אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב חו"מ › סימן מג

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

חו"מ · סימן מג

סימן מב

כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ו' מה' ביאת המקדש הלכה ג' כהן שעבד ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל שנאמר ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה אפילו חולין שבו תרצה והכ"מ מראה מקום לזה מסוגיא דקידושין פרק האומר דף ס"ו ובפ' ח' דתרומות כתב עוד דלכאורה משמע דלא מכשירינן אלא מה שעבד קודם שנודע אבל אם עבד אחר שנודע חילל ורבינו משמע ליה דכיון דלא אשכחן בקרא דמחלל עבודתו אדרבה אשכחן בהדיא דלא מחלל מהיכי תיתי לן למימר דאי עבד אחר שנודע חילל ותנא אורחא דמילתא נקט דאין דרך לעבוד אחר שנודע עכ"ל והנה לפע"ד נראה דיש להביא ראיה מוכרחת לדעת הרמב"ם ז"ל מיבמות דף ל"ג דאיתמר התם זר ששימש בשבת פליגי בה ר' חייא ובר קפרא ר"ח סבר דחייב דכי אישתרי שבת לכהנים הותרה ולא לזרים וב"ק סבר דכשהותרה שבת לכל הותרה ואינו חייב אלא משום זרות ותמיהא לי טובא דאיך סבר בר קפרא דשבת לכל הותרה הא קי"ל דזר שעבד עבודתו פסולה ואיך יתכן שאם חילל שבת בעבודה פסולה שיהא פטור משום שבת הא אפילו כהן שהקריב ונמצא קרבן פסול חייב חטאת משום שחילל שבת כמו דאיתא בהדיא במתניתין דפסחים דף ע"א הפסח ששחטו שלא לשמו חייב וכן תנן התם נמצא טריפה בסתר פטור ודייקינן בגמרא הא בגלוי חייב ע"ש וא"כ הכי סבר ב"ק דזר עדיף מכהן דכהן שעבד ועבודתו פסולה חייב משום שבת וזר שעבד ועבודתו פסולה פטור משום שבת זהו יציבא בארעא וגיורא בשמיא ואף שמסקנת הש"ס התם דפליגי באיסור חל על איסור מ"מ גם פשטא דהס"ד דהש"ס ג"כ צריך ביאור ובפרט שהריטב"א בחידושיו שם בד"ה התחיל ר"ח לדון כ' דהא דאמרינן להלן דפליגי באיסור כולל כו' י"ל דאליבא דר' אבוה פליגי באיסור כולל וכו' והכא טעמא דנפשייהו קאמרי ע"ש:

הן אמת דלא מצינו בעבודות שצריכין כהונה כמו קבלה והולכה וזריקה שיהא חילול שבת גמור בעבודתן זולת בהקטרת למאן דס"ל דהבערה לחלק יצאתה באיסור סקילה ולר"י דאמר הבערה ללאו יצאתה באיסור לאו וכשעובד זר בהקטרה לא מיפסיל הקרבן אע"פ שחייב מיתה ועבודתו פסולה וא"כ יש לומר דבאמת כמו כן כהן שהקטיר באופן שעבודתו פסולה כגון במחוסר בגדים בשבת ג"כ אינו חייב מיתה משום דאמרינן דשבת לכל הותרה אפילו אם העבודה פסולה ודוקא בשחיטה דלא בעי כהונה הוא דאמרינן כיון דמיפסל הקרבן וצריך להביא קרבן אחר חייב משום שבת אבל בהקטרה כיון דהקרבן כבר כשר ומ"מ התירה התורה להקטיר בשבת לכהנים הותרה אפילו אם עבודתו פסולה ולפ"ז יש מקום לומר דר' חייא ובר קפרא פליגי איך הדין בזר ששימש בהקטרה בשבת כיון דכהן ששימש בשבת אפילו אם העבודה פסולה פטור משום שבת כיון שהקרבן כשר אפשר דה"ה דזר ששימש נמי פטור דשבת לכל הותרה. אמנם מלבד דלא מצאתי דין זה מבואר איך הדין בכהן שהקטיר בשבת מחוסר בגדים אם פטור משום שבת עוד הקושיא במקומה עומדת לרב אחא בי' דמוקי לפלוגתייהו בשחיטת פרו של כהן גדול אבל לדעת הרמב"ם ז"ל דחלל שעבד גם לאחר שנודע עבודתו כשרה שפיר יש לומר דפליגי זר ששימש בשבת הוה פירושו חלל שהוא באמת זר רק גזרת הכתוב הוא שעבודתו כשרה דר"ח ס"ל דחייב שתים משום זרות ומשום שבת ובר קפרא ס"ל כיון שעבודתו כשרה אינו חייב אלא משום זרות אבל משום שבת פטור דשבת לכל הותרה כל שעבודתו כשרה:

ומעתה מוכח לפ"ז דחלל עבודתו כשרה גם לאחר שנודע שהוא חלל דליכא למימר פליגי בשימש קודם שנודע שהוא חלל פשיטא שהוא פטור לגמרי דהא הו"ל אנוס הן אזרות הן אשבת כמו נמצא טרפה בסתר דפטור כדתנן בפסחים דף ע"א ע"ב וה"ה הכא בכה"ג שנודע לי' אח"כ שהוא חלל דמניין לו לידע שהוא בן גרושה וב"ח כיון שהיה בחזקת כהן כשר אלא ע"כ מיירי שעבד אחר שנודע לו שהוא חלל וא"כ מונח וזה דגם אחר שנודע שהוא חלל עבודתו כשרה כדעת הרמב"ם והנה כתבו התוס' בכתובות דף כ"ג ע"א ד"ה והא איכא וקשה לר"ת דבשבויה נמי איכא איסור סקילה אם נישאת לכהן שמשמש ע"ג המזבח בשבת והשעה"מ בפרק ו' מה' ביאת מקדש כתב דדבריהם תמוהין דכיון דקי"ל דחלל שעבד עבודתו כשרה פשיטא ודאי דאינו חייב סקילה וכבר ראיתי להפר"ח בליקוטיו בס' מים חיים שתמה על ר"ת והניח בצ"ע והנראה שדעת ר"ת בדעת הרמב"ן דב"ג לא הכשירה תורה למפרע אלא כשנמצא ספק חלל אבל ודאי חלל עבודתו פסולה:

ולפי האמור שפיר עולין יפה דברי התוס' דנהי דגזירת הכתוב הוא דחלל שעבד עבודתו כשרה מ"מ לא מיפטר משום חילול שבת דקי"ל כר"ח דחייב שתים משום דאמרינן לכהנים הותרה ולא לזרים אע"פ שהעבודה כשרה. ולפי האמור ניחא נמי מה דקשה לי בהא דאיתא שם להלן בסוגיא זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה ואי בקבלה והולכה טלטול בעלמא הוא ואי בהקטרה והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאתה וע"ז עמדתי למ"ד מקלקל בהבערה פטור אמאי חייב משום הבערה הא כיון:

דעבודתו פסולה ליכא שום תיקון בהבערתו וכמו דפריך הש"ס בפסחים ע"ג ע"א למ"ד מקלקל בחבורה פטור מה תיקן כן. הכי נמי יש למיפרך הכא הא מאן דס"ל מקלקל בחבורה פטור ס"ל נמי דמקלקל בהבערה פטור ומה תיקן בהקטרתו כיון דעבודתו פסולה ובתשובה אחרת פלפלתי בזה אבל לפי מה שהעליתי דמיירי הכא בחלל שעבד ועבודתו כשרה שפיר ניחא דחשוב תיקון כיון דעבודתו כשרה. אמנם מה שיש לעורר בזה לכאורה דאי נימא דמיירי בחלל שעבד ונודע לו אח"כ שהוא ב"ג או לדעת הרמב"ם שעבד אחר שנודע לו שהוא ב"ג על כרחך מיירי שהיה לבוש בגדי כהונה בשעת עבודתו דאי לאו הכי הא הו"ל מחוסר בגדים ועבודתו פסולה וכן ראיתי מפורש יוצא בספר מנחת חינוך מצוה צ"ט גבי בגדי כהונה דחלל שעבד בלי בגדי כהונה עבודתו פסולה כמו כהן כשר אבל מ"מ כיון דאינו ראוי לעבוד א"כ לא נצטוה על בגדי כהונה אינו חייב מיתה אם עבד מחוסר בגדים וכמ"ש התוס' בקידושין דף ל"ו ע"ב גבי נשים ע"ש א"כ עכ"פ צ"ל דמיירי הכא שהיה לבוש בבגדים ולכך עבודתו כשירה ואם נימא דמ"מ חייב משום שבת כמו שכתבתי אמאי אינו חייב נמי אשם מעילה מחמת שהיה לבוש בגדי כהונה דלענין בגדי כהונה נימא שהוא זר וכשהותרו בגדי כהונה לכהנים הותרו ולא לזרים אע"פ שעבודתו כשרה וכן איסור כלאים שהי' לבוש אבנט נמי נימא דלכהנים הותרה ולא לזרים אע"פ שהעבודה כשרה דגזירת הכתוב הוא דאפילו חולין שבו תרצה אבל לא לגבי איסורים כמו דאמרינן לענין שבת דחייב:

אמנם דברי המנחת חינוך שם מקושי' הבנה דכתב התם שני דברים הסותרים שכתב דחלל שעבד בלי בגדים עבודתו פסולה דלא עדיף מכהן כשר ושוב כתב דאי עבד במחוסר בגדים אינו חייב מיתה כמ"ש התוס' בקידושין הנ"ל גבי נשים ה"ה בחלל דאף דגזירת הכתוב דעבודתו כשרה זה מכלל הברכה אשר בירך הש"י אבל לא לענין קללה שנתחייב עי"ז מיתה בידי שמים ומלקות וכיון שנודע עתה שלא הי' אז ראוי לעבודה פטור על הלאו דמחויב כנ"ל ע"כ ע"ש ובאמת ממ"נ אם מדמי לנשים הא כתבו התוס' שם דנשים כיון שלא נצטוו על הבגדים אף לכתחלה אינם צריכים בגדים ועבודתם כשרה בלי בגדים ואיך כתב הוא ז"ל בהחלט דלענין עבודה פסול כשהוא מחוסר בגדים ומ"מ הוא פטור ממיתה ומלקות מפני שהוא זר ולפע"ד יש לפקפק בזה ואם נדמה לנשים הסברא נותנת שעבודתו כשרה בלי בגדים כי כן גזירת הכתוב שאפילו חולין שבו תרצה ובשלמא בשאר כהנים הכשרים שע"י הבגדים המה כהנים כמו דאמרינן דבזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם העבודה פסולה במחו"ב אבל חלל שע"י הבגדים לא נתכהן כלל והוא כזר אצלם רק מגזירת הכתוב העבודה כשרה אפילו בלי' בגדי כהונה ודו"ק:

והנה לפי מה דכתיבנא צריך לומר נמי לפי מה דמוקי הש"ס התם בשחיטת פר של כה"ג וכמ"ד דשחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה עכצ"ל נמי דמיירי שכה"ג נמצא בן גרושה ויהא מוכח לפ"ז דכ"ג שנמצא חלל ביוה"כ עבודתו כשרה אבל ראיתי בספר הפלאה שכתב ליישב דברי ר"ת דמשכחת לה שחלל שבת כשנמצא חלל בשחיטת פרו של כה"ג וכתב לא מיבעיא למ"ד דשחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה וכיון דאפילו בכהן כשר פסול כ"ש בחלל ואפילו למ"ד דכשרה מ"מ כיון דחלל הוא ואינו ראוי לכה"ג דלא אמר' התורה אלא דאינו מחלל עבודה אבל עכ"פ לכל מילי אין לו דין כהן וממילא דאיכא חילול שבת ביוה"כ שחל להיות בשבת ע"ש מדבריו אלו נשמע דס"ל דאם נמצא כ"ג חלל ביוה"כ דכל העבודות פסולים משום דליכא כ"ג ולא ידעתי מנין לו דבר זה לחלק בין כ"ג לכה"ד הא מסתמא דהש"ס משמע דכמו דכה"ד אינו מחלל עבודתו כשנמצא חלל כמו כן הדין גבי כה"ג שנמצא חלל דעבודתו כשרה וגם יקשה הש"ס דקידושין דף ס"ו ע"ב דמדמה ר"ט מקוה שנמצא חסר לדין כה"ד שנמצא ב"ג ולמה צריך ר"ע לדמהו לבע"מ הוי לו לדמות לכה"ג דכשנודע אח"כ שהוא ב"ג וב"ח עבודתו פסולה למפרע ונ"ל די"ל דשאני כה"ג דלא הוה כה"ג מבטן רק שנתמנה להיות כה"ג כדאיתא בירושלמי הובא בתוס' יומא דף י"ג כה"ג נתמנה בפה ונסתלק בפה ע"ש להכי כי נתוודע שהוא בן גרושה וב"ח הוה מינוי בטעות ואגלאי מלתא למפרע דלא היה כה"ג כלל ומשו"ה כל עבודתו פסולות למפרע וכ"ז דוחק:

והנה התוס' שם ד"ה אמר כתבו וא"ת מאי משל הוא זה הרי במשל אפילו נודע שפסול היה בשעת עבודה אפ"ה עבודה כשרה כדמוכח בסמוך וכו' ואור"י דבתרתי פליגי פליגי בטהרות שנעשו על גביו למפרע וכו' ופליגי כמי במקוה שטבל בו כהן ועבד עבודה ובאו עדים והעידו שהיה המקוה חסר קודם הטבילה ר' טרפון אומר כשרה העבודה מידי דהוה אבן גרושה וב"ח ואהא קאי המשל ע"ש מעתה לפי דעת הרמב"ם ז"ל דאפילו אחר שנודע עבודתו כשרה נשאר התמיה ביותר הרי אינו ענין כלל לנמשל דבמקוה חסר בודאי לא עלתה לו טבילה לכו"ע וראיתי שכבר עמד ע"ז השעה"מ שם והוסיף עוד חבילות תשובות להשיב על הרמב"ם והביא שדעת התוס' בתענית דף ט"ז ע"ב ד"ה דבר כדעת הרמב"ם ז"ל שכתבו דחלל יוכיח שאינו אוכל בקדשים ומ"מ כשר לעבודה כדאמרינן בפ' האומר והקשה על דבריהם מריש פ"ב דזבחים מייתי דזר מחלל עבודה מק"ו מבע"מ ומה בע"מ שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל והשתא לדעת התוס' לימא חלל יוכיח שאינו אוכל ואינו מחלל עבודתו ע"ש ולפענ"ד ליישב דבריהם דבאמת חלל שהיה נודע מקודם שנכנס לעבודה ומעולם לא היה בין הכהנים הוי פסול ומחלל עבודתו אפילו בדיעבד והרמב"ם והתוס' לא כתבו רק בחלל שלא היה נודע מתחילה שהוא ב"ג וחלוצה והיה עובד העבודה כמו כהן כשר ואח"כ נודע שהוא ב"ג וחלוצה אותו הכשירה התורה למה שעבד למפרע כדי שלא יתחלל מה שכבר עבד ובגלל הדבר הזה הוסיפה התורה לגזור שגם על להבא אם עבר ועבד אינו מחלל עבודה כדי שלא יהא זלזול להעבודה שכבר עבד דאם תאמר שעל העתיד עבודתו פסולה יהי' זלזול להעבודות שעברו: וכיון דעיקר הטעם מה שהכשירה התורה הוא משום עבודות שעבד למפרע שפיר אמר ר' טרפון המשל לגבי מקוה שנצרך לטהר את הטובלים כל כמה דאפשר שהרי חזינן שרצון התורה היה להכשיר מה שנעשה ע"י חסרון הידיעה כמו חלל שעבד ואח"כ נודע שהוא חלל שאלו היה יודע שהוא חלל לא הי' עובד ורק משום חסרון ידיעה בא לעבוד עבודתו הכשירה התורה א"כ ה"ה במקוה שטבל הטמא וברצונו היה לטבול במקוה שהיה כשר ואח"כ נודע שהיא חסרה יש לנו להשתדל להכשירה ולהעמיד' על חזקתה שבשעת הטבילה היתה כשירה ואע"ג דלא דמי לעבודה דבמקוה לא הכשירה התורה על העתיד כדי שלא יהא זלזול על הטבילות שטבלו מקודם היינו משום דאין ענינו כמו עבודה שבמקדש שנוגע לכבוד השכינה ולכבוד כל ישראל מ"מ נוגע לזלזול הטהרות מה שכבר נעשה ע"י האדם שטבל בהמקוה יש לנו להחזיק המקוה על חזקתה דהשתא הוא דחסרה ולא לטמא למפרע מחמת ספק ולפ"ז מסתברא דה"ה כה"ג שכבר עבד עבודה ביוה"כ ונודע שהוא בן גרושה שעבודתו כשרה דקדושת כה"ג היא קודש הקדשים והחילול יותר גדול ואם חס רחמנא על עבודת כה"ד שלא תתחלל כ"ש דחס על עבודת כה"ג שלא תתחלל ודו"ק:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה