אור ברסלב
מקדש דוד חלק א סימן ג › א

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ג · א

סימן ג

כללי קידוש כ"ש בקיצור הם שהכ"ש מקדשין את מה שבתוכן קדוה"ג לענין שאי"ל פדיון והוכשרו ליפסל בטבול יום ובמח"כ ובלינה ואי מקדשין ליפסל ביוצא איכא פלוגתא דרבוותי וכ"ש אין מקדשין אלא בזמנן ואין מקדשין יותר מכשיעור ואין מקדשין אלא מתוכן ואין מקדשין אלא בקודש היינו בעזרה ואי מקדשין שלא מדעת איכא פלוגתא בהש"ס עוד איכא פלוגתא בהש"ס במידת יבש ובתנור אי מקדשין ועתה נבאר הדינים אחד אחד:

גרסינן במנחות צ"ה ע"ב במתני' אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת ובגמרא מקשינן עלה היא גופא קשיא לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מידת יבש לא נתקדשה ואפייתן בפנים אלמא מידת יבש נתקדשה ואמרינן מאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש אלא הא קשיא אפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלו בלינה ומסקינן בקושיא וכתבו התוס' שם דתברא מי ששנה זו כו':

והרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תמידין פסק בלחם הפנים דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואין דוחות את השבת והקשה הלח"מ שם דדברי הרמב"ם ז"ל סתרי אהדדי כיון דפסק דאפייתן בפנים א"כ ס"ל דתנור מקדש א"כ אמאי אין דוחות את השבת הא איפסלו בלינה וכדמקשינן בגמרא עוד הקשה דהא הרמב"ם ז"ל פסק בחביתין דדוחין את השבת משום דהמחבת היא כ"ש ואי אפי לה מאתמול איפסיל בלינה א"כ ע"כ ס"ל דכ"ש מקדשין ליפסל בלינה והרמב"ם ז"ל ס"ל דתנור כ"ש שכתב בפי"ב מהל' מעה"ק דתנור של מקדש של מתכת היה וע"כ הטעם משום דתנור כ"ש וכ"ש אין עושין של חרס אלא של מתכת א"כ אי אפי להו מערב שבת יפסלו בלינה עוד הקשה הלח"מ שם דהא הרמב"ם ז"ל פסק דמידת יבש נתקדשה א"כ מיפסלי בלינה גם משום דהעשרון מקדשן וכתב הלח"מ שם לתרץ ז"ל דהרמב"ם ז"ל אינו מפרש בההיא דמנחות צ"ה דתברא אלא תירוץ המשנה דהתנור מקדש קצת שתהא אפייתו בפנים אבל לא שיפסל בלינה ודייקא לשון הרמב"ם ז"ל בהל' מעה"ק שכתב דמחבת ומרחשת היו בעזרה ושתיהן מכ"ש ומקדשין ותנור של מקדש של מתכת היה ומדלא כתב שהיא מכ"ש כמו מחבת ומרחשת מכלל שאינו מקדש לגמרי כו' אבל מ"מ הא דעשרון שהקשיתי צ"ע עכ"ל הלח"מ שם:

ונראה לענ"ד לבאר שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה כדברי הרמב"ם ז"ל כן הוא ברש"י מעילה ט' וכן ברגמ"ה שם דאמרינן שם במתני' דשתי הלחם ולחם הפנים כיון שקרמו פניהם בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמח"כ כו' וכתב רש"י ז"ל קרמו פניהם היינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ליפסל בטבול יום כו' כמו שחיטה דק"ק והכא ליכא בלינה משום דשתי הלחם אין נאכלים לא פחות משנים כו' עכ"ל וכן בלחם הפנים כתב שם וה"נ ליכא בלינה דלחה"פ נאכל לשמונה כו' עכ"ל רש"י ז"ל וכ"כ הרגמ"ה שם וכתב עוד דאם יש ספר שכתוב בלינה קסבר לאחר זמן אכילתן נפסלין בלינה וכן בלחם הפנים לאחר זמנן נפסלין בלינה עכ"ל והיינו כהרמב"ם ז"ל דתנור מקדש לכל דבר חוץ מלינה:

והנה הטעם דאין נפסלין ע"י התנור בלינה יש להבין מדברי רש"י ז"ל והרגמ"ה בעצמן שם דנראה דמפרשים דזה דהתנור מקדש אינו כשאר קידוש כ"ש דמתן בכלי מקדש דהכא הוא מין קידוש אחר דעשייתן ותיקונן של הלחם היא המקדשת אותן וכמה שכתבו דקרמו פניהם היינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ליפסל בטבול יום כו' כמו שחיטה דק"ק אלמא דהקרימה עצמה מקדשת שהיא תחילת עשייתן [או כלשון הרגמ"ה תחילת תיקונן] והוא ענין קידוש אחר דהתיקון מקדש וכעין זה מצינו בתוס' זבחים ל"ד ע"א ד"ה שקדש על הא דאמרינן שם בעצים שקדשו בכלי והקשו מאי קידוש כלי יש בעצים הא הקורדום שמבקעין בו אינו כ"ש ותי' ז"ל ונראה דקידוש כלי דענים היינו דמשפי להו לגיזרין אע"ג דקורדום לאו כ"ש הוא כדאמר במנחות עצים כמה דלא משפי להו לגיזרין לא מיתכשרי עכ"ל ומוכח דאע"ג דהקורדום אינו כ"ש מ"מ תיקון מה דמשפי להו לגיזרין מקדשת אותן וכעין זה כתב הריטב"א ז"ל שבועות י' ע"ב גבי קטורת דמשנחנה למכתשת נפסלת בטבול יום וז"ל דהא ליכא למימר דהמכתשת כ"ש שהרי אין משרתין בו בקודש ועוד דא"כ היתה נפסלת ביוצא חוץ לעזרה אלא רבא סבר דקטורת קדושת הגוף מקדשה לה לכשתנתן למכתשת שנכנסת בזיקת קטורת עכ"ל היינו אע"ג דהמכתשת אינה כ"ש מ"מ מה שנעשית לקטורת ע"י המכתשת זו המקדשת אותה] וה"נ בלחם דהקרימה בתנור דע"י זה נעשית לחם זה התיקון מקדשה קדוה"ג אף אם אין התנור כ"ש וכמו השפוי בגיזרין:

ונראה דמה שהכריח לרש"י ז"ל ולהרגמ"ה לפרש דהתיקון מקדש ולא שהתנור מקדש כשאר כ"ש משום דק"ל קושית התוס' במעילה שם ח' ע"א ד"ה קרמו שהקשו ל"ל קרמו פניה כניסתו בתנור ליקדשיה כשאר כ"ש דתכף משנכנס הדבר לתוכו מתקדש ע"ש ומש"ה פירשו דהכא אין זה קדושת כ"ש כ"א קדושת התיקון ומש"ה בעינן דוקא קרמו דזהו תיקונן:

ועל מה שתי' בתוס' שם דמש"ה בעינן דוקא קרמו משום דזה דכ"ש מקדשין הוא דוקא כשנעשה כל הראוי ליעשות בו והתנור נעשה לאפות בו הפת וא"כ בעינן שיקרמו פניה עכ"ל והנה יש להקשות דע"כ זה דכ"ש שהן למלאכתן אין מקדשין אלא ע"י מלאכתן הוא רק ליקרב אבל ליפסל מקדשין אף שלא ע"י מלאכתן דאמרינן בזבחים פ"ח ע"א דאין מידות היבש מקדשין את הלח ואין כלי הלח מקדשין את היבש וכתב רש"י ז"ל דמידות הלח שהיו שם הין וחצי הין כו' דכיון דהנך לא חזו ליבש למדה למדוד והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה עכ"ל היינו דמידות אין מקדשות אלא ע"י מלאכתן והיינו ע"י מדידה ומש"ה אין מקדשין את היבש משום דליכא מדידה ומ"מ אמרינן שם לקמן בגמרא דזה דאין מקדשין את היבש הוא רק ליקרב אבל ליפסל מקדשין אלמא דאף אותן כ"ש שאין מקדשין רק ע"י מלאכתן מ"מ ליפסל מקדשין אף שלא ע"י מלאכתן ואף דבר דלא חזי להו כלל כמו מידות הלח את היבש מקדשין ליפסל וא"כ אם התנור נמשח והוי, כשאר כ"ש א"כ אף אם התנור אינו מקדש רק ע"י מלאכתו היינו ע"י אפיה מ"מ ליפסל היה לו לקדש אף שלא ע"י מלאכתו דאף קמצים שאינו ראוי לו כלל היה צריך לקדש ליפסל וא"כ ליפסל היה בדין שיקדש הלחם תכף משנכנס לתוכו אף שלא ע"י מלאכתו ובמתני' קתני דאף ליפסל בטבול יום כו' בעינן דוקא קרימה בתנור:

והש"מ במעילה שם ג"כ הקשה קושית התוס' ל"ל קרימה בתנור ותי' בענין אחר וז"ל א"נ דהאי קרמו פניה בתנור נקט משום סיפא היינו על מה דקתני דהוכשרו ליסדר על השולחן ולזה בעינן קרימה דכ"כ דלא קרמו לא הוי לחם ואינו ראוי לישדר ע"ש והיינו דמפרש דליפסל בטבול יום כו' מתקדש תכף רק ליסדר בעינן קרימה והנה לפי פי' הש"מ תשאר קושית התוס' מנחות נ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן על הא דמקשינן התם לר"ע דמרבה לחם הפנים לחימוץ הא ס"ל לר"ע דמידת יבש לא נתקדשה והקשו בתוס' שם מאי קושיא דילמא ס"ל לר"ע דתנור מקדש א"כ כיון שנתקדש הלחם בתנור איכא עליה איסור חימוץ ותי' שם כיון דמתקדשות בתנור לאחר שקרמו פניה שוב אי אפשר להם לבוא לידי חימוץ ע"ש וא"כ להש"מ דהתנור מקדש תכף ורק ליסדר על השולחן בעינן קרימה א"כ תשאר קושית התוס' דלאחר שנתנן בתנור כיון דנתקדשו אסורין מלחמץ דלא גרע מעשרון דאי ס"ל מידת יבש נתקדשה אסורין בחימוץ תכף כדאמרינן בגמרא שם:

והנה לפי' רש"י ז"ל והרגמ"ה דקרימה בתנור הוא קדושת התיקון ולא כשאר קידוש כ"ש אתי שפיר הא דאמרינן ביומא ל"ח גבי בית גרמו שלא רצו ללמד והביאו חכמים אומנים מאלכסנדריה הללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים הללו פתם מתעפשת והללו אין פיתם מתעפשת וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא כו' וחזרו בית גרמו למקומם כו' ונראה משם דרק משום שהיה פיתם מתעפשת חזרו בית גרמו למקומם וקשה דתיפוק ליה כיון דהללו היו אופין מבחוץ אין התנור מקדש דאין כ"ש מקדשין אלא מתוכן וליכא למימר שהדפוסים שהיה אופה בהן הם המקדשים שהרי כתבו התוס' מנחות צ"ד ע"א ד"ה ובדפוס דהלחם לא היה תוך הדפוס א"כ אכתי לא הוי מתוכן [ובפ' התכלת מ"ו ע"א ד"ה ואיזו כתבו דאי אפי בתנור ד' חלות כאחד אין התנור מקדשן דאין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור כיון דא"צ אלא לשתי חלות ואי הדפוס מקדש הא בכל דפוס אין רק חלה אחת כדאמרינן בר"פ שתי הלחם] ולפמ"ש רש"י ז"ל והרגמ"ה אתי שפיר דאין זה קידוש כשאר כ"ש רק שהתיקון מקדשו א"כ לא בעי דוקא תוך כלי וכמו הקורדום דמקדש לעצים אע"ג דאי"ל תוך:

ואתי שפיר ג"כ מה דחשיב במתני' דמעילה רק שתי הלחם ולחם הפנים דמשקרמו פניהם בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום כו' ואמאי לא חשיב ג"כ מנחת מאפה תנור דרק בשתי הלחם ולחם הפנים דבעינן לחם זה שנעשים לחם ע"י קרימה בתנור חשיב תחילת תיקונן דקרימה הוא השיעור שנעשה לחם כדאמרינן בפ' התודה ע"ח ע"ב] וכמו בשפוי שנעשים לגזירים וכמו במכתשת שנעשית לקטורת אבל במנחת מאפה לא כתיב לחם כלל א"כ אין זה תחילת תיקונו אלא הוי כשאר מנחות שיש בהם עשיות הרבה יציקה ובלילה אפיה וטיגון ולא שייך קרימה בתנור לקדשן ובכלל יש לחקור אי צריך קרימה בתנור במנחת מאפה כיון דלא כתיב בה לחם ואפשר דסגי באפיה כמו לענין שבת דלא בעי קרימה ועיין תוס' שבת כ' ע"א ד"ה איבעיא]:

והנה ממה שכתב רש"י ז"ל בלחם הפנים דהקרימה היא תחילת עשייתן וחשיב להכשיר ליפסל בטבול יום כו' כמו שחיטה דק"ק נראה דרש"י ז"ל ס"ל הכא דאף קדושת השחיטה היא קדושת התיקון שע"י השחיטה נעשית זבח וזה מקדש אותה ולא כקידוש שאר כ"ש [ובזה ניחא שפיר אותן השיטות דס"ל דסכין א"צ להיות כ"ש כיון דאין זו אלא קדושת התיקון א"צ כ"ש וכמו קורדום דא"צ להיות כ"ש]:

והנה מכל זה מתיישב מ"ש רש"י ז"ל והרגמ"ה דאין התנור מקדש הלחם ליפסל בלינה כיון דאין זה קידוש כ"ש כי אם התיקון מקדשו אינו נפסל בלינה דרק קידוש כ"ש מכשיר ליפסל בלינה והנה רש"י ז"ל מדמה התם קידוש התנור לשחיטה ושחיטה אינה מכשרת ליפסל בלינה דהא איכא קדשים הנאכלים לב' ימים ומשנשחט הזבח הוכשר ליפסל בטבול יום ובמח"כ אבל לא בלינה ואינו נפסל אלא לאחר זמנו היינו קדשים הנאכלים ליום אחד נפסלים בעמוד השחר והנאכלים לב' ימים נפסלים לאור שלישי דהשחיטה מכשרת אותן ליפסל רק אחר זמנן כל אחד ואחד אחר זמנו אבל לא בלינה ממש ורק כ"ש מקדשין ליפסל בלינה אף לדברים שאין להם זמן כלל דהא אף מי כיור אמרינן בזבחים כ' דנפסלים בלינה כיון דקדשי בכ"ש ע"ש אבל הקרימה בתנור דאינה קידוש כ"ש רק שהתיקון מקדשו הו"ל כשחיטה דאין הסכין מקדישו ליפסל בלינה ממש אלא ליפסל לאחר זמנו א"כ בשתי הלחם דנאכלים לב' ימים ואחר זמנן הוא לאחר עצרת וכן בלחם הפנים דנאכלים לח' ימים ואחר זמן שלהם הוא לאחר שבת הבא אין נפסלים אלא לאחר זמנם וזהו שכתב הרגמ"ה שם דאם יש ספר שכתוב בלינה קסבר לאחר זמן אכילתן נפסלות בלינה. עכ"ל היינו דהקרימה בתנור מכשרת אותן ליפסל אחר זמנן:

ובזה אתי שפיר ג"כ הא דאמרינן בשבועות י"א בקטורת משנתנה למכתשת אינה נפסלת בלינה הואיל וצורתה כל השנה כולה וכתבו התוס' שם היינו לפי דמתחילה עושין אותה בשביל כל השנה כולה אינה נפסלת בלינה ובזה אתי שפיר כיון דקדושת הקטורת במכתשת היא קדושת התיקון כמ"ש הריטב"א ז"ל שם דהמכתשת אינה כ"ש רק דמה שנעשית לקטורת ע"י המכתשת זהו מקדשה א"כ כיון דאין זה קידוש כ"ש כ"א קדושת התיקון אינה מכשרת רק ליפסל לאחר זמנה ולא בלינה ממש וכיון דקטורת היא בשביל כל השנה אינה נפסלת בלינה:

והנה כמו שמתיישב דברי רש"י ז"ל והרגמ"ה כן מתיישבין דברי הרמב"ם ז"ל דהא שיטה אחת להם דהתנור מקדש ליפסל בטבול יום ובמח"כ אבל לא בלינה ובעיקר זה דקדושת התנור אינה כשאר קידוש כ"ש אלא קדושת התיקון לאו כ"ע היא דהא במנחות צ"ה לפי מה דמקשינן אי תנור מקדש אמאי אין דוחות את השבת איפסיל ליה בלינה ע"כ ס"ל דהוי כשאר קידוש כ"ש ונפסל בלינה אך המסקנא שם לפמ"ש הלח"מ הוא ג"כ דאין התנור מקדש ליפסל בלינה וכשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל ומשום דאין קידוש התנור כקידוש שאר כ"ש:

וזה שכתב הרמב"ם ז"ל דתנור של מקדש של מתכת היה והוכיח מזה הלח"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל דתנור היה כ"ש הנה כבר הוכחתי לעיל סי' ב' סק"ב דדין דכ"ש אין עושין אותן אלא של מתכת אינו תלוי במשיחה דאף אותן שלא נמשחו רק שהן כלי המקדש ומשתמשים בהם לצורך הקרבה דינן ככ"ש שאין עושין אותן אלא של מתכת ומדוקדק לשון הרמב"ם ז"ל דמחבת ומרחשת שתיהן מכ"ש ומקדשין ותנור של מקדש של מתכת היה ומוכח דאין תנור כ"ש גמור כמו מחבת ומרחשת וכמה שדקדק הלח"מ ורק לענין שהוא של מתכת דינו ככ"ש:

והנה על קושית הלח"מ האחרונה הא הרמב"ם ז"ל ס"ל דעשרון מקדש דמדת יבש נמשחה א"כ כיון דהטשרון מקדש איפסיל ליה בלינה ואמאי אין דוחות את השבת נראה לומר לפי מה דאמרינן במנחות נ"א ע"א בחביתי כ"ג דדוחין את השבת משום דכתיב על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל ליה בלינה וכתב שם רש"י ז"ל על מחבת כו' ואפילו מודדו בחצי עשרון שאינו כ"ש ע"כ אפייתו מיהא במחבת כ"ש הוא ואי אפי מאתמול איפסיל בלינה עכ"ל ובפ' שתי הלחם צ"ו ע"א במתני' אמרינן דחביתי כ"ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת וכתב רש"י ז"ל דמש"ה אף לישתן ועריכתן בפנים ודוחות את השבת משום דלכ' אותו חצי עשרון שהיה חולק בו עשרונו של כ"ג נמשח ע"ש ומוכח מזה דבלא קרא דעל מחבת דמלמד שטעונה כלי אע"ג דהחצי עשרון נמשח הוי אמינא שלא ידחה את השבת וימדוד בחצי עשרון של חול וכמ"ש רש"י ז"ל נ"א ע"א דאם לא למה צריך קרא דעל מחבת ורק השתא דכתיב על מחבת וע"כ דוחה את השבת משום אפיה וכיון דניתנה שבת להדחות מודדין אותה בחצי עשרון של מקדש ואף לישתן ועריכתן דוחין את השבת וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' שתי הלחם צ"ו ע"א וא"כ בשתי הלחם ולחם הפנים כיון דאין התנור מקדש ליפסל בלינה וכמ"ש הלח"מ ולא ניתנה שבת להדחות ע"כ צריך למדוד בעשרון של חול כדי שלא ידחה שבת וכמו בחביתין דבלא קרא דעל מחבת לא היו דוחין את השבת אף דהחצי עשרון לכ"ע נמשח דהיה צריך למדוד בחצי עשרון של חול כדי שלא ידחה את השבת:

ובזה ניחא ג"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' מעה"ק הלכה כ"ג דכל המנחות לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ובשתי הלחם ולחם הפנים פסק בפ"ח מהל' תמידין דלישתן ועריכתן בחוץ וכבר עמד הכ"מ בזה דמ"ש זה מזה ובזה ניחא שפיר דכל המנחות דנמדדות בעשרון של קודש ע"כ צריך להיות לישתן ועריכתן בפנים שלא יפסלו ביוצא אבל בשתי הלחם ולחם הפנים שמודד בעשרון של חול כדי שלא ידחו שבת ויו"ט א"כ יכול שפיר לעשות לישתן ועריכתן בחוץ:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה