אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב חו"מ › סימן לו

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

חו"מ · סימן לו

סימן לה

בדבר המעשה באחד צורבא מרבנן שמכר לאחד חלקו בעוה"ב בעד עשרה ר"כ הנה כבר צוחו ע"ז רבני קשישאי אשר נשאל' שאלה כזו לפניהם עיין בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ק"א שכתב וז"ל עוד שאלת אם יש ממש באותן שמוכרים זכיותיהם זל"ז אם זכה הקונה או הפסיד המוכר ואם פעולה זו יש לה עיקר תשובה לא מצאתי מקום לדבר זה כו' ותוכן דבריו שמביא בשם רבינו האי גאון מי שהוא נוהג להתענות ב' וה' ובסוף אותו הזמן אמר ששכר התענית יהי' במתנה לפלוני או מכר תענית של כל השנה בכך וכך לפלוני וקנ' קנין ע"ז וכן מי שנתן לאדם זהוב ע"מ שיקרא בתורה ותהי' זכות הקריאה לו תשובה כך ראינו כי דברים אלו דברי הבל שאין לסמוך עליהם ואיך יעלה על לב כי שכרו של זה ומעש"ט של זה לזה והלא הכתוב אומר צדקת הצדיק עליו תהי' וכן אמר ורשעת הרשע עליו תהי' כו' וסיים עוד וזה השוטה שמכר תענית אכל כלבא לשירותי' מה שכר יש לו לפני הקב"ה וכבר נטל דמים כו' ע"ש ועי' ביו"ד סי' רמ"ו סעיף א' בהגה"ה ובהגהת רע"א ז"ל שם הביא בשם ספר אדם וחוה נתיב ב' חלק ה' שמסתברא שהעוסק אבד שכרו שכבר ביטל חלקו כ"כ המפרשים כו' וזהו ענין הילל ושבנא סוטה פרק הי' נוטל דף כ"א ע"ש והנה הרב בהגה"ה שם מראה מקום על הש"ס דסוטה אבל כתב בנחת וז"ל אבל אם כבר עסק אינו יכול למכור לו אבל לא כתב שהעוסק אבד חלקו ובאמת דבר זה לא שמעינן כלל מש"ס דסוטה הנ"ל דהתם הילל לא נתרצה כלל למכור וגם מהכתוב שהביא בתשו' מהרמ"א הנ"ל (יחזקאל י"ח כ') מוכח דאינו יכול לתת ולמכור לאחר השכר שלו ולא לקבל על עצמו עונש שחייב חבירו אבל לא כמו שכתבו ספר אדם וחוה ומהר"ם אלשקר שהעוסק אבד שכרו ולפע"ד יש להביא ראי' מקדושין דף מ' ע"ב דאיתא התם ר"ש בן יוחאי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה אבד את הראשונות שנאמר (יחזקאל ל"ג) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו כו' אמר ר"ל בתוהא על הראשונות ע"ש מוכח דדוקא בתוהא על הראשונות אבד הראשונות אבל לא בכה"ג שאינו תוהא ח"ו על הראשונות:

אלא שמוכר חלקו בעוה"ב לא אבד הראשונות דאל"כ הי' לר"ל לשנוי' בכה"ג שמכר חלקו והיא פשע בזה:

ע"כ נ"ל דהגהת הרמ"א ז"ל ומהר"ם אלשקר לא פליגי כלל אלא פסק של בעל הגה"ה שריר וקיים שאין בהמכירה ממש והמוכר צריך להחזיר להקונה המעות שלקח אצל הקונה כי אין לך מקח טעות יותר מזה שהמה סברו שיש בזה ענין מקח וממכר ובאמת אין המוכר יכול למכור והמהר"ם מיירי אם המה רוצים דוקא לקיים המקח ולא לבטל שהמוכר אינו רוצה לחזור להקונה המעות שלקח בעד שכרו והקונה אינו רוצה לקבלם בכה"ג שפיר כתב המהר"ם אלשקר שזה השוטה שמכר תענית אכל כלבא לשירותי' ולא מחמת שחטא בזה אלא מפני שאכל לעלמא דאתי בעוה"ז דהיינו המעות שקיבל הוה שכר מעשיו הטובים דוגמא לזה מצינו בב"מ דף קי"ד ע"ב ברבה בר אבוה דאמר לאליהו דחיקא לי מלתא דברי' ועייליה לגן עדן א"ל פשוט גלימך ספי שקול מהני טרפי ספא שקל כי הוה נפיק שמע דקאמר מאן קא אכיל לעלמי' כרבה בר אבוה נפץ שדינהו ע"ש הכא נמי זה האיש בהסך שקיבל אכל לעלמא דחשוב כאלו לקח מגן עדו. אבל עדיין יש לעורר מה שכתב המהרמ"א בשם רבינו האי דאפילו כשנותן לאדם זהוב ע"מ שיקרא בתורה ותהי' זכות הקריאה לו ג"כ לא מהני והא בכה"ג הוא מתנה על להבא ולמה לא יהי' מהני הא זהו עובדא דיששכר וזבולון דאיתא בש"ס דסוטה הנ"ל וכן איתא בהדי' שם בהגה"ה דכשנותן לו על להבא שילמוד שפיר דמי וצ"ל דהתם לא מכר יששכר זכותו רק שיש לזבולן ג"כ זכות מה שמחזיק ביד יששכר ללמוד התורה ואינו נוטל חלק של יששכר רק שנוטל שכר בעד המצוה מה שמסייע ידי עושי מצוה כי זהו גופא הוי מצוה כדכתיב ולדבקה בו ודרשו חז"ל וכי אפשר לדבק בשכינה אלא עשה פרקמטיא לת"ח עיין סוטה כ"א ע"א אבל כשמתנה שיקח שכר של חבירו לא מהני כדכתיב וצדקת הצדיק עליו תהי' ואמינא עוד דכל כה"ג גם בכל מקח וממכר לא מהני דעכ"פ הוי כמו דבר שאינו מסוים שאינו יודע איזה מין הוא מוכר ומבואר בחו"מ סי' ר"ט סעיף ב' דהוי כמו משחק בקוביא ולא קני דהוי אסמכתא ע"ש ולפי זה מסתברא נמי שצריך המוכר להחזיר ללוקח מה שקיבל מעות מקח כיון דהוי מקח טעות וז"ב:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה