אור ברסלב
מקדש דוד חלק א סימן ג › ב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ג · ב

א

זה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור מקורו בפ' לולב וערבה מ"ט ע"ב גבי ניסוך המים דהיה ממלא מע"ש לצורך שבת בחבית של זהב שאינה מקודשת ומקשינן וניתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכ"ש מקדשין שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסיל ליה בלינה ומוכח דאם יש שיעור למים כיון דמייתי יותר מכשיעור אינו מתקדש ותוס' שבועות י"א ע"ב מייתי לה לענין קטורת דמש"ה אין המכתשת מקדשת מדאורייתא משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור וכההיא דפ' לולב וערבה ע"ש:

והנה לכאורה זה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור הוא דין בכ"ש שאין מקדשין אם יש בהם יותר מכשיעור אך מדברי התוס' מנחות מ"ו ע"א נראה דאין זה דין בכ"ש רק בקדוה"ג דאין קדוה"ג יכול לחול על יתר מן הצריך שהקשו על מה דאמרינן שם בשוחט ב' כבשים על ד' חלות דמושך שנים מהן ומניפן והשאר נאכל בפדיון איך נפדין הא תנור מקדש קדוה"ג ותי' ז"ל א"נ התם אפילו אפאם בבת אחת אין התנור מקדשן כיון דלא חזו כלהו כההיא דס"פ לולב וערבה עכ"ל והנה מלשון התוס' דאפילו אפאם בב"א מוכח דכ"ש אי אפי להו בזה אחר זה דאין האחרונים מתקדשים וכן בזבחים ל' ע"א ד"ה דבריו הקשו התוס' על הא דאמרינן במנחות במנחה דריבה שמנה היינו שהפריש לה ב' לוגין ומשמע מתוך הסוגיא שיש לשניהן קדוה"ג והקשו איך קדשי הא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אף בב"א אינו וכן הקשו שם בקומצי לבונה בהפריש ב' קמצים למנחה איך חל עליהם קדוה"ג הא כל שאינו בזא"ז כו' ותי' דמיירי כגון דאמר יקדוש לוג אחד מב' לוגין וקומץ אחד מב' קמצים ע"ש ומוכח מזה להדיא דכל שמפריש יותר מכשיעור בזה אחר זה אע"ג דלא שייך הכא כ"ש אין מקדשין יותר מכשיעור דהא בכל פעם כשמקדש יש בכ"ש רק כשיעור מ"מ אין האחרונים מתקדשים דאינו מתקדש קדוה"ג יותר מן הראוי לו ואי מקדש בב"א אינו מתקדש כלל משום דכל שאילו בזא"ז כו' ובמנחות פ' ע"א ד"ה הפריש גבי הפריש ב' חטאות לאחריות דמתכפר באחת מהן כו' כתבו דלא מיירי בהפריש בזא"ז דא"כ אינו מתכפר בשניה ובמפריש בב"א לא מיירי דכל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו אלא דאמר דליקדוש אחת משתיהן ע"ש ומזה מוכח דאף בדבר שאינו צריך קידוש כ"ש כלל כמו חטאת אינו יכול לחול קדוה"ג על יותר מן הראוי וא"כ זה כשנותן בכ"ש יותר מכשיעור כגון בניסוך המים כשממלא יותר מכשיעור הטעם דאינו מתקדש הוא משום דאינו יכול לחול קדוה"ג על יותר מכשיעור וא"כ לא קדוש כלל דכל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו וא"כ אין זה דין בכ"ש כלל:

ועל זה שכתבו התוס' במנחות מ"ו באופה ד' חלות בתנור בב"א דמש"ה מושך שנים מהם ומניפן והשאר נאכל בפדיון משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור יש להקשות דמשמע מזה דעכ"פ שנים קדשי בתנור דהא קתני דמושך שנים מהן ומניפן ובפ' לולב וערבה מוכח דאם יש בכ"ש יותר מכשיעור לא קדוש כלל והנה כעין קושיא זו הקשה הש"מ במנחות ע"ח ע"ב בתודה ששחטה על שמונים חלות דסבר חזקיה דקדשי מ' מתוך פ' ואמרינן שם דס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת ומש"ה קדשי מ' מתוך פ' אף כשהוא מתכוין שיקדשו כל השמונים והקשה שם הש"מ ז"ל חזקיה סבר כ"ש מקדשין שלא מדעת ומש"ה קדשי לה מ' מתוך פ' משמע הכי למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת אע"ג דמערב בהדי דבר שאינו ראוי לו מ"מ דבר הראוי לו הוי קדוש ותימה דבפ' לולב וערבה לא משמע הכי דפריך וניתי במקודשת ומשני קסבר אין שיעור למים, וכ"ש מקדשין שלא מדעת פי' אין שיעור למים וכל מה שהוא ממלא הוי ראוי לו משמע דאי הוי ס"ל יש שיעור למים לא הוי קדוש הראוי לו כיון דמערב בהדי דבר שאינו ראוי לו ואפילו למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת והכא אמר דדבר הראוי לו מיהא קדיש וצריך לחלק בין שלא מדעת דהכא להתם דהכא דעתו מיהא לקדש הראוי לו אבל התם אין דעתו לקדש שום דבר עכ"ל היינו דהתם בלחמי תודה אף שדעתו לקדש כל שמונים כיון דגם הראוי לו בכלל מתקדש שלא מדעת הראוי לו אבל במים דאינו מתכוין לקדש כלל עתה אף דכ"ש מקדשין שלא מדעת אינו מתקדש כל שיש בה יותר מכשיעור וא"כ ה"נ באפה ד' חלות בתנור בב"א דהתם דעתו היה שיקדשו כולם כ"ש מקדשין שלא מדעת שיעור הראוי לו היינו ב' חלות אך לפ"ז צ"ל דההיא דהשוחט ב' כבשים על ד' חלות ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת וצ"ע בזה:

והנה מדברי הש"מ שהבאתי ג"כ מוכח דזה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור אינו דין בכ"ש דכל שיש בהם יותר מכשיעור אין יכולים לקדש דהא כתב דאם רוצה לקדש יותר מכשיעור אי כ"ש מקדשין שלא מדעת מתקדש הראוי לו וכ"ש אי דעתו לקדש רק כשיעור שמתקדש אע"ג שיש בהכ"ש יותר מכשיעור ונראה דס"ל ג"כ כהתוס' דקדוה"ג אינו יכול לחול על יותר מכשיעור ומש"ה אינו חל כלל משום דכל שאינו בזא"ז כו' אך זה שייך רק דאי אפשר לחול הקדושה רק על כולן אבל היכא שרוצה לקדש רק השיעור א"נ בשרוצה לקדש הכל רק כ"ש מקדשין שלא מדעת א"כ שלא מדעת מתקדש רק השיעור אינו שייך כל שאינו בזא"ז כו':

והנה בקטורת שכתבו תוס' שבועות י"א דמש"ה אין המכתשת מקדשת מדאורייתא משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור יש לעיין ע"ז כיון דזה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור הוא משום דבכלל אין קדוה"ג יכול לחול על יותר מן הצריך הא זה אינו שייך כאן דזה שייך רק היכא דחייב חטאת אחת והפריש ב' חטאות אבל בציבור נראה דיכולים להפריש קרבנות בעד כל השנה אף שא"צ להם עכשיו וחל עליהם קדוה"ג כיון דיצטרך להם אח"כ וכדאמרינן בתמידין שלא הוצרכו לציבור היינו ו' טלאים הנשארים בכל שנה בא' בניסן דמקיצין בהם את המזבח או שנפדין תמימים ומוכח דיכולים ציבור להפריש תמידין אף דא"צ להם לחובת היום דכל שסופו לבוא לידי חיוב חל עליה קדוה"ג מעכשיו [וכמו זב וזבה ויולדת ומצורע יכולים להפריש קרבנותיהם אע"ג דעדיין לא נתרפאו ולא נתחייבו בהם כיון שסופן לבוא לכלל חיוב וחל על קרבנם קדוה"ג וכדמוכח מזבחים ר"פ פרת חטאת דאמרינן דהזב והזבה כו' שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורים דאין ראוים לפתח אהל מועד שהם מחוסרי זמן בבעלים ולר"ש הן בלא תעשה ומוכח דקדוה"ג חל עליהם] וא"כ ה"נ בקטורת דיכולים הציבור לקדש קטורת בשביל כל השנה כולה ואין בזה משום אין קדוה"ג חל על יותר מן הראוי וא"כ אף המכתשת יקדשם קדוה"ג וצ"ע ואין לומר דנהי דהציבור יכול להפריש קרבנות בשביל כל השנה מ"מ אין כ"ש יכול לקדש ב' קרבנות כאחת א"כ הקטורת של כל השנה אינה יכולה להתקדש כאחת במכתשת וצריך לקדש כל שיעור הקרבה בפ"ע דבמנחות ק"ב ע"ב משמע דכ"ש יכולים לקדש ב' קרבנות כאחת דאמרינן שם באומר הרי עלי ב' עשרונות להביא בב' כלים והביא בכלי אחד א"ל בב' כלים נדרת הקריבן בב' כלים כשרים נתנן לכלי אחד כב' מנחות שנתערבו וכתב רש"י ז"ל שם דהא קתני לעיל אלו להביא בב' כלים והביא בכלי אחד פסול כגון שאינו יכול לקמוץ מכל אחת בפ"ע וכ"כ בתוס' שם ומוכח דאם יכול לקמוץ מכל אחת בפ"ע אף שהן ב' מנחות ונתנן מתחילה בכלי אחד מתקדשות שתיהן (מיהו מהא"נ בתוס' שם קצת משמע דחולק ע"ז]:

ועוד בעיקר יש לעיין אמאי חשיב בקטורת יותר מכשיעור הא אין שיעור לקטורת דשיעור דפרס בשחרית כו' הוא רק מדרבנן כדאמרינן בזבחים ק"ט ע"ב שאם הקטיר חצי פרס או כזית בפנים נפטר ציבור וכתב רש"י ז"ל דהאי פרס שיעור דרבנן הוא ע"ש היינו דמדאורייתא אין שיעור כלל לקטורת רק שלא יהא פחות מכזית דאין הקטרה פחותה מכזית אבל למעלה אין לו שיעור וא"כ אמאי חשיב במכתשת יותר מכשיעור כיון דאין לו שיעור אמאי לא יוכל להקטיר כל השס"ח מנים בפעם אחת וכמו אי אין שיעור למים דמתקדש כל החבית משום דיכול לנסך את כולה בפעם אחת וא"כ יקדשום המכתשת אך מצאתי להפסקי תוס' פ"ק דכריתות דכתבו דהשיעור של פרס הוא הלל"מ רק בדיעבד אם הקטיר כזית יצא ונחלקו בזה על רש"י ז"ל דהשיעור אינו אלא מדרבנן ואפשר דהתוס' בשבועות ג"כ ס"ל כן:

והנה מזה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור יש להקשות על בירוצי מידות למ"ד בירוצי מידות קודש איך הם מתקדשים הא הבירוצים הם לעולם יותר מכשיעור ואיך מקדשן הכ"ש והכא הוי בזא"ז דכשנתמלאה המידה נתקדש מה שבתוכה ומה שנותן אח"כ שהן הבירוצים איך יכולים להתקדש הא הוי יותר מן הראוי ובזה אחר זה ודאי אי אפשר להתקדש יותר מן הראוי וכמ"ש תוס' זבחים ל' ע"א ד"ה דבריו:

ואפשר לומר דזה דאמרינן דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור הוא דוקא היכא שאין המותר ראוי לכלום וכמו בניסוך המים אי ממלא יותר מכשיעור המותר אינו ראוי לכלום דאין ניסוך המים בא בנדבה וכן במנחה שהפריש לה ב' לוגין או ב' קמצים וכן במפריש ב' חטאות כיון דא"צ אלא אחד השני אינו ראוי לכלום אבל בבירוצי מדות כיון דאם יש שם זבח אחר יקרבו עמו כדקתני בברייתא מנחות צ' ע"ב א"כ כיון דראוי הוא אע"ג דאינו ראוי להאי זבח מ"מ יכול לחול על הבירוצים קדוה"ג משום שראוי לזבח אחר ובמנחה שהפריש לה ב' לוגין אי אפשר לומר שיקדש לזבח אחר דהתם אינו ראוי לזבח אחר כדאמרינן בפ' התודה ע"ט ע"ב דשמן שהופרש לשם מנחה זו פסולה לשום מנחה אחרת:

מיהו אכתי יש לעיין כיון דזה דבנסכים שהופרשו לשום זבח זה כשר לזבח אחר הוא משום לב ב"ד מתנה כדאמרינן בפ' התודה שם וא"כ אין זה רק בקרבן ציבור כמ"ש התוס' מנחות ט"ו ע"ב וא"כ בירוצי היחיד איך מתקדשות ונראה לומר דבבירוצין אף בלא לב ב"ד מתנה ראויים לזבח אחר דבירוצין שאני דמסוגיא דמנחות צ' ע"א מוכח דהבעלים אינם מתכוונים כלל לקדש הבירוצין ומתקדשים הבירוצין רק משום דכ"ש מקדשין שלא מדעת (ולמ"ד אין כ"ש מקדשין אלא מדעת קדושת הבירוצין אינה אלא מדרבנן ומשום גזירה וכדאמרינן שם בגמרא] א"כ נמצא שהבירוצין לא נקבעו כלל לאותו זבח רק דמתקדשין שלא מדעת לכל מה שיוכשרו ולפ"ז אף אם יתכוין שיתקדשו לשם אותו זבח כיון דכ"ש מקדשין שלא מדעת ולאותו זבח אי אפשר יותר להתקדש דאי אפשר להתקדש יותר מכשיעור א"כ ע"כ שלא מדעתו מתקדש לשום זבח אחר:

ובזה ניחא קושית המל"מ בפ"ב מהל' מעה"ק על ההיא דמנחות שם לר"י דס"ל דאף מידות הלח נמשחו בפנים ולא נמשחו מבחוץ וטעם דבירוצי הלח קודש הוא משום דהלח נעקר ומגויה דמנא קאתו ומקשינן שם בגמרא וכי נעקר מאי הוי הא גברא למאי דצריך קא מכוין ומשנינן זאת אומרת כ"ש מקדשין שלא מדעת והקשה המל"מ אמאי לא מקשינן כן גם לר"ע דס"ל התם הטעם דבירוצי הלח קודש משום דכלי הלח נמשחו בין בפנים בין מבחוץ הא סוף סוף גברא רק למאי דחזי ליה קא מכוין ע"ש ולפ"ז ניחא דלר"ע בלא"ה ע"כ ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת דאל"כ איך מתקדשין הבירוצין הא אין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור וכיון דהבירוצין לא קאתי מגויה דמנא א"כ הבירוצין הם לעולם יותר מכשיעור וע"כ שמתקדשין שלא מדעת ונקבעין בע"כ לזבח אחר אבל לר"י אין הוכחה דס"ל דמתקדשין שלא מדעת כיון דס"ל דהלח נעקר ומגויה דמנא קא אתו היינו מאותן שהיו במידה קודם שנתמלאה א"כ אותן ודאי קדשי ומש"ה מקשינן סוף סוף הא גברא רק למאי דצריך ליה קא מכוין ואותו היין שסופו להיות אח"כ בירוצין לא נתכוין לקדש כלל ומשנינן דאף ר"י ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת:

ולפ"ז אתי שפיר ג"כ מה שדייק המל"מ שם בדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דרק אם יש שם זבח אחר מתקדשין הבירוצין אבל אם אין שם זבח אחר לא מתקדשי כלל ומש"ה כשאין שם זבח אחר מקיצין בהם את המזבח משום די"ל פדיון דלא נתקדשו קדוה"ג ע"ש וצריך טעם בזה למה אין מתקדשין הבירוצין אם אין שם זבח אחר ולפמ"ש ניחא שפיר כיון דלשם זבח זה אין יכולים להתקדש הבירוצין דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור ויכולים להתקדש רק לשם זבח אחר ומש"ה צריך שיהא שם זבח אחר ואם לאו לא מתקדשי כלל:

מיהו עדיין יש לעיין דאף באין שם זבח אחר מ"מ יתקדשו הבירוצין ונסכי נדבה כיון דכ"ש מקדשין שלא מדעת דמ"ש נסכי נדבה מזבח אחר ואם יסבור הרמב"ם ז"ל כתוס' פ"ח ע"א דזה דהבירוצין מקיצין בהן את המזבח הוא דוקא בנסכי ציבור לא קשה דבציבור ליכא נסכי נדבה כדאמרינן בת"כ דאין ציבור ושותפין מתנדבין יין אך נראה דאף אם לא יסבור כהתוס' ואף בקרבן יחיד מקיצין אינו שייך שיתקדשו הבירוצין שלא מדעת לשם נסכי נדבה דנראה דזה דאמרינן כ"ש מקדשין שלא מדעת ונקבע בע"כ לשם מה שהוא ראוי הוא דוקא אי בלבד זה יש צורך באותו דבר כמו אם יש שם זבח אחר דצריך לנסכים וכן בניסוך המים כיון דצריך לנסך מתקדש בע"כ וכן בתודה ששחטה על פ' חלות דמתקדשי ארבעים שלא מדעת כיון דתודה לפניך הצריכה לארבעים חלות מתקדש שלא מדעת שיעור הצריך אבל בבירוצין היכא דליכא זבח אחר כיון אם לא יתקדשו הבירוצין ליכא צורך כלל ליין לא שייך לומר שיתקדשו שלא מדעת לנסכי נדבה כן נראה לענ"ד:

אך בעיקר יש לעיין איך מתקדשים הבירוצים למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת הא מחסר קדושת פה כיון דגברא רק למה דצריך ליה קא מכוין כדאמרינן בגמרא והיכא דמחסרא קדושת פה אף למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת אין כ"ש מקדשן כמ"ש התוס' מנחות ע"ט ע"ב ד"ה וליתנו ע"ש ונראה לומר לפי שהמביא קרבן אינו מביא נסכים מתוך ביתו רק הולך אצל אחיה הממונה על הנסכים ונותן דמי נסכים ומקבל חותם מהממונה על החותמות ומקבל נסכים מאחיה כדאמרינן בשקלים פ' אלו הממונים וברמב"ם פ"ז מהל' כלי המקדש ואותן הנסכים שהיו במקדש שהיו כל המביאים קרבנותיהם מקבלין מהם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל היו מיוחדים רק לנסכים ולא לדבר אחר ובירושלמי שם אמרינן דלרבנן מצורע היה מקבל רק נסכיו מאחיה אבל הלוג שמן שצריך למתן בהונותיו היה מביא מתוך ביתו (וכן השמן לכל המנחות היו מביאין מתוך ביתם שלא היה במקדש חותם של לוג ע"ש א"כ אותו היין והשמן היו מיוחדים רק לנסכים וי"ל דאותן הנסכים כבר היה להם קדושת פה לנסכים מקודם רק שלא נקבעו עדיין לאיזה זבח א"כ כיון די"ל כבר קדושת פה היו יכולים להתקדש קדוה"ג ע"י כ"ש שלא מדעת ולפ"ז י"ל עוד טעם מה דבקרבן יחיד אי אין זבח אחר לא קדשי הבירוצין ולא אפשר להם להתקדש שלא מדעת לנסכי נדבה דאותן הנסכים היו מיוחדים רק לנסכי בהמה וכנראה מהחותמות שהיה כתוב עליהם גדי זכר כו' ואי היו עומדין גם לנסכי נדבה א"כ היה צריך עוד חותמות דבחותם של גדי היה מקבל סולת ויין ושמן של גדי כמ"ש הרמב"ם ז"ל [ועיין בירושלמי שם] ובמתנדב יין א"צ להביא רק יין א"כ היה צריך חותם אחר וא"כ כיון שאותן הנסכים היו עומדין לנסכי בהמה אינו יכול לשנותן לנסכי נדבה:

אך יש לעיין אי הבירוצין קדשי לזבח אחר הא אין כ"ש מקדשין פחות מכשיעור דבעינן מלאים כדאמרינן בזבחים פ"ח ע"א והכא אין דעתו להוסיף שהרי שלא מדעת הם מתקדשים:

והנה התוס' לא ס"ל כהרמב"ם ז"ל דזה דמותר נסכים מקיצין בהם את המזבח ונפדין הוא משום דכל שאין שם זבח אחר לא נתקדשו הבירוצין ומש"ה י"ל פדיון דהתוס' שם פ"ח ע"א הקשו איך מקיצין בהם את המזבח איך נפדין הבירוצין למ"ד הבירוצין קודש ותי' דמיירי בנסכי ציבור ומשום לב ב"ד מתנה ע"ש ומוכח דבלא לב ב"ד מתנה קדשי אע"ג דליכא זבח אחר והנה התוס' שם הביאו מהירושלמי שקלים דמיירי דוקא בנסכי ציבור ע"ש אך בירושלמי שלפנינו מפורש להפך דאפילו בבירוצי נסכי יחיד מקיצין דאמרינן שם בפ"ד דשקלים דבירוצין לקיץ המזבח עד כדון בירוצי ציבור ואפילו בירוצי יחיד ע"ש וכבר עמד בזה הקרן אורה וצ"ל דגירסא אחרת היתה להתוס' בהירושלמי אך לפי הגירסא שלפנינו תשאר קושית התוס' איך י"ל פדיון כיון דקדשו בכ"ש ונראה דהירושלמי לשיטתיה אזיל דס"ל דאפילו בקרבן יחיד אמרינן לב ב"ד מתנה כדאמרינן בירושלמי קידושין פ"ב ה"ז גבי בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דזכרים עולות נקבות זבחים שלמים ומקשינן כמו בש"ס שלנו זכרים עולות ודלמא שלמים ומתרצינן דתנאי ב"ד על האובדות שיקרבו עולות ואפילו אם הופרשו לזבחים שלמים (וכן הוא בשקלים פ"ז ה"ג] ואע"ג דהתם הוא קרבן יחיד ומוכח דאף בקרבן יחיד אמרינן לב ב"ד מתנה וא"כ אין נ"מ בין קרבן יחיד לק"צ ולב ב"ד מתנה שיהיו הבירוצין לקיץ ויפדו:

והנה לשיטת התוס' יש לעיין בבירוצי יחיד מה עושין בהם אם אין שם זבח אחר כיון דאינן לקיץ ונראה דמנסכין אותן לנסכי התמיד וכמו במתנדב ה' לוגין לנסכים אי ס"ל אין קבע לנסכים ואי אפשר להקריב רק ד' לוגין שהם נסכי איל דהמותר הוי נדבה ואזיל לקיץ המזבח או יצטרף עם ב' לוגין אחרים ויקרב לנסכי תמיד כמ"ש רש"י ז"ל במנחות ק"ד ע"א ע"ש והטעם הוא משום דמותר נסכים הם לנדבה כדאמרינן בירושלמי שקלים פ"ב הלכה ו' דמותר לחמו של נזיר ירקב אבל מותר נסכיו קדשי קדשים ונופלים לנדבה] היינו שנופלין לציבור ומזה נראה דזה דמותרות לנדבה הוא לאו דוקא קיץ רק שנופלים לציבור ואם יכולים הציבור להקריבם כמה שהם מקריבים ואם לאו לוקחים בהם קיץ וא"כ מותר כהנים ראוי ג"כ להקריבם עם התמיד ומש"ה מקריבין אותן עם התמיד כמ"ש רש"י ז"ל וכן נמי בבירוצי יחיד שאי אפשר להקריבם קיץ לפי שאי"ל פדיון דקדשי קדוה"ג מנסכין בהם את התמיד כן נראה לענ"ד:

וזה דבכל הבירוצין אי יש לו זבח אחר יקרבו עמו נראה לענ"ד דצריך קידוש אחר להקרבה אף אי הבירוצין קדשי מדאורייתא דכ"ש מקדשין שלא מדעת מ"מ נראה דקדשי הבירוצין רק להפסל ולא ליקרב דרש"י ז"ל כתב בזבחים פ"ח הטעם דכלי הלח אין מקדשין את היבש הוא משום דהנך לא חזי ליבש למדידה והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה עכ"ל א"כ כיון דאין המידות מקדשות אלא ע"י מדידה א"כ הבירוצין שאין בהם מדידה דהבירוצין הן מה ששופך לאחר שנתמלאה המדה לא קדשי וזה דאמרינן דקדשי הבירוצין הוא רק ליפסל דאף את היבש מקדשין ליפסל כדאמרינן שם בגמרא והיינו דקדשי קדוה"ג ליפסל בטבו"י כו' ובלינה אבל ליקרב צריכים קידוש אחר:

ולפי דברי רש"י ז"ל הנ"ל דהמידות אין מקדשות אלא ע"י מדידה אתי שפיר הא דאמרינן בפ' לולב וערבה מ"ח ע"א ב' דלניסוך המים היה ממלא מן השילוח צלוחית של זהב מחזקת ג' לוגין ע"ש ונראה מזה שהיתה מן כלי אחר ואינה מן המידות שהיו במקדש ויש לעיין אמאי אינו ממלא ברביעית ההין שהוא ג' לוגין וכמו בנסכי היין של ג' לוגין שהיה נותן ברביעית ההין של מקדש ומ"ש הכא דממלא בצלוחית ונראה הטעם דבנסכים איכא דין מדידה דלא רק שצריך שיהיה להם שיעור האמור בתורה רק צריך שימדוד אותם במידות של מקדש דהא אמרינן בפ' ב' מידות למה נקוד על ו' דעשרון שלא ימדוד בשל ג' לפר כו' אלא ימדוד עשרונות ואי אין צריך רק שיהא בו השיעור מאי נ"מ איך ימדוד וכן אמרינן שם לר"מ דהיו ב' עשרונות אחד גדוש ואחד מחוק ובגדוש היה מודד לכל המנחות ואמאי לא ימדוד בשל מחוק כיון דא"צ רק שיהיה השיעור וכן במידות הלח אמרינן דכלי המשמש מדה זו אינו משמש מדה אחרת ומאי נ"מ איך ימדוד וזהו לכ"ע ואפילו למ"ד מידות יבש לא נתקדשו ואינו מקדש כלל מ"מ צריך שימדוד בשל מקדש וכן בנסכי היין והשמן ג"כ צריכים מדידה במידות שבמקדש ולא אמרינן שיביא השיעור ויקדש בכל כלי שירצה אבל בניסוך המים אפילו אי ס"ל דיש שיעור למים ושיעורו ג' לוגין אפשר דדין מדידה אין להם והוי רק כשאר דברים שי"ל שיעור וא"כ אין רביעית ההין מקדשתן שאלו לא נמשחו אלא למדידה ורק לאותן שיש להם דין מדידה ולפיכך היה צריך למלאות בכלי אחר המחזקת ג' לוגין לקדשן:

והנה התוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי הקשו על הירושלמי דהגחלים שחותה בכל יום בשל ד' קבין קודם שמערה אותן לתוך ג' קבין לא קדשו ומש"ה אמרינן דנתפזרו מהם כקב גחלים היה מכבדן לאמה והקשו שם אמאי לא קדשו הגחלים הא המחתה שחותה בהם הוא כ"ש (וכתבו לתרץ דס"ל דכ"ש אין מקדשין שלא מדעת והכא אין דעתו לקדש] ונראה לענ"ד לתרץ משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור דיש שיעור לגחלים שמכניס לפנים כדמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין ה"ה שכתב דאם נתפזר יותר מקב גחלים חוזר וחותה ע"ש ומוכח דשיעורו ג' קבין ומשום דשיעורו מלוא המחתה והיינו באותה מחתה של ג' קבין ובכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה לתוך של ג' [משום דהתורה חסה על ממונן של ישראל כדאמרינן ביומא מ"ד ע"ב] וביוה"כ חותה תכף בשל ג' קבין א"כ הגחלים במחתה של כסף של ד' קבין קודם שעירה לתוך של ג' לא קדשי משום דכ"ש אין מקדשין יותר מכשיעור ועל מה שהביאו שם התוס' בשם רבינו ברוך ז"ל דמפרש קושית הירושלמי כן שהקשה לו אמאי אמרינן בגחלים אם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן הא כיון דנתפזר אח"כ מהן כקב גחלים א"כ אין כולן צריך לכלי ואמאי הכלי מצרפן דהא קי"ל דאם א"צ לכלי אין הכלי מצרפן ע"ש ק"ל הא אמרינן במנחות כ"ד ע"ב דעשרון שחלקו ואבד אחד מהן והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון ושלשתן מונחין בביסא אם נטמא ראשון שניהם מצטרפין משום שראוי להצטרף עם שניהם ע"ש אלמא אע"ג דיש שם יותר מכשיעור בכלי מ"מ אם נגע באותו שראוי להצטרף עם כל אחד לכשיעור נטמאו כיון דהכלי מצרפן וא"כ ה"נ בגחלים נהי דיש שם יותר מכשיעור מ"מ אותן הגחלים שנגע בהם ראויים להצטרף עם כל אחד ואחד לכשיעור א"כ הכלי מצרפן ונטמאו כולן וצ"ע]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה