אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב חו"מ › סימן כז

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

חו"מ · סימן כז

סימן כו

את מכתבו קבלתי ועל דבר אשר כתב להעיר על מה שכתבתי בספרי מצפה ארי' סי' ל"ב בישוב קושית הרב הגאון ר' וואלף פרענקיל (ואח"כ ראיתי קושיא זו בספר עץ הדעת על מסכת כתובות) בהא דפריך הש"ס בכתובות דף ל' ע"ב מאי איכא בין אביי לרבא זר שאכל תרומה איכא בינייהו ותו פריך ולאביי פטור אמאי נימא מדאגביה קני' וע"ז הקשה הא קיימ"ל בב"ק ס"ה גבי גזלן היכי דמעיקרא שווי' זוזא ולבסוף שווי' ד' איתבר ממילא משלם זוזא תברא או שתיא משלם ד' א"כ שפיר איכא נ"מ רבה בכה"ג היכי דאייקר בין הגבהה לאכילה דלאביי משלם כדמעיקרא ולרבא משלם כשעת האכילה וכתבתי ליישב על פי מה דאמרינן בפסחים דף ל"ב ע"א איבעי' להו אוכל תרומה לפי מידה משלם או לפי דמים משלם ורצה הש"ס למיפשט ממתניתין דאוכל תרומת חמץ דלפי מידה משלם ודחי דילמא ריה"ג הוא ופריך א"ה במזיד אמאי פטור ומשני הא מני ר' נחוניא בן הקנה ומעתה להס"ד דכתובות דאמרינן מדאגבי' קניא לא משכחת כלל אף אליבא דר' נחוניא בן הקנה למיפטר באכילת תרומה מטעם קלב"מ ושוב מוכח ממתניתין דלפי מידה משלם וכיון דלפי מידה משלם אין נ"מ בין אביי לרבא דהא אפילו היכי דמעיקרא שווי' זוזא ולסוף שוה ד' תרווייהו ס"ל דמשלם ד' באוכל תרומה דצריך לשלם המידה והארכתי עוד בזה ע"ש. וע"ז העיר כ"ת דאכתי משכחת לה שיהי' נ"מ בין אביי לרבא היכי דמעיקרא שווי' זוזא ובשעת אכילה שוה ד' ואח"כ בשעת העמדה בדין חזר והוזל ועמד על זוזא ובכה"ג לאביי דאאכילה פטור אפילו אי משלם לפי מידה אינו משלם רק זוזא ולרבא משלם ד' יפה העיר. אבל מ"מ נראה לפענ"ד די"ל עפ"י מה שהערותי בספרי הנ"ל סימן ג' בהא דאיתא בכתובות דף ל"ב במימרא דרב פפא היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת כו' ויש גירסת הקדמונים קמ"ל אם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה ע"ש ואנכי עמדתי דאפילו אם נימא דמשעת שאלה איתחייב באונסין מ"מ קשה דהאיך אנן מצרפינן מה שמחייב לשלם הקרן משעת שאלה לחיובא ד' וה' דהוי אגניבה (ואח"כ ראיתי שגם הגאון רע"א עמד ע"ז בתמיה) וכתבתי שם ליישב ולחדש דלא אמרינן קלב"מ אלא היכי דיפטור מלשלם מטעם זה אבל בגוונא דלא מיפטר כלל מטעם זה דקלב"מ ובין כך ובין כך יצטרך לשלם כמו הכא דאפילו אי פטרינן מלשלם הקרן מטעם גנב סוף סוף יצטרך לשלם מטעם שואל וכיון דאי אפשר למיפטרי' מתשלומין שוב אמרינן דמשלם הקרן ג"כ מטעם גנב וכמו דמצינו בב"ק דף ע' ע"ב סברא זו אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו כו' דכי יהיב לה הוי אתנן ע"ש היטב והכא נמי כי משלם לי' חשוב תשלומין מטעם גנב כך העליתי שם בספרי הנ"ל וישבתי בסברא זו דברי הרמב"ם ז"ל והוא נכון לפענ"ד. ומעתה י"ל נמי הכא דכיון דבשעת אכילה הי' ביוקר ולא הי' נ"מ בין אי נימא דצריך לשלם כשעת הגזילה או נימא דמשלם אאכילה שוב אין המיתה פוטרתו כלל ולא אמרינן קלב"מ ולהכי איתחייב בתשלומין בעד אכילתו וממילא אע"ג דהוזל אח"כ משלם ד' כיון דבשעת האכילה כבר איתחייב על אכילתו ולא הי' המיתה פוטרתו והבן:

והנה עתה כאשר התבוננתי שנית בענין זה רואה אני אשר הקושיא של הגאון ר' וואלף ובעל עץ הדעת מעיקרא ליתא דגם היכי דמעיקרא בשעת הגזילה שווי' זוזא ובשעת אכילה שוה ד' לפי הס"ד דכתובות דמיירי שהגביה לאכול שפיר מתחייב לשלם ד' משום הגבהה הלזו שעשה בשעת האכילה והא דאמרינן בב"ק הנ"ל דאי איתבר ממילא משלם זוזא היינו בכה"ג שלא עשה הגזלן שום קנין בשעה שנתייקר ורק אתה בא לחייבו משום שבא לידו בתורת גזילה ואתה מחייבו משום הגבהה ראשונה כשנעשה גזלן בזה משלם כשעת הגזילה אבל הכא כשהגביה. על מנת לאכול מהני הגבהה הלזו להתחייב ד' כמו ששוה עכשיו כאלו לא גזלה מעיקרא כלל רק תחלת הגזילה עכשיו וכי מפני שהיא בידו בתורת גזילה כבר מגרע גרע הא ודאי לא מסתבר למימר הכי אלא דל הגבהה ראשונה לגמרי יש נמי לחייבו משום הגבהה שניה ע"מ לגוזלה כשהי' שוה ד' וכמו בתבר' או שתי' דחייב ד' משום שעיקר הגזילה נעשה בשעה זו וכמ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' שס"ב ס"ק י"ט כן ה"ה כשהגביה לאכול נעשה גזלן בהגבהה הלזו על שוה ד' וזה ברור מאוד לפענ"ד: ומה שעורר דאי נימא דהחיוב בא על שעת הגבהה איך שייך לחייבו לפי מידה בשלמא אי חייב על האכילה שפיר י"ל דמשלם לפי מידה משום דאכילת תרומה היא במיתה לזר משא"כ הגבהה אין חילוק בין תרומה לחולין ז"א דלהס"ד דהש"ס כתובות הלא לא אפשר כלל באופן אחר שיתחייב על אכילה אם לא שיתחייב מקודם על הגבהה א"כ ע"כ סבר הס"ד דהא דמחייב באכילת תרומה לפי מידה הוא על מה שהגביה ע"מ לאכול וגזירת הכתוב הוא כך דהא לפמ"ש סבר הס"ד דלפי מידה משלם ודוק. ומ"ש הלא הרמב"ם פוסק בהדיא כמ"ד דמשלם לפי דמים לא עיין יפה בדברי ואנכי כתבתי שם דלהרמב"ם ז"ל דסבר דקרא ונתן לכהן את הקודש מיירי בין בשוגג בין במזיד א"כ לשיטתי' ע"כ סובר דמ"ד כפי מידה משלם ס"ל דגם במזיד משלם לפי מידה אבל אנכי לא כתבתי דהרמב"ם פוסק כוותי':

גם מ"ש דלפי מה שהעליתי שם דרש"י שכתב הכי דאי נימא דלפי מידה משלם היא דוקא בשוגג ולא במזיד:

לא כתב רק אליבא דאביי אבל אליבא דרבא מודה רש"י דגם במזיד לפי דמים משלם א"כ הו"ל להש"ס לומר דזהו היא נ"מ בין אביי לרבא. שגג בזה דאנכי לא כתבתי אלא אם נימא דאביי לא ס"ל כרב חסדא ומשום דשנוי' דהש"ס שינוי' דחיקי נינהו כמ"ש הקדמונים ז"ל אבל לפי שיטת הש"ס דכתובות דאביי ס"ל כרב חסדא ומיירי בתחב לו חבירו בודאי לא אפשר לומר הכי:

ומ"ש שאבאר לו כונתי מה שכתבתי שם בספרי הנ"ל דהא דאמר רבה הי' גדי גנוב לו וטבחו בשבת חייב גם אליבא דרבנן קאמר ומשום דכיון דכבר איתחייב בגניבה נמשך בתרי' החיוב קנס וכסברת השטמ"ק שהבאתי שם וכתבתי שם דזהו דקאמר הש"ס ואזדא רבה לטעמי' ולא הבין דברי אלה כי סיום דברי אלה המה כספר החתום הנני בזה למלאות מבוקשו ואפרש שיחתי כי באמת קצרתי בזה יותר מדאי והכי פירושו דאי לאו דרבה הייתי אומר דפלוגתא דר"מ ורבנן מיירי דהגניבה לא הי' בשבת רק הטביחה הי' בשבת ור' מאיר מחייב משום דסבר הך סברא דנמשך בתריה החיוב של ד' וה' ורבנן פליגי ע"ז ולית להו הך סברא דנמשך בתרי' אבל כיון דאמר רבה הי' גדי גנוב לו וטבח בשבת חייב ומסתמא אמר הלכה זו אליבא דרבנן וסבירא להו דהיכי דהגניבה הי' בחול והטביחה בשבת חייב ד' וה' משום הך סברא דנמשך בתרי' הקנס ולפי"ז על כרחך צריך לומר דפלוגתא דר"מ ורבנן מיירי שגם הגניבה הי' בשבת וגם בכה"ג סבר ר"מ דחייב ע"כ סבר רבה דגבי קנס סבר ר"מ מת ומשלם ולהכי מחייב בד' וה' מטעם דנמשך בתרי' החיוב של הקרן ודו"ק:

והנה כבר אמרו אין ביהמ"ד בלא חידוש וע"כ אמרתי דלפמ"ש הך סברא דלא אמרינן קלב"מ אלא היכי שיש לפוטרו מממון לגמרי אבל היכי שע"כ מתחייב בחיוב ממון אחת שוב מגלגלין עליו את הכל שע"י חלק אחד נמשכו כל החלקים יש ליישב קושית הקצה"ח סי' כ"ח ריש הלכות עדות במתניתין דכריתות דף י"ג יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד ר"מ אומר אף אם היתה שבת והוציא' בפיו חייב אמרו לו אינו מן השם והקשה מה מוסיף ר"מ שבת הא בזה שמוסיף שבת חיסר אשם דהא קיימ"ל אם אין קרן וחומש ליכא אשם ובשבת שהוציא דאיכא חיוב מיתת ב"ד לכו"ע אמרינן קלב"מ אפילו בשוגג וא"כ פטור מקרן וליכא אשם. ע"ש וכבר קדמוהו בקושיא זו הנוב"י. אבל לפי האמור י"ל דהנה. מה שמחויב להביא קרבן חטאת אפילו בחייבי מיתות ב"ד שוגגין ולא פטרינן לי' מטעם קלב"מ וכן בחייבי כריתות שוגגין אליבא דר' נחוניא דכרת פוטר לדעת הסוברין דר' נחוניא פוטר אפי' בחייבי כריתות שוגגין הוא מטעם כיון דהוי לכפרה לא אמרינן קלב"מ כמ"ש התוס' בכתובות שם ד"ה זר והקצה"ח שם כתב כיון דקיימ"ל דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם משום לכפרה אתיא משו"ה לא שייך למיפטרי' מטעם קלב"מ דהא גם היכא דפטור מטעם קלב"מ מ"מ לצאת ידי שמים הוא חייב א"כ חייבי חטאות ואשמות דאין ממשכנין אותם ליכא למיפטרינהו משום קלב"מ ע"ש:

אמנם לפי"ז יש לעורר לפי מה דאיתא בכריתות בפרק אמרו לו באמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דר"מ מחייב וחכמים פוטרין וכתבו שם בתוס' ד"ה או דילמא דלר"מ היכי דמחויב עפ"י עדים ממשכנין אותם ע"ש א"כ קשה אמאי אינו פטור משום קלב"א כיון דממשכנין אותו עפ"י ב"ד א"כ חשוב שתי רשעיות ועכצ"ל דשאני הכא דגלי קרא אליבא דר"מ דעדים מחייבין אותו קרבן ולא אמרינן קלב"מ ועל פי זה י"ל דמתניתין דיש אוכל אכילה אחת מיירי שמחויב ע"פ עדים להביא החטאות הללו דבכה"ג ממשכנין אותו וכיון דאי אפשר לפוטרו לגמרי משום קלב"מ דהא על כרחינו לחייב אותו בחטאות שוב נמשך בתרי' הקרן וחומש וכנ"ל דכל שמחויב במקצת מגלגלין עליו את הכל ור"מ לשיטתי' שפיר ניחא ולא עוד שגם לרבנן יש לומר הכי לפמ"ש התוס' שם בכריתות ד"ה אמרו דדוקא במכחיש את העדים ואומר לא אכלתי פטור אבל באומר איני יודע גם לרבנן חייב חטאת וי"ל דבכה"ג גם לרבנן ממשכנין אותו כמו לר"מ במכחיש כיון דהוא אינו מודה להעדים הא לא יביא בעצמו וכקושית התוס' אליבא דר"מ אלא ע"כ ממשכנין אותו וכל דממשכנין אותו מגלגלין עליו את הכל ומשו"ה הוצרכו להשיב לר"מ לא מן השם הוא זה ודו"ק:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה