מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
חו"מ · סימן לה
הנה ראיתי להטורי אבן בסוף ר"ה שעמד בסוגיא דסנהדרין דף פ"ח ע"ב גבי זקן ממרא דאמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודא וע"ז פריך הש"ס והאיכא לולב דעיקר מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ודחי בלולב מאי סבירא לן אי סבירא לן דלולב א"צ אגד האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי אי סבירא לן דצריך אגר גרוע ועומד הוא והאיכא ציצית כו' ופריך תו א"ה תפילין נמי אי עביד ד' בתים ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ואי עביד חמשה בתי בהדי הדדי גרוע ועומד הוא ומשני הא אמר ר' זירא בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול ע"כ וע"ז עמד הגאון בעל ט"א הא ע"כ ר' יהודא לא בא ליפלוג אדר"מ דאמר אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אלא שבא להוסיף ע"ז דאפילו תפילין דלא הוי זדונו כרת מ"מ נעשה ז"מ וכן פסק הרמב"ם בפרק ד' מהלכות ממרים ומעתה לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל דכל שאפשר לבוא לידי חיוב כרת נעשה ז"ממנה מוסיף ר"י בתפילין הא בתפילין נמי משכחת לה שיבא לידי חיוב חטאת עפ"י הוראתו של הז"מ לפמ"ש רש"י בעירובין ריש פרק המוצא תפילין דף צ"ה ע"ב בהא דתנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ורבן גמליאל אומר שנים שנים וקא מפרש הש"ס דבשבת זמן תפילין קא מיפלגי דת"ק סבר שבת ז"ת ור"ג סבר שבת לאו ז"ת הוא וכתב רש"י ז"ל דכיון המן תפילין ואיכא בל תוסיף אתי איסור ב"ת ומשווי' עלי' כמשא ור"ג סבר דלאו ז"ת הוא והיינו טעמא דשרי לי' רבנן להצלה משום דתכשיט הוא כו' עכ"ל ומעתה כיון דבסוגיא דעירובין שם הוכיח הש"ס דר"מ ור"י תרווייהו אית להו שבת ז"ת א"כ כי מוסיף הז"מ בית חמישי איכא איסור דבל תוסיף ואם עשה כן בשבת הא משווי' לי' כמשא לפמ"ש רש"י דאיסור ב"ת משווי' עלי' כמשא נמצא דבכה"ג הא איכא בזה שהוסיף בית חמישי חילול שבת שזדונו כרת ושגגתו חטאת וא"כ גם ר"מ מודה דנעשה עי"ז ז"מ ומאי קמוסיף ר"י ע"ש שסיים דבר זה בתמי':
והנה לכאורה יש ליישב בפשיטות הקושיא הנ"ל לפמ"ש התוס' שם ד"ה האי לחודא בסוף דבריהם ח"ל ומיהו תימא אמאי לא משכחת לולב לר"מ בכה"ג שאגד ג' מינין בפני עצמן ואח"כ אגד עמהם מין אחר דהו"ל מוסיף גורע וי"ל כיון דקודם נטילתו נפסל הו"ל גרוע ועומד אבל תפילין אם הניח בראשו בכשרות והניח גבייהו בית חמישי הר"ז מוסיף גורע שפוסלן ומבטל מצות שעל ראשו כו' ע"ש מבואר בדבריהם דלא נעשה ז"מ בתפילין אלא כשהי' לבוש בהם בכשרות ואח"כ הוסיף עליהם בית חמישי בעודן עליו ע"ש וכן כתב הר"ן ז"ל בחי' שם ולפי"ז לא אפשר כלל לעשות כן בשבת לפי מה דמסיק הש"ס דבית החיצון שאינו רואה את האויר פסול ובעינן דוקא שדיבק הבית החמישי בהד' בתים בדבק וחיברן יחד וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות ממרים ה"ג והוא שדבקו עד שאינו רואה את האויר תמיד ע"ש ובשבת א"א לדבק דחשוב מלאכה וחייב משום תופר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפרק י' מהלכות שבת הלכה י"א ולפי"ז לא משכחת לה שידבק בעודן על ראשו בשבת ובאופן אחר לא נעשה ז"מ ושפיר ניחא הקושיא של הגאון בעל ט"א: אך אכתי יש להקשות אס"ד דהש"ס דאכתי לא ידע הך דר' זירא דבית החיצון שאינו רואה את האויר פסול וקאמר אי דעביד ד' בתים ואייתי אחרינא ואנח לגבייהו האי לחודא קאי וכו' דמבואר דסבר דבכה"ג לא נעשה ז"מ ואמאי הא לדעתי' דלא בעינן שידבק בית החמישי להד' בתים שפיר משכחת לה בשבת ושוב איכא נ"מ לענין איסור שבת וכנ"ל דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת וחשוב ז"מ לדעת הרמב"ם ז"ל אמנם כבר נתקשו הפוסקים אהא דאמרינן הכא בסנהדרין דאי אייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ובכל הסוגיא דעירובין הנ"ל מצינו דאי מניח שתי זוגות תפילין עובר על בל תוסיף והטו"ז באו"ח סי' ל"ד הביא בשם הפרישה דהש"ס בסנהדרין לא מיירי רק לענין אם נעשה ז"מ וע"ז אמרינן התם האי לחודי' קאי והיינו דמחמת הטעם הלז לא נעשה ז"מ אבל מ"מ עובר על בל תוסיף דלגבי לאו דבל תוסיף לא אמרינן למיפטרי' משום האי לחודי' קאי והטו"ז כתב ע"ז ואיני מרגיש טעם בחילוק זה דמאי שנא איסור זה דלא ימרה נגד הסנהדרין מאיסור בל תוסיף. והנה לדעת הטו"ז בודאי לא קשה כלל קושית הט"א דלפי מה דאמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ליכא איסור בל תוסיף כלל ושוב ליכא למימר דאיסור בל תוסיף משווי' עלי' כמשא והקושיא הנ"ל יש לה מקום רק לדעת הפרישה דגם לפי מה דאמרינן האי לחודי' קאי נמי איכא בל תוסיף שפיר יש להקשות דהא איכא נ"מ לענין שבת:
ומה שנראה לפי ענ"ד ליישב הני תרי סוגיות גם לדעת הטו"ז דסובר דאין חילוק בין לענין אם נעשה ז"מ לענין שעובר בב"ת ואמינא מלתא חדתא דכמו שדעת הרמב"ם ז"ל היכי דהמחלוקת הוא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת סגי שיסתעף מזה המחלוקת של הז"מ איזה:
נ"מ בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אעפ"י שעצם המחלוקת אינו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כן הדין נמי לענין הא דאמר ר"א משמי' דר' אושעי' דאינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו כדי להוסיף ואם הוסיף גורע אין הפירוש דהמחלוקת יהי' בגוף ענין כזה שמוסיף גורע אלא אע"ג שעתה במחלוקתן של הז"מ והסנהדרין אינה בדבר מוסיף וגורע אלא שבאפשרות שיסתעף ממנו ענין שיהי' מוסיף וגורע נעשה ז"מ ולפי"ז לפי מה דמסיק הש"ס הא אמר ר' זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול אין אנו צריכין לומר דלא נעשה ז"מ עד שידבק הבית החמישי להד' בתים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אלא לעולם דאנח לגבייהו ולא הדביק ודוקא פריך האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ואין כאן מוסיף וגורע הא אמר ר' זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול א"כ לפי שיטת הז"מ רשאי להדביק הבית החמישי דכשידביק נמי יהי' הבית החיצון רואה את האויר ולדידן הוא פסול א"כ בכה"ג הוא מוסיף וגורע לכן גם עתה אעפ"י דאנח לגבייהו לחוד ולא הדביק דאכתי אינו גורע מ"מ כיון דעכ"פ איכא נ"מ בהמחלוקת בדבר שמוסיף וגורע הוי ז"מ ודו"ק:
ומעתה שפיר ניחא הך סוגיא דעירובין דמשמע דבאנח לגבייהו נמי איכא בל תוסיף ולא אמרינן האי לחודא קאי והאי לחודא קאי דהתם קאי לפי המסקנא בסנהדרין דמשכחת לה אופן שיהי' מוסיף וגורע היכי דהדביק דבכה"ג גורע כדר' זירא דבית החיצון שאינו רואה את האויר פסול לכן אף אם אנח לגבייהו נמי נעשה ז"מ דלא אמרינן האי לחודא קאי ואל תשיבני למה נקט הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' ממרים ואם לא הביא המחלוקת לידי כך (קאי אזדונו כרת ושגגתו חטאת) פטור חוץ ממצות תפילין בלבד כיצד הורה להוסיף טוטפת כו' והוא שיעשה בתחלה ארבע בתים כהלכתן וזה הביא חמישית וידבק בחיצון שהבית החיצון שאינו רואה את האויר פסול ולפי הנ"ל למה לי' לומר וידבק בחיצון הא אפילו בלא הדביק נמי אבל יש לומר דהרמב"ם קאי לאשמועינן דיתר מצינו במצות תפילין שנעשה ז"מ אפילו אם אין הדבר נוגע בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ואם הז"מ הורה דצריך בית חמישי ולא ידביק בהד' בתים הא יש נ"מ לענין שבת דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת וכקושית בעל טורי אבן א"כ בלא"ה נעשה ז"מ גם אליבא דר' מאיר לכן שפיר נקט הרמב"ם וידבק בחיצון דלפי"ז לא משכחת לה בשבת כלל דבשבת אסור להדביק וכמו שכתבתי למעלה ומ"מ נעשה ז"מ מטעם דהוי מוסיף וגורע אבל לענין לאו דבל תוסיף שפיר מצינו למימר דאפילו בלא הדביק איכא בל תוסיף מחמת שעכ"פ איכא נ"מ שמוסיף וגורע לענין שאם יביא וידביק דלדידן פסול עובר בלאו דבל תוסיף ודו"ק:
אמנם לכאורה יש לשדות בזה נרגא דאין לסבב כונת הרמב"ם ז"ל לקושית הט"א שהרי הט"א הקשה רק לר"מ לשיטתי' דסבר בעירובין בסוגיא שם דשבת ז"ת הוא אבל הרמב"ם ז"ל פסק דשבת לאו ז"ת הוא ולדידי' ליכא ב"ת דלשווי' עלי' כמשא ולפי"ז גם בלא הדביק כלל נמי ליכא נ"מ לענין דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת א"כ אי נימא דגם בלא הדביק חשוב מוסיף וגורע ונעשה ז"מ למה נקט הרמב"ם ז"ל והדביק דמשמע אבל בלא הדביק לא נעשה ז"מ אבל יש לומר כיון דעיקר שנעשה ז"מ ע"י מוסיף וגורע הוא בהדביק לכן נקט הרמב"ם ז"ל והדביק וממילא כיון דאיכא נ"מ היכי דהדביק ה"ה אפילו בלא הדביק וכנ"ל ודו"ק:
עוד יש לומר דגם אי שבת לאו ז"ת נמי איכא איסור דבל תוסיף לפי מה דקיימ"ל בר"ה דף כ"ח ע"ב בלעבור שלא בזמנו בעי כונה ע"ש א"כ כי מכוין למצוה גם שלא בזמנו איכא בל תוסיף ולכאורה לפי"ז יש להקשות אהא דאיתא בשבת דף ס"א ע"א ולא בתפילין איכא דאמרי אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמ"ד שבת זמן תפילין הוא אלא אפילו למ"ד שבת לאו ז"ת הוא אינו חייב חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא ע"כ יש לעורר דכיון דמיירי שהוציא בשוגג והיינו ששכח שהיום שבת וקסבר שהוא חול א"כ מסתמא התכוין למצוה והא יש כאן איסור בל תוסיף כשמתכוין למצוה בשבת ולפי מה שכתב רש"י ז"ל דאיסור בל תוסיף משווי' עלי' כמשא אמאי אינו חייב חטאת אך באמת ניחא דבכי האי גוונא שלבש תפילין מחמת שסבר שהיום חול ליכא איסור בל תוסיף כלל שהתכוין למצוה בשוגג אבל לא התכוין להוסיף וזה ברור. מעתה זה אינו אלא כשלבש תפילין של ד' בתים אבל כשלבש תפילין של ה' בתים בשבת וסבר שהוא חול והתכוין למצוה בודאי עובר על בל תוסיף דגם לדעתו שהי' סבור שהיום חול התכוין להוסיף על המצוה ולבש תפילין של ה' בתים בכונה שוב אמרינן דאיסור בל תוסיף משווי' עלי' כמשא וחייב חטאת ולפי"ז איכא נ"מ בתפילין בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת לכן כתב הרמב"ם ז"ל דנ"מ משום מוסיף וגורע דוקא בהדביק דלא משכחת לה בשבת דבלא"ה אסור להדביק בשבת ודו"ק: