מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן א
בית הבחירה
א
מצות עשה לבנות בית לה' כו' ומצוה מן המובחר לחזקו ולהגביהו כו' שנאמר לרומם בית אלקנו כו' ואין בנין ביהמ"ק בלילה שנאמר ביום הקים את המשכן ביום מקימו בלילה אין מקימו כו' ואין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט [רמב"ם פ"א מהל' בית הבחירה]:
והנה זה דאין בנין ביהמ"ק בלילה ואין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט מקורו בשבועות ט"ו ע"ב והתו' שם הקשו מההיא דר"ה ל' ע"א דאמרינן התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור מ"ט במהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד לא הוי עומר האיר מזרח מתיר השתא דאיכא עומר עומר מתיר ומקשינן התם דמיבני אימת כו' ומסקינן דאיבני בחמיסר א"נ דאיבני בלילה ואיך אפשר שיבנה בחמיסר או בליליא הא אין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט ואין בנין ביהמ"ק בלילה ע"ש וכן הקשה רש"י ז"ל בר"ה שם:
ונראה לענ"ד לתרץ לפי מה דאמרינן בירושלמי שבת פי"ט הלכה א' ובפסחים פ"ו ה"ג על ההיא דכלל אמר ר"ע כל מלאכה שאי אפשר לעשות מע"ש דוחה את השבת כו' התיבון הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי לבנותו מאתמול ומתרצינן מין מזבח ראוי לבנות מאתמול ע"ש היינו דמקשינן דמזבח שנפל בשבת יהא רשאי לר"ע לבנותו בשבת דהא הוי מכשירין שאי אפשר לעשותן מע"ש ואמרינן דאע"ג דעכשיו לא היה אפשר לבנותו מע"ש כיון דנפל בשבת מ"מ כיון דבעלמא מזבח אפשר לבנותו מע"ש מקרי מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ואינו דוחה את השבת:
והנה מהירושלמי עכ"פ מוכח דבנין המזבח חשיב מכשירי קרבן והיה בדין שידחה את השבת ורק משום דחשיב אפשר לעשותן מע"ש בשביל הכי לא דחי שבת:
וכן במכילתא ר"פ ויקהל גרסינן ועשו לי מקדש שומע אני בין בחול בין בשבת כו' והדין נותן ומה עבודה שאינה באה אלא מכח מכשירין הרי היא דוחה שבת מכשירי עבודה שאין באה אלא מכוחן אינו דין שידחו את השבת כגון שניטל קרנו של מזבח או שנפגם הסכין שומע אני מתקן בשבת ת"ל ויקהל משה וגו' בחול ולא בשבת עכ"ל המכלתא שם ומוכח מזה ג"כ דהמזבח חשיב מכשירי קרבן ואינו דוחה את השבת רק מטעם דאין מכשירין דוחין את השבת וע"כ דחשיב ליה מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש וכהירושלמי:
והנה בעירובין ק"ב ע"ב בסוגיא דקושרין נימא במקדש אבל לא במדינה מייתינן פלוגתא דתנאי בבן לוי שנפסקה לו נימא בכינורו בשבת דתני חדא קושרה ותני חדא עונבה ואמרינן שם הא ר"א הא רבנן דלר"א דס"ל מכשירי קרבן דוחין את השבת קושרה דכלי שיר הם מכשירי קרבן ולרבנן דאין מכשירין דוחין את השבת עונבה ומקשינן אי ר"א אפילו בתחילה היינו אם נפסקה בחול ג"כ ידחה שבת ומסקינן הא ר"ש הא רבנן וכתב רש"י ז"ל שם ז"ל והא רבנן דפליגי עליה דר"ש ואמרי קושרה דס"ל כר"א בחדא דמכשירי מצוה דוחין את השבת וכגון שאי אפשר לעשות מאתמול כדקתני שנפסקה לו נימא בכינורו ופליגו עליה בשאפשר לעשות מבעוד יום עכ"ל ומדברי רש"י ז"ל נראה ג"כ דמאן דפליג עליה דר"א לגמרי ס"ל אף בנפסקה בשבת שלא היה אפשר לתקן מבעוד יום ג"כ אינו דוחה שבת והיינו כהירושלמי כמו מזבח שנפל בשבת אע"ג דאי אפשר מאתמול אינו דוחה שבת ומשום דמין מזבח ראוי לבנותו מאתמול וה"נ בכינור אע"ג דנפסקה בשבת כיון דמין כינור אפשר לעשותו מע"ש לא דחי ורק הני תנאי דעירובין דאמרי דאם נפסקה בשבת מותר לתקן בשבת ס"ל כר"א בחדא וס"ל דכל היכא שאי אפשר היה לתקן מע"ש כגון שנפסקה בשבת דוחה שבת ואף במלאכה דאורייתא דחי כמ"ש רש"י ז"ל שם והנה לפ"ז להנך תנאי מזבח שנפל בשבת ג"כ מותר לתקנו בשבת כיון דלא היה אפשר לתקנו מע"ש דמה בין מזבח שנפל בשבת לנימא שנפסקה בשבת:
ובעיקר לפי מה דחשבינן בנין ביהמ"ק מכשירי קרבן קשה ההיא דשבועות ט"ו דאמרינן שם דמקדשין את העזרה בשירי מנחה מ"ט דומיא דירושלים מה ירושלים בדבר הנאכל בה אף עזרה בדבר הנאכל בה ומקשינן אי מה התם חמץ אף כאן חמץ ומתרצינן ותסברא מנחת חמץ מי איכא ומקשינן הא אפשר דמקדש בשתי הלחם דעצרת ומסקינן שם משום דלא אפשר דבעינן קידוש בשעת בנין ואין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט ע"ש ואי חשיב בנין ביהמ"ק מכשירי קרבן אמאי לא יגמור הבנין ביו"ט ויקדש דהא הכא אי אפשר לעשותו מערב יו"ט כיון דבעינן חמץ לקדש וליכא אלא שתי הלחם בעצרת ובעינן קידוש בשעת בנין א"כ גמר הבנין אי אפשר לעשותו מערב יו"ט ואף לר"ע ע"פ הירושלמי דאמרינן מין מזבח אפשר לעשותו מע"ש ג"כ קשה דזה לא שייך הכא דגמר הבנין לעולם אי אפשר לעשותו מערב יו"ט:
אך באמת זה לא קשה כלל דכשהיו בונין המקדש בראשון לא שייך שידחה הבנין את היו"ט מדין מכשירי קרבן שהרי היתה שם במת נוב וגבעון שהיו קרבין שם כל קרבנות הציבור הקבוע להם זמן היינו כל אותן קרבנות שדוחין את השבת א"כ אין בנין ביהמ"ק מכשירי קרבנות ציבור דלידחי יו"ט וליכא רק מצות עשה דבנין בית הבחירה דאינו דוחה יו"ט ולר"ש דס"ל בזבחים קי"ח דשעירי הרגלים אין קרבין בבמת ציבור וא"כ לידחי בנין ביהמ"ק את היו"ט משום שעירי הרגלים שהם ק"צ צ"ל דלא נתחייבו לר"ש בשעירי הרגלים קודם בנין ביהמ"ק] וכן בבית שני אי ס"ל קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל וצריך לקדש עוד הפעם ג"כ אין הבנין דוחה יו"ט בשביל הקידוש דכיון דלא קידשה לע"ל א"כ הותרו הבמות וכמ"ש תוס' חולין י"ז ע"א ד"ה כל וא"כ אין הבנין מכשירי קרבן ואף לפמ"ש תוס' זבחים ס"א ע"א דירושלים אין אחריה היתר במות אף למ"ד לא קידשה לע"ל מ"מ כיון דחזינן מבית ראשון שלא היה אפשר הקידוש להיות בעצרת א"כ ע"כ לא בעינן חמץ לקדש וא"כ ה"ה בשני אבל המזבח שנפל כיון דלא אפשר להקריב עד שיבנה חשיב בנינו מכשירי קרבן ואם מותר לבנותו בשבת תלוי רק בזה אי חשיב אפשר לעשותו מע"ש:
ובדין אין בנין ביהמ"ק בלילה דנפקא לן מביום הקים את המשכן ביום מקימו בלילה אין מקימו כתב המנחת חינוך מצוה צ"ה דרק לכתחילה אסור לבנות בלילה אבל אינו נפסל בשביל זה ע"ש והיינו דאין זה פסול רק איסור אך מהירושלמי יומא פ"א ה"א (דף ג' ע"ב] מוכח להפך דהוא פסול ולא איסור דאמרינן שם דהקמת המשכן היתה אף בלילה דהיו שם בז' ימי המלואים י"ד עמידות וי"ג פירוקים אחת ביום ואחת בלילה ואמרינן שם זאת אומרת דהקמת הלילה פסולה לעבודת היום ומש"ה היה צריך לחזור ולפרקו ולהעמידו ביום אחר שהעמידו בלילה ומוכח להדיא דהוי פסול ולא איסור [והנה מזה תקשה לרש"י ז"ל ולתוס' שתי' על קושיתם בההיא דר"ה ל' דאיבני בליליא הא אין בנין ביהמ"ק בלילה משום דבנין העתיד יהיה בידי שמים ע"ש הא כיון דזה דאין בנין ביהמ"ק בלילה אין זה איסור כ"א פסול דהקמת הלילה פסולה לעבודת היום א"כ מאי מהני דהוי בידי שמים]:
והנה לפ"ז הא דאמרינן דאין בנין ביהמ"ק בלילה הוא רק בבית ראשון או בבית שני למ"ד לא קידשה לע"ל דע"י הבנין צריך להתקדש המקום שיהא ראוי לעבודה ובזה שייך לומר דהקמת הלילה פסולה לעבודת היום דלגבי עבודת היום הוי כמו אין בית כלל אבל למ"ד קידשה לע"ל דקי"ל מקריבין אעפ"י שאין בית א"כ אין הבנין מועיל כלום להקרבה א"כ מה שייך לומר דהקמת הלילה פסולה לעבודת היום דלעבודה א"צ בית כלל וא"כ היה יכול לבנות הבית אף בלילה ורק להזאות הפנימיות דלא סגי בקדושת המקום ובעינן בית דוקא כדאמרינן בזבחים מ' ע"א דאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה דכתיב אהל מועד ובעינן שיהיה שם אהל בזה י"ל כיון דהקמת הלילה לגבי עבודת היום לאו שמה הקמה חשוב כבית בעלמא ואין תורת אהל מועד עליו וא"י להזות [וזה שמצינו בעזרא שבנו רק מעלות השחר עד צאת הכוכבים לא תקשה למ"ד קידשה לע"ל שהרי מצינו שעזרא קידש המקום בשתי תודות ולמ"ד קידשה לע"ל אמרינן בשבועות שעשה זכר לדבר היינו שעשה כאילו צריך לקדש המקום מחדש א"כ לא היה יכול לבנות בלילה ועוד כדי להכשיר הבנין להזאות הפנימיות היה צריך לבנות רק ביום]:
וכן לבנות המזבח בלילה למ"ד קידשה לע"ל או שנפל המזבח נראה דשרי אע"ג דלא אפשר בלא מזבח מ"מ כיון דקידשה לע"ל וקי"ל דמקריבין אעפ"י שאין בית והטעם דכיון דאיכא קדושת המקום חשיב כמו בית וליכא חסרון בהקמה דחשיב כמו הבית בנוי א"כ ה"נ במזבח כיון דאיכא קדושת מקומו ליכא חסרון מצד הקמת הבית שהמזבח הוא חלק מהבית ולענין הקמת הבית הוי כמו שיש גם מזבח כמו דחשבינן כאילו יש היכל וק"ק כיון דאיכא קדושת מקומם ורק צריך לבנות המזבח כדי להזות עליו ולהקטיר וזה הוי כמו עשיית שאר כלים ויכול לעשות אף בלילה ואינו שייך להפסל משום הקמת הלילה:
והנה בההיא דר"ה דאמרינן במהרה יבנה ביהמ"ק ויהיה עומר מתיר ולא האיר המזרח ואמרינן עלה דאיבניא אימת כו' ומסקינן דאיבני בליליא א"נ דאיבני בחמיסר אי ס"ל דקדושה ראשונה קידשה לע"ל ע"כ האי דאיבני אימת הכוונה רק על בנין המזבח דעל בנין שאר הבית לא איכפת לן כלל כיון דמקריבין אעפ"י שאין בית ויכול להקריב העומר אף בלא בית ועל בנין המזבח לענ"ד לא שייך לומר מ"ש רש"י ז"ל ותוס' דבנין העתיד יהיה בידי שמים דעל המזבח לא אפשר לומר כן דנראה דאם המזבח יבנה בידי שמים יהיה פסול דבעינן בנין לשם מזבח דבזבחים ק"ח ע"א פליגי תנאי בבמת יחיד אי צריך מזבח או יכול להעלות אף על הסלע או על האבן ובגמרא אמרינן שם לקמן דאף למ"ד דצריך מזבח מ"מ קרן וכבש ויסוד וריבוע אין מעכבין בבמה קטנה ויכול לעשות מזבח בכל אופן שירצה ומ"מ סלע או אבן אי אפשר ליחשב מזבח וצריך דוקא לעשות מזבח משום דצריך בנין לשם מזבח וכמ"ש רש"י ז"ל במתני' שם שיעלה לראש המזבח שיבנה מזבח לשם כך עכ"ל א"כ מזבח אם יבנה בידי שמים הוי כסלע וכאבן דלאו שמיה מזבח] ואי ס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל הרי יכול לבנות המזבח אף בלילה כמ"ש ולהקריב עליו העומר וזה אם יכול לבנות המזבח ביו"ט תלוי באפשר לעשותו מערב יו"ט והנה זה דאמרינן שם דאיבני בליליא א"נ דאיבני בחמיסר ע"כ הכוונה שיהא אי אפשר להגמר קודם דודאי לא יתעצלו בבנין דבנין המזבח צריך להיות עפ"י נביא שיעיד על מקום המזבח כדאמרינן בזבחים ס"ב דג' נביאים עלו מן הגולה אחד העיד על מקום המזבח כו' והביאה הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' בית הבחירה ולעתיד יהיה זה ע"י אליהו ז"ל ואי אפשר יהיה להתחיל בבנין קודם שיתגלה וגם קודם שיפקע השעבוד] וכיון דאי אפשר יהיה לבנותו מערב יו"ט א"כ לכל הנך תנאי דעירובין דקושרין נימא במקדש כו' דקי"ל הלכתא כוותייהו ולא אמרינן מין מזבח או מין נימא אפשר לעשותו מערב יו"ט יהיה מותר לגמור הבנין בחמיסר וא"כ אי ס"ל לריב"ז קדושה ראשונה קידשה לע"ל ניחא שפיר ההיא דר"ה ל' דאמרינן דאיבניא בליליא א"נ דאיבני בחמיסר:
ובעיקר אי ס"ל לריב"ז קדושה ראשונה קידשה לע"ל נראה לענ"ד להביא ראיה מאבות דר' נתן פ"ד דאמרינן שם מעשה בריב"ז שהיה יוצא מירושלים והיה ר"י בן חנניה הולך אחריו וראה ביהמ"ק חרב כו' א"ל ריב"ז בני אל ירע בעיניך מצינו כפרה אחרת שהוא כזו ואיזו זו גמ"ח שכן מצינו בדניאל כו' אם תאמר עולות וזבחים הקריב דניאל בבבל והלא כבר נאמר השמר לך פן תעלה עולותיך כו' כ"א אל המקום אשר יבחר כו' ע"ש והלא דניאל לאחר חורבן הבית היה ואי ס"ל לא קידשה לע"ל א"כ הותרו הבמות כמ"ש תוס' בחולין ואמאי לא היה יכול דניאל להקריב עולות וזבחים בבבל ואף לשיטת תוס' בזבחים דירושלים אין אחריה היתר במות אף אי לא קידשה לע"ל מ"מ לאו דהשמר לך פן תעלה ליכא כדאמרינן בזבחים ק"ז ע"ב המעלה בזה"ז כו'] ומוכח דס"ל לריב"ז דקידשה לע"ל א"כ שפיר אמרינן בר"ה דאיבניא בליליא א"נ דאיבניא בחמיסר:
מיהו אכתי יש לעיין לפי מה דאמרינן בר"ה שם לבתר הכי דאיבני בחמיסר סמוך לשקעה"ח כו' הא כיון דאיבני סמוך לשקעה"ח א"כ אי אפשר תו להקריב תמיד של שחר ואמרינן במנחות נ' דאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר א"כ לא אפשר להקריב על המזבח עד למחר א"כ איך הבנין דוחה יו"ט אף אם בנין המזבח הוא מכשירי קרבן דזה דמכשירי קרבן דוחין יו"ט הוא רק מכשירי קרבן של יו"ט אך כיון דאי אפשר להקריב עליו עד למחר איך דוחה יו"ט אך התוס' סוכה מ"א ע"א הביאו דלא גרסינן התם כלל דאיבני בחמיסר סמוך לשקעה"ח אלא לפי מה דמסקינן דאיבני סמוך לשקעה"ח לא מיירי בחמיסר אלא בערב יו"ט ע"ש ולפ"ז לא קשה כלל אך גם לפי הגרסא דאיבני בחמיסר סמוך לשקעה"ח ג"כ נראה דאפשר להקריב על המזבח ביו"ט מקרבנות המוספין ואע"ג דאמרינן במנחות דאין מחנכין המזבח אלא בתמיד של שחר דמשמע שם דלא בא למעט רק תמיד של בין הערבים דאין מחנכין בו דהא התם מייתינן קרא דאין מחנכין המזבח בתמיד של בין הערבים דכתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים ואי אין מחנכין בשום קרבן רק בתמיד של שחר א"כ ל"ל קרא למעט תמיד של בין הערבים (וכן במזבח הזהב אמרינן בזבחים מ' ע"ב מקרא דמזבח קטרת סמים דאם לא נתחנך המזבח בקטורת לא היה מזה ע"ש וקשה ל"ל קרא להכי הא במנחות שם אמרינן דאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת של שחר דילפינן ממזבח העולה מה התם בתמיד של שחר אף מזבח הזהב בקטורת של שחר וצ"ל ג"כ דמזה ממעטינן רק קטורת של בין הערבים דאין מחנכין בו אבל לא שאר דברים ומש"ה אצטריך קרא דאין מזין אם לא נתחנך בקטורת וכן למ"ד במנחות שם דאין מחנכין אלא בקטורת של בין הערבים ונפקא לה מקרא דבבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה כו' צ"ל ג"כ דלא אתי למעט אלא קטורת של שחר אבל לא הזאות] ועוד אפשר דעל שאר קרבנות לא אצטריך קרא דאין מחנכין בהם משום דאי אפשר להקריב שום קרבן קודם תמיד של שחר מיהו תמיד של בין הערבים אפשר להקריב אף אם לא הקריבו תמיד של שחר כדאמרינן במנחות שם דאם כבר נתחנך המזבח אם לא הקריבו כבש בבוקר מקריבין בין הערבים וא"כ אפשר היה לחנך המזבח בתמיד של בין הערבים רק דמיעט הכתוב דשני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים אך זה דאין להקריב שום קרבן קודם תמיד של שחר הוא דוקא היכא דאפשר היה להקריב תמיד של שחר אבל היכא דלא אפשר היה מותר להקריב שאר קרבנות דאמרינן בעירוכין י"א ע"ב דהקריבו בשעת החורבן עולת נדבה ומקשינן התם הא בי"ז בתמוז בטל התמיד מפני שלא היו להם כבשים ומתרצינן דבן בקר בעלמא אתרמיא להו והקריבוהו עולת נדבה ומוכח אע"ג דלא קרב התמיד שלא היה להם כבשים היה מותר להקריב עולת נדבה [וכן מוכח ממנחות מ"ט דהיכא דאי אפשר להקריב התמיד משום חסרון כבשים מותר להקריב המוסף] א"כ אם יבנה המזבח סמוך לשקעה"ח כיון דאי אפשר היה להקריב התמיד יהיה מותר להקריב מן המוספין:
ובתוס' סוכה מ"א ע"א ד"ה דאשתקד כתבו דזה דבזמן שאין ביהמ"ק קים האיר המזרח מתיר הוא גם למ"ד קידשה לע"ל וז"ל שם ואפילו לר"י דאמר שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית ה"מ כשיש מזבח בנוי אבל בלא מזבח לא כדמוכח בזבחים דמזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולים ואין אוכלים בגינו שירי מנחה ולא ק"ק ולא קדשים קלים עכ"ל והנה קשה לפמ"ש תוס' זבחים נ"ט ע"ב על הא דאמרינן דהמעלה בזה"ז למ"ד קדושה ראשונה קידשה לע"ל חייב אע"ג דמיירי במנחה שקמצה בכ"ש בפנים דרק לזבחים בעינן מזבח אבל קמצים יכול להקטיר במקום המזבח ע"ש וא"כ מנחת העומר יכול להקטיר אף אי ליכא מזבח א"כ הדרה קושית התוס' בסוכה לדוכתה אמאי כשחרב ביהמ"ק האיר המזרח מתיר דהא אפשר להקריב העומר אף לאחר החורבן וגם קשה על הא דאמרינן שם דאיבני בחמיסר א"נ בליליא הא א"צ לבנין כלל ויכול להקריב את העומר אע"ג דליכא לא בית ולא מזבח וליכא למימר דמש"ה אי אפשר להקריב העומר בלא מזבח כיון דהשירים לא יהיו נאכלים דמזבח שנפגם אין אוכלים בגינו שירי מנחה וא"כ אי אפשר ג"כ להקטיר הקומץ דהוי כמו נאבדו שיריה דאין מקטירין הקומץ לאו מילתא היא לא מבעי לשיטת התוס' ב"מ נ"ג ע"ב ד"ה לא דאין דיחוי באכילה ואם יבנה אח"כ המזבח מותר באכילה א"כ כיון דאין השירים נפסלים רק דאין נאכלים א"כ ודאי מקטיר קומץ עליהם דאף בנטמאו השירים אי ציץ מרצה על אכילות מקטירים הקומץ כדאמרינן בפסחים ע"ז ואע"ג דאין השירים נאכלים אלא אפילו לשיטת התוס' זבחים ס"א ע"ב דאף אם נתקן אח"כ המזבח אין השירים נאכלים דנפסלים משום דיחוי בשעת פגימת המזבח מ"מ הכא דבשעת קמיצה ליכא מזבח הו"ל דיחוי מעיקרא ולא הוי דיחוי א"כ אין השירים נפסלים ויכול להקטיר קומץ עליהם (והנה ע"כ מוכח דהתוס' סוכה שכתבו דצריך מזבח להקרבת העומר פליגי על תוס' זבחים שכתבו דלהקטרת קמצים לא בעינן מזבח אך לתוס' זבחים תשאר קושית התוס' בסוכה אמאי לאחר החורבן האיר המזרח מתיר ונראה לענ"ד לתרץ דמש"ה לא אפשר להקריב העומר קודם בנין המזבח משום דמנחת העומר טעונה הגשה והגשה בקרן דרומית מערבית של מזבח כנגד חודה של קרן א"כ אי אפשר לעשות הגשה בלא מזבח ואע"ג דהגשה לא מעכבא מ"מ אין להקריב לכתחילה בלא הגשה אך התוס' בזבחים אתי שפיר כיון דהגשה לא מעכבא א"כ אם קמץ בפנים והקטיר בחוץ חייב דחשיב ראוי לפתח אהל מועד כיון דכשר אם הקריב בדיעבד עוד אפשר דאף דהגשה לא מעכבא מ"מ בעינן ראוי להגשה ואי ליכא מזבח ואינו ראוי להגשה הגשה מעכבת והנה התוס' מנחות מ"ז ע"א ד"ה שיהא נסתפקו אי בעינן שיהא ראוי לתנופה וצדדו דאע"ג דתנופה לא מעכבא מ"מ בעינן ראוי לתנופה ע"ש א"כ ה"נ בעינן שיהא ראוי להגשה וזה דחייב בקמץ והקטיר בחוץ בזה"ז אע"ג דאינו כשר בפנים משום דאינו ראוי להגשה הוא משום דאף בפנים אם עלה לא ירד משום חסרון הגשה דאיכא מנחות שאין טעונות הגשה וא"כ אי"ל הכשירא במקום אחר ואם עלה לא ירד ומש"ה חייבין עליו בחוץ:
ב
והנה לפי המסקנא בשבועות שם מקדשין העזרה בשירי מנחה מ"ט כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל מקדשה אף העזרה דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל מקדשה ואע"ג דירושלים מתקדשת בחמץ עזרה אי אפשר בחמץ ובירושלמי סנהדרין פ"א הלכה ג' בעינן ג"כ למימר שיקדשו בשתי הלחם שהם חמץ ומקשינן התם ג"כ כמו בתלמודא דידן וכי מקדשין ביו"ט ואמרינן דמקדשים בלחם הפנים ומקשינן וכי מקדשים בשבת ומתרצינן דמקדשים בלילה היינו במוצ"ש ופרכינן וכי מקדשין בלילה אלא אמר ר"י בי רבי בון במנחת מאפה ע"ש היינו דמסקינן כהש"ס דילן דאי אפשר לקדש בחמץ ומקדשין בשירי מנחה מיהו בזה יש לעיין מ"ש מנחת מאפה משאר מנחות ובגמרא דילן קתני סתם בשירי מנחה:
ונראה לענ"ד לומר הטעם משום דלקדש העזרה בעינן לחם דומיא דירושלים דמתקדשת בלחמי תודה דשתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן ובעינן דומיא דירושלים ובדין היה שיהיה צריך דוקא לחם חמץ דומיא דהתם רק דלא אפשר אבל לחם בעינן דאל"כ למה צריך דוקא לקדש בשירי מנחה לקדש בחטאות ואשם שהם ג"כ דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל וכ"כ הריטב"א להדיא בשבועות שם דלקדש העזרה בעינן לחם וזהו טעם הירושלמי דבעינן דוקא מנחת מאפה דחשיב לחם דאין לחם אלא האפוי בתנור כדאמרינן בפסחים ל"ו ע"א אבל מנחת מחבת ומרחשת דמעשה אילפס הן ומטוגנין אינן לחם וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפסחים שם דזה דאמרינן במנחה נטלה לאוכלה מברך המוציא לא במנחת מחבת ומרחשת מיירי אלא במנחת מאפה ונחלק בזה על התוס' שם וכן מהפוסקים] ואתי שפיר לפ"ז כל דברי הירושלמי שם דמעיקרא אמרינן בשתי הלחם שהם לחם וגם חמץ ופרכינן דאי אפשר בשתי הלחם ואמרינן בלחם הפנים דנהי דאי אפשר בחמץ עכ"פ צריך לחם ובלא זה אינו מובן מ"ש לחם הפנים דנקט] ופרכינן דאף בלחם הפנים אי אפשר ומסקינן במנחת מאפה שהוא ג"כ לחם:
והנה כל דיני הקידוש ילפינן ממשה כדאמרינן בשבועות שם דכתיב וכן תעשו לדורות ופירש"י ז"ל שם דמשה מלך ונביא ואחיו כ"ג ואורים ותומים וע' זקנים אך הב' תודות מנחמיה בן חכליה גמרינן ע"ש וכן כתב הריטב"א ז"ל דב' תודות לי"ל ראיה ממשה דמנ"ל דהוו התם אלא דגמרינן מדברי קבלה ע"ש:
ונראה לענ"ד לומר דב' תודות לא היו כלל בימי משה דזה דבעינן לקידוש ירושלים תהלוכות בלחמי תודה ועזרה בשירי מנחה כתב הריטב"א ז"ל אף עזרה דבר הנאכל בה מקדשה פי' כדי להודיע שעד כאן תחום אכילת קודש זה עכ"ל והר"י מיגאש כתב שאכילת השירי מנחה בעזרה היא המקדשת אותה ע"ש ומזה נראה דמה דצריך שירי מנחה לקדש העזרה הוא מדין חינוך וכמו דהמזבח מתחנך ע"י הקרבה כן העזרה מתחנכת ע"י אכילת קדשים הנאכלים בה וכמו כ"ש צריכים קדושת פה ואח"כ עבודתן מחנכתן כן המקדש צריך קדושת פה ע"י מלך וסנהדרין ועפ"י נביא ואורים ותומים וצריך ג"כ לחנכו בשירי מנחה ולפ"ז בימי משה א"צ כלל לקדש בשירי מנחה דהקידוש ע"י חינוך הוא רק לדורות דבימי משה היתה משיחה במקום החינוך לדורות וכמו בכ"ש דבימי משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן כדאמרינן בשבועות ט"ו וכיון שהמשכן נמשח א"צ לחינוך ועיין תוס' שם ד"ה מתיב]:
ובעיקר מה דאמרינן דהעזרה מתקדשת בשירי מנחה הקשו התוס' שבועות ט"ו ע"א ד"ה אין הא אין מנחה בבמה בשלמא בימי עזרא איכא למימר דס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל ועזרא עשה רק זכר לדבר אלא בימי שלמה ויהושע קשה וכ"ת דקדשה במנחת העומר והא בסוכות היה הקידוש בימי שלמה כדאמר במו"ק וכדמוכחי קראי ותי' שם בתוס' כיון שהכל בא בב"א הקידוש ועשיית המנחה לא חשבינן מנחה בבמה א"נ כיון דלא אפשר א"צ ע"ש והנה מדברי התוס' נראה דאי לאו דהיה הקידוש בסוכות היה אפשר לקדש במנחת העומר ויש לעיין בזה דהא מנחת העומר קרבן ציבור הוא א"כ ע"כ קרבה בבמת ציבור דהיינו בנוב וגבעון א"כ איפסיל לה ביוצא וכ"כ הריטב"א שם דאי אפשר לקדש במנחת העומר דמיפסיל ביוצא אך כמו כן יש לעיין על מה דאמרינן בגמרא בשבועות שם דאי לאו דאין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט היה אפשר לקדש בשתי הלחם דעצרת אע"ג דשתי הלחם ג"כ ק"צ הם ואין קרבים אלא בבמה גדולה וא"כ נפסלים ביוצא צא וע"כ נ"ל כתי' התוס' שם דלא חשיב מנחה בבמה כיון דע"י הקרבת המנחה נעשה הקידוש א"כ ה"נ בשתי הלחם כיון דצריכים לקדש בשתי הלחם מקריבין אותן בעזרה ולא בנוב וגבעון דהקידוש וההקרבה באין כאחד [אך להתוס' בקושיתם דלא נחתי להכי צ"ע הא מיפסלי ביוצא] אך לפ"ז קשה הירושלמי פ"ק דסנהדרין דמקשינן שם התינח בימי עזרא דהקריבו ואח"כ הקדישו דס"ל קידשה לע"ל ולא עשה רק זכר לדבר והיה אפשר להקריב הב' תודות במקדש אלא בימי שלמה במה קידשו ומסקינן בב' תודות הבאות מנוב וגבעון ע"ש ואמאי היה צריך להקריב התודות בנוב וגבעון נהי דבבמת יחיד היה אי אפשר להקריב דהנך תודות לקדש המקום חשיבי קרבן ציבור אך במקדש אמאי לא היה אפשר להקריב התודות כיון דהנך תודות לקידוש המקום וא"כ קדושתן והקרבתן באין כאחד וכמו בשתי הלחם וכמו למ"ד אין מנחה בבמה דבאין כאחד כמ"ש בתוס':
ונראה היה לומר הטעם משום דלחמי תודה הן המקדשות אבל לא התודות עצמן כדאמרינן בשבועות דתודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן א"כ התודות עצמן כיון שאינן מקדשות לא שייך בהו לומר דבאין כאחד א"כ אי אפשר להקריב התודות בעזרה קודם שנתקדשה [מיהו להר"ח והאבן מיגאש ז"ל שכתבו דב' תודות הם במקום מלואים צ"ל אע"ג דמקיפין החומה בלחמן ולא בבשרן מ"מ התודות עצמן ג"כ מקדשות] אך קשה משתי הלחם דהלחם מקדש העזרה ולא הכבשים א"כ איך יכולים להקריב הכבשים בעזרה ואין לומר דבשבועות קאי אליבא למ"ד במנחות מ"ה ע"ב דלחם קרב בלא כבשים דהא אמרינן בשבועות שם להדיא דלחם בשחיטת כבשים הוא דקדשי וצ"ע:
ומעיקר מה דאמרינן בירושלמי דבימי שלמה לא היו יכולים להקריב התודות במקדש אלא בנוב וגבעון מוכח דקידוש ירושלים בימי שלמה היה קודם קידוש העזרה דהא השתי תודות הם לקידוש ירושלים ואם כבר נתקדשה העזרה בשירי מנחה א"כ כבר אפשר היה להקריב התודות בעזרה ומזה יש להקשות עמ"ש תוס' זבחים ס' ע"ב דתימא הוא לומר כשחרב הבית אבל חומות ירושלים קיימות דלא בטלה קדושתן לענין קדשים קלים ומעשר שני דהא ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הבית ואיך יתכן שקדושת הבית תבטל וקדושת ירושלים קיימא עכ"ל ומזה הירושלמי נראה דאפשר היה להיות קדושת ירושלים בלא קדושת המקדש דהא בשעה שנתקדשה ירושלים לא היתה עדיין קדושת העזרה וצ"ל לדעת התוס' דלעולם לא נתקדשה ירושלים קודם רק דקידשום כאחד ומש"ה לא היה אפשר להקריב התודות בעזרה דעדיין לא נתקדשה העזרה דקידוש שניהם היה כאחד ויש לעיין מנ"ל להירושלמי דקידוש שניהם היה כאחד והתודות היה צריך להקריב בנוב וגבעון דילמא היה קידוש העזרה קודם והתודות הקריבו במקדש כמו בימי עזרא:
ונראה לומר דכמו דלא אפשר לקדש ירושלים קודם קדושת העזרה כן אי אפשר לקדש העזרה קודם ירושלים דהעזרה עצמה צריכה ליקדש בקדושת מחנה ישראל דאי אפשר להיות קדושת מחנה שכינה בלא קדושת מחנה ישראל ואי אפשר להיות המקום ראוי לאכילת קדשי קדשים אם אין להמקום ג"כ קדושת החומה ובמכות י"ז ע"ב אמרינן דזר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש אחד משום אוכל חוץ לקלעים ואחד משום אוכל חוץ לחומה ע"ש ומוכח דלק"ק צריך להיות ב' מחיצות חומת העזרה וחומת ירושלים א"כ אי אפשר ק"ק לאכול בעזרה אם לא יהיה לה קדושת חומת ירושלים א"כ אי אפשר לקדש העזרה ולאכול שם שירי מנחה אם לא יקדשו ג"כ את כל ירושלים בשתי תודות ומש"ה היה צריך להיות ב' הקידושים כאחד [והנה לפ"ז אי אפשר היה לקדש העזרה במנחת העומר מטעם אחר כיון דצריך אז לקדש גם את העיר בשתי תודות וזה אי אפשר בפסח משום חמץ שבהן] אך ראיתי בתוס' שבועות ט"ו ע"ב ד"ה דקדשה שכתבו דאם יקדשו העזרה ולא יקדשו ירושלים יהיו קדשים קלים נאכלים בכל הרואה כמו בשילה וא"כ קשה הירושלמי דילמא קידשו העזרה תחילה וקרבו התודות במקדש ושמא קים להירושלמי דקדושת שניהם היתה כאחד וצ"ע:
והנה עמ"ש התוס' דאי אפשר לומר שנתקדשה העזרה במנחת העומר שהרי בחג היה הקידוש בימי שלמה יש לעיין שהרי דוד קידש העזרה ולא שלמה כדאמרינן בזבחים כ"ד ע"א כי קדיש דוד רצפה כו' וכמ"ש בתוס' שם דאע"ג דשלמה בנאה דוד קידשה וכמה שהביאו שם מהירושלמי דוד זה מלך גד זה נביא כו' א"כ מנ"ל שלא היה במנחת העומר וצ"ע:
אך בעצם מה דאמרינן דדוד קידש העזרה יש לעיין הא בעינן קידוש בשעת בנין ואיך אפשר לומר דאע"ג דשלמה בנאה דוד קידשה וע"כ צ"ל דדוד עשה קלעים וקידש וכדאמרינן בשבועות ט"ז אמר ר"א שמעתי כשהיו בונין היו עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרות ואמרינן שם משום דס"ל קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל וצריך לקדש מחדש והיו צריכים לעשות קלעים וה"נ היה בימי דוד אך לפ"ז קשה כיון דדוד עשה קלעים וקידש המקום אמאי לא נאסרו אז הבמות כיון דכבר ונתקדשה העזרה והא חזינן לשלמה שהקריב אלף עולות בגבעון:
ונראה לומר עפ"י הירושלמי מגילה פ"א הלכה י"ב דאמרינן שם אמר ר"י זה סימן כל זמן שהארון בפנים הבמות אסורות יצא הארון הבמות מותרות ופי' המפרשים ז"ל כגון במשכן בשילה ובית עולמים שהיה שם ארון היו הבמות אסורות ובנוב וגבעון שלא היה ארון היו הבמות מותרות והדר איבעי לן בירושלמי שם ביצא הארון לשעה כגון במעשה דעלי שיצא הארון במלחמה אם הותרו הבמות ע"ש ונראה מזה דהיתר ואיסור הבמות אינו תלוי בקדושת המקום לבד דתלוי גם בארון דהא ביצא הארון לשעה לא בטלה קדושת שילה בשביל זה ומ"מ בעינן למימר דהותרו הבמות לאותה שעה דמה שהארון בפנים זהו אוסר הבמות וזה דבבית שני לא היה הארון ומ"מ היו הבמות אסורות נראה הטעם משום דירושלים אין אחריה היתר במות וכיון דהיה שם הארון בבית ראשון ונאסרו הבמות משום קדושת ירושלים שוב אין להם היתר דהא אפילו למ"ד לא קידשה לע"ל ובטלה קדושת המקום לגמרי ומ"מ כתבו התוס' בזבחים דלא הותרו הבמות דירושלים אין אחריה היתר במות א"כ לא עדיף מה שיצא הארון משבטלה קדושת המקום לגמרי אך בשילה דיש אחריה היתר במות ואינו מועיל מה שכבר נאסרו הבמות א"כ רק כל זמן שהארון בפנים הבמות אסורות דהארון הוא שאוסר הבמות א"כ לפ"ז כיון דשלמה העלה הארון כדמוכחי קראי וכדאמרינן שאמר שלמה שאו שערים ראשיכם] אע"ג דדוד קידש העזרה עדיין לא נאסרו הבמות:
ולולי דברי התוס' זבחים כ"ד הייתי אומר דדוד לא קידש אלא קדושת פה עפ"י נביא ואורים ותומים אבל קידוש בשירי מנחה שהוא חינוך העזרה לא עשה כלל דמנ"ל דצריכים להיות כאחת ובכ"ש יכול לעשות קדושת פה עתה ולחנכם לאחר זמן ובירושלמי סנהדרין ילפינן כל דיני הקידוש מדוד מלך זה דוד גד זה נביא כו' אבל ב' תודות ילפינן שם מנחמיה (דאם עשה דוד קידוש גמור א"כ קשיין דברי הירושלמי אהדדי דאמרינן שם דבימי עזרא הקריבו התודות בעזרה משום דס"ל דקידשה לע"ל אלא בימי שלמה איך הקריבו ואמרינן בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון ואי דוד קידש העזרה קידוש גמור אמאי לא היה אפשר להקריב התודות לקדש העיר בהעזרה] ולפ"ז לא עשה דוד בנין כלל דזה דאמרינן דצריך קידוש בשעת בנין הוא קידוש של שירי מנחה דזה דצריך קידוש בשעת בנין ילפינן לה מדכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשחם כו' וכמ"ש רש"י ז"ל בשבועות ט"ו ע"ב ורק קידוש של החינוך שהוא במקום משיחה בעינן בשעת בנין ובזה אתי שפיר מה שלא נאסרו הבמות אחר קידוש דוד וגם אתי שפיר מ"ש התוס' בשבועות דאין לומר שמקדשין במנחת העומר דבחג היה הקידוש בימי שלמה דהקידוש בשירי מנחה היה בימי שלמה לאחר שנגמר הבנין:
ונראה דלזה כיון רש"י ז"ל בזבחים כ"ד ע"א שכתב דדוד קידש רצפה בשתי תודות ובשיר של פגעים והתוס' שם ד"ה הואיל הקשו על רש"י ז"ל הרי העזרה מתקדשת בשירי מנחה ע"ש ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דלקדש העזרה בעינן תרתי ב' תודות ושירי מנחה דס"ל כהר"ח והר"י מיגאש דב' תודות הם במקום המלואים שהיו בימי משה ולפ"ז לא רק הלחמי תודה מקדשין ע"י התהלוכות סביב לחומה כי אם גם הקרבת התודות עצמן שהם המלואים ובקידוש העזרה אין מקיפין את החומה בלחמי תודה כ"א בשירי מנחה מה ירושלים בדבר הנאכל בה אף העזרה בדבר הנאכל בה אבל התודות עצמן שהם במקום מלואים צריכים אף לקדש העזרה שהרי עיקר המלואים שהיו בימי משה היו לקדש המשכן רק מניה ילפינן גם לקדושת העיר וזה הקידוש של ב' תודות וכן בשיר של פגעים עשה דוד דשיר של פגעים ג"כ ילפינן ממשה כמ"ש רש"י ז"ל בשבועות שם דזה השיר אמר משה כשעשה המשכן וכל מה שעשה משה אינו שייך אל קידוש החינוך דקדושת החינוך לא היה בימי משה דחינוך הוא רק לדורות ובימי משה היתה משיחה תחת קדושת החינוך אבל בשירי מנחה לא היה אפשר לדוד לקדש לפי שלא היה הבית בנוי ותהלוכות בשירי מנחה בעינן בשעת גמר הבנין ועוד לבד זה לא היה אפשר לדוד לקדש מקום העזרה בשירי מנחה דאכילת שירי מנחה היא המקדשת את העזרה כמ"ש הר"י מיגאש וכיון דהמזבח לא בנה דוד כ"א שלמה כדמוכח קראי וכדאמרינן בזבחים ס' ע"א א"כ אי אפשר היה לאכול שם שירי מנחה כשאין מזבח כדאמרינן בזבחים שם דמזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה]:
ג
ועצם הבנין צורתו ומדותיו הכל מבואר במס' מדות אך יש לחקור איזו דברים מעכבים בבית הבחירה ואיזו הם רק למצוה והנה זה נלמד ממ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' בית הבחירה הלכה ה' דהדברים שהם עיקר בבנין הבית הוא ק"ק והיכל ואולם ועזרה ע"ש ומדכתב שהם עיקר משמע שמעכבין דאי אין מעכבין מה הם עיקר יותר מאחריני אבל שאר הבנינים כגון הלשכות נראה מדבריו שאינן עיקר ונראה דהרמב"ם ז"ל למד זה ממה דאמרינן דליכא למימר דס"ל דמה שהיה במשכן שבמדבר מעכב דהא אולם לא היה במדבר ועיין מנחת חינוך מצוה צ"ה] בע"ז מ"ג דלא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר כנגד עזרה ולא קתני לשכה תבנית לשכה ומוכח דרק אלו דחשיב התם הם עיקר בבנין בית הבחירה ונקראים שמשים דאסור לעשות כמותן אבל שאר בנינים אין מעכבין ומש"ה מותר לעשות כמותן דאינן בכלל שמשים:
ומדלא קתני התם דלא יעשה חצר כנגד הר הבית יש ג"כ ללמוד דהר הבית אינו מעכב בבנין בית הבחירה או אפשר דאינו שייך לבית הבחירה כלל כיון שהוא מחנה לויה דאפשר דרק מחנה שכינה היא בית ה' אבל מחנה לויה היא מחנה של הדיוט אע"ג דיש בה דינים לענין שילוח זבין דהא אף מחנה ישראל יש בה דינים לשילוח מצורעים אך לבית ה' אינו שייך כלל אך מסוכה נ"א גבי גזוזטרא שהקיפו את עזרת נשים דמקשינן הא מוסיף אבנין וכתיב הכל בכתב כו' מוכח דעזרת נשים היא בכלל בית הבחירה ושייך בה איסור להוסיף אבנין ואע"ג דעזרת נשים היא מחנה לויה ובביכורים פ"א מ"ט אמרינן דבכורים חייב באחריותן עד שיבואו להר הבית שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך מלמד שחייב באחריותן עד שיבואו להר הבית ע"ש ומוכח דאף הר הבית חשיב בכלל בית ה' ומשהביאם להר הבית אף שלא הביאם לעזרה נפטר מאחריותן לפי שכבר הביא לבית ה' [ומזה דאסור לכנוס להר הבית במקלו אין ראיה די"ל דכיון שהוא קרוב למקדש הוי זלזול למקדש עצמו וכמו דלא יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח אפילו עומד חוץ למקדש] והטעם דמותר לעשות חצר כנגד הר הבית י"ל משום דאינו מעכב או אף אם נאמר במעכב מ"מ בכלל שמשים לא הוי דרק מה שבמחנה שכינה קרואים שמשים:
והנה בבנין ההיכל והעזרה עצמן מה מעכב יש ללמוד
ה
ובהיכל עצמו איכא ספק על האמה טרקסין שבין ההיכל לבית קה"ק אי קדושתו כלפנים או כלחוץ ובבית שני עבוד ב' פרוכות וביניהן אמה וכתבו התוס' יומא נ"א ע"ב ד"ה ועבוד דמש"ה היו צריכים לעשות ב' פרוכות משום דכתיב והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש וגו' ומשמע שמצד חיצון של פרוכת יהיה קודש ומתחילת עוביה ולפנים יהא הכל ק"ק וכיון דהוי ספק לפיכך הוצרכו לעשות ב' פרוכות ע"ש והנה לפ"ז איכא ספק על ב' הפרוכות לאיזה יש דין פרוכת אם לחיצונה או לפנימית ויש לעיין בהזאות של יוה"כ היכא עביד בשלמא לתלמודא דידן דאין הדם צריך ליגע בפרוכת שפיר אלא בירושלמי יומא פ"ה הלכה ד' איכא פלוגתא דאמרינן שם אית תני צריך שיהיו נוגע ואית תני א"צ שיהא נוגע א"כ למ"ד צריך שיהא נוגע כיון דאיכא ספק לאיזה יש דין פרוכת א"כ צריך ליתן על שתיהן ולא אשכחן שצריך ליתן ולחזור וליתן וצ"ע:
ובת"י יומא שם ד"ה מספקא לא ס"ל כהתוס' הנ"ל וכתבו ז"ל ולרבנן נמי אי לא הוי מספקא להו לא הוי עבדי ב' פרוכות שאין לחוש אי מוסיפין על אויר ההיכל או בית קה"ק וא"ת בשלמא לצד פנים אסור לעשות פרוכת דדילמא נכנסים שם לצורך עבודת היכל והוא קדוש קדושת פנים אלא לצד חוץ למה לא יעשוה מה יש לחוש י"ל כי פעמים יכנוס שם להקטיר קטורת בין הבדים שבולטין בפרוכת כמין ב' דדי אשה וא"כ היה מקטיר בחוץ עכ"ל ונראה מזה דס"ל דמצד הפרוכת עצמה יכול לעשות בכל מקום שירצה מבפנים או מבחוץ ורק משום גזירה שמא יכנוס לשם בשעת עבודת ההיכל או שמא יקטיר שם קטורת של לפני ולפנים וצריך ב' פרוכות כדי שיהיו לו היכר א"כ לשיטת הת"י אתי שפיר דיכולים ליתן הדם על הפרוכת החיצונה ואף אי אמה טרקסין קדושתה כלחוץ י"ל דין פרוכת ויכול ליתן שם הזאותיו:
אך על הת"י יש לעיין מהא דאמרינן בכתובות ק"ו וביומא נ"ד אמר רב י"ג פרוכות היו במקדש כו' שנים בדביר ושנים כנגדן בעליה למה היה צריך ב' פרוכות כנגדן בעליה בשלמא להתוס' דעל הב' פרוכות הוי ספק לאיזה יש דין פרוכת א"כ אף למעלה כיון דאף שם צריך פרוכת להבדיל בין הקודש לבית קה"ק א"כ גם שם צריך ב' פרוכות מטעם ספק אך להת"י דלמטה צריך ב' פרוכות רק משום היכר בשעת עבודת ההיכל ובשעת עבודות דלפני ולפנים א"כ בעליה דליכא עבודות כלל דאין נכנסים לשם אלא פעם אחת בשבוע או פעם אחת ביובל לידע מה היא צריכה כדאמרינן בפסחים פ"ו א"כ למה צריך שם ב' פרוכות:
והנה זה דמספקא לן באמה טרקסין אי קדושתיה כלפנים או כלחוץ הוא משום דמספקא לן בפי' המקרא כדאמרינן ביומא נ"ב ובעזרה פשיטא לן דמקום החומה כלפנים כדאמרינן בפסחים פ"ה דהחלונות ועובי החומה כלפנים ובההיכל לא נתפרש אי עובי הכתלים כלפנים או כלחוץ והנה יש לדייק ממ"ש רש"י ז"ל בשבועות ט"ז על הא דאמרינן שם דכשהיו בונין היו עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרה בונין מבפנים וכתב רש"י ז"ל דמש"ה היו בונין בהיכל מבחוץ היינו שהיו הקלעים פרוסים לפנים מעובי החומה כדי שלא יזונו הבונים את עיניהם מההיכל ע"ש ומזה יש לדייק דס"ל לרש"י ז"ל דעובי החומה של ההיכל הוא כלפנים דאי כלחוץ למה לרש"י ז"ל לומר הטעם שלא יזונו עיניהם תיפוק ליה כיון דהיה צריך לעשות הקלעים פרי שיהיו לו דין היכל ויהא יכול להקריב כדאמרינן שם בגמרא א"כ ודאי שאי אפשר להכניס בהקלעים רק מה ששייך לההיכל ואי מקום עובי החומה אינם כלפנים איך אפשר להכניסן בהקלעים ובעזרה זה שבונין בפנים הוא משום דבעזרה מקום עובי החומה כלפנים כדאמרינן בפסחים] ואף לפי מה דדחינן שם בגמרא דלעולם ס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל וקלעים לצניעותא בעלמא ע"כ זה קאי רק אקלעים דעזרות אבל קלעים להיכל ע"כ צריך לעשות אף אי קידשה לע"ל דבשביל הזאות הפנימיות צריך להיות בית דוקא ולא סגי בקדושת המקום לחודא כדאמרינן בזבחים מ' ע"א דאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה דבעינן אוהל מועד א"כ ע"כ צריך לעשות קלעים להיכל ורק לעזרה א"צ הקלעים רק לצניעותא בעלמא דבעזרה סגי בקדושת המקום לחודא וא"צ קלעים כדאמרינן שם בגמרא דאוכלין ק"ק אעפ"י שאין קלעים והקלעים הם רק לצניעותא בעלמא והיינו כדי שלא יהא כהן עומד ע"ג המזבח וכל העם רואים אותו מבחוץ כדאמרינן בזבחים נ"ט ע"ב ומדכתב רש"י ז"ל הטעם דבהיכל בונין מבחוץ הוא משום שלא יזונו עיניהם מן ההיכל יש לדייק דס"ל דעובי החומה כלפנים אך יש לדייק גם לאידך גיסא אי עובי החומה כלפנים א"כ איך עושין הקלעים לפנים הא ממעט בהיכל ושמא בזה אין קפידא וכמ"ש הת"י בפרוכת דאין לחוש אי מוסיפין על אויר ההיכל וגורעים מבית קה"ק או איפכא [והנה בפסחים נ"ז אמרינן בעורות קדשים שהקדישום בעליהם לשמים דלא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כלו בטבלאות של זהב שהם אמה על אמה בעובי דינר זהב ולרגל היו מקפלין אותן ומניחין אותן ע"ג מעלה בהר הבית ע"ש וי"ל דמש"ה לא קבעום ולא ביטלום לגבי כותל דא"כ היה מוסיף על עובי הכתלים ואף אי נימא דמדת עובי הכתלים אינו מעכב מ"מ לכתחילה ודאי אסור כן דמוסיף אבנין וכתיב הכל בכתב כו' וכמו אמה טרקסין דלא היה אפשר בבית שני להוסיף על עוביו כדאמרינן בפ"ק דב"ב והתם אין הטעם דממעט באויר ההיכל או בית קה"ק דזה לא איכפת לן כמ"ש הת"י אלא דאין להוסיף על עובי הכתלים דהוי מוסיף אבנין]:
ו
ובדיני הבנין כתב הרמב"ם ז"ל דאבני מחצב צריכים חציבה לשמן ואם חצבן לבית הכנסת אין בונין אותן בהר הבית והוא מהירושלמי יומא דאבני היכל ועזרות צריכים להיות חציבתן לשמן ובקודש יחצבו והיינו שכל מעשיהם צריכים להיות לשמן עוד פסק הרמב"ם ז"ל דאבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו אין פודין אותן אלא גונזין והוא מהתוספתא:
והרמב"ן ז"ל בע"ז פ' ר"י כתב דאבני מזבח י"ל קדוה"ג ויש בהם מועל אחר מועל ואין להם פדיון כמו כ"ש דאין לך כ"ש גדול ממזבח וכתב עוד דאף אבני היכל והעזרות י"ל קדוה"ג והביא מהתוספתא דאבני היכל והעזרות שנפגמו אין פודין אותן אלא גונזין ע"ש:
והנה זה שכתב באבני מזבח דאין להם פדיון ויש בהם מועל אחר מועל משום דאין לך כ"ש גדול ממזבח נראה דמה דדימה מזבח לכ"ש לענין מועל אחר מועל הוא משום דזה דכ"ש אין להם פדיון ויש בהם מועל אחר מועל אמרינן במעילה י"ט משום דאחרים מביאין לידי קדושה הם עצמן לא כ"ש היינו כיון שהכ"ש מקדשין אחרים קדוה"ג הם עצמן לא כ"ש א"כ זה הטעם יש אף למזבח דהא אף המזבח מקדש ולאו דוקא פסולים לענין שאם עלו לא ירדו אלא אף כשרים מקדש כמו כ"ש כדאיתא בירושלמי סוכה פ"ד הלכה ז' דילפינן שם דאין כ"ש מקדשין אלא מדעת ממזבח מה מזבח אינו מקדש אלא מדעת אף הכלים לא מקדשו אלא מדעת ועיין בהמפרשים ז"ל שם דהמזבח מקדש חולין כמו כ"ש וכן מוכח להדיא מדברי התוס' יומא מ"ו ע"ב סוף ד"ה כי שכתבו דאף אם המחתה שחותה בה גחלים לקטורת לא היתה כ"ש ואינה מקדשת הגחלים מ"מ המזבח מקדשן שהמזבח מקדש את הראוי לו ע"ש א"כ כיון דהמזבח מקדש אחרים קדוה"ג הוא עצמו לא כ"ש וכמה דאמרינן בכ"ש:
ומ"ש דאף אבני היכל והעזרות י"ל קדוה"ג והביא מהתוספתא דאבני היכל שנפגמו אין פודין אותן אלא גונזין הנה המל"מ כתב שם טעם אחר אמאי אין נפדין ומשום דלאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא אחר שנשתמש בהם לגבוה וכדאמרינן בע"ז באבני מזבח ששיקצום מלכי יון ע"ש ולענ"ד נראה לומר הטעם דאין נפדין עפ"י הירושלמי יומא דאבני מחצב צריכים חציבה לשמן ובקודש יחצבו היינו שכל מעשיהם יהיו לשם קודש וכמה שפי' המפרשים ז"ל וכן כ"ש כגון בגדי כהונה אמרינן שם דבעי אריגה לשמה ואמרינן שם בירושלמי הטעם משום דהזמנה מילתא היא והרמב"ן ז"ל במלחמותיו פ"ק דסוכה הביא דברי הירושלמי וכתב דהכלל העולה מהירושלמי דכל דבר שבקדושה כגון ס"ת ותפילין ואבני מחצב ובגדי כהונה אי הזמנה מילתא היא צריכים עיבוד חציבה ואריגה לשמן ע"ש ונראה מזה דאבני מחצב לבד שהם הקדש שבאין מקדשי ב"ה הם ג"כ דבר שבקדושה כמו ס"ת וצריכים חציבה לשמן כמו בס"ת עיבוד לשמה וא"כ אתי שפיר דאבני מחצב שנפגמו דאין פודין אותן אלא גונזין דהוי כמו ס"ת וכל דבר שבקדושה שנפסלו דטעונין גניזה דאסור להשתמש בהם להדיוט משום הורדה וכן בבגדי כהונה ונראה דזהו ג"כ כונת הש"ס בע"ז דאבני מזבח ששיקצום מלכי יון כיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא משום דהוי הורדה:
והנה לפ"ז דאבני היכל ועזרות אסור בהם הורדה א"כ אף מקדושה חמורה לקדושה קלה אסור להורידן ואבנים של היכל אסור לבנות בעזרה או בהר הבית למ"ד הזמנה מילתא היא ולמ"ד הזמנה לאו מילתא אם כבר בנאן בהיכל וכן בבגדי כהונה אסור להורידן לקדושה קלה מיהו בבגדי כהונה אשכחן פלוגתא ביומא כ"ג ע"ב גבי בגדי כ"ג ביוה"כ דלר' דוסא כשרים לכהן הדיוט אמר רבי ב' תשובות בדבר כו' ועוד בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה ע"ש וכה"ג אשכחן פלוגתא בפרוכת של ק"ק בתוספתא פ"ג דשקלים ר"י אומר זו שמוציאין אותה מבפנים היתה מקופלת אחת לשנים וב' לד' היתה פרוסה על פתחו של היכל אמרו לו מי ששימש קדושה חמורה יחזור וישמש בקדושה קלה ע"ש וצ"ל דפליגי בזה אם י"ל דיני תשמישי קדושה דאסור להורידן או לא דדוחק לומר דפליגי אי חשיב הורדה מיהו עיקר דין דמעלין בקודש ילפינן לה במנחות צ"ט מכ"ש ממחתות השרופים בתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח ע"ש א"כ איך אפשר דבכ"ש מותר הורדה ע"כ נראה דבזה ודאי ליכא פלוגתא כלל דבבגדי כהונה וכן בפרוכת ודאי אסור בהם הורדה והטעם דמאן דמתיר נראה משום כיון דבגדי כ"ג ביוה"כ אינן אלא לעבודת יוה"כ אחד וכן פרוכת אין עושין אלא לשנה הוי כמו שמתנה מתחילה שאח"כ ישנו לקדושה קלה ותנאי מועיל בזה וכמו בתפלה של ראש דאסור לשנותם לשל יד ואם אתני עלה מעיקרא מותר עוד אפשר הטעם משום דחשיב נעשה מצותן ולהכי בבגדי כ"ג חידוש הוא דטעונין גניזה אע"ג דנעשה מצותן כדאמרינן בגמרא דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה ב' כתובים הבאין כאחד ולר' דוסא ליכא גזיה"כ ומש"ה מותרין לכהן הדיוט דס"ל כיון דנעשית מצותן פקעה קדושתן ואף להורידן מותר ולא דמי לס"ת שבלה דהתם לא חשיב נעשית מצותו דרק דנפסל משום שבלה [ועיין במל"מ שהקשה בבגדי כהונה שבלו אמאי מועלין אמאי אינו חשוב נעשית מצותו ובפשוטו נראה דע"י זה שבלה לא חשיב נעשית מצותו] וכן בפרוכת כיון דלכתחילה אין עושין אותה רק לשנה חשיב נעשית מצותו:
ז
ובענין מאיזה הקדש נעשה הבנין אמרינן בכתובות ק"ו ע"ב דמזבח העולה הלשכות והעזרות באין מקדשי ב"ה חוץ לחומת העזרה בא משירי הלשכה ופי' רש"י ז"ל דחוץ לחומת העזרה היינו עזרת נשים והחיל ע"ש ומש"ה באבני היכל והעזרות יש בהם מעילה דבאין מקדשי ב"ה ואבני ירושלים שנשרו אין מועלין בהם דחומת העיר ומגדלותיה באין משירי הלשכה ואין מעילה בשירים לרבנן כדאמרינן בקידושין נ"ד (וק"ל אמאי דחקינן בב"מ נ"ז ע"ב למצוא אופן דמשכחת לה ריבית בהקדש דאם הלוה הגזבר מעות של הקדש הרי מעל הגזבר והו"ל דהדיוט כו' ע"ש ואמאי לא אמרינן בפשוטו כגון שהלוה הגזבר מעות של שירי הלשכה שהם של הקדש ואין בהם מעילה ואף לר"מ דס"ל מועלים בשירים משכחת לה לאחר שנתו דלכ"ע אין מועלין כדאמרינן בירושלמי שהביאו התוס' קידושין שם ד"ה מועלין]:
עוד אמרינן במעילה י"ד ע"א דכשבונין בונין בחול ואח"כ מקדישין וכתב רש"י ז"ל שם דלאחר שנגמר כל הבנין היו מחללין אותו על מעות הקדש וכ"כ בתוס' שם אך בירושלמי שקלים פ"ד הלכה ב' אמרינן בפתחי אבנים דמביא מעות מן השולחני ונותן לחצבים ולסתתין עד שלא תינתן ע"ג הדימוס אח"כ מחללין עליה מעות של הקדש ע"ש ומשמע דתכף כשתנתן האבן על הדימוס מחללין עליו מעות של הקדש ולא אחר גמר כל הבנין ונראה לומר משום דרש"י ותוס' כתבו לפי הס"ד במעילה שם דהטעם דבונין בחול ואח"כ מקדישין הוא משום דהקדש אינו מתחלל על המלאכה ואי אפשר לתת שכר האומנים ממעות הקדש וצריך לחלל המעות על הבנין על האבנים עם שכר האומנים יחד ומש"ה צריך להמתין עד גמר כל הבנין דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ולמ"ד אין לשכירות אלא לבסוף אין כאן שכר האומנים כלל קודם אבל הירושלמי אזיל לפי המסקנא במעילה דזה דבונין בחול ואח"כ מקדישים הוא משום דילמא בעי למזגא וזגא עלייהו א"כ תכף כשנתן האבן על הדימוס יכול לחלל על מעות הקדש ותו ליכא חשש דילמא בעי למזגא וזגא עלייהו כיון דרק אבני היכל והעזרות יש בהם מעילה א"כ כיון שנתן האבן על הדימום תו ליכא חשש דילמא בעי למזגא עלייהו דאין ישיבה בעזרה ועובי החומה כלפנים כדאמרינן בפסחים פ"ו ע"א:
מיהו זה דההיכל והעזרות באות מקדשי ב"ה וחוץ לחומת העזרה באים משירי הלשכה לאו ד"ה היא דבירושלמי שקלים פ"ד הלכה ד' מייתינן ברייתא דתני איפכא דההיכל והעזרות באים משירי הלשכה וחוץ לעזרה בא מקדשי ב"ה ומותבינן התם מהא דתני דאבני היכל והעזרות מועלין בהם וכי יש מעילה בשירים ואמרינן אלא כר"מ דאמר מועלין בשירים והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' שקלים פסק דבין ההיכל והעזרות ובין חומת העיר הכל בא משירי הלשכה היינו דבחוץ לחומת העזרה פסק כתלמודא דידן ובההיכל והעזרות פסק כהברייתא שהביא הירושלמי והקשו עליו הא דבאבני היכל והעזרות מועלין והרמב"ם פסק דאין מעילה בשירים א"כ הו"ל תרתי דסתרי:
והנה התוס' בקידושין נ"ד ע"ב ד"ה תרי הביאו את הירושלמי הנזכר דסותר לההיא דכתובות ק"ו וכתבו דבהא פליגי דההיא דכתובות ס"ל דאין מעילה בשירים וכמאן דאמר ירושלים אינה קדושה ומש"ה אבני היכל והעזרות דקדושים באים מקדשי ב"ה דקדוש וחומת העיר דאינו קדוש באה משירי הלשכה דג"כ אינו קדוש וההיא דירושלמי שקלים. ס"ל דמועלין בשירי הלשכה ולכך עושין מהם דבר קדושה דהיינו היכל והעזרות וס"ל נמי דירושלים קדשה לפיכך יכולים להעשות מקדשי ב"ה ע"ש ומזה התוס' מוכח דלכ"ע היכל והעזרות מועלין בהם דקדושים הם וזה דאמרינן בירושלמי הא מני ר"מ דאמר מועלין בשירים אברייתא דהיכל והעזרות באין משירי הלשכה קאי דאתיא רק כר"מ אבל לרבנן דאין מועלין בשירים ההיכל והעזרות באין מקדשי ב"ה:
ונראה עוד יותר לומר דאי ההיכל והעזרות באין משירי הלשכה היה בדין שימעלו בשירים אע"ג דמצד הקדושה הראשונה שהיתה להשקלים פקעה אחר שנעשו שירים דאין עומדין תו לקרבנות מ"מ כיון דעתה עומדין לההיכל והעזרות שהם ג"כ קדושים היה צריך להיות בהם מעילה וא"כ שפיר הקשה הירושלמי על ההיא דההיכל והעזרות באין משירי הלשכה וכי מועלין בשירים דאיך אפשר להיות דבההיכל והעזרות תהיה מעילה ובשירי הלשכה ליכא מעילה ומוקמינן דההיא ברייתא דהיכל והעזרות באין משירי הלשכה אתיא כר"מ דאמר יש מעילה בשירים והנה הרמב"ם ז"ל פסק דאף חומת העיר באה משירי הלשכה ולא פסק בזה כהברייתא דהירושלמי שקלים דבאה מקדשי ב"ה ונראה משום דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה דפסק בפ"ו מהל' מעילה דבגדי כהונה שלא בלו אין מועלין בהם לפי שניתנו ליהנות בהם ע"ש וא"כ ע"כ בחומת העיר ומגדלותיה ג"כ אין מועלין לפי שניתנו ליהנות בהם דהא בקידושין נ"ד מדמינן לה להדדי וא"כ אי אפשר להם לבוא מקדשי ב"ה שיש בהם מעילה דאם היו באין מקדשי ב"ה לא היה אפשר להיות מעילה בקדשי ב"ה וכדאמרינן בקידושין שם דאי חומת העיר באה משירי הלשכה ואין בה מעילה משום דניתנה ליהנות בה אי אפשר להיות מעילה בשירי הלשכה ומש"ה פסק כסתם מתני' דשקלים דחומת העיר ומגדלותיה באין משירי הלשכה וא"כ לפ"ז לפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל דבין ההיכל והעזרות ובין חומת העיר באין משירי הלשכה אין להקשות עוד איך ההיכל והעזרות באין משירי הלשכה הא אין מעילה בשירים דזה יש להקשות רק להברייתא דהירושלמי שקלים דחומת העיר באה מקדשי ב"ה ורק ההיכל והעזרות לבד באין משירי הלשכה א"כ כיון דשירי הלשכה עומדין רק לדבר שיש בו מעילה היה בדין שיהיו מועלין בשירי הלשכה ואף לפמ"ש תוס' קידושין נ"ד ע"ב ד"ה תרי דזה דאמרינן בירושלמי דחומת העיר באה מקדשי ב"ה היינו אף מקדשי ב"ה ומשירי הלשכה ג"כ באה מ"מ הרי הך ברייתא ס"ל דירושלים קדושה כמ"ש בתוס' שם דהא אמרינן דחומת העיר באה מקדשי ב"ה וס"ל כמ"ד דאבני ירושלים שנשרו מועלין בהם א"כ כיון דשירי הלשכה עומדין רק לדבר שיש בהם מעילה צריך להיות מעילה בשירים וא"כ שפיר מקשינן בהירושלמי וכי מועלין בשירים ומתרצינן דמני ר"מ דאמר יש מעילה בשירים אבל הרמב"ם ז"ל דפסק דבין היכל והעזרות ובין חומת העיר באין משירי הלשכה וס"ל ג"כ דבחומת העיר ליכא מעילה יכול שפיר לפסוק דאין מעילה בשירים דקדושה הראשונה שהיו להשקלים פקעה לאחר שנעשו שירים דאין עומדים עוד לקרבנות דלא קי"ל כר"מ דאמר חוזר לשירים ומצד זה שעומדין עתה להיכל ועזרות ג"כ אין בהם מעילה לפי שעומדין ג"כ לחומת העיר שאין בה מעילה והוי כמו מעות סתומין כגון מפריש מעות לנזירותו דאין מועלין בהם משום דראוים לבוא בכולן שלמים דאין בהם מעילה ואם לקח אח"כ באותן מעות חטאת או עולה מועלין בהם אבל כל זמן שהן סתומין אין בהם מעילה משום שראוים כלם לדבר שאין בהם מעילה א"כ ה"נ בשירי הלשכה כיון שיכול להוציא כל אותן המעות לחומת העיר שאין בה מעילה אין מעילה בשירים אבל אם בנה בשירי הלשכה את ההיכל והעזרות ודאי איכא מעילה באבני היכל והעזרות וכמו בלקח במעות סתומין חטאת או עולה:
וכן מוכחת הסוגיא דקידושין שם דאף אם השירים עומדין לדבר שיש בו מעילה כיון דעומדים ג"כ לדבר שאין בו מעילה אין מועלין בשירים דא"כ מה מקשינן לר"מ דאמר מועלין בשירים מההיא דחומת העיר ומגדלותיה באין משירי הלשכה והא ניתנו ליהנות בהם כו' ומאי קושיא נהי דחומת העיר ומגדלותיה באין משירי הלשכה הא גם קרבנות באין משירי הלשכה דהא ס"ל לר"מ דחוזר לשירים דהא זהו טעמו של ר"מ דמועלין בשירי הלשכה משום דס"ל אי שלמו כל המעות מתרומת הלשכה חוזר לשירים כמ"ש התוס' קידושין שם ומוכח כיון דעומדים ג"כ לחומת העיר דאין בהם מעילה היה בדין דלא תהיה מעילה בשירים וכמ"ש:
ובעיקר מ"ש התוס' דטעמא דר"מ דיש מעילה בשירים הוא משום דאזיל לטעמיה דחוזר לשירים יש לעיין הא לרבנן אף דס"ל דאינו חוזר לשירים מ"מ מקיצין בהם את המזבח כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' שקלים הלכה ט' דמותר התרומה ושירי הלשכה מקיצין בהם את המזבח וא"כ הנ"מ בין ר"מ לרבנן הוא רק דלר"מ הן עומדין לקרבנות ציבור ולרבנן הם עומדין לקיץ א"כ לענין מעילה מאי נ"מ אם עומדין לקרבנות ציבור או לקיץ וצ"ע ועמ"ש הרמב"ם ז"ל דבשירי הלשכה מקיצין המזבח אין להקשות הא הרמב"ם ז"ל פסק דאין מועלין בשירי הלשכה א"כ איך חל על מה שלוקחין בשירי הלשכה קדושת קרבן והטעם כמ"ש דכיון דשירי הלשכה עומדין בין לקיץ ובין לחומת העיר ליכא בהו מעילה דהוי כמו מעות סתומין אבל כשלקח בהמעות קיץ חל עליו קדושת קרבן ויש בו מעילה כמו במעות סתומין וכשלקח חטאת או עולה]:
עוד יש להקשות על מה דפרכינן בקידושין שם לר"מ דס"ל דכתנות כהונה שלא בלו אין מועלין בהם משום דניתנו ליהנות בהם מההוא שהיה ר"מ אומר מועלין בשירי הלשכה והא חומת העיר ומגדלותיה כו' ואמאי לא פריך מתרומת הלשכה גופה דלכ"ע יש בה מעילה הא כתנות כהונה באין מתרומת הלשכה דמפקינן לה בת"כ מדכתיב בגדי קודש הם מלמד שבאין מתרומת הלשכה וכמה שפסק הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' שקלים ה"ב וכיון דכתנות כהונה אין בהם מעילה דניתנו ליהנות בהם א"כ אמאי מועלין בתרומת הלשכה ואי נימא משום דתרומת הלשכה עומדין גם לקרבנות א"כ ה"נ שירי הלשכה לר"מ כיון דחוזר לשירים א"כ עומדין לקרבנות ומה איכפת לן דעומדין ג"כ לחומת העיר דניתנה ליהנות בה וצ"ע:
והנה להרמב"ם ז"ל דבין ההיכל והעזרות ובין חומת העיר באין משירי הלשכה ע"כ דקדשי ב"ה הם רק לתיקון הבית וכששמן מוכיח עליהם שהם לבדק הבית אבל תחילת הבנין נעשה משירי הלשכה ובפרוכת פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' שקלים דבאה מקדשי ב"ה והיינו כדאמרינן בכתובות ק"ו הואיל ופרוכות תחת בנין עשויות אך יש לעיין דהא ההיא דכתובות אזיל לפי מה דאמרינן שם דההיכל והעזרות באין מקדשי ב"ה אבל הרמב"ם ז"ל דפסק דבאין משירי הלשכה א"כ פרוכות נהי דתחת בנין עשויות היה להם לבוא משירי הלשכה ואפשר כיון דבכל שנה היו עושים פרוכות חדשות דשתים היו עושין בכל שנה דינם כתיקון הבית ולא כתחילת בנין: