בשל ציבור כו' ופי' רש"י ז"ל כגון של תמידין בשל מוספין ע"ש וקשה איך יכול לערבן ולהקריב כאחת נסכי תמידין עם נסכי מוספין הא של תמידין תדירי [וכן של פרים בשל אלים הא אמרינן בפ' כל התדיר דפרים קודמין לאילים שכן נתרבו בנסכים א"כ כ"ש הנסכים עצמן שקודמין לנסכי אילים] וכן של יחיד בשל ציבור איך יכול לערב הא אמרינן בירושלמי פ"ב דיומא הלכה ב' דמנחת נסכים קודמין לחביתין שזה קרבן ציבור וזה קרבן יחיד דק"צ קודם לקרבן יחיד ומוכח דכ"ז דוקא אם עושה בזה אחר זה צריך להקדים התדיר או המקודש אבל לעשותן בב"א שפיר דמי וא"כ לפ"ז מצד תדיר ושאינו תדיר היה יכול להקטיר אברי תמיד ואברי מוסף בב"א אבל מקרא דהעולה עולה ראשונה אף בב"א אינו יכול להקטיר דהתמיד צריך להיות עולה ראשונה:
ובזה אתי שפיר מ"ש הרגמ"ה מנחות מ"ט ע"א על הא דאמרינן שם ציבור שאין להם תמידים ומוספים איזה מהם קודם היכי דמי אילימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה פשיטא תמידין עדיפי דהו"ל תדיר ומקודש וכתב הרגמ"ה ז"ל תמידין הוי להו תדיר בכל יום ומקודש דמיקדשו תמידין מקמי דליקדשו מוספין שהקרבת תמידין הוא קודם עכ"ל היינו שמפרש דזה דאמרינן תמידין הם תדיר ומקודש היינו דתמידין הם ג"כ יותר מקודש ממוספין וקדושתן היא שהם קודמין למוספין ודבריו מרפסין איגרי דהא זה דתמידין קודמין למוספין הוא ג"כ משום שהם תדיר ואיך חושב אותם לב' מעלות שהם תדיר ומקודש ולפ"ז אתי שפיר דטעמא דתדיר הוא רק שלא יאחר התמידין למוספין אבל בב"א היה יכול לעשות וזה דצריך להקדים הוא מקרא דהעולה עולה ראשונה וזהו מעלה אחרת ובשביל הכי חשיב מקודש:
ובעיקר קושית התוס' היה אפשר לתרץ באופן פשוט דבתוספתא פ"י דזבחים דחשיב כל התדיר מחברו קודם את חברו וכל המקודש מחברו קודם את חברו כו' מסקינן בד"א שבאו כולן כאחד אבל הבא ראשון לעזרה קרב ראשון ע"ש א"כ צריך קרא היכא שהמוסף בא ראשון לעזרה דמצד תדיר אין התמיד קודמו ורק משום דהעולה עולה ראשונה:
אך נראה לומר דזה דאמרינן בתוספתא דאם בא ראשון לעזרה קרב ראשון הוא דוקא בקרבנות של ב' בני אדם דנראה דהטעם דאם בא ראשון קרב ראשון הוא משום דמצות הקרבת הקרבן על הכהנים חל משבא הקרבן לעזרה דאז הוא ראוי להקרבה דאין על הכהנים להביא הקרבן מתוך ביתו של בעל הקרבן וכיון שבא הקרבן ראשון לעזרה וכבר נתחייבו הכהנים בהקרבתו הוא קודם להשני אף אם השני יותר תדיר או מקודש וזה שייך רק בקרבנות של ב' בנ"א אחד תדיר מחברו או אחד מקודש מחברו ודין קדימה שייך בזה רק לגבי הכהנים שעליהם להקריב ב' הקרבנות וצריכים להקדים התדיר וכיון דזה שאינו תדיר בא קודם וכבר נתחייבו הכהנים בהקרבתו הוא קודם אבל בב' קרבנות של אדם אחד אחד תדיר ואחד אינו תדיר או אחד מקודש ואחד אינו מקודש דאף על הבעלים ג"כ איכא ב' מצוות שעליו להביא שניהם א"כ זה דתדיר קודם איכא ג"כ גבי בעלים דזה דתדיר קודם שייך בכל מצוות שבתורה ולאו דוקא בהקרבת קרבן ולענין חיוב הבעלים אין נ"מ אם בא תחילה לעזרה דלענין חיוב הבעלים אין ביאת העזרה עושה כלום דחיוב ההקרבה שעל הבעלים היה אף קודם וא"כ בתמידין ומוספין ששניהם הם קרבנות ציבור ועל הציבור להביא שניהם א"כ מצד חיוב הציבור לעולם התדיר קודם אף אם בא תחילה לעזרה (וכן קרבן יחיד שבא לעזרה קודם התמיד ג"כ צריך להקריב התמיד תחילה משום תדיר קודם דלהקריב התמיד מוטל על כל אחד מישראל שהכל בעלים שלו ותדיר קודם]:
ובתמיד פ"ב על הא דאמרינן אברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב היה מחזירן למערכה חדשה כתב המפרש דהיינו לאחר הקטרת תמיד של שחר דאין שום דבר יכולים להקטיר במערכה החדשה קודם אברי התמיד דכתיב העולה עולה ראשונה ע"ש ולפי שיטת המפרש דאף אברים שלא נתעכלו מבערב אין ליתנם על המערכה חדשה קודם תמיד של שחר משום דהעולה עולה ראשונה מתיישבת ג"כ קושית התוס' ל"ל קרא דהעולה עולה ראשונה תי"ל משום תדיר ושאינו תדיר כו' דאצטריך קרא אם אותן אברים שלא נתעכלו מבערב הם מאברי תמיד של בין הערבים דמדין תדיר לא שייך כאן דשניהם שוים שהרי שניהם הם תמידים ורק משום דכתיב העולה עולה ראשונה צריך התמיד של שחר להיות ראשון על המערכה החדשה:
ומאיזה זמן אסור להקריב קרבן קודם תמיד של שחר כתבו התוס' מנחות מ"ט ע"ב בחד תירוצא דהיינו משעה שראוי להקריב התמיד אבל בלילה כיון דאינו ראוי לתמיד אינו נפסל קרבן אחר משום הקדם לתמיד ע"ש ויש לעיין דמ"מ ליפסל קרבן בלילה משום דהוי לאחר תמיד של בין הערבים ומזה מוכח דלענין עשה דהשלמה הלילה נמשכת אחרי היום שלאחריה ולא חשיב בלילה אחר תמיד של בין הערבים אלא קודם תמיד של שחר והאיסור דלאחר תמיד של בין הערבים הוא דוקא בעוד יום ויש לעיין ע"ז מההיא דפסחים פ' תמיד נשחט דאמרינן גבי קרבן מח"כ מעלה ומלינה בראשו של מזבח ול"ל להלינה יקטירם בלילה דליכא אז משום עשה דהשלמה ומשום קודם תמיד של שחר נמי ליכא כיון דעדיין אינו ראוי לתמיד של שחר כמ"ש התוס' וצ"ל דהיכא דעיקר ההקרבה היתה ביום אז גם ההקטרות שבלילה נמשכות אחרי היום שלפניה ואיכא משום איחור לתמיד של בין הערבים ורק תחילת קרבן בלילה אין בו משום עשה דהשלמה ודוחק והנה בתמורה י"ד ע"ב אמרינן דנסכים הבאין בפ"ע מקדישן בלילה ומקריבן בלילה ע"ש והנה תקשה מזה לאידך תירוצא של התוס' במנחות שם דאף בלילה חשיב קודם תמיד של שחר רק דאינו נפסל בשביל זה וא"כ איך הכא מקדישן ומקריבן לכתחילה בלילה הא הוי הקדמה לתמיד של שחר ואפשר כיון דהנסכים באין בשביל הזבח הוי כמו קרבן שנקרב ביום קודם התמיד שמותר להקטיר אבריו בלילה ולפ"ז יש לעיין במנחת נסכים הבאה בנדבה דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום אי קריבה בלילה דהוי קודם תמיד של שחר: