מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
חו"מ · סימן לא
עוד בענין הנ"ל:
והנה כבר הבאתי למעלה מה שנתקשו התוס' והקדמונים בהבנת דברי הש"ס מאי דקאמר התם בכתובות התם אי אפשר להנחה בלא עקירה הכא אפשר לאכילה בלא הגבהה דאי בעי גחין ואכיל לה הא סוף סוף גם אי הוי גחין ואכיל נמי היה קונה קודם שבא לידי חיוב כרת עוד מקשין התוס' והקדמונים ז"ל אהא דפריך התם רב ביבי בר אביי מברייתא דהגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי חיוב שבת ואמאי לימא הגבהה צורך הוצאה היא דלהך לישנא דאי בעי לאהדורי' לא מצי מיהדר לה לא פריך מידי דהא הכא מצי מהדר לה אלא להך לישנא דא"א להנחה בלא עקירה פריך דהכא נמי אי אפשר להנחה בלא הגבהה אע"ג דאפשר בגרירה מה לי עקירה זו או עקירה אחרת ע"ש:
ואלו הייתי כדאי הייתי אומר בישוב כל זה דהא דקאמר הש"ס אי אפשר להנחה בלא עקירה הכא אפשר לאכילה בלא הגבהה דאי בעי גחין ואכיל הכי פירושו דעל הגבהה ראשונה אין לחייבו כיון דאין אפשר לאכילה בלא הגבהה וגם אלו הוי גחין ואכיל נמי על כרחך היה מגבה לה מעט ומה לי הגבהה זו או הגבהה אחרת וכמו שהבאתי למעלה בשם התוס' אלא רב חסדא מיירי שאכל חלב כדרך שהעולם אוכלים שמגביהים הרבה עד דמטי לתוך פיו ואלו הוי גחין ואכיל לא הוה צריך להגביה כל כך והגבהה זו שהגביה יותר מכפי ההכרח לא חשוב לצורך אכילה ומשו"ה אמרינן דבהגבהה זו שהגביה למעלה עד דמטי לתוך פיו קני' קודם שבא לידי חיוב כרת אבל התם כל מעשה העקירה והזריקה מתחילת ד' לסוף ד' היה לצורך חיוב הוצאה דבלא"ה לא מחייב משום שבת ולפ"ז בדקדוק אמר ר' אבין הזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' דשיעור זה הוא שיעור הקטן לענין חיובא של הוצאה דאלו היה זורק חץ למרחוק וקרע שיראין אחר שיעור הילוכו ד' אמות דאלו היה נח החץ לסוף ד' אמות ג"כ היה חייב משום שבת היכי דאמר כל מקום שתרצה תנוח כמו שמפורש בשבת דף צ"ז ע"ב סבר האי לישנא דמודה ר' אבין דחייב בתשלומים בעד השיראין דהא אפשר לחיוב שבת בלא הליכת החץ יותר מד' אמות ולאידך לישנא מחלק דהתם אי בעי לאהדורי' לא מצי מהדר לה הכא מצי מהדר לה וסברי דלאו דוקא קאמר ר' אבין מתחילת ד' לסוף ד' אלא אפילו אילו זרק חץ למרחוק וקרע שיראין נמי פטור כיון דלא מצי מהדר לה ואתה מחייבו על שעת הזריקה אמרינן קלב"מ הכא מצי מהדר לה ומשו"ה נהי דליכא למיחייבי' על הגבהה ראשונה דהי' צורך אכילה עכ"פ על מה שהגביה למעלה עד דמטי לתוך פיו נתחייב דגם הך לישנא סבר הך סברא דאי בעי גחין ואכיל אלא דסברי דאלו היה לא אפשר למיהדר חשוב כל הזריקה והגבהה כולו כאחד ואין לחלק בין דרך קצרה לארוכה כיון דא"א למיהדר: ומעתה שפיר פריך רב ביבי בר אביי להני תרתי לישני מברייתא דהגונב כיס בשבת כו' אמאי לימא הגבהה צורך הוצאה והכא משמע אפילו אי לא היה כלל הגבהה יותר מכפי צורך הוצאה נמי חייב מדקתני היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור משמע דוקא היכי שלא היה הגבהה כלל פטור אבל אי היה איזה הגבהה לצורך הוצאה חייב אמאי כל הני תרתי לישני סברי דעכ"פ ההגבהה שהיה לצורך הוצאה אפילו במצי לאהדורי נמי פטור כיון דלא אפשר לחייב משום שבת אלא מחמת עקירה ובלא עקירה ליכא חילול שבת ובפרט העקירה הוא אתחלתא דמלאכה כמו שכתב רש"י ז"ל למעלה בסוגיא ודו"ק: וכמה מעליא הך שמעתתא ליישב בזה סוגית הש"ס בשבת דף צ"א ע"ב דפריך התם רב ביבי בר אביי אמ"ד דסבירא ליה אגד כלי שמיה אגד מברייתא דגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי חיוב שבת היה מגרר ויוצא פטור שהרי איסור גנבה ואיסור שבת באין כאחד ואי ס"ד אגד כלי שמיה אגד קדים ליה איסור גניבה לאיסור שבת וכתב רש"י ז"ל דכיון שהוציא מקצתו קנה כל המעות שמבחוץ שיכול להוציאו דרך פיו ולענין שבת מיפטר דאגיד גביה רשוה"י ע"י הכלי ודחי הש"ס דהכא מיירי שהוציא דרך שוליו ותו פריך והא איכא מקום חלמה דאי בעי מפקע ליה ושקיל ומשני בנסכא ואנכי בעת למודי הקשיתי לשאול הא רש"י ז"ל בד"ה שהרי כתב וז"ל ובכתובות פריך אי דאפקה לר"ה איסור גניבה ליכא דר"ה לאו מקום קניה הוא ומוקי לה בצידי ר"ה אי נמי שצירף ידי למטה משלשה וקבלה ע"ש והמעיין בכתובות יראה דהך שינויא דאפקה לצידי ר"ה אתיא אליבא דר' אליעזר דס"ל דצידי ר"ה כר"ה דמי ואינו אליבא דהלכתא דאנן קי"ל כרבנן דצידי ר"ה לאו כר"ה דמי ורב אשי משני כשצירף ידו כו' והיינו גם אליבא דרבנן ופשיטא דזה שינויא הוא העיקר ומעתה קשה הא דמשני בנסכא מ"מ איכא למיפרך הא עכ"פ זהו המקצת שאוחז בידו בודאי קני גם אי לא קני שאר חלק הנסכא מה שחוץ לידו כמו דאיתא בהדיא בב"מ דף ט' ע"א דאמר רב אשי התם זה קני חמור ובית פגיה וזה קני מה דתפיס בידיה כו' והשאר לא:
קני לא זה ולא זה ועיין בשטמ"ק שם לעיל דף ח' ע"א בסוגיא דהמגביה מציאה לחבירו שכתב וז"ל והוה יודע שלא כפל מחלוקת אלא במאי דביני ביני אבל מה שכל אחד תפיס בידו פשיטא דקנה לכ"ע וכן לגביה חרש ופקח כו' וזה ברור אלא שהוצרך לכתבו לפי שראיתי מאן דטעה בזה עכ"ל ולפ"ז פשיטא דחלק הנסכא שקיבל בתוך ידו קני א"כ אמאי קתני דפטור דמשמע דפטור לגמרי עכ"פ יהא חייב לשלם בעד חלק הנסכא מה דתפיס בידיה ועיין בנה"מ סי' קצ"ח ס"ק ב' שכתב ג"כ דקני מה שתופס בידו:
עוד הקשה הגאון בעל הפלאה אהך סוגיא דמאי פריך רב ביבי דקדים ליה איסור גניבה לאיסור שבת הא יש לומר עקירה צורך הנחה כמו דסבר ר' אבין גבי הזורק חץ כו' וכתב דרב ביבי פריך לאידך לישנא דתליא אי לא מצי לאהדורי אבל היכא דמצי לאהדורי לא פטרינן מטעם עקירה צורך הנחה אבל לפענ"ד יש לומר אדרבה דהסוגיא דשבת אזלא להך לישנא דאמרינן עקירה צורך הנחה אפילו היכי דמצי לאהדורי אלא להס"ד שבכיס היו מונחים מעות הא היה אפשר להוציא המעות מתוך הכיס תיכף והיה נגמר החילול שבת ג"כ בהוצאת המעות מתוך הכיס ולהכי כשלא הוציא המעות מתוך הכיס והיה מגרר ויוצא עד שהוציא את כל הכיס כל ההליכה הלזו לא היה לצורך חילול שבת ולפי מה שכתבתי דר' אבין בדקדוק קאמר הזורק חץ מתחילת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו דאלו זרק חץ לסוף ח' אמות וקרע שיראין בהליכתו אחר ד' אמות לא אמרינן למיפטר מטעם עקירה צורך הנחה דגם אלו תנוח בסוף ד' ג"כ היה חייב משום מחלל שבת כמו כן הכא אלו היה מוצא המעות בתוך הכיס ג"כ היה חייב משום שבת והיא לא עשה כן אלא שהוציא הכיס כולו והוצאה זו של כל אורך הכיס לא הי' לצורך חילול שבת אחרי שהחילול שבת הי' אפשר להיות ע"י הוצאת המעות מהכיס ולהכי חייב בגרירה הלזו דקנה הגניבה כיון דל"ש לומר עקירה צורך הנחה ומשו"ה שפיר פריך ומשני דמיירי בנסכא ולא היה אפשר ליחייב משום שבת אלא אם כן הוציא כולו ולהכי כל ההוצאה הלזו היא לתכלית חילול להתחייב עליה משום שבת שוב יש לפטור גם על מה שקנה קודם שבא לידי חילול שבת מטעם דאמרינן עקירה צורך הנחה היא: