אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב חו"מ › סימן כד

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

חו"מ · סימן כד

סימן כב

להרב המאה"ג המפורסם מו"ה נפתלי הורוויץ האבד"ק סיניוואץ:

ע"ד שאלתו כבר חקרו בזה גדולי עולם וגם המה לא העלו דבר ברור וכ"ת ראה בפ"ת סי' רכ"ז שהביא:

מה שכתב הש"ך שם בשם הג"א דכשלא נתן הלוקח מעות יכול לתבוע אונאתו גם אחר שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו דמהימן לומר לא נתרצתי מטעם מיגו עי"ש והשער משפט כתב דאפילו בלא מיגו יש לתבוע אותו וראי' מבכורות דף י"ג ע"ב. ולפע"ד דברי השע"מ תמוהים דאיך מייתי מבכורות הא התוס' בכתובות דף נ"ח ע"א ד"ה הנהו כתבו בשם רבינו אליהו לענין מום לחלק בין נתן מעות לבין לא נתן מעות וקצת משמע כן בפ' המוכר פירות ע"ש ולא הביאו הראוי' מבכורות שכתב השע"מ וסוגיא זו איתא ג"כ בע"ז דף ע"א ובודאי התוס' ידעו מהני תרי סוגיות אלא על כרחך סביר' להו דאין לדמות ע"ז לשאר מקח וממכר דאין שום בר ישראל מתרצה לקנות ע"ז ולהחזיק אצלו אלא הא דאמר אביי בע"ז ובבכורות דכיון דיהיב זוזי כי קא משיך איבעי לעיוני והדר מימשך וכתב רש"י ומדלא עיין אחולי מחיל הוה פירושו דאדעתא דהכי משך להוליך הנאה לים המלח והמעות נתן בעד שאר גרוטאות אבל כשהמום בכל המקח אין ראי' משם כלל:

ולי נראה להביא ראי' לדעת הסוברים דאם יכול להבחינו אינו חוזר מרש"י שם בע"ז ע"א בהא דאמר אמימר משיכה בעכו"ם קונה תדע דהני פרסאי כו' כתב רש"י ל"א מתשובת הגאונים פרדשני מי שיש לו כור חיטין למכור פוסק דמים ללוקח והולך לביתו ומשגר לו קב חיטין לראות כמה הן יפות ואם מעכב הלוקח אותו קב אצלו מתקיים המקח ואם אינו חפץ בהן מחזירו עכ"ל ולא נאמר כמה זמן ניתן להקונה על זה להבחין הקב חיטין אם המה יפות משמע דסגי בזמן שיכול להבחינו ואם החזיק הקונה אצלו זמן כזה מתקיים המקח אע"פ שלא נתן מעות ואף שהתו' שם ד"ה אמר כתבו דאין זה עיקר הטעם אלא סבר כר' יוחנן כו' ומה שמביא ראיה מפרדשני דפרסאי אין זה כי אם אמתלא בעלמא ע"ש מ"מ משמע דהוה נהגו כמו עפ"י דת ישראל ודו"ק: הן אמת שאנכי נבוך ולא אבין איך מה דאמר אמימר דמשיכה בנכרי קונה מהנך פרסאי לשיטת הגאונים הא לא משך הקונה אלא קב אחת חיטין ובמה קנה את כל החיטין מה שלא משך כלל ולדידן משיכה אינו קונה עד שימשוך את כולה כמו שמבואר בחו"מ סי' ר"ב. ונ"ל דלשיטת הגאונים צ"ל דסבר אמימר דרק לדידן דקי"ל דמעות קונות אלא דחז"ל תיקנו דמשיכה קונה מטעם שמא יאמר נשרפו חיטך בעליה בעינן שימשוך הלוקח את כולה אבל בנכרי הקונה במשיכה מה"ת כמו דאיתא בבכורות דף י"ג דאמר ר' יוחנן מדלעמיתך בכסף לנכרי במשיכה א"כ דמי ממש בנכרי קנין משיכה כמו בישראל קנין כסף וכיון הקונה באלף זוז ונתן לו מקצת דמים אפילו שוה פרוטה קנה הכל כמבואר בחו"מ סי' ק"צ במכירת קרקעות ופשיטא דה"ה במטלטלין מה"ת ה"ה במשיכה לנכרי אפילו אם קנה אלף כור ומשך קב אחת קנה כולה מהאי טעמא דלעמיתך בכסף בנכרי במשיכה. אבל קשה לומר דלפמ"ש התוס' דגם לאמימר לא הוה אלא אמתלא בעלמא להכי לא חש לזה והי' סגי לי' מה שקנה הקב שמשך ומה דלא הדרי בהו פרסאי זה הי' רק רמות רוחא כינו שאמר רב אשי דמדברי התוס' בעצמם לא משמע הכי שכתבו שמנהג אבותיהם מן הפרסי' שאינם חוזרים אחר המשיכ' ש"מ שכך הדין הרי משמע שהדין הוא שיקנה כולה ולא הקב בלבד. ודע דלפ"ז לשיטת הגאונים יתישב קושי' התוס' שם בע"ז ד"ה שקילו זוזי והקשה ר"ת מה הוה מועיל המעות שהיו נותנים מתחיל' מ"מ הוי יין נסך ברשותי' של ישראל מיד שנגע בו ועדיין אינו של עכו"ם עד שימשכנה כיון דמשיכ' קונה ולא מעות ומיד שנגע בו נעשה יין נסך ברשות ישראל והמעות שביד ישראל נעשו למפרע דמי יין נסך ע"ש וע"כ כונתם שהעכו"ם גע רו בשעת משיכ' דמקודם המשיכה לא יניח לו הישראל ליגע בהיין אבל לפי האמור דבמשיכת פורתא קונה העכו"ם כל היין שפיר ניחא דאפשר להישראל להשגיח שלא יגע העכו"ם תא קמא בשעת משיכה ואז קנה הכל ואפילו אם אח"כ יגע העכו"ם שוב לא איכפת לן ומשו"ה הוצרך הש"ס לשנויי הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין אפומי' דפוזניתא דקמא קמא אינסיך לי' וכל דמי היין נעשה חליפי איסור הנאה ולפ"ז מוכח מהתוס' בקושייתם דלא סבירא להו הכי אלא דבעינן שימשוך את כל היין דלא כשיטת הגאונים ז"ל דאל"ה אין התחלה לקושייתם ודו"ק: ועלה על לבי לחקור לר"ל דס"ל בב"מ דף מ"ח דגבי ישראל משיכה קונה מדאורייתא וס"ל בבכורות דף י"ג דבעכו"ם מעות קונות דדריש מדלעמיתך במשיכה בעכו"ם בכסף איך הדין במשיכה דקונה בישראל אם בעינן שימשוך את כולה היינו כל מה שלקח אבל אם משך רק דבר מועט ממה שפסק המקח לא קנה כמו לדידן דקי"ל כר' יוחנן דמשיכה קונה מדרבנן דעד דמשך כולה לא קנה כדאיתא בחו"מ סי' ר' סעיף ז' באומר כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור אפילו בסאה אחרונ' והוא מש"ס דב"ב דף פ"ו ע"ב וק"ה ע"א דרב ושמואל דאמרי תרווייהו ע"ש וה"ה לריש לקיש דס"ל דמשיכ' קונה מה"ת או דלמא דדוקא לר' יוחנן דמשיכה קונה רק מדרבנן שמא יאמרו נשרפו חטיך בעלי' על כרחך תקנו חז"ל דבעינן שימשוך הלוקח את כולה לרשופי' דאל"כ מה הועילו חז"ל בתקנתם. אבל לר"ל דמשיכ' קונה מדאורייתא סגי כשמשך רק מקצת קונה את כולה כמו דס"ל לר' יוחנן דדבר תורה מעת קונות סגי בנתינת פרוט' כדאיתא שם ע"ב גבי ערבון כנגד כולה קונה ואפילו רב דפליג על זה וסבר דכנגד ערבון לבד קונה ז"א אלא במטלטלין דהפקיעו חז"ל קנין מעות ואינו קונה אלא לענין מי שפרע אבל בקרקע גם הוא מודה לר"י דכיון דהוה קנין גמור אמרינן דכנגד כולה קונה ע"ש כדאיתא שם בסוגיא בהדי' א"כ ה"ה במשיכ' לר"ל דקונה מה"ת לישראל צריך להיות דבמשיכת דבר מיעוט קונה כל המקח וכמו דס"ל להגאונים גבי משיכה לנכרי לר' יוחנן ה"ה לר"ל במשיכת ישראל נמי דינא הכי:

אמנם ראיתי ברש"י ב"מ שם ע"א ד"ה נתנה לסיטון מעל שכתב סיטון חנוני גדול ומוכר פירות הרבה ונותנים לו המעות על יד על יד כשהם מוכרים ובתחילת הקנין נותנים לו ערבון דמים מועטים על הכל מעל אע"ג דלא משך כל הפירות שהרי הרבה פוסק עמו בבת אחת עכ"ל ע"ש מדבריו שמענו שכל זמן שלא משך כל הפירות לא קנה כלל אפילו אי משך מעט דבמשיכ' לא מהני עד שימשוך כל המקח שקנה וכן כתב לפרש בספר מהר"ם שיף ע"ש. והנה הש"ס קאמר התם אלא קשיא לר"ל ודחיק הש"ס לשנויי הא מני ר"ש הוא ע"ש ואם נימא דלר"ל מהני משיכה בישראל אפי' דבר מיעוט הא לדידי' לא קשה כלל די"ל דהא דנתנה לסיטון מעל היינו משום שמשך קצת בשעת קנין וקנה את כל המקח במשיכ' הלזו אלא מוכח אליבא דפי' רש"י דגם ר"ל סברא לי' הכי דכ"ז דלא משך את כולה לא קנה כלל ודו"ק:

אבל ראיתי בחידושי הריטב"א שכתב וז"ל ולהכי נקט סיטון דאע"ג דאין דרכו למכור בפרוטה כ"א הרבה ומסתמא הנותן לו פרוטה לא משך איפה אחת או שתי איפות משום פרוט' אפ"ה מעל דמעות קונות ע"ש מוכח מדבריו דאלו משך איפה אחת שפיר ניחא דמעל גם לר"ל מטעם משיכה ועכצ"ל דקנה את כל המקח במה שמשך את האיפ' דלא מצינו דפליג שום אדם על מימרא דרב ושמואל הנ"ל דבמוכר כור בשלשים בעינן שיקנה את כל השלשים כור אע"פ שראוי לחלוק לא קנה אלא דלרב ושמואל דמשיכ' לא קנה מה"ת יכול לחזור כל זמן דלא משך כל השלשים סאה אבל לר"ל דמשיכה קונה מדאורייתא במשיכת פורתא קנה:

הכל ולהכי מוכרח הריטב"א לפרש דלא משך כלל ונמצא לפ"ז דפליגי רש"י וריטב"א אליבא דר"ל האיך הדין בכה"ג שמכר הרבה ומשך רק פורתא אי מהני משיכת פורתא לקנות הכל או לא מהני כלל דאפילו פורתא לא קנה ודו"ק היטב:

שוב התבוננתי דלפי מה דאיתא בבכורות דף י"ג ע"ב דרצה הש"ס לאוקמ' הך מימרא דאמימר גם לר"ל וע"ז פריך הש"ס אי סבר כר"ל לעמיתך למה לי מוכח בהדי' דלר"ל אליבא דאמימר דמשיכה קונה בין ישראל לישראל בין ישראל לעכו"ם א"כ פשיטא דלשיטת הגאונים הנ"ל גם ישראל מישראל קונה אפילו אם משך מקצת מהמקח קנה הכל כמו נכרי מישראל ומה מאוד חדש בעיני למה לא הזכירו הפוסקים בענין מכירת חמץ שנהגו לקנות בכמה קנינים בכסף ובקנין אגב ובשכירת המקום מדין חצר למה לא הזכירו שימשוך הנכרי מעט מהדברים ולשיטת הגאונים הנ"ל קנה את כל המקח מדין משיכה וזהו דבר חדש ולא באתי אלא לעורר את המעיין:

ובעמדי בהאי ענינא עמדתי בתוס' ב"מ שם ד"ה נתנה לסיטון שהקשו ולוקמא בסיטון נכרי ע"ש ולפע"ד י"ל דלכאור' קשה הא דמשני הש"ס בספר נכרי עדיין תקשה לפי מה דשקיל וטרי הש"ס בבכורות הנ"ל לאוקמי' הך דאמימר דנכרי במשיכה קני גם. לר"ל ולפ"ז סובר ר"ל דמשיכה קונה בין בישראל ובין בנכרי ואיך מתרץ הברייתא דקתני נתנה לספר מעל. אך יש לומר דהך תנא סבר כתנא דברייתא דאיתא בב"ק דף י"ב ע"א עבדים ומטלטלים החזיק בעבדים קנה מטלטלין ע"ש וזהו מתורת קנין אגב ע"ש ומשו"ה שפיר דגבי סיטון לא מצי הש"ס לשנוי' בסיטון נכרי דאכתי תקשה לאמימר דגם ישראל מסיטון נכרי קונה במשיכ' בשלמא בספר דהוה פועל ודינו כמו עבד כנעני יוכל לקנות ג"כ תספורת אגב גופו מתורת אגב ולהכי לא בעי משיכת תספורת אבל סיטון דקונה רק מטלטלין לאמימר גם לר"ל בסיטון נכרי קונה במשיכה להכי לא משני הש"ס בסיטון נכרי:

ובגוף הדין דיכול להבחינו לא מצינו בפוסקים אלא בנמצא בו מום אבל לא באונאה ופשיטא דאין לדמות כלל אונאה למום והרבה יש לחלק בין מום לאונאה. דגם המ"ל בפרק ט"ו מהל' מכירה הל' ג' כתב ג"כ דבמום דהוא מקח טעות רק הי' יכול להבחינו לאלתר דדעת הרב המגיד שם דשוב אינו יכול לבטל המקח ע"ז כתב הוא ז"ל דכל שבידו המעות אמרינן דלא הי' מחויב לבדוק כל זמן שלא נתן מעות אבל באונאה לא מצינו שיסבור המ"ל דאם לא נתן מעות יכול לתבוע אונאתו ועיין בנה"מ סי' רל"ב ס"ק א' שהקשה על המ"ל דא"כ באונא' נמי נימא הכי ומדברי הג"א הנ"ל מוכח דרק מצד מיגו מהימן אבל בלא מיגו לא מהימן עיי"ש א"כ מוכח דהי' פשוט להגאון נה"מ דהמ"ל לא קאמר רק בנמצא מום במקח אבל לא באונא' והוא דלא כמ"ש השער משפט והנה יש לחלק בפשיטות בין מום לאונאה דגבי מומין אמרינן חזקה אין אדם מתפייס במומין ומשו"ה לא נתנו חז"ל שיעור ע"ז אבל באונאה שנתנו חז"ל שיעור כדי שיראה. לתגר או לקרובו אין בידינו להמציא סברות חדשות נגד משנה מפורשת שנתנו חכמים שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו. וכן מצאתי להגאון בעל מחנה אפרים בהלכות אונאה סי' י"ג שהביא ג"כ דברי הג"א הנ"ל ומ"מ כתב דבלא מיגו לא מהימן שוב כתב אח"כ לחקור בזה ונראה שם דדעתו נוטה יותר שאינו יכול הקונה לעכב המעות כפי האונאה עיי"ש והוא דלא כדעת השע"מ הנ"ל אך מ"מ לא העלה בזה דבר ברור:

והנה כל זה היכי שעדיין לא השתמש אבל אם כבר השתמש בהמקח בודאי אם נמצא מום במקח אפי' המעות ביד הלוקח צריך לשלם והמקח קיים כיון שהשתמש אחר שידע מהמום וכן מוכח מדברי המ"ל שם שכתב שלא הי' לו לנסות משמע היכא דידע והשתמש בוודאי המקח קיים דכל דבריו לא כתב רק על שיטת הה"מ אבל לא מדברי הרמב"ם ז"ל וזה פשוט. אולם אם נחליט כדעת השע"מ דגם באונאה אמרינן דאם לא נתן הלוקח מעות יש לתבוע אונאתו גם לאחר שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו בזה אם כבר השתמש יש לדעתי לחלק בין היכא שהאונאה הי' יתר משתות דהוי מקח טעות ודמי למום דנתבטל המקח לגמרי והמוכר אינו מחויב להחזיר האונאה בזה אם כבר השתמש אחר שידע הלוקח כי נתאנה אין לו טענה כלל כמו גבי נמצא מום במקח. אבל אם הי' האונאה רק שתות שהדין קנה ומחזיר האונאה א"כ אפילו אי השתמש אחר שידע שנתאנה מ"מ יוכל לתבוע אונאתו כיון שהחפץ קנה א"כ בדין השתמש בחפץ שלו ומנין לנו בזה שמחל האונאה ובזה עולה שפיר דברי החו"י בכה"ג שהאונאה הי' רק שתות והפ"ת שלא העיר בזה וחולק עליו נראה לפענ"ד שלא עיין יפה ואנכי לא עיינתי עוד בספר חו"י אבל כן נראה לפענ"ד ברור:

אך הא דאמרינן דאם השתמש אחר שנודע לו מהאונאה שוב אינו חוזר היינו דוקא שידע בבירור שנתאנה אבל אם לא ידע בבירור שנתאנה לא שייך לומר כן דהא עיקר הוא משום מחילה ואם אינו יודע בבירור שנתאנה אך שנולד לו ריעותא לא שייך האי סברא דדילמא משום הכי לא תבע מחמת שלא ידע בבירור וא"כ יש להשביע את המוכר בכה"ג אם לא אינה אותו ואם נתברר בב"ד שיש כאן אונאה חייב להחזיר אם לא נתברר קודם שהשתמש וכאשר כתבתי:

אולם בנ"ד נראה לפע"ד יותר גרע אחרי שהבטיח המוכר שהמקח הוא כמו שאר סוחרים שקונים מאתו במזומנים יכול הקונה לטעון שע"ז סמך בשעת הקני' ואלו ידע שאין שאר הסוחרים קונים ג"כ במקח זה גם הוא לא קנה ודמי להך דינא שמבואר בחו"מ של"ב בהג"ה סעיף ד' דאם אמרו הפועלים להבעה"ב כמו שעשאו חבירינו אעפ"י שאמר הבעה"ב בד' מ"מ אם שאר פועלים נשכרים בה' צריך ליתן להם כמו שאר פועלים ואפילו לפי דעת הש"ך שחולק ע"ז אינו אלא אם הבעה"ב לא אמר לפועלים כמו שעשאו חביריהם אבל אם הבעה"ב אמר בעצמו להם בפיו ממש כמו שעשאו חביריהם בודאי צריך לשלם להם ה' עיי"ש א"כ בגונא דהבעה"ב אמר שכן משלמים שאר סוחרים שקונים אצלו והוא סמך על דבריו בודאי צריך להחזיר המותר ואין שייך בזה שיעור כדי שיראה לתגר כו' כיון שהטעה אותו בדבריו ועיין בתשובת השיב משה סי' ק"ג באחד שקנה סחורה מחבירו על נאמנות שיתן לו ריוח עשרה פראצענט ואח"כ טוען הלוקח שנולד לו ריעותא בנאמנות המוכר ומבקש שישבע המוכר שלא רימה אותו בחשבון ופסק הוא ז"ל שהדין עם הלוקח שיכול להשביעו אם חשב חשבון צדק עיי"ש וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שאמר לו המוכר שחושב לו כונו שחשב לשאר קונים במזומן אם נתברר שמכר בזול מכפי חשבונו אעפ"י שמפרש לו המקח מ"מ צריך להחזיר לו מה שחשב יותר ואם הדבר בספק יש להשביעו:

ובדבר שהלך בערכאות קודם שתבע אותו לד"ת בודאי עשה שלא כהוגן ולא ירא אלקים מ"מ כשחבירו השיב תשובה בערכאות ולא שלח מאת הבד"צ לתבוע אותו על מה שקיבל עליו בערכאות ולא תבעו לדון עמו בדיני ישראל חשוב כאילו הסכים ג"כ לדון בערכאות ואם הנתבע זכה בדין בערכאות ותבע בב"ד את התובע לשלם לו ההוצאות שעשה בערכאות בעסק הלז הי' פוסק מו"ח ז"ל שאיבד הוצאותיו כי הי' לו לתבוע אותו לד"ת מקודם. אעפ"י שהראשון התחיל תחילה בעבירה שהלך בערכאות. ובספר:

אמרי בינה מהגאון מקאליש ז"ל בדיני דיינים סי' כ"ו כתב שכן הורו רבני קשישאי באם זכה התובע ויצא הנתבע חייב בדין ערכאות לשלם להתובע עם כל ההוצאות אין להנתבע שום טענה גם בב"ד מטעם הנ"ל כיון שהשיב בערכאות קיבל ע"ע דין ערכאות. והוא ז"ל חולק ע"ז עיי"ש אכן כמדומה לי שגם הגאון ר' יוסף שאול נאטנזאהן ז"ל הי' פוסק ג"כ כמו מו"ח ז"ל:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה