אור ברסלב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ב

סימן א

כלי שרת

א

מכל כ"ש שהיו במקדש אינו מפורש תבניתם במקרא רק על השולחן והמנורה ומזבח הזהב ויש לחקור בשאר כ"ש אם צריך לעשות דוקא כאותן שהיו בימי משה או יכול לעשות להם תבנית אחרת ומצאתי מחלוקת בזה בין רש"י ורמב"ן ז"ל בחומש דהנה רש"י ז"ל פ' תרומה על פסוק ואת תבנית כל כליו וכן תעשו כתב ז"ל כשתעשו כלי בבית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות כתבנית זו תעשו עכ"ל והרמב"ן ז"ל הביא שם דברי רש"י ז"ל וכתב ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בבית עולמים כתבנית אלו ומזבח הנחושת עשה שלמה כ' אמה על כ' אמה עכ"ל:

והנה בע"ז אמרינן רק דלא יעשה שולחן תבנית שולחן מנורה תבנית מנורה ועיין במנחת חינוך שהקשה אמאי לא קתני ארון תבנית ארון ומה שתי' שם] אבל שאר כלים לא קתני ויש להוכיח מזה דשאר כלים אין להם תבנית מיוחד ומש"ה לא נאסרו:

מיהו י"ל מטעם אחר אמאי לא אסור לעשות כתבנית שאר כלים די"ל דבכלל שמשים שאסור לעשות כמותם אין כלי המקדש בכלל ורק כתבנית המקדש אסור לעשות וכמו בית תבנית היכל כו' וזה דאסור לעשות כתבנית שולחן ומנורה הוא משום דשולחן ומנורה י"ל מקום קבוע במקדש לבד שהם כלים שייכים הם אל המקדש עצמו והן כחלק מן המקדש ובירושלמי שקלים אמרינן דהשולח והמנורה מעכבין את הקרבנות דאם אינן על מקומם אין שום עבודת פנים כשרה אלמא חשיבי כחלק מן המקדש וכמו המזבח אבל בכלים ליכא כלל איסור לעשות כמותן:

אך לפ"ז תקשה אמאי לא קתני דלא יעשה כיור תבנית כיור דהא הכיור ג"כ י"ל מקום קבוע במקדש בין אוהל מועד ולמזבח ומקומו מעכב הקרבנות כדאמרינן בירושלמי שם ומוכח משם שאי"ל תבנית מיוחד ויכול לעשות באיזה תבנית שירצה וכן אשכחן בבן קטין שעשה י"ב דד לכיור שלא היה לו אלא שתים ואיך שינה תבנית הכיור ומוכח דשרי ודוחק לומר דהוספת דדים לא חשיב שינוי בתבנית ובסוטה י"ד ע"ב אמרינן דכל המנחות תחילתן וסופן בכ"ש ומקשינן והתניא אדם מביא מנחתו בקלתות של כסף כו' ומתרצינן ראויין לכ"ש וכתב רש"י ז"ל אם היה מקדישן עכ"ל ומוכח דאותן קלתות של כסף עצמן אם מקדישן ראויין לכ"ש אע"ג דלא מצינו דצריך שיהא מביא מנחתו בקלתות שיש להם תבנית של כ"ש במקדש ובגמרא אמרינן שם דאף כפיפה מצרית אי כ"ש עושין של עץ ואפילו פחותין היתה ראויה לכ"ש:

והנה הרמב"ם ז"ל בפסקא הביא רק תבנית השולחן והמנורה ומזבח הזהב אבל לא תבנית הארון והמנחת חינוך סי' צ"ה עמד בזה ודקדק מזה דס"ל להרמב"ם ז"ל דאי אפשר לעשות ארון אחר רק זה שעשה משה ותמה עליו אמאי לא היו יכולים לעשות בבית ראשון או לע"ל כשיתוגלה ארון אחר ע"ש:

ונראה לומר לפי מה דאמרינן בשבועות דכל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן א"כ שיהא עליו דין כ"ש אינו נעשה אלא או במשיחה או בעבודה ונראה איזה עבודות יש בארון דלא מצינו עבודות בארון א"כ ליכא עבודות שיקדשו אותו וליכא למימר דהזאות הדם על הכפורת יחנכו אותו דלזה א"צ ארון כלל כדאמרינן במנחות כ"ז ע"ב אלא מעתה בבית שני דלא הוי ארון וכפורת ה"נ דלא עביד הזאות אמר רב"ע א"ק וכפר את מקדש הקודש מקום המקדש לקודש א"כ כיון דא"צ כלל ארון להזאות לא שייך לומר דחשיב חינוך בארון וא"כ כיון דליכא עבודות שיחנכו את הארון א"כ ע"כ טעון משיחה שיעשה כ"ש ומשיחה לא היתה רק בכלים שעשה משה א"כ הארון צריך להיות רק זה שעשה משה:

מיהו בעיקר אי צריך לחינוך עבודה ממש היינו שיהא שם עבודה עליה או רק שמלאכתן מחנכתן הנה מת"י יומא ל"ט מוכח דבעינן שתהא שם עבודה עליה ממש שכתבו על הא דאמרינן התם בקלפי שהיתה כלי חול דאי מקדש לה א"כ הו"ל כ"ש וכ"ש של עץ לא עבדינן וז"ל וא"ת איך הוא כ"ש והלא כ"ש גמורים עבודתן מחנכתן וזה אין בו שום עבודה דהגרלה לאו עבודה היא ואיך יהיה כ"ש עכ"ל ומוכח דבעינן שתהא עליה שם עבודה אך מלשון הרמב"ם ז"ל נראה דאין הדבר תלוי בשם עבודה שכתב בפ"א מהל' כלי המקדש הי"ב ז"ל כל כלי המקדש שעשה משה כו' ודבר זה אינו נוהג לדורות אלא הכלים כולן כיון שנשתמשו בהם במקדש במלאכתן נתקדשו עכ"ל ונראה מלשונו שהדבר תלוי במלאכה וכן נראה מלשון רש"י ז"ל שבועות שם ע"ש ובאמת דברי הת"י תמוהים דמצריך עבודה לחינוך א"כ מחבת ומרחשת שהם כ"ש ואין בהם עבודה במה הם מתקדשים וע"כ מלאכתן מחנכתן א"כ ה"נ בקלפי וכן יש להקשות משאר כ"ש כמו מידות וביסות שהם לבלילה שאין בהם עבודה כ"א מלאכה וע"כ דמלאכה סגי לקידוש ועוד יותר נראה דשולחן ומנורה א"צ כלל שיעשה בהם איזה תשמיש לקידוש רק עמידתן על מקומם כיון דבעינן שיעמדו בהיכל שולחן בצפון ומנורה בדרום זה חשיב מלאכתן ומתקדשות בהן (וזה דאמרינן במנחות מ"ט שאין מחנכין את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים היינו שתחילת עבודתן צריך להיות בזה אבל לא שלא יעשו כ"ש קודם] וראיה לזה משולחנות שעשה שלמה דאמרינן במנחות צ"ט די' שולחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין אלא על של משה וכן במנורות וא"כ במה נתקדשו הנהו י' שולחנות ובגמרא שם מוכח שהיו לכולם דין שולחן ממש דאמרינן שם לעיל צ"ח ע"ב דאי אפשר לומר שהיו ה' מימין הפתח וה' משמאל הפתח א"כ מצינו שולחן בדרום והתורה אמרה כו' ומוכח שהיה לכולם דין שולחן וע"כ שעמידתן על מקומם היא מלאכתן ומקדשת אותן וא"כ ה"נ בארון שעמידתו על מקומו יכול לקדשו כיון שצריך לעמוד שם (ובזה אתי שפיר דהארון כשנשבה בימי עלי בדין היה שתפקע קדושתיה משום ובאו פריצים וחיללוהו כמו שאר כ"ש וא"כ במה נתקדש אח"כ וע"כ שמתקדש בעמידתו על מקומו מיהו אכתי יש לעיין כיון שהארון היה מהכלים שעשה משה א"כ משיחתן מקדשתן ולא עבודתן ויש לחקור אם אותן הכלים טעונים משיחה לעולם אף לאחר שנפקע קדושתן או לאח"כ עבודתן מחנכתן ועיין בזה בס' שאלת הכהנים תורה מ"ש על דברי רש"י ע"ז נ"ב ע"ב]:

וכן לפ"ז אתי שפיר בכ"ג ביוה"כ ערבית כשלובש הנדוין להוצאת כף ומחתה וצריכים להיות חדשים ואי צריך עבודה ממש לחינוך הבגדים א"כ אימתי הם מתחנכים כשמוציא הכף והמחתה א"כ כשנכנס להיכל עדיין לא נתקדשו נמצא שנכנס להיכל מחוסר בגדים דהוא במיתה אף בלא עבודה כמ"ש התוס' סנהדרין פ"ג ע"ב ואמאי לא נימא שיכנוס להיכל בבגדי זהב ושם ילבש הבגדי לבן דהחיוב של מחוסר בגדים הוא על ביאה ולא על השהייה] ולפמ"ש דלא בעינן עבודה ממש לחנך הכלים רק שימוש לצורך א"כ כשלובש הבגדים להוצאת כף ומחתה הלבישה עצמה היא שימוש בהם לצורך עבודה ומיד כשלובש אותן הם מתחנכים ונעשים כ"ש:

ובירושלמי יומא פ"ג ה"ו מקשינן ניחא כ"ש של משה שנמשחו בשמן המשחה אלא של שלמה כיון דאין מתקדשות אלא בשעת התשמיש איך כאחד הם קדושים ומקדשים ומשנינן בכניסתם לארץ היו מפנין משל משה לתוך של שלמה וכן בעלייתן מן הגולה כו' ואמרינן שם אי לא מצאו של משה כאחת הם קדושין ומקדשין ע"ש ונראה מזה דלתנך הכלים בעינן שישתמש בהם בדבר שכבר נתקדש קדושת הגוף ולכן היו מפנין מה שכבר נתקדש בשל משה לתוך של שלמה מיהו אי ליכא של משה קדושת הגוף של הדבר שמשתמש בהם וחינוך הכלים באין כאחת והנה לפ"ז יש לעיין במכתשת של בית אבטינס שהיתה כ"ש להרבה שיטות במאי נתקדשה שהרי כתבו תוס' שבועות י"א ד"ה הואיל דזה דאמרינן שם נתנה למכתשת הוכשרה ליפסל בטבול יום כו' הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא אין המכתשת מקדשת משום דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן א"נ משום דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור א"כ כיון דמדאורייתא אין המכתשת מקדשת א"כ איך היא מתקדשת שהרי אינה מתחנכת ע"י חולין ואינו שייך ג"כ באין כאחת [וע"כ דברי התוס' אינן אליבא דרבנן בכריתות ו' ע"ב דבכל יום היה מתקן כשיעור ומכניס דא"כ הו"ל כשיעור וגם בזמנו אלא אליבא דרשב"ג התם דרק פיטמה לחצאין כשרה אבל לא לשליש ולרביע] ואין לומר דלעולם אין המכתשת מתחנכת ע"י עבודה דאינה מתחנכת ע"י חולין רק שאני מכתשת בית אבטינס שהיתה מימי משה כדאמרינן בעירוכין א"כ נתקדשה ע"י משיחה חדא דדוחק לומר שאין יכולים לעשות מכתשת אחרת ועוד מדברי התוס' שבועות שם ד"ה מכל מוכח שהיו יכולים לעשות מכתשת אחרת ע"ש:

ואפשר שהיתה יכולה להחנך ע"י אותן ג' מנים שמחזירין למכתשת עיוה"כ שתהא דקה מן הדקה כדאמרינן בכריתות שם ואותן הג' מנים מתקדשין ע"י המכתשת דבזה לא שייך הטעם דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן כיון דהוא בשביל יוה"כ וביוה"כ אי אפשר דאין טחינתן דוחה יוה"כ א"כ אי עביד לה ערב יוה"כ אין זה שלא בזמנו כמ"ש התוס' מנחות נ"א ע"א ד"ה אפי בשתי הלחם כיון דאין אפייתן דוחה שבת כי אפי לה מע"ש לא חשיב שלא בזמנו ותנור מקדשו ע"ש ולא שייך ג"כ דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור שהרי כל הג' מנים הם בשביל יוה"כ שצריך לחפון מהם וא"כ כיון דהקטורת מתקדשת קדוה"ג א"כ גם המכתשת מותחנכת דקדושתן וחינוכן באין כאחת כדאמרינן בירושלמי:

מיהו מדברי התוס' יומא מ"ח ע"א ד"ה מדפסיל נראה דאף קטורת של יוה"כ אינה מתקדשת קודם שנתן לתוך הכף שכתבו שם דהוי אמינא דקטורת של יוה"כ לא תפסל בלינה אף לאחר נתינתה לכף משום דזה דנותנה לתוך הכף ואינו מעייל בחפניו הוא רק משום דלא אפשר אלא לשם קידוש ע"ש ואי קדשתה מכתשת ערב יוה"כ א"כ תפסל משום שקדשה מכתשת ועוד ממקומו הוא מוכרע דאי ערב יוה"כ מתקדשת הקטורת ע"י המכתשת מדאורייתא א"כ תפסל בלינה עד יוה"כ כיון דכל הטעם דאין הקטורת נפסלת בלינה הוא רק משום שאין המכתשת מקדשת מדאורייתא ומוכח דאין המכתשת מקדשתה [מיהו יש לעיין טובא בזה אמאי לא יקדשה המכתשת עיוה"כ]:

ולזה נראה לומר דקידוש מכתשת שאני ואע"ג דאין כ"ש מתחנכים אלא ע"י דברים שנתקדשו קדוה"ג מ"מ קטורת כיון דצריכה כ"ש ועודה חולין [ומשום דכתיב קודש היא שתהא כל מעשיה בקודש כדאמרינן בירושלמי יומא פ"ה ה"א] גם המכתשת מתחנכת ע"י חולין:

ב

ובסכין אם היה כ"ש איכא מחלוקת הראשונים ז"ל דהתוס' חולין ג' כתבו דסכין אינו כ"ש ובשאר מקומות כתבו התוס' דהוי כ"ש ורש"י בסוטה י"ד ע"ב כתב דהסכין נמשח ושיטת הרמב"ם ז"ל דלכתחילה בעינן כ"ש מיהו בדיעבד סגי בקרומית של קנה:

והנה לשיטת התוס' חולין דסכין לא בעינן כ"ש וא"כ אינו נמשח יש לעיין מההיא דזבחים פ"ח ע"א דאמרינן סכין שנפגם אין משחיזין את פגימתה ואם נשמטה אין מחזירין אותה ומייתינן לה לענין כ"ש שנפגמו דאין מתקנין אותן ואמרינן שם דסכין מטרפת היה במקדש ונמנו עליה הכהנים וגנזוה משום כ"ש טעונין גניזה ומוכח דהיה כ"ש ונ"ל לומר דבר חדש דזה דכ"ש טעונין משיחה הוא רק לענין שיקדשו מה שבתוכן וכן משמע מלשון רש"י ז"ל שבועות ט"ו ע"א שכתב ז"ל משיחתן בשמן המשחה מקדשתן קדושת הגוף ולקדש את הנכנס לתוכו עכ"ל אבל לענין שאר דברים י"ל דסגי קדושת פה י"ל דין כ"ש דטעונין גניזה ואין עושין אותן של עץ:

ובמנחות פ"ח גבי הין שעשה משה לשמן המשחה דכתיב ושמן זית הין איכא למ"ד שהיה לדורות ואיכא למ"ד דלפי שעה הוא דעבדיה ואיגנז ע"ש ומכלל שהיה טעון גניזה וע"כ אותו ההין לא היה כלי שרת גמור דליכא למימר דשמן המשחה היה צריך לקדש בכ"ש כמו קרבנות דבמה נתקדש אותו ההין דהכלים שעשה משה רק משיחתן מקדשתן וא"כ זה ההין שכל עצמו לא היה רק לעשות בו שמן המשחה א"כ ע"כ לא נמשח ומ"מ היה טעון גניזה ככ"ש וע"כ לענין גניזה אינו טעון משיחה דגם קדושת פה מהני להיות כ"ש וטעון גניזה:

וגם מאותן הכלים הטעונים משיחה יש ללמוד דאפשר לכלים שיהיה להם כ"ש ולא יקדשו אחרים דהא מידות הוא למ"ד שנמשחו בפנים ולא נמשחו מבחוץ הבירוצין חול דאין הצד החיצון שלהם מקדש ואע"ג כשנמשחה הכלי מבפנים כל הכלי נעשית כ"ש לענין כל הדינים מ"מ לענין לקדש את הקרבנות לא מהני מה שכל הכלי היא כ"ש ואינו מקדש אלא מקום המשיחה א"כ אותן הכלים שאינן מקדשות הקרבנות שלא נמשחו כלל אין ללמוד מזה שאין להם דין כ"ש לענין שאר דברים וזה שכתב רש"י ז"ל בשבועות תרתי דמשיחתן בשמן המשחה מקדשתן קדוה"ג לכ"ש ולקדש את הנכנס לתוכו והיינו דגם לקדש את הכ"ש עצמן קדוה"ג טעון משיחה הוא משום דהא בהא תליא דזה דכ"ש י"ל קדוה"ג ויש בהם מועל אחר מועל אמרינן במעילה י"ט ע"ב משום ק"ו אם אחרים מביאין לידי קדושה הן עצמן לא כ"ש היינו כיון שהכ"ש מקדשין אחרים קדוה"ג יש גם להם קדוה"ג וזה דוקא שייך באותן כ"ש שמקדשים אחרים והיינו אותם שנמשחו:

ולפ"ז נראה בסכין אף אי נימא דא"צ להיות כ"ש וא"כ הסכין לא נמשח וכשר אף סכין של הדיוט מ"מ אותן הסכינים שהיו במקדש שהיו באין משל הקדש כיון שי"ל קדושת פה והם לצורך הקרבנות י"ל דיני כ"ש דאין מתקנין אותן דאין עניות במקום עשירות וטעונין גניזה דכל כלים שבמקדש י"ל דין כ"ש לענין זה:

ולפ"ז נראה במידות של יבש למ"ד דלא נמשחו כיון דעכ"פ היו המידות משל קודש ולא היה מודד בשל הדיוט דהא בר"פ ב' מידות נפקא לן מקרא דב' מידות של יבש היו צריכות להיות במקדש וליכא פלוגתא בזה אין עושין אותן של עץ וטעונין גניזה כשאר כ"ש:

ובזה אתי שפיר בקלפי דהיתה של חול ומקשינן וליקדשה והיינו שיקדשו עתה משום כבוד מצוה כמ"ש הריטב"א ז"ל שם ומשנינן א"כ הו"ל כ"ש וכ"ש של עץ לא עבדינן ואע"ג דהקלפי לא נמשחה מ"מ אם יקדשה עתה יהיה לה דין כ"ש ולא יהא אפשר לעשותה של עץ ועיין בריטב"א שם:

והרמב"ם ז"ל ס"פ י"ב מהל' מעה"ק כתב דהמחבת ומרחשת היו מכלי השרת ותנור של מקדש של מתכת היה ודקדק הלח"מ בפ"ה מהל' תמידין הלכה ז' מלשונו שלא היה התנור כ"ש גמור משחילקן ועוד דהא ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין התנור מקדש ליפסל בלינה ע"ש ולפמ"ש י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דהתנור לא נמשח ומש"ה אינו מקדש ליפסל בלינה ומ"מ היה של קודש ומש"ה י"ל דין כ"ש שצריך להיות של מתכת מיהו איכא עוד סתירות בדברי הרמב"ם ז"ל שם ולקמן אי"ה נבאר זה]:

ובעיקר הדין אי הסכין היה צריך להיות דוקא מכ"ש הנה בפסחים ס"ו במעשה דהילל גבי שכח ולא הביא סכין מע"ש כו' ואמרינן מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו כו' והקשו התוס' שם הא סכין בעי כ"ש ותי' שהקדישום ע"ש ויש לעיין ע"ז הא אמרינן בירושלמי יומא דכ"ש צריך להיות תחילת עשייתן לכ"ש ואם נעשו להדיוט אין עושין אותן לגבוה וכן מה דאמרינן בפסחים ע' בסכין שנמצאת בי"ד שוחט בה מיד ע"ש ואמאי שמא לא עשו אותה על דעת כ"ש ואפילו אי נימא דסתם סכינים בי"ד עשויין בשביל פסח ותחילת עשייתן להקדישן לכ"ש מיהו קופיץ שנמצא בי"ד אם חל י"ד להיות בשבת וכן בהיה הקופיץ קשור לסכין דאמרינן שם דשוחט בו מיד ואמאי כשר הקופיץ לשחיטת קדשים הא סתם קופיץ אינו לשחיטה כ"א לשבירת עצמות והבעלים לא עשאו אלא לשבור עצמות כדאמרינן שם א"כ אמאי כשר לשחיטת קדשים הא אינו נעשה לכ"ש מתחילה ועוד בירושלמי שקלים פ"ד ה"א גבי כהן שעשאה לו אמו כתונת מוסרה לציבור ועובד בה עבודת יחיד איכא מ"ד התם דר' יוסי היא דמהני מסירה לציבור ואיכא מ"ד דבמכשירי קרבן לכ"ע משתנה מיחיד לשל ציבור ע"ש א"כ למ"ד דאף במכשירי קרבן לא מהני מסירה לציבור א"כ תקשה מהילל איך היה מהני בהסכין שהקדישום אח"כ ומסרום לציבור כיון שנעשו משל הדיוט איך מהני מסירה לציבור [וע"ז דבעינן למימר בהירושלמי דאף בכ"ש לא מהני מסירה לציבור יש לעיין ממתני' דשקלים פ"ו מ"ה בי"ג שופרות שהיו במקדש ואחת מהן היתה זהב לכפורת ופי' רש"י ז"ל יומא נ"ה ע"ב דהיינו למזרקות ומוכח דבאין מנדבת יחיד כשמוסרה לציבור מיהו בעיקר מה שפי' רש"י ז"ל דהאי זהב לכפורת הוא למזרקות הוא נגד התוספתא שקלים שם דהאי כפורת הם ריקועי פחים לבית קה"ק והרגמ"ה תמורה כ"ג פי' בענין אחר לגמרי שהוא לקדשי ב"ה לכלים המצופים זהב ויש לעיין ע"ז מהתוספתא]:

ג

והנה הכלים שי"ל מקום קבוע במקדש הם השולחן והמנורה ומזבח הזהב והכיור וכנו ועל הפרוכת יש לחקור אם חשיבא ככ"ש לענין כל הדינים ובכלל אי חשיבא ככלי והנה התוס' ביצה י"ד ע"ב ד"ה מפני מה אמרו וילון טמא כו' הקשו למה הפרוכת מקבלת טומאה אמאי לא הוי כשאר מחיצות הבית וכתבו דמקבלת טומאה מדין אהל דהוי כייפי לה על הארון עוד הוכיחו שם דמקבלת טומאה ג"כ בתורת כלי וכתבו הטעם די"ל דין כלי משום דבמדבר היו נושאים בתוכה כלים ע"ש והנה זה דהפרוכת היא אהל וגם כלי מבואר להדיא ביומא ע"א ע"ב דאמרינן שם דנין בגד מבגד לאפוקא פרוכת דאהל הוא ושם ע"ב ע"א אמרינן דנין כלי מכלי כו' ומוכח דהוי אהל וגם הוי כלי מיהו אכתי יש לדון אי חשיבא כ"ש משום שמזין עליו את הדם והנה בירושלמי שקלים פ"ד ה"ב אמר שמואל נשים האורגות בפרוכת נוטלין שכרן מתרומת הלשכה רב חונה אמר מקדשי ב"ה ואמרינן במאי פליגי שמואל עביד לה כקרבן רב חונה עביד לה כבנין וכתב שם הגר"א זצ"ל בהגהותיו ז"ל נ"ל עבד לה ככלים כי כן תנא דבי ר"י כ"ש באין מתרומת הלשכה ול"ג כקרבן דלכלים מסתבר לדמותן יותר מלקרבן אע"ג דקרבן נמי אתי מתרומת הלשכה עכ"ל ולפ"ז אי פרוכת חשיבא ככ"ש לכאורה תלי בפלוגתא דשמואל ור"ח:

ובעיקר מה שתמה הגר"א ז"ל על גירסת הירושלמי אשר לפנינו דשמואל עביד לה כקרבן הא לכלים מסתבר יותר לדמותן מלקרבן נראה לענ"ד לומר דמש"ה אמרינן דעביד לה כקרבן ולא ככלים דאיכא נפקותא דכלים אין באין מתרומת הלשכה אלא ממותר התרומה כמ"ש התוס' כתובות ק"ו ע"ב ועיקר מצותן לבוא ממותר נסכים כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' שקלים ה"ב אבל פרוכת דינה כקרבן דכל עיקרה אינה באה אלא מתרומת הלשכה ונהוה הטעם דבאה מתרומת הלשכה לפי שלא רק הקרבנות עצמן אלא כל הצריך לקרבן בא מתרומת הלשכה דאף לשון של זהורית שקושרין בראש המשתלח כדי שלא יתחלף עם אחר בא מתרומת הלשכה כדאמרינן בשקלים פ' התרומה א"כ הפרוכת שצריך להזות עליה הדם ביוה"כ הוא צורך הקרבן ודינו כקרבן עצמו וזה דשאר כ"ש אף שהם ג"כ צורך הקרבן ומ"מ אין באין מתרומת הלשכה אלא ממותר התרומה הוא משום דאין תרומת הלשכה אלא לקרבנות של שנה זו אבל הכ"ש שהן לצורך כל הקרבנות מש"ה אין באין מתרומת הלשכה אלא ממותר התרומה אבל פרוכות של ק"ק שהיו מחדשין בכל שנה כדאמרינן במתני' דשקלים פ' בתרא דשנים היו עושין בכל שנה ובתוספתא שקלים אמרינן שהיו מחליפין אותן ערב יוה"כ א"כ היא רק צורך הקרבן של שנה זו דמשום מעלה של הזאות יוה"כ היו עושין הדשן] ולפיכך נעשית מתרומת הלשכה:

ד

והמנורה מעשיה מבואר בש"ס וברמב"ם ומצינו פלוגתא רק בנרותיה איכא למ"ד דהוי קביעי נרות ולא היה מסלקן רק כופה אותן בשעת הטבה ואיכא למ"ד דלא הוי קביעי ובשעת הטבה מסלקן ומניחן באוהל כדאמרינן במנחות פ"ח ע"ב:

והנה יש לעיין למ"ד דהיה מסלק הנרות מן המנורה בשעת הטבה א"כ אותה שעה המנורה פסולה דהא ז' נרותיה מעכבין זא"ז [מנחות כ"ח ע"א] וכיון דבעינן שיהא נר מערבי דולק תמיד א"כ אותה שעה דלאו שם מנורה עליה נמצא שאינו דולק במנורה ועוד איכא למ"ד בחגיגה ספ"ג דאף במנורה בעינן תמיד שלא יהי' ההיכל שעה אחת בלא מנורה וצ"ל דזה דז' נרותיה מעכבין היינו רק שאם נאבד אחד מהם נפסלת המנורה אבל כשישנם אף כשאינן במנורה מ"מ שייכים אליה ואינה נפסלת בשביל זה (וכמו לענין טומאה דכל שההדיוט יכול להחזירה חשיב ככלי אחד] וגדולה מזו יש לדקדק מההיא דשבת כ"ב ע"ב גבי הדלקת המנורה מנר מערבי דמקשינן התם והא הכא דקביעי נרות ואי אפשר לאדלוקי אלא בקינסא ופי' רש"י ז"ל דס"ל כמ"ד דהנרות היו קבועין וא"י לסלק את הנר מערבי ולהדליק בו את שאר הנרות ומכלל דאי הוי ס"ל דהנרות לא היו קבועין הוי אתי שפיר שהיה מסלק הנר מערבי מהמנורה ומדליק בו את השאר ואע"ג דבעינן שיהא נר מערבי דולק תמיד וכי מסלק אותה שעה אינו דולק בהמנורה ומוכח מזה דאף כשמסלק הנר מערבי מן המנורה חשיב כמו שדולק בהמנורה ואף שאינו עוד לפני ה' דבעינן שיהא נר מערבי דולק בצד מערב וכי מסלקו ממקומו נמצא דאינו עוד לפני ה' במערב וע"כ צ"ל כיון דשייך הוא למערבה של מנורה אף כשמסלקו הוי כמו שהוא במקומו:

ה

ומקום המנורה הוא בדרום כנגד השולחן ומזבחים י"ד ע"א מוכח דכל צלע צפון של ההיכל ראוי לעמידת השולחן ואף באולם אי קדושת היכל ואולם חדא מילתא היא וא"כ לפ"ז כל צלע דרום ראוי לעמידת המנורה דלעולם בעינן מנורה כנגד השולחן כדאמרינן ביומא ל"ג ע"ב דבעינן דחזו אהדדי ומזבח הזהב מקומו באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא כדאמרינן שם ואם אין אלו כלים על מקומם אמרינן בירושלמי שקלים פ' התרומה רמ"א דהפרוכת השולחן המנורה והמזבחות מעכבין את הקרבנות ופי' הק"ע שם דכל שאינם על מקומן אין שום קרבן ראוי להקריב וחכ"א אינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד ואמרינן שם דלא פליגי כאן בעבודת פנים כאן בעבודת חוץ דבעבודת פנים מעכבין כולם ובעבודת חוץ אינו מעכב רק הכיור והכן והגר"א ז"ל גרס התם הקרן והכרכוב ותמה עליו הגה"ש שם דהא בירושלמי יומא מבואר להדיא דהכיור והכן מעכבין ע"ש]:

והנה מה דאמרינן דבעבודת פנים מעכבין כולם יש לעיין מהא דאמרינן בזבחים נ"ט מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו ע"ש וקשה נהי דהמקום ג"כ מקודש להקטרת קטורת מ"מ כיון שהכלי אינו על מקומו א"כ כל עבודות פנים פסולות דאף סידור השולחן פסול אם אין מזבח הזהב על מקומו א"כ גם קטורת בכלל דאף קטורת מעבודות פנים היא (לכן נראה כפי' אחר שיש בק"ע שם דרק עליהן פסולה עבודה אם אינן על מקומן ולא שכל עבודות פנים פסולות]:

ובהכיור והכן דאמרינן בירושלמי שקלים שם דמעכב אף בעבודת חוץ ובירושלמי יומא פ"ד ה"ה אמרינן דבכל הכלים מקדשין קידוש ידים ורגלים ומקשינן הא אמרינן דהכיור והכן מעכבין ואמרינן תפתר מקומן מעכב ופי' הק"ע שם דזה דבכל הכלים מקדשין הוא דוקא כ"ז שהכיור והכן עומדין על מקומן אבל כשאינן על מקומם אף בשאר כלים אי אפשר לקדש ובשקלים פי' הק"ע דמקומן מעכב שאין קרבן כשר להקריב אם אינן על מקומם והנה בזבחים כ"א ע"א כתבו התוס' ד"ה כיור דבלילה לאחר ששקעו הכיור בבור שלא יהו מימיו נפסלים בלינה היו מקדשין לתרומת הדשן ממים שהיה להם בכ"ש אחר ע"ש וקשה הא כשאין הכיור על מקומו אף בשאר כ"ש אין מקדשין ומוכח דהתוס' מפרשים דברי הירושלמי בענין אחר:

והנה בכ"ש אם י"ל קדוה"ג ואין להם פדיון או רק קדושת דמים רבו המחלוקות בזה בין הראשונים ז"ל והרמב"ם והרמב"ן ז"ל כתבו שי"ל קדוה"ג ובעל המאור ועוד חלקו ע"ז ובדברי רש"י ז"ל מצאתי סתירה דבשבועות ט"ו ע"א כתב דמשיחתן בשמן המשחה מקדשתן קדוה"ג כו' וא"כ לדורות דהחינוך הוא במקום משיחה הם ג"כ קדושים קדוה"ג מיהו בע"ז נ"ד ע"ב גבי כלים שהזניח אחז במלכותו דדייקינן בגמרא דאף דאין אדם אוסר דשא"ש מ"מ ע"י מעשה אסרה פי' רש"י ז"ל כיון שגנזום ולא אמרינן שיפדו ויהו מותרים להדיוט ש"מ דאף להדיוט אסורים משום תשמיש עכו"ם ע"ש ואיך היו נפדים אם כ"ש י"ל קדוה"ג הא בקדוה"ג ליכא פדיון רק בבהמה כדאמרינן במנחות ק"א ומוכח מזה דס"ל דאי"ל קדוה"ג:

והרמב"ם ז"ל דס"ל דכ"ש אי"ל פדיון כתב בפ"א מהל' כלי המקדש הי"ד דכלי הקדש שנקבו או שנסדקו אין סותמין אותן אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים עכ"ל והנה ליישב דברי רש"י ז"ל שהבאתי דלא להוי סתרי אהדדי נראה לומר דאף אי כ"ש י"ל קדוה"ג הוא רק כ"ז שהם כלים אבל אם יתיכו אותם בטל קדושתן דכל קדושתן הוא רק בתור כלים ולא שייך בזה לומר קדוה"ג לא פקע בכדי דכל שמתיכן ועושה אותן כלים חדשים פנים חדשות באו לכאן וצריכים חינוך אחר לקדשן קדוה"ג וא"כ בכלים של אחז נהי דאי אפשר להתיכן ולעשותן כ"ש כיון שנאסרו מדין נעבד דהאיסור הזה אינו דוקא בתורת כלי דכל שמשתמשים בו לעכו"ם נאסר וחל האיסור אף על המתכת דאסור לעשות ממנו כלים לגבוה מ"מ אי לא היה נאסר להדיוט היו יכולים לאחר שהתיכן לפדותן דאין להם תו קדוה"ג ומדגנזום ש"מ דאף להדיוט נאסרו:

ובתוס' שם נ"ב ע"ב כתבו דהכלים של אחז לא נאסרו אלא לגבוה [ופי' דברי הש"ס כן דדייק כיון דמעשה זוטא כמו השתמשות בכלי לעכו"ם אוסרת לגבוה אעפ"י דאינו שלו א"כ מעשה רבה אוסרת אף להדיוט ע"ש] והנה יש לעיין אי ס"ל יש שינוי בנעבד לגבוה [והכא קי"ל הלכתא] אמאי גנזום ואמאי לא התיכום ועשאום חדשים לכ"ש וכמו כל כ"ש שנפגמו שמתיכין ועושין אותם חדשים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וצ"ע:

והמל"מ פ"ה מהל' מעילה הי"ד חקר בכ"ש שניקבו ששוב אינם ראוים לעבודה אם יש בהם מעילה אי הו"ל דבר שנעשית מצותו או כיון דיכול להתיכם ולעשות אותם כלי מחדש וכמ"ש הרמב"ם אפשר דראוי למצותה הם ויהיה בהם דין מעילה ולא נגמרה מצותם עכ"ל:

ולענ"ד נראה דרק דין מעילה יש בהם דכיון דראויים להתיכם ולעשות כלי מחדש א"כ יש בהם צורך גבוה אבל מועל אחר מועל דאינו רק בקדוה"ג כיון דהתיכן פקע קדוה"ג שלהם וכמ"ש וזה שכתב המל"מ הטעם דיש בהם מעילה משום דראויים להתיכם אין זה הטעם שייך בכל כלים דהא בסכינים שנפגמו כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' כלי המקדש דגונזין אותן (והטעם לפי שאינם ראויים להתכה] ולפ"ז אין בהם מעילה אם נפגמו אך נראה דלענין שימעלו בהם א"צ לטעם דאפשר להתיכם דאף דכ"ש שניקבו או שנפגמו אין מתקנין אותן מ"מ בשעת הדחק מתקנין אותם היכא דליכא אחרים וכדמוכח מפ' בתרא דעירובין דאמרינן שם דבן לוי שנפסקה לו נימא בכינורו בשבת קושרה או עונבה ואע"ג דכלי שיר הם כ"ש כדאמרינן בסוכה נ' ע"ב מ"מ בשעת הדחק דמיירי התם דליכא אחר מתקנין ומש"ה יש בהם מעילה דעדיין יש בהם צורך גבוה:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה