אור ברסלב
מקדש דוד חלק א סימן א › ב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן א · ב

א

והנה לפי המסקנא בשבועות שם מקדשין העזרה בשירי מנחה מ"ט כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל מקדשה אף העזרה דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל מקדשה ואע"ג דירושלים מתקדשת בחמץ עזרה אי אפשר בחמץ ובירושלמי סנהדרין פ"א הלכה ג' בעינן ג"כ למימר שיקדשו בשתי הלחם שהם חמץ ומקשינן התם ג"כ כמו בתלמודא דידן וכי מקדשין ביו"ט ואמרינן דמקדשים בלחם הפנים ומקשינן וכי מקדשים בשבת ומתרצינן דמקדשים בלילה היינו במוצ"ש ופרכינן וכי מקדשין בלילה אלא אמר ר"י בי רבי בון במנחת מאפה ע"ש היינו דמסקינן כהש"ס דילן דאי אפשר לקדש בחמץ ומקדשין בשירי מנחה מיהו בזה יש לעיין מ"ש מנחת מאפה משאר מנחות ובגמרא דילן קתני סתם בשירי מנחה:

ונראה לענ"ד לומר הטעם משום דלקדש העזרה בעינן לחם דומיא דירושלים דמתקדשת בלחמי תודה דשתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן ובעינן דומיא דירושלים ובדין היה שיהיה צריך דוקא לחם חמץ דומיא דהתם רק דלא אפשר אבל לחם בעינן דאל"כ למה צריך דוקא לקדש בשירי מנחה לקדש בחטאות ואשם שהם ג"כ דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל וכ"כ הריטב"א להדיא בשבועות שם דלקדש העזרה בעינן לחם וזהו טעם הירושלמי דבעינן דוקא מנחת מאפה דחשיב לחם דאין לחם אלא האפוי בתנור כדאמרינן בפסחים ל"ו ע"א אבל מנחת מחבת ומרחשת דמעשה אילפס הן ומטוגנין אינן לחם וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפסחים שם דזה דאמרינן במנחה נטלה לאוכלה מברך המוציא לא במנחת מחבת ומרחשת מיירי אלא במנחת מאפה ונחלק בזה על התוס' שם וכן מהפוסקים] ואתי שפיר לפ"ז כל דברי הירושלמי שם דמעיקרא אמרינן בשתי הלחם שהם לחם וגם חמץ ופרכינן דאי אפשר בשתי הלחם ואמרינן בלחם הפנים דנהי דאי אפשר בחמץ עכ"פ צריך לחם ובלא זה אינו מובן מ"ש לחם הפנים דנקט] ופרכינן דאף בלחם הפנים אי אפשר ומסקינן במנחת מאפה שהוא ג"כ לחם:

והנה כל דיני הקידוש ילפינן ממשה כדאמרינן בשבועות שם דכתיב וכן תעשו לדורות ופירש"י ז"ל שם דמשה מלך ונביא ואחיו כ"ג ואורים ותומים וע' זקנים אך הב' תודות מנחמיה בן חכליה גמרינן ע"ש וכן כתב הריטב"א ז"ל דב' תודות לי"ל ראיה ממשה דמנ"ל דהוו התם אלא דגמרינן מדברי קבלה ע"ש:

ונראה לענ"ד לומר דב' תודות לא היו כלל בימי משה דזה דבעינן לקידוש ירושלים תהלוכות בלחמי תודה ועזרה בשירי מנחה כתב הריטב"א ז"ל אף עזרה דבר הנאכל בה מקדשה פי' כדי להודיע שעד כאן תחום אכילת קודש זה עכ"ל והר"י מיגאש כתב שאכילת השירי מנחה בעזרה היא המקדשת אותה ע"ש ומזה נראה דמה דצריך שירי מנחה לקדש העזרה הוא מדין חינוך וכמו דהמזבח מתחנך ע"י הקרבה כן העזרה מתחנכת ע"י אכילת קדשים הנאכלים בה וכמו כ"ש צריכים קדושת פה ואח"כ עבודתן מחנכתן כן המקדש צריך קדושת פה ע"י מלך וסנהדרין ועפ"י נביא ואורים ותומים וצריך ג"כ לחנכו בשירי מנחה ולפ"ז בימי משה א"צ כלל לקדש בשירי מנחה דהקידוש ע"י חינוך הוא רק לדורות דבימי משה היתה משיחה במקום החינוך לדורות וכמו בכ"ש דבימי משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן כדאמרינן בשבועות ט"ו וכיון שהמשכן נמשח א"צ לחינוך ועיין תוס' שם ד"ה מתיב]:

ובעיקר מה דאמרינן דהעזרה מתקדשת בשירי מנחה הקשו התוס' שבועות ט"ו ע"א ד"ה אין הא אין מנחה בבמה בשלמא בימי עזרא איכא למימר דס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל ועזרא עשה רק זכר לדבר אלא בימי שלמה ויהושע קשה וכ"ת דקדשה במנחת העומר והא בסוכות היה הקידוש בימי שלמה כדאמר במו"ק וכדמוכחי קראי ותי' שם בתוס' כיון שהכל בא בב"א הקידוש ועשיית המנחה לא חשבינן מנחה בבמה א"נ כיון דלא אפשר א"צ ע"ש והנה מדברי התוס' נראה דאי לאו דהיה הקידוש בסוכות היה אפשר לקדש במנחת העומר ויש לעיין בזה דהא מנחת העומר קרבן ציבור הוא א"כ ע"כ קרבה בבמת ציבור דהיינו בנוב וגבעון א"כ איפסיל לה ביוצא וכ"כ הריטב"א שם דאי אפשר לקדש במנחת העומר דמיפסיל ביוצא אך כמו כן יש לעיין על מה דאמרינן בגמרא בשבועות שם דאי לאו דאין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט היה אפשר לקדש בשתי הלחם דעצרת אע"ג דשתי הלחם ג"כ ק"צ הם ואין קרבים אלא בבמה גדולה וא"כ נפסלים ביוצא צא וע"כ נ"ל כתי' התוס' שם דלא חשיב מנחה בבמה כיון דע"י הקרבת המנחה נעשה הקידוש א"כ ה"נ בשתי הלחם כיון דצריכים לקדש בשתי הלחם מקריבין אותן בעזרה ולא בנוב וגבעון דהקידוש וההקרבה באין כאחד [אך להתוס' בקושיתם דלא נחתי להכי צ"ע הא מיפסלי ביוצא] אך לפ"ז קשה הירושלמי פ"ק דסנהדרין דמקשינן שם התינח בימי עזרא דהקריבו ואח"כ הקדישו דס"ל קידשה לע"ל ולא עשה רק זכר לדבר והיה אפשר להקריב הב' תודות במקדש אלא בימי שלמה במה קידשו ומסקינן בב' תודות הבאות מנוב וגבעון ע"ש ואמאי היה צריך להקריב התודות בנוב וגבעון נהי דבבמת יחיד היה אי אפשר להקריב דהנך תודות לקדש המקום חשיבי קרבן ציבור אך במקדש אמאי לא היה אפשר להקריב התודות כיון דהנך תודות לקידוש המקום וא"כ קדושתן והקרבתן באין כאחד וכמו בשתי הלחם וכמו למ"ד אין מנחה בבמה דבאין כאחד כמ"ש בתוס':

ונראה היה לומר הטעם משום דלחמי תודה הן המקדשות אבל לא התודות עצמן כדאמרינן בשבועות דתודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן א"כ התודות עצמן כיון שאינן מקדשות לא שייך בהו לומר דבאין כאחד א"כ אי אפשר להקריב התודות בעזרה קודם שנתקדשה [מיהו להר"ח והאבן מיגאש ז"ל שכתבו דב' תודות הם במקום מלואים צ"ל אע"ג דמקיפין החומה בלחמן ולא בבשרן מ"מ התודות עצמן ג"כ מקדשות] אך קשה משתי הלחם דהלחם מקדש העזרה ולא הכבשים א"כ איך יכולים להקריב הכבשים בעזרה ואין לומר דבשבועות קאי אליבא למ"ד במנחות מ"ה ע"ב דלחם קרב בלא כבשים דהא אמרינן בשבועות שם להדיא דלחם בשחיטת כבשים הוא דקדשי וצ"ע:

ומעיקר מה דאמרינן בירושלמי דבימי שלמה לא היו יכולים להקריב התודות במקדש אלא בנוב וגבעון מוכח דקידוש ירושלים בימי שלמה היה קודם קידוש העזרה דהא השתי תודות הם לקידוש ירושלים ואם כבר נתקדשה העזרה בשירי מנחה א"כ כבר אפשר היה להקריב התודות בעזרה ומזה יש להקשות עמ"ש תוס' זבחים ס' ע"ב דתימא הוא לומר כשחרב הבית אבל חומות ירושלים קיימות דלא בטלה קדושתן לענין קדשים קלים ומעשר שני דהא ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הבית ואיך יתכן שקדושת הבית תבטל וקדושת ירושלים קיימא עכ"ל ומזה הירושלמי נראה דאפשר היה להיות קדושת ירושלים בלא קדושת המקדש דהא בשעה שנתקדשה ירושלים לא היתה עדיין קדושת העזרה וצ"ל לדעת התוס' דלעולם לא נתקדשה ירושלים קודם רק דקידשום כאחד ומש"ה לא היה אפשר להקריב התודות בעזרה דעדיין לא נתקדשה העזרה דקידוש שניהם היה כאחד ויש לעיין מנ"ל להירושלמי דקידוש שניהם היה כאחד והתודות היה צריך להקריב בנוב וגבעון דילמא היה קידוש העזרה קודם והתודות הקריבו במקדש כמו בימי עזרא:

ונראה לומר דכמו דלא אפשר לקדש ירושלים קודם קדושת העזרה כן אי אפשר לקדש העזרה קודם ירושלים דהעזרה עצמה צריכה ליקדש בקדושת מחנה ישראל דאי אפשר להיות קדושת מחנה שכינה בלא קדושת מחנה ישראל ואי אפשר להיות המקום ראוי לאכילת קדשי קדשים אם אין להמקום ג"כ קדושת החומה ובמכות י"ז ע"ב אמרינן דזר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש אחד משום אוכל חוץ לקלעים ואחד משום אוכל חוץ לחומה ע"ש ומוכח דלק"ק צריך להיות ב' מחיצות חומת העזרה וחומת ירושלים א"כ אי אפשר ק"ק לאכול בעזרה אם לא יהיה לה קדושת חומת ירושלים א"כ אי אפשר לקדש העזרה ולאכול שם שירי מנחה אם לא יקדשו ג"כ את כל ירושלים בשתי תודות ומש"ה היה צריך להיות ב' הקידושים כאחד [והנה לפ"ז אי אפשר היה לקדש העזרה במנחת העומר מטעם אחר כיון דצריך אז לקדש גם את העיר בשתי תודות וזה אי אפשר בפסח משום חמץ שבהן] אך ראיתי בתוס' שבועות ט"ו ע"ב ד"ה דקדשה שכתבו דאם יקדשו העזרה ולא יקדשו ירושלים יהיו קדשים קלים נאכלים בכל הרואה כמו בשילה וא"כ קשה הירושלמי דילמא קידשו העזרה תחילה וקרבו התודות במקדש ושמא קים להירושלמי דקדושת שניהם היתה כאחד וצ"ע:

והנה עמ"ש התוס' דאי אפשר לומר שנתקדשה העזרה במנחת העומר שהרי בחג היה הקידוש בימי שלמה יש לעיין שהרי דוד קידש העזרה ולא שלמה כדאמרינן בזבחים כ"ד ע"א כי קדיש דוד רצפה כו' וכמ"ש בתוס' שם דאע"ג דשלמה בנאה דוד קידשה וכמה שהביאו שם מהירושלמי דוד זה מלך גד זה נביא כו' א"כ מנ"ל שלא היה במנחת העומר וצ"ע:

אך בעצם מה דאמרינן דדוד קידש העזרה יש לעיין הא בעינן קידוש בשעת בנין ואיך אפשר לומר דאע"ג דשלמה בנאה דוד קידשה וע"כ צ"ל דדוד עשה קלעים וקידש וכדאמרינן בשבועות ט"ז אמר ר"א שמעתי כשהיו בונין היו עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרות ואמרינן שם משום דס"ל קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל וצריך לקדש מחדש והיו צריכים לעשות קלעים וה"נ היה בימי דוד אך לפ"ז קשה כיון דדוד עשה קלעים וקידש המקום אמאי לא נאסרו אז הבמות כיון דכבר ונתקדשה העזרה והא חזינן לשלמה שהקריב אלף עולות בגבעון:

ונראה לומר עפ"י הירושלמי מגילה פ"א הלכה י"ב דאמרינן שם אמר ר"י זה סימן כל זמן שהארון בפנים הבמות אסורות יצא הארון הבמות מותרות ופי' המפרשים ז"ל כגון במשכן בשילה ובית עולמים שהיה שם ארון היו הבמות אסורות ובנוב וגבעון שלא היה ארון היו הבמות מותרות והדר איבעי לן בירושלמי שם ביצא הארון לשעה כגון במעשה דעלי שיצא הארון במלחמה אם הותרו הבמות ע"ש ונראה מזה דהיתר ואיסור הבמות אינו תלוי בקדושת המקום לבד דתלוי גם בארון דהא ביצא הארון לשעה לא בטלה קדושת שילה בשביל זה ומ"מ בעינן למימר דהותרו הבמות לאותה שעה דמה שהארון בפנים זהו אוסר הבמות וזה דבבית שני לא היה הארון ומ"מ היו הבמות אסורות נראה הטעם משום דירושלים אין אחריה היתר במות וכיון דהיה שם הארון בבית ראשון ונאסרו הבמות משום קדושת ירושלים שוב אין להם היתר דהא אפילו למ"ד לא קידשה לע"ל ובטלה קדושת המקום לגמרי ומ"מ כתבו התוס' בזבחים דלא הותרו הבמות דירושלים אין אחריה היתר במות א"כ לא עדיף מה שיצא הארון משבטלה קדושת המקום לגמרי אך בשילה דיש אחריה היתר במות ואינו מועיל מה שכבר נאסרו הבמות א"כ רק כל זמן שהארון בפנים הבמות אסורות דהארון הוא שאוסר הבמות א"כ לפ"ז כיון דשלמה העלה הארון כדמוכחי קראי וכדאמרינן שאמר שלמה שאו שערים ראשיכם] אע"ג דדוד קידש העזרה עדיין לא נאסרו הבמות:

ולולי דברי התוס' זבחים כ"ד הייתי אומר דדוד לא קידש אלא קדושת פה עפ"י נביא ואורים ותומים אבל קידוש בשירי מנחה שהוא חינוך העזרה לא עשה כלל דמנ"ל דצריכים להיות כאחת ובכ"ש יכול לעשות קדושת פה עתה ולחנכם לאחר זמן ובירושלמי סנהדרין ילפינן כל דיני הקידוש מדוד מלך זה דוד גד זה נביא כו' אבל ב' תודות ילפינן שם מנחמיה (דאם עשה דוד קידוש גמור א"כ קשיין דברי הירושלמי אהדדי דאמרינן שם דבימי עזרא הקריבו התודות בעזרה משום דס"ל דקידשה לע"ל אלא בימי שלמה איך הקריבו ואמרינן בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון ואי דוד קידש העזרה קידוש גמור אמאי לא היה אפשר להקריב התודות לקדש העיר בהעזרה] ולפ"ז לא עשה דוד בנין כלל דזה דאמרינן דצריך קידוש בשעת בנין הוא קידוש של שירי מנחה דזה דצריך קידוש בשעת בנין ילפינן לה מדכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשחם כו' וכמ"ש רש"י ז"ל בשבועות ט"ו ע"ב ורק קידוש של החינוך שהוא במקום משיחה בעינן בשעת בנין ובזה אתי שפיר מה שלא נאסרו הבמות אחר קידוש דוד וגם אתי שפיר מ"ש התוס' בשבועות דאין לומר שמקדשין במנחת העומר דבחג היה הקידוש בימי שלמה דהקידוש בשירי מנחה היה בימי שלמה לאחר שנגמר הבנין:

ונראה דלזה כיון רש"י ז"ל בזבחים כ"ד ע"א שכתב דדוד קידש רצפה בשתי תודות ובשיר של פגעים והתוס' שם ד"ה הואיל הקשו על רש"י ז"ל הרי העזרה מתקדשת בשירי מנחה ע"ש ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דלקדש העזרה בעינן תרתי ב' תודות ושירי מנחה דס"ל כהר"ח והר"י מיגאש דב' תודות הם במקום המלואים שהיו בימי משה ולפ"ז לא רק הלחמי תודה מקדשין ע"י התהלוכות סביב לחומה כי אם גם הקרבת התודות עצמן שהם המלואים ובקידוש העזרה אין מקיפין את החומה בלחמי תודה כ"א בשירי מנחה מה ירושלים בדבר הנאכל בה אף העזרה בדבר הנאכל בה אבל התודות עצמן שהם במקום מלואים צריכים אף לקדש העזרה שהרי עיקר המלואים שהיו בימי משה היו לקדש המשכן רק מניה ילפינן גם לקדושת העיר וזה הקידוש של ב' תודות וכן בשיר של פגעים עשה דוד דשיר של פגעים ג"כ ילפינן ממשה כמ"ש רש"י ז"ל בשבועות שם דזה השיר אמר משה כשעשה המשכן וכל מה שעשה משה אינו שייך אל קידוש החינוך דקדושת החינוך לא היה בימי משה דחינוך הוא רק לדורות ובימי משה היתה משיחה תחת קדושת החינוך אבל בשירי מנחה לא היה אפשר לדוד לקדש לפי שלא היה הבית בנוי ותהלוכות בשירי מנחה בעינן בשעת גמר הבנין ועוד לבד זה לא היה אפשר לדוד לקדש מקום העזרה בשירי מנחה דאכילת שירי מנחה היא המקדשת את העזרה כמ"ש הר"י מיגאש וכיון דהמזבח לא בנה דוד כ"א שלמה כדמוכח קראי וכדאמרינן בזבחים ס' ע"א א"כ אי אפשר היה לאכול שם שירי מנחה כשאין מזבח כדאמרינן בזבחים שם דמזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה