אור ברסלב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ג

סימן ב

כלי שרת מקדשין

א

כללי קידוש כ"ש בקיצור הם שהכ"ש מקדשין את מה שבתוכן קדוה"ג לענין שאי"ל פדיון והוכשרו ליפסל בטבול יום ובמח"כ ובלינה ואי מקדשין ליפסל ביוצא איכא פלוגתא דרבוותי וכ"ש אין מקדשין אלא בזמנן ואין מקדשין יותר מכשיעור ואין מקדשין אלא מתוכן ואין מקדשין אלא בקודש היינו בעזרה ואי מקדשין שלא מדעת איכא פלוגתא בהש"ס עוד איכא פלוגתא בהש"ס במידת יבש ובתנור אי מקדשין ועתה נבאר הדינים אחד אחד:

גרסינן במנחות צ"ה ע"ב במתני' אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת ובגמרא מקשינן עלה היא גופא קשיא לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מידת יבש לא נתקדשה ואפייתן בפנים אלמא מידת יבש נתקדשה ואמרינן מאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש אלא הא קשיא אפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלו בלינה ומסקינן בקושיא וכתבו התוס' שם דתברא מי ששנה זו כו':

והרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תמידין פסק בלחם הפנים דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואין דוחות את השבת והקשה הלח"מ שם דדברי הרמב"ם ז"ל סתרי אהדדי כיון דפסק דאפייתן בפנים א"כ ס"ל דתנור מקדש א"כ אמאי אין דוחות את השבת הא איפסלו בלינה וכדמקשינן בגמרא עוד הקשה דהא הרמב"ם ז"ל פסק בחביתין דדוחין את השבת משום דהמחבת היא כ"ש ואי אפי לה מאתמול איפסיל בלינה א"כ ע"כ ס"ל דכ"ש מקדשין ליפסל בלינה והרמב"ם ז"ל ס"ל דתנור כ"ש שכתב בפי"ב מהל' מעה"ק דתנור של מקדש של מתכת היה וע"כ הטעם משום דתנור כ"ש וכ"ש אין עושין של חרס אלא של מתכת א"כ אי אפי להו מערב שבת יפסלו בלינה עוד הקשה הלח"מ שם דהא הרמב"ם ז"ל פסק דמידת יבש נתקדשה א"כ מיפסלי בלינה גם משום דהעשרון מקדשן וכתב הלח"מ שם לתרץ ז"ל דהרמב"ם ז"ל אינו מפרש בההיא דמנחות צ"ה דתברא אלא תירוץ המשנה דהתנור מקדש קצת שתהא אפייתו בפנים אבל לא שיפסל בלינה ודייקא לשון הרמב"ם ז"ל בהל' מעה"ק שכתב דמחבת ומרחשת היו בעזרה ושתיהן מכ"ש ומקדשין ותנור של מקדש של מתכת היה ומדלא כתב שהיא מכ"ש כמו מחבת ומרחשת מכלל שאינו מקדש לגמרי כו' אבל מ"מ הא דעשרון שהקשיתי צ"ע עכ"ל הלח"מ שם:

ונראה לענ"ד לבאר שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה כדברי הרמב"ם ז"ל כן הוא ברש"י מעילה ט' וכן ברגמ"ה שם דאמרינן שם במתני' דשתי הלחם ולחם הפנים כיון שקרמו פניהם בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמח"כ כו' וכתב רש"י ז"ל קרמו פניהם היינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ליפסל בטבול יום כו' כמו שחיטה דק"ק והכא ליכא בלינה משום דשתי הלחם אין נאכלים לא פחות משנים כו' עכ"ל וכן בלחם הפנים כתב שם וה"נ ליכא בלינה דלחה"פ נאכל לשמונה כו' עכ"ל רש"י ז"ל וכ"כ הרגמ"ה שם וכתב עוד דאם יש ספר שכתוב בלינה קסבר לאחר זמן אכילתן נפסלין בלינה וכן בלחם הפנים לאחר זמנן נפסלין בלינה עכ"ל והיינו כהרמב"ם ז"ל דתנור מקדש לכל דבר חוץ מלינה:

והנה הטעם דאין נפסלין ע"י התנור בלינה יש להבין מדברי רש"י ז"ל והרגמ"ה בעצמן שם דנראה דמפרשים דזה דהתנור מקדש אינו כשאר קידוש כ"ש דמתן בכלי מקדש דהכא הוא מין קידוש אחר דעשייתן ותיקונן של הלחם היא המקדשת אותן וכמה שכתבו דקרמו פניהם היינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ליפסל בטבול יום כו' כמו שחיטה דק"ק אלמא דהקרימה עצמה מקדשת שהיא תחילת עשייתן [או כלשון הרגמ"ה תחילת תיקונן] והוא ענין קידוש אחר דהתיקון מקדש וכעין זה מצינו בתוס' זבחים ל"ד ע"א ד"ה שקדש על הא דאמרינן שם בעצים שקדשו בכלי והקשו מאי קידוש כלי יש בעצים הא הקורדום שמבקעין בו אינו כ"ש ותי' ז"ל ונראה דקידוש כלי דענים היינו דמשפי להו לגיזרין אע"ג דקורדום לאו כ"ש הוא כדאמר במנחות עצים כמה דלא משפי להו לגיזרין לא מיתכשרי עכ"ל ומוכח דאע"ג דהקורדום אינו כ"ש מ"מ תיקון מה דמשפי להו לגיזרין מקדשת אותן וכעין זה כתב הריטב"א ז"ל שבועות י' ע"ב גבי קטורת דמשנחנה למכתשת נפסלת בטבול יום וז"ל דהא ליכא למימר דהמכתשת כ"ש שהרי אין משרתין בו בקודש ועוד דא"כ היתה נפסלת ביוצא חוץ לעזרה אלא רבא סבר דקטורת קדושת הגוף מקדשה לה לכשתנתן למכתשת שנכנסת בזיקת קטורת עכ"ל היינו אע"ג דהמכתשת אינה כ"ש מ"מ מה שנעשית לקטורת ע"י המכתשת זו המקדשת אותה] וה"נ בלחם דהקרימה בתנור דע"י זה נעשית לחם זה התיקון מקדשה קדוה"ג אף אם אין התנור כ"ש וכמו השפוי בגיזרין:

ונראה דמה שהכריח לרש"י ז"ל ולהרגמ"ה לפרש דהתיקון מקדש ולא שהתנור מקדש כשאר כ"ש משום דק"ל קושית התוס' במעילה שם ח' ע"א ד"ה קרמו שהקשו ל"ל קרמו פניה כניסתו בתנור ליקדשיה כשאר כ"ש דתכף משנכנס הדבר לתוכו מתקדש ע"ש ומש"ה פירשו דהכא אין זה קדושת כ"ש כ"א קדושת התיקון ומש"ה בעינן דוקא קרמו דזהו תיקונן:

ועל מה שתי' בתוס' שם דמש"ה בעינן דוקא קרמו משום דזה דכ"ש מקדשין הוא דוקא כשנעשה כל הראוי ליעשות בו והתנור נעשה לאפות בו הפת וא"כ בעינן שיקרמו פניה עכ"ל והנה יש להקשות דע"כ זה דכ"ש שהן למלאכתן אין מקדשין אלא ע"י מלאכתן הוא רק ליקרב אבל ליפסל מקדשין אף שלא ע"י מלאכתן דאמרינן בזבחים פ"ח ע"א דאין מידות היבש מקדשין את הלח ואין כלי הלח מקדשין את היבש וכתב רש"י ז"ל דמידות הלח שהיו שם הין וחצי הין כו' דכיון דהנך לא חזו ליבש למדה למדוד והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה עכ"ל היינו דמידות אין מקדשות אלא ע"י מלאכתן והיינו ע"י מדידה ומש"ה אין מקדשין את היבש משום דליכא מדידה ומ"מ אמרינן שם לקמן בגמרא דזה דאין מקדשין את היבש הוא רק ליקרב אבל ליפסל מקדשין אלמא דאף אותן כ"ש שאין מקדשין רק ע"י מלאכתן מ"מ ליפסל מקדשין אף שלא ע"י מלאכתן ואף דבר דלא חזי להו כלל כמו מידות הלח את היבש מקדשין ליפסל וא"כ אם התנור נמשח והוי, כשאר כ"ש א"כ אף אם התנור אינו מקדש רק ע"י מלאכתו היינו ע"י אפיה מ"מ ליפסל היה לו לקדש אף שלא ע"י מלאכתו דאף קמצים שאינו ראוי לו כלל היה צריך לקדש ליפסל וא"כ ליפסל היה בדין שיקדש הלחם תכף משנכנס לתוכו אף שלא ע"י מלאכתו ובמתני' קתני דאף ליפסל בטבול יום כו' בעינן דוקא קרימה בתנור:

והש"מ במעילה שם ג"כ הקשה קושית התוס' ל"ל קרימה בתנור ותי' בענין אחר וז"ל א"נ דהאי קרמו פניה בתנור נקט משום סיפא היינו על מה דקתני דהוכשרו ליסדר על השולחן ולזה בעינן קרימה דכ"כ דלא קרמו לא הוי לחם ואינו ראוי לישדר ע"ש והיינו דמפרש דליפסל בטבול יום כו' מתקדש תכף רק ליסדר בעינן קרימה והנה לפי פי' הש"מ תשאר קושית התוס' מנחות נ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן על הא דמקשינן התם לר"ע דמרבה לחם הפנים לחימוץ הא ס"ל לר"ע דמידת יבש לא נתקדשה והקשו בתוס' שם מאי קושיא דילמא ס"ל לר"ע דתנור מקדש א"כ כיון שנתקדש הלחם בתנור איכא עליה איסור חימוץ ותי' שם כיון דמתקדשות בתנור לאחר שקרמו פניה שוב אי אפשר להם לבוא לידי חימוץ ע"ש וא"כ להש"מ דהתנור מקדש תכף ורק ליסדר על השולחן בעינן קרימה א"כ תשאר קושית התוס' דלאחר שנתנן בתנור כיון דנתקדשו אסורין מלחמץ דלא גרע מעשרון דאי ס"ל מידת יבש נתקדשה אסורין בחימוץ תכף כדאמרינן בגמרא שם:

והנה לפי' רש"י ז"ל והרגמ"ה דקרימה בתנור הוא קדושת התיקון ולא כשאר קידוש כ"ש אתי שפיר הא דאמרינן ביומא ל"ח גבי בית גרמו שלא רצו ללמד והביאו חכמים אומנים מאלכסנדריה הללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים הללו פתם מתעפשת והללו אין פיתם מתעפשת וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא כו' וחזרו בית גרמו למקומם כו' ונראה משם דרק משום שהיה פיתם מתעפשת חזרו בית גרמו למקומם וקשה דתיפוק ליה כיון דהללו היו אופין מבחוץ אין התנור מקדש דאין כ"ש מקדשין אלא מתוכן וליכא למימר שהדפוסים שהיה אופה בהן הם המקדשים שהרי כתבו התוס' מנחות צ"ד ע"א ד"ה ובדפוס דהלחם לא היה תוך הדפוס א"כ אכתי לא הוי מתוכן [ובפ' התכלת מ"ו ע"א ד"ה ואיזו כתבו דאי אפי בתנור ד' חלות כאחד אין התנור מקדשן דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור כיון דא"צ אלא לשתי חלות ואי הדפוס מקדש הא בכל דפוס אין רק חלה אחת כדאמרינן בר"פ שתי הלחם] ולפמ"ש רש"י ז"ל והרגמ"ה אתי שפיר דאין זה קידוש כשאר כ"ש רק שהתיקון מקדשו א"כ לא בעי דוקא תוך כלי וכמו הקורדום דמקדש לעצים אע"ג דאי"ל תוך:

ואתי שפיר ג"כ מה דחשיב במתני' דמעילה רק שתי הלחם ולחם הפנים דמשקרמו פניהם בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום כו' ואמאי לא חשיב ג"כ מנחת מאפה תנור דרק בשתי הלחם ולחם הפנים דבעינן לחם זה שנעשים לחם ע"י קרימה בתנור חשיב תחילת תיקונן דקרימה הוא השיעור שנעשה לחם כדאמרינן בפ' התודה ע"ח ע"ב] וכמו בשפוי שנעשים לגזירים וכמו במכתשת שנעשית לקטורת אבל במנחת מאפה לא כתיב לחם כלל א"כ אין זה תחילת תיקונו אלא הוי כשאר מנחות שיש בהם עשיות הרבה יציקה ובלילה אפיה וטיגון ולא שייך קרימה בתנור לקדשן ובכלל יש לחקור אי צריך קרימה בתנור במנחת מאפה כיון דלא כתיב בה לחם ואפשר דסגי באפיה כמו לענין שבת דלא בעי קרימה ועיין תוס' שבת כ' ע"א ד"ה איבעיא]:

והנה ממה שכתב רש"י ז"ל בלחם הפנים דהקרימה היא תחילת עשייתן וחשיב להכשיר ליפסל בטבול יום כו' כמו שחיטה דק"ק נראה דרש"י ז"ל ס"ל הכא דאף קדושת השחיטה היא קדושת התיקון שע"י השחיטה נעשית זבח וזה מקדש אותה ולא כקידוש שאר כ"ש [ובזה ניחא שפיר אותן השיטות דס"ל דסכין א"צ להיות כ"ש כיון דאין זו אלא קדושת התיקון א"צ כ"ש וכמו קורדום דא"צ להיות כ"ש]:

והנה מכל זה מתיישב מ"ש רש"י ז"ל והרגמ"ה דאין התנור מקדש הלחם ליפסל בלינה כיון דאין זה קידוש כ"ש כי אם התיקון מקדשו אינו נפסל בלינה דרק קידוש כ"ש מכשיר ליפסל בלינה והנה רש"י ז"ל מדמה התם קידוש התנור לשחיטה ושחיטה אינה מכשרת ליפסל בלינה דהא איכא קדשים הנאכלים לב' ימים ומשנשחט הזבח הוכשר ליפסל בטבול יום ובמח"כ אבל לא בלינה ואינו נפסל אלא לאחר זמנו היינו קדשים הנאכלים ליום אחד נפסלים בעמוד השחר והנאכלים לב' ימים נפסלים לאור שלישי דהשחיטה מכשרת אותן ליפסל רק אחר זמנן כל אחד ואחד אחר זמנו אבל לא בלינה ממש ורק כ"ש מקדשין ליפסל בלינה אף לדברים שאין להם זמן כלל דהא אף מי כיור אמרינן בזבחים כ' דנפסלים בלינה כיון דקדשי בכ"ש ע"ש אבל הקרימה בתנור דאינה קידוש כ"ש רק שהתיקון מקדשו הו"ל כשחיטה דאין הסכין מקדישו ליפסל בלינה ממש אלא ליפסל לאחר זמנו א"כ בשתי הלחם דנאכלים לב' ימים ואחר זמנן הוא לאחר עצרת וכן בלחם הפנים דנאכלים לח' ימים ואחר זמן שלהם הוא לאחר שבת הבא אין נפסלים אלא לאחר זמנם וזהו שכתב הרגמ"ה שם דאם יש ספר שכתוב בלינה קסבר לאחר זמן אכילתן נפסלות בלינה. עכ"ל היינו דהקרימה בתנור מכשרת אותן ליפסל אחר זמנן:

ובזה אתי שפיר ג"כ הא דאמרינן בשבועות י"א בקטורת משנתנה למכתשת אינה נפסלת בלינה הואיל וצורתה כל השנה כולה וכתבו התוס' שם היינו לפי דמתחילה עושין אותה בשביל כל השנה כולה אינה נפסלת בלינה ובזה אתי שפיר כיון דקדושת הקטורת במכתשת היא קדושת התיקון כמ"ש הריטב"א ז"ל שם דהמכתשת אינה כ"ש רק דמה שנעשית לקטורת ע"י המכתשת זהו מקדשה א"כ כיון דאין זה קידוש כ"ש כ"א קדושת התיקון אינה מכשרת רק ליפסל לאחר זמנה ולא בלינה ממש וכיון דקטורת היא בשביל כל השנה אינה נפסלת בלינה:

והנה כמו שמתיישב דברי רש"י ז"ל והרגמ"ה כן מתיישבין דברי הרמב"ם ז"ל דהא שיטה אחת להם דהתנור מקדש ליפסל בטבול יום ובמח"כ אבל לא בלינה ובעיקר זה דקדושת התנור אינה כשאר קידוש כ"ש אלא קדושת התיקון לאו כ"ע היא דהא במנחות צ"ה לפי מה דמקשינן אי תנור מקדש אמאי אין דוחות את השבת איפסיל ליה בלינה ע"כ ס"ל דהוי כשאר קידוש כ"ש ונפסל בלינה אך המסקנא שם לפמ"ש הלח"מ הוא ג"כ דאין התנור מקדש ליפסל בלינה וכשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל ומשום דאין קידוש התנור כקידוש שאר כ"ש:

וזה שכתב הרמב"ם ז"ל דתנור של מקדש של מתכת היה והוכיח מזה הלח"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל דתנור היה כ"ש הנה כבר הוכחתי לעיל סי' ב' סק"ב דדין דכ"ש אין עושין אותן אלא של מתכת אינו תלוי במשיחה דאף אותן שלא נמשחו רק שהן כלי המקדש ומשתמשים בהם לצורך הקרבה דינן ככ"ש שאין עושין אותן אלא של מתכת ומדוקדק לשון הרמב"ם ז"ל דמחבת ומרחשת שתיהן מכ"ש ומקדשין ותנור של מקדש של מתכת היה ומוכח דאין תנור כ"ש גמור כמו מחבת ומרחשת וכמה שדקדק הלח"מ ורק לענין שהוא של מתכת דינו ככ"ש:

והנה על קושית הלח"מ האחרונה הא הרמב"ם ז"ל ס"ל דעשרון מקדש דמדת יבש נמשחה א"כ כיון דהטשרון מקדש איפסיל ליה בלינה ואמאי אין דוחות את השבת נראה לומר לפי מה דאמרינן במנחות נ"א ע"א בחביתי כ"ג דדוחין את השבת משום דכתיב על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל ליה בלינה וכתב שם רש"י ז"ל על מחבת כו' ואפילו מודדו בחצי עשרון שאינו כ"ש ע"כ אפייתו מיהא במחבת כ"ש הוא ואי אפי מאתמול איפסיל בלינה עכ"ל ובפ' שתי הלחם צ"ו ע"א במתני' אמרינן דחביתי כ"ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת וכתב רש"י ז"ל דמש"ה אף לישתן ועריכתן בפנים ודוחות את השבת משום דלכ' אותו חצי עשרון שהיה חולק בו עשרונו של כ"ג נמשח ע"ש ומוכח מזה דבלא קרא דעל מחבת דמלמד שטעונה כלי אע"ג דהחצי עשרון נמשח הוי אמינא שלא ידחה את השבת וימדוד בחצי עשרון של חול וכמ"ש רש"י ז"ל נ"א ע"א דאם לא למה צריך קרא דעל מחבת ורק השתא דכתיב על מחבת וע"כ דוחה את השבת משום אפיה וכיון דניתנה שבת להדחות מודדין אותה בחצי עשרון של מקדש ואף לישתן ועריכתן דוחין את השבת וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' שתי הלחם צ"ו ע"א וא"כ בשתי הלחם ולחם הפנים כיון דאין התנור מקדש ליפסל בלינה וכמ"ש הלח"מ ולא ניתנה שבת להדחות ע"כ צריך למדוד בעשרון של חול כדי שלא ידחה שבת וכמו בחביתין דבלא קרא דעל מחבת לא היו דוחין את השבת אף דהחצי עשרון לכ"ע נמשח דהיה צריך למדוד בחצי עשרון של חול כדי שלא ידחה את השבת:

ובזה ניחא ג"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' מעה"ק הלכה כ"ג דכל המנחות לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ובשתי הלחם ולחם הפנים פסק בפ"ח מהל' תמידין דלישתן ועריכתן בחוץ וכבר עמד הכ"מ בזה דמ"ש זה מזה ובזה ניחא שפיר דכל המנחות דנמדדות בעשרון של קודש ע"כ צריך להיות לישתן ועריכתן בפנים שלא יפסלו ביוצא אבל בשתי הלחם ולחם הפנים שמודד בעשרון של חול כדי שלא ידחו שבת ויו"ט א"כ יכול שפיר לעשות לישתן ועריכתן בחוץ:

ב

זה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור מקורו בפ' לולב וערבה מ"ט ע"ב גבי ניסוך המים דהיה ממלא מע"ש לצורך שבת בחבית של זהב שאינה מקודשת ומקשינן וניתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכ"ש מקדשין שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסיל ליה בלינה ומוכח דאם יש שיעור למים כיון דמייתי יותר מכשיעור אינו מתקדש ותוס' שבועות י"א ע"ב מייתי לה לענין קטורת דמש"ה אין המכתשת מקדשת מדאורייתא משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור וכההיא דפ' לולב וערבה ע"ש:

והנה לכאורה זה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור הוא דין בכ"ש שאין מקדשין אם יש בהם יותר מכשיעור אך מדברי התוס' מנחות מ"ו ע"א נראה דאין זה דין בכ"ש רק בקדוה"ג דאין קדוה"ג יכול לחול על יתר מן הצריך שהקשו על מה דאמרינן שם בשוחט ב' כבשים על ד' חלות דמושך שנים מהן ומניפן והשאר נאכל בפדיון איך נפדין הא תנור מקדש קדוה"ג ותי' ז"ל א"נ התם אפילו אפאם בבת אחת אין התנור מקדשן כיון דלא חזו כלהו כההיא דס"פ לולב וערבה עכ"ל והנה מלשון התוס' דאפילו אפאם בב"א מוכח דכ"ש אי אפי להו בזה אחר זה דאין האחרונים מתקדשים וכן בזבחים ל' ע"א ד"ה דבריו הקשו התוס' על הא דאמרינן במנחות במנחה דריבה שמנה היינו שהפריש לה ב' לוגין ומשמע מתוך הסוגיא שיש לשניהן קדוה"ג והקשו איך קדשי הא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אף בב"א אינו וכן הקשו שם בקומצי לבונה בהפריש ב' קמצים למנחה איך חל עליהם קדוה"ג הא כל שאינו בזא"ז כו' ותי' דמיירי כגון דאמר יקדוש לוג אחד מב' לוגין וקומץ אחד מב' קמצים ע"ש ומוכח מזה להדיא דכל שמפריש יותר מכשיעור בזה אחר זה אע"ג דלא שייך הכא כ"ש אין מקדשין יותר מכשיעור דהא בכל פעם כשמקדש יש בכ"ש רק כשיעור מ"מ אין האחרונים מתקדשים דאינו מתקדש קדוה"ג יותר מן הראוי לו ואי מקדש בב"א אינו מתקדש כלל משום דכל שאילו בזא"ז כו' ובמנחות פ' ע"א ד"ה הפריש גבי הפריש ב' חטאות לאחריות דמתכפר באחת מהן כו' כתבו דלא מיירי בהפריש בזא"ז דא"כ אינו מתכפר בשניה ובמפריש בב"א לא מיירי דכל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו אלא דאמר דליקדוש אחת משתיהן ע"ש ומזה מוכח דאף בדבר שאינו צריך קידוש כ"ש כלל כמו חטאת אינו יכול לחול קדוה"ג על יותר מן הראוי וא"כ זה כשנותן בכ"ש יותר מכשיעור כגון בניסוך המים כשממלא יותר מכשיעור הטעם דאינו מתקדש הוא משום דאינו יכול לחול קדוה"ג על יותר מכשיעור וא"כ לא קדוש כלל דכל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו וא"כ אין זה דין בכ"ש כלל:

ועל זה שכתבו התוס' במנחות מ"ו באופה ד' חלות בתנור בב"א דמש"ה מושך שנים מהם ומניפן והשאר נאכל בפדיון משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור יש להקשות דמשמע מזה דעכ"פ שנים קדשי בתנור דהא קתני דמושך שנים מהן ומניפן ובפ' לולב וערבה מוכח דאם יש בכ"ש יותר מכשיעור לא קדוש כלל והנה כעין קושיא זו הקשה הש"מ במנחות ע"ח ע"ב בתודה ששחטה על שמונים חלות דסבר חזקיה דקדשי מ' מתוך פ' ואמרינן שם דס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת ומש"ה קדשי מ' מתוך פ' אף כשהוא מתכוין שיקדשו כל השמונים והקשה שם הש"מ ז"ל חזקיה סבר כ"ש מקדשין שלא מדעת ומש"ה קדשי לה מ' מתוך פ' משמע הכי למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת אע"ג דמערב בהדי דבר שאינו ראוי לו מ"מ דבר הראוי לו הוי קדוש ותימה דבפ' לולב וערבה לא משמע הכי דפריך וניתי במקודשת ומשני קסבר אין שיעור למים, וכ"ש מקדשין שלא מדעת פי' אין שיעור למים וכל מה שהוא ממלא הוי ראוי לו משמע דאי הוי ס"ל יש שיעור למים לא הוי קדוש הראוי לו כיון דמערב בהדי דבר שאינו ראוי לו ואפילו למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת והכא אמר דדבר הראוי לו מיהא קדיש וצריך לחלק בין שלא מדעת דהכא להתם דהכא דעתו מיהא לקדש הראוי לו אבל התם אין דעתו לקדש שום דבר עכ"ל היינו דהתם בלחמי תודה אף שדעתו לקדש כל שמונים כיון דגם הראוי לו בכלל מתקדש שלא מדעת הראוי לו אבל במים דאינו מתכוין לקדש כלל עתה אף דכ"ש מקדשין שלא מדעת אינו מתקדש כל שיש בה יותר מכשיעור וא"כ ה"נ באפה ד' חלות בתנור בב"א דהתם דעתו היה שיקדשו כולם כ"ש מקדשין שלא מדעת שיעור הראוי לו היינו ב' חלות אך לפ"ז צ"ל דההיא דהשוחט ב' כבשים על ד' חלות ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת וצ"ע בזה:

והנה מדברי הש"מ שהבאתי ג"כ מוכח דזה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור אינו דין בכ"ש דכל שיש בהם יותר מכשיעור אין יכולים לקדש דהא כתב דאם רוצה לקדש יותר מכשיעור אי כ"ש מקדשין שלא מדעת מתקדש הראוי לו וכ"ש אי דעתו לקדש רק כשיעור שמתקדש אע"ג שיש בהכ"ש יותר מכשיעור ונראה דס"ל ג"כ כהתוס' דקדוה"ג אינו יכול לחול על יותר מכשיעור ומש"ה אינו חל כלל משום דכל שאינו בזא"ז כו' אך זה שייך רק דאי אפשר לחול הקדושה רק על כולן אבל היכא שרוצה לקדש רק השיעור א"נ בשרוצה לקדש הכל רק כ"ש מקדשין שלא מדעת א"כ שלא מדעת מתקדש רק השיעור אינו שייך כל שאינו בזא"ז כו':

והנה בקטורת שכתבו תוס' שבועות י"א דמש"ה אין המכתשת מקדשת מדאורייתא משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור יש לעיין ע"ז כיון דזה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור הוא משום דבכלל אין קדוה"ג יכול לחול על יותר מן הצריך הא זה אינו שייך כאן דזה שייך רק היכא דחייב חטאת אחת והפריש ב' חטאות אבל בציבור נראה דיכולים להפריש קרבנות בעד כל השנה אף שא"צ להם עכשיו וחל עליהם קדוה"ג כיון דיצטרך להם אח"כ וכדאמרינן בתמידין שלא הוצרכו לציבור היינו ו' טלאים הנשארים בכל שנה בא' בניסן דמקיצין בהם את המזבח או שנפדין תמימים ומוכח דיכולים ציבור להפריש תמידין אף דא"צ להם לחובת היום דכל שסופו לבוא לידי חיוב חל עליה קדוה"ג מעכשיו [וכמו זב וזבה ויולדת ומצורע יכולים להפריש קרבנותיהם אע"ג דעדיין לא נתרפאו ולא נתחייבו בהם כיון שסופן לבוא לכלל חיוב וחל על קרבנם קדוה"ג וכדמוכח מזבחים ר"פ פרת חטאת דאמרינן דהזב והזבה כו' שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורים דאין ראוים לפתח אהל מועד שהם מחוסרי זמן בבעלים ולר"ש הן בלא תעשה ומוכח דקדוה"ג חל עליהם] וא"כ ה"נ בקטורת דיכולים הציבור לקדש קטורת בשביל כל השנה כולה ואין בזה משום אין קדוה"ג חל על יותר מן הראוי וא"כ אף המכתשת יקדשם קדוה"ג וצ"ע ואין לומר דנהי דהציבור יכול להפריש קרבנות בשביל כל השנה מ"מ אין כ"ש יכול לקדש ב' קרבנות כאחת א"כ הקטורת של כל השנה אינה יכולה להתקדש כאחת במכתשת וצריך לקדש כל שיעור הקרבה בפ"ע דבמנחות ק"ב ע"ב משמע דכ"ש יכולים לקדש ב' קרבנות כאחת דאמרינן שם באומר הרי עלי ב' עשרונות להביא בב' כלים והביא בכלי אחד א"ל בב' כלים נדרת הקריבן בב' כלים כשרים נתנן לכלי אחד כב' מנחות שנתערבו וכתב רש"י ז"ל שם דהא קתני לעיל אלו להביא בב' כלים והביא בכלי אחד פסול כגון שאינו יכול לקמוץ מכל אחת בפ"ע וכ"כ בתוס' שם ומוכח דאם יכול לקמוץ מכל אחת בפ"ע אף שהן ב' מנחות ונתנן מתחילה בכלי אחד מתקדשות שתיהן (מיהו מהא"נ בתוס' שם קצת משמע דחולק ע"ז]:

ועוד בעיקר יש לעיין אמאי חשיב בקטורת יותר מכשיעור הא אין שיעור לקטורת דשיעור דפרס בשחרית כו' הוא רק מדרבנן כדאמרינן בזבחים ק"ט ע"ב שאם הקטיר חצי פרס או כזית בפנים נפטר ציבור וכתב רש"י ז"ל דהאי פרס שיעור דרבנן הוא ע"ש היינו דמדאורייתא אין שיעור כלל לקטורת רק שלא יהא פחות מכזית דאין הקטרה פחותה מכזית אבל למעלה אין לו שיעור וא"כ אמאי חשיב במכתשת יותר מכשיעור כיון דאין לו שיעור אמאי לא יוכל להקטיר כל השס"ח מנים בפעם אחת וכמו אי אין שיעור למים דמתקדש כל החבית משום דיכול לנסך את כולה בפעם אחת וא"כ יקדשום המכתשת אך מצאתי להפסקי תוס' פ"ק דכריתות דכתבו דהשיעור של פרס הוא הלל"מ רק בדיעבד אם הקטיר כזית יצא ונחלקו בזה על רש"י ז"ל דהשיעור אינו אלא מדרבנן ואפשר דהתוס' בשבועות ג"כ ס"ל כן:

והנה מזה דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור יש להקשות על בירוצי מידות למ"ד בירוצי מידות קודש איך הם מתקדשים הא הבירוצים הם לעולם יותר מכשיעור ואיך מקדשן הכ"ש והכא הוי בזא"ז דכשנתמלאה המידה נתקדש מה שבתוכה ומה שנותן אח"כ שהן הבירוצים איך יכולים להתקדש הא הוי יותר מן הראוי ובזה אחר זה ודאי אי אפשר להתקדש יותר מן הראוי וכמ"ש תוס' זבחים ל' ע"א ד"ה דבריו:

ואפשר לומר דזה דאמרינן דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור הוא דוקא היכא שאין המותר ראוי לכלום וכמו בניסוך המים אי ממלא יותר מכשיעור המותר אינו ראוי לכלום דאין ניסוך המים בא בנדבה וכן במנחה שהפריש לה ב' לוגין או ב' קמצים וכן במפריש ב' חטאות כיון דא"צ אלא אחד השני אינו ראוי לכלום אבל בבירוצי מדות כיון דאם יש שם זבח אחר יקרבו עמו כדקתני בברייתא מנחות צ' ע"ב א"כ כיון דראוי הוא אע"ג דאינו ראוי להאי זבח מ"מ יכול לחול על הבירוצים קדוה"ג משום שראוי לזבח אחר ובמנחה שהפריש לה ב' לוגין אי אפשר לומר שיקדש לזבח אחר דהתם אינו ראוי לזבח אחר כדאמרינן בפ' התודה ע"ט ע"ב דשמן שהופרש לשם מנחה זו פסולה לשום מנחה אחרת:

מיהו אכתי יש לעיין כיון דזה דבנסכים שהופרשו לשום זבח זה כשר לזבח אחר הוא משום לב ב"ד מתנה כדאמרינן בפ' התודה שם וא"כ אין זה רק בקרבן ציבור כמ"ש התוס' מנחות ט"ו ע"ב וא"כ בירוצי היחיד איך מתקדשות ונראה לומר דבבירוצין אף בלא לב ב"ד מתנה ראויים לזבח אחר דבירוצין שאני דמסוגיא דמנחות צ' ע"א מוכח דהבעלים אינם מתכוונים כלל לקדש הבירוצין ומתקדשים הבירוצין רק משום דכ"ש מקדשין שלא מדעת (ולמ"ד אין כ"ש מקדשין אלא מדעת קדושת הבירוצין אינה אלא מדרבנן ומשום גזירה וכדאמרינן שם בגמרא] א"כ נמצא שהבירוצין לא נקבעו כלל לאותו זבח רק דמתקדשין שלא מדעת לכל מה שיוכשרו ולפ"ז אף אם יתכוין שיתקדשו לשם אותו זבח כיון דכ"ש מקדשין שלא מדעת ולאותו זבח אי אפשר יותר להתקדש דאי אפשר להתקדש יותר מכשיעור א"כ ע"כ שלא מדעתו מתקדש לשום זבח אחר:

ובזה ניחא קושית המל"מ בפ"ב מהל' מעה"ק על ההיא דמנחות שם לר"י דס"ל דאף מידות הלח נמשחו בפנים ולא נמשחו מבחוץ וטעם דבירוצי הלח קודש הוא משום דהלח נעקר ומגויה דמנא קאתו ומקשינן שם בגמרא וכי נעקר מאי הוי הא גברא למאי דצריך קא מכוין ומשנינן זאת אומרת כ"ש מקדשין שלא מדעת והקשה המל"מ אמאי לא מקשינן כן גם לר"ע דס"ל התם הטעם דבירוצי הלח קודש משום דכלי הלח נמשחו בין בפנים בין מבחוץ הא סוף סוף גברא רק למאי דחזי ליה קא מכוין ע"ש ולפ"ז ניחא דלר"ע בלא"ה ע"כ ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת דאל"כ איך מתקדשין הבירוצין הא אין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור וכיון דהבירוצין לא קאתי מגויה דמנא א"כ הבירוצין הם לעולם יותר מכשיעור וע"כ שמתקדשין שלא מדעת ונקבעין בע"כ לזבח אחר אבל לר"י אין הוכחה דס"ל דמתקדשין שלא מדעת כיון דס"ל דהלח נעקר ומגויה דמנא קא אתו היינו מאותן שהיו במידה קודם שנתמלאה א"כ אותן ודאי קדשי ומש"ה מקשינן סוף סוף הא גברא רק למאי דצריך ליה קא מכוין ואותו היין שסופו להיות אח"כ בירוצין לא נתכוין לקדש כלל ומשנינן דאף ר"י ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת:

ולפ"ז אתי שפיר ג"כ מה שדייק המל"מ שם בדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דרק אם יש שם זבח אחר מתקדשין הבירוצין אבל אם אין שם זבח אחר לא מתקדשי כלל ומש"ה כשאין שם זבח אחר מקיצין בהם את המזבח משום די"ל פדיון דלא נתקדשו קדוה"ג ע"ש וצריך טעם בזה למה אין מתקדשין הבירוצין אם אין שם זבח אחר ולפמ"ש ניחא שפיר כיון דלשם זבח זה אין יכולים להתקדש הבירוצין דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור ויכולים להתקדש רק לשם זבח אחר ומש"ה צריך שיהא שם זבח אחר ואם לאו לא מתקדשי כלל:

מיהו עדיין יש לעיין דאף באין שם זבח אחר מ"מ יתקדשו הבירוצין ונסכי נדבה כיון דכ"ש מקדשין שלא מדעת דמ"ש נסכי נדבה מזבח אחר ואם יסבור הרמב"ם ז"ל כתוס' פ"ח ע"א דזה דהבירוצין מקיצין בהן את המזבח הוא דוקא בנסכי ציבור לא קשה דבציבור ליכא נסכי נדבה כדאמרינן בת"כ דאין ציבור ושותפין מתנדבין יין אך נראה דאף אם לא יסבור כהתוס' ואף בקרבן יחיד מקיצין אינו שייך שיתקדשו הבירוצין שלא מדעת לשם נסכי נדבה דנראה דזה דאמרינן כ"ש מקדשין שלא מדעת ונקבע בע"כ לשם מה שהוא ראוי הוא דוקא אי בלבד זה יש צורך באותו דבר כמו אם יש שם זבח אחר דצריך לנסכים וכן בניסוך המים כיון דצריך לנסך מתקדש בע"כ וכן בתודה ששחטה על פ' חלות דמתקדשי ארבעים שלא מדעת כיון דתודה לפניך הצריכה לארבעים חלות מתקדש שלא מדעת שיעור הצריך אבל בבירוצין היכא דליכא זבח אחר כיון אם לא יתקדשו הבירוצין ליכא צורך כלל ליין לא שייך לומר שיתקדשו שלא מדעת לנסכי נדבה כן נראה לענ"ד:

אך בעיקר יש לעיין איך מתקדשים הבירוצים למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת הא מחסר קדושת פה כיון דגברא רק למה דצריך ליה קא מכוין כדאמרינן בגמרא והיכא דמחסרא קדושת פה אף למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת אין כ"ש מקדשן כמ"ש התוס' מנחות ע"ט ע"ב ד"ה וליתנו ע"ש ונראה לומר לפי שהמביא קרבן אינו מביא נסכים מתוך ביתו רק הולך אצל אחיה הממונה על הנסכים ונותן דמי נסכים ומקבל חותם מהממונה על החותמות ומקבל נסכים מאחיה כדאמרינן בשקלים פ' אלו הממונים וברמב"ם פ"ז מהל' כלי המקדש ואותן הנסכים שהיו במקדש שהיו כל המביאים קרבנותיהם מקבלין מהם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל היו מיוחדים רק לנסכים ולא לדבר אחר ובירושלמי שם אמרינן דלרבנן מצורע היה מקבל רק נסכיו מאחיה אבל הלוג שמן שצריך למתן בהונותיו היה מביא מתוך ביתו (וכן השמן לכל המנחות היו מביאין מתוך ביתם שלא היה במקדש חותם של לוג ע"ש א"כ אותו היין והשמן היו מיוחדים רק לנסכים וי"ל דאותן הנסכים כבר היה להם קדושת פה לנסכים מקודם רק שלא נקבעו עדיין לאיזה זבח א"כ כיון די"ל כבר קדושת פה היו יכולים להתקדש קדוה"ג ע"י כ"ש שלא מדעת ולפ"ז י"ל עוד טעם מה דבקרבן יחיד אי אין זבח אחר לא קדשי הבירוצין ולא אפשר להם להתקדש שלא מדעת לנסכי נדבה דאותן הנסכים היו מיוחדים רק לנסכי בהמה וכנראה מהחותמות שהיה כתוב עליהם גדי זכר כו' ואי היו עומדין גם לנסכי נדבה א"כ היה צריך עוד חותמות דבחותם של גדי היה מקבל סולת ויין ושמן של גדי כמ"ש הרמב"ם ז"ל [ועיין בירושלמי שם] ובמתנדב יין א"צ להביא רק יין א"כ היה צריך חותם אחר וא"כ כיון שאותן הנסכים היו עומדין לנסכי בהמה אינו יכול לשנותן לנסכי נדבה:

אך יש לעיין אי הבירוצין קדשי לזבח אחר הא אין כ"ש מקדשין פחות מכשיעור דבעינן מלאים כדאמרינן בזבחים פ"ח ע"א והכא אין דעתו להוסיף שהרי שלא מדעת הם מתקדשים:

והנה התוס' לא ס"ל כהרמב"ם ז"ל דזה דמותר נסכים מקיצין בהם את המזבח ונפדין הוא משום דכל שאין שם זבח אחר לא נתקדשו הבירוצין ומש"ה י"ל פדיון דהתוס' שם פ"ח ע"א הקשו איך מקיצין בהם את המזבח איך נפדין הבירוצין למ"ד הבירוצין קודש ותי' דמיירי בנסכי ציבור ומשום לב ב"ד מתנה ע"ש ומוכח דבלא לב ב"ד מתנה קדשי אע"ג דליכא זבח אחר והנה התוס' שם הביאו מהירושלמי שקלים דמיירי דוקא בנסכי ציבור ע"ש אך בירושלמי שלפנינו מפורש להפך דאפילו בבירוצי נסכי יחיד מקיצין דאמרינן שם בפ"ד דשקלים דבירוצין לקיץ המזבח עד כדון בירוצי ציבור ואפילו בירוצי יחיד ע"ש וכבר עמד בזה הקרן אורה וצ"ל דגירסא אחרת היתה להתוס' בהירושלמי אך לפי הגירסא שלפנינו תשאר קושית התוס' איך י"ל פדיון כיון דקדשו בכ"ש ונראה דהירושלמי לשיטתיה אזיל דס"ל דאפילו בקרבן יחיד אמרינן לב ב"ד מתנה כדאמרינן בירושלמי קידושין פ"ב ה"ז גבי בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דזכרים עולות נקבות זבחים שלמים ומקשינן כמו בש"ס שלנו זכרים עולות ודלמא שלמים ומתרצינן דתנאי ב"ד על האובדות שיקרבו עולות ואפילו אם הופרשו לזבחים שלמים (וכן הוא בשקלים פ"ז ה"ג] ואע"ג דהתם הוא קרבן יחיד ומוכח דאף בקרבן יחיד אמרינן לב ב"ד מתנה וא"כ אין נ"מ בין קרבן יחיד לק"צ ולב ב"ד מתנה שיהיו הבירוצין לקיץ ויפדו:

והנה לשיטת התוס' יש לעיין בבירוצי יחיד מה עושין בהם אם אין שם זבח אחר כיון דאינן לקיץ ונראה דמנסכין אותן לנסכי התמיד וכמו במתנדב ה' לוגין לנסכים אי ס"ל אין קבע לנסכים ואי אפשר להקריב רק ד' לוגין שהם נסכי איל דהמותר הוי נדבה ואזיל לקיץ המזבח או יצטרף עם ב' לוגין אחרים ויקרב לנסכי תמיד כמ"ש רש"י ז"ל במנחות ק"ד ע"א ע"ש והטעם הוא משום דמותר נסכים הם לנדבה כדאמרינן בירושלמי שקלים פ"ב הלכה ו' דמותר לחמו של נזיר ירקב אבל מותר נסכיו קדשי קדשים ונופלים לנדבה] היינו שנופלין לציבור ומזה נראה דזה דמותרות לנדבה הוא לאו דוקא קיץ רק שנופלים לציבור ואם יכולים הציבור להקריבם כמה שהם מקריבים ואם לאו לוקחים בהם קיץ וא"כ מותר כהנים ראוי ג"כ להקריבם עם התמיד ומש"ה מקריבין אותן עם התמיד כמ"ש רש"י ז"ל וכן נמי בבירוצי יחיד שאי אפשר להקריבם קיץ לפי שאי"ל פדיון דקדשי קדוה"ג מנסכין בהם את התמיד כן נראה לענ"ד:

וזה דבכל הבירוצין אי יש לו זבח אחר יקרבו עמו נראה לענ"ד דצריך קידוש אחר להקרבה אף אי הבירוצין קדשי מדאורייתא דכ"ש מקדשין שלא מדעת מ"מ נראה דקדשי הבירוצין רק להפסל ולא ליקרב דרש"י ז"ל כתב בזבחים פ"ח הטעם דכלי הלח אין מקדשין את היבש הוא משום דהנך לא חזי ליבש למדידה והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה עכ"ל א"כ כיון דאין המידות מקדשות אלא ע"י מדידה א"כ הבירוצין שאין בהם מדידה דהבירוצין הן מה ששופך לאחר שנתמלאה המדה לא קדשי וזה דאמרינן דקדשי הבירוצין הוא רק ליפסל דאף את היבש מקדשין ליפסל כדאמרינן שם בגמרא והיינו דקדשי קדוה"ג ליפסל בטבו"י כו' ובלינה אבל ליקרב צריכים קידוש אחר:

ולפי דברי רש"י ז"ל הנ"ל דהמידות אין מקדשות אלא ע"י מדידה אתי שפיר הא דאמרינן בפ' לולב וערבה מ"ח ע"א ב' דלניסוך המים היה ממלא מן השילוח צלוחית של זהב מחזקת ג' לוגין ע"ש ונראה מזה שהיתה מן כלי אחר ואינה מן המידות שהיו במקדש ויש לעיין אמאי אינו ממלא ברביעית ההין שהוא ג' לוגין וכמו בנסכי היין של ג' לוגין שהיה נותן ברביעית ההין של מקדש ומ"ש הכא דממלא בצלוחית ונראה הטעם דבנסכים איכא דין מדידה דלא רק שצריך שיהיה להם שיעור האמור בתורה רק צריך שימדוד אותם במידות של מקדש דהא אמרינן בפ' ב' מידות למה נקוד על ו' דעשרון שלא ימדוד בשל ג' לפר כו' אלא ימדוד עשרונות ואי אין צריך רק שיהא בו השיעור מאי נ"מ איך ימדוד וכן אמרינן שם לר"מ דהיו ב' עשרונות אחד גדוש ואחד מחוק ובגדוש היה מודד לכל המנחות ואמאי לא ימדוד בשל מחוק כיון דא"צ רק שיהיה השיעור וכן במידות הלח אמרינן דכלי המשמש מדה זו אינו משמש מדה אחרת ומאי נ"מ איך ימדוד וזהו לכ"ע ואפילו למ"ד מידות יבש לא נתקדשו ואינו מקדש כלל מ"מ צריך שימדוד בשל מקדש וכן בנסכי היין והשמן ג"כ צריכים מדידה במידות שבמקדש ולא אמרינן שיביא השיעור ויקדש בכל כלי שירצה אבל בניסוך המים אפילו אי ס"ל דיש שיעור למים ושיעורו ג' לוגין אפשר דדין מדידה אין להם והוי רק כשאר דברים שי"ל שיעור וא"כ אין רביעית ההין מקדשתן שאלו לא נמשחו אלא למדידה ורק לאותן שיש להם דין מדידה ולפיכך היה צריך למלאות בכלי אחר המחזקת ג' לוגין לקדשן:

והנה התוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי הקשו על הירושלמי דהגחלים שחותה בכל יום בשל ד' קבין קודם שמערה אותן לתוך ג' קבין לא קדשו ומש"ה אמרינן דנתפזרו מהם כקב גחלים היה מכבדן לאמה והקשו שם אמאי לא קדשו הגחלים הא המחתה שחותה בהם הוא כ"ש (וכתבו לתרץ דס"ל דכ"ש אין מקדשין שלא מדעת והכא אין דעתו לקדש] ונראה לענ"ד לתרץ משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור דיש שיעור לגחלים שמכניס לפנים כדמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין ה"ה שכתב דאם נתפזר יותר מקב גחלים חוזר וחותה ע"ש ומוכח דשיעורו ג' קבין ומשום דשיעורו מלוא המחתה והיינו באותה מחתה של ג' קבין ובכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה לתוך של ג' [משום דהתורה חסה על ממונן של ישראל כדאמרינן ביומא מ"ד ע"ב] וביוה"כ חותה תכף בשל ג' קבין א"כ הגחלים במחתה של כסף של ד' קבין קודם שעירה לתוך של ג' לא קדשי משום דכ"ש אין מקדשין יותר מכשיעור ועל מה שהביאו שם התוס' בשם רבינו ברוך ז"ל דמפרש קושית הירושלמי כן שהקשה לו אמאי אמרינן בגחלים אם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן הא כיון דנתפזר אח"כ מהן כקב גחלים א"כ אין כולן צריך לכלי ואמאי הכלי מצרפן דהא קי"ל דאם א"צ לכלי אין הכלי מצרפן ע"ש ק"ל הא אמרינן במנחות כ"ד ע"ב דעשרון שחלקו ואבד אחד מהן והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון ושלשתן מונחין בביסא אם נטמא ראשון שניהם מצטרפין משום שראוי להצטרף עם שניהם ע"ש אלמא אע"ג דיש שם יותר מכשיעור בכלי מ"מ אם נגע באותו שראוי להצטרף עם כל אחד לכשיעור נטמאו כיון דהכלי מצרפן וא"כ ה"נ בגחלים נהי דיש שם יותר מכשיעור מ"מ אותן הגחלים שנגע בהם ראויים להצטרף עם כל אחד ואחד לכשיעור א"כ הכלי מצרפן ונטמאו כולן וצ"ע]:

ג

אם לקדש הקרבנות צריך דוקא כלין המיוחד להם או סגי במקדש באיזה כ"ש שירצה הנה במנחות ק"ב ע"ב באומר הרי זו להביא במחבת והביא במרחשת אמרינן לא קידשום ליקרב אבל קידשום להפסל ע"ש ומזה יש להוכיח דכלי אחר שאינו ראוי לו אינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל מיהו י"ל דהכא שאני דמרחשת היא כ"ש המקדשת ע"י מלאכתה וכיון שאינו ראוי למלאכתה של מנחת מחבת אינה מקדשת דאף אותן שראויים למלאכתה אינה מקדשת אלא משתגמר מלאכתה כמ"ש התוס' רפ"ב דמעילה גבי תנור דאינה מקדשת אלא לאחר שנגמרה האפייה] אבל אותן כ"ש שאינן למלאכה אפשר שמקדשות את הכל אף ליקרב ובזבחים פ"ח ע"א אמרינן דמזרקות מקדשות את היבש מיהו התם פי' רש"י ז"ל דמזרקות חזו נמי ליבש ואפשר דחשיב כלחין ובמנחות פ"ז ע"ב איבעי' לן שולחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו מדמקדש לחם קמצים נמי מקדש או דלמא דחזי ליה מקדש דלא חזי ליה לא מקדש ופי' רש"י ז"ל שאין דרכו לקדש כ"א לחם ע"ש ומסקינן דאינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל ומוכח ג"כ דדבר שאינו מיוחד לזה הכלי אינו מקדש ליקרב רק ליפסל מיהו התם נמי איכא למימר דהשולחן אינו מקדש כ"א ע"י סידור ובקמצים לא שייך סידור והוי כמו כלי המקדש ע"י מלאכה מיהו עכ"פ חזינן דליפסל מקדש אף כלי דלא חזי ליה ומ"ש התוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי לחד פירושא לפי דברי הירושלמי שהבאתי לעיל בגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן דמיירי דוקא בגחלים של יוה"כ אבל בשל כל השנה לא דנתפזר מהן כקב גחלים מכבדן לאמה ולא קדשי הגחלים הוא משום שהמחתה של כסף אינה כליין ואינה מקדשתן ולכך מכבדן לאמה וליכא משום הפסד קדשים ע"ש צ"ל אע"ג דאינו כליין ג"כ מקדש ליפסל מ"מ לענין איסור הפסד קדשים צריך שיהיה קדוש ליקרב:

ובתוס' מנחות נ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן הקשו דמשמע שם דאי מדת יבש נתקדשה מקדשת ללחם הפנים הא לא משתמיט בשום דוכתא דליקדוש לחם הפנים אלא או בתנור או בשולחן ובפ"ב דמעילה אמרינן בשתי הלחם ולחם הפנים קרמו בתנור הוכשרו ליפסל כו' ע"ש ומוכח דס"ל להתוס' דאף ליפסל אין לחם הפנים מתקדש רק ע"י התנור ולא ע"י כ"ש אחר וההיא דמעילה אתיא אף למ"ד מידת יבש נתקדשה ומ"מ בעינן קרמו בתנור ליפסל ויש לעיין בזה הא אף אם אינו ראוי לכלי כלל כגון מנחת מחבת במרחשת ג"כ מקדש ליפסל [ומאן דס"ל דשולחן מקדש ולא תנור ס"ל דתנור כלי חול הוי] וגם מכולא סוגיא צ"ה ע"ב מוכח דאי מידת יבש נתקדשה עכ"פ מקדש הלחם ליפסל וצ"ע:

והנה רש"י ז"ל זבחים צ"ו ע"א נראה דפליג על התוס' דאמרינן שם בתנור כיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור הו"ל כ"ש וכתב רש"י ז"ל וקדושתן בתנור שאין נעשין בכלי שרת לפי שאין טעונין שמן כדאמרינן בפ' שתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים דתנור מקדש להו עכ"ל א"כ הטעם דתנור מקדש להו לפי שאין נעשין בכ"ש אחר קודם דאין בהם מתן שמן היינו דס"ל דמידת יבש לא נתקדשה ולח אין בהם ומש"ה ע"כ התנור צריך לקדשן ומוכח דאם היה להם כ"ש אחר קודם לכן היתה מקדשתן אף ליקרב ולא אמרינן דגמירא לן דהתנור צריך לקדשן ולא כלי אחר והנה יש לעיין ע"ז אם כל הטעם דהתנור מקדש הוא רק משום דליכא כלי אחר לקדשן יקדשם השולחן כמו למ"ד שולחן מקדש וע"כ משום דהכא גמרי להו דהתנור מקדש וכדאמרינן במנחות צ"ו ע"א ועכ"פ ליקרב צריך דוקא התנור לקדשן א"כ ל"ל לטעם דאין בהם מתן שמן:

ונראה לומר דבר חדש דמאן דס"ל תנור מקדש ס"ל ג"כ דשולחן מקדש רק דס"ל דבעינן ב' קדושות דקדושת התנור מכשירן ליסדר ע"ג השולחן והשולחן מקדשן שיהו ראויין להקרבה להקטיר עליהם הבזיכין דסידור השולחן ג"כ עבודה היא וביומא כ"ד ע"ב אמרינן דזר שסידר את השולחן היה חייב מיתה אילו היתה עבודה תמה א"כ צריך קידוש שיכשיר הלחם לאותה עבודה וזהו התנור מקדשו ובזה פליגי ר"י ור"ש דמאן דס"ל תנור מקדש ס"ל דהלחם טעון קידוש להכשירו ליסדר ומאן דס"ל דשולחן מקדש ולא תנור ס"ל דא"צ הלחם קידוש ליסדר על השולחן וא"כ סגי בקדושת שולחן ואמרינן דבגמרא פליגי אך אם היה ללחם כ"ש אחר קודם אפיה לא היה צריך התנור לקדשו דלא ס"ל דבעינן דוקא תנור:

והנה בזה אתי שפיר הא דאמרינן במנחות ז' דמקדשין המנחה בכלי המונח ע"ג קרקע שכן מצינו בסידור בזיכין ופי' רש"י ז"ל שמסדר הלחם שהוא שירים והבזיכין שהן קומץ על השולחן שע"ג קרקע דהיינו דומיא דמנחה כשמביאה מביתו דמעורבין יחד הקומץ והשירים עכ"ל וקשה תינח למ"ד שולחן מקדש אבל למ"ד תנור מקדש מנ"ל דמקדשין מנחה בכלי המונח ע"ג קרקע וא"כ הראיה אינה אליבא דהלכתא דקי"ל תנור מקדש ואין לומר דהראיה מהבזיכין דאף את הבזיכין אין השולחן מקדש וכמ"ש רש"י ז"ל לקמן צ"ו ע"א על הא דאמרינן שם לדברי האומר טפחים הוא כופל נמצא שולחן מקדש י"ב טפחים למעלה ומקשינן והאיכא בזיכין וכתב רש"י ז"ל קשיא לי אמאי פריך הכי דהא שולחן לא מקדש להו לבזיכין עכ"ל היינו דהבזיכין מקדשים הלבונה] ותוס' שם תי' משום דסילוק בזיכין שהוא קמיצה בעינן מע"ג שולחן] וליכא למימר דלמאן דס"ל תנור מקדש איכא ראיה מתנור גופא שמקדשין בכלי המונח ע"ג קרקע דמנ"ל דילמא מגביהין את התנור וכמו דמקשינן שם בגמרא על הא דקומצין מכלי המונח ע"ג קרקע שכן מצינו בסילוק בזיכין ודילמא מגביהין את השולחן ודייקינן מהא דתנן דד' כהנים נכנסין ואי מגביהין את השולחן א"כ צריך עוד כהנים ע"ש ולפי שכתבנו דלכ"ע השולחן מקדש אתי שפיר דדייקינן שמקדשין בכלי המונח ע"ג קרקע משולחן:

ואתי שפיר ג"כ זה דילפינן במנחות ח' ע"א דמנחה קדושה בלא שמן שכן מצינו בלחם הפנים ואמאי לא נילוף ג"כ דמנחה קדושה לחצאין מלחם הפנים למ"ד תנור מקדש דלחם הפנים נאפות שתים שתים כדאמרינן בר"פ שתי הלחם ואע"ג דלחם הפנים הוא י"ב חלות וכולה מנחה אחת היא ומוכח דקדושה לחצאין (וליכא למימר דמנחה אינה קדושה לחצאין היינו חציה בכלי זו וחציה בכלי אחר אבל הכא כולן מתקדשין בהתנור והוי כמו דעתו להוסיף דראשון ראשון קדיש דדעתו להוסיף היינו שדעתו להוסיף בכלי זו ולהשלים יחד שיהיה שיעור שלם יחד אז קדיש ראשון ראשון אבל כשדעתו ליטול החציה וליתן אח"כ החצי האחר הוי כמו במקדש בב' כלים כנ"פ] ולפמ"ש ניחא שפיר דזה דבכל המנחות אינן קדושות לחצאין הוא משום דהקידוש הוא שתהי' המנחה ראויה לקמיצה אבל בלחם הפנים השולחן מקדש שיהא ראוי לקמיצה היינו לסילוק בזיכין ועל השולחן הוא כל הלחם יחד והתנור מקדש רק שיהא ראוי לסידור ולזה אפשר דיכול להתקדש אף לחצאין כיון שיהיה אח"כ קידוש אחר בב"א [ומצאתי להקרן אורה ר"פ שתי הלחם שעמד בקושיא זו למ"ד תנור מקדש הא אין מנחה קדושה לחצאין ור"ל דזה דאמרינן דאפייתן שתים שתים דכתיב ושמת אותם הוי רק שהשימה בתנור הם שתים שתים אבל נאפות כולן יחד ע"ש אך אינו נראה כן מהתוספתא מנחות פי"א דאמרינן שם תנור היה לה כמין כוורת מרובע של שתי הלחם היה מחזיק אחד ושל לחם הפנים היה מחזיק שתים עכ"ל והיינו משום דשתי הלחם נאפות אחת אחת ולחם הפנים שתים שתים ומוכח דכל האפיה לא היתה רק שתים ביחד]:

והנה התוס' מנחות נ"א ע"א ד"ה אפי כתבו גבי מעשה דדוד ואחימלך דבחול אשכח להו דהוו אפו א"ל כי היום יקדש בכלי איפסיל להו בלינה והקשו בתוס' אמאי איפסיל בלינה הא אין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ותי' בחד תי' שם דאחר שרודה מן התנור היו נותנין אותן בקערות של זהב דהיינו הדפוסים והיה שם בלילה (מיפסלא בלינה דלילה אין מחוסר זמן ע"ש וע"ז ג"כ קשה הא בכל דפוס לא היה רק חלה אחת ואיך מתקדשות לחצאין ומצאתי להקרן אורה שעמד גם בזה ולפמ"ש אתי שפיר דלכ"ע יש להלחם עוד קידוש אחר כל המנחה יחד בהשולחן וקידוש הראשון ליסדר לזה יכול להתקדש אף לחצאין דל"ד לקידוש דמנחה:

אך בעיקר מ"ש התוס' דהחלות היו בדפוסים בלילה ומש"ה מתקדשים דלילה אינו מחוסר זמן יש לעיין מהתוספתא פי"א דמנחות דאמרינן שם כיצד מכניסין לחם הפנים ערב שבת היה פירקה מדפוס ונותנה ע"ג שולחן שהיה באולם על פתח הבית בשחרית כיון שנזרק דם התמיד נטלו ב' כהנים כו' ע"ש ומוכח דבליל שבת לא היה הלחם בדפוס כ"א על שולחן של שיש שהיה באולם [ומזו התוספתא יש ג"כ פשיטות לחקירת המנחת חינוך מצוה צ"ז אם כשמניח הלחם על שולחן של שיש אם היה מניחן בדפוסים או בלא דפוסים ע"ש דמהתוספתא מוכיח שהיה מניח בלא דפוסים]:

עוד יש לתרץ קושית הקרן אורה איך התנור מקדש הא אין כ"ש מקדשין כשיש בהם פחות מכשיעור דבעינן מלאים וכן מדפוסים דהנה למ"ד מדת יבש נתקדשה ג"כ יש להקשות דאמרינן בפ' ב' מדות פ"ז ע"ב דלא היה מודד לא בשל ג' לפר ולא בשל ב' לאיל אלא מודד עשרונות הא אין כ"ש מקדשין פחות מכשיעור וכן בלחם הפנים דאמרינן צ"ה ע"ב למ"ד מדת יבש נתקדשה דמתקדשים לחם הפנים ע"י העשרון אע"ג דאין כ"ש מקדשין פחות מכשיעור וכן במידת הלח למ"ד מנחה של ס' עשרון צריכה ס' לוג והוא מודד בלוג דבלוג היה מודד לכל המנחות ומידת הלח מקדשתן וצ"ל דזה דכ"ש אין מקדשין אם יש בהם פחות מכשיעור הוא דוקא אם יש שם פחות מכשיעור של כל קרבן כגון חצי עשרון דאינו ראוי לשום קרבן אבל עשרון שלם או לוג שלם דהוי שיעור שלם בשאר מנחה אע"ג דבאותה מנחה הוא פחות מכשיעור מתקדש אך מדברי רש"י ז"ל זבחים פ"ח לא משמע כן שכתב ז"ל אלא מלאים כלומר שיהא בהן שיעור שלם הצריך לדבר אם יבש הוא שיהיה שם עשרון שלם למנחה ואם מנחת נסכים היא שנותנה בכלי יהא שם ג' עשרונים לפר וב' עשרונים לאיל אבל אם חסר השיעור אין הכלי מקדשן שאינו ראוי לכלי עכ"ל ומוכח דאם יש שם פחות מג' לפר חשיב פחות מכשיעור ואינו מתקדש וא"כ תקשה מההיא דלא היה מודד בשל ג' לפר איך מקדש העשרון אך ממקומו הוא מתיישב דרש"י ז"ל כתב הטעם דאינו מתקדש כשיש שם פחות משום דאינו ראוי לכלי א"כ זה בשאר כלים שצריך להיות שם המנחה כשהיא שלמה וכשיש שם פחות אינו ראוי לכלי אבל למ"ד מידת יבש נתקדשה כיון דצריך למדוד עשרונות דמפקינן לה מקרא שלא ימדוד בשל ג' לפר א"כ ראוי לאותו כלי ושפיר מקדש וכן בלח שמודד בלוג דליכא מדה אחרת למנחות וא"כ ה"נ בתנור כיון דאיכא קרא דצריך לאפותן שתים שתים א"כ ראויין לאותו כלי באופן זה ומתקדשין:

ד

בענין כ"ש אין מקדשין שלא בזמנן כתבו התוס' בפ' לולב וערבה נ' ע"א ד"ה אי דקשה להו הא דאמרינן שם דאי היה ממלא מע"ש בכלי מקודשת איפסל להו בלינה הא אין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ואי משום דכי מטו לילי דבי שימשי תיקדוש דלילה אינו מחוסר זמן ומיפסלו אח"כ בלינה הא כיון שנתמלאו קודם לכן אינו מתקדש אף בלילה דהוי כמו שמלאן הקוף וכדאמרינן גבי לחם הפנים שסידרו אחר השבת דאינו מתקדש אח"כ משום דהוי כמו שסדרו הקוף וכתבו שם בחד תי' דזה דאמרינן דהוי כמו שסדרו הקוף הוא דוקא בדבר הצריך כהן ובגדי כהונה כמו בסידור השולחן ובשבועות י"א ע"א כתבו דמש"ה מיפסלו המים בלינה משום כיון דאי אפשר למלאות בשבת חשיב ע"ש זמנו ומש"ה מתקדש ומיפסיל בלינה ובמנחות נ"א ע"א ד"ה אפי ג"כ הקשו כמו כן וכתבו שם לתרץ כיון דשאיבת מים בלילה לאו מחוסר זמן הוא היינו כיון דבעלמא בחול השאיבה היא בלילה כי ממלא בע"ש מיום ללילה לא חשיב מחוסר זמן עוד הקשו שם בתוס' מפ' שתי הלחם דבחול אשכח להו דהוו אפו וא"ל דרך חול אפיתו אף כי היום יקדש בכלי איפסיל להו בלינה והא כיון דזמן אפייתן בשבת כי אפי להו בע"ש הוי שלא בזמנן ואמאי מיפסלי בלינה ותי' דלפי דבריהם קא"ל שהיו סבורים דזמנו בחול וגם אופין אותו בכ"ש וכתבו א"נ לאחר אפייתן נותנין אותן בקערות של זהב והיו שם בלילה ומיפסלי בלינה דלילה אינו מחוסר זמן ע"ש:

והנה זה שכתבו בפ' לולב וערבה דזה דאמרינן דהוי כמו שסדרו הקוף הוא רק בדבר הצריך כהן ובגדי כהונה נראה לפרש טעמו של דבר דזה דחשיב כמו שסדרו הקוף הוא משום דמחוסר עבודה כיון דסידור השולחן עבודה היא דצריכה כהן ובגדי כהונה וכיון שהיה הסידור שלא בזמנו ולא נתקדש אז וכשמגיע הזמן עכשיו ליכא עבודת הסידור ולא מתקדש עתה דאינו מתקדש הלחם אלא ע"י עבודת הסידור אבל בעלמא דלא בעינן עבודה לקידוש כשיגיע הזמן מתקדש מאליו כך נראה פירוש דבריהם הקדושים והנה יש לעיין נהי דליקרב בעינן סידור אבל ליפסל אמאי יהא בעינן סידור כיון דנתנו לכ"ש הוכשר ליפסל בלינה דאף קמצים מקדש השולחן ליפסל כדאמרינן בפ' ב' מדות ואע"ג דליכא סידור ונראה דהתוס' לשיטתייהו אזלי שכתבו במנחות נ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן דאין כ"ש אחר יכול לקדש את לחם הפנים אף ליפסל אלא או תנור או שולחן ובזה שאני לחם הפנים משאר מנחות דבכל מנחות כל כ"ש ראויין לקדשן אף מידת יבש למ"ד נתקדשה אבל בלחם הפנים שאני דאינו מקדשן אלא או התנור או השולחן א"כ למ"ד שולחן מקדש ס"ל להתוס' דאינו מקדש אלא ע"י סידור אף להפסל ואע"ג דשולחן מקדש קמצים להפסל אע"ג דהתם ליכא סידור משום דקמצים שאני דיכולים להתקדש בכל כ"ש יכולים ג"כ להתקדש בשולחן בלא סידור דלא שאני שולחן משאר כ"ש אבל לחם הפנים שאין מתקדשין אלא ע"י שולחן י"ל דקדושתן דוקא ע"י סידור ובלא סידור אין מתקדשות אף להפסל מיהו קשה מהבזיכין דהא הלבונה של הבזיכין אינן מתקדשות ע"י השולחן אלא ע"י הבזיכין עצמן כמ"ש רש"י ז"ל בפ' שתי הלחם צ"ו ע"א וכדאמרינן במנחות ח' דהלבונה הבזיכין מקדשתה] ולא אשכחן דלקדש הלבונה בבזיכין דצריך כהן ובגדי כהונה דמ"ש משאר קידוש בכלי דכשר בזר דרק סידור הבזיכין על השולחן צריך כהונה כדאמרינן בפ' ב' דיומא משום דבכלל סידור השולחן הוא דהוי עבודה א"כ בההיא דסידר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת אמאי אין נפסלים הבזיכין כשיגיע זמנן ואמאי חשיב כמו שסידרו הקוף כיון דא"צ בגדי כהונה להקידוש וצ"ע [והנה בתוספתא מנחות פ' י"ב אמרינן דהאומר הרי עלי לבונה כהן מקדישו בכ"ש ומקריבו ומשמע דלקדש לבונה של נדבה צריך כהן וצ"ע מ"ש משאר קידוש בכ"ש דא"צ כהונה]:

ומ"ש התוס' בשבועות דמש"ה במילוי המים לא חשיב שלא בזמנן משום כיון דלא אפשר למלאות בשבת חשיב ע"ש זמנו יש לעיין אמאי אי אפשר למלאות בשבת אטו צריך דוקא למלאות מן השילוח הא אמרינן בסוכה שם דאם נשפכה או נתגלתה ממלא מן הכיור א"כ המילוי לעולם אפשר בשבת (ואף אי נימא דמצוה מן המובחר למלאות מן המעין וכדכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה הא אפשר למלאות מן הבור שהיו ממלאין ממנו את הכיור שהיה נמשכת מעין עיטם כדאמרינן בירושלמי יומא דאף מי כיור היו מי מעין כדאמרינן בזבחים כ"ב ואף לרבנן דס"ל התם משאר מימות הן היינו דכשרים למי כיור אבל מי כיור שהיו בעזרה היו מעין עיטם כדאמרינן בירושלמי] ועוד דאף למלאות מן השילוח אפשר בשבת ע"י מחיצה של בנ"א ודוחק לומר שיהא חשוב אי אפשר למלאות בשבת ויהא חשוב מש"ה ע"ש זמנו:

ומ"ש התוס' במנחות במעשה דדוד בנוב עיר הכהנים דאשכח להו דקאפו בחול וא"ל דאיפסיל להו בלינה ואע"ג דקאפו להו שלא בזמנן משום דלאחר אפיה נותנן בקערות של זהב שהיו כ"ש והיו שם בלילה ונפסלין משום דלילה אינו מחוסר זמן יש לעיין הא מ"מ כיון שנתן בהקערות קודם הלילה הוי כמו שנתנו הקוף ולא מתקדשי אח"כ בלילה ואין לומר דס"ל להתוס' במנחות כהאי תי' בפ' לולב וערבה דזה דאמרינן דהוי כמי שסידרו הקוף הוא דוקא בדבר הצריך כהן ובגדי כהונה שהרי הקשו שם התוס' מההיא דלולב וערבה ממילוי המים אמאי נפסלין בלינה הא הוי שלא בזמנן ותי' בענין אחר ולא משום דא"צ כהן ונראה לתרץ לפמ"ש התוס' יומא כ"ט ע"ב ד"ה כמו שהקשו שם בקידש קומץ בלילה אמאי מיפסיל ואמאי לא אמרינן בקידש הקומץ בלילה כיון שקידשו שלא כמצוותו נעשה כמו שנתנו שם הקוף ותי' ז"ל י"ל דהתם נתכוון לקדש שכסבור היה שהוא יום דומיא דמתני' שעלה מאור הלבנה אבל הכא כיון דבכוונה עשה וידע שסידורו שלא כמצותו נעשה כמו שסידרו הקוף עכ"ל ומוכח מזה דכל שטעה וסבור שהוא בזמנו לא אמרינן דהוי כמו שנתנו הקוף א"כ ה"נ במעשה דדוד כיון דהם סברו דזמן אפייתן הוא בע"ש וסברו שהוא זמנו לא הוי כמו שנתנו הקוף אך מ"מ קשה הא מ"מ הם לא כיונו לקדש נהי דסברו דזמן אפייתן בע"ש מ"מ הם סברו שהתנור כלי חול הוא ואינו מקדש וא"כ גם הדפוסים הם כלי חול כמ"ש תוס' שם והתוס' כתבו הטעם בקידש הקומץ בלילה דלא חשיב כמו שסידרו הקוף הוא משום דכוונתם לקדש ובכלל קשה למ"ד כ"ש אין מקדשין שלא מדעת אמאי קאמר להו דוד דמיפסלי בלינה הא אין כוונתם היה לקדשם דהא סברי דתנור כלי חול הוא ולפי שאכתוב לקמן בעזהי"ת אתי שפיר:

וגם מ"ש התוס' שם במנחות דמש"ה במילוי המים לא חשיב שלא בזמנו משום דזמן השאיבה בלילה ומיום ללילה לא חשיב קודם זמנו יש לעיין הא אין השאיבה מקדשת המים דאין כ"ש מקדשין בחוץ ורק הבאתו לעזרה מקדשת המים וזה היה ביום וכמ"ש התוס' סוכה נ"א ע"ב ד"ה קרא א"כ אי ממלא מאתמול ומביא בעזרה הוי שלא בזמנו ולא קדשו המים וצ"ע:

[עוד אמרינן בזבחים פ"ח ע"א דכ"ש מקדשין ליפסל אף דברים שאינם ראויים להקרבה כלל כמו ערלה וכה"כ ופי' רש"י ז"ל דהאי ליפסל היינו דהכ"ש מקדשתן לענין שיטענו שריפה ע"ש והיינו אע"ג דערלה וכה"כ בלא"ה טעונים שריפה כאן צריכים שריפה כדין קדשים פסולים דבעינן שתהא שריפתן בקודש בעזרה והנה בזה מתיישב מה שתמה התוי"ט זבחים פ' י"ב על הרמב"ם ז"ל שפסק בשוחט את הזבח ונמצא טריפה דדינו בשריפה והקשה עליו הא טריפה אין פסולו בקודש ואמאי הוי בשריפה ע"ש ובזה שפיר מתיישב דהא חזינן בערלה וכה"כ דג"כ אין פסולן בקודש וערלה וכה"כ וטריפה פסול אחד להם שאינם ממשקה ישראל ומ"מ כיון שקדשו בכ"ש כ"ש מקדשן שיטענו שריפה, דכ"ש אלים לענין זה להצריך שריפה אף דבר שאין פסולו בקודש א"כ ה"נ טריפה אע"ג דאין פסולו בקודש מ"מ סכין שהוא כ"ש ועוד סכין אלים מכ"ש מקדשו שיהא טעון שריפה]:

ה

והנה אי כ"ש מקדשין דוקא מתוכן ולא מאחוריהן איכא פלוגתא בזבחים פ"ח ע"א ואמרינן שם בירוצי מדות איכא בינייהו אבל בגודש לכ"ע אין כ"ש מקדש כדאמרינן במנחות ז' ע"א כגון שהחזירה לביסא גדושה כו' [מיהו איכא כלים שמקדשין אף בגודש והוא השולחן שמקדש בגודש י"ב או ט"ו טפחים] והנה ביומא ר"פ הוציאו לו אמרינן דהוציאו לו מחתה גדושה של קטורת מלשכת בית אבטינס ויש לעיין איך הוא חופן מהגודש דהוי חוץ מכ"ש וכדאמרינן במנחות ז' ע"א בהחזיר הקומץ לביסא גדושה מקשינן ומקמץ היכי קמץ כו' דלא מהני קמיצה מגודש וצ"ל דא"צ חפינה מכ"ש כמו דצריך קמיצה מכ"ש [ובירושלמי אמרינן דאותה המחתה שהיה חופן ממנה היתה כלי חול] מיהו מההיא דתמיד קשה דאמרינן שם בקטורת שהיה מקטיר בכל יום שהיה הבזך מלא וגדוש קטורת ונתון לתוך הכף והתם ודאי צריך לקדש הקטורת בכ"ש ואיך הבזך מקדש בגודש ואין לומר כיון שהבזך היה נתון בתוך הכף הכף מקדשו ע"י אויר הא הוי אויר שאין סופו לנוח דאינו מקדש מיהו אי נימא דהניח מזרק בתוך מזרק אינו חוצץ אתי שפיר דיכול הכף לקדש הקטורת מיהו איבעי היא ביומא נ"ח ע"א והנה בתמיד שם אמרינן שכסוי היה לו וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלה ופי' המפרש שם דהכיסוי והמטוטלת היה לו לבזך ולפ"ז אתי שפיר כיון שהיה לו כסוי לבזך א"כ הגודש חשיב תוך כלי אך קשה ממתני' דתמיד פ' החלו עולים דמשמע שהכסוי היה לו לכף דאמרינן שם הטני ביד אחד כו' הבזך ביד אחד והכף וכסויו ביד אחד ומוכח שהכסוי היה לכף ולא לבזך והנה הרמב"ם פ"ג מהל' תמידין ה"ד כתב שהכסוי היה לבזד והמטוטלת היה לכף והעיר הלח"מ שם דכאן פי' הרמב"ם ז"ל דהמטוטלת היה על הכף ובפי' המשנה כתב דהיה על הבזך ע"ש ונראה דהוקשה להרמב"ם ז"ל דאי אפשר לומר ששניהם הכסוי והמטוטלת שניהם היו על הכף א"כ תקשה קושיתינו איך הבזך מקדש את הגודש ואי אפשר לומר ששניהם על הבזך הא קתני במתני' דהכף וכסויו כו' ומש"ה חילקם הרמב"ם ז"ל דהכסוי היה על הבזך ומש"ה מקדש דאף הגודש הוא תוך כלי והמטוטלת היה על הכף וזהו דאמרינן כף וכסויו דהמטוטלת נמי הוי כסוי וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ומכסה הכף בבגד קטן כו':

והנה במנחות ס"ג ע"א אמרינן דהמחבת היתה צפה ופי' הרגמ"ה ז"ל שם צפה אין לה בית קיבול אלא חלקה היא כדכתיב על מחבת עכ"ל [ועיין ברמב"ם פי"ג מעה"ק ה"ז] וקשה איך המחבת מקדשת דאמרינן בפ' התכלת על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל בלינה הא אין כ"ש מקדשין אלא מתוכן וזו אי"ל תוך וצ"ל דמחבת חידוש הוא דאע"ג דאי"ל תוך ומקדש וכמו בסכין כדאמרינן בפ' התודה ע"ח ע"ב דאע"ג דאין לו תוך ומקדש וצ"ע [ובזה יש ליישב מה שהקשה הש"מ מנחות נ"א על הא דאמרינן בחביתין דאפייתן דוחה את השבת ואי אפשר שיאפה מאתמול משום דכתיב על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל ליה בלינה והקשה הש"מ אי כ"ש אין מקדשין אלא מדעת יאפה מאתמול ולא יכוין לקדשם ע"ש ולפ"ז י"ל לפי מה דאמרינן בפ' התודה ע"ח ע"ב דסכין אלימא מכ"ש כיון דאי"ל תוך ומקדש מקדש אף שלא לדעת ע"ש א"כ ה"נ מחבת כיון דאי"ל תוך ומקדש מקדש אף שלא לדעת מיהו בסכין גופא אי מקדש שלא לדעת איכא פלוגתא התם:

ו

עוד איכא פלוגתא בהש"ס בכ"ש אי מקדשין שלא מדעת והנה המל"מ בפ"ב מהל' מעה"ק כתב דלא נתברר למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת אם הוא דאורייתא או דרבנן ולענ"ד אי אפשר לומר דלא הוי רק מדרבנן כדמוכח מסוטה י"ד ע"ב בסדר מנחות כיצד כו' דנותנה לכ"ש ומקדשה בכ"ש ומקשינן התם ש"מ כ"ש אין מקדשין אלא מדעת כו' ואי למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת הוא רק מדרבנן א"כ מאי קושיא הא הכא צריך לקדש המנחה שתהא קדושה מדאורייתא ליקרב וצ"ע:

ובגוף הדין דכ"ש אין מקדשין אלא מדעת נ"ל לומר דבר חדש דלא בעינן שיהיה כוונתו דוקא לקדש רק בעינן שיהא כוונתו לעשות בכ"ש מה שצריך לעשות בהן ורק באותן כלים שכל נתינתן לתוכן הוא רק כדי לקדש צריך שיהא כוונתו לקדש דזהו מלאכתן אבל אותן כלים שהן למלאכתן וצריך לתת לתוכן בשביל איזה מלאכה אם נתכוין לזו המלאכה חשיב לדעת שהרי דעתו היתה לעשות בכלי מה שציותה תורה לעשותן בהן וממילא מתקדש ובזה יתורצו קושיות הרבה מה שהקשה הש"מ מנחות נ"א על הא דאמרינן על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל ליה בלינה והקשה יאפה מאתמול ולא יכוין לקדש כיון דכ"ש אין מקדשין שלא מדעת ולפמ"ש כיון שציותה התורה שיאפה במחבת כ"ש וכיון שאופה בה ומתכוין לכך א"כ מתכוין למה שציותה תורה לעשות בהכ"ש וזה חשיב מדעת אע"ג דאין דעתו לקדש המנחה וכן מה שהקשיתי לעיל עמ"ש התוס' מנחות נ"א ד"ה אפי בההיא דדוד דאשכחינהו דאפי בחול וא"ל דאיפסיל בלינה ואע"ג דהוי שלא בזמנו וכתבו התוס' משום דלאחר אפיה היו נותנין אותן לקערות של זהב שהיו כ"ש והיו שם בלילה ולמ"ד תנור אינו מקדש גם הקערות לא נתקדשו ע"ש והקשיתי אמאי מיפסלי בלינה למ"ד כ"ש אין מקדשין אלא מדעת הא ע"כ כיון דאפו בחול הי' סבורים דהתנור אינו מקדש א"כ גם הקערות לא נתקדשו א"כ לא היה כוונתם לקדש ואמאי איפסלו בלינה ולפ"ז ניחא כיון דהנתינה בתנור הוא לאפיה וגם מה שנותן להקערות הוא ג"כ כדי שלא יתקלקלו כדאמרינן בפ' שתי הלחם וכיון דלכך נתכוונו סגי וניחא ג"כ מה ששמעתי מקשים ל"ל קרא למתעסק בקדשים שהוא פסול דנפקא לן מדכתיב ושחט את בן הבקר כו' תיפוק ליה דכ"ש אין מקדשין אלא מדעת וכיון דקסבור שהוא חולין א"כ אין כוונתו לקדש ולפ"ז כיון דהסכין הוא לשחיטה ומתקדש כיון דהיה כוונתו לשחיטה וזה דאמרינן בפ' התודה ע"ח ע"ב גבי שחט את התודה על שמונים חלות אי כ"ש מקדשין שלא מדעת קדוש הלחם ואם לאו לא קדוש הלחם ע"ש ואע"ג דנתכוין לשחיטה לחם שאני שאין הסכין עושה שום מלאכה בלחם ורק שמקדש אותו א"כ צריך שיהא כוונתו לקדש הלחם וכמו בכל כ"ש שאינן אלא לקדש דצריך כוונה לקדש [מיהו מדברי התוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי שכתבו בחד תי' דמש"ה לא קדשי הגחלים שחותה במחתה של כסף דאין כ"ש מקדשין שלא מדעת נראה דלא ס"ל הכי דהתם נמי המחתה למלאכה לחתייה והרי מתכוין לחתות]:

ז

ואם כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא נחלקו בזה רש"י ז"ל והתוס' דשיטת רש"י ז"ל בכמה מקומות דנפסל ביוצא תכף כשמקדשה בכ"ש ותוס' ס"ל דצריך עבודה ודקדקו ממה דאמרינן במעילה ט' ע"א דמנחות משקדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמח"כ ובלינה ולא תני ביוצא הנה לפי דקדוק התוס' דצריך התנא לחשוב הכל יש לעיין אמאי לא קתני נמי הוכשרו ליפסל בהיסח הדעת למ"ד פסול הגוף הוא ואפשר דאף קודם מתן כלי כיון די"ל קדושת פה לא גרע מתרומה דנפסל בהיסח הדעת ואע"ג דלענין ליפסל בטבול יום לא הוי כתרומה ואינו נפסל קודם מתן כלי אפשר לגבי היסח הדעת שאני וצ"ע] ע"ש בפ' לולב וערבה נ' ע"א ד"ה אי שהאריכו בזה והביאו ראיה ג"כ מההיא דמנחות דבללן חוץ לחומת העזרה דאינו נפסל ביוצא ע"ש וכתבו דאינו נפסל ביוצא אלא מקמיצה ואילך דבעינן עבודה מיהו במנחת כהנים ומנחת נסכים ודכוותיהו דליכא קמיצה משעת מתן כלי נפסלים ביוצא ובזבחים כ' ע"ב ד"ה קידש כתבו במי כיור דמשהתחיל לקדש בהם ידים ורגלים חשיב עבודה ונפסל אח"כ המים ביוצא ע"ש:

והנה הש"מ מנחות ט' ע"א בהשמטות] הקשו על התוס' דבפ' שתי הלחם אמרינן דלחם הפנים אחר שסידרו על השולחן היה נפסל במסעות ומוכח דכ"ש מקדשין ליפסל ביוצא ע"ש ונראה לתרץ כיון דזה דקודם קמיצה אינו נפסל ביוצא הוא משום דליפסל ביוצא בעינן עבודה ולאו דוקא קמיצה אלא כל שנעשה בה עבודה מכשרת ליפסל ביוצא דהא בזבח נפסל ביוצא תכף לאחר שחיטה וגם לא בעינן שיהא דוקא עבודת המתיר דהא במי כיור נפסל משהתחיל לקדש בהן דזהו עבודתו וזה דאין מנחה נפסלת ביוצא קודם קמיצה אע"ג דאיכא הגשה שהיא נמי עבודה נראה משום דאין זה עיקר עבודה במנחה דהגשה לא מעכבא דבעינן עבודה המעכבת בהן דהוי עיקר עבודה אבל בלחם הפנים דסידור על השולחן עבודה היא דהא בפ"ב דיומא אמרינן דזר שסידר את השולחן היה חייב מיתה אילו היתה עבודה תמה והיא עבודה המעכבת בהן כמו קמיצה במנחה ומכשרת שפיר ליפסל ביוצא:

ובעיקר לשיטת רש"י ז"ל דכ"ש מקדש ליפסל ביוצא ואף להתוס' עכ"פ בדבר שאין בו קמיצה כגון מנחת כהנים ומנחת נסכים משקדשו בכלי נפסלים ביוצא א"כ לפ"ז בקטורת משנתנה לכ"ש נפסל ביוצא והיינו משנתנה למכתשת וראיתי להראב"ד פ"ק דתמיד שבאמת כתב כן והוכיח דבית אבטינס לא היתה עליה ממש דא"כ היתה הקטורת נפסלת שם ביוצא דגגין ועליות לא נתקדשו ע"ש מיהו לפ"ז קשה דא"כ היתה הקטורת ג"כ נפסלת במסעות דכל שנפסל ביוצא נפסל במסעות כדאמרינן בפ' שתי הלחם צ"ה ע"א ובהדיא מפורש בקרא פ' במדבר שהיו נושאין הקטורת במסעות מיהו לפמ"ש תוס' שבועות י"א דזה דמכתשת מקדשת הוא רק מדרבנן א"כ פסול יוצא הוא ג"כ מדרבנן וא"כ ל"ק ממסעות אבל לרש"י שם משמע דהוי מדאורייתא ואפשר דאף לרש"י דכלי מקדש ליפסל ביוצא וא"צ עבודה מ"מ אם צריך עוד קידוש כלי אין הכלי הראשון מקדש ליפסל ביוצא וא"כ בקטורת דלאחר מכתשת צריך עוד לקדש בכ"ש ליקרב ועיין בתוס' שבועות שם] אין המכתשת מקדשת ליפסל ביוצא ובזה יש לפרש מ"ש הריטב"א ריש חולין דדם קודם קבלה אינו נפסל ביוצא אע"ג דדם מקדש סכין בצואר בהמה מ"מ כיון דצריך הדם עוד קידוש בכלי בשעת קבלה וכדאמרינן בסוטה י"ד לא נפסל ביוצא ע"י שחיטה ול"ד למנחה שנתקדשה דאין כל המנחה טעונה קידוש אחר רק הקומץ לבד] וצ"ע בזה:

והנה במנחות פ"ח ע"ב מקשינן חצי לוג למה נמשח אי לסוטה חוץ הוא כך גרס רש"י ז"ל שם וכתב ז"ל שהיה משקה אותה בחוץ בשער נקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי עכ"ל והתוס' שם גרסי אי לסוטה חולין הוא בתמיה כלומר וכי חולין הם והלא מים קדושים כתיב שכבר נתקדשו בכיור ע"ש ונראה דרש"י לשיטתיה מוכרח לגרוס ולפרש כן שלא היו למים קדושת כלי דא"כ איך משקין אותה בשער נקנור דלא נתקדש הא נפסלים המים ביוצא והתוס' לטעמייהו דס"ל דע"י קדושת כלי אינו נפסל ביוצא שפיר גרסי דא"צ לקידוש כלי אחריתא שכבר נתקדש בכ"ש ואע"ג שכתבו התוס' [סוכה נ' ע"א] דאף דאין כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא מ"מ לאחר שנתקדש בכ"ש גנאי להוציאו לחוץ הכא במי סוטה לא שייך זה כיון דאינו קרב לגבי מזבח [וכמה שכתבו התוס' שם דהיה יכול למלאות למי סוטה מן הכיור בכלי חול ואע"ג דגנאי הוא לאחר שנתקדש בכ"ש להורידן לכלי חול זהו דוקא בדבר הקרב לגבי מזבח ע"ש]:

ובזה ניחא מה שתמהו בתוס' סוטה ט"ו ע"ב על הא דאמרינן שם מה מים שלא נעשית בהם מלאכה והקשו מי לא עסקינן שכבר קידשו הכהנים מן הכיור ונעשית בהם מלאכה ע"ש ולפ"ז ניחא דע"כ מיירי שלא קידשו הכהנים עדיין מן הכיור דא"כ נפסלים המים ביוצא וכמ"ש התוס' זבחים כ' ע"ב דאם התחילו לקדש הכהנים בהמים הוי כמו עבודה ומיפסלי המים ביוצא וא"כ איך משקה אותה בשער נקנור שהוא חוץ ולהתוס' סוטה דלא נחתי לזה ע"כ צ"ל דס"ל דאין ההשקאה היתה בשער נקנור ממש שהוא חול אלא אצל שער נקנור ולא כמ"ש רש"י ז"ל וקצת משמע כן מלשון התוספתא שהביאו התוס' בסוטה ח' ע"א דאשה לפני ה' ולא כהן לפני ה'] והנה הרגמ"ה במנחות פ"ח ע"ב פי' כרש"י ז"ל כיון דבחוץ היה משקה אותה בשער נקנור לא היה צריך להכניס המים לפנים שיקדשו וכתב ע"ז ומספקא הא מילתא לרבנן משום דכתיב מים קדושים ועוד דתנן דהיו אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה עכ"ל והנה מה שהביא הרגמ"ה מהוציאוה שלא תטמא העזרה היינו שמוכח מזה שהיתה עומדת בפנים ולא בחוץ קשה טובא דאדרבה משם ראיה להפך דהא פרכינן שם בגמרא אמאי אומרים הוציאוה הא מת עצמו מותר במחנה לויה ואמרינן דחיישינן שמא תפרוס נדה ומוכח שלא היתה עומדת בפנים והאי שלא תטמא העזרה עזרת נשים הוא וצע"ג:

והנה בזה שכתבו התוס' דמה דאמרינן דלאחר שקדשו בכ"ש גנאי להורידו לכלי חול הוא דוקא בדבר הקרב לגבי מזבח אתי שפיר הא דאמרינן בתוספתא דלחם הפנים ע"ש היו מסלקין אותם מהדפוסים ונותן על שולחן שבאולם והא אותו השולחן לא היה כלי שרת דאין שולחן כ"ש אלא אותו שבהיכל ואיך מורידין אותן מכ"ש שהרי הדפוסים נתקדשו כמ"ש תוס' לכלי חול ולפ"ז לא קשה כיון דהלחם אינו קרב למזבח לא איכפת לן אי מורידן לכלי חול ובזה ניחא ג"כ מה דאמרינן בזבחים צ"ו ע"א דתנור של מקדש של מתכת היה כיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור הו"ל כ"ש כו' ופי' רש"י ז"ל לפי שאין נעשין בכלי שאין טעונין שמן כו' וקשה ל"ל לטעם זה דהא אף אם היתה עשייתן בכלי ג"כ היה התנור צריך להיות כ"ש משום גנאי להורידן ובזה אתי שפיר דבלחם הפנים שאינו קרב לגבי מזבח לא איכפת לן בהורדה:

והנה הרמב"ם ז"ל דפסק דמדת יבש נתקדשה ופסק ג"כ דהבלילה יכולה להיות בכלי חול מוכח דלא ס"ל כהתוס' דלאחר שקידשה בכ"ש גנאי להורידן לכלי חול ותשאר קושית התוס' במנחות ח' למ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן וע"כ בחביתין צריך לקדש הסולת והשמן יחד בביסא חצי עשרון למה נמשח הא כבר נתקדש בכ"ש וצ"ע:

וממה שהוכיחו התוס' סוכה נ' ע"א דבקידוש כ"ש לבד אינו נפסל ביוצא מההיא דבללה חוץ לחומת העזרה דר"ל אמר כשרה ר"י אמר פסולה משום כיון דעשייתו בכלי נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהו בעיא אלמא לר"ל אע"ג דבפנים מתקדשא בכ"ש אינו נפסל ביוצא ע"ש מוכח דס"ל להתוס' דבלילה צריכה דוקא כ"ש ודלא כהרמב"ם ז"ל וכ"כ התוס' להדיא בחולין ל"ו ע"א ד"ה צריד של מנחות אי מונין בו ראשון ושני ופי' רש"י ז"ל שהוא מקום שאין השמן נכנס לשם והקשו בתוס' ויצרף הכלי להכשר כמו שמצרף לטומאה מדכתיב כף אחת וכתבו שם להדיא דמנחה נבללת בכ"ש כדמוכח מההיא דבללה חוץ לחומת העזרה ע"ש ונראה לומר דאף להתוס' רק דמצוה לכתחילה לבלול בכ"ש אבל אינו מעכב אי בללה בכלי חול דהא בפ' התכלת בחביתי כ"ג דאפייתן דוחה את השבת אצטריך קרא דעל מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל לה בלינה וכתב רש"י ז"ל שם דאפילו ימדוד בחצי עשרון שלא נתקדש מ"מ המחבת ע"כ היא כ"ש והש"מ הקשה שם הא ל"ל קרא ת"ל דחביתין טעונין שמן ומדת הלח נתקדשה ומש"ה מיפסל בלינה ותי' דאי לאו קרא דעל מחבת הוי אמינא שימדוד בלוג של חול כדי שלא ידחה שבת ע"ש ואי בלילה שלא בכ"ש פסול א"כ ע"כ צריך כ"ש משום הבלילה וא"כ אכתי קשה ל"ל קרא דעל מחבת:

וזה דאמרינן במנחות צ"ו ע"א דכל המנחות יש בהם מעשה כלי בפנים היינו לישה ועריכה ואפיה כמה שפי' רש"י ז"ל ותוס' שם ואמרינן שם שאלו את רבי זו מנין א"ל הרי הוא אומר כו' אשר יאפו את המנחה לבלי הוציא אל החצר החיצונה ע"ש היינו דמפקינן מקרא שצריך להיות הלישה בכ"ש וגם צריך להיות בפנים כמ"ש התוס' שם ויש לעיין אי הבלילה צריכה להיות בכ"ש כמ"ש התוס' א"כ ל"ל קרא דהלישה והעריכה צריכה להיות בפנים הא לאחר שנתקדש בכ"ש אי אפשר להוציא לחוץ אי לרש"י ז"ל משום דנפסל ביוצא אי לתוס' שגנאי הוא להוציאו לחוץ ואפשר לומר דרבי לטעמיה דקתני שאלו את רבי זו מנין ורבי ס"ל במנחות ע"ה ע"א דחלות בוללן א"כ הבלילה לרבי היא לאחר אפיה וא"כ שפיר צריך קרא דהלישה ועריכה ואפיה צריכה להיות בפנים ולרבנן דהבלילה היא קודם אפשר דא"צ קרא להכי:

והנה להרמב"ם דבלילה א"צ כ"ש יתורץ קושית התוס' חולין ל"ו בצריד של מנחות אמאי אין הכלי מצרף את כל המנחה להכשר דמיירי שבללה בכלי חול דאינו מצרף מיהו אף להתוס' יש לתרץ דההיא דחולין מיירי קודם בלילה דהא איכא מתן שמן בכלי קודם לעשייתה ובזה אף להתוס' לא בעינן כ"ש ומה שהקשו בתוס' שם הא לא שייך חיבת הקודש קודם כ"ש י"ל דמיירי שנתן אח"כ לכ"ש ועדיין לא בלל ונראה דבאופן זה לא שייך להקשות שיצרף עתה הכ"ש להכשר ויוכשר אף מה שלא נגע בשמן כיון דאותו המקצת שנגע בשמן כבר הוכשר קודם שהיה בכ"ש דבמנחות כ"ד אמרינן עשרון שחלקו ונטמא אחד מהם והניחו בביסא וחזר טבול יום ונגע באותו טמא מהו מי אמרינן שבע ליה טומאה או לא וקי"ל דאמרינן שבע ליה טומאה ולא נטמאת חציה השני מדין צירוף כלי וא"כ ה"נ בהכשר י"ל כיון דאותו המקצת שנגע בשמן הוכשר קודם שנתן בכ"ש א"כ לאח"כ כשנתן לכ"ש אינו שייך לומר שיוכשר עתה מדין צירוף כלי דשבע לה הכשר ואותו המקצת שכבר נגע בשמן אינו מתכשר עתה שכבר הוכשר מקודם ואינו שייך שתוכשר כל המנחה מדין צירוף]:

ח

הנה לפי מה דאמרינן במנחות ק' ע"ב דהמנחות והנסכים כ"ש היא המקדשתן קדושת הגוף וקודם לכן י"ל רק קדושת דמים יש לעיין בבמה דליכא כ"ש למ"ד יש מנחה בבמה וכן נסכים למ"ד קרבו נסכים בבמה קטנה במאי מתקדשים קדושת הגוף ואפשר כיון דא"צ כ"ש קדושת פה מקדשתן קדושת הגוף כמו בהמה והנה הראב"ד ז"ל פ"ק דתמיד כתב הטעם דמ"ש בהמה שע"י קדושת פה י"ל קדוה"ג ומ"ש מנחות דצריך קידוש כלי וכתב משום דבבהמה אינו מחוסר מעשה להקרבתה ומש"ה אפשר לחול עליה קדוה"ג ע"י פיו אבל מנחה טעונה עשייה ובלילה קודם ע"ש וא"כ לפי טעם זה אף בבמה במנחה כיון דמחוסר עשייה אי אפשר להיות קדוה"ג ע"י פיו מיהו אפשר לומר דלאחר שנגמרה עשיית המנחה אז יכול לחול עליה קדוה"ג ע"י פיו דאז אינו מחוסר תו מעשה מיהו במקדש אי אפשר זה דהבלילה צריכה להיות בכ"ש לשיטת התוס' וכן האפיה ולהרמב"ם ז"ל העשרון מקדש וא"כ איכא קידוש כ"ש קודם גמר עשייתה וא"כ לא משכחת לה במנחה במקדש קדוה"ג ע"י פיו (מיהו מנסכים יוקשה להראב"ד ז"ל למה צריך קידוש כ"ש לקדשו לקדוה"ג הא אינו מחוסר מידי לעבודה] עוד אפשר לומר דבבמה העבודה עצמה מקדשת קדוה"ג דהא חזינן דעבודה עדיפא מכ"ש דהא ליפסל ביוצא כתבו התוס' דאין קדושת כלי מקדשת ליפסל ביוצא עד שיעשו בהם עבודה א"כ עבודה מקדשת ליפסל ביוצא מה שאין כ"ש מקדשין א"כ י"ל במקום שאין קידוש כלי העבודה מקדשת לכל מידי וכן בשתי הלחם הבאות בפ"ע למ"ד מדת יבש לא נתקדשה ותנור אינו מקדש יש לעיין במאי קדושים קדוה"ג כיון דליכא שחיטת כבשים שיקדשום וכל עבודתן היא רק התנופה וצ"ל דזו העבודה עצמה מקדשתן קדושת הגוף וקדושתן ועבודתן באות כאחד:

ובקטורת של יוה"כ שהיה חופן מן המחתה שהביאו לו מבית אבטינס אמרינן בירושלמי יומא ר"פ הוציאו לו דאותה המחתה כלי חול היתה ודייקינן ממה דמותר הקטורת היה נפדה ואי קדשה הקטורת קדוה"ג איך היתה ניפדית ע"ש ויש לעיין כיון דהחפינה עבודה היא איך כתב הירושלמי דבשעת חפינה הקטורת עדיין לא נתקדשה איך היא החפינה בדבר שלא קדוש עדיין קדוה"ג וצ"ל ג"כ דחפינתן וקדושתן באות כאחד דהחפינה עצמה שהיא עבודה מקדשתן קדוה"ג מיהו בירושלמי יומא איבעי לן חפנים מהו שיעשו ככ"ש לקדש ע"ש א"כ אי נימא דאין החפנים מקדשין א"כ לאחר חפינה ג"כ אי"ל קדוה"ג א"כ קשה איך יכול לעשות החפינה שהיא עבודה בדבר שאי"ל קדוה"ג וצ"ע:

והנה בירושלמי שם יומא פ' הוציאו לו איבעי לן עוד חפן אחר ונתן לתוך חפניו מהו ועוד איבעי לן מהו שיעשה מדה לחפניו ועוד מהו שיכנוס אחר בחפינתו ומסקינן התם דתלי זה בזה דאי אמרינן חפנים עשו אותן ככ"ש לקדש אין אחר חופן ונותן לתוך חפניו כו' ולכאורה אינו מובן מה תלי זה בזה ולפמ"ש אתי שפיר מה דתלינן הנך בעיות זה בזה דאי אחר חופן ונותן לתוך חפניו של כ"ג ע"כ חפינה עצמה לאו עבודה היא דאי עבודה היא הא כל עבודות היום אינן כשרות אלא בו וזו היא האיבעיא אי חפינה עבודה או לא וכדאיבעי לן בתלמודא דידן יומא מ"ט ע"א חפן חברו ונתן לתוך חפניו מהו מלא חפניו בעינן והאיכא או דילמא ולקח והביא בעינן והא ליכא היינו אי אמרינן דאין החפינה עצמה עבודה רק העבודה היא להכניס שיעור מלא חפניו או דילמא ולקח והביא היינו שהלקיחה שהיא החפינה עצמה עבודה היא וצריכה להיות בכ"ג וא"כ שפיר תלי הירושלמי האיבעיות זה בזה דאי חפנים עשו אותן ככ"ש לקדש היינו דהחפינה עצמה עבודה היא ומקדשת דעבודה מקדשת כמ"ש ממילא אין אחר נותן לחפניו כיון דעבודה היא צריכה להיות בכ"ג אבל אי לא עשו ככ"ש לקדשה ומשום דהחפינה לאו עבודה ורק צריך להכניס כשיעור מלא חפניו א"כ אחר יכול ליתן לתוך חפניו:

אך ביומא מ"ח ע"א דאבעי לן חישב בחפינת קטורת מהו אם נפסל במחשבה ופשטינן מההיא דהוסיף ר"ע כו' והקטורת והלבונה שאם נגע טבול יום במקצתו פסל את כלו ומדפסיל טבול יום פסלה נמי לינה ומדפסלה לינה פסיל נמי מחשבת לינה ופי' רש"י ז"ל מדפסיל טבול יום אלמא קידשה הכלי קדושת הגוף פסלה נמי לינה כו' עכ"ל ונראה מזה דהאיבעיא אי מהני מחשבה בחפינה הוא אם אף לאחר שנתן הקטורת מחפניו לכלי אם יש אז להקטורת קדוה"ג ובזה צ"ע דאי אף לאחר מתן כלי ליכא קדוה"ג א"כ נמצא שמקטיר בפנים קדושת דמים ונ"ל דהקטרה עצמה שהיא עבודה מקדשתן והקטרתן וקדושתן באין כאחת וצ"ע:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה