מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן ג · ג
אם לקדש הקרבנות צריך דוקא כלין המיוחד להם או סגי במקדש באיזה כ"ש שירצה הנה במנחות ק"ב ע"ב באומר הרי זו להביא במחבת והביא במרחשת אמרינן לא קידשום ליקרב אבל קידשום להפסל ע"ש ומזה יש להוכיח דכלי אחר שאינו ראוי לו אינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל מיהו י"ל דהכא שאני דמרחשת היא כ"ש המקדשת ע"י מלאכתה וכיון שאינו ראוי למלאכתה של מנחת מחבת אינה מקדשת דאף אותן שראויים למלאכתה אינה מקדשת אלא משתגמר מלאכתה כמ"ש התוס' רפ"ב דמעילה גבי תנור דאינה מקדשת אלא לאחר שנגמרה האפייה] אבל אותן כ"ש שאינן למלאכה אפשר שמקדשות את הכל אף ליקרב ובזבחים פ"ח ע"א אמרינן דמזרקות מקדשות את היבש מיהו התם פי' רש"י ז"ל דמזרקות חזו נמי ליבש ואפשר דחשיב כלחין ובמנחות פ"ז ע"ב איבעי' לן שולחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו מדמקדש לחם קמצים נמי מקדש או דלמא דחזי ליה מקדש דלא חזי ליה לא מקדש ופי' רש"י ז"ל שאין דרכו לקדש כ"א לחם ע"ש ומסקינן דאינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל ומוכח ג"כ דדבר שאינו מיוחד לזה הכלי אינו מקדש ליקרב רק ליפסל מיהו התם נמי איכא למימר דהשולחן אינו מקדש כ"א ע"י סידור ובקמצים לא שייך סידור והוי כמו כלי המקדש ע"י מלאכה מיהו עכ"פ חזינן דליפסל מקדש אף כלי דלא חזי ליה ומ"ש התוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי לחד פירושא לפי דברי הירושלמי שהבאתי לעיל בגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן דמיירי דוקא בגחלים של יוה"כ אבל בשל כל השנה לא דנתפזר מהן כקב גחלים מכבדן לאמה ולא קדשי הגחלים הוא משום שהמחתה של כסף אינה כליין ואינה מקדשתן ולכך מכבדן לאמה וליכא משום הפסד קדשים ע"ש צ"ל אע"ג דאינו כליין ג"כ מקדש ליפסל מ"מ לענין איסור הפסד קדשים צריך שיהיה קדוש ליקרב:
ובתוס' מנחות נ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן הקשו דמשמע שם דאי מדת יבש נתקדשה מקדשת ללחם הפנים הא לא משתמיט בשום דוכתא דליקדוש לחם הפנים אלא או בתנור או בשולחן ובפ"ב דמעילה אמרינן בשתי הלחם ולחם הפנים קרמו בתנור הוכשרו ליפסל כו' ע"ש ומוכח דס"ל להתוס' דאף ליפסל אין לחם הפנים מתקדש רק ע"י התנור ולא ע"י כ"ש אחר וההיא דמעילה אתיא אף למ"ד מידת יבש נתקדשה ומ"מ בעינן קרמו בתנור ליפסל ויש לעיין בזה הא אף אם אינו ראוי לכלי כלל כגון מנחת מחבת במרחשת ג"כ מקדש ליפסל [ומאן דס"ל דשולחן מקדש ולא תנור ס"ל דתנור כלי חול הוי] וגם מכולא סוגיא צ"ה ע"ב מוכח דאי מידת יבש נתקדשה עכ"פ מקדש הלחם ליפסל וצ"ע:
והנה רש"י ז"ל זבחים צ"ו ע"א נראה דפליג על התוס' דאמרינן שם בתנור כיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור הו"ל כ"ש וכתב רש"י ז"ל וקדושתן בתנור שאין נעשין בכלי שרת לפי שאין טעונין שמן כדאמרינן בפ' שתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים דתנור מקדש להו עכ"ל א"כ הטעם דתנור מקדש להו לפי שאין נעשין בכ"ש אחר קודם דאין בהם מתן שמן היינו דס"ל דמידת יבש לא נתקדשה ולח אין בהם ומש"ה ע"כ התנור צריך לקדשן ומוכח דאם היה להם כ"ש אחר קודם לכן היתה מקדשתן אף ליקרב ולא אמרינן דגמירא לן דהתנור צריך לקדשן ולא כלי אחר והנה יש לעיין ע"ז אם כל הטעם דהתנור מקדש הוא רק משום דליכא כלי אחר לקדשן יקדשם השולחן כמו למ"ד שולחן מקדש וע"כ משום דהכא גמרי להו דהתנור מקדש וכדאמרינן במנחות צ"ו ע"א ועכ"פ ליקרב צריך דוקא התנור לקדשן א"כ ל"ל לטעם דאין בהם מתן שמן:
ונראה לומר דבר חדש דמאן דס"ל תנור מקדש ס"ל ג"כ דשולחן מקדש רק דס"ל דבעינן ב' קדושות דקדושת התנור מכשירן ליסדר ע"ג השולחן והשולחן מקדשן שיהו ראויין להקרבה להקטיר עליהם הבזיכין דסידור השולחן ג"כ עבודה היא וביומא כ"ד ע"ב אמרינן דזר שסידר את השולחן היה חייב מיתה אילו היתה עבודה תמה א"כ צריך קידוש שיכשיר הלחם לאותה עבודה וזהו התנור מקדשו ובזה פליגי ר"י ור"ש דמאן דס"ל תנור מקדש ס"ל דהלחם טעון קידוש להכשירו ליסדר ומאן דס"ל דשולחן מקדש ולא תנור ס"ל דא"צ הלחם קידוש ליסדר על השולחן וא"כ סגי בקדושת שולחן ואמרינן דבגמרא פליגי אך אם היה ללחם כ"ש אחר קודם אפיה לא היה צריך התנור לקדשו דלא ס"ל דבעינן דוקא תנור:
והנה בזה אתי שפיר הא דאמרינן במנחות ז' דמקדשין המנחה בכלי המונח ע"ג קרקע שכן מצינו בסידור בזיכין ופי' רש"י ז"ל שמסדר הלחם שהוא שירים והבזיכין שהן קומץ על השולחן שע"ג קרקע דהיינו דומיא דמנחה כשמביאה מביתו דמעורבין יחד הקומץ והשירים עכ"ל וקשה תינח למ"ד שולחן מקדש אבל למ"ד תנור מקדש מנ"ל דמקדשין מנחה בכלי המונח ע"ג קרקע וא"כ הראיה אינה אליבא דהלכתא דקי"ל תנור מקדש ואין לומר דהראיה מהבזיכין דאף את הבזיכין אין השולחן מקדש וכמ"ש רש"י ז"ל לקמן צ"ו ע"א על הא דאמרינן שם לדברי האומר טפחים הוא כופל נמצא שולחן מקדש י"ב טפחים למעלה ומקשינן והאיכא בזיכין וכתב רש"י ז"ל קשיא לי אמאי פריך הכי דהא שולחן לא מקדש להו לבזיכין עכ"ל היינו דהבזיכין מקדשים הלבונה] ותוס' שם תי' משום דסילוק בזיכין שהוא קמיצה בעינן מע"ג שולחן] וליכא למימר דלמאן דס"ל תנור מקדש איכא ראיה מתנור גופא שמקדשין בכלי המונח ע"ג קרקע דמנ"ל דילמא מגביהין את התנור וכמו דמקשינן שם בגמרא על הא דקומצין מכלי המונח ע"ג קרקע שכן מצינו בסילוק בזיכין ודילמא מגביהין את השולחן ודייקינן מהא דתנן דד' כהנים נכנסין ואי מגביהין את השולחן א"כ צריך עוד כהנים ע"ש ולפי שכתבנו דלכ"ע השולחן מקדש אתי שפיר דדייקינן שמקדשין בכלי המונח ע"ג קרקע משולחן:
ואתי שפיר ג"כ זה דילפינן במנחות ח' ע"א דמנחה קדושה בלא שמן שכן מצינו בלחם הפנים ואמאי לא נילוף ג"כ דמנחה קדושה לחצאין מלחם הפנים למ"ד תנור מקדש דלחם הפנים נאפות שתים שתים כדאמרינן בר"פ שתי הלחם ואע"ג דלחם הפנים הוא י"ב חלות וכולה מנחה אחת היא ומוכח דקדושה לחצאין (וליכא למימר דמנחה אינה קדושה לחצאין היינו חציה בכלי זו וחציה בכלי אחר אבל הכא כולן מתקדשין בהתנור והוי כמו דעתו להוסיף דראשון ראשון קדיש דדעתו להוסיף היינו שדעתו להוסיף בכלי זו ולהשלים יחד שיהיה שיעור שלם יחד אז קדיש ראשון ראשון אבל כשדעתו ליטול החציה וליתן אח"כ החצי האחר הוי כמו במקדש בב' כלים כנ"פ] ולפמ"ש ניחא שפיר דזה דבכל המנחות אינן קדושות לחצאין הוא משום דהקידוש הוא שתהי' המנחה ראויה לקמיצה אבל בלחם הפנים השולחן מקדש שיהא ראוי לקמיצה היינו לסילוק בזיכין ועל השולחן הוא כל הלחם יחד והתנור מקדש רק שיהא ראוי לסידור ולזה אפשר דיכול להתקדש אף לחצאין כיון שיהיה אח"כ קידוש אחר בב"א [ומצאתי להקרן אורה ר"פ שתי הלחם שעמד בקושיא זו למ"ד תנור מקדש הא אין מנחה קדושה לחצאין ור"ל דזה דאמרינן דאפייתן שתים שתים דכתיב ושמת אותם הוי רק שהשימה בתנור הם שתים שתים אבל נאפות כולן יחד ע"ש אך אינו נראה כן מהתוספתא מנחות פי"א דאמרינן שם תנור היה לה כמין כוורת מרובע של שתי הלחם היה מחזיק אחד ושל לחם הפנים היה מחזיק שתים עכ"ל והיינו משום דשתי הלחם נאפות אחת אחת ולחם הפנים שתים שתים ומוכח דכל האפיה לא היתה רק שתים ביחד]:
והנה התוס' מנחות נ"א ע"א ד"ה אפי כתבו גבי מעשה דדוד ואחימלך דבחול אשכח להו דהוו אפו א"ל כי היום יקדש בכלי איפסיל להו בלינה והקשו בתוס' אמאי איפסיל בלינה הא אין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ותי' בחד תי' שם דאחר שרודה מן התנור היו נותנין אותן בקערות של זהב דהיינו הדפוסים והיה שם בלילה (מיפסלא בלינה דלילה אין מחוסר זמן ע"ש וע"ז ג"כ קשה הא בכל דפוס לא היה רק חלה אחת ואיך מתקדשות לחצאין ומצאתי להקרן אורה שעמד גם בזה ולפמ"ש אתי שפיר דלכ"ע יש להלחם עוד קידוש אחר כל המנחה יחד בהשולחן וקידוש הראשון ליסדר לזה יכול להתקדש אף לחצאין דל"ד לקידוש דמנחה:
אך בעיקר מ"ש התוס' דהחלות היו בדפוסים בלילה ומש"ה מתקדשים דלילה אינו מחוסר זמן יש לעיין מהתוספתא פי"א דמנחות דאמרינן שם כיצד מכניסין לחם הפנים ערב שבת היה פירקה מדפוס ונותנה ע"ג שולחן שהיה באולם על פתח הבית בשחרית כיון שנזרק דם התמיד נטלו ב' כהנים כו' ע"ש ומוכח דבליל שבת לא היה הלחם בדפוס כ"א על שולחן של שיש שהיה באולם [ומזו התוספתא יש ג"כ פשיטות לחקירת המנחת חינוך מצוה צ"ז אם כשמניח הלחם על שולחן של שיש אם היה מניחן בדפוסים או בלא דפוסים ע"ש דמהתוספתא מוכיח שהיה מניח בלא דפוסים]:
עוד יש לתרץ קושית הקרן אורה איך התנור מקדש הא אין כ"ש מקדשין כשיש בהם פחות מכשיעור דבעינן מלאים וכן מדפוסים דהנה למ"ד מדת יבש נתקדשה ג"כ יש להקשות דאמרינן בפ' ב' מדות פ"ז ע"ב דלא היה מודד לא בשל ג' לפר ולא בשל ב' לאיל אלא מודד עשרונות הא אין כ"ש מקדשין פחות מכשיעור וכן בלחם הפנים דאמרינן צ"ה ע"ב למ"ד מדת יבש נתקדשה דמתקדשים לחם הפנים ע"י העשרון אע"ג דאין כ"ש מקדשין פחות מכשיעור וכן במידת הלח למ"ד מנחה של ס' עשרון צריכה ס' לוג והוא מודד בלוג דבלוג היה מודד לכל המנחות ומידת הלח מקדשתן וצ"ל דזה דכ"ש אין מקדשין אם יש בהם פחות מכשיעור הוא דוקא אם יש שם פחות מכשיעור של כל קרבן כגון חצי עשרון דאינו ראוי לשום קרבן אבל עשרון שלם או לוג שלם דהוי שיעור שלם בשאר מנחה אע"ג דבאותה מנחה הוא פחות מכשיעור מתקדש אך מדברי רש"י ז"ל זבחים פ"ח לא משמע כן שכתב ז"ל אלא מלאים כלומר שיהא בהן שיעור שלם הצריך לדבר אם יבש הוא שיהיה שם עשרון שלם למנחה ואם מנחת נסכים היא שנותנה בכלי יהא שם ג' עשרונים לפר וב' עשרונים לאיל אבל אם חסר השיעור אין הכלי מקדשן שאינו ראוי לכלי עכ"ל ומוכח דאם יש שם פחות מג' לפר חשיב פחות מכשיעור ואינו מתקדש וא"כ תקשה מההיא דלא היה מודד בשל ג' לפר איך מקדש העשרון אך ממקומו הוא מתיישב דרש"י ז"ל כתב הטעם דאינו מתקדש כשיש שם פחות משום דאינו ראוי לכלי א"כ זה בשאר כלים שצריך להיות שם המנחה כשהיא שלמה וכשיש שם פחות אינו ראוי לכלי אבל למ"ד מידת יבש נתקדשה כיון דצריך למדוד עשרונות דמפקינן לה מקרא שלא ימדוד בשל ג' לפר א"כ ראוי לאותו כלי ושפיר מקדש וכן בלח שמודד בלוג דליכא מדה אחרת למנחות וא"כ ה"נ בתנור כיון דאיכא קרא דצריך לאפותן שתים שתים א"כ ראויין לאותו כלי באופן זה ומתקדשין: